פסק דין
המחלוקת שבפני הינה בדבר שיעור החיוב בשכ"ט עו"ד.
במסגרת ישיבה מקדמית במעמד ב"כ הצדדים, הגיעו הצדדים להבנות ולפיהן ישלם הנתבע לתובעות סך של 16,745 ש"ח, כאשר סכום זה כולל בחובו שערוך מיום הגשת התביעה. הצדדים נותרו חלוקים בשאלת שכר טרחת עורכי הדין.
אליבא דתובעים, זכאים הם לשכ"ט בגין ניהול ההליכים כנגד הנתבע, כאשר לגישתם, אין לחייבם בהוצאות בגין הליכי ביטול פסק הדין ובגין איחור ב"כ לשתי הישיבות המקדמיות שנקבעו בתיק.
מנגד גורס הנתבע, כי יש לחייב את התובעים בשכ"ט עו"ד בגין ביטול פסק הדין ובגין שתי הישיבות, אשר לראשונה לא התייצבו התובעים כלל ולשניה, התייצבה ב"כ באיחור ניכר.
עסקינן בהליך שהחל בשנת 2002 ואשר במסגרתו ניתן פסק דין בהעדר התגוננות כנגד הנתבע. בשנת 2012, בעקבות בקשת הנתבע, בוטל פסק הדין.
בתיק שבפני נקבעה ישיבה מקדמית ליום 02/07/12, ישיבה אליה לא התייצב מי מטעם התובעים. בכדי להעדיף בירור המחלוקת על פני מחיקת ההליך בהעדר התייצבות, חויבו התובעים בהוצאות הנתבע ובתיק נקבעה ישיבה מקדמית נוספת ליום 12/07/12 בשעה 13:30. גם למועד הנדחה לא התייצבו התובעים, כאשר לבקשתם ובהסכמת ב"כ הנתבע, נדחתה הישיבה המקדמית לשעה 14:30 באותו היום.
כידוע, יומן בית המשפט מיועד לשרת את כלל המתדיינים. זמן שיפוטי הינו משאב יקר אשר אין לנצלו לרעה. העובדה שבתיק זה לא התייצב מי מטעם התובעים לדיון הראשון ולדיון השני התייצבה ב"כ התובעים באיחור של שעה וללא התובעים, הצדיקה מחיקת התביעה תוך חיובה בהוצאות לטובת הנתבע ולטובת אוצר המדינה. על צדדים, לבטח עורכי דין המופיעים באופן תדיר בבתי משפט והעושים שימוש בתחבורה הציבורית, להערך בהתאם ולהקפיד על התייצבות במועד שנקבע לדיון.
ב"כ התובעים הציגה אישור מטעם חברת "סיטיפס" ולפיו הרכבת הקלה איחרה ביום 02/07/12 ב- 15 דקות והגיעה לתחנה הסמוכה לבית המשפט בשעה 13:29 במקום בשעה 13:14. לא למיותר לציין, כי הדיון נקבע לשעה 13:00 וכי העובדה שהרכבת יצאה אך בשעה 13:04 מהתחנה המרכזית בירושלים, מעידה על שב"כ התובעים היתה צפויה לאחר לדיון אף ללא העיכוב הנטען.
אוסיף, כי החלטתי מיום 02/07/12 ניתנה בשעה 13:45, כאשר תחנת הרכבת הקלה סמוכה לבניין בית המשפט. לנוכח האמור, לא מובן מדוע עד לשעה 13:45, לא התייצבה ב"כ התובעים באולם הדיונים. האמור מקבל משנה חשיבות בהינתן ולטענתה, נכנסה היא בשערי בית המשפט בשעה 13:40. למען שלמות התמונה אוסיף, כי בניגוד לישיבה הנדחית, לישיבה הראשונה לא מצאה ב"כ התובעים לנכון למסור הודעה בדבר איחורה, כאשר ניסיונותיהם של ב"כ הנתבע לאתרה (ניסיונות אשר חלקם נעשו באולמי) צלחו באופן חלקי בלבד.
גם האיחור לישיבה הנדחית אינו סביר ואין להשלים עמו. לטענת ב"כ התובעים, יצאה היא ממשרדה בתל אביב בשעה 11:00, כאשר הדיון נקבע לשעה 13:00. בשים לב לכך שב"כ התובעים עושה שימוש בתחבורה הציבורית, דומה שלא נלקח כל טווח בטחון כדי לאפשר ולו עיכוב קל בתחבורה או עומסי תנועה אשר אינם בלתי צפויים. לנוכח האמור, סבורני כי יש לחייב את ב"כ התובעים בהוצאות שכ"ט ב"כ הנתבע, בגין ביטול הדיון הראשון והאיחור בשעת הדיון השני.
אוסיף, כי פרט לבאי כח הצדדים, בעלי הדין לא התייצבו לשני הדיונים. חובת הצדדים להתייצב לישיבה מקדמית נקבעה בתקנה 214יא(ה) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), כאשר דין אי התייצבות לישיבה מקדמית, כדין אי התייצבות למשפט, על כל המשתמע מכך. יתרה מכך, עיון בכתב התביעה מעלה כי הוא הוגש שלא בהתאם לתקנות, ללא תצהיר לשם אימות העובדות שבכתב הטענות ובלי שצורף לכתב התביעה גילוי מסמכים מוקדם. אף אם המדובר בכתב תביעה משנת 2002, הרי משבוטל פסק הדין, היה על התובעים לוודא כי כתב התביעה ערוך כדין.
סבורני, כי בגין מחדלי התובעים, לרבות באיחורי ב"כ, יש לחייבם בהוצאות שכ"ט לטובת הנתבע.
באשר לחיוב בגין הליכי ביטול פסק הדין, עיינתי בהחלטת כב' השופט ארנברג ולא מצאתי במסגרתה התייחסות לשכ"ט עו"ד. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בתוכן ההחלטה, אינני סבורה כי יש מקום ליתן במסגרת ההליך שבפני ביטוי לשכ"ט בגין ההליך האמור.
לנוכח המפורט לעיל, הריני לחייב את הנתבע לשלם לתובעים 16,745 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בסך 1,300 ₪. הסכום האמור ישולם בתוך 30 ימים, שאחרת יתווספו אליו הפרשי הצמדה וריבית. יובהר, כי בחיוב האמור הבאתי לידי ביטוי את הוצאות שכה"ט אשר נפסקו לטובת הנתבע ביום 02/07/12, באופן בו ההחלטה מיום 02/07/12 נכללת בחיוב הכולל אשר נקבע בהחלטתי מהיום.
ניתן היום, כ"ה תמוז תשע"ב, 15 יולי 2012, בהעדר הצדדים.