פסק דין
מדובר בתביעה שהגישה התובעת לסעד כספי בסך 287,225 ₪, בגין הפרת הסכם על ידי הנתבעת ואי פירעון התמורה בגין טובין שסופקו לנתבעת.
התובעת על פי טענתה הינה חברת ביטוח טורקית המבטחת חברות טורקיות העוסקות בייצוא, והיא המבטחת של חברה זרה מטורקיה – EKOM ECZACIBASI DIS TICARET A.S. (להלן: "המבוטחת"), שסיפקה מוצרי קרמיקה ומרצפות לנתבעת.
בתקופה הרלבנטית, הייתה רשומה הנתבעת 1 כחברה פרטית (להלן: "הנתבעת 1") והיא עסקה במכירת מרצפות, אריחים, חרסינות וקרמיקה וכיוב'. הנתבעים 2 ו- 3 החזיקו בתקופה הרלבנטית, כל אחד, במחצית מניות החברה הנתבעת ושימשו כמנהלי החברה.
יצויין, כי בין הצדדים לא היתה מחלוקת ממשית סביב טענת מנהלי הנתבעת 1, כי מזה שנים שהנתבעת 1 הינה חברה סגורה ואין בה כל פעילות.
טענות התובעת
לטענת התובעת, בין המבוטחת לבין הנתבעת 1 התקיימו יחסי מסחר והנתבעת 1 נהגה לרכוש מהמבוטחת סחורה, בכפוף למסגרת אשראי של 120 ימים ממועד הנפקת החשבונית.
לטענת התובעת, בשנת 2002, הזמינה הנתבעת 1 מהמבוטחת, חמש הזמנות בשווי כולל של 53,044 דולר ארה"ב, וכי המבוטחת סיפקה ושלחה את כל הטובין שהוזמנו בחמשת ההזמנות אל הנתבעת 1, זאת בטרם קבלת התמורה ובכפוף למסגרת האשראי כאמור לעיל. התובעת טענה כי הנתבעת 1 מעולם לא שילמה את חובה בגין אספקת הסחורה הנ"ל .
עוד טענה התובעת כי חרף פניותיה אל הנתבעת 1 לתשלום החוב הנטען, הנתבעת 1 לא רק שלא הסדירה את החוב אלא הגדילה וטענה כי שילמה את מלוא התמורה בגין הסחורה לצד שלישי – חברת מרצפות רחובות (להלן: "מרצפות רחובות"). התובעת טענה בהקשר זה, כי מרצפות רחובות אינה שלוחה של המבוטחת, אלא חברה שרכשה מידי פעם סחורה מאת המבוטחת, וייתכן כי את הסחורה מכרה לנתבעת.
בנוסף טענה התובעת כי יש להטיל אחריות אישית גם על הנתבעים 2 ו- 3, לאור תפקידם כמנהלי החברה וכבעלי מניות שפעלו בחוסר תום לב והפרו את חובת האמונים כלפיי המבוטחת, ובנסיבות העניין יש להחיל את דוקטרינת הרמת המסך.
בהערת סוגריים יוער כי במהלך הדיון התברר כי ככל הנראה ביצעה הנתבעת עסקיה מול חב הקשורה למבוטחת ( חב' " ויטרה" ) ולא עם המבוטחת בעצמה , אך כיוון שהנתבעים לא ציינו עובדה זו הכתב הגנתם , אלא ציינו המבוטחת כחברה שסיפקה להם הסחורה יכתב פסק הדין בהאם למפורט בכתבי הטענות כאילו המבוטחת היא שסיפקה הסחורה , והתייחסות להפרדה האמורה תעשה רק בפרק נפרד בסוף פסק הדין .
טענות הנתבעים
הנתבעים טענו, כי יש לדחות את התביעה, הואיל והסכם ההתקשרות היה בין המבוטחת לבין מרצפות רחובות ולא עם הנתבעת 1 ישירות, ובהתאם לכך, הוסכם כי הנתבעת 1 תוכל לשלם התמורה בגין הטובין לידי המבוטחת ישירות או לחילופין לידי חברת מרצפות רחובות.
עוד טענו הנתבעים, כי התמורה עבור הטובין נשוא התביעה, שולמה במלואה, בין אם ישירות למבוטחת ובין אם לחברת מרצפות רחובות, שהייתה אמורה להעביר את התשלום לידי המבוטחת.
בכתב ההגנה פירטו הנתבעים את מועדי התשלומים שבהם שולמה התמורה וסך התשלומים, אולם בהמשך ולאחר דיון שהתקיים ביום 27/11/2008, בפני כבוד השופטת נצר, הגישו הנתבעים הודעה ביום 1.2.09, שבה, חזרו בהם מטענתם לפירעון סכומי החשבוניות כפי שפורטו בכתב ההגנה, וטענו באופן כללי לסילוק החוב בשווי הסכום הנקוב בחשבוניות שהוצגו, באמצעות תשלום הן לחברת מרצפות רחובות והן ישירות למבוטחת.
בהחלטת כבוד השופטת נצר מיום 04/03/09, נקבע כי בהודעת הנתבעים יש משום טענת הודאה והדחה, המצדיקה היפוך סדר הבאת הראיות.
הנתבעים הוסיפו וטענו כי חלק מהטובין שסופקו לנתבעת 1 היה פגום וגרם נזק בשווי 210,000 ₪, וכי ככל שיקבע כי עליהם לשלם לתובעת, יש לקזז את הנזק שנגרם בגין כך.
במהלך הדיונים העידה מטעם התובעת גב' נור ארמן – מנהלת מכירות אצל המבוטחת. מטעם הנתבעים העידו מר ציון ותארי – הנתבע 2, גב' שולה ותארי – הנתבעת 3, גב' רחל אמסלם – מנהלת החברה (הנתבעת 1) משנת 1999, מר אבי צביאט – ששימש כמנכ"ל חברת מרצפות רחובות, ומר אילן שומרת – ששימש כמנהל קואופרטיב מרצפות רחובות מינואר 2003.
לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים שהונחו בפני, הגעתי למסקנות כדלקמן:
כללי