הפ"ב 16325-02-15 ואח' עידן הגאולה בע"מ ואח' נ' כהן ואח'

התובענות

1.לפני שתי תובענות שהדיון בהן אוחד.

האחת - בקשה לאישור פסק בוררות (הפ"ב 16325-02-15), על פי סעיף 23 לחוק הבוררות התשכ"ח - 1968 (להלן: "חוק הבוררות") (להלן: "הבקשה לאישור"), במסגרתה עתרו המבקשות, עידן הגאולה בע"מ ובית משיח בע"מ (להלן: "המבקשות") לאשר פסק בוררות שניתן על ידי הרב חיים הכהן רייכמן (להלן: "הבורר" או "הרב רייכמן") ביום כט' טבת התשע"ה (20.1.2015) (להלן: "פסק הבוררות"), בסכסוך שבין המבקשות למשיבים; תמר כהן (להלן: "המשיבה" או "תמר") ויצחק כהן (להלן: "יצחק").

השניה - בקשה לביטול פסק בוררות (הפ"ב 38169-03-15) (להלן: "בקשת הביטול"), שהוגשה על ידי המשיבה - תמר, הטוענת כי לא התנהל כל הליך הבוררות בינה לבין המבקשות.

2.בפתח הדברים ובטרם תפורט השתלשלות ההליכים מתחילתם, עליי להתייחס להתנהלות ב"כ המבקשות, עו"ד שרעבי, אשר במחאה על החלטות בית המשפט שלא נשאו חן בעיניו, בחר לעזוב את אולם בית המשפט בעוד ב"כ המשיבה מסכמת את טענותיה, זאת על אף שהובהר לו כי יתבקש לסכם טענותיו לאחר שעו"ד פורת תסיים את טיעוניה.

מפאת כבודו של עו"ד שרעבי לא אוסיף ואפרט את התנהלותו במהלך הדיון.

חרף העובדה שב"כ המבקשות עזב את הדיון בעו"ד עו"ד פורת, ב"כ המשיבה, מסכמת את טענותיה - אדון בטענות הצדדים לגופן, כפי שהן עולות מכתבי הטענות.

רקע עובדתי

3.בין המבקשות לבין המשיבים, תמר ויצחק, שהיו אז בני זוג נשואים ולימים התגרשו, נחתם ביום 9.6.2004 הסכם שכירות (להלן: "הסכם השכירות"), לפיו קומת הקרקע בבית מגוריהם של המשיבים, בכפר חב"ד, הושכרה למשיבות לצורך ניהול עסקיהן בתחום שיווק והפצה של ספרי קודש ומוצרי יודאיקה (הסכם השכירות צורף כנספח א' לבקשת האישור).

4.תחילתם של ההליכים המשפטיים בין הצדדים בתביעה שהגישו המבקשות לבית המשפט השלום בהרצליה בת"א 32659-12-10 נגד תמר ויצחק ועניינה בקשה להשבת המצב לקדמותו ובקשה לצו מניעה (נספח א' לבקשת הביטול). לימים, הגיעו המבקשות ויצחק להסכם שכונה "הסכם פשרה עקרוני" (הוגש וסומן נ/2), במסגרתו הוסכם כי הרב דוד נחשון ישמש כבורר בין הצדדים. הסכם פשרה זה הוגש לבית המשפט וניתן לו תוקף של פסק דין.

5.תמר טענה כי הסכם הפשרה נ/2, הושג והוגש לבית המשפט שלא בהסכמתה וללא ידיעתה. לפיכך הגישה תמר, לבית המשפט השלום בהרצליה (ת"א 23437-03-12), תביעה לביטול פסק דין, לפינוי המבקשות מהמושכר ולתשלום פיצויים.

טענותיה של תמר התקבלו. בפסק דין שניתן על ידי כב' השופט יעקב שקד, נקבע כי תקופת השכירות הסתיימה ביום 27.12.2010 וכי המשיבה - תמר, זכאית לסעד של פינוי המושכר ולתשלום פיצויים בסך של 100,000 ₪ (להלן: "פסק הדין של בית המשפט השלום בהרצליה").

6.המבקשות הגישו ערעור על פסק הדין של בית משפט השלום בהרצליה (ע"א (מחוזי ת"א) 56303-11-14). בקשה לעיכוב נדחתה כמפורט בהחלטת כב' השופט ברנר, מיום 16.1.2015 (נספח ח' לתגובת המשיבה לבקשה לצו לא תעשה).

7.הבקשה לאישור פסק הבוררות הוגשה ביום 8.2.2015. בצוותא חדא עם הבקשה לאישור הוגשה "בקשה למתן צו לא תעשה" (להלן: "הבקשה לסעד זמני"), לפיו על המשיבה להימנע מלהמשיך בהליכי הוצל"פ לגביית כספים והליכי פינוי על פי פסק הדין של בית משפט השלום בהרצליה.

הבקשה לסעד זמני נומקה בכך שביום 20.1.2015, ניתן פסק הבוררות בו נפסק, בין היתר, כי למבקשות זכות להשתמש במושכר עד ליום 12.7.2017 (סעיף 19 ו' לבקשה לסעד זמני).