ALMOND INVESTMENTS LUXEMBOURG S.A.R.L נ' פוזננסקי ואח'

החלטה

1.הנתבעים מבקשים לחייב את התובעת בהפקדת ערובה בהתאם לסעיף 353 א' לחוק החברות תשנ"ט – 1999 ולסעיף 519 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד – 1984 (להלן: "תקסד"א").

2.הנתבעים טוענים, כי התובעת היא חברה פרטית זרה שנרשמה והתאגדה בלוקסנבורג, כעולה מסעיף 8 לכתב התביעה.

בכתב התביעה נדרשים הנתבעים לשלם לתובעת סך של 7,132,202 ₪ וזאת בטענה ולפיה זכאית המשיבה להעמיד הלוואה שנתנה למבקשים, לפרעון מיידי, בהתבסס גם על הטענה ולפיה שווין של מניות המבקש בחברת סובריין נכסים בע"מ (להלן: "חברת סובריין"), הוערכו על ידי המשיבה בסך של 500,000 ₪ בלבד.

מדובר במניות ששועבדו לטובת המשיבה.

המבקשים טוענים טענות לגופו של עניין באשר לתביעה ובשל הזכות להגיש תביעה שכזו בסדר דין מקוצר ואף הגישו בקשת רשות להתגונן ובקשה למחיקת כותרת.

בבקשה דנן, הם מפנים לפסיקה ולפיה כאשר מדובר בחברת חוץ ובתובע שהוא תושב חוץ, בית משפט מחייב תובע בהפקדת ערובה אלא אם כן, החברה התובעת מוכיחה, כי יש ביכולתה לשלם את ההוצאות אם תזכה בדין או אם קיימות נסיבות המצדיקות מתן פטור מהפקדת ערובה והנטל להוכחת הנסיבות החריגות, מוטל על כתפי החברה – התובעת.

3.בענייננו, נטען, כי מדובר בתובעת שהיא חברה זרה. למבקשים לא ידוע על קיומם של נכסים כלשהם בישראל מהם ניתן יהיה להיפרע במידה שיינתן פסק דין המחייב את המשיבה בהוצאות.

עוד נטען, כי סיכויי התביעה נמוכים.

המבקשים הם תושבי חוץ אשר יאלצו לבוא במיוחד לישראל לצורך התייצבות לדיונים.

יידרשו להביא עדים, ראיות ומסמכים מחו"ל וברור שמדובר בתיק עתיר בהוצאות ועל כן קיימת חשיבות להורות על הפקדת ערובה ובשיעור ראוי.

4.המשיבה מתנגדת לבקשה. מציינת, כי הבקשה לא נתמכת בתצהיר וכן מציינת כי לוקסנבורג היא אחת המדינות אשר חתמו על אמנת האג, ועל כן חלות עליה התקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי) תשכ"ט – 1968 (להלן: "תקנות האג") ועל כן אין לחייב אותה בהפקדת ערובה בשל היותה חברה זרה.

המשיבה טוענת, כי מדובר בתביעה בעלת סיכויים גבוהים במיוחד. המשיבה הלוותה למבקשים סכום של 1,750,000 דולר על פי הסכם חתום ועד כה לא הוחזר לה החוב תוך הפרת הוראות הסכם ההלוואה על ידי המבקשים.

ידוע למבקשים כי למשיבה ו/או לבעלי השליטה בה יכולת כלכלית ואין חשש כי לא ישולמו הוצאות משפט שייפסקו ככל שיפסקו ולחלופין, ככל שייקבע כי על המשיבה להפקיד ערובה להוצאות, בעלי השליטה במשיבה נותנים הסכמתם להעמדת ערבות אישית מטעמם.

לתגובה צורף תצהיר אך לא צורפו כל נספחים או נתונים מהם ניתן ללמוד על מצבה הכלכלי של המשיבה התובעת.

5.בתשובה לתגובה מדגישים ב"כ המבקשים, כי לא צורפו כל מסמכים המוכיחים יציבות כלכלית של המשיבה או מוכיחים כי למשיבה יש נכסים בתחום מדינת ישראל או בכלל.

6.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה יש לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה מהנימוקים כדלקמן:

א)סעיף 353 א לחוק החברות, תשנ"ט - 1999 קובע:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

סעיף זה למעשה יוצר סמכות מקבילה לבית המשפט, להורות על חיוב תובע בהפקדת ערובה על פי תקנה 519 לתקסד"א, אולם סמכות זו לא תופעל באופן אוטומטי ואם סבר בית המשפט כי הנסיבות אינן מצדיקות ביצוע ההפקדה או שהחברה הוכיחה שיש באפשרותה לשאת בתשלום ההוצאות, הוא לא יחייבה בהפקדה.