החלטה
הבקשה :
לפניי בקשת התובעת (להלן: "המבקשת"), לקבוע, כי אין היא חייבת בתשלום אגרה בגין תביעה זו (בה נתבע סך של 24 מיליון ₪) וזאת – בשל כך שאגרת התביעה כבר שולמה, עת הוגשה על ידה תביעה זהה, בעילות זהות, עוד בשנת 1987. לחילופין מבוקש לפטור את המבקשת מתשלום האגרה., שסכומה מגיע לכדי 300 אלף ₪.
המשיבים טוענים, כי הדין אינו מכיר בעילת פטור של תשלום אגרה בגין הליך קודם וכי יש לראות בחומרה את עצם הגשת הבקשה, שכן מדובר בהליך המוגש על ידי חברה זרה המצויה בהליכי פירוק מרצון, העושה שימוש לרעה בהליכים בארץ, זאת – לאור ההליכים שהתקיימו עד כה.
ההליכים עד כה :
אביא, להלן, בקצרה, את השתלשלות העניינים שהביאו לידי פתיחתו של הליך זה.
בשנת 1987, הגישה המבקשת תביעה (בת.א. 1730/87 שמספרו שונה ל- ת.א. 1124/04, להלן: "התביעה המקורית"), נגד ג"ד כימיקלים (להלן: "גד") ונגד המשיבים 1-5 (להלן: "המשיבים"), תוך תשלום אגרת התביעה, במלואה.
במסגרת התביעה הראשונה, הופנו המחלוקות שבין המבקשת לגד, לבוררות בשוויץ והצדדים הגיעו להסדר דיוני, לפיו עד שתתברר חבותה של גד, יעוכבו ההליכים בתביעה וכי אם יבוטל פסק הבוררות, יחודשו ההליכים בתביעה, נגד גד ונגד המשיבים.
ואמנם, פסק הבוררות בוטל והמבקשת הגישה בקשה לחידוש ההליכים בתביעה, נגד כל הנתבעים, לרבות המשיבים, תוך שהיא מבקשת כי ביהמ"ש ייתן פסק דין נגד גד, על יסוד הראיות והסיכומים שהובאו בפני הבוררים בשוויץ.
בפסק דין שניתן ביום 22.11.05, על ידי כבוד הנשיאה גילאור (להלן: "פסק הדין של גילאור"), נקבע, כי לאור כך שחלפו 18 שנים מאז הוגשה התביעה, אין מקום להמשיך בבירור התביעה נגד המשיבים, אולם "אם תיכשל התובעת בהליכים השונים המוקנים לה לשם ביצועו של פסק דין זה נגד הנתבעת 1 [היא גד], תהיה רשאית, במידת הצורך, לשוב ולהגיש מחדש את תביעתה נגד הנתבעים 2-6 [הם המשיבים] על פי פסק דין זה" (להלן: "החלטת המחיקה"). כן נקבעו הוראות לענין ההתיישנות, ככל שאמנם תחודש התביעה נגד המשיבים.
על פסק הדין של גילאור הוגש ערעור לביהמ"ש העליון (ע"א 1189/05) וביום 5.9.07 קיבלו הצדדים את הצעת בית המשפט העליון, לפיה יבוטל פסק הדין והענין יחזור לביהמ"ש המחוזי, למתן פסק דין על פי סעיף 8 להסדר הדיוני שבין הצדדים.
הדיון חזר לבירור בפני כבוד השופט קיסרי, אשר נתן פסק דין ביום 10.1.10 בו התקבלה (כמעט במלואה) התביעה נגד גד. בפיסקה האחרונה של פסה"ד: "פסק דין זה הוא פסק דין חלקי בתביעה שבין התובעת וגד. לאור התוצאה שהגעתי אליה יש צורך להמשיך בבירור התביעה כנגד הנתבעים 2-6, ולמטרה זו אני קובע קדם משפט..." (להלן: "פסה"ד החלקי").
טענתם של המשיבים בפני כבוד השופט קיסרי, לפיה התביעה נגדם נמחקה בפסק הדין נדחתה וניהול התביעה נגד המשיבים נמשך - הושלמו ההליכים המקדמיים והתובעת הגישה תצהיריה וראיותיה.
המשיבים לא השלימו עם החלטה זו והגישו בר"ע לביהמ"ש העליון (בר"ע 6586/11). בפסק דין שניתן בבר"ע על ידי כב' השו' נאור (להלן: "פסק הדין של נאור") נקבע, כי על אף שהמשיבים, דכאן, היו צריכים להיות צד לערעור (ולו כמשיבים פורמליים), הרי מאחר שהם לא היו צד לו, נותרת החלטת המחיקה (של כבוד השופטת גילאור) על כנה. בכך הסתיימו ההליכים בפני כבוד השופט קיסרי והוגשה תובענה זו.
דיון :
אין חולק, כי רשימת העילות הקבועות בתקנות 13 ו- 19 לתקנות תקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: "תקנות האגרות"), מכוחן ניתן להעניק לתובע פטור מאגרה וכך גם רשימת הפטורים (הקבועה בתקנה 20), הינן רשימות סגורות.
המבקשת לא הראתה, כי חלה עליה עילה כלשהי, בגינה ניתן להעניק לה פטור מאגרה והשאלה היחידה בה יש לדון הינה, האם מדובר ב"תביעה חדשה", המחויבת בתשלום אגרה, או שמא מדובר בהמשך של התביעה המקורית, שאז, אולי, ניתן לראות תביעה זו, כהליך שכבר שולמה אגרה בגינו.
לאחר ששקלתי בדבר, סבורתני כי לא ניתן לראות בתביעה זו המשך של התביעה המקורית (ובוודאי לא המשך של ההליך שהתנהל בפני כבוד השופט קיסרי).
פסק הדין של נאור, אשר קבע כי החלטת המחיקה שרירה וקיימת, אינו מותיר ספק בכך שיש לראות את התביעה המקורית, כתביעה שנמחקה.
כבוד הנשיאה גילאור קבעה, במפורש, כי המבקשת: "תהיה רשאית, במידת הצורך, לשוב ולהגיש מחדש את תביעתה נגד הנתבעים 2-6 [הם המשיבים] על פי פסק דין זה" וכבוד השופטת נאור קבעה, בהתייחס להחלטת המחיקה, כי: "... מחיקת המבקשים מהתביעה לא סתמה, לכאורה, את הגולל על אפשרות תביעה של המשיבה נגד המבקשים. עם זאת אין המדובר בהליך הנוכחי [זה שהתנהל בפני כבוד השופט קיסרי – ת.ש.נ.], אלא יש לנקוט הליך חדש".