ל' ואח' נ' האפוטרופוס הכללי במחוז תל-אביב ואח'

 

 

1. פסק דין זה עניינו הכרעה בשאלה האם הפתק שכתבה המנוחה א' ז"ל, שתיקרא להלן: "המנוחה", ביום 21.4.2019, מהווה צוואה בכתב יד, אשר יש לתת צו לקיומה.

 

2. עיקרי העובדות

 

2.1        למנוחה ילידת 1931, נולדו 5 ילדים, הנתבע והתובעים 1, 2 ו-6, כאשר ביום 00.00.2019 נפטרה בתה של המנוחה, אשר בנעליה באים ילדיה, התובעים 3, 4 ו-5.

 

2.2        ביום 4.6.2018 הגיש בנה של המנוחה, התובע 1, בקשה לביהמ"ש למנותו כאפוטרופוס לגופה ולרכושה של המנוחה (א"פ 4845-06-18, להלן: "הליך האפוטרופסות"). לאחר שהתנהל הליך והתקיים דיון, ניתנה ההחלטה הבאה:

 

"1.        לפני בקשה למינוי אפוטרופוס לגוף ולרכוש לגברת א' אשר תקרא להלן הגברת א', אשר הוגשה  על ידי בנה בטענה שאמו סובלת מירידה קונטיבית וכי אין לה שיקול דעת בניהול כספיה.

 

2. נקבע דיון להיום בו שוחח בית המשפט עם הגברת א' על מנת להתרשם האם הינה זקוקה לאפוטרופוס ובית המשפט התרשם מהדברים הבאים:

 

2.1        הגברת א' דיברה לעניין למרות שאינה יודעת לומר את היקף רכושה.

2.2        הגברת א' משכירה כבר שנים את נכסיה ומעבירה את  דמי השכירות לע' ולד' וכי לא אירע כל דבר חדש בתקופה האחרונה.

2.3        הגברת א' מתנגדת באופן נחרץ למינוי אפוטרופוס.

 

3. לא הוגש כל מסמך רפואי המצדיק מינוי אפוטרופוס, כמו כן הוגש תסקיר הממליץ על אי מינוי אפוטרופוס.

 

4. בית המשפט המליץ על רישום איסור דיספוזיציה על כל נכסי הגברת א' וניתנה הסכמה לכך.

 

5. בנסיבות אלה אין מקום בשלב זה למינוי אפוטרופוס לגברת א', והבקשה למינוי נידחת.

 

6. ב"כ הגברת פ' יגיש פסיקתה לחתימת בית המשפט לצורך רישום איסור דיספוזיציה על כל נכסי הנדל"ן של הגברת א' וכן על החסכנות והפיקדונות המצויים בבנק לאומי לא כולל חשבון ניירות ערך וזאת תוך 5 ימים מהיום".

 

2.3        ביום 24.2.2019, נחתמה הפסיקתה בדבר רישום צו איסור דיספוזיציה על נכסי המקרקעין, שבבעלות המנוחה, דהיינו שתי דירות בחולון, חנות בבת ים, נכס בתל אביב, ועל כלל החסכונות והפיקדונות המוחזקים בחשבון בבנק לאומי ע"ש המנוחה והנתבעת 6, למעט חשבון ני"ע, קרנות וחשבון עו"ש. שיקרא להלן: "צו איסור הדיספוזיציה".

 

2.4        ביום 15.4.2021, נפטרה המנוחה, כשהיא אלמנה.

 

2.5        התובע 1 הגיש בקשה למתן צו ירושה על פי דין אחר המנוחה, הנתבע הגיש בקשה למתן צו קיום צוואה לצוואת המנוחה מיום 21.4.2019, והתובע 1 הגיש התנגדות לבקשה זו. ביום 1.12.2022 הועבר התיק על ידי הרשם לענייני ירושה לביהמ"ש.

 

2.6        לאחר סיום שלב הבאת הראיות ולאחר הגשת הסיכומים מטעם הצדדים, הגיש הנתבע, ביום 22.9.2025, בקשה לצירוף ראיות נוספות והן הקלטות של שיחות טלפוניות שלו עם המנוחה, אשר מצא במכשיר הטלפון שלו, כשלמרות  התנגדות הצדדים, התיר ביהמ"ש לנתבע לצרפן, בכפוף לתשלום הוצאות בסך של 20,000 ₪, נקבעה ישיבת הוכחות נוספת, והותר לצדדים להגיש סיכומים נוספים.

 

3. המחלוקת שיש להכריע בה

 

3.1        הנתבע טוען שהמנוחה נתנה לו מסמך, שנכתב ונחתם בכתב ידה ביום 21.4.2019 שיקרא להלן: "המסמך",  אשר לטענתו מהווה צוואה, ביחס לנכס שבבעלות המנוחה ברח' XX בתל אביב, הידועה כגוש XX, חלקה XX, תת חלקה XX, שיקרא להלן: "הנכס", כשטענתו שההקלטות של שיחות בינו לבין המנוחה, שצרף לתיק ביהמ"ש, מחזקות את טענתו שהמסמך מהווה צוואה בכתב יד.

 

3.2        התובעים טוענים שהמסמך שהוגש על ידי הנתבע לקיום כצוואת המנוחה אינו מהווה צוואה.

 

4. המסמך

 

4.1        להלן המסמך, נשוא המחלוקת, אשר יצוטט במלואו:

 

                                                                        21.4.2019

ב"ה     

אני א' בת ש'.

ת.ז. 00

נותנת לע' בני

את הבית ברח' XX

(רח' XX מס XX בת"א.

(לע' את הבית)

להצלווחה במתנה!

בה"ש יקים משפחה ולבריאות

הכל טוב. אמן ! ! !

בברכה א'

אמא לבני כל

טוב. אמן.         

א' 00

(-)

 

וכך הינו במקור:

 

 

5. טענות הצדדים

 

5.1        טענות התובעים

 

5.1.1     לטענת התובעים 1 ו-2, המסמך מנוסח כמכתב, המעניק למבקש את הבית במתנה, ללא כל אזכור של המילה "צוואה" בגופו או בכותרתו, ומשכך מדובר בהתחייבות למתנה בחיים, שלא דווחה ולא הושלמה ברישום, שהנתבע החליט לכנותה "צוואה" רק לאחר פטירת המנוחה.

 

5.1.2     עוד טוענים התובעים 1 ו-2, כי  עריכת המסמך, בין כמתנה ובין כצוואה, עומדת בניגוד מוחלט להחלטת בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב מיום 24.2.19, בה הורה ביהמ"ש על רישום צו איסור דיספוזיציה על נכסי המקרקעין וחשבון הבנק של המנוחה, אשר נועד למנוע כל העברה של נכסי המנוחה, לרבות העברה באמצעות צוואה.

 

5.1.3     בנוסף טוענים התובעים 1 ו-2, שבשל ירידה קוגניטיבית משמעותית, בעיות זיכרון קשות וחוסר התמצאות מהן סבלה המנוחה, כעולה מחוות דעת ד"ר שאול סטיר מיום 20.6.2018 ומכתב של ד"ר יפה לרמן מיום 3.7.2018, היא לא הייתה מסוגלת להבין את המסמך או להעריך את שווי רכושה.

 

5.1.4     עוד טוענים המתנגדים בהתנגדותם, שהנתבע הפעיל על המנוחה מסכת ארוכת שנים של לחצים, איומים, לרבות איומי התאבדות, וסחיטה כספית, תוך ניצול חולשתה וזקנתה, והיותה תלויה בו. בנוסף טענו כי הנתבע והתובעת 6 פעלו בשנים 2017- 2018 לבודד ולמדר את המנוחה מהתובעים 1 ו-2.

 

5.1.5     כן נטען ע"י התובעים 1 ו-2, כי המסמך נערך בנוכחות הנתבע ותחת השפעתו הברורה, כאשר הוא זה שהכתיב למנוחה את תוכנו ודאג ששמו ייכתב פעמיים ואף הקליט אותה ללא ידיעתה תוך הובלתה לומר דברים כרצונו.

 

5.1.6     התובעים 1 ו-2 מוסיפים וטוענים כי במסמך קיימים פגמים קשים, לרבות כתיבה צורנית המעידה על מצב קוגניטיבי ירוד, כתב יד מפוזר וקריא בחלקו וניסוחים הלוקים בחסר, וכי נפלה טעות מהותית בתיאור הנכס כאשר נכתב בו "הבית ברח' XX (רח' XX)" בעוד שכתובת הבית הנכונה של המנוחה היא "רח' XX".

 

5.1.7     התובעת 6 טוענת שהמסמך אינו מהווה צוואה הן בשל כשלים טכניים והן בשל כשלים מהותיים, כהשפעה בלתי הוגנת וחשד סביר שהנתבע נכח בעת כתיבת המסמך, ובנוסף המסמך חסר תוקף שכן המנוחה לא יכלה להעביר בעלות על נכסיה ללא אישור ביהמ"ש לנוכח צו איסור הדיספוזיציה.

 

5.1.8     יצוין, שבתצהיר עדותה הראשית, הצהירה התובעת 6, שלגבי טענות הנתבע שהמסמך מהווה צוואה על פיה הנתבע יורש של הנכס, היא תקבל כל הכרעה שיקבל ביהמ"ש. התובעת 6 לא נחקרה בחקירה נגדית, ובעניין זה יש להזכיר את ההחלטה מיום 15.12.2024, על פיה תצהירו של מי שלא נחקר יוצא מהתיק.

 

5.1.9     טענות התובעים 3, 4 ו-5, שהינם ילדי בת המנוחה בתצהירי עדותם הראשית דומות לטענות התובעים 1 ו-2 כפי שפורטו לעיל. התובעות 4 ו-5 לא נחקרו בחקירה נגדית, וגם בעניינן יש להזכיר את ההחלטה מיום 15.12.2024, על פיה תצהירו של מי שלא נחקר יוצא מהתיק.

 

5.2        טענות הנתבע

 

5.2.1     לטענת הנתבע, המסמך נכתב כולו בכתב ידה של אמו המנוחה, המסמך נושא תאריך ואת חתימת המנוחה ומשקף את רצונה החופשי והמלא של אמו להוריש לו את הנכס.

 

5.2.2     לטענת הנתבע, המנוחה הייתה צלולה, דעתנית ועצמאית, ותסקיר הרווחה וחוות הדעת של ד"ר יפה לרמן מיום 3.7.2018 שהוגשו בהליך האפוטרופסות קבעו מפורשות שהיא אינה זקוקה לאפוטרופוס ומסוגלת לנהל את ענייניה בעזרת ילדיה, בניגוד לחוות דעתו של ד"ר סטיר שהוזמנה לצורכי הגשת התביעה ע"י התובע.

 

5.2.3     עוד טוען הנתבע, שמעולם לא הפעיל לחץ או איומים על המנוחה, לא נכח בעת כתיבת הצוואה ולא נטל בה חלק, והדבר מגובה בתמלילי שיחות בהן המנוחה עצמה ביקשה ממנו כי יקליט את דבריה על מנת להוכיח את גמירת דעתה להוריש לו את הבית.

 

5.2.4     לטענת הנתבע, צו איסור הדיספוזיציה נועד למנוע עסקאות בחייה של המנוחה, אך הוא לא הגביל אותה מלצוות מה ייעשה ברכושה לאחר מותה.

 

5.2.5     עוד טוען הנתבע שהתובעים 1 ו-2 הדירו עצמם מחיי המנוחה, לא טיפלו בה ורק התעניינו ברכושה, בעוד שהתובע 1 פלש לדירות המנוחה וצבר חובות, וכי התובעת 6 שלטה בכספיה של המנוחה, הציגה מצג שווא של דאגה, לקחה כספים לעצמה ואף העלימה את שיניה התותבות ומנעה ממנה טיפול רפואי מתאים בתקופת הקורונה.

 

6. המצב המשפטי

 

6.1        סעיף 18 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה") קובע מהן ארבע הצורות לעשיית צוואה:

 

"צוואה נעשית בכתב יד, בעדים, בפני רשות או בעל-פה".

 

6.2        סעיף 19 לחוק הירושה קובע כי:

 

"צוואה בכתב יד תיכתב כולה ביד המצווה, תישא תאריך כתוב בידו ותיחתם בידו"

 

6.3        סעיף 25 לחוק הירושה, קובע כדלקמן:

 

"(א) התקיימו מרכיבי היסוד בצוואה, ולא היה לרשם לענייני ירושה או לבית המשפט, לפי העניין, ספק כי היא משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה, רשאי הוא, בהחלטה מנומקת, לקיימה אם אף נפל פגם בפרט מן הפרטים או בהליך מן ההליכים המפורטים בסעיפים 19, 20, 22 או 23 או בכשרות העדים, או בהעדר פרט מן הפרטים או הליך מן ההליכים כאמור.

 

(ב) בסעיף זה "מרכיבי היסוד בצוואה" הם:

(1) בצוואה בכתב יד כאמור בסעיף 19 הצוואה כולה כתובה בכתב ידו של המצווה;"

 

6.4        סעיף 8(ב) לחוק הירושה, קובע כדלקמן:

 

"מתנה שאדם נותן על מנת שתוקנה למקבל רק לאחר מותו של הנותן, אינה בת-תוקף אלא אם נעשתה בצוואה לפי הוראות חוק זה".

 

6.5        סעיף 54(ג) לחוק הירושה, קובע כדלקמן:

 

"צוואה יכול שתהיה בלשון מתנה, מחילה או הודאה או בכל לשון אחרת".

 

6.6        פרופ' ש' שילה מתייחס בספרו פירוש לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (ירושלים, תשנ"ב) לסעיף 54(ג) הנ"ל, כדלקמן:

 

"סעיף 54(ג) מדגיש שאפשר לכתוב צוואה בכל לשון שהיא; העיקר שברור מהמסמך למה המוריש התכוון. סעיף קטן זה לא היה קיים בהצעת החוק המקורית, וכן גם לא בהצעת החוק הרשמית. נדמה שדברים אלה הוכנסו כדי ללמדנו שאין להיות דווקניים והעיקר איננו באיזו לשון משתמשים כשכותבים צוואה, אלא יש לרדת לכוונת הכותב. אם משתמע מהכתוב שהכותב התכוון לצוות – לפנינו צוואה" (שם, בעמ' 462).

 

6.7        פרופ' שילה מגדיר בספרו הנ"ל מהי צוואה:

 

         "מן הראוי לזכור כי: (א) מונח זה ומוסד זה של צוואה אינו חדש, אלא הוא מקובל בכל התקופות; (ב) גם עצם המינוח הלשוני מרמז על משמעות המושג – ציווי של אדם מה ייעשה ברכושו לאחר מותו. ייתכן שהחוק אצלנו מניח כבר את הנתונים הנ״ל כמובנים ורק קובע, מגביל ומגדיר את הדרישות הצורניות להכרה בציווי זה. אף על־פי כן, העדר הגדרה של צוואה בחוק אומרת דרשני. אפשר ללמוד בדרך עקיפה שצוואה היא, לפחות, הדרך בו מועברת ״מתנה שאדם נותן על מנת שתוקנה למקבל רק לאחר מותו של הנותן״. זאת ניתן ללמוד מלשונו של סעיף 8(ב) לחוק. לפי הסעיף הנ״ל, מתנה כזאת תקפה רק אם היא נעשתה בצורה הקבועה בחוק הירושה. ומכאן משתמע, שצוואה היא הדרך להקניית מתנה, המסתיימת רק לאחר מותו של הנותן. במלים אחרות, אם לפנינו עיסקה –  1) שמתיימרת לתת מתנה שתיגמר לאחר מותו של הנותן, וכן – 2) היא נעשתה באחת הצורות המוכרות בחוק – לפנינו צוואה" (שם, בעמ' 181, 182).

 

6.8        בפסק הדין בע"א 1978/05 פלוני נ' פלוני (פורסם בנבו, 10.1.2007) נדונה בקשה למתן צו קיום צוואה אשר נכתבה על טופס סטנדרטי מודפס של תצהיר עליו נכתבו  ע"י המנוח הפרטים הבאים: שמו, מספר תעודת הזהות שלו וכתובת מגוריו, ובהמשך נכתבו בכתב ידו של המנוח הדברים הבאים:

           

"אני אביה של הגב' ב.י

מרכוב [צ"ל מרחוב – ס.ג'.] ****** *** רוצה

שביתי תייפה את כוחי לאחר מותי

יש לי כספים בבנקים ומיגרשים

שמופיעים על שמי

אני מצהיר בזה כי זהו שמי ו

זו חתימתי ותוכן תצהירי אמת".   

 

            בסוף המסמך האמור מופיעים חתימת המנוח והתאריך: 29.9.97, והחלק הנוגע להזהרת המצהיר נותר ריק.

 

6.9        ביהמ"ש העליון ציין בפסק הדין, שבצוואה נפלו שני פגמים עיקריים, כדלקמן:

 

"הפגם הראשון נוגע לכך שלא מופיעה בצוואה הוראת הנחלה מפורשת, שכן כל שנכתב בה הוא: "ביתי תייפה את כוחי לאחר מותי". הפגם השני נוגע לכך שהצוואה לא נכתבה כולה בכתב-ידו של המנוח, כמצוות

סעיף 19 לחוק הירושה. כאמור, הצוואה נרשמה על טופס סטנדרטי של תצהיר אשר על חלקו הופיע כיתוב מודפס". (שם, בסעיף 7 לפסק הדין).

 

ובהמשך:

 

"סבורני, כי הדרך הטובה ביותר לבחון את תוקפו של המסמך שהותיר אחריו המנוח היא כדלקמן:

בשלב הראשון, שומה עלינו לבדוק האם המסמך נשוא הערעור עונה להגדרה צוואה. קרי, יש לבחון האם מופיעה במסמך הוראת הנחלה, ולוּ משתמעת, והאם מלשונו ומתוכנו ניתן ללמוד על כוונתו של המנוח להוריש לאחר מותו את כל רכושו למשיבה. בשלב השני, ובאם יקבע כי קיימת במסמך הוראת הנחלה ועל כן במהותו מהווה המסמך האמור צוואה, נבדוק האם היה בית-המשפט דלמטה מוסמך להורות על קיום הצוואה, חרף הפגם הצורני שנפל בה והוא נוגע לכך שהצוואה אינה כתובה כולה בכתב יד. בשלב השלישי, ובהנחה שייקבע כי מדובר בצוואה תקפה, יש לבחון האם מדובר בצוואה סתומה, כאמור  בסעיף 33 לחוק הירושה או האם הוראה מהוראת הצוואה נעשתה מחמת טעות, כאמור בסעיף 30(ב) לחוק הירושה. כן, נבחן האם ניתן להתגבר על קשיים אלו באמצעות מהלך פרשני ותוך התחקות אחר הנסיבות הנוגעות לעריכת הצוואה. לבסוף, ובאם יהיה בכך צורך, נדרש לבחון את טענות המערערת באשר לזיוף החתימה שעל גבי הצוואה".  (ההדגשות אינן במקור- א.ז.ר.).

 

                        ובהמשך:

 

"אין חולק על כך שצוואה מהווה מסמך אשר בא להסדיר חלוקת רכושו של אדם בעקבות מותו (ע"א 7210/96 עזבון המנוח משה גרינברג נ' גרינברג (לא פורסם)) ולפיכך על מסמך זה  לכלול הוראת הנחלה, או למצער פירוט כלשהו לגבי מה ייעשה (ואולי גם לא ייעשה) ברכושו של אדם עם מותו.

 

11. כעת, נדרשים אנו להתחקות אחר משמעות הביטוי "ביתי תייפה את כוחי לאחר מותי" ולבחון האם ניתן לראות בו הוראת הנחלה, בגדרה מצווה המנוח מה ייעשה ברכושו לאחר מותו.

 

בבואנו לדון במשמעותו של ביטוי זה עלינו לזכור את שעמד עליו בית משפט זה במספר הזדמנויות שונות, לפיו יש להימנע מיצירת צוואה עבור הנפטר, מקום בו האחרון לא הספיק ליצור בעצמו צוואה שכזו טרם מותו...

...

ואכן ברבות השנים נהג בית-משפט משנה זהירות בבואו לפרש את רצונו האמיתי של המצווה, שעה שרצון זה לא מצא ביטויו בצוואה עצמה. זאת, תוך שהתבצעה הבחנה בין מקרים בהם נדרש בית-המשפט לפרש את משמעותה ומהותה של הוראת ההנחלה המופיעה בצוואה לבין מקרים בהם כלל לא נקבעה בצוואה הוראת הנחלה או שזהות הנוחלים לא הוגדרה. בכל אותם המקרים האחרונים נטייתו של בית-המשפט הייתה לקבוע, כי קביעה שיפוטית בדבר מהותה של הוראת ההנחלה, כמו גם בדבר זהות הנוחלים, מצויה מחוץ למתחם פעולתו הלגיטימית, מקום זו לא הוגדרה במפורש על-ידי המצווה (ראו, ע"א 7210/96 עזבון המנוח משה גרינברג נ' גרינברג (לא פורסם) (פיסקאות 9-8)" (בסעיף 10, 11 לפסק הדין).  

 

6.10      באותו מקרה, קבע ביהמ"ש העליון בסעיף 12 לפסק הדין, כי אותו מסמך לא עבר את השלב הראשון:

 

"12.     על רקע קביעות אלו שהתוו בפסיקתינו, מתקשה אני לראות כיצד ניתן ללמוד מן הביטוי "ביתי תייפה את כוחי לאחר מותי" על רצונו של המנוח להנחיל למשיבה את כל רכושו. ביטוי זה הינו ביטוי סתום שמשמעותו כלל אינה ברורה. אף אם נניח לרגע כי כוונתו של המנוח הייתה לייפות את כוחה של ביתו לאחר מותו, ולא להיפך, שהרי שמכאן ועד הקביעה כי מדובר בהוראת הנחלה ממנה ניתן ללמוד על רצונו של המנוח מה ייעשה ברכושו לאחר מותו, ארוכה הדרך. אגש להסביר את עמדתי:

המנוח נקט, כאמור, בלשון של ייפוי כוח. כלום ניתן לראות בייפוי הכוח האמור הוראת הענקה? סעיף 54(ג) לחוק הירושה, הקובע כי צוואה "יכול שתהיה בלשון מתנה, מחילה או הודאה או בכל לשון אחרת", מאפשר אמנם במקרים מסוימים להכיר במסמך בעל מאפיינים של צוואה כצוואה, הגם שכותבו לא נוקט בלשון מפורשת של ציווי. בכך הכיר המחוקק בקיום מגוון רחב של ביטויים אשר יכול וינקטו על-ידי מי שמבקש לצוות את רכושו לאחר. כך למשל נפסק בעבר, כי השימוש בתיבות: "הבטחה והתחייבות" או בלשון של הצהרה אינו שולל לכאורה את הכוונה לצוות (ע"א 70/88 פז נ' אלון, פ"ד מד(3) 32; לעומת זאת, ראו ע"א 235/88 שפיצר נ' עו"ד מזובר, פ"ד מו(4) 874). מאידך, במקום אחר נפסק, כי נקיטה בלשון של השאת עצה, אינה מהווה לשון תקפה לעניין עשיית צוואה (ע"א 202/85 קליינה-ביק נ' גולדברג, פ"ד מא(2) 757). מכל מקום, בית-משפט זה עמד לא אחת על כך, שאין להיזקק להוראת סעיף 54(ג), כאשר מדובר במסמך אשר אינו מהווה צוואה כל עיקר (ע"א 493/83 אבו סנינה נ' טהא, פ"ד לט(4) 639 (פיסקה 5)). בהקשר זה, נפסק בפרשת לב, כי מסמך שאינו מכיל שום הוראה אופרטיבית בנוגע לרכוש שבבעלות המנוח אינו יכול להוות צוואה. כך הוא הדבר אף בעניינו. במסמך נשוא הערעור לא מופיעה כל הוראה מעשית הנוגעת לאופן שבו יחולק רכושו של המנוח. אזכור עניין ייפוי הכוח הוא כללי ולא ניתן להבין ממנו אם המנוח אכן התכוון להוריש את כל רכושו למשיבה או שמא מטרת המסמך הייתה, ככתוב בו, לייפות את כוחה של המשיבה לבצע פעולות כלשהן בשמו. בהקשר זה מוצא אני לנכון להזכיר מקרה אחר שנדון בבית משפט זה, ואשר נגע אף הוא לשאלת קיומה של הוראת הנחלה. באותו מקרה אדם אשר עמד למות התבטא באוזני בתו, כי אם לא יעלה בידו להעביר לה סכום כסף כלשהו לארצות הברית, הוא ישאיר עבורה את הכספים בארץ. בית-המשפט סבר, כי לא ניתן להסיק מדברים אלו על כוונה ברורה של המנוח לצוות לביתו את סכום הכסף האמור. בית-המשפט היה בדיעה כי השימוש בתיבה "ישארו" איננו מצביע באופן חד משמעי על כוונה לצוות דווקא, ומתיישב יפה גם אם האפשרות הפרשנית האחרת לפיה כוונת אותו אדם הייתה שהכספים ישמרו בארץ עבור ביתו (ע"א 235/88 הנ"ל, פיסקה 7). אף בעניינו ניתן לחשוב על פירוש הגיוני נוסף למונח ייפוי כוח שאינו עולה בקנה אחד עם כוונה להוריש. שכן, אין להוציא מכלל אפשרות מקרים בהם אדם אשר נמצא על ערש דווי ייפה כוחו של אדם אחר לעשות בשמו שורה של פעולות ביחס לנכסיו. ייפוי כוח מן הסוג האמור, אין ולא ניתן לראותו כצוואה, וזאת חרף העובדה שנרשם ימים ספורים בלבד לפני מותו של כותב המסמך (ראו למשל, ע"א 1395/02 לוי נ' האפוטרופוס הכללי (לא פורסם)). לכך אף מתווספת העובדה שהמסמך אינו נושא את הכותרת "צוואה" ואין בו כל סממן אחר המעיד על כך שמדובר בצוואה, למעט אולי התייחסות המנוח לתקופה שלאחר מותו.

 

הנה כי כן, סעיף 54(ג) אמנם אינו מגביל את כותב הצוואה ללשון מסוימת ומאפשר לו לעשות שימוש במגוון של ביטויים, אך זאת בתנאי שניתן ללמוד מלשון המצווה על כוונתו להעניק את רכושו לאדם אחר. כל עוד אין זה ברור מן המסמך שהכותב אכן התכוון לצוות את רכושו, הרי שאין עסקינן בצוואה (ע"א 202/85 הנ"ל; שילה, 463-462). בעניינו איני סבור, כי מן הביטוי "ביתי תייפה את כוחי לאחר מותי" ניתן אכן ללמוד על כוונת המנוח לצוות את על רכושו לביתו, ועל כן ממילא אין לראות בו הוראת הנחלה" (ההדגשות אינן במקור- א.ז.ר.).

 

6.11      אולם, אין די באמור לעיל כדי להכריע בשאלה האם המסמך מהווה צוואה אם לאו, וביהמ"ש העליון ממשיך וקובע בסעיף 13 לפסק הדין:

 

"13.     עוד עלינו לזכור, כי בבוא בית-המשפט לבחון את דברי המנוח עליו להתייחס לכוונתו כפי שהיא עולה ממכלול הדברים אותם אמר, ולא להיתפס לביטוי זה או אחר. כך, אם ממכלול הדברים שנאמרו על-ידי המנוח ובהתחשב בנסיבות אמירתם, מתברר כי הייתה בכוונתו לצוות על הורשת רכושו, יהיה בידיו של בית-המשפט להסיק על קיומה של צוואה".

 

6.12      בעוד שבאותו עניין, הגיע ביהמ"ש המחוזי למסקנה כי המנוח היה נחוש להוריש את רכושו למשיבה ולה בלבד, וכי הוא התכוון לערוך צוואה שתביע את כוונתו האמורה, ולכן יש לקבל את המסמך ולפרשו כצוואה, פסק ביהמ"ש העליון כי המסמך אינו מהווה צוואה, וכך קבע:

 

"כל שלמד אני הוא על כוונה כללית וערטילאית של המנוח להכין צוואה. אולם, בכל חומר העדויות האמור לא נמצאה, ולוּ עדות ישירה אחת, המתייחסת לכך שהמנוח אכן נקט צעדים כלשהם לשם עריכת אותה צוואה". (בסעיף 14 לפסק הדין).

 

6.13      ביהמ"ש העליון התייחס גם לעובדה שהמנוח נמנע מלפנות לעו"ד על מנת שיערוך לו צוואה בהתאם לרצונו, והימנעותו מלעשות כן במשך זמן רב מחזקת את העמדה לפיה כוונת המנוח לא היתה לצוות למשיבה באותו מקרה את כל רכושו, מה גם שהמנוח היה מודע היטב להליך של עריכת תצהיר בפני ביהמ"ש והתנסה בכך מספר פעמים בעבר, ומכאן ניתן להסיק כי בעת עריכת הצוואה היה מודע לכך שעליון לבצע פעולות נוספות שיקנו תוקף לצוואה, ו"אין להוציא מכלל אפשרות כי המנוח לא היה מעוניין לבצע את כל אותן פעולות שיקנו לאותו מסמך תוקף רשמי, מאחר שלא גמר אומר בדעתו להוריש את כל רכושה למשיבה, ולה בלבד" (שם בסעיף 15 לפסק הדין).

 

6.14      כן קבע ביהמ"ש העליון:

 

"16.     זאת ועוד, יש לזכור כי הבעת רצון ברורה ומפורשת של נפטר להוריש רכושו לאדם פלוני אין בה כשלעצמה די בכדי לקבוע כי מסמך מסוים שרשם הנפטר מהווה צוואה. כך למשל, בפרשת לב לא התעורר כל ספק באשר לרצונו של הנפטר לערוך צוואה, שכן הוא כבר נפגש עם עורך דינו בנוגע לעניין זה ואף נערכה טויטא ראשונית של הצוואה. אף-על-פי כן, נקבע מפורשת, כי הבעת רצון כאמור אינה מספיקה, כל עוד לא מופיעה במסמך שהותיר אחריו המנוח הוראה כלשהי בנוגע למה יעשה עם רכושו, שיש להוציאה לפועל לאחר מותו (שם; ראו גם, ע"א 37/80 באומן נ' נתן, פ"ד לח(4) 320)). מכאן שאף אם הייתי, בהסתמך על כלל הראיות הנסיבתיות, מגיע לכדי מסקנה שונה לפיה המנוח אכן היה מעוניין להוריש את כל רכושה ולמשיבה ולה בלבד, הרי שספק אם ניתן היה לומר כי המסמך שלפנינו הינו בגדר צוואה, מאחר והוא נעדר הוראת הנחלה" (בסעיף 16 לפסק הדין).

 

6.15      פסק הדין בע"א 2209/92 אוג'ני פ' מורנו נ' דליה (אופק) מלר (פורסם בנבו, 23.2.1994) עסק בשאלה האם מסמך שכונה "אקורדו" ("הסכם" בלאדינו), שנחתם בידי המנוח ובני משפחתו, מהווה צוואה או תיקון לצוואה קיימת.

 

6.16      בית המשפט העליון קבע כי אף שהוצגו ראיות לכך שהמנוח ביקש להעניק לאחותו דירה, המסמך עצמו נוסח כהסכם, לא קושר את ההתחייבויות למותו של המנוח, לא הפנה לצוואה המקורית ולא כלל ביטוי ברור ומספק להוראה מנחילה. לפיכך נקבע כי אין מדובר בצוואה, וממילא לא ניתן להכשירו באמצעות סעיפי חוק הירושה העוסקים בפגמים צורניים או בצוואה בעל-פה.

 

7. תמלולי השיחות שהתקיימו בין המנוחה לנתבע

           

7.1        הנתבע צרף לתצהיר עדותו הראשית את ההקלטות  וביקש, ביום 22.9.2025, לצרף ראיות חדשות על מנת להתחקות אחר אומד דעתה של המנוחה, והאם אכן התכוונה לצוות לנתבע את הבית, כשלטענת הנתבע דברי האם בהקלטות שהגיש מחזקות את טענתו שהמסמך הינו בגדר "צוואה" שיש לקיימה. 

 

7.2        הנתבע העיד בחקירה נגדית:

 

העד מר ע':        הטלפון שלי מקליט את כל השיחות באופן אוטומטי והשיחות האלה גם עכשיו כל השיחות שלי מוקלטות, הן נעשו סביב העניין הזה בעיקר וגם אחרי זה, כלומר זה פחות או יותר, להכין כאילו בתקופה הזאת זה היה מוקלט, זה לא היה מוקלט לטובת

השופטת:          הבנתי, הבנתי, אבל תגיד שנה.

העד מר ע':        18', לפני החתימה ואחרי החתימה, שהיא חתמה בשנת 18' אז זה היה 17' אולי 16' עד 18' אולי קצת אחרי, משהו כזה, אני לא יכול לתארך," (פרוטוקול הדיון מיום 29.4.2026, עמ' 24, ש' 33- עמ' 24, ש' 6).

 

7.3        כאמור לעיל, המסמך עוסק במתנה שמבקשת המנוחה לתת לנתבע, והוא  הבית, תוך שהיא מוסיפה למסמך ברכות לנתבע: "להצלחה", "בה"ש יקים משפחה ולבריאות הכל טוב. אמן !!!", "לבני כל טוב", וסוף המסמך כסיומת של מכתב: "בברכה א' אמא לבני כל טוב. אמן. א' 00" וחתימה.

 

7.4        על מנת להתחקות אחר אומד דעת המנוחה, שעה שכתבה את המסמך, עליו חלוקים הצדדים, הציג הנתבע הקלטות של השיחות הרבות שהתנהלו בינו לבין המנוחה, העוסקות בבית, אשר יצוטטו להלן:

 

"...

א':             (נשמעת עצבנית, מרימה את הקול) אתה רוצה לשמוע מה שאני אומרת או שאתה רוצה לריב איתי?

ע':             אני לא רוצה לריב איתך, אני רוצה שתעבירי את הדירה על שמי, זה הכל,

א':             הדירה על שמך ונתתי לך מכתב

ע':             את לא נתת לי..

א':             זה צוואה!

ע':             זה לא מספיק

א':             (צועקת) תקשיב! זה אתה תצלצל עם עורך דין תגיד לו תשמע, אמא שלי נתנה לי מכתב כזה וכזה, מה אתה אומר? ככה..

ע':             מה עם האיסור דיספוזיציה

א':             (צועקת) ככה, שתהיה רגוע

ע':             מה עם האיסור דיספוזיציה?

א':             (צועקת) ככה, שתהיה רגוע

ע':             ומה עם האיסור דיספוזיציה?

א' (לא ברור) ... מי אמר את זה? איזה שטויות אתה מחפש לך מהתחת מהכינים מהתחת אתה מחפש, אני מבקשת ממך צלצל עכשיו לעורך דין..

ע':             שמעת אותי? את רוצה...

א':             בצורה אישית

ע':             את רוצה...

א':             (צועקת) בצורה אישית תגיד לו כך וכך, אני קיבלתי מכתב מאמא שלי..

ע':             יש איסור

א':             (צועקת) וכתבה לי מכתב

ע':             יש איסור דיספוזיציה על הרכוש, גם את זה יש

א':             כתוב.... אתה גם ע', אני מדברת מילה אחת אני כבר לא אדבר איתך בכלל (בטון "מאיים") הבנת?

ע':             מה בכלל? מה זה קשור?  (ראה נספח ז' לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע).

 

7.5        בשיחה  הבאה, מספרת המנוחה לנתבע שהיא שוחחה עם עורך דין ומה היעוץ שניתן לה:

 

"א':           רגע רגע אני הלכתי אצל עורך דין עכשיו,

ע':             אבל צריך לספר לו מה להגיד לו מה מה הבעיה .. יש בעיה

א':             אמרנו ש...

ע':             לא..

א':             רגע רגע, אתה לא רוצה לשמוע ולא רוצה להקשיב, בגלל זה אני לא שקטה, אני דיברתי עם עורך דין ואמרתי לו שאני רוצה לרשת לך את הרכוש שלי, שאתה בן שלי ואחים שלך מתנגדים לא מתנגדים, הוא אומר "את צריכה ללכת לעורך דין לכתוב מה שאת רוצה והעורך דין יחתום" זה הכל, אתה רוצה לדבר עם העורך דין?

ע':             אני רוצה שתגידי לו את שיש לך את מה שאמרנו

א':             (צועקת) אין לי את ה.. שאני משוגעת? לא רוצה להגיד את זה

ע':             לא משוגעת, זה לא משוגעת, זה לא משוגעת,

...

א':             ... הוא אמר לי תדבר איתו עכשיו ככה, רוצה? לתת לך את הכתובת שלו?

ע':             תדברי, תגידי לו את הבעיה, אבל תגידי..

א':             אני לא אמרתי לו שום בעיה, אמרתי לו שאני רוצה לתת לך את הרכוש שלי ואחים שלך מתנגדים, אז הוא אומר תבואי אלי או תלכי לעורך דין – לא אמר לי אלי, "תלכי לעורך דין ושמה תגידי לו שאת רוצה לרשת את הרוכש לבן שלך ו... את חותמת על ידי, זה הכל

ע':             בסדר

א':             אתה רוצה לדבר איתו?

ע':             אני אני אדבר איתו ומה מה יגיד לך?

א':             בקשה

ע':             מה עם הדיספוזיציה? מה המספר שלו

א':             עוד פעם דיספוצציה, אני משוגעת, אני מטומטמת אני לא נורמלית, לא זוכרת, תפסיק עם השטויות שלך! (צועקת) אתה מדביק לי דברים שלא צריך!

ע':             אבל בית משפט מתעסק...

א':             (צועקת) לא! שום בית משפט, הנה עורך דין הנה הכתובת שלו, בבקשה, זה עורך דין לא סתם, זה עורך דין א.. מאוד ידוע, בבקשה אם אתה רוצה, אני כן, תרשום את הכתובת

ע':             כן

א':             ותלך אליו ותגיד לו כך וכך ואני ואתה נלך אליו

ע':             אני לא יכול לבוא איתך אם את כותבת צוואה אני לא יכול..

א':             לא, הוא אמר הוא אמר שאתה לא צריך לבוא

ע':             לא

...

א':             ... אל תזכיר לי סיד.. לא דיס.. אמא של משוגעת..

...

ע':             מה את רוצה שאני אגיד לך, שאת בסדר?

א':             אני רוצה שאתה תדבר בשקט! ות... תפסיק לבלבל לי את המוח להגיד שאני דיספוזיציה! אם תגיד עוד פעם דיסאוזיציה אני יעשה אותך פוזיציה, שמעת? הרגת אותי כבר! אני יושבת בבית ומסדרת ומנקה ומכינה ובונה, האדון בה לדיספוזיציה?? תפסיק עם השטויות האלה! נהיה לי התקף לב נהיה לי, היום לא הלכתי לעבודה, למועדונית בגללך!

ע':             למה לא הלכת?

א':             (נשמעת עצבנית, מדברת בטון עצבני ולא רגיל) תפסיק לבלבל את המוח, למה שאתה כל הזמן מבלבל לי את המוח דיספוזיציה דיספוזיציה, פשוט מאוד תגיד לו אמא שלי רוצה א... לתת לי חוזה, מה אתה אומר? זה הכל.

...

ע':             לא, אני לא מצלצל אליו, אין לי מה להגיד לו

א':             לא, תגיד לו שאמא שלי רוצה להשאיר לי ירושה, מה אתה אומר?

ע':             לכי תעשי את זה, מה את רוצה ממני?

א':             אני רוצה שאתה ...

ע':             ת.. (מנסה לדבר)

א':             (מדברת בטון "קשה" "מזלזל") תסתום את הג'ורה שלך, תסתום את הג'ורה שלך! להגיד דיספוריציה סידפוריציה, משוגעת משוגעת, אם תגיד עוד הפעם משוגעת אני לא .. אתן לך שום כלום, שמעת את זה? (צועקת) דיר באלק! יאללה אני עכשיו הולכת לישון, שקט!

ע':             טוב, ביי

א':             אני מבקשת ממך אף תזכיר מילה אחת הזאתי...

...

א':             ... אתה.. מקבל מכתב שאתה יורש וזהו! נקודה!" (נספח ח' לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע).

 

7.6        בשיחה אחרת בין המנוחה והנתבע, מבקשת המנוחה מהנתבע שיתייעץ עם עורך דין:

 

" א':          אני רוצה שאתה תהיה רגוע ובשביל שתהיה רגוע אז... צריך לדבר הכי פשוט שתעשה תלתל ל... עורכי דין ותגיד להם את המכתב שאני כתבתי ותשאל אותם מה אתה צריך לעשות, אני רוצה שתהיה ממש רגוע, ואני נותנת לך מכל הלב מכל הלב, לא מתוך שיש לי אינטרס, אני רוצה שיהיה לך טוב, תצלצל לעורך דין א ב יש רשימת

ע':             צריך לעשות את האיסור דיספוזיציה,

א':             מה צריך לעשות?

ע':             להוריד את האיסור הזה

א':             שום אישור א...

ע':             איסור איסור

א':             אמא שלי כתבה כך וכך האם מגיע לי או לא מגיע לי? פשוט מאוד פשוט לדבר איתם בלי הרבה חוכמות...

...

ע':             את רוצה לבוא איתי ביחד נלך?

א':             לא, אתה תצלצל ואחר כך אני אבוא איתך

ע':             תבואי איתי

א':             למה אין לי כוח ללכת ואני אישה מקב... חיה על כדורים, אני אישה לא בריאה, אני כבר אישה בת 90 לא צעירה, אני רוצה שאתה תהיה רגוע, אני מבקשת ממך שאתה תהיה רגוע ויהיה לך חיים מאושרים

ע':             את רוצה שאני אביא עורך דין הביתה?

א':             אה?

ע':             להביא עורך דין הביתה?

א':             לא, בטלפון תשאל תשאל אדוני מה החוק אומר? זה הכל פשוט וחלק, כל עורך דין שאתה רוצה תצלצל אליו הוא יגיד..

...

א':             (היא נשמעת מדברת בטון נסער) אבל עכשיו אני רוצה שאתה תהיה רגוע, לא רוצה שתדאג, זה הכל ותאכל טוב ותישן טוב וצלצל לעורך דין, איזה עורך דין שאתהת רוצה ותגיד לו תשמע, אמא שלי א... בעלת ירושה והיא עשתה לי כך וכך ונתנה לי רשמה לי, כתבה לי וחתמה לי, אני מבקשת ממך שתהיה מאושר ובריא ומצליח, כל טוב ג'ונים (שומעים נשיקות), דיברת עם האורך דין? עם אנשים אמרו, את צודקת, מה הבן שלך מבלבל? אמרתי...

ע':             הם לא יודעים מה קבע בית משפט, אמא

א':             (צועקת) לא בית משפט אין לנו שום משפט, אתה צלצל לעורך דין, טוב? אחר כך נדבר, כל טוב לך, ואני מאחלת לך המון המון הצלחה, אל תעשה לעצמך צרות, אתה עושה לעצמך צרות, אתה נהיה חס וחלילה כאב בטן שלשולים, ממה זה בא? מעצבים, אל תתעצבן! כל טוב ג'ונים, לילה" (נספח ט' לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע).

 

7.7        בשיחה נוספת בין המנוחה והנתבע, אשר עולה מתוכנה כי התקיימה לפני הדיון בהליך האפוטרופסות, הביע הנתבע את רצונו כי המנוחה תעביר לשמו בית, והמנוחה הבהירה לו שהינה מתנה את מתן הבית  בכך שתהיה לו אישה ויקים משפחה:

 

"א':           טוב תשמע מה שאני רוצה לעשות, למה צלצלתי

ע':             נו?

א':             אני רוצה לעשות על שמך את ה... אחד הבתים אבל אני רוצה שתתחתן

ע':             אמא, אני לא יכול להתחתן עם אישה די, אני לא יכול עם זה!

א':             אתה לא סובל נשים?

ע':             לא, אני לא עם אישה, את רוצה תכירי לי בחורה, תקשיבי לי טוב,

א':             אני..

ע':             שלא רוצה להתחתן, היא רוצה להביא ילד

א':             מי זו

ע':             וזה.. מה שיש לעשות,

א':             טוב עכשיו תשמע, אל תדבר איתי בתוקפנות כזו, אני רוצה שיהיה לך עתיד, לא תישן ברחובות ולתת לך בית בשם שלך

ע':             בסדר

א':             מחר גשם, נראה איזה יום נלך

ע':             לא עכשיו זה לא יתפוס רק אחרי המשפט אמא

א':             טוב אבל אתה, זה שאני מצלצלת אליך ככה שאני אומרת שאני רוצה לעשות על השם שלך את הבית, זה תשמור את התקליט הזה, שזה יהיה לך גם כן כ... איך אומרים, אתה מבין? כ... כמסגרת

ע':             אמא אמא אני אומר לך הדבר היחידי שיתפוס זה שתעבירי את זה על שמי, מתי?

 ע':            אחרי ה..

א':             בסדר בסדר מתי המשפט זה..

ע':             בעוד שבועיים שלושה, לא, שלושה שבועות

...

א':             רוצה לעשות בשמך את הבית ואני רוצה שיהיה לך משפחה, משפחה! כל טוב, בהצלחה" (נספח י' לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע).

 

7.8        בשיחה נוספת בין המנוחה והנתבע מציינת המנוחה כי התייעצה עם עו"ד אשר הדריך אותה מה עליה לעשות לצורך עריכת צוואה:

 

" א':          ... עם העורך דין עכשיו

ע':             אמרת שיש לו דיס.. אמרת שיש לך איסור דיספוזיציה?

א':             לא, אמרתי לו שאני כתבתי צוואה לבן שלי

ע':             אמרת שיש לך איסור דיספוזיציה?

א':             רגע רגע דיספוזיציה, תקשיב עד הסוף, אל תבלבל את המוח, אמר  אם אני רוצה לכתוב לו צוואה אני צריכה לבוא איתך לעורך דין, יש לו כתובת לא חשוב איזה, כתב, יש לי פה כתובת

ע':             אני מסביר לך שהכל מוקפא בגלל האיסור דיספוזיציה, צריך לסדר את האיסור דיספוזיציה

א':             תקשיב רגע אחד, תקשיב עד הסוף, אתה רוצה לדבר איתו? בוא, יש לי פה כתובת צלצל אליו, הוא אמר אם אני רוצה לתת לך צוואה שאף אחד לא יתערב, שאף אחד לא ידבר שאני צריכה אישית לבוא אליו ולכתוב את הצוואה, מה אתה אומר?

ע':             תלכי אליו

א':             ו..

ע':             ותביאי גם חוות דעת פסיכיאטרית

א':             אוווו

ע':             אין מה לעשות, אין מה לעשות, אמא, אין מה לעשות

א':             רגע רגע, אתה יודע מה? קח את הטלפון ותתקשר אליו, אתה רוצה?

ע':             אמא, אני יודע מה ל... תגידי לו שיש לך איסור דיספוזיציה, רק תגידי לו את זה, זה הכל

א':             (נשמעת כעוסה) דיספוזיציה (אומרת את המילה בצורה מבולבלת) יכול להגיד שאני משוגת בית משוגעים

ע':             הוא לא יכול להגיד, אבל, אז תביעי חוות דעת שפה שוללת את זה, אין מה לעשות,

א':             תקשיב רגע ע', פחות עצבים, למה אני הולכת לעורך דין, בשביל שאתה תהיה רגוע, אני רוצה שאתה תהיה רגוע, בגלל זה צלצלתי לעורך דין ועכשיו עכשיו, הרגע דיברתי איתו, אז הוא אומר אם את רוצה שהבן שלך יהיה רגוע, את צריכה פשוט לכתוב אצל עורך דין, הוא לא אמר לי אצלי, אצל עורך דין, שהוא יכתוב שהדירה על שמו ואת נתת לו אותו ואת חותמת והבן שלך לא חייב לבוא

ע':             אני בכל מקרה אסור לי לבוא, תעשי מה שאת רוצה,

א':             מה, מה אני רוצה לעשות, אתה לא רוצה ש... אתה לא רוצה את זה?

ע':             אני מאוד רוצה שתגידי לו, שיש לך איסור דיספוזיציה, מה צריך לעשות

א':             (צועקת) איזה דיספוזיציה? כבר עם הדיספוזיציה הזה, מדביק לי חרא על הראש, לא רוצה שתגיד את המילה הזאת, אתה שומע? דיספוזיציה, אם תגיד את המילה הזאת, אני בכלל לא אכתוב לך שום דבר,

                  דיספוזיציה דיספוזיציה דיפוזיזייי גם לא בא לפה, שלא תגיד את המילה הזאת יותר, שמעת??

                  את משוגעת את משוגעת,

ע':             לא אמרתי שאת משוגעת,

א':             לא, דיספוזיציה ד' אמר, כן איפה הביא את המכתב הזה ד'?

ע':             מה, מבית משפט

א':             מהבית המשפט ואיפה הבית משפט קבע??

ע':             שאני אביא לך את זה, את רוצה שאני אביא לך את זה?

א':             כן! תביא לי את זה ואני רוצה לדעת מי זה קבע את זה! ועוד פעם תגיד את המילה הזאתי, אני לא אדבר איתך בכלל

ע':             טוב

א':             שמעת? אל תזכיר את המילה הזאתי, דיספוזיציה, שיהיה לך כל טוב ואני מ.. צועקת מתוך שאתה לוחץ לי ה.. היבלית, בבקשה ממך תירגע, אז הלכת לעורך דין שלך אז אני הולכת שמה וכותבת לך את הצוואה ואני חותמת, זה שלך, כל טוב לך ותיקבע איתי ונלך

(טורקת את הטלפון)

א':             (צועקת ברקע) דיספוזיציה

ע':             תסגרי את הטלפון

א':             (צועקת באגרסיביות) ואת המילה הזאת אני לא רוצה לשמוע בחיים שלי, שמעת? אם תגיד עוד פעם דיספוזיציה אני אתן לך בוקס! דיספוזי..." (נספח א' לבקשת הנתבע לצירוף ראיות נוספות מיום 22.9.2025).

 

7.9        בשיחות הבאות, אשר יצוטטו להלן, חוזרת המנוחה כל העת על רצונה לתת לנתבע את הבית בתנאי שיתחתן ויקים משפחה:

 

" א':          ... תשמע יש לי רעיון אני רוצה לתת, שאף אחד לא ישמע, לתת לך לתת לך לתת לך, עכשיו אם לא יהיה לך ילדים ולא יהיה לך אישה אני לא אתן לך (ההדגשה שלי- א.ז.ר.).

ע':             אה אל תיתני,

א':             לא, אני רוצה לתת

ע':             אז את לא, אמא, אני לא יכול לשנות סדרי עולם, אין מה לעשות

א':             לא, רגע רגע רגע רגע רגע רגע

ע':             אמא, אם את לא יכולה לתת תעשי לי טובה, כבר את לא יכולה...

א':             אז אני רוצה לתת

...

א':             ... אני מדברת איתך עכשיו לעניין, אתה לא טיפש, (מנמיכה את הקול ומדברת ברוך) עכשיו מה שאני רוצה שאתה תצליח ויהיה לך משפחה ולתת לך! אם אני כותבת מה אני נותנת לך, אף אחד לא יכול לקחת

ע':             את לע יכולה לכתוב עכשיו שום דבר אמא, מה שיש זה... _ של ספיר, את לא יכולה לרשום שום..

א':             מה?

ע':             עם מה ש_ספיר, את לא יכולה לרשום שום דבר, הפסיכיאטר

א':             אם לא יהיה לך אישה וילדים כל הכספים האלה ילך לכל מיני... ד' י', בבב בבב ללל, אני רוצה לתת לך! אם אתה רוצה, לך לקבר של אבא, בעזרת השם תבקש, ככה אמרו לי, תתחנן אליו, אבא תעזור לי, אבא תעזור לי, כי אני מקווה שאתה תעשה את זה ותצליח, בעזרת השם, כל טוב

ע':             כל טוב" (ראה נספח ב' לבקשת הנתבע לצירוף ראיות נוספות מיום 22.9.2025).

 

7.10      בשיחה זו חוזרת המנוחה שהתנאי לקבלת הבית הוא אישה וילדים:

 

א':             ..."ואני רוצה לתת לך שאתה תחיה בכבוד זה הכל, משפחה וילדים, זה הכל, אתה בן שלי, מה אמא רוצה? שהבן שלה יהיה מסודר, זה הכל, בבקשה ממך תירגע ותרגיש טוב" (נספח ד' לבקשת הנתבע לצירוף ראיות נוספות מיום 22.9.2025).

 

7.11      דברים זהים נאמרו על ידי המנוחה לנתבע גם בשיחה זו:

 

א':             טוב, אז תרגיש טוב ואני רוצה לראות אותך קצת, שתצליח, לך לשיעור תורה, יפה ותגיד שימצאו לך בת זוג עם ילדים

ע':             אולי בן זוג

א':             ע', זה ילדים, זה לא סיפור

ע':             טובה

א':             טוב, כל טוב לך, תחשוב על זה טוב

ע':             טוב" (ראה נספח ו' לבקשת הנתבע לצירוף ראיות נוספות מיום 22.9.2025).

 

7.12      וכן בשיחה זו אומרת המנוחה לנתבע:

 

א':             ... אני רוצה שאתה תיקח אישה ילדים שאני אתן לך את הרכוש והכסף, כולם העין שלהם על הכסף של, כולם!

ע':             כן

א':             גם פ' עכשיו "למה לא נותנת לXX-" קנה בית האדון עוד יש לה מה לדבר, איזה פה פתחה עלי פתאום, "הכל את נותנת לזה, ל-XX לא נתת כלום? את נותנת לנו כלום!", שמעת?

ע':             את לא נותנת להם כלום, למה את לא נותנת?

א':             למה שאני אתן, מה זה, אני עוד לא מתה שאני אמות אני אתן להם, לא רוצה לתת להם, רוצה לתת לך שיהיה לך משפחה! אני רוצה לתת לך! אתה מבין?? גועל נפש! אני אעשה צוואה שאני אמות אז אני אתן, אבל לא עכשיו, לא צודקת?

ע':             לא

א':             שמי שיתנהג יפה יקבל!

ע':             תיתני עכשיו אמא, תיתני,

א':             אני רוצה לתת לך שיהיה לך משפחה, ילדים

ע':             טוב (לא שומעים)

א':             לא תישאר לבד, יאללה תיקח אישה, ילדים תעשה, אתן לך! כל טוב!" (ההדגשה שלי- א.ז.ר.).

(ראה נספח ז1' לבקשת הנתבע לצירוף ראיות נוספות מיום 22.9.2025).

 

7.13      דברים זהים נאמרו לנתבע על ידי המנוחה גם בשיחה זו:

 

"א':           ... אני תדע לך, מה שאני אמרתי אני לא רוצה לחזור על זה, אתה צריך להקים משפחה,

ע':             בסדר אמא

א':             שלא תישאר בודד, כל הכסף וכל זה הם מקנאים שאני נותנת לך ואני רוצה לתת לך, מה פתאום שאני אתן להן? אתה מבין?

ע':             אז היא מקנאה, אמא

א':             אבל אם לא יהיה לך משפחה, אז הכסף הזה ילך פייפן, זה המון המון המון המון בלי עין הרע, בלי עין הרע (ההדגשה שלי- א.ז.ר.). (נספח י"א לבקשת הנתבע לצירוף ראיות נוספות מיום 22.9.2025).

 

7.14      בחקירתו הנגדית של הנתבע, לאחר שהגיש את  ההקלטות הנוספות, נשאל הנתבע האם הוא יודע למה המנוחה לא כתבה צוואה מעבר לאותו מסמך, והוא העיד כי: "היא רצתה לתת לי את כל הרכוש" (פרוטוקול הדיון מיום 26.4.2026, עמ' 28, ש' 8), ובהמשך העיד שהמנוחה ניסתה לעקוף את העובדה שהוטל צו איסור והדיספוזיציה ובשל החשש שייטען כי היא לא היתה כשירה לחתום על הצוואה:

 

"העד מר ע': כדי לעשות ליישם את התוכנית תחת כל ההתנגדויות האלה שהיה את המשפט האפוטרופוסות, שהייתה את הפריצה לחשבון הבנק, שהייתה פריצה הביתה, שהייתה פריצה אלי הביתה, כדי להתגבר על כל התוכניות הזאת היא רצתה לכתוב פתק, פתק היא קראה לזה, לפני עו"ד היא קראה לזה מכתב, היא לא התכוונה לקחת את המכתב ולשים עליו בול לשלוח אותי אליו בדואר, היא קראה לו בשמות בשמות שיהיו, שלא שלא יעלו עליה, שלא יבואו בית המשפט ויגידו לה דיספוזיציה, שלא, כדי להבטיח את מה שהיא עשתה היא עשתה סוג של תוכנית. 'ע' יש לי רעיון אבל שאף אחד לא ישמע', היא נתנה לי מסמך שנראה פשוט, קטן, שאף אחד לא יחשוד בו ואז ואז היא צירפה את ההקלטות ואז שיבואו לפה לשאול 'ע' מה',

השופטת:      מה זה היא צרפה את ההקלטות? אתה צירפת.

העד מר ע':    אני צירפתי את ההקלטות שהיא אמרה לי להעביר לבית המשפט 'תשמור את זה לעצמך ותגיש את זה לבית המשפט', היא אמרה את זה. היא חתמה על תוכנית, היא לא חתמה על צוואה שהיא תוכנית שגם היא נתנה לי מסמך שיעורר שאלות כמו שאתה רואה זה צוואה, זה מסמך, זה פתק, זה צטלה, זה מה זה הדבר הזה, זה צוואה, היא אמרה את זה 3 פעמים 'כתבתי צוואה לבן שלי ודיברתי עם עו"ד מאוד גדול', אבל היא אמרה את זה לי, היא לא אמרה את זה לשי זוהר, שי זוהר אמרה לו 'כתבתי לו מכתב', היא באמת רצתה, היא רצתה להצפין את זה, ואז היא אמרה 'כדי שלא כולם יתנפלו עליי לתת לי את כל', רוצה לתת לי את כל הרכוש כמו שהם עשו את משפט האפוטרופוסות שהיא לא תעשה את זה אז היא עשתה,

השופטת:      אבל מכתב, אבל רק דקה, אבל במכתב כתוב רק לגבי, מישהו מדבר? אני אוציא אתכם.

עו"ד יחיא:    זה בכוונה גברתי, זה בכוונה.

השופטת:      במכתב כתוב רק לגבי הדירה.

העד מר ע':    רק את הדירה, אבל זה כדי שגם אני לא מצאתי עדיין את ההקלטה הזאת, אם בית המשפט יידרש,

השופטת:      מה אתה?

העד מר ע':    אם בית יתעקש אני אצרף את ההקלטה אבל היא אומרת 'איזה דירה אתה רוצה?' אבל זה לא באמת הדירה, זה סמל, זה לתת לך, 'אני חותמת על תוכנית, תוכנית לתת לך את כל הרכוש' והיא אמרה את זה כמה פעמים,

השופטת:      טוב.

העד מר ע':    שנייה אחת רק רגע, רק רגע ברשותך כבוד השופטת, ואז היא אמרה 'את ההקלטות האלה שאני עושה שזה חלק מהתוכנית שאתה תעביר לבית המשפט' שהרצון האמיתי שלה ישמע בקולה, שלא יגידו שהיא לא כשירה, שלא יגידו שהיא לא צלולה, שלא יגידו שיש סיבות," (שם, בעמ' 28, ש' 14- עמ' 29, ש' 18).

ובהמשך:

 

"עו"ד עקיבא: למה היא לא עשתה צוואה כדין על פי החוק?

העד מר ע':    צוואה פורמלית הייתה לא מעוררת שאלות כמו השאלה הזאת. היה אפשר להפריך אותה באמצעות טיעונים של דיס, היא אומרת 'אני אבוא לבית המשפט אני אגיד שאני דיספוזיציה, אני אגיד לה', לא, היא רצתה שלא יהיה ספק בכל השאלות האלה שישאלו אותה בבית המשפט, כל ההתנגדויות האלה יגידו 'לא, היא לא הייתה צלולה, היא לא רשמה טוב, היא לא ידעה מי היא עושה, היא נתנה לע' את כל הרכוש, משהו לא בסדר בראש שלה', כדי להימנע מזה מכל התוכניות של פריצה לבית, פריצה לחשבון, פריצה לחיים האישיים שלה, להביא אותה לפסיכיאטר, לגרום לה לכל הדברים האלה היא אמרה 'יש לי רעיון אבל שאף אחד לא ישמע' והיא עשתה את הרעיון הזה בצורה כזאת שאם היא תלך לעו"ד יגידו 'היא לא הייתה צלולה, אז היא לא רשמה' אבל היא אומרת 'דיברתי עם עו"ד' כלומר 'רשמתי צוואה לבן שלי, כלומר אני נותנת לזה תוקף משפטי באמצעות שיחה עם עו"ד ותקליט את זה ותעביר את זה לבית המשפט' זאת הייתה התוכנית שלה, להעביר לי את כל הרכוש.

 

8. דיון

 

            8.1        נשוא המחלוקת מסמך קצר, שכתבה המנוחה ביום 21.4.2019, שתוכנו:

 

"אני א' בת ש'. ת.ז. 00 נותנת לע' בני את הבית ברח' XX (רח' XX מס XX בת"א. (לע' את הבית) להצלווחה במתנה! בה"ש יקים משפחה ולבריאות הכל טוב. אמן ! ! !בברכה א' אמא לבני כל טוב. אמן. א' 00".

 

8.2        מסמך זה נכתב על ידי המנוחה לאחר שביום 4.6.2018 הגיש התובע 1 בקשה  לביהמ"ש למנותו כאפוטרופוס על גופה ורכושה של המנוחה בטענה שאינה כשירה.

 

8.3        הבקשה למינוי אפוטרופוס על המנוחה נדחתה על ידי בהחלטה מפורטת ונקבע בהסכמה שירשם איסור דיספוזציה על כל נכסי המנוחה. הצו נחתם על ידי ביום 24.2.19.

 

8.4        על מנת להתחקות אחר כוונתה מנוחה אשר חתמה על המסמך מיום 21.4.2019, הציג הנתבע מספר רב של הקלטות של שיחות שלו עם המנוחה, הנוגעות למסמך נשוא המחלוקת ולירושת המנוחה, אשר צוטטו בהרחבה לעיל.

 

8.5        המסמך מתיחס רק להענקת הנכס לנתבע.

 

 

 

8.6        מההקלטות שהוצגו עולים הדברים הבאים:

 

8.6.1     מחד אומרת המנוחה לנתבע שהמסמך שכתבה לו הינו "צוואה" ואין כל צורך בביצוע פעולה נוספת, מאידך המנוחה הודיעה לנתבע שהתייעצה עם עו"ד וכי עליה לכתוב צוואה  ובכל זאת אינה עושה כן עד למועד פטירתה. 

 

8.6.2     בשיחות הרבות שהתנהלו בין המנוחה לנתבע חוזרת המנוחה ואומרת לנתבע, מספר רב של פעמים, שברצונה להוריש לו את הבית ואף  יותר כשהתנאי הוא שיהיו לו אישה וילדים.

 

• ראה נספח י' לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע:"רוצה לעשות בשמך את הבית ואני רוצה שיהיה לך משפחה, משפחה! כלטוב, בהצלחה".

 

• ובשיחה אחרת:

 

  א':           אני רוצה לעשות על שמך את ה... אחד הבתים אבל אני רוצה שתתחתן

  ע':           אמא, אני לא יכול להתחתן עם אישה די, אני לא יכול עם זה!

  א':           אתה לא סובל נשים?

  ע':           לא, אני לא עם אישה, את רוצה תכירי לי בחורה, תקשיבי לי טוב,

  א':           אני..

  ע':           שלא רוצה להתחתן, היא רוצה להביא ילד

  א':           מי זו

  ע':           וזה.. מה שיש לעשות,

  א':           טוב עכשיו תשמע, אל תדבר איתי בתוקפנות כזו, אני רוצה שיהיה לך עתיד, לא תישן ברחובות ולתת לך בית בשם שלך

  ע':           בסדר"... (נספח י' לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע).

 

• ובשיחה נוספת:

 

" א':          ... "תשמע יש לי רעיון אני רוצה לתת, שאף אחד לא ישמע, לתת לך לתת לך לתת לך, עכשיו אם לא יהיה לך ילדים ולא יהיה לך אישה אני לא אתן לך  (ההדגשה שלי- א.ז.ר.).

ע':             אה אל תיתני,

א':             לא, אני רוצה לתת

ע':             אז את לא, אמא, אני לא יכול לשנות סדרי עולם, אין מה לעשות

...

א':             ... אני מדברת איתך עכשיו לעניין, אתה לא טיפש, (מנמיכה את הקול ומדברת ברוך) עכשיו מה שאני רוצה שאתה תצליח ויהיה לך משפחה ולתת לך! אם אני כותבת מה אני נותנת לך, אף אחד לא יכול לקחת..." (נספח ב' לבקשת הנתבע לצירוף ראיות נוספות מיום 22.9.2025).

 

• ובשיחה נוספת:

 

"אני רוצה שאתה תתחתן, תקים משפחה והרכוש יהיה שלך!, ... מה אמא רוצה? שהבן שלה יהיה מסודר, זה הכל, בבקשה ממך תירגע ותרגיש טוב" (ראה נספח ד' לבקשת הנתבע לצירוף ראיות נוספות מיום 22.9.2025).

 

8.7        המסמך נשוא המחלוקת נכתב ונחתם על ידי המנוחה ונושא תאריך שנכתב אף הוא על ידי המנוחה, כשהנתבע טוען שהמדובר בצוואה שיש לקיימה והתובעים טוענים מנגד שהמדובר בהתחייבות למתן מתנה בחיים אשר לא הושלמה ברישום בחיי המנוחה ואשר הייתה בניגוד לצו איסור הדיספוזציה שניתן.

 

8.8        על מנת לקבוע מה משמעות המסמך שכתבה המנוחה יש לבדוק האם יש במסמך הוראות הנחלה, מפורשות או משתמעות והאם מלשונו ותוכנו של המסמך ניתן ללמוד על כוונת המנוחה להוריש לנתבע את הבית לאחר מותה.

 

8.9        סע' 54(א) לחוק הירושה קובע: "מפרשים צוואה כפי שהיא משתמעת מתוך הצוואה ובמידה שאינה משתמעת מתוכה – כפי שהיא משתמעת מתוך הנסיבות".

 

8.10      עיון בלשון המסמך מעלה שהמנוחה השתמשה בלשון הווה ומציינת "נותנת  לע' בני את הבית במתנה". שימוש במילים אלו מלמד על ביצוע פעולה בחייה ולא על הוראה בדבר חלוקת עזבונה לאחר פטירתה.

 

8.11      המסמך נשוא המחלוקת נכתב בלשון פוזיטיבית של הענקה מיידית "נותנת לע'             בני את הבית ברח' XX (רח' XX מס XX בת"א. (לע' את הבית) להצלווחה במתנה! בה"ש יקים משפחה ולבריאות הכל טוב".

 

8.12      הבחנה זו הינה מהותית שכן, צוואה היא פעולה משפטית הקובעת את גורל נכסיו של אדם לאחר מותו, בעוד שהתחייבות למתן מתנה היא פעולה שבמסגרתה מבקש אדם להקנות נכס בחייו.

 

8.13      שמיעת ההקלטות שהוגשו על ידי הנתבע לביהמ"ש ובהן שיחות שניהלה המנוחה עם הנתבע מלמדת על אומד דעתה של המנוחה, אשר התנתה  את מתן הבית במתנה לנתבע, בתנאי והוא שלנתבע תהא אישה ויהיו ילדים. ראה את דבריה: "עכשיו אם לא יהיה לך ילדים ולא יהיה לך אישה אני לא אתן לך"...

 

8.14      מהשיחות הרבות שהוצגו עולה שזו הייתה כוונת המנוחה גם במסמך שכתבה "להצלווחה במתנה! בה"ש יקים משפחה"...

 

8.15      מכל הראיות שהוצגו לפניי ובכלל זה ההקלטות הרבות של השיחות בין השניים עולים הממצאים הבאים:

           

8.15.1   המנוחה רצתה מאוד שהנתבע, כמו שאר אחיו, יינשא ויקים משפחה ויקבל את הבית אך הנתבע לא נמשך לנשים.

 

8.15.2   המנוחה גם אמרה, באופן ברור, לנתבע שאין בכוונתה לתת לו את הרכוש ללא אישה וילדים, שכן רצונה היה שאחרי אריכות ימיו ירשו ילדיו את הרכוש       וכך אמרה המנוחה לנתבע:"אם לא יהיה לך אישה וילדים כל הכספים האלה ילך לכל מיני... ד' י', בבב בבב ללל, אני רוצה לתת לך". ובשיחה אחרת אמרה המנוחה לנתבע "אבל אם לא יהיה לך משפחה, אז הכסף הזה ילך פייפן"...

 

8.15.3   התנאי שהציבה המנוחה הינו תנאי ליגיטימי. המנוחה הבהירה, שרצונה שאחרי אריכות ימיו של הנתבע ירשו ילדיו את הבית ולא לבני זוג מזדמנים עימם יחיה הנתבע.

 

8.15.4   המנוחה נפטרה ביום 15.4.2021, כשהנתבע לא מילא אחר התנאי שהציבה לו המנוחה, כתנאי לקבלת הרכוש ואף הבהיר כי אין בכוונתו למלא אחר התנאי.

 

8.15.5   כאן המקום לצטט את השיחה שהתנהלה בין הנתבע לבין המנוחה:

 

       "א': ... "תשמע יש לי רעיון אני רוצה לתת, שאף אחד לא ישמע, לתת לך לתת לך לתת לך, עכשיו אם לא יהיה לך ילדים ולא יהיה לך אישה אני לא אתן לך  (ההדגשה שלי- א.ז.ר.).

ע':        אה אל תיתני,

      א':        לא, אני רוצה לתת

      ע':        אז את לא, אמא, אני לא יכול לשנות סדרי עולם, אין מה לעשות"...

 

8.16      יש לחזור ולציין שלפי לשון המסמך ומהותו אין המדובר בצוואה אלא בהתחייבות למתן מתנה, המותנית בתנאי, שלא הסתיימה ברישום,  כשבנסיבות דנן ההקלטות שהוגשו רק מחזקות מסקנה זו. כשיודגש שהובהר למנוחה על  ידי עורכי הדין עימם התיעצה שעליה לכתוב צוואה אך המנוחה בחרה שלא לעשות זאת. כשגם הנתבע היה מודע לעובדה שאין מדובר בצוואה, שכן כשהמנוחה אמרה לו שהיא נתנה לו מכתב, ואמרה ש"זה צוואה", הוא השיב לה ש"זה לא מספיק". (רא' נספח ז' לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע).

 

8.17      מהחומר שהובא לפני עולה שהמנוחה רצתה שלנתבע תהא אישה ויהיו לו ילדים כתנאי לקבלת הבית  במתנה בחייה, אך הנתבע לא רצה למלא אחר התנאי שהציבה המנוחה וכשהמנוחה אמרה לו במפורש ש" אם לא יהיה לך ילדים ולא יהיה לך אישה אני לא אתן לך" והנתבע השיב לה "אז את לא, אמא, אני לא יכול לשנות סדרי עולם, אין מה לעשות"...

 

8.18      זו הסיבה שהמנוחה לא ערכה צוואה אצל עו"ד למרות שידעה שעליה לעשות כן על מנת להוריש לנתבע את הבית, שכן המנוחה הבינה שהנתבע אינו מתכוון למלא אחר התנאי שהעמידה לו.

8.19      משקבעתי שהמסמך אינו צוואה אלא התחייבות למתן מתנה אשר הותנתה בתנאי אשר הנתבע בחר שלא למלאו והיות והמנוחה לא כתבה כל צוואה אזי מלוא עזבונה יחולק על פי דין.

 

8.20      למעלה מן הצורך יצוין, שלאור צו איסור הדיספוזיציה שנרשם, לא יכלה כלל המנוחה להתחייב בהתחייבות למתן מתנה לנתבע.

 

9. סיכום

 

9.1        לאור האמור לעיל הבקשה לקיום הצוואה נדחית, והבקשה למתן צו ירושה על פי דין מתקבלת.

 

9.2        תוגש פסיקתה לחתימת ביהמ"ש ערוכה לפי טופס 4 לתקנות הירושה, תשנ"ח-1998 תוך 10 ימים.

 

9.3        אני מחייבת את הנתבע בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין לתובעים בסך כולל של 20,000 ₪, תוך התחשבות בעובדה שהנתבע שילם כבר הוצאות בסך של 20,000 ₪, כתנאי לצירוף ההקלטות הנוספות שביקש לצרפן.

 

9.4        פסק הדין יישלח לצדדים והתיק ייסגר.

 

9.5        פסק הדין מותר לפרסום, תוך השמטת הפרטים המזהים.

 

ניתן היום,  י' אלול תשפ"ו, 23 אוגוסט 2026, בהעדר הצדדים.

 

 

•