ת"א 49964-01-13 פרוזנפר ואח' נ' רשת חנויות משמש הכפר בע"מ ואח'

תביעה להשבת כספי התובע שהושקעו בפתיחת חנות לממכר מוצרי מזון בראשל"צ מכוח זיכיון שקיבל מהנתבעת. התובע החליט להחזיר לנתבעת את הזיכיון ועזב את החנות כפי שהיא, על תכולתה, תוך שהנתבעת תופסת בה חזקה וממשיכה בהפעלתה.

במוקד המחלוקת עומדת פרשנות הסכם הזכיינות, שלטענת התובע מאפשר לו להחזיר את הזיכיון לנתבעת ולקבל חזרה את כספי השקעתו בחנות (בכפוף להצגת חשבוניות) בתקופה של 18 חודשים מהחתימה על ההסכם, ובלבד שמסר הודעה מוקדמת של שלושה חודשים, כפי שאמנם עשה.

רקע עובדתי והתביעה

1. הנתבעת היא בעלת רשת של חנויות קמעונאיות לממכר מוצרי מזון. בין הצדדים הסכם זכיינות מיום 25/5/2011 לפיו רכש התובע זיכיון להפעלת סניף בראשל"צ (החנות) (נספח 4 לתצהיר התובע, נספח 2 לתצהיר לוי, להלן: הסכם הזכיינות או ההסכם). ההסכם נחתם במשרדי עוה"ד של הנתבעת (דאז) וחתם עליו מטעם הנתבעת מר חיים ריעני (ריעני), שהיה באותה עת מנכ"לה (ס' 15 לתצהיר התובע, ס' 12 לתצהיר לוי מטעם הנתבעת). במקביל נחתם גם הסכם שכירות בין הנתבעת לבין צד ג', להשכרת מבנה שבו תנוהל החנות (נספח 15 לתצהיר התובע). התובע ערב לחיובי הנתבעת לפי הסכם השכירות. על פי הסכם הזכיינות, עלויות ההקמה, לרבות השמשת המבנה, דמי שכירות, רכישת ציוד ומלאי - הן על התובע (ראו סעיף 5.1 להסכם).

    

2. החנות נפתחה כחודשיים לאחר מכן, ביום 26/7/2011. ביום 17/4/2012, כתשעה חודשים ממועד שנפתחה, שלח התובע לנתבעת באמצעות הפקס, הודעה שלפיה מכוח סעיף 15.1 להסכם, הוא מודיע על רצונו להחזיר לנתבעת את הזיכיון, כנגד השבת כספי ההשקעה בהקמת החנות (הודעת התובע, נספח 5 לתצהיר התובע).

    

3. לטענת התובע, בחודשי ההפעלה של החנות נוכח לדעת כי הפעלתה אינה כדאית מבחינה כלכלית; ובנוסף, הנתבעת נמנעה מלהשקיע משאבים ניהוליים מתאימים בעניינים שוטפים של ניהול החנות. על רקע האמור, החליט התובע להביא את ההסכם לסיומו ומסר הודעתו הנ"ל.

    

4. בהמשך להודעת התובע ובשלבים שונים במהלך התקופה שממסירת הודעת התובע ועד להגשת התביעה, נעשו בין הצדדים ניסיונות לבוא בדברים ולהגיע להסכמות, ללא הועיל. תחילה התקיימה פגישה אחת בין התובע לבין מר לוי מטעם הנתבעת (לוי). בחלוף שלושה חודשים ממועד מסירת הודעת התובע, התקיימה פגישה נוספת, בה השתתף מצד הנתבעת, גיא פרידנברג (פרידנברג), שהצטרף כבעלים נוסף בנתבעת ושימש כמנכ"לה מחודש יולי 2012. במאמר מוסגר אציין, כי גרסאות הצדדים ביחס לתוכן הפגישות שונות והדברים לא התבררו במהלך שמיעת הראיות (בעוד שהתובע טוען, כי בפגישות הללו נקודת המוצא הייתה שיש לו זכות להחזיר את הזיכיון, הנתבעת טוענת, כי מסרה לתובע כבר מראשית הדרך, שהיא מתנגדת לכך וכי הדבר מנוגד להסכם הזיכיון). פגישה נוספת עם התובע התקיימה ביום 20/7/12 בהשתתפות פרידנברג ולוי. אין חולק, כי במהלכה הודיעו, שהנתבעת דוחה את דרישת התובע להחזיר את הזיכיון ואת דרישתו להשבת כספי ההשקעה בהקמת החנות. לצד זאת, הציעו הצעה לסיום המחלוקת בין הצדדים, שאותה דחה התובע (ס' 24-25 לכתב התביעה, ס' 37 לתצהיר לוי וס' 13 לתצהיר פרידנברג. מהלך הפגישה הוקלט על ידי התובע, התמליל מצורף בנספח 6 לתצהיר התובע).

    

5. בסוף חודש יולי 2012 (לפי התובע) או ביום 1/8/12 (לפי הנתבעת), התובע עזב את החנות, הנתבעת תפסה בה חזקה ואף המשיכה בהפעלתה. גם בחודשים העוקבים התנהלו מגעים בניסיון להסדיר את המחלוקת ואף נערכה פגישה נוספת במהלך חודש דצמבר 2012 (תכתובות צורפו בנספחים 5-8 לכתב התביעה). הדבר לא הסתייע ועל רקע כל האמור, הוגשה התביעה.