החלטה
המשיבה הגישה תביעה כספית כנגד המבקשים. המבקשים הגישו בקשה להפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם, אם תדחה התביעה, והארכת מועד להגשת כתב הגנה בהתאם.
כללי:
בעלי הדין:
1.המבקשים כאן הם הנתבעים 3,1 בהליך העיקרי (להלן: "המבקשים").
2.המשיבה כאן היא התובעת בהליך העיקרי (להלן: "המשיבה").
ההליך העיקרי:
3.ביום 3.7.2013 הגישה המשיבה תביעה כספית בסך 242,222 ₪ נגד המבקשים ובעל דין נוסף, שאיננו צד לבקשה דנן (להלן: "הנתבעים"). זאת, בעיקר על בסיס – כך נטען - אי תשלום יתרת חוב של המבקשת למשיבה, כפועל יוצא של התקשרותן העסקית (להלן: "ההליך העיקרי").
בקשת המבקשים:
4.ביום 13.10.2013 הגישו המבקשים בקשה בה עתרו לשני סעדים: הראשון, חיוב המשיבה בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות משפט המבקשים, אם תדחה או תימחק התביעה. המבקשים לא נקבו בסכום הערובה והותירו זאת לשיקול דעת בית המשפט (להלן: "ערובה להוצאות"); השני, הארכת מועד להגשת כתב הגנתם תוך 30 ימים ממועד הפקדת הערובה המבוקשת או המצאת החלטה זו. המבקשים ביססו בקשתם זו על סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות") ותקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").
ביחס לסעיף 353א נטען כי מאחר שהמשיבה היא חברה זרה בע"מ וחסרת נכסים בבעלותה בישראל, מתעורר הקושי להיפרע ממנה, אם ייפסקו הוצאות משפט נגדה. לשיטת המבקשים, סעיף 353א לחוק החברות מקים חזקה שבדין שעל המשיבה לסתור.
ביחס לתקנה 519 נטען כי בנוסף להיות המשיבה חברה זרה וחסרת נכסים בבעלותה בישראל. המשיבה גם לא עמדה בתנאי תקנה 9(2) לתקנות - מסירת כתובתה בארץ מוצאה. לפיכך, קמה להם זכות לסעדים המבוקשים. עוד טענו המבקשים כי סיכויי הגנתם טובים.
5.המשיבה סברה שיש לדחות את הבקשה בעיקר מהטעמים; יש לדחות את הבקשה מאחר שלא צורף תצהיר לבקשה לביסוס הטענה שבסעיף 5 לבקשה, והיא - המבקשים לא יודעים על נכסים בישראל בבעלות המשיבה; הנכסים בישראל שברשות המשיבה הם הכספים הנתבעים בהליך העיקרי ובהליך אחר (פר"ק (מחוזי-מר') 44409-10-13 סלע נ' ג.מ.ס.י גלובל מייל סנטר ישראל בע"מ, (להלן: "ההליך האחר"). לשיטת המשיבה – המבקשת 1 עתידה לשלם לה כספים במסגרת ההליך האחר; לא הוכח כי קיים חשש להיעדר איתנות כלכלית של המשיבה (לעניין זה הסתמכה המשיבה על היותה חברה הולנדית ועל אמנת האג בדבר סדרי הדין האזרחי 1954, עליה חתומה הולנד (להלן: "אמנת האג")); סיכויי המשיבה בהליך העיקרי טובים; חוסר תום לב בהגשת הבקשה דנן.
6.בתשובה לתגובת המשיבה, חזרו המבקשים על טענותיהם. המבקשים צירפו תצהיר לתשובתם, אף על פי שאחזו עדיין בדעה שלא היה צורך בתצהיר נלווה לבקשה, משום שטיב הבקשה משפטי בלבד. בד בבד הם טענו כי דווקא דין תגובת המשיבה להידחות, מאחר שלא צורף תצהיר נלווה התומך בטענותיה העובדתיות; כי לא נסתרה החזקה בדין על ידי המשיבה שאין בבעלותה נכסים בישראל, ובפרט אין לקבל את הטענה בדבר כספים נתבעים עתידים, מאחר שהם לא חוב בפסק דין חלוט ואין הם נכסים הניתנים להיפרע מהם; כי קיומו של הליך אחר לא מסייע למשיבה להוכיח איתנות כלכלית, מה גם שלגופה הבקשה למינוי מפרק זמני נדחתה, ולא די בכך שהולנד היא צד לאמנת האג כדי לפטור את המשיבה אוטומטית בהפקדת ערובה.
דיון ומסקנות:
7.מאחר שהתובעת בהליך העיקרי היא חברה, הוראת החוק הרלבנטית לענייננו איננה תקנה 519 לתקנות, אלא סעיף 353א לחוק החברות (ראו רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר, פסקאות 6 ו-7 לפסק הדין [פורסם בנבו, 13.7.2008] (להלן: "עניין נאות אואזיס"); רע"א 10376/07 ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, פסקה 11 לפסק הדין [פורסם בנבו, 11.2.2009]) (להלן: "עניין הנדסה ממוחשבת"):
8.סעיף 353א' לחוק החברות קובע כדלקמן:
"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין. "
סעיף זה מקים חזקה, לפיה אם חברה בע"מ או חברת חוץ בע"מ תובעת (להלן: "החברה התובעת"), אז היא תחויב בהפקדת ערובה להוצאות הנתבע, אם התבקש הדבר על ידי האחרון. זאת, כדי למנוע מצב דברים, בו מנוצלת לרעה האישיות המשפטית של החברה על מנת להתחמק מתשלום הוצאות המשפט (היה וייפסק כך אם תדחה התביעה). עם זאת, חזקה זו ניתנת לסתירה על ידי החברה התובעת בלבד. חזקה זו תיסתר אם יהיה בידי החברה התובעת להוכיח את יכולתה לשלם את הוצאות הנתבע. בנוסף, גם אם לא עמדה החברה התובעת בנטל זה לסתור, קיים לבית המשפט שיקול דעת בדבר הענקת פטור לחברה התובעת מהפקדת ערובה להוצאות, אם מצא כי אין הצדק לכך במקרה שלפניו, לאור שיקולים שונים כגון הזכויות החוקתיות הנוגדות של הצדדים, האינטרס המערכתי בדבר מניעת בזבוז משאבים שיפוטיים וסיכויי הצלחת ההליך - כשלא ראוי להזדקק בהרחבה לעניין סיכויי ההליך בשלב זה, אלא אם כן מדובר בסיכויים גבוהים או נמוכים מאוד (עניין נאות אואזיס, פסקה 6 לפסק הדין; עניין הנדסה ממוחשבת, פסקה 13 לפסק הדין; רע"א 2795/10 ד"ר פיטוסי נ' מדינת ישראל, פסקה 3 סיפא לפסק הדין [פורסם בנבו, 17.3.2011) (להלן: "עניין פיטוסי")). יתר על כן, במצב שלא נסתרה החזקה או בית המשפט לא מצא הצדקה לפטור מהפקדת ערובה להוצאות, מחויב בית המשפט לקבוע את שיעור הערבות באופן מידתי ומאוזן.