ת"א 24858-02-22 פלוני נ' רשת משחקיות פעלטון בע"מ ואח'

לפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת (קטינה) בעת שהותה במשחקייה בקניון שבאחריות נתבעת 2. בין הצדדים מחלוקת ביחס לשאלת האחריות וכן גובה הנזק.

העובדות בבסיס המחלוקת:

1. ביום 18.07.2018 שהתה התובעת, ילידת 21.01.2009, עם חברתה במשחקייה הממוקמת בקניון עזריאלי בקריית אתא. במהלך שהותה במקום, נפגעה התובעת בכף רגלה השמאלית בעת שימוש במתקן המשחקים שמורכב מגלילים מסתובבים.

2. ממקום האירוע פונתה התובעת באמצעות אמבולנס לבית החולים "כרמל" בחיפה, שם אובחנה כסובלת מחבלה בכף רגל שמאל. צילום רנטגן הדגים שברים במסרקים 3-4-5 עם תזוזה. התובעת טופלה באמצעות סד גבס ושוחררה לביתה באותו היום, ללא אשפוז.

3. התובעת המשיכה לקבל טיפולים רפואיים במסגרת קופת החולים ובבתי חולים.

4. נתבעת 1 היא רשת משחקיות פעלטון בע"מ ונטען לגביה בכתב התביעה מתוקן שהוגש כי הפעילה את המשחקיה . נתבעת 2 היא קבוצת עזריאלי בע"מ. נטען גם לגביה כי הפעילה את המשחקיה. הנתבעת 3 - מנורה מבטחים לביטוח בע"מ – חברת הביטוח שביטחה את נתבעת 2.

5. במקביל להגשת כתב ההגנה , נתבעות 2 ו-3 הגישו הודעת צד ג' כנגד הנתבעת 1.

6. שני הצדדים הגישו חוות דעת רפואיות מטעמם ועקב הפערים בין חוות הדעת, מונה מטעם בית המשפט מומחה בתחום האורתופדיה - ד"ר דוד אנג'ל. המומחה קבע כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור של 10%.

7. בדיון ההוכחות שהתקיים נשמעו עדויותיהם של התובעת ושל אימה. מטעם נתבעת 1 העיד הבעלים והמנכ"ל ש החברה מר תמיר הירש. הנתבעות 2 ו-3 ויתרו על העד מטעמן שלא התייצב לדיון. המומחה מטעם בית המשפט לא נחקר בחקירה נגדית, אך נשלחו לו שאלות הבהרה על ידי נתבעת 2-3 ותשובותיו הוגשו כראיה לתיק.

8. הצדדים הגישו את סיכומיהם בכתב ומכאן פסק הדין.

   נסיבות התאונה:

9. בסעיף 4 לתצהיר העדות הראשית של התובעת, היא מציינת כי עלתה על הגליל הראשון ובגליל האחרון החליקה ונפלה ברווח בין הגלילים:

   "כאשר נכנסתי למתקן, עליתי על הגליל הראשון וכאשר הגעתי לגליל האחרון, החלקתי ונפלתי ברווח בין הגליל האחרון (מס' 4) לבין הגליל שלפניו (מס' 3) מה שגרם לפציעתי (להלן: "התאונה")"

10. התובעת הבהירה במהלך חקירתה הנגדית כי זחלה על פני הגלילים :

    "ש': אז איך את עונה, במה את נאחזת, איפה הידיים שלך?

    ת': על הגלגלים.

    ש': על הגלילים. ואיך את מתקדמת, תתארי לנו.

    ת': אני זוחלת

    ש': את זוחלת. כלומר, אין לך אפשרות אחרת את חייבת לזחול. גם אין לך במה לאחוז.

    ת': לא.

    ש': את לא עמדת על הגליל הזה?

    ת': לא.

    ש': את לא ניסית ללכת על הגליל הזה?

    ת': לא, זחילה.

    ש': היה ברור שאסור לעמוד עליו כי אזה מטורף יעמוד על 5 גלילים שמסתובבים כל הזמן.

    ת': לא עמדתי, זחלתי."

    (ר' עמוד 13 לפרוט' מיום 30.09.2025, שו' 24-36).

11. התובעת סיפקה הסבר הגיוני ומספק ביחס לתאונה בעדותה בבית המשפט, ותיארה כיצד רגלה נכנסה בין הגלילים עד שנתקעה לבסוף:

    "כב' השופטת: תגידי לי משהו. אם את זחלת על המתקן הזה, התקדמת בזחילה, איך, איך נפלת? אני רוצה שתגידי לי בדיוק איך נפלת, איך נפגעה הרגל שלך, מה קרה לך?

    ת': הרגל שלי נדחפה בפנים והיא נגעה, לא יודעת מה היה שם בפנים, נדחפה לבפנים ונשברה.

    כב' השופטת: הרגל שלך הייתה מאחורי הגוף נכון? אם זחלת קדימה.

    ת': זחלתי, ואיכשהו הרגל שלי פשוט נכנסה בפנים.

    כב' השופטת: את זחלת קדימה או ברברס?

    ת': קדימה, קדימה.

    כב' השופטת: אז הרגל שלך הייתה מאחורי הגוף נכון? אם זחלת קדימה

    ת': כן.

    ש': ואיך היא נכנסה? אני עדיין לא מצליחה להבין.

    ת': היא כל שנייה נכנסה בין לבין הגלגלים ואז בין האחרון היא ממש נכנסה בפנים וככה שברתי את הרגל."

12. התובעת הסבירה גם את השימוש במילה "החלקתי" שמופיעה בכתבי הטענות שלה ובתצהיר. היא הבהירה כי רגלה החליקה מהגלילים שהיו מאוד מחליקים ומתגלגלים בעצמם באותה עת, והחלקה זו במהלך הזחילה היא שהובילה לחדירת הרגל לרווח הקיים במתקן:

    "ש': עכשיו את כותבת החלקתי ונפלתי אז את לא החלקת ולא נפלת?

    ת': תראי הגלגלים היו מאוד מחליקים וגם מתגלגלים.

    ש': כן

    ת': אז כאילו כן, סוג של החליק לי הרגל בפנים מבינה?"

13. הנתבעות מפנות לאמירת בא כוח התובעת בדיון קדם משפט לפיה התובעת כביכול הלכה על הגלילים. מעיון בפרוטוקול עולה כי ציין כי יבדוק העניין ובהמשך הוגש התצהיר ללא התייחסות מפורשת אם מדובר היה בזחילה או בהליכה , תצהיר שהוגש על ידי האם. מדובר באימרה בלבד של בא כוחה של התובעת ואין לה מעמד ראייתי עצמאי בתיק, וסברה זו אינה יכולה לסתור את עדותה הישירה של התובעת עצמה במהלך חקירה נגדית.

14. המסמכים הרפואיים מתעדים נפילה וחבלה ואין בהם לסתור את גירסתה הסדורה כפי שהיתה בחקירתה הנגדית.

15. ‏דין טענת הנתבעות כי הגרסה שלפיה התובעת זחלה בעת פגיעתה היא בגדר "עדות כבושה" להידחות. במהלך חקירתה הנגדית, התובעת רק פירטה והבהירה את נסיבות התרחשות התאונה. הפירוט שניתן עולה בקנה אחד עם הגרסה העובדתית המקורית שנמסרה על ידה בתצהיר עדותה הראשית.

16. לתאונה היתה עדה מטעם התובעת , חברתה שהיתה עימה במשחקיה. היא לא זומנה להעיד אך אימה של התובעת נתנה הסבר לכך בעדותה:
    "ש': יש לכם קשר עם נ. XX?

    ת': לא.

    ש': עם החברה, היא לא לומדת איתה בבית הספר?

    ת': לא."

17. בנסיבות אלו, בשים לב לניתוק הקשר בין התובעת לחברתה, לחלוף הזמן הניכר מאז האירוע, לגילה הצעיר של העדה בעת התאונה ונוכח מחדלה של הנתבעת 2 עצמה באי-העדת עד הראייה מטעמה, אין כל מקום לזקוף לחובת התובעת את אי-הבאתה של חברתה למתן עדות.

18. לסיכום, אני מקבלת את גרסת התובעת כי ביום התאונה רגלה נפלה ברווח בין הגלילים, נתקעה שם וכך נחבלה.

    שאלת האחריות:

19. התובעת לא הגישה חוות דעת בטיחות מטעמה והנתבעת מנסה בסיכומיה להיתלות בכך ובהצהרות בא כוח התובעת בדיוני הק"מ כי אין פגם במתקן.

20. אלא שאין בידי לקבל טיעון זה של הנתבעת לאור ההתנהלות בתיק לאחר מכן בשלב התצהירים ומהלך שמיעת העדויות, כפי שאפרט להלן. אומר כי במקרה דנן ובשים לב לעדויות ששמעתי, יש מקום להעביר את הנטל לנתבעת 2 בהתאם לסעיף 41 לפקודת הנזיקין , כאשר בנטל להוכיח כי לא התרשלה היא לא עמדה כלל. להלן אפרט.

21. הנתבעת 2 (הקניון) הגישה תחילה תצהיר מטעמה של מנכ"ל בחברת הקניונים מר ירון ספיר. בתצהירו בסעיף 3 ציין כי למשחקיה נערכו בדיקות ובהתאם לתוצאות הבדיקה היתה תקינה בהתאם לדרישות התקן. הוא הוא ציין בסעיף 4 כי "הגורם לנזק , אם בכלל, אינו ליקוי בתחזוקה של ה"המשחקיה" כפי שנטען נגדנו , אלא אם בכלל, פגם מובנה" .אלא שעד זה לא נחקר ובישיבת ההוכחות הודיע ב"כ נתבעות 2-3 כי הוא מוותר על העדת העד מטעמו מאחר ולא התייצב לעדות.

22. נתבעת 2 כמפעילה וכמחזיקה של המשחקייה במועד התאונה, הייתה מחויבת על פי דין לערוך בדיקות ותחזוקה חודשיות שוטפות למתקן. נתבעת 2 לא הראתה כי במועד הרלבנטי לתאונה התקשרה עם חברת תחזוקה שוטפת למשחקיה, בניגוד לחובתה לעשות כן על פי התקן 1498, ובפרט חלק 7 שבו . ראו עדות מר הירש (עד נתבעת 1) ביחס לחובת התחזוקה החודשית לפי התקן – בסעיף 16 לתצהירו וכן בחקירתו הנגדית עמוד 26 לפרוטוקול

23. זאת ועוד, בהתאם לעדותו של עד הנתבעת 1 , מר הירש, בנובמבר 2017 (9 חודשים לפני התאונה) שלחה נתבעת 1 לנתבעת 2 הצעה מחיר להחלפת 5 גלילים במשחקיה בסכום של 5,441 ₪ בעקבות ליקויים שנמצא בבדיקה שנערכה. בתגובה חברת הקניון-נתבעת 2- ענתה כי אין כוונה לתקן. (ראו סעיפים 30-32 לתצהירו של מר הירש. )

24. מר הירש נשאל בעדותו לגבי ליקויים אלה וההצעה לתיקון (לפני התאונה) והשיב :

    "מה נמצאו הליקויים? אתם (מדברים ביחד)

    ת': לא, קודם כל אני חייב להגיד שאנחנו לא ממציאים ליקויים ולא מנסים לייצר פרנסה מתוך האינטרס שעוד ועוד תקלות יהיו כדי שהכסף יבוא אלינו. אבל אני לא יודע להגיד, יש שמה הרבה מאוד דברים שיכולים לקרות ברווח בין גלילים, בהשתחררות, קריעה של יריעה. אני לא יודע מה היה, אבל עובדתית היו צריכים להחליף את חמשת הגלילים כי הם לא היו בתקן.

    ש': כלומר כלומר למעשה את כל המתקן? את כל ה-5 גלילים שקיימים?

    ת': כן.

    ש': הבנתי.

    ת': זאת הייתה הצעת מחיר.

    ש': עכשיו, כשאתם נכנסתם באוקטובר החלפתם את כל 5 הגלילים

    ת': אני אמרתי אנחנו גילחנו את כל משחקייה ועשינו משחקייה חדשה ואחרת."

25. עוד עולה מתצהירו ועדותו של מר הירש כי בסמוך לאחר התאונה בנובמבר 2018 (לאחר התאונה שהיתה ביולי 2018 ) החברה בניהולו שכרה את המשחקיה ושיפצה אותה מהיסוד. העד מר הירש נשאל על הסיבה לשיפוץ המשחקיה מהיסוד וענה:

    "ש': למה גילחתם את המתקן אדוני ושיפצתם אותו מהיסוד?

    ת. כי הוא היה במצב לא תקין , לא טוב ועל מנת להפעיל אותו בצורה תקינה היינו צריכים לשפץ אותה".

26. נתבעת 2 הציגה דוח בדיקה שנתית חוזרת מיום 18.02.2018, אך אין בכך כדי לרפא את מחדלה מלהציג את דוחות התחזוקה החודשיים שהיו אמורים להתבצע באופן חודשי ושוטף עד למועד התאונה בחודש יולי 2018.

27. היעדרן של בדיקות אלו כמו גם הימנעות מהעדתו של המצהיר שהוגש תצהירו פועל לרעת הנתבעת 2.

28. במיוחד יש להדגיש את העובדה כי דווקא נושא זה של סט הגלילים במשחקיה הוא נושא שעל הבודק לבדוק, לו היה מוזמן ובודק בהתאם לחובה לעשות כן לפי התקן -ראו את נספח יג לתצהירו של מר הירש- לדוגמת הבדיקה ותחזוקה חודשית לפי התקן, שם צויין מפורשות הצורך לבדוק גלילים אופקיים ואנכיים והנושאים לבדיקה הם אם "קיים /חסר שלמות התרופפות חיבורים קשרה מרווחים הלכדויות חדויות תנועה שקלים שחיקה קריעה חלודה חשמל ניקיון"

29. היעדר בדיקה חודשית מונע מאיתנו לדעת אם נוצרה התרופפות בין הגלילים ואם רכיב זה של המתקן היה תקין. כאמור הנתבעת 2 לא הראתה כי ביצעה את הבדיקה התחזוקתית החודשית הנדרשת שאמורה היתה , בין היתר, לבדוק גם נושא זה.

30. יש מקום להעברת נטל הראיה אל הנתבעות 2-3 בהתאם לסעיף 41 לפקודת הנזיקין שקובע:

    " .41    בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה"

31. לתובעת לא היתה ידיעה ברורה ומלאה מדוע רגלה נפגעה מהגלילים ומדוע רגלה נכנסה ברווח בין הגלילים. בכך מתקיים התנאי הראשון לתחולתו של סעיף 41 לפקודת הנזיקין.

32. ‏כמו כן, גם התנאי השני הקבוע בסעיף מתקיים שכן לנתבעת 2 הייתה שליטה מלאה ובלעדית במתקן הגלילים במועד קרות התאונה.

33. כמו כן, אירוע התאונה מתיישב יותר עם המסקנה כי במתקן נפל פגם מאשר עם ההנחה כי היה תקין ובטיחותי. זאת, בשים לב לעובדה כי לא היתה תחזוקה חודשית כנדרש ומתחייב. כמו כן, שלושה חודשים לאחר התאונה המשחקיה נרכשה על ידי נתבעת 1 וזו האחרונה ביצעה שיפוץ יסודי מאחר ולפי עדותו של מר הירש המשחקיה היתה במצב לא תקין שהצריך שיפוץ יסודי.

34. נתבעות 2 לא הרימה נטל זה, ולא הוכיחה כי לא היתה התרשלות מצידה שגרמה לתאונה.

35. על נתבעת 2 מוטלת האחריות לאירוע התאונה. הנתבעת 2 התרשלה בתחזוקת המתקן והפרה את חובתה לבצע בדיקות חודשיות. כעולה מהעדות של מר הירש המשחקיה היתה במצב לקוי שחייב שיפוץ מן היסוד. התרשלות זו היא שהובילה להיווצרות המרווח המסוכן בגלילים ולפציעתה של התובעת.

36. משקבעתי כי יש להעביר את הנטל לנתבעת על פ סעיף 41 לפקודת הנזיקין, מתייתר הצורך בטענת התובעת להעברת הנטל על פי החזקה במקרה של דבר מסוכן בהתאם לסעיף 38 לפקודה.

37. בניגוד לנתבעת 2 שמצאתי כי היא האחראית לאירוע התאונה, לנתבעת 1 אין כל אחריות ויש לדחות את התביעה נגדה ואת ההודעה לצד שלישי שהגישה נגדה הנתבעת 2.

38. לא הוכח כי הנתבעת 1 היא שייצרה בפועל את המתקן אלא מדובר בחברה עם זיקה לנתבעת 1 שמכרה את המתקן לנתבעת 2 עוד בשנת 2015. . זאת ניתן לראות מחשבונית הרכישה שהוגשה לתיק מופיעה חברה אחרת כמי שייצרה את הגלילים. למען שלמות התמונה אצין כי החברה שיצרה את המתקן ומסרה אותו לנתבעת 2 ושמה "ש.ת. פעלטון בע"מ" שייכת לאותה קבוצת חברות ולאותם בעלים של נתבעת 1. החברה ש.ת. פעלטון אף נתנה שירותי תחזוקה ותיקון לפי הצורך ובהתאם להזמנה. למעלה מהצורך ואף שחברת ש.ת. פעלטון שיצרה ומכרה לנתבעת 2 אינה נתבעת בתיק, אוסיף כי לא עולה מהראיות כי החברה שיצרה את המתקן אחראית בצורה כלשהי לתאונה. הוכח כי המתקן נמסר תקין ואושר על ידי מכון התקנים. היצרן אינו יכול לשלוט על אופן התחזוקה לאחר שהמתקן יצא משליטתו המלאה. במקרה דנן עולה מהראיות כי לא היתה תחזוקה כנדרש מצידה של נתבעת 2 ללא קשר ליצרן המתקן.

39. נתבעת 1 היא החברה שמנהלת את המשחקיה מושא התביעה אך בתקופה שלאחר התאונה. הוכח כי הנתבעת 1 קיבלה את החזקה במשחקיה רק ביום 03.10.2018. התאונה אירעה ביום 18.07.2018, חודשים ספורים לפני שהנתבעת 1 נכנסה למשחקייה בפועל, ועל כן, אין ליחס כל אחריות לנתבעת 1 בגין התאונה שאירעה לפני שקיבלה אחריות ובעלות על המשחקיה. בעת התאונה המשחקיה היתה בניהול ואחריות נתבעת 2 .

40. אשם תורם: אין מקום להטיל אשם תורם על אימה של התובעת. לא הוכח בשום צורה כי האם נהגה ברשלנות, כאשר בתה , בת 9.5 בעת התאונה, שיחקה במשחקיה בקניון והאם פנתה לעיסוקיה בקניון. נתבעת 2 ניהלה משחקיה מבלי שתחזקה ובדקה באופן שוטף ובניגוד להוראות התקן והעמידה אותה לרשות הציבור ושימושו חרף הסיכון הנובע מכך. לצד האמור, טוענת לרשלנות מצידה של האם מאחר ועזבה והשאירה את התובעת לשחק במשחקיה. יש לדחות טענה זו מכל וכל. אין ליחס אחריות לאם שנתנה לבתה התובעת לעשות שימוש במשחקיה מבלי שנשארה במשחקיה. בכל מקרה, אין כל קשר בין העובדה כי האם עזבה את התובעת במקום ובין התרחשות התאונה. גם אם האם היתה במקום לא היה בכך למנוע את התרחשות התאונה.

41. לא נעלמו מעיניי טענות הנתבעות לגבי הצהרות ב"כ התובעת בקדמי המשפט והעובדה כי טען כי אינם טוענים לפגם במתקן (דיון מקדמי 7.11.24) וכן לעובדה כי בתחילת ההליך בקדמי המשפט טענו כי התובעת עמדה ולא זחלה ועל כך התבסס המותב הקודם בעת מתן הצעתו בין היתר בהיעדר שילוט לגבי שימוש נכון במתקן. הנתבעות טוענות להרחבת חזית אסורה מצידה של התובעת בכל הקשור לסיבת התרחשות התאונה.

42. טענות אלו של הנתבעות נדחות על ידי. תפקידו של בית המשפט הוא לברר את העובדות ולהגיע לאמת. כללי הפרוצדורה הם כלי שנועד לוודא כי הדיון מתנהל בצורה הוגנת שקופה למימוש זכויות בעלי הדין . הפרוצדורה אינה מטרה בפני עצמה. הכלל בדבר איסור על הרחבת חזית אינו כלי ריק מתוכן. הוא נועד לאפשר דיון הוגן באופן שבעל דין אינו מופתע מטענות של בעל דין שכנגד ומבלי שהיתה לו הזדמנות להיערך להרחבת יריעת המחלוקת בין הצדדים. ראו רע"א 6814/15 נויה יהלומים בע"מ נ' יהלומי מזל נ.א בע"מ [פורסם בנבו] (21.12.2015)]:

    "הרציונאל בבסיס הכלל האוסר על הרחבת חזית היא למנוע מצב שבו בעל דין "מופתע" ולאפשר לאותו בעל דין להיערך כראוי להתמודדות עובדתית ומשפטית עם הטענות המועלות על ידי הצד שכנגד בכתבי טענותיו"

    [ראו גם את ע"א 8871/07יודפת מושב עובדים נגד נהוגות בע"מ ואח' (12.7.2011)  צויין על ידי כבוד השופט מלצר כך:

    "מבחינה דיונית, האיסור על שינוי חזית מחייב היצמדות להגדרת השאלות שבמחלוקת ומביא לדיון משפטי יעיל וממוקד. מבחינה מהותית, איסור זה מגן על בעל הדין, ובפרט –הנתבע, מפני עיוות דין, בכך שהוא מאפשר לו להיערך כראוי להתמודדות עובדתית ומשפטית עם הסוגיות העולות מכתבי הטענות (ראו: עניין אדמוב; עניין משאבות השלום).

43. ב"כ התובעת טען אומנם במהלך דיון ק"מ כי אינו טוען לפגם במתקן. אולם לאחר מכן, מתצהירי הנתבעים עולה עובדה שונה לפיה המתקן לא היה מתוחזק בצורה נאותה ובניגוד לתקן וכי הגלילים היו לקויים והוצע להחליפם והנתבעת 2 סירבה לכך. אזכיר כי העד מטעם נתבעת 2 שלבסוף היא ויתרה על עדותו ציין בתצהירו : "הגורם לנזק , אם בכלל, אינו ליקוי בתחזוקה של ה"המשחקיה" כפי שנטען נגדנו , אלא אם בכלל, פגם מובנה" . בעצם הגשת התצהיר כאמור(גם אם לא העיד בסופו של דבר) נתבעת 2 בעצמה הרחיבה את חזית המחלוקת כאשר העלתה טענה לפגם במתקן. על כך יש להוסיף כי מצהיר נתבעת 1 מר הירש ציין באופן שאינו משתמע לשתי פנים בתצהירו לגבי היעדר התחזוקה החודשית השוטפת ולעובדה כי שלושה חודשים לאחר התאונה נתבעת 1 ששכרה את המשחקיה "גילחה" את המשחקיה וביצעה שיפוץ מן היסוד עקב המצב הרעוע של המתקנים. לפיכך, אין מקום לטענה בדבר קיומה של הרחבת חזית אסורה מצידה של התובעת, כאשר העובדות לגבי הליקויים במתקן הועלו בתצהירי הנתבעים. כאמור, הכלל בדבר איסור על הרחבת חזית נועד למנוע עיוות דין כאשר בעל דין מופתע מטענות הצד שכנגד וכאשר לא ניתנה לו ההזדמנות להתגונן מפני הטענה. לא כך המקרה שלפנינו.

    גובה הנזק:

44. בעקבות התאונה, התובעת נפגעה ברגלה השמאלית ופונתה באותו היום לחדר מיון ילדים בבית החולים "כרמל" בחיפה. במיון התלוננה על כאבים וקושי לדרוך על הרגל. צילום רנטגן שנערך לה הדגים שברים בעצמות המסרק השלישית, הרביעית והחמישית עם תזוזה. התובעת טופלה באמצעות סד גבס ושוחררה לביתה באותו היום, ללא אשפוז.

45. לאחר מכן, התובעת הייתה במעקב אורתופדי בקופת החולים ובמרפאות החוץ של בית החולים רמב"ם ועברה טיפולי פיזיותרפיה לאחר שאובחנה עם סטייה וקיצור בעצם המסרק החמישית.

46. ד"ר אנג'ל, שמונה בתיק כמומחה בית המשפט בתחום הכירורגיה האורתופדית, קבע כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור של 10% לפי סעיף 47(4)ב' לתקנות הביטוח הלאומי, בגין קיצור ותזוזה בבוהן החמישית החל מיום 01.12.18.

47. המומחה קבע לתובעת גם נכויות זמניות: בשיעור 100% מיום 18.07.18 עד 31.08.18; בשיעור 40% מיום 01.09.18 עד 30.09.18 ובשיעור 20% מיום 01.10.18 עד 30.11.18.

48. המומחה מטעם בית המשפט ציין בחוות הדעת בבדיקתו הקלינית כי "ההליכה הינה תקינה כולל הליכה על האצבעות והעקבים" . כן ציין : "הבוהן החמישית ברגל שמאל מעט יותר קצרה יחסית לצד שני והרווח בינה לבוהן הרביעית מעט יותר רחב" עוד ציין המומחה :"אין הגבלה בתנועות הבהונות ומפרקי כף הרגל"

49. בפרק הסיכום ציין המומחה כי התובעת היא בחורה צעירה וצפויה החמרה מסוימת בעתיד. הוא הסביר כי נשיאת משקל בקדמת כף הרגל היא על ראשי עצמות המסרק. כשעצם מסרק חמישית יותר קצרה תהיה חלוקת עומס יותר גדולה על ראש עצם המסרק השכנה ויכולה להתפתח מטטרסאלגיה מתחת ראש עצם מסרק רביעי. לפיכך, קבע המומחה נכות בשיעור 10% בהתאם לתקנה 47 4 ב . תקנה זו קובעת נכות בשיעור 10% בגין:

    (4) אי התאחות עצמות ה-TARSUS או METATARSUS או תוצאות אחרות של פציעות בכף הרגל המשפיעות על כושר התנועות

50. (א)בצורה קלה0%

    (ב)בצורה בינונית10%"

51. למומחה נשלחו שאלות הבהרה ע"י ב"כ הנתבעת 2 ובתשובותיו מיום 05.12.2022 הבהיר כי נכותה במועד בדיקתו היא בשיעור 7.5% אולם הבהיר כי נכות זו אינה נכות לצמיתות. הוא נשאל לגבי המגבלה בתנועה (שאלה א.) וציין כי צפויה בעתיד החמרה בגלל כאב בזמן דריכה ולאו דווקא בגלל הגבלה בתנועה. הוא ציין בתשובותיו כי כאשר קובעים נכות לילדה בת 13.5 אין זה נכון שלא להתחשב במה שצפוי רוב חייה בעתיד. עוד הוא נשאל אם הנכות כבר התגבשה והשיב כי בכל מקרה הוא משקלל החמרה בעתיד וניתן להגיד שהנכות הסופית עוד לא התגבשה האלטרנטיבה לשקלול הנכות הוא בדיקת התובעת כל עשר שנים . הוא השיב לגבי אפשרות ההחמרה כי זו צפיה סבירה מאוד ואין ברפואה 100% .

52. ההלכה כאשר מדובר בקטינים ומשדובר בנכות שבמהותה היא פונקציונלית, קיימת הנחה בהלכה לפיה הנכות הרפואית משקפת את הפגיעה בכושר ההשתכרות. אפנה לע"א 7548/13 שפורון דיווי נגד זק תורגמן (27.1.2014) וגם ע"א 7008/09 ג'אבר עדנאן נגד עבד אל קאדר(7.9.2010)

53. במקרה דנן, נראה כי יש מקום לסטות מהחזקה לגבי קטינים ולקבוע כי נכותה התפקודית של התובעת היא בשיעור 6.5% . ד"ר דוד אנג'ל ציין כי בדיקתו הקלינית הדגימה הליכה תקינה של התובעת במועד בדיקתו ואין הגבלה בכף הרגל והבהונות. הוא ציין אומנם בחוות הדעת כי נכותה היא בשיעור 10% עקב קיומה של אפשרות להחמרה. אך בתשובות להבהרה ציין כי נכותה כיום היא בשיעור 7.5%. עוד הסביר כי ההחמרה בעתיד צפויה בהקשר של כאב בזמן דריכה ולאו דווקא הגבלה בתנועה.

54. המומחה הסביר בתשובותיו כי נכותה של התובעת כיום היא בשיעור 7.5% . בכל מקרה, מדובר בנכות באצבע חמישית בכף הרגל. מדובר בנכות שלפי המומחה סביר כי תתפתח בעתיד כאשר כיום אין מגבלות וההליכה תקינה. גם הנכות שיכולה להיווצר בעתיד היא נכות בגין כאב בעת דריכה כאשר יכולה להתפתח בעתיד הגבלה בתנועות המפרק.

55. לנוכח העמימות לגבי גובה נכותה הרפואית של התובעת בעתיד ובשים לב לעובדה כי כיום אין מגבלות בתנועה ונכותה כיום לפי המומחה היא בשיעור 7.5% בגין התפתחות כאב בעיקר , ובהתחשב בעובדה כי מדובר בנכות באצבע 5 בכף הרגל, נראה כי יש להעמיד את נכותה התפקודית בשיעור 6.5% .

    בסיס שכר:

56. ביחס לקטינים, קיימת חזקה בפסיקה על פיה אלמלא התאונה קטין היה מגיע לשכר הממוצע במשק. ניתן לסטות מחזקה זו רק במקרים חריגים כאשר קיימים בתיק נתונים אישיים של הקטין שמהם עולה באופן ברור שהקטין ישתלב בעתיד במקצוע מסוים או שלהפך יתקשה למצוא עבודה בעלת הכנסה גבוהה. ר' ע"א 10064/02 "מגדל" חברה לביטוח בע"מ נ' רים אבו חנא (27.09.2005)

57. משלא הוצגה תשתית ראייתית לקיומן של נסיבות חריגות המצדיקות סטייה מן השכר הממוצע במשק, יש לחשב את הפסדי השכר לעתיד על בסיס נתון זה.

58. בהתאם להלכה הפסוקה, בסיס השכר הממוצע במשק ייקבע על פי פרסומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נכון למועד פסק הדין, תוך התחשבות בנתון הכולל עובדים זרים ועובדי שטחים. ראו ע"א 267/12 סרגי דוידנקו נגד הפול המאגר הישראלי לביטוח רכב בע"מ (2.7.2012).

59. על פי פרסומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, השכר הממוצע במשק נכון למועד מתן פסק הדין עומד על סך של 14,300 ₪ ברוטו.(במעוגל)

    הפסד שכר לעתיד:

60. ‏ חישוב הפסדי השתכרות של ניזוקים קטינים הינו גיל 20 לנשים וגיל 21 לגברים, בשים לב לתקופת השירות הצבאי. אין לקבל את טענת התובעת בסיכומיה כי יש למנות את התקופה החל מגיל 18 . ראו לעניין את חישוב פיצוי השכר לעתיד בתיק ע"א 1972/03 בוני שרון נגד נטליה רקובה(11.10.2005) סעיף 7 לפה"ד.

61. לא הובאו נתונים או ראיות המצדיקות סטייה מחזקה זו. לפיכך, חישוב הפסדי השתכרותה של התובעת לעתיד יערך לתקופה החל מגיל 20 ועד להגעתה לגיל הפרישה המקובל, דהיינו גיל 67. תקופת העבודה היא תקופה של 47 שנים מקדם היוון: 302.17 . התובעת כיום בת 17 שנים ועשרה חודשים. עוד שנתיים ושלושה חודשים תגיע לגיל 20 (מקם היוון כפול 0.93)

62. הפיצוי בגין הפסד שכר לעתיד :

    6.5% X 14,300 ₪ X 302.17 (מ"ה) X 0.93(מ"ה כפול) = 261,000 ₪ (במעוגל)

    הפסדי פנסיה:

63. 12.5% מהפסד השכר: 37,000 ₪ (במעוגל)

    נזק לא ממוני:

64. בהתחשב בגילה של התובעת, באופייה ובשיעורה של נכותה הרפואית, וכן נוכח העובדה כי רגלה הייתה מקובעת בסד גבס למשך תקופה ממושכת, אני מעריכה את הפיצוי הראוי בגין ראש נזק זה בסך של 40,000 ₪.

    עזרה מהזולת:

65. התובעת לא אושפזה במוסדות רפואיים עקב פגיעותיה בתאונה. עם זאת, לאחר התאונה רגלה קובעה בגבס, ואף מומחה בית המשפט קבע לה נכות זמנית בשיעור של 100% למשך תקופה של כחודש וחצי ובשיעור של 40% לחודש נוסף. בנסיבות אלו, סביר להניח כי בתקופות הללו נזקקה התובעת לעזרה מוגברת מצד הוריה,. אני מעריכה עזרה זו על דרך האומדנה בסך של 8,000 ₪.

66. בשים לב בנסיבותיו של המקרה ובשים לב לקביעות לעיל ביחס לגובה הנכות התפקודית אין מקום לפסוק לתובעת פיצוי נוסף בגין ראש נזק זה בגין העתיד.

    הוצאות:

67. התובעת עותרת לפיצוי בגין הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד, וטוענת בין היתר כי נאלצה להסתייע באביזרים אורתופדיים, לרבות מדרסים מותאמים אישית אשר היו כרוכים בעלויות כספיות ניכרות. התובעת לא צירפה קבלות או אסמכתאות להוכחת הוצאותיה אלו, אף שעסקינן בראש נזק מיוחד הטעון ככלל הוכחה בראיות ממשיות.

68. יחד עם זאת, ניתן להניח כי אכן נגרמו להורי התובעת הוצאות בפועל בגין נסיעות לטיפולים ואף בגין רכישת אביזרים רפואיים אשר קבלותיהם לא נשמרו בחלוף השנים. על כן, מצאתי לנכון לפסוק לתובעת פיצוי גלובלי בראש נזק זה בסך של 2,000 ₪.

    סה"כ גובה הנזק:

    הפסד שכר לעתיד261,000 ₪;

    הפסדי פנסיה37,000 ₪;

    נזק לא ממוני 40,000 ₪;

    עזרת צד ג' 10,000 ₪;

    הוצאות2,000 ₪.

    סה"כ 350,000 ₪.

    ההודעה לצד שלישי:

    בשים לב לנימוקי דחיית התביעה נגד נתבעת 1 , אני מורה על דחיית ההודעה לצד שלישי נגד. לנתבעת 1 לא היתה זיקה למשחקיה בעת התאונה היא לא ניהלה אותה ולא היתה אחראית לה בעת התאונה. מי שניהל את המשחקיה בעת התאונה היתה נתבעת 2 . לא הובאו על ידי נתבעת 2 עדויות או ראיות כלשהן להוכחת ההודעה לצד שלישי.

    סיכום:

69. הנתבעות 2-3 ישלמו לתובעת פיצוי בסך של 350,000 ₪ . כמן כן, ישלמו נתבעת 2-3 שכר טרחת עורך דין בסך כולל של 80,000 ₪. לסכום זה תתווסף אגרת המשפט ששולמה עם פתיחת ההליך וכן הוצאות המומחים ששילמה התובעת (מומחה מטעמה דר' קרפ וחלקה בשכ"ט דר' אנג'ל) .

70. נתבעות 2-3 ישלמו לנתבעת 1 הוצאות משפט בסך כולל של 10,000 ₪

71. הסכומים לעיל ישולמו תוך 30 יום מהיום אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

    ניתן היום, א' חשוון תשפ"ז, 12 אוקטובר 2026, בהעדר הצדדים.