פס"ד בתביעה לפירוק שיתוף ואיזון משאבים

מבוא

1. על המדוכה תובענה כספית ורכושית הכוללת עתירה לפירוק שיתוף ואיזון משאבים כפי שנצברו במהלך נישואי הצדדים, מיום 11.08.1992 ועד למועד הקרע המוסכם (15.06.23), כאשר התגרשו הצדדים זה מזו ביום 15.07.24.

   לצדדים שלושה ילדים בגירים.

    

2. ראשית לכל אטעים כי הצדדים הגיעו להסכמות בדבר דרך ההכרעה בתובענה, כשביום 25.02.2024 הסכימו על פירוק שיתוף זכויות הצדדים בשלושה נכסי מקרקעין (בל', בה' ובר'), באופן מיידי, בדרך של מכירה למרבה במחיר.

    

3. ביום 29.03.2026, הגישו הצדדים בקשה לאישור הסכם מכר אגב גירושין עבור הבית ברחוב עין עקב בל' ופסק דין חלקי ניתן ביום 09.04.2026.

    

   הצדדים הסכימו לחלוקת המיטלטלין בעין ובאופן שוויוני בדרך של שתי רשימות.

    

   כן, הוסכם על מינוי מומחים: שמאי מקרקעין (אוהד ורטש) ואקטואר (אבי יחזקאל) לעריכת חוות דעת בנוגע לאיזון זכויות פנסיוניות וסוציאליות, שווי חברת XX, פערי כושר השתכרות, נכסי קריירה ונכסים שנצברו בחשבונות הבנק וכיוצא בזה.

    

4. הנתבע הגיש בקשה לחקירת המומחה על חוות הדעת, בטענה שהמומחה השאיר להכרעת בית המשפט עניינים מהותיים, לדוג' חוב בסך 1.8 מיליון ש"ח, וכי תשובותיו לשאלות הבהרה היו לקוניות.
   ביום 24/11/2025 הורתי למומחה מר אבי יחזקאל להשלים את חוות דעתו בנוגע להערכת שווי נכסי קריירה ומוניטין, תוך התייחסות לתואר שני של הנתבע במנהל עסקים.

    

5. כן נתבקש סעד בהתייחס למטלטליו שצברו הצדדים ומתן סעד באשר לנכסים שנצברו על שם הנתבע במיזמים עסקיים שונים, כולל מגרש בב' והכל טרם שפקעו נישואי הצדדים.

    

   באשר ליתר המחלוקות הצדדים ביקשו לקיים דיון לשמיעת ראיות וכך היה.

    

   טענות התובעת בתמצית:

    

6. הנתבע איש עסקים אשר רכש את השכלתו וניסיונו במהלך הנישואין עת לשם כך נדרשה התובעת להקדיש עצמה לביתם של הצדדים ולגידול ילדיהם כאשר התובעת הגיעה לנישואין כאשר ברשותה השכלה שנרכשה קודם לכן ובזמן שהיא הייתה בעלת היכולת לפרנס ולכלכל את התא המשפחתי בזמן שהנתבע מקדיש עצמו ללמידה והתפתחות.

    

7. במשך 32 שנות נישואי הצדדים לא התפתחה מקצועית ונותרה מורה לחינוך גופני בעוד הנתבע כיהן בתפקידים בכירים תוך שהוא מתפתח מקצועית, בהיות סמנכ"ל ש., מנכ"ל ט., מנכ"ל מ. ומנכ"ל מ'..

   כיום הוא בעלים של חברת XX העוסקת במתן ייעוץ עסקי ומיזמים.

   התובעת ויתרה על מסלול קידום והנתבע אף הודה בכך בספרו שכתב שם הביע תודתו לתובעת שנתנה לו תמיכה מלאה לאורך שנות הקריירה שלו והייתה שותפה מלאה להצלחותיו.

    

8. התובעת דורשת בנוסף סכום של 607,220 ₪ בגין זכויות סוציאליות ופנסיוניות, ומחצית משווי חברת XX בסך 472,893 ₪.

    

9. כן זכאית למחצית חלקו של הנתבע במגרש בב' (50,000 אירו) ולמחצית מזכויותיו בחברת ר.א., כאשר לטענתה את חובות הנתבע הנטענים (והמוכחשים) לחברת "ס.פ." אין לכלול באיזון המשאבים, מאחר שהנתבע התנדב לשאת בהם ללא ידיעתה.

    

10. בסיכומיה עתרה לאמץ את חוות דעת המומחה לעניין פערי השתכרות בסך 326,374 ₪ ונכסי קריירה בסך 299,568 ₪, ולחילופין להחיל יחס איזון של 75% לתובעת ו-25% לנתבע.

     

    כן ביקשה לאמץ את חוות הדעת של המומחה ולקבוע כי הנתבע ישלם לה סכומים שונים בגין איזון זכויות סוציאליות ושווי חברת XX, וכן מחצית מזכויותיו במגרש בב' ובחברת ר.א..

    לדבריה אין לחייבה בחובות הנטענים של חברת XX שלא באו לידי ביטוי בדוחות המבוקרים ולבטח לא אלו שנולדו מכוח הסכם שנחתם במועד מאוחר למועד הקרע.

     

    טענות הנתבע בתמצית:

     

11. לטענתו ניתן היה לסיים המחלוקת בדרך של חלוקה שיוויונית של הנכסים המצויים בידי הצדדים, כולל ההתחייבויות שניטלו על ידם, אך הואיל והתובעת סבורה כי הנתבע הסתיר נכסים לא ניתן היה לעשות כן.

     

12. באשר לנכסים אשר בבעלותו, כטענת התובעת, השיב כי ישנה חברת ייעוץ ללא שווי כלכלי וחברה נוספת לה התחייבויות כספיות גבוהות, אותם יש להביא בחשבון במסגרת האיזון.

     

13. אין מקום לאזן פערי השתכרות ומוניטין הואיל והוא היה ההורה המשמעותי, המעורב בחיי הקטינים. התובעת בעלת שני תארים ועבדה במכללה כמורה וכסגנית מנהלת ואף העבירה חוגים בשעות אחה"צ ולכן אין ממש בטענותיה. התובעת למדה והתפתחה מקצועית ומסיבותיה שלה החליטה להשאר ולעבוד במסגרת משרד החינוך, בשעות נוחות וחופשים ארוכים.

     

14. המגרש בב' ניתן לנתבע בירושה ובכתב ההגנה נטען כי חרף זאת מסכים לחלוקת התמורה בגינו בחלקים שווים (בעניין זה אציין כי עמדת הנתבע השתנתה במסגרת סיכומיו).

     

    יש לאזן הרכבים שבבעלות שני הצדדים, כולל ההלוואות שניטלו בגינם.

     

15. בסיכומי הנתבע מיום 26.05.2026, טען כי יש לדחות את טענות התובעת לגבי נכסי קריירה ופערי השתכרות, תוך שהוא מצביע על סתירות בעדותה ועל העלמת הסכמתה הכתובה בסך 500,000 ₪, אותה יש לקזז. הוא מדגיש כי המגרש בב' הוא ירושה שחולקה לילדים ואינו חלק מאיזון המשאבים, וכי לאופציה בחברת ר.א. אין ערך בשלב זה.

     

    הנתבע עומד על כך שהחובות לחברת "S.P" הם אמיתיים, וכי המומחה השאיר את ההכרעה בנושא לבית המשפט עקב השפעתם המהותית על האיזון.

     

    לדבריו ישנה סתירה מהותית בעדויות התובעת בנוגע להתקדמותה המקצועית וטיפולה בילדים, וביקש לדחות את תביעתה. הנתבע הדגיש את אמינות עדותו ואת חמדנות התובעת.

     

    דיון והכרעה

     

    אדון במחלוקות הצדדים, כל אחת בנפרד כדלקמן:

     

    החברה XX , החובות והערבויות האישיות שנחתמו על ידי הנתבע -

     

16. בכתב התביעה נטען כי לחברה שבבעלות הנתבע, XX, חוב עצום, והנתבע משאיר את נושא הערבויות לשיקול דעת בית המשפט (כתב הגנה, סעיף 20, 24). בחקירות עלה כי מדובר בחוב של כ-1,800,000 ₪ של חברת "S.P.P. בע"מ", בגינו הנתבע ערב אישית. המומחה השאיר את ההכרעה בעניין זה לבית המשפט עקב השפעתם המהותית של החובות על איזון המשאבים.

     

17. התובעת טענה שהחובות פיקטיביים או שהנתבע התנדב לשאת בהם, ומציינת שאין להם ביטוי בדוחות המבוקרים של XX, כאשר מנגד הנתבע מכחיש זאת וטען שמדובר בחוב אמיתי וסיכון עסקי מחושב, וכי אי-אזכורו בדוחות נבע מכך שלא נחשב "חוב אבוד" באותה עת.

     

18. כאמור התובעת טוענת כי אין לחייבה לשאת בחובות הנטענים של חברת XX, מאחר שאלו אינם מופיעים בדוחותיה המבוקרים ליום 31/12/2022, שנחתמו ביולי 2023. לדבריה הנתבע נטל על עצמו ערבויות אישיות ללא ידיעתה או הסכמתה.

    
    התובעת מבקשת מבית המשפט לקבוע כי הסכם הערבות מיום 16/10/2022, שנחתם כשמונה חודשים לפני מועד הקרע, אינו מחייב אותה וכך גם הסכם נוסף מיום 29/01/2024, שנחתם כשבעה וחצי חודשים לאחר מועד הקרע. לטענתה, הנתבע התנדב לשאת בחובות אלו במטרה לפגוע בזכויותיה.

    
    היא מציינת כי הנתבע הודה שעשה טעות גדולה כשחתם על ערבות אישית, וכי חוק יחסי ממון מחייב לבדוק את מקור החוב, טיבו, מועד היווצרותו ומעורבות בן הזוג בו, וכי חוב אישי אינו צריך לחייב את בן הזוג השני.

     

19. הנתבע, לעומת זאת, טוען כי הוא איש עסקים ישר ומוצלח וכי התובעת, שדורשת את חלקה בהצלחותיו, צריכה להיות שותפה גם בכישלונות ובחובות שנוצרו. הוא מציין כי לקיחת הערבות האישית הייתה סיכון מחושב.

    
    הוא מבקש לקבוע כי החוב בסך כ-1,800,000 ש"ח נוצר למרות התנהלות עסקית תקינה, וכי יש לאזן אותו בין הצדדים. הנתבע גם דורש שהמומחה יעריך מחדש את שווי XX, כולל אפשרויות לגביית חובות ממר צור ומאשתו, ואת האפשרות לתבוע את עיריית תל אביב.

     

20. המומחה, רו"ח חן קרמר, ציין בחוות דעתו כי חברת XX (בבעלות מלאה של הנתבע) והנתבע באופן אישי, ערבים לחובות משמעותיים של חברת S.P.P. ו/או S.P לבנק הפועלים. חובות אלה, בסך כולל העולה על 3.6 מיליון ש"ח, נובעים מפרויקט בוגרשוב ומהעזיבה של שותף אחר, צ.כ..

    
    המומחה הפנה את ההכרעה בנושא איזון החובות לבית המשפט, מאחר שלחובות אלו הייתה "השפעה מהותית על איזון המשאבים בתיק" ולנוכח העובדה ש"אין כל אזכור לערבות" בדוחותיה המבוקרים של XX ליום 31/12/2022, שנחתמו ביולי 2023.

     

    לדבריו הסכם המייסדים מיום 03/03/2020 קבע מנגנון שחרור מניות וערבויות ל-XX במקרה של אי עמידה ביעדי מכירות עד 31/10/2021. בפועל, מנגנון זה לא יושם, למרות שחברת ס.פ. לא עמדה ביעדי ההכנסות.

    
    כן הוסיף כי ההסכם הראשון מיום 16/10/2022 (כשמונה חודשים לפני מועד הקרע) קבע כי XX וצד ג', מר ש.ב., ערבים לחוב של כ-1.8 מיליון ש"ח לבנק הפועלים, כאשר כל אחד מהם ערב באופן אישי. XX נטלה על עצמה מחצית מהחוב.

    
    המומחה הדגיש כי ערבות זו לא צוינה בדוחות המבוקרים של XX ליום 31/12/2022, עובדה שהדליקה אצלו "נורה אדומה". הוא ציין כי הנתבע חתם על ערבות אישית הן בהסכם זה והן בהסכם השני.

    
    תוספת להסכם מיום 29/01/2024 (כשבעה וחצי חודשים לאחר מועד הקרע, הוא ההסכם השני) קבעה כי ש.ב. פרע את חוב ה-1.8 מיליון ש"ח לבנק הפועלים, וכי XX טרם השיבה לש.ב. את חלקה.

     

    מהתוספת נלמדה יתרת חוב נוספת של S.P בע"מ לבנק הפועלים בסך כ-1.824 מיליון ש"ח, וקבעה כי XX תיטול על עצמה לפרוע את יתרת החוב הזו. הנתבע, ערב אישית גם להתחייבויות אלו.

     

    המומחה לא קיבל מסמכים נוספים לגבי ערבות זו, מלבד ההסכם עצמו, שנחתם לאחר מועד הקרע ולאחר הגשת התביעה. הוא ציין כי הסכם שנחתם לאחר מועד הקרע אינו יכול לחייב את התובעת.

    
    המומחה קבע כי חוב של S.P.P. בסך כ-2,801,000 ש"ח ל-XX נכלל בתחשיב שווי הנכס, מכיוון שלא קיבל ביטוי בדוח המבוקר כחוב שברור כי החברה החייבת לא תשלם.

    הדין והמסגרת הנורמטיבית:

21. כידוע על פי חוק יחסי ממון, עם פקיעתם של נישואי הצדדים, זכאי כל בן זוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג, כאשר משווי הנכסים מנכים את החובות שנצברו בתקופת הנישואין. ככלל, כשם שבן זוג נהנה מפירות השותפות, כך עליו לשאת בעול החובות שנוצרו במהלך החיים המשותפים, לרבות חובות עסקיים, וזאת ללא תלות בידיעתו או בהסכמתו ליצירת החוב.

     

22. עם זאת, הפסיקה קבעה חריגים לכלל זה, לפיהם חובות בעלי אופי אישי מובהק, חובות שנוצרו עקב פעילות חריגה, מרמה, הפרת נאמנות או מניפולציות כספיות, יוחרגו ממסת איזון המשאבים ולא יאוזנו (ראו: תלה"מ (משפחה חיפה) 57564-01-23 פלונית נ' אלמוני (12.10.2025) וספרו של יצחק כהן דיני המשפחה בישראל - רכוש, מזונות ילדים, צורות נישואין ותקנות סדרי הדין (2022) | פרק שלישי: הסדר איזון משאבים).

    נטל ההוכחה להראות כי מדובר בחוב שאינו בר-איזון מוטל בנסיבותינו על האישה, וככל שיוכחו נסיבות חריגות אלו, בית המשפט יעשה שימוש בסמכותו לפי סעיף 8(1) לחוק יחסי ממון ויחריג את חוב הערבות ממסת האיזון.

    מהכלל אל הפרט - 

     

23. ההסכם הראשון, הסכם המייסדים – עסקינן בהסכם מייסדים שנחתם 03.03.2020 (מועד הקרע נקבע ליום 15.06.23) בו נקבע, בסעיף 5.6, כי האיש ישמש מטעמה של חברת XX, מנכ״ל ס.פ., בהיקף של שליש משרה בתמורה לדמי ניהול חודשיים בסך של 16,000 ₪ (לפני מע״מ). בנוסף נקבעו מדרגות שכר לאיש, באופן שאם הכנסות החברה יגדלו לסכום העולה על 32 מיליון ₪ עד ליום 31/10/2021 יגדל שכרו של האיש לסך של 24,000 ₪ (לפני מע״מ) והיקף משרתו יגדל ל-50%. כן נקבע כי אם הכנסות החברה יגדלו לסכום העולה על 50 מיליון ₪ עד ליום 31/10/2021 יגדל שכרו של הנתבע ל-32,000 ₪ (לפני מע״מ) והיקף משרתו יגדל ל-70%.

     

24. סעיף 5.7 להסכם קובע כי במידה וסך מחזור המכירות לא יגיע לסך של 50 מיליון עד ליום 31/10/2021 אזי בהעדר הסכמה אחרת, האיש יעביר את מניותיו בחברה לשני בעלי המניות האחרים ויסיים את תפקידו כמנכ״ל ס.פ.. נקבע כי במידה והמחזור עד ליום 31/10/2021 עלה על 32 מיליון ₪, האיש עדיין יידרש להשיב את מניותיו, ברם יהא זכאי לבונוס של ₪350,000 (בתוספת מע״מ) כתמורה נוספת ויחידה עבור שירותי הניהול.

    המומחה בחוות דעתו קבע כי שני הסעיפים הנ"ל לא התממשו בפועל, על אף שחברת ס.פ. לא עמדה ביעדי ההכנסות שנקבעו ואף הייתה רחוקה מיעדים אלו באופן משמעותי.

25. ההסכם השני - ביום 16/10/2022 נחתם הסכם בין חברת XX לחברת ש.ב., לפיו מחצית מהחוב באחריות XX וזו תשיב לש.ב. את חלקו בחוב מכספים המגיעים לו אשר יתקבלו מפעילות החברות המוחזקות – ס.פ. ומ.א.א. בע״מ (להלן: "מ." - חברה באחזקה משותפת של XX וש.ב. בע״מ).

     

    עוד הוסכם כי ככל והכספים שיתקבלו לא יספיקו לכיסוי חלקה של XX בחוב אזי היא תידרש להשיב לש.ב. את מחצית החוב במועד שיוסכם ביניהם ו/או בפריסה שתוסכם ביניהם וכי בהעדר הסכמה כאמור וזאת לא יאוחר ממועד בו יתקבלו ההכנסות מהקמת הפרויקטים המבוצעים על ידי החברה המוחזקת – מטרו, החברה תהיה רשאית לפרוס את חובה לש.ב. למספר חודשים אשר לא הוגדרו במסגרת ההסכם וזאת בתוספת ריבית אשר אף היא לא הוגדרה בהסכם.

     

    במסגרת הסכם זה ערב האיש אישית לקיום התחייבויות חברת XX.

     

26. ההסכם השלישי - התוספת להסכם שנחתמה לאחר מועד הקרע (29/01/2024) מלמדת שקיימת יתרת חוב נוספת של S.P לבנק הפועלים, לה ערבים הצדדים להסכם ו/או בעלי מניותיהם, בסך 1.824 מיליון ₪. במסגרת התוספת להסכם נקבעו מועדים להשבת חלקה של XX בחובות.

     

27. כבר עתה יאמר כי כלל ההסכמים לא קיבלו כל ביטוי בדוחותיה המבוקרים של חברת XX, ליום 31/12/2022 אשר נחתמו ביולי 2023.

28. כן ניתן לומר כבר עתה כי ההסכם שנחתם לאחר מועד הקרע (7 חודשים לאחר מכן) ביום 29.01.2024, אינו חוסה תחת חוק יחסי ממון ולא ניתן לייחס ההשלכות של הסכם זה (לטוב ולרע) לאישה, קרי לבחון אותו כחלק ממסת הנכסים ברי האיזון.

     

    עסקינן מלכתחילה בתובענה שעניינה איזון משאבים בהתאם לחוק יחסי ממון, אשר מחריג, מפורשות, כל נכס שלא נצבר במהלך הנישואין.

     

    ולכן כבר בשלב זה אני קובעת כי ההתחייבויות והזכויות שנולדו כתוצאה מחתימה על תוספת להסכם, מיום 29/01/2024, לא יאוזנו והאישה לא תחוייב לשאת בהם או לא תזוכה בהם.

     

    הואיל וחוות דעת המומחה לא התייחסה להתחייבויות אלו במסגרת חוות הדעת והם אינם חלק מסכום האיזון, אין צורך בהתאמתה.

     

29. באשר להסכם הראשון והשני - המומחה העיד באשר להתנהלותו העסקית של האיש, כי זו לא תאמה את התוצאות העסקיות בפועל ולא היה לה על מה להתבסס:

    "... התוכנית העסקית שהשותפים חשבו או האמינו בה, לא תאמה את המציאות, שכל אחד מהתרחישים האלה, למעט אם מחזור הפעילות של החברה באותה תקופה עולה על 50 מיליון על החברה, על xx החברה בשליטת א.פ. , א.פ. , ביזנס קונסלטינג, למעשה היה להחזיר את המניות שלו, את אותם 22.5% שהוא החזיר לשאר השותפים ובסיטואציה אחת זה היה ללא בונוס, בסיטואציה אחרת זה היה עם בונוס אבל, אבל אני חושב שאין מה לדון בכלל עם בונוס, או בלי בונוס, כי היינו מאוד מאוד רחוקים מהמחזור. התנאי להשבת המניות הייתה אישור שהתקבל מרואה החשבון של החברה, שיועבר לנאמן, היה כבר אצל נאמן, למעשה החברה חתמה אצל נאמן שוב, לפי הסכם המייסדים, על החזרת המניות ובעקבות האירוע, אם הנאמן, עו״ד שרמן, היה מקבל מכתב מרואה החשבון של הפעילות לגבי מחזור הפעילות, הוא היה צריך להשיב לבעלי המניות האחרים באחוזים מסוימים חזרת המניות שהוחזקו ע״י החברה בשליטת האיש, זה היה באוקטובר 21. האירוע לא קרה..."

    המומחה הוסיף כי במסגרת הסכמים אלו האיש לא השקיע כספים מצדו, אלא הביא ידע ולכן קבלת התחייבויות כספיות גבוהות, עת לא הייתה הצלחה עסקית, ואף ההיפך, הייתה תמוהה:

     

    "אני לא בטוח שהוא השקיע שם סכום משמעותי, זאת אומרת, זו לא הייתה ההשקעה, אלא הם הקימו פעילות שהייתה אמורה לקלוט פעילות אחרת וזאת הייתה הסיטואציה, אז זה נדבך אחת, זה רגל אחת בסיפור הזה. רגל שנייה. בשנת 22 המצב הכספי של אותה חברה שלצורך העניין אנחנו קוראים לה ס.פ... הורע. הדברים לא הלכו לפי התחזיות, והמצב הורע למעשה, ...העירייה החליטה לקחת להם את האפשרות להמשיך את החניון לחברה ובאותו זמן למעשה החברה חלה הרעה משמעותית בתוצאות העסקיות שלה, מה שקרה באותה תקופה, שבנק פועלים ביקש החזרי חובות ... אותו נספח 17 שצירפנו, הוא מדבר על הסכם מ-16/10/2022, שזה סדר גודל של 8 חודשים לפני מועד הקרע כבודה, ותוספת מספר 1 להסכם שנחתם ב- 29/01/2024, זה בערך 8 חודשים אחרי מועד הקרע, זאת אומרת ההסכם והתוספת להסכם הם 8 חודשים לפני ו-8 חודשים אחרי מועד הקרע, הם דנים בהחזר הלוואות בהתאם לערבויות שלמעשה פה בהסכם הזה לוקחים על עצמם החברות והאנשים באופן אישי למילוי ערבות החברות שבשליטתם במסגרת המסמך הזה, לצורך החזר הלוואה, לבנק פועלים של 1000800 ובשלב השני 1000824 נוספים...."

    המומחה המשיך והעיד על חוסר ההיגיון העסקי של האיש בהתנהלותו ביחוד סמוך למועד הקרע (לפני ואחרי) והעיד:

    "..זאת אומרת 1000800 לכאורה ידענו לפני מועד הקרע, לאחר מועד הקרע בא הסכם נוסף על 1000824 נוספים כאשר בחוות הדעת שלנו למועד הקרע ראינו הזרמה של כסף של ש.ב., השותף של א.פ. לחברה, לצורך הקטנת ההלוואה בבנק פועלים... הרגל השלישית זה אחוזי האחזקה בחברה עקרונית XX, החברה של פלוני, א.פ. סטטוטורית מחזיקה ב-22.5% באותה חברת סמארט, השותף ש.ב. שהוא כנראה איש בעל אמצעים להבנתי מחזיק גם הוא 22.5%6.... החברה שלו, וצד ג׳ החזיק ב-55%. להבנתי אותו צד ג׳ נטש את, את הפעילות החברה ועברו לגור בחו״ל והשאירו למעשה את א.פ. ואת ש.ב. להתמודד עם הבנקים ועם ההלוואות, כשהדברים כנראה התחילו ללכת פחות טוב, הם פשוט להבנתי מה ששמעתי נטשו והשאירו את א.פ. ואת ש.ב. להתמודד עם הבנקים ועם החובות. מה שקרה, שלמעשה א.פ. סטטוטורית מחזיק ב-22, באמצעות חברה בשליטתו מחזיק 22.5% אבל משלם ונושא בחובות של 50%, של 50% שאין לו את החבות הסטטוטורית הזאת, נקודה אחרונה, חלק מהחבויות הם בגין ערבות לחברה, שאמנם העבירה את הפרויקטים לס.פ., קוראים לה S.P.P., הם העבירו את הפרויקטים לס.פ. שחברה בהחזקת השותפים אבל אני חושב שחלק ההלוואות הם שם, זאת אומרת הם נושאים בהם מתוקף ערבות לחברה הזאת שאותה אנחנו אף פעם לא ראינו, לא בדקנו.

    ...הנקודה של השבת המניות, נראה לי יוצא דופן שבן-אדם, מבחינת ההסכם, לא רק הסכם, אלא מסמכי השבת המניות, הבאת המניות היו אצל נאמן, היה אמור, לא הגיע לידיים אין ויכוח, היה אמור להשיב את המניות וזהו, לא היה לו לכאורה חבות... וזה לא בוצע. שתיים, הנושא של ההחזקה סטטוטורית ... אז אני, אז שוב, אני לא ראיתי את מסמכי הערבות המקוריים, כבודה, אני לא ראיתי מסמכי הערבות המקוריים לחובות..".

    אם כן עולה מעדות המומחה כי כל הסימנים לאורך הדרך העידו על מצב כלכלי שיש לצאת ממנו או למזערו, אך לבטח לא להעמיקו על ידי נטילת התחייבויות נוספות.

     

30. האיש בעדותו הראשית כל הנוגע לערבויות שנחתמו על ידו וההתחייבויות שנוצרו בשל כך העיד, כי:

    "...וכל מערכות הטכנולוגיה כבר השתנו, ביקשנו לקבל תוספת של 3 מיליון, הם לא אישרו, חילטו את הערבות, בסוף הם הכריזו חזרה את החניון לחברה אחרת ב- 27000000, כל התקופה הזאת של הערבות האישית הייתה כדי שנזרים כסף, אני שימשתי כמנכ״ל S.P.P. כדי להזרים כסף למשכורות ולכל העבודה שעשינו ויצאנו מתוך הנחה שאוטוטו זה מגיע, ואוטוטו זה מגיע, אז זו הסיבה שעשיתי טעות מאוד גדולה שחתמתי ערבות אישית אבל היינו בתחושה שאנחנו, שאנחנו אוטוטו מוכרים, אחרי בוגרשוב וידיעות בעיתון אנחנו נהיה חברת ענק, בסוף זה לא צלח וכשהחובות הפכו, הבנק נתן לנו 2500000 שקל מסגרת שזה בזכות ש.ב. שהוא בן אדם מאוד עמיד, 2.5 ערבות, סך הכול החוב היה 6 מיליון, מיליון שקל הצלחנו להחזיר דרך מטרו, דרך החברה החדשה, עוד 750000 שקל, זה מופיע בדוחות הכספיים שלי, החזרתי לבנק הבינלאומי 25000 שקל בחודש כל חודש, סיימתי לא מזמן, ומינואר האחרון... ".

    גם כאן לא ניתן היה לקבל מענה מבוסס מדוע החליט האיש (למעט תחושה פנימית ככל הנראה) ליטול על עצמו התחייבויות גדולות, כאשר בפועל לא היו סימנים להתאוששות.

     

31. לטענת ב"כ התובעת בסיכומים, עסקינן בהסכמים פיקטיביים במסגרתם הנתבע "מתנדב" לשאת בחובות שאין לו קשר אליהם והם: הסכם מיום 16/10/2022 במסגרתו ערבו הנתבע ושותפו (ש.ב.) באופן אישי לקיום ההתחייבויות אותן נטלו החברות שבבעלותם בסך של 1.8 מיליון ש״ח וחובות אלו אין לייחס לתובעת.

     

    ב"כ התובעת הפנה לעדותו של המומחה לפיה בדוחות המבוקרים של חברת XX לשנת 2022, אין כל אזכור לערבות, ומדובר בעניין מהותי, היורד לשורשו של עניין, ושיש בו כדי להדליק נורה אדומה וכדבריו: "זה אחד מהדברים כבודה שהעלו בי ספק לגבי הסיפור הזה. כי שוב מדובר בערבות בעלת השפעה מהותית על החברה של א.פ. ... האירועים היו בשנת 2022, נניח באוקטובר ... לצורך העניין פוטנציאלים של מיליונים, ואין לזה שום אזכור בדוחות הכספיים".

     

32. כן הפנה להסכם השלישי, מיום 29/1/2024 לפיו מר ש.ב. פרע את החוב לבנק הפועלים בסך של כ- 1.8 מיליון ₪ לפי הסכם מיום 16/10/2022 וכי נכון למועד התוספת להסכם, החברה טרם השיבה לש.ב. את חלקה (50%) בחוב. שם הוגדר פירעון חוב בסך של 1.8 מיליון ₪ על ידי ש.ב. כ"תשלום הראשון". סעיף 2 להסכם, ביחס לחלק חוב החברה לש.ב., בגין התשלום הראשון (סך של כ-900 אלפי ₪) החברה תהיה מחויבת כלפי ש.ב. בגין תשלום זה אך ורק בריבית עבור אותם 900 אלפי ₪ (התשלום הראשון) בשיעור זהה לריבית המשולמת על ידי ש.ב. לבנק הפועלים (שיעור הריבית לא צוין).

     

    כן טען בעניין סעיף 3 לתוספת להסכם, לפיו קיימת יתרת חוב נוספת של S.P בע״מ לה ערבים הצדדים ו/או בעלי מניותיהם כלפי בנק הפועלים בסך של 1.824 מיליון ₪. סעיף 4 לתוספת להסכם, לפיו חברת XX תיטול על עצמה לפרוע את יתרת החוב (וזאת לאור התשלום שבוצע על ידי ש.ב. בסך של כ- 1.8 מיליון ₪).

    בהמשך לכך הוסכם כי החברה תשלם לבנק הפועלים סך של 924 ₪ אלפי ₪ עד ליום 25/1/2025. עוד הוסכם כי חברת XX תשיב לש.ב. סך של 900 אלפי ₪ עד ליום 15/1/2025 ובתוספת ריבית.

     

33. כפי שנטען רו״ח קרמר הדגיש בעדותו כי הוא לא ראה כל מסמך ביחס לערבות השנייה ו/או החוב השני, וזאת למעט ההסכם, שנחתם לאחר מועד הקרע, ואף לאחר הגשת התובענה שבפנינו.

    בעניין זה העיד "הוא חתם אישית, גם ערב לחברה, זאת אומרת, לצורך העניין אם אומרים XX הכוונה היא גם א.פ. באופן אישי, כי הוא חתם לצור שהוא ערב אישית לחובות של החברה".

    רו״ח קרמר הוסיף והעיד כי כלל לא ברור מתי נחתמו הערבויות האמורות, ואילו ערבויות נחתמו לאחר המועד הקבוע בסעיף 5.7 להסכם המייסדים (31/10/2021) מקום שהנתבע היה צריך לעזוב, בהתאם למנגנון שנקבע, וחלף זאת הוא מתנדב לקחת על עצמו חובות והדבר תמוה מאוד.

34. כפי שהתברר לנתבע עילת תביעה כנגד מר צור שיכולה להיות ממומשת בכל זמן נתון, ויתכן ואף עומדת לו האפשרות לתבוע את עיריית תל אביב על התנהלותה מול החברה. הנתבע מצדו הבהיר כי הליך כנגד מר צור קורם עור וגידים.

     

35. בנסיבות המקרה שלפני עסקינן בהסכם אשר נחתם ביום 03.03.2020 שם לאיש הייתה נקודת יציאה במקרה של הפסד. נקודת יציאה שמסיבה לא ברורה לא עשה בה שימוש והוסיף עליה הסכם נוסף אשר גורר התחייבויות נוספות שלא נמצאו להן כל הצדקה עסקית, בהיותן לא שגרתיות וללא צורך מוכח.

     

36. נדמה כי הימנעותו של האיש לצאת מאותה התחייבות, לבטח עת נמצא כי העסקה לא הייתה רווחית וצד ג' חמק ממנה, אינה סבירה ולמצער היה מקום באותה נקודת זמן נוכח הסכסוך בין הצדדים, לפנות ולקבל את הסכמת האישה, ליצירת התחייבויות נוספות או למצער לשתפה בקבלת ההחלטה.

     

    בהעדר אלה יש לראות בהפסדים אלו כהפסדים אישיים של בעל החוב בלבד. פעילות כזו, המאופיינת בחוסר סבירות ובסיכון בלתי מוצדק של הנכסים המשפחתיים, עולה כדי פעילות חריגה ובלתי סבירה השוללת את הצדקת שיתוף האישה בחוב.

     

37. לפיכך אני קובעת כי ההתחייבויות שנטל על האיש במסגרת ההסכם שני, לא יאוזנו בין הצדדים ולאישה לא יהיה חלק בהם.

     

    כן אני קובעת כי ההתחייבויות שהיו לאיש, ערב החתימה על ההסכם השני, כפוף לזכותו לצאת מהתחייבויות אלו, קרי אילו היה מממש את נקודת היציאה, תאוזנה בין הצדדים ובהתאם להם תותאם חוות הדעת האקטוארית.

     

     

    נכס נדל"ן מסוג מגרש בב', ס. -

     

38. עסקינן במגרש בב' אותו קיבל הנתבע בירושה. נכס זה נמכר והתקבל תמורתו סך 100,000 יורו, לדברי הנתבעת, ותמורה זו חולקה לילדי הצדדים. כן נטען על ידי האיש, כי ירושה אינה חלק מסך הנכסים ברי האיזון, כאשר טענה זו הועלתה לראשונה בעדותו ובסיכומים שהוגשו מטעמו.

     

    התובעת טענה כי היא זכאית למחצית מסכום התמורה והנתבע הודה בכך בכתב הגנתו.

     

39. לא עלתה מחלוקת באשר לטענה כי מדובר בנכס שהתקבל בירושה עם זאת הואיל והנתבע הודה בכתב הגנתו כי נכס זה הוא בר איזון ונתן הסכמתו לחלק התמורה אין לקבל את שינוי גרסתו, בשלב מאוחר יותר, שכן הוא מושתק ומנוע לשנות גרסתו, מטעמי איסור הרחבת חזית לאחר הודאה מפורשת, כאשר הנתבע לא קיבל רשות לחזור בו מהודאתו והסכמתו, ועת לא טען כי ההודיה ניתנה בטעות, בתרמית, שלא מרצון חופשי, שלא מדעת או שתוכנה אינו אמת.

     

40. אמנם ידוע כי נכס שהתקבל בירושה או במתנה במהלך הנישואין מוחרג ממסת הנכסים ברי האיזון, אך זכות זו כפופה לכללי הפרוצדורה וההשתק ובעניינינו שעה שהנתבע הודה בכתב הגנתו שהנכס בר איזון והסכים לחלוקתו, יש להורות כך.

     

    לפיכך אני מורה כי האישה זכאית למחצית התמורה שהתקבלה בגין מכירת המגרש בב'.

    זכויות הנתבע בחברת ר.א. -

41. התובעת טוענת כי היא זכאית למחצית מזכויות הנתבע בחברת "ר.א." (E.R. ), שהיא חברת סטארט-אפ ועותרת לקבוע כי היא זכאית לחלק היחסי בזכויות אלו, במידה והחברה תצליח בעתיד.

42. הנתבע העיד כי הוא מחזיק ב-2% ממניות חברת "ר.א.", וכי כרגע אין לחברה שווי, ובשלב זה והוא משקיע בה רק מזמנו, ללא השקעה כספית משמעותית.

    לדבריו האקטואר לא העריך את שווי חברת "ר.א.", וכי גם אם היה מעריך, לא הייתה לכך השפעה כספית משמעותית. הנתבע טוען כי דרישת התובעת ליהנות מעבודתו שלאחר מועד הקרע, בייחוד בחברת סטארט-אפ שאין לה עדיין ערך, היא "חמדנות". הוא מציין כי 99% מהסטארט-אפים אינם מבשילים לאקזיט, ושללא עבודתו העתידית, אין לאופציה זו כל ערך.

43. הדין - במסגרת איזון משאבים, שווי חברה מוערך נכון למועד הקרע בלבד ("השווי המוקפא"), ואין להעניק לבן הזוג הפורש זכות לקבלת חלק מרווחים עתידיים שיצמחו לאחר מועד זה, הן בשל שילוב צפי הרווחים בהערכת השווי הנוכחית והן כדי למנוע קשר כלכלי נמשך ומייסר בין בני הזוג לאחר פרידתם.

     

44. על פי חוק יחסי ממון והפסיקה המושרשת, השיתוף הכלכלי בין בני הזוג מגיע לסיומו במועד הקרע (המועד הקובע). במועד זה מתגבשת הזכות לאיזון, וכל הנכסים ברי-האיזון, לרבות חברות ועסקים, מוערכים נכון לאותו מועד בלבד. בן הזוג הפורש זכאי לקבל את מחצית שווי הנכס כפי שהוא "מוקפא" ליום ההפרדה, ואינו זכאי ליהנות מפירות או מרווחים שיפיק הנכס לאחר מועד הקרע, כשם שאינו נושא בסיכון להפסדים עתידיים שייגרמו לאחר מכן. (ראו: ע"א 5640/94 איוי (בלה) חסל נ' ראובן חסל, נ(4) 250 (09.01.1997) ; רמ"ש (מחוזי נצרת) 79924-11-25 פלוני נ' אלמונית (20.01.2026) ; עמ"ש (מחוזי באר שבע) 1469-03-16 ז.נ נ' ש.נ (28.09.2016)).

     

45. כאשר מבוצעת הערכת שווי כלכלית לחברה לצורך איזון משאבים, מובא בחשבון במסגרת הרכיבים השונים גם צפי של סיכויי ההתפתחות והרווחים העתידיים של העסק. מאחר שפוטנציאל הרווח העתידי כבר מגולם ומחושב בערך הנוכחי של החברה במועד הקרע, הענקת זכות נוספת לקבלת חלק מהרווחים בפועל בעתיד תהווה כפל פיצוי בלתי צודק. (ע"א 5640/94 איוי (בלה) חסל נ' ראובן חסל, נ(4) 250 (09.01.1997)).

     

46. בנוסף מדיניות שיפוטית ראויה שואפת להביא לפירוד מהיר, סופי ונקי ("Clean Break") בין בני זוג מתגרשים. קביעת מנגנון איזון הקושר את האישה לרווחיה העתידיים של החברה שבבעלות הבעל יאלץ את הצדדים להמשיך ולקיים קשר כלכלי הדוק, יגרור התדיינויות משפטיות בלתי פוסקות סביב רווחיות החברה, ויאריך שלא לצורך את התהליך המייסר של הפרידה.

     

47. במקרים שבהם מדובר בחברה שאך הוקמה וטרם ניתן להעריך את שוויה בכלים חשבונאיים רגילים, אין בכך כדי להצדיק חריגה מהמועד הקובע או יצירת שותפות עתידית ברווחים. על בית המשפט להסתייע במומחה פיננסי (כגון אקטואר או מעריך שווי) אשר ישום את שווי החברה נכון למועד הקרע על בסיס נתונים קיימים, השקעות בעלים או פוטנציאל גלום, אך זאת ללא מתן זכות קניינית או אובליגטורית לאישה ברווחים שייווצרו לאחר מועד זה. ראו: עמ"ש (מחוזי באר שבע) 1469-03-16 ז.נ נ' ש.נ (28.09.2016) ).

     

    לפיכך דין דרישת האישה לזכויות עתידיות בחברת ר.א. נדחית. בהעדר שווי לחברה כיום, לא תבוצע כל חלוקה בגין נכס זה, למעט העברת אופציות, כפי שצוין בחוות דעת המומחה, נכון למועד הקרע.

     

    אופן איזון הזכויות הסוציאליות -

48. התובעת עתרה לאימוץ חוות הדעת של האקטואר בעניין איזון הזכויות הסוציאליות והפנסיוניות ולקבוע כי על הנתבע לשלם לה, לפי שיטה א' (היוון), סך של 607,220 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן חוות הדעת (16/1/2025) ועד לתשלום המלא בפועל.

    לדבריה יש לבצע את האיזון על דרך ההיוון כבר עכשיו, ולא רק במועד גמילת הזכויות, על מנת שתוכל להינתק מהנתבע ולשקם את חייה.

     

    התובעת הדגישה כי הנתבע, שהכנסתו עולה על 180,000 ₪ בחודש, יכול להרשות לעצמו לשלם באופן מיידי, וכי יש לו זכויות בשווי כולל של 3,922,084 ₪, מתוכן כ-518,051 ₪ הם כספים נזילים. היא טענה כי לא ייגרם לו כל נזק בהיוון הכספים וכי אין לבית המשפט עניין לקשור אותה אל הנתבע למשך שנים רבות.

     

49. הנתבע, בסיכומיו התנגד לדרישה להיוון הפנסיה וטען כי על פי הפסיקה, היוון הפנסיה אינו נעשה כדבר שבשגרה אלא רק כאשר הצדק מחייב זאת, והתובעת אינה מצביעה על טעמים המצדיקים זאת. לדבריו מצד אחד מבקשת ניתוק גמור, אך בקשר לחברת ר.א. מבקשת להמשיך להיות קשורה לנתבע וליהנות מעבודתו גם לאחר מועד הקרע.

     

50. הנתבע ביקש לקבוע כי איזון הזכויות הסוציאליות והפנסיוניות ייערך על פי החלופה השנייה בחוות הדעת (שיטה ב'), כלומר, בעת גמילתן של הזכויות, באמצעות פסיקתאות שהוכנו על ידי המומחה.

     

51. שיטה א' (היוון הזכויות) קבעה כי על הבעל להעביר לאישה סך של 607,220 ₪ למועד התחשיב (16/1/2025).
    שיטה ב' (חלוקת רכוש בהתאם לחוק לחלוקת חיסכון פנסיוני ומועדי מימוש) קבעה כי בגין הנכסים הנזילים בלבד, על האישה להעביר לבעל סך של 53,461 ₪.

    המומחה ציין כי סך הזכויות הסוציאליות והפנסיוניות של הנתבע עמד על 3,922,084 ₪ כאשר זה של האישה עמד על 2,707,645 ₪.

     

52. על פי ההלכה הפסוקה העקבית, ברירת המחדל ואופן האיזון הרגיל של זכויות סוציאליות ופנסיוניות שטרם בשלו הוא חלוקתן במועד גמילתן ופירעונן בפועל (בהתאם לחוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו, תשע"ד-2014). דחיית המימוש למועד הבשלת הזכויות מונעת הטלת מעמסה כלכלית כבדה ובלתי צודקת של תשלום חד-פעמי על הצד החוסך בעוד שהכספים עצמם אינם נזילים עבורו, ומגשימה את התכלית הסוציאלית של הבטחת קיום ומקור פרנסה לעת זקנה.

     

53. כידוע בהיעדר הסכמה הדדית של שני בני הזוג, אין לכפות היוון זכויות מיידי ותשלום חד-פעמי. כפיית שכזו, בניגוד לרצונו של בעל הזכויות, מהווה פגיעה בלתי מידתית בזכויותיו הקנייניות, בייחוד כאשר עומד כיום לרשות הצדדים כלי נוח, פשוט ומאובטח לביצוע איזון דחוי באמצעות רישום הערות אצל הגורמים המשלמים לפי החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני.

    עם זאת לבית המשפט נתון שיקול דעת רחב לקבוע את מועדי הביצוע והסדרי האיזון מכוח סעיפים 6(ג) ו-8(2) לחוק יחסי ממון, והוא רשאי לסטות מדרך המלך ולכפות היוון זכויות רק בהתקיים נסיבות מיוחדות ומקרים חריגים ביותר, כגון: כאשר בן הזוג החייב הוא עתיר נכסים בעוד שבן הזוג התובע שרוי בקשיים כלכליים חמורים ונזקק לכספים למחייתו באופן מיידי. כאשר קיים פער גילאים דרמטי בין בני הזוג, המקשה על מימוש מעשי של הזכויות בעת גמילתן. כאשר פער הזכויות בין הצדדים הוא נמוך יחסית ואינו מטיל נטל כלכלי כבד על המשלם. כאשר חובות והתחייבויות בני הזוג דומים או שווי ערך לשווי הזכויות המהוונות, ובכך מתאפשר קיזוז הדדי המביא לניתוק כלכלי סופי ומניעת התנצחויות עתידיות.

    בעניינינו לא מצאתי כי ישנו צבר נסיבות המצדיק חריגה מהכלל, עת לשני הצדדים סכומי כסף נזילים בשיעור זהה. שני הצדדים בגיל דומה (האיש נולד בשנת 1966 והאישה בשנת 1964) ולכן עתידים להיות זכאים לכספים בזמנים סמוכים ולא הוכח כי האישה במצב כלכלי כזה המחייב מענה מיידי בדרך של חריגה מהכלל.

     

    לא די בכך שהאיש, לדבריה, בעל ממון רב יותר.

     

    לפיכך אני מורה כי האיזון יעשה בשיטה ב', קרי על האישה להעביר לבעל סך של 53,461 ₪, בגין הזכויות הנזילות. האיש יעביר לידי האישה חלקה בזכויותיו, במועד הזכאות כאשר בהתאם יחתמו הפסיקתאות.

     

    נכסי קריירה, מוניטין אישי ופערי השתכרות -

     

54. התובעת עתרה להכיר בזכותה לחלק בנכסי הקריירה ובמוניטין האישי של הנתבע, ובהתאם לפסוק פיצוי בגין פערי השתכרות. הנתבע, דוחה את טענות התובעת וטוען כי אין בנסיבות התיק לחייב באף אחד מהסעיפים הללו, ולכל היותר ניתן לחייב רק בגין אחד מהם.

55. התובעת, טענה שבמהלך 32 שנות נישואיהם נוצרו פערים, הואיל וויתרה על קידום מקצועי כמורה לחינוך גופני והתמקדה בגידול הילדים, מה שאפשר לנתבע להתפתח מקצועית ולצבור מוניטין רב, השכלה (תואר ראשון ושני במנהל עסקים) ותפקידים בכירים.

     

56. הנתבע מכחיש זכאות זו, בטענה שהתובעת למדה, עבדה והתקדמה כרצונה, בעוד הוא טיפל בילדים במקביל לעבודתו. בחקירה, התובעת העידה שהתקדמה בתפקידה ובנוסף עבדה בחוגים והרצתה במכללה, אך טענה שוויתרה על קידום למען הטיפול בילדים. התובעת לא הייתה "בן זוג ביתי" ולאו ויתרה על קידום, שכן עבדה במשרה מסודרת מאז 1987, לימדה במכללת X וקיימה חוגים פרטיים.

     

57. הנתבע מצביע על סתירות בעדות התובעת, בהן טענה פעם שהתקדמה בתפקידה ופעם שלא התקדמה בשל טיפול בילדים. הוא מדגיש את הביטחון התעסוקתי של התובעת מול חוסר היציבות של עבודתו כעצמאי, ומוסיף כי התובעת רכשה שני תארי מאסטר במהלך הנישואין.

     

58. בעדותה הדגישה התובעת כי בעוד היא נותרה מורה לחינוך גופני, הנתבע טיפס לתפקידי מנכ"ל בכירים בקבוצת כ. ובחברות מובילות אחרות.

     

59. מנגד, הנתבע מפנה לנספחי הזכויות והנכסים המראים כי התובעת יוצאת מהקשר עם נכסים בשווי של כ-6,000,000 ₪ ופנסיה צבורה בסך של 2,615,000 ₪. בעדותו טען כי חלוקה זו מעניקה לה ביטחון כלכלי עצום, ולכן אין כל חשש לתוצאה בלתי שוויונית המצדיקה פגיעה נוספת בהכנסותיו. הוא מדגיש כי משכורתה החודשית הקבועה עומדת על סך של 23,500 ₪ (או 24,666 ₪ ברוטו) המבטיחה את עתידה.

     

60. וויתור וההקרבה - התובעת הגישה כראיה את נספח ההקדשה מתוך ספרו של הנתבע "XXX", שבו הוא מכנה אותה "שותפה מלאה לכל ההצלחות שלי". בעדותה בבית המשפט תיארה התובעת כיצד ויתרה על קידומה האישי, נשאה בעול הבית הבלעדי ואף לקחה שנת שבתון מיוחדת כדי לטפל בבתם הבכורה. לטענתה, ויתורים אלו הם שאפשרו לנתבע להקדיש את זמנו לפיתוח קריירה משגשגת ורווחית.

     

    התובעת העידה בפני בית המשפט בחקירתה ביום 25.02.24, כי:

    " לשאלת בית המשפט במה עסקתי או למדתי טרם הנישואים אני משיבה שהגעתי לנישואים עם תואר ראשון בחינוך גופני שא.פ. היה ללא הכשרה.

    את התואר הראשון עשיתי בשנת 85' ומאז התחלתי לעבוד כמורה לחינוך גופני.

    נישאנו בשנת 1992 והמשכתי לעבוד כמורה לחינוך גופני. במהלך השנים האלה עברתי השתלמויות והגעתי לדרגה הגבוה ביותר, מקסימום גמולים. אני בעלת תואר שני בוגרת בן גוריון במנהל מדיניות ציבורית. את התואר השני עשיתי בשנת 2001, לפני 23 שנים ואז כבר היו לנו 3 ילדים, הבת השלישית רק נולדה.

    לשאלת בית המשפט האם התקדמתי בתפקידי אני משיבה שבוודאי.

    רשאית עבדתי והיו לי חוגים במשך 30 שנה, חוגים בעומר של התעמלות של גברים ונשים, לא קשור למשרד החינוך. מדובר בחוגים שנערכים בשעות אחר הצהריים והערב.

    הייתי מרצה מן המניין במכללת X בX, מרצה במסלול החינוך הגופני, מרצה באתלטיקה קלה והדרכה פדגוגית.

    מדובר בהרצאות שמועברות לסטודנטים במהלך הלימודים שלהם וזה לא קשור לעבודתי במשרד החינוך.... לשאלת בית המשפט איך הייתי מאפיינת את המשרה של א.פ. בתחילת החיים המשותפים שלנו אני משיבה שא.פ. מכור לעבודה.

    אז זה לא היה כמו היום. הוא מכור לעבודה, טוטאלי לעבודה והוא תמיד בא בטענות לכפיפים שלו שהיו צריכים להוציא את הילדים אחר הצהריים ואמר איזה מזל שיש לי את אשתי שתטפל בהכל.

    הוא היה יוצא מוקדם בבוקר כדי להגיע לתל אביב ב06:00 בבוקר וחוזרת בשעות 19-20:00 בערב.

    מי שלקח את הילדים ומוציא אותם זה אני, מי שבישל זה אני.

    איך יכול להיות אדם נוכח אם הוא יוצא וחוזר בשעות האלה? מתי הוא בדיוק לוקח אותם לחוגים או נשאר בבית אם הם היו חולים?

    לשאלת בית המשפט האם זה היה מתחילת הדרך או לאחר מכן אני משיבה שהילדים היו בגנים פרטיים הוא ביקש שנוציא את הילדים ביוני כדי לא לשלם את יולי אוגוסט כי בלאו הכי אני בבית וכך היה. "

     

    מעדותה ניתן להיווכח כי בפועל התובעת התקדמה בקריירה ובחייה המקצועיים, גם אם לצד טיפול במשפחה.

     

    מנגד, הנתבע הפנה לתיק הרפואי של הבת הבכורה המעיד על טיפולי הגדילה המורכבים שעברה. בעדותו בפרוטוקול תיאר הנתבע בהרחבה כיצד הוא עצמו ביצע את ההזרקות היומיות לבת, בישל, ניהל את משק הבית והיה הורה דומיננטי ומעורב באופן מלא. לטענתו, לא היה כל ויתור מצד התובעת, אשר המשיכה ללמוד ולפתח את עיסוקיה ללא כל הפרעה או הקרבה מצידה.

     

61. ההגנה על אינטרס ההסתמכות - בעדותה הבהירה כי הסתמכה לאורך עשרות שנים על רמת החיים הגבוהה שאפשרו הכנסותיו של הנתבע. פסיקת הפיצוי נחוצה לה, לטענתה, כדי לגשר על הפער הכלכלי העמוק שנוצר ולאפשר לה להשתקם ביום שאחרי הגירושין.

     

    הנתבע, מנגד, מפנה לתעודות ההעסקה ותלושי השכר של התובעת ממשרד החינוך ומעיריית באר שבע, המוכיחים ותק ויציבות תעסוקתית מוחלטת מאז שנת 1987. בעדותו הדגיש הנתבע כי לתובעת יש קביעות מלאה וביטחון תעסוקתי שאינו קיים אצל עצמאים, ולכן אין לה כל צורך בהגנת הסתמכות או בשיקום מקצועי. הוא טוען כי מעמדה הכלכלי העצמאי מבוסס לחלוטין ואינו דורש כל סיוע או פיצוי מצידו.

62. חשש מפני פגיעה בחופש העיסוק - התובעת מפנה להבהרות בכתב שנתן המומחה מטעם בית המשפט, לפיהן הפיצוי מתייחס אך ורק לפירות המאמץ המשותף שנצברו בעבר. בעדותו של רו"ח קרמר הובהר כי תחום הייעוץ העסקי שבו עוסק הנתבע אינו מגביל אותו פיזית ואינו משעבד את כושר עבודתו לעתיד. התובעת טוענת כי פסיקת הפיצוי אינה מונעת מהנתבע לשנות את עיסוקו או לצמצם את עבודתו לפי רצונו החופשי.

     

    הנתבע מפנה לדוחות הכספיים של חברת הייעוץ שלו, XX בע"מ (XX), המראים חובות וערבויות אישיות של מעל 2,000,000 ₪. בעדותו בפרוטוקול הסביר הנתבע כי הכנסותיו ירדו בצורה דרסטית וכי הוא מתקשה לסגור את החודש בשל נטל החובות הכבד. הוא טוען כי הטלת חיוב כספי נוסף בגין פערי השתכרות עתידיים תהווה שיעבוד בלתי אנושי של כושר עבודתו ותאלץ אותו לעבוד בפרך בניגוד לרצונו.

     

63. הקרבה לגיל פרישה - התובעת טוענת כי בענף הייעוץ העסקי שבו עוסק הנתבע אין גיל פרישה קשיח, ולכן הוא יוכל להמשיך להפיק רווחים מנכסי הקריירה שלו עוד שנים רבות.

     

    מנגד, הנתבע מפנה לגילם של בני הזוג הנמצאים בשלהי שנות עבודתם המקצועית. בעדותו ציין כי נותר לו לכל היותר רבע אחרון של הקריירה (כ-9 שנים עד לגיל פרישה רשמי) וכי הכנסותיו העתידיות אינן מובטחות כלל. לטענתו, כאשר בני הזוג כה קרובים לגיל פרישה וממילא נהנו יחד מפירות הקריירה לאורך רוב שנות חייהם, פוחתת לחלוטין ההצדקה לפסיקת פיצוי עתידי כלשהו.

64. סעיף 5 לחוק יחסי ממון, קובע כך:

    "(א) עם התרת הנישואין או עם פקיעת הנישואין עקב מותו של בן זוג (בחוק זה – פקיעת הנישואין) זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג, למעט –

    (1)      נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין;

    (2)      גימלה המשתלמת לאחד מבני הזוג על-ידי המוסד לביטוח לאומי, או גימלה או פיצוי שנפסקו או המגיעים על פי חיקוק לאחד מבני-הזוג בשל נזק גוף, או מוות;

    (3)      נכסים שבני הזוג הסכימו בכתב ששוויים לא יאוזן ביניהם....  

    (ג) בסעיף זה, "כלל נכסי בני הזוג" – לרבות זכויות עתידיות לפנסיה, פיצויי פרישה, קרנות השתלמות, קופות תגמולים וחסכונות".  

    ובהמשך קובע סעיף 8 כהאי לישנא:

    "ראה בית המשפט או בית הדין נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, רשאי הוא, לבקשת אחד מבני הזוג – אם לא נפסק בדבר יחסי הממון בפסק דין להתרת נישואין – לעשות אחת או יותר מאלה במסגרת איזון המשאבים:

    (1) לקבוע נכסים נוספים על המפורטים בסעיף 5 ששוויים לא יאוזן בין בני הזוג;

    (2) לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה מחצה על מחצה, אלא לפי יחס אחר שיקבע בהתחשב, בין השאר, בנכסים עתידיים, לרבות בכושר ההשתכרות של כל אחד מבני הזוג;

    (3) לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה לפי שוויים במועד איזון המשאבים, אלא לפי שוויים במועד מוקדם יותר שיקבע;  

    (4)   לקבוע שאיזון המשאבים לא יתייחס לנכסים שהיו לבני הזוג במועד איזון המשאבים אלא לנכסים שהיו להם במועד מוקדם יותר שיקבע".

    בעת חקיקת סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון הסמיך המחוקק את בתי המשפט לפעול בניגוד לברירת המחדל, באופן המאפשר להפחית מחלקו של בן-זוג באיזון, אל מתחת למחצית, אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת. בית המשפט העליון, בפסיקה עקבית וארוכת-שנים, פיתח אבני-בוחן ראויים לבחינת הנסיבות לשימוש בסמכות זו, בהתאם לתכלית המצויה בבסיס הוראת החוק – שוויון ואוטונומיה לכל אחד מבני-הזוג.

65. האבחנה המרכזית בין מוניטין לפערי שכר (כושר השתכרות) טמון במהותם ובאופן סיווגם המשפטי: מוניטין עסקי מוגדר כנכס מוחשי-כלכלי בר-איזון ישיר במסגרת סעיף 5(ג) לחוק יחסי ממון, בעוד שמוניטין אישי ופערי שכר (נכסי קריירה) נחשבים לנכסים אישיים בלתי מוחשיים שאינם מאוזנים חשבונאית כברירת מחדל, אלא משמשים כלי אקוויטבילי לסטייה מאיזון שוויוני מכוח סעיף 8(2) לחוק.

     

66. מוניטין עסקי מוגדר כסכום העודף של שווי העסק מעל ומעבר לנכסיו המוחשיים, המבטא את ציפיית הלקוחות להמשיך ולצרוך את שירותיו או מוצריו של העסק. לעומת זאת, פערי שכר ומוניטין אישי (הנכללים תחת המונח "נכסי קריירה" או "הון אנושי") מוגדרים כשיפור בכושר ההשתכרות האישי של האדם שנרכש במהלך הנישואין. כושר זה מורכב מכישוריו האישיים של האדם, השכלתו, ניסיונו והמוניטין האישי שצבר, והוא טבוע באדם עצמו ואינו ניתן להפרדה ממנו. (ראו: תלה"מ (משפחה קריות) 26055-05-21 א.א נ' א.א (28.03.2026) ; בני דון-יחייא תורת דיני המשפחה - המדריך השימושי המלא לנישואין, גירושין, זוגיות ומשפחה (2022) | נכסי קריירה וכושר השתכרות).

    מוניטין עסקי יש להעריכו בכלים חשבונאיים מדויקים (כגון שיטת היוון תזרים מזומנים) ולחלקו מחצה על מחצה.

    מוניטין אישי ופערי שכר (כושר השתכרות) הוחרגו במכוון על ידי המחוקק מסעיף 5(ג) לחוק וכאמור משמשים כלי מתקן המקנה לבית המשפט שיקול דעת לסטות מחלוקה שוויונית של שאר הנכסים, או לפסוק פיצוי, וזאת מכוח סעיף 8(2) לחוק. (ראו: עמ"ש (מחוזי מרכז) 56634-06-20 פלוני נ' פלונית (15.02.2021) ; בני דון-יחייא תורת דיני המשפחה - המדריך השימושי המלא לנישואין, גירושין, זוגיות ומשפחה (2022) | מוניטין עסקי  ; אבישי גריידי חלוקת רכוש לא שיוויונית בין בני זוג (2023) | 6.4.2 עמדת הפסיקה).

    בעוד שמוניטין עסקי מוערך באופן אובייקטיבי על בסיס נתוני העסק ורווחיותו ללא קשר להתנהלות בני הזוג, הרי שאיזון פערי שכר ומוניטין אישי מותנה בנסיבות מיוחדות ובחלוקת התפקידים המשפחתית. כדי שבית המשפט יורה על פיצוי בגין פערי שכר, נדרשת הוכחה של שלושה תנאים מצטברים: קיומו של פער מהותי בכושר ההשתכרות שנוצר במהלך הנישואין, נישואין לאורך זמן, והוכחה כי הפער נוצר כתוצאה מוויתור או הקרבה של בן הזוג "הביתי" לטובת התפתחותו המקצועית של בן הזוג "הקרייריסט".

     

    אם כן יש לבחון, כחלק מהשיקולים הנוגעים לפסיקת פערי שכר ומוניטין אישי את התוצאה של יתר ההכרעות הנוגעות לאיזון המשאבים בין הצדדים.

     

67. בעמ"ש (מחוזי מרכז) 56634-06-20פלוני נ' פלונית(נבו 15.2.2021) נכתב כי גם במקרים בהם מתקיימים התנאים הנדרשים לבחינת חלוקה לפי החריג לכלל לא די בכך וכדברי בית המשפט "לסברתנו, כאשר בית המשפט נדרש לשאלה האם יש מקום בנסיבות שבאו לפניו לחרוג מחלוקה מחצה על מחצה, שומה עליו לבחון, ראשית דבר, מהו הסך שיוותר בידי כל אחד מהצדדים אחר ביצוע חלוקה שוויונית רגילה, שכן אפשר שגם אם קיימים פערים משמעותיים ביכולות הכלכליות של הצדדים הרי שאחר חלוקת הרכוש יקבל הצד החלש זכויות ורכוש בשיעור ניכר שיהא בו להעמידו על רגליו ויהא מוצדק בנסיבות העניין להסתפק בחלוקה מחצה על מחצה, ככלות הכול אין מטרת חלוקת הרכוש להשוות את כושר השתכרותם של הצדדים אלא אך ורק למנוע עוול לצד החלש יותר, ובאם הצד החלש יקבל מתוך חלוקה שיוויונית רכוש רב- די לנו בכך..".

    בהתאם תבחן הסוגיה בעניינינו.

     

68. על פי חוות דעת האקטואר, השווי הכלכלי של חברת XX נכון למועד הקרע הועמד על סך של 945,786 ₪, ומחצית משווי זה המגיע לאישה הוא 472,893 ₪, כאשר בהתאם להכרעתי יהיה לבחון שווי זה מחדש לאחר שנקבע כי אין לאזן ההסכם השני, בנוסף לשלישי.

    עבור איזון הזכויות הסוציאליות והפנסיוניות, על פי שיטה א' (שיטת היוון הזכויות) על הבעל להעביר לאישה סך של 607,220 ₪, ואילו לפי שיטה ב' (נזילים בלבד) על האישה להעביר לבעל סך של 53,461 ₪.

    כן, על הבעל להעביר לאישה 335 אופציות לרכישת מניות של חברת r.e. אשר היו חסומות במועד הקרע.

    בנוסף, על פי חוות דעת שמאי המקרקעין אוהד ורטש, הוערכו הנכסים המשותפים של בני הזוג (שהאישה זכאית למחצית משווים): הדירה בר' הוערכה בסך 3,180,000 ₪, הדירה בה' בסך 7,000,000 ₪, והבית בל' בסך 3,900,000 ₪.

    ביחס למגרש בב', הנתבע הודה כי חלקו במכירתו הסתכם ב-100,000 אירו וכי האישה זכאית למחצית מסכום זה, דהיינו 50,000 אירו.

     

69. במקרה שלפני לא מצאתי כי נכון לחרוג מהכלל לפיו יש לאזן נכסי הצדדים בחלקים שווים ולקבוע כי יש קיימות נסיבות חריגות בגינן לא יבוצע איזון שיוויוני ובהתאם תקבל האישה לידיה תשלום בגין פערי השכר ומוניטין האישי של הנתבע וזאת מהטעם שבסופו של יום האישה נותרת כשבידיה סכומים לא מבוטלים ומעבר לכך, וכך גם האיש, כאשר בידיו נותרים חובות (אף אם בצרוף לעילת תביעה כנגד ש.ב.). הסכומים שמתקבלים אינם מעלים חשש כי התובעת תיוותר בחסרון כיס לעומת האיש ובכלל.

     

    אין הצדקה למתן פיצוי נוכח התוצאה המתקבלת בחלוקת המשאבים בין הצדדים.

     

    לאמור יש להוסיף שבית המשפט אף לא שוכנע מעדותה של האישה כי היא אכן הייתה בן הזוג הביתי, נוכח הקריירה שפיתחה ובחרה להרחיב ידיעותיה בה. החלטותיה של התובעת כיצד לפתח את אותה קריירה לא יכולה להוות בסיס לאיזון לא שיוויוני, עת שוכנעתי כי גם האב נטל חלק, במהלך השנים, בגידול הילדים ובדאגה למשפחה ולבית. אכן ביקש הנתבע להביע תודתו לרעייתו באותם ימים, בדרך של הקדשה בספרו, תודה שיש בה ללמד על תמיכה ועמידה רגשית ונפשית לצד בן הזוג.

     

    כך או כך בהינתן הסכומים שעתידה האישה לקבל לא מצאתי כי יש להחיל הדין וההלכה בענייניו ואני דוחה הבקשה לפסוק לטובת התובעת פיצוי בגין הפרשי שכר ומוניטין אישי.

     

    הסכם כתובה בסך 500,000 ₪ -

     

70. לטענת הנתבע הסכים לשלם לתובעת סכום של חצי מליון ₪, בתנאי שסכום זה יקוזז מכל חיוב עתידי. הנתבע טוען שהתובעת הציגה טענות סותרות בבית הדין הרבני ובבית המשפט בנוגע ל"שלום בית" ו"קרע שאינו ניתן לאיחוי".

    אציין כי טענה לא הועלתה במסגרת כתב ההגנה של הנתבע.

71. התובעת, בחקירתה, אישרה כי כתבה בכתב התביעה על קרע שאינו ניתן לאיחוי ועל מגורים בנפרד, אך הסבירה כי הגישה בקשה לשלום בית בבית הדין הרבני מאחר ש"עוד האמנתי" ובהמשך הבינה שאם לא תפנה לערכאות, הנתבע ינסה להסתיר ממנה נכסים. היא הוסיפה כי הנתבע בגד בה, וכי לאור זאת, לא רצתה להמשיך לחיות עמו.

     

72. הנתבע ראה בהתנהלות זו של התובעת חוסר תום לב, וניסיון "לנסות ולפגוע באמינות הנתבע". לטענתו, התובעת מנסה "לממש את חמדנותה" ו"לא מפריע לה לטעון טענות סותרות" כדי לקדם את ענייניה.

     

73. התובעת, בסיכומיה, אף ציינה שהגירושין באו על רקע בגידת הנתבע, וכי הגישה תביעה לשלום בית בבית הדין הרבני שלא צלחה.

     

74. עסקינן בפסק דין של בית הדין הרבני המורה על קיזוז "כל סכום בו יחוייב הבעל במסגרת איזון המשאבים, דהיינו לא יהיה 'כפל מבצעים'".

    אין מדובר בנכס בר איזון או בסוגיה שעל בית המשפט כאן להכריע ץבה אלא במעין עתירה לאכיפה של פסק דינו של בית הדין הרבני, במסגרת פסק הדין כאן וזאת אין להתיר.

     

    הצדדים מוזמנים לפנות לערכאות המוסמכות לפעול כפי ראות עיניהם לאכיפה ולפרשנות של פסק דינו של בית הדין הרבני לאחר מתן פסק הדין כאן.

     

    לפיכך – אני דוחה הטענה כי יש להורות על קיזוז במסגרת פסק דין זה ויש לפעול בהתאם לדין הרלוונטי ובאכסניה המתאימה.

     

    סוף דבר אני מורה כדקלמן:

    1. אני קובעת כי ההתחייבויות שנטל האיש במסגרת ההסכם שני, לא יאוזנו בין הצדדים ולאישה לא יהיה חלק בהם.

    2. ההתחייבויות שהיו לאיש, ערב החתימה על ההסכם השני, כפוף לזכותו לצאת מהתחייבויות אלו, קרי אילו היה מממש את נקודת היציאה, הם אלו שיאוזנו בין הצדדים ובהתאם לכך יגיש המומחה חוות דעת מותאמת, וככל וידרשו מסמכים מאת הצדדים יפעלו להעבירם לידי המומחה. כן יישאו הצדדים בשכר המומחה, בחלקים שווים, ככל וידרוש זאת המומחה

    3. ההתחייבויות שנוצרו כתוצאה מחתימה על תוספת להסכם, ההסכם השלישי, ביום 29/01/2024, לא יאוזנו והאישה לא תחוייב לשאת בהם.

    4. התובעת זכאית למחצית התמורה שהתקבלה בגין מכירת המגרש בב'.

    5. דרישת האישה לזכויות עתידיות בחברת ר.א. נדחית. בהתאם לחוות הדעת האישה זכאית לאופציות והן אלו שיועברו לידיה כחלק מהאיזון.

    6. אני מורה כי איזון הזכויות הסוציאליות ישולם בהתאם לשיטה ב', קרי על האישה להעביר לבעל סך של 53,461 ₪, בגין הזכויות הנזילות.

       האיש יעביר לידי האישה חלקה בזכויותיו, במועד הזכאות כאשר בהתאם יחתמו הפסיקתאות.

    7. דוחה הבקשה לפסוק לטובת התובעת פיצוי בגין הפרשי שכר, מוניטין אישי ונכסי קריירה, מעבר לאיזון שנקבע לעיל.

    8. אני דוחה טענת האיש להורות על קיזוז במסגרת פסק דין זה ויש לפעול בהתאם לדין הרלוונטי ובאכסניה המתאימה.

        

       נוכח התוצאה אליה הגעתי – אין צו להוצאות.

       מתירה פרסום פסק הדין ללא פרטים מזהים

        

       ניתן היום, כ"ט אב תשפ"ו, 12 אוגוסט 2026, בהעדר הצדדים.