פלונית נ' עיריית אשקלון ואח'

צדדים שלישיים:

1. א.ט.ש. אמיר טל שחר בע"מ

2. כלל חברה לביטוח בע"מ

     עו"ד שי שמש

3. פרח השקד בע"מ

4. הפניקס חברה לביטוח בע"מ

     עו"ד ירון ארד

פסק דין

1. לפניי תביעה, שעניינה נזקי גוף שנגרמו לתובעת ילידת שנת 2000 עקב נפילה ביום 25.10.2019, על ענפי דקל, ובור מוסתר ברחוב דוד רזיאל באשקלון ,שנטען, כי שררו בו תנאי תאורה לקויים.

2. עיקר המחלוקת נסובה סביב אחריות הנתבעות, עיריית אשקלון (להלן: "הרשות") ומבטחתה, למפגעים ולגרימת התאונה. בנוסף המחלוקת במישור האחריות נטושה בין הנתבעות לצדדים השלישיים, קבלני משנה של הרשות עמם התקשרה לצורך ניקיון רחובות העיר- צד ג' 1 (להלן: "א.ט.ש") ומבטחתו, וכן לצורך פינוי הגזם -צד ג' 3 (להלן: "פרח השקד") ומבטחתו.

3. אפרט להלן את טענות הצדדים בתמצית רבה במישור החבות. לטענת תובעת הרשות התרשלה בתחזוקת הרחוב בו נפלה כתוצאה ממפגע, שלא טופל על ידי הרשות, ולכן מוטלת עליה האחריות לפצותה, ומדובר בנסיבות בהן אין מקום לייחס לתובעת כל אשם תורם. לטענת הרשות אירוע התאונה לא הוכח דיו נוכח גרסה מתפתחת מצד התובעת באשר לאופן ההתרחשות המוטלת בספק . לטענתה ככל והתרחשה התאונה היה זה עקב אשמה הבלעדי, והתורם של התובעת. עוד טוענת הרשות, כי ככל ותמצא אחראית לנזקי התובעת הרי שיש לחייב את שני הצדדים השלישיים עמם התקשרה הרשות בהסכמים לתחזוקת השטחים הציבוריים , בפיצויה של התובעת.

4. הצדדים השלישיים מצידם, דבקו בהסכמי הקבלנות שנחתמו עם הרשות כאשר א.ט.ש טענה, כי אין כל מקום לחייבה באחריות כלשהי , שכן היא הייתה אמונה רק על ניקיון רחובות העיר כך שהמפגעים שתוארו בכתב התביעה לא בתחום אחריותה. חברת פרח השקד טענה גם היא, שכל תפקידה התמצה בפינוי גזם מרחובות העיר, ומכלול פעילותה הייתה בכפיפות מלאה להוראות מנהל הרשות באשר לנקודות הפינוי, ואופן העבודה להבדיל מאיתור מפגעים עליהם הייתה אמונה הרשות. שני צדדי ג' הפנו לכך שפועל יוצא מטענותיהם מוביל גם לכך שאין כל חבות ביטוחית בנסיבות מאחר, ואישור קיום הביטוחים אצל מבטחותיהם תקף למצב בו חיוב המבוטח קיים נוכח מעשה או מחדל של המבוטח, מצב שלא התקיים במקרה דנן, ובאשר ליתר הטיעונים הם הצטרפו לטיעוני הרשות.

5. לצד המחלוקת במישור החבות, שפורטה לעיל נטושה מחלוקת נוספת גם במישור הנזק. התובעת תמכה תביעתה בחוו"ד של ד"ר דרור רובינסון, שקבע לתובעת נכות צמיתה משוקללת בשיעור של 35.2%, המורכבת מ-10% בגין הגבלת תנועה של מפרק הקרסול לפי סעיף 48 (3) א לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז- 1956 (להלן: "התקנות"), 10% בגין צלקות רגישות לפי סעיף 75 (1) ב לתקנות, ו-20% בגין כאבי גב עם הגבלת תנועה של עמוד שדרה מותני ועיוות בצורת הגב לפי סעיף 37 (7) ב לתקנות.

6. ד"ר גד ביאליק, המומחה מטעם הנתבעות, קבע לתובעת נכות צמיתה בשיעור של 20% המורכבת מנכות צמיתה בשיעור של 10% בגין הגבלה של התנועות בקרסול שמאל לפי סעיף 48 סעיף (3) (א) לתקנות, ונכות צמיתה בשיעור של 10% בגין הצלקות הבתר ניתוחיות לפי סעיף 75 (1) (ב) לתקנות אותן תיאר כאסתטיות בלבד. מומחה זה שלל קשר סיבתי בין התאונה לכאבי הגב התחתון, וכן לא מצא הגבלה בתנועות עמוד השדרה המותני, ולא קבע נכות ביחס לגב.

7. נוכח הפער בין חוות הדעת מינה מותב קודם (התיק הועבר לטיפולי רק ביום 14.7.24) מומחה מטעם בית המשפט ד"ר קובי שיף, שקבע לתובעת נכות צמיתה משוקללת בשיעור של 28% המורכבת מ-15% בגין הגבלה בתנועות מפרק הקרסול משמאל לפי סעיף 35 (1) (ג) לתקנות, 10% בגין צלקות מכערות או מכאיבות לפי סעיף 75 (1) ב' לתקנות ו-5% בגין הגבלה בתנועות הגב התחתון לפי סעיף 37 (10) (ב) לתקנות. המומחה קבע, שמצב הקרסול עשוי להחמיר בעתיד עקב שינויים ניווניים שחיקתיים, כך שיכול, ויצדיק ניתוח קיבוע. המומחה קבע גם, שלתובעת נותרה נכות זמנית בשיעור של 100% למשך ארבעה חודשים, ונכות זמנית נוספת בשיעור של 50% למשך חודשיים.

8. טרם אתכנס ואדון בדרוש הכרעה אציין מספר נתונים פרוצדורליים. במסגרת גלגולו של הליך ועוד בראשית הדרך תוקן כתב התביעה (ביום 5.9.21) במובן שלתיאור העובדתי התווסף תיאור הכולל קיומו של בור שלא מצא ביטוי בכתב התביעה המקורי כך :

9. התובעת הסבירה בתצהיר שצורף לבקשה לתיקון כתב התביעה (מיום 6.7.21), שהתיאור העובדתי בכתב התביעה המקורי לא כלל התייחסות לבור אלא רק לענפי הדקל מאחר ובמועד התרחשות התאונה לא הייתה ערה לקיומו נוכח היותו מוסתר על ידי הענפים, כך שלקיומו של הבור התוודעה רק לאחר מכן.

10. עוד להשלמת התמונה יודגש, כי בקשה זו הוגשה לאחר שהוגש כתב הגנה מטעם צדדים שלישיים שההודעה נגדם נדחתה בסיפו של ההליך , קרי, חברת הגינון עמה התקשרה הרשות, שטענה בהגנתה, כי במקום בו נפלה התובעת היה בור, שהוסתר על ידי ענפים ובכללם ענפי הדקל (כתב הגנה מיום 20.6.21).

11. פרט חשוב נוסף הוא , שכשבוע לפני מועד שמיעת הראיות (שנקבע שמונה חודשים קודם לכן) הודיעה הרשות, כי יש מניעה מצד ארבעת עדיה להתייצב לדיון אך, הודעה זו לא היוותה מבחינתי כל אמתלה להביא לדחייתו עד אין קץ של ניהול הליך ישן זה, והוריתי על ניהולו ושמיעתו כמקשה חרף האמור. זאת גם נוכח העדר ביסוס זימון כדין של העדים מבעוד מועד (כגון אישור מסירה). אולם בסופו של יום אחד מעדי הנתבעות התייצב.

שאלת החבות

12. ראשית, ועיקר אין מחלוקת על קיומה של חובת זהירות מושגית וקונקרטית של רשות מקומית כלפי הבאים בתחומה (ראו ע"א 343/74 גרובנר נ' עירית חיפה, פ"ד ל(1) 141, 157-156 (1975), וכן ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' גורדון, פ"ד לט(1) 113, 132 (1985)). חובה זו נגזרת מסעיף 235 לפקודת העיריות, המטיל על העיריה חובה לדאוג לתקינותם של הרחובות, לתחזוקה ולהסרת מכשולים בשטחים שבתחום שיפוטה. עת שוקלים את חובת הזהירות והצפיות של הרשות המקומית, ראוי להדגיש שזו נדרשת מטבע הדברים להציב בשטחיה תשתיות תקינות לרווחת התושבים, ובי היתר תאורה דולקת בשעות החשכה ולסלק מפגעים.

13. לצד זאת יש לציין, כי אין המדובר באחריות מוחלטת, כך שלא בכל מקרה בו יגרם נזק כתוצאה מכשל כלשהו, תימצא הרשות המקומית כאחראית. אחריותה מותנית בכך שהיא חרגה בנסיבות המקרה הפרטני מסטנדרט התנהגות סביר המצופה ממנה, ולא נקטה באמצעים הסבירים על מנת למנוע את הכשל, ואת הנזק, שניתן היה לצפותם, ולמונעם (ראו ע"א 2906/01 עירית חיפה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ  (25.5.2006) ו-ע"א 862/80‏  ‎עיריית חדרה‎ ‎נ' זוהר (14.07.1983)).

14. רמת הזהירות הנדרשת הינה לנקוט אמצעים, הן ביחס לסיכון ידוע, והן ביחס לסיכון בלתי ידוע אשר יש בו הסתברות סבירה של התרחשות (ראו דנ"א 1740/91 בנק ברקליס-דיסקונט בע"מ נ' קוסטמן (9/9/1993)). אך יודגש רשות מקומית אינה חייבת להשקיע את כל המשאבים האפשריים למניעת התרחשותם של נזקים בתחומה, אלא משאבים סבירים (ראו עניין גרובנר לעיל).הגדרת המשאבים הסבירים נגזרת בין היתר מחומרת הנזק הפוטנציאלי, סיכויי התרחשותו, וההוצאות הנדרשות כדי למנוע אותו (ע"א 4025/91 יצחק צבי נ' ד"ר יעקב קרול (12/12/1996)).

15. עוד יש להקדים, ולציין שמבחינה ראייתית מעמדה של רשות מקומית אינו זהה לזה של נתבע רגיל זאת מאחר, והמידע הנוגע לאופן הטיפול בתשתיות שבתחומה נמצא בידיה, ולכן חל "כלל הידיעה המיוחדת", משמע כאשר המידע נמצא בידיעתו הייחודית של הנתבע, די בכך שהתובע עומד בנטל קל של הבאת ראיות ראשוניות על מנת להעביר את נטל הבאת הראיות הנגדיות אל שכמה של הרשות המקומית. בהמשך לכך ככל, שהרשות המקומית לא תביא ראיות לגבי אותן עובדות הנמצאות בידיעתה הייחודית, וככל שלא תמציא בראיותיה תשובה אשר יהא בה לקעקע את המסקנה הראשונית בדבר רשלנותה, הדבר יביל לקביעת ממצא לחובתה.

16. מן הכלל אל הפרט. התובעת פירטה בתצהיר עדות ראשית את אופן התרחשות התאונה כך: "בתאריך 25.10.2019 בסביבות השעה 18:30 , כאשר יצאתי לזרו אשפה בפחה האשפה הממוקם ברח' דוד רזיאל  באשקלון, ברחבת החניה שבין הבנינים מס 14 ו-16, החלקתי על ענפי דקל שהיו על הרצפה אשר התגלשה לי בהמשך כי מתחת להם ישנו בור שהוסתר על

ידם, סובבתי את רגל שמאל ונפלתי על הגב התחתון והישבן".

17. מעבר לכך הגדילה התובעת, והגישה  צילום של מקום הנפילה בסמוך לאחריה שצילם בן דודה א"ת (הוגש ביום 12.11.24) ,שהתקבל בהסכמה ללא צורך בחקירתו, ודומה כי אין טוב ממראה עיניים כדי להתרשם ממקום נפילת התובעת:

18. בנוסף צורפו לתצהירה שלל תמונות שתיעדו לאורך זמן את מקום הנפילה לאחר מכן במשך כחצי שנה וכן משנת 2024 ובהן ניכר היה היטב ,כי במקום שבו בליל הנפילה היו מונחים ענפי הדקל על גביהם דרכה התובעת היה בור כפי שתיארה, שנועד במקור למוטמן אחר שהיה סמוך למוטמן לידו נפלה התובעת (נספחים 8-1 לתצהיר), כפי שגם בוסס בתמונות שהגישה התובעת מ google street view -  משנת 2012 (נספח 7 לתצהירה ) בו נראה הפח המוטמן הקודם הנוסף, שבעטיו נותר הבור בו מעדה התובעת.

19. בעדותה בפניי שבה התובעת על הגרסה האמורה ופירטה בקוהרנטיות חרף ניסיונות חקירה נגדית להטותה, את האופן בו דרכה על ענפי הדקל  ברחוב שהיה חשוך ומעדה בסמוך לפח המוטמן בו התעתדה להשליך אשפה וסימנה את המיקום על גבי התמונה ת/1.

20. התובעת העידה בפניי בצורה משכנעת, ועמדה באיתנות בלחץ החקירה הנגדית שבה נדרשה לספור את מספר ענפי הדקל על גביהם מעדה תוך כדי הטלת ספק באשר לגרסתה שלא פירטה מלכתחילה את קיומו של הבור, והצורך בתיקון כתב התביעה האמור. אך למרות כל זאת העידה התובעת בדבקות, ושבה על גרסתה האחידה שוב ושוב והסבירה, שבעת שמעדה לא התוודעה לקיומו של הבור מאחר והיה מכוסה בענפים ואשפה כפי שניכר גם בתמונות.

21. התובעת סיפרה, כי כשבוע לאחר נפילתה כאשר פונו ענפי הדקל אמה סיפרה לה על קיומו של הבור שנגלה (עמ' 49 לפרוט') ואז גם התחוור לה מעבר לעובדת קיומו,  את גודלו ועומקו כפי שניתן להתרשם מהתמונות באופן המבסס את נפילתה המורכבת וכך אמרה : "הבור איך שהוא היה מבחינת פסולת, הוא נראה לי קטן ולא רלבנטי, אחרי שהתחילו כבר לנקות אותו ראו שזה בור עם עומק וזה הסתדר לי הגיוני, כי אני לא הבנתי איך מחלקה קטנה גם נשבר לי הקרסול ,גם נפלתי על הגב ,גם על הישבן ,עכשיו זה הכל היה ברור לי כשראיתי את העומק של הבור שדרכתי " (עמ' 60 לפרוט').
22. ובהמשך העדות הבהירה שתחילה חשבה שמעדה רק כתוצאה מהעלים, ורק לאחר מכן הגיעה למקום וראתה את "גודל הבור במלוא הדרו". גם מנגנון הנפילה שפורט עד תום בעדות הבהיר, וביסס את תוצר הלוואי של הנפילה בין היתר נוכח קיומו של הבור באופן שגם התיישב עם הנזק שנגרם כפי שהיטיבה התובעת לפרט: "אבל הרגל הייתה דריכה על משהו שנראה כמו קצה ,בסדר ולכן הרגל שלי הסתובבה כל כך חזק שהיה לי שבר בשתי העצמות .ונפלתי אחורה על הגב . המנגנון של הנפילה ,המנגנון של הנפילה היה בגלל אותו .קצה השפה של הבור .זה המנגנון המלא ,הרגל שלי החליקה פנימה ולכן היא הסתובבה, אני זוכרת את הרעש של השבירה של העצם עד היום ,זה מהדהד לי באוזניים .כמו מקל שנשבר ונפלתי על הרצפה על הגב" (עמ' 65 לפרוט').

23. עוד הוברר מהעדות שמקום הפח המוטמן לצידו נפלה התובעת היה חשוך שכן דובר בשעת ערב, ובתמיכה לטענה זו צורף סרטון מקום התאונה מיום 26.1.20 שצולם על ידי התובעת ודודתה. הנתבעות מצאו לנכון לבסס את הגנתן במישור זה על כך שרואים בסרטון את תאורת הרחוב כבית ונדלקת למשך פרק זמן ממושך לאחר מכן, אלא שלטעמי אין די בראיה זו בלבד כדי לשלול את העובדה שהמוקם היה חשוך כטענת התובעת  נוכח ההנמקות הבאות.

24. ראשית, כלל המצהירים מטעם התובעת, שהתייצבו להעיד קרי, אם התובעת ז"א, דוד התובעת ו"ד, דודותיה של התובעת ז"א ו-מ"ד תמכו בגרסת התובעת, והתרשמתי כי עדותם נמסרת באשר לעובדות כהוויתן כאשר בסופו של יום מדובר במשפחה קטנה ומלוכדת שנרתמה לסייע לתובעת מייד לאחר פציעתה במסירות רבה, כולל בחינה חוזרת של מקום הנפילה ותיעודו לאורך זמן (עמ' 46 , 48, 49 , 51 לפרוט').

25. שנית, עד הנתבעות, שהתייצב להעיד, והפתיע את כולם בהגעתו נוכח הבקשה שהוגשה מטעם הנתבעות, מר יעקב זגורי , מנהל מחלקת החשמל בנתבעות אומנם הצהיר במסגרת תצהירו שהוגש, כי לא דווח על תאורה לקויה או כל תקלה כלשהי לפני מועד האירוע  אך מעדותו הוברר כי סיורים כלליים  לבדיקת תקינות התאורה מבוצעים,  בתדירות של אחת לחודש בכל אחד מאזורי העיר,  כך שבין היתר הרשות נסמכת על תלונות מוקד. אולם בהגינות רבה ולצד זאת לא שלל את העובדה, שחרף האמור  יכול ובמועד התאונה התאורה במקום התאונה לא הייתה תקינה (עמ' 17-16 ועמ' 20 -21  לפרוט').

26. שלישית, נספח 7 למוצגי התובעת דו"ח פניות מוקד לעניין תאורת רחוב בתחומי הרשות, עולה בקנה אחד עם עדותו הכנה של מר זגורי, עד הנתבעות שבסופו של יום לא שלל תקלה בתאורה במקום התאונה כאמור, וניכר, מהרישומים, כי במקום הנפילה תועד כשל בפנס הרחוב כשבעה חודשים עובר לתאונה, והן מספר ימים לאחר מכן ביום 31.10.19 נרשם "פנס רחוב לא דולק בכתובת.

27. רביעית העד מטעם צד ג' 3 , פרח השקד, מר ליאור שוורץ העיד שהוא מכיר את מקום התאונה ופוקד אותו תדיר ומדובר ברחוב חשוך מאוד (עמ' 23 וכן עמ' 42 – 43 לפרוט').

28. בנסיבות אלה מבחינת מכלול המארג הראייתי הוכח בפניי, כי במקום התאונה היה בור גדול, שבמקור שימש לצורך פח מוטמן, וחרף הוצאת הפח, הבור לא נאטם, ונותר כמפגע, עליו הושלכו ענפי דקל שתושבי הרחוב פינו מבתיהם במועדים אלה שהיו לאחר חג הסוכות. מצב זה שרר עוד זמן רב לאחר התאונה כפי שניתן היה להתרשם ממקבץ התמונות שצורפו לתצהיר התובעת שצוינו לעיל , וכן מתמונות דודתה מ"ד שצורפו לתצהירה.

29. מקבץ תמונות רב זה מהימים, שלאחר התאונה מורה על הזנחה רבתי של המקום אליו נקרים אנשים כדי להשליך אשפה ומצוי בסמיכות רבה למוטמן "פעיל" המשמש את התושבים  כאשר לצידו, ועל גביו ריבוי מפגעים המונעים כל אפשרות להבחין בבור המכוסה בענפי דקל ואשפה.

רק בתמונה מיום 29.1.20 נספח 1 לתצהיר התובעת רואים היטב את הבור הגדול שבשלב מאוחר זה הבינה הרשות, שצריך לכתרו בקונוסים, ולנקות מסביבו את השטח כדי למנוע את מעבר הציבור על גביו, ומעידת אדם נוסף.

30. בנסיבות אלה, אני מקבלת את גרסת התובעת, כי  לא יכלה להבחין בקיומו של הבור נוכח ענפי דקל שהיו פזורים על פניו, זאת גם בחסות החשכה ששררה באזור, עובדה שלא נסתרה, וכתוצאה מכך נפלה ונחבלה. המסד הראייתי שהובא מטעם התובעת מבוסס  דיו כדי  לבסס את טענותיה. במישור זה ולמען לא יוותר הכתב חסר אדגיש, כי העובדה שבתביעת לקבלת גמלה מהמל"ל שהגישה התובעת ביום 28.1.20 (נ/1) לא פורט קיומו של הבור אלא רק מעידה כתוצאה מענפים שהיו על הקרקע אין בה כדי לשנות ממסקנתי בשים לב למכלול הסברי התובעת.

31. אל מול זאת, ובראי הפסיקה לפיה על רשות מקומית בבואה להדוף טענה להתרשלותה להציג נתונים המלמדים על שיקול הדעת, שהפעילה ועל המדיניות ושיטות העבודה אותן אימצה לטיפול בנושאים שבאחריותה, בלט בחיוורונו חסר ראייתי משווע מצד הנתבעות. לא הובאה כל ראייה באשר לנוהל מסודר ושיטתי של סיורים שבוצעו על ידה במקום, לא הובאו כל הסברים באשר לטיפול בבור בו נפלה התובעת, שהוכח היה כתוצאה ממוטמן שנעקר הותיר בור פעור בסמיכות למוטמן אחר המשרת את התושבים. באופן תמוה הסתפקה הרשות בהסתמכות על ראיות התובעת שאת התרשמותי מהן כבר ציינתי.

32. מעבר לכך קו ההגנה של הנתבעות בכללותו הוקדש לניסיון לקעקע את גרסת התובעת, ולאחוז את "חבל ראיותיה" משני קצוותיו , קרי מחד גיסא להסתמך על ראיותיה בניסיון להדוף את טיעון המפגע, ומאידך גיסא ניסיון לשוות לה מגמתיות בהצגת הראיות בהתעלם מעדותה הכנה של התובעת לפיה לאחר התאונה משאביה הופנו לטיפולים הרפואיים שעברה עקב הנפילה ולא ל"איסוף ראיות" (עמ' 11 לפרוט').

33. הנתבעות ניהלו הגנתן בהעדר הגשת כל תיעוד ראייתי באשר לקיומו של נוהל עבודה מסודר, הכולל קריטריונים, סדרי עדיפויות ודו"חות עבודה סדורים לטיפול בדרוש, בין אם במפגע הבור, וכלל הפעולות שנעשו לאחר הסרת המוטמן שהיה מונח במקום. כך גם ניכר העדר ביסוס לפינוי ענפי הדקל לאחר חג סוכות שהיו מונעים את הסתרת הבור, כדי למנוע הכשלה של עוברי אורח כדוגמת התובעת. הימנעות זו מהבאת ראיה רלוונטית בהיעדר הסבר סביר לכך מובילה להנחה- חזקה עובדתית שלו הובאה הראיה הייתה פועלת לחובת הנתבעות (ראו ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר, פ"ד מד(4) 595, 603 (1990), ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני, פ"ד לה (1) 736, 760 (1980), וכן ע"ע 380/09 וסילבסקי נ' ריביירה ייצור ושיווק רהיטים בע"מ, ס' 10 (נבו 17.10.2010)).

34. על רקע הדברים הללו המסקנה המתבקשת הינה, כי הנתבעות המכירות את התשתיות שבתחומן ובכלל זאת מוטמנים שהוסרו נחזות כמי ,שהיו מודעות לקיומו של המפגע, יכלו לצפות את הסיכון שבהותרת בור חשוף כאמור, המוסתר על ידי ענפים ולא מגודר,  אך  למרות זאת לא פעלו להסרתו.

35. התמונות שהוגשו מהן עולה, כי הבור תוחם לאחר התאונה מורות, כי נדרשה נקיטת אמצעים סבירים ללא השקעת משאבים רבים למניעת המפגע על ידי תיחומו של הבור באופן מסוים ומילויו באדמה, וסביר , כי היה בכך כדי למנוע את התאונה שנגרמה לתובעת, דבר שלא נעשה, ולכן קמה אחריות הרשות ברשלנות.

36. באותו מתווה ראייתי נקטו הנתבעות בהתנהלותן אל מול צדדים השלישיים. את ההסכמים  שנחתמו עם צדדים אלו הגישה בכלל התובעת, והן השתמשו בכך לצורך מלוא ניהול החזית אל מול צדדים אלה. מעבר להסכמים לא הוגש על ידי הרשות כל תיעוד המבסס את ההתנהלות היומיומית, ונהלי העבודה בכללותם אל מול הצדדים השלישיים באופן שיבסס את אחריותם לכך שהמפגע לא הוסר. אך דומה כי לא בכדי ההתנהלות הראייתית של הנתבעות במישור זה הייתה דלה, שכן בסופו של יום הפנימה הרשות , כי  הבור המוסתר בשלו נחבלה התובעת, היה מצוי באחריותה הבלעדית וכל ניהול ההוכחות היה בגדר "שיטת מצליח".

37. ההגינות מחייבת לציין, כי בניסיונותיי החוזרים, ונשנים להביא את הצדדים להסכמות שייתרו את ההכרעה הצעתי, כי במסגרת חלוקת האחריות הקולקטיבית לפיצויה של התובעת יישאו גם הצדדים השלישיים באחריות מינורית כלשהי לפיצוי אך נתקלתי בהתנגדות נחרצת בייחוד מצד א.ט.ש , עמה אני רואה עין בעין בשלב זה.

38. במסגרת בירור העמידה של הנתבעות אל מול הצדדים השלישיים, כאמור הראיות מצד הנתבעות התבססו בסופו של יום רק על המערך ההסכמי, וזאת בהעדר עדים או תיעוד יומנים המבסס את נהלי העבודה שרווחו בין הצדדים. מנגד מטעם כל אחד מהצדדים השלישיים התייצב מנהל העבודה ,שגדר ונתן ציביון למערך ההסכמי כפי שהיה נהוג בפרקטיקה בין הנתבעות לצדדים השלישיים. כך מטעם א.ט.ש העיד מר אור בן שימול, ומטעם פרח השקד העיד מר ליאור שוורץ.

39. עיון ראשוני בהסכמים שהוגשו ביסס תחילה אחריות רבה התקפה מצד כל אחד מבין החתומים בהם. מהסכם שנחתם אל מול א.ט.ש בשנת 2017 התקף גם למועד התאונה עולה, כי מישור אחריותה של א.ט.ש היה "עבודות טיטוא וניקוי רחובות וניקיון מגרשים בעיר" (מוצג 12 למוצגי התובעת). בנוסף, אם דקים פורתא בהסכם עולה, כי הסמכות הייתה אף רחבה יותר מכותרתו , וזאת בהתאם למפורט בסעיף 12 להסכם בו צוין גם איסוף פסולת, וגזם תוך פינויו למיכלי אשפה ובשעות שעל פניו גם חולשות על מועד התאונה (סעיף 14 להסכם).

40. אלא שכתב לחוד ומציאות ופרקטיקה לחוד , שכן מטעם א.ט.ש כאמור העיד מר אור בן שימול ומזער את אחריות מזמינתו לעדות באופן, שהותיר את הנתבעות אל מול שוקת שבורה. לא אכביר מילים ביחס להתרשמותי השלילית מעדותו של בן שימול, שניכר היה שעשה ככל יכולתו לחלץ את א.ט.ש מ"שיני האחריות" ובישורת האחרונה דרכו אכן צלחה. זאת לא משום שהעד שיכנע בדבריו אלא נוכח העדר כל תשתית מצד הנתבעות באשר לנוהל העבודה אל מול גורם זה בבחינת אי עמידה בכלל "המוציא מחברו עליו הראיה".

41. מר בן שימול הבהיר, כי חרף הכתוב בהסכם אחריותו בגדרו של הסכם זה הייתה מינורית  ביותר עם ולא תואמת את הכתב , משמע תפקידו התמצה  בניקיון גרידא תוך ששלל את הצורך לפנות את גזם הדקלים שהיה מונח על הבור נוכח משאבי העבודה הדלים שברשותו (עמ' -106 104 לפרוט'), נוהל עבודה שלדידו אינו חולש על המועד בו אירעה התאונה, ועל ענפי הדקלים המדוברים (עמ' 110- 111, 112 117לפרוט'). כל זאת לצד הדגשת קיומה של חברת פרח השקד שמהותה פינוי גזם ועמה התקשרו הנתבעות הממזער אף יותר את תפקידה של א.ט.ש במישור טענות הנתבעות.

42. חברת פרח השקד בהתאם להסכם שנחתם עם הנתבעות  בשנת 2017 והיה תקף גם במועד האירוע אכן הייתה אמונה על איסוף פסולת וגזם ( מוצג 14 למוצגי התובעת ). אולם חרף הכתוב בהסכם  התרשמתי שדובר בחברה שהינה בבחינת "בובה על חוט" ואנמק. כבר בראשית ההסכם (סעיף 3) הוגדר, כי הרשות תמנה מנהל מטעמה אשר יפקח על ביצוע העבודות. בהתאם לנספח א להסכם שהינו המפרט הטכני לביצוע העבודות ניכר היה שהרשות  שלטה על כלל תוכנית העבודה (סעיף 2.2.) והיא נקבעה על ידי מנהל הרשות.

43. נתונים אלה כאמור עלו בקנה אחד עם עדותו של מר ליאור שוורץ מנהל עבודה בפרח השקד שהעיד, כי חברה זו עבדה אל מול הרשות בהתאם לתוכניות עבודה דווקניות, וחל עליה איסור מוחלטמצד הרשות להפעיל שיקול דעת בהגעה לאזורים שלא צוינו על ידי הרשות בתוכנית העבודה. ההתנהלות הייתה ככלל כך, שמידי יום היו מתקבלות הנחיות שונות (עמ' 33 לפרוט') מטעם מנהל הרשות באשר למקומות איסוף, ופינוי הגזם שעל החברה היה לבצע, אותה כינה מר שוורץ כ"קודש הקודשים" (עמ' 31 ו- 37 לפרוט'). כך שלא היה נתון כל שיקול דעת לחברה במישור זה (עמ' 21 – 26 לפרוט') ויתירה מכך מקום התאונה לא נכלל במסגרת נקודות האיסוף בהן פעלה פרח השקד (עמ' 27 לפרוט').

44. זאת ועוד, העד הדגיש, כי חל על החברה איסור לאסוף גזם בקרבת מוטמנים (עמ' 28 לפרוט'), והיא פעלה כזרועה הארוכה של הרשות כמעין "רובוט" (עמ' 40 לפרוט'). עד זה הותיר עליי רושם אמין ושיכנע אותי בעדותו, כי מערך יחסי העבודה היה כפי שסיפר, קרי שפרח השקד נוהלה בצמידות על ידי נציג הרשות , המנהל, שהיה אמון על מכלול העבודות שביצעה, והפעלתה בהתאם, כך שלא התקבלו בידי החברה כל הנחיות לפנות את עלי הדקלים מבור המוטמן שבמקום התאונה, זאת גם מאחר ולא היה זה אזור, שבאחריותה.

45. נוכח כל המקובץ אני סבורה כי לא עלה בידי הנתבעות לבסס ולהוכיח את עמידתן אל מול הצדדים השלישיים, וביתר שאת היא גם לא עשתה דבר לבסס את עמידתה הראייתית אל מולן מלבד ניסיון להיבנות מעדי הצדדים השלישיים באותה טקטיקה בה התנהלה אל מול התובעת ועליה עמדתי לעיל.

46. משכך אני מסיקה כאמור, כי מכלול האחריות רובצת לפתחן של הנתבעות שלא טיפלו במפגע אשר היה עליהן להסירו, ולא מנעו את התאונה, שנגרמה לתובעת, ובכך התרשלו, ולכן הן נושאות  בלעדית באחריות. בנוסף, דין ההודעה לצדדים שלישיים להידחות הן מבחינת העדר עמידה בנטל הראיה, והן מבחינת העדר עמידה בנטל השכנוע.

אשם תורם

47. הנתבעות טוענות, כי היה על התובעת לצעוד באופן צדדי, ולא לפסוע על גבי ענפי הדקל, ומנגד הסבירה תובעת היטב בעדותה כיצד פסעה לכיוון פתחו של המוטמן במקום לא הכירה דיו כי היא עברה עם אמה להתגורר ברחוב זה חודשים ספורים עובר לתאונה, ולא נהגה להלך בסמיכות לפח המוטמן.

48. בהתאם להוראות פקודת הנזיקין והפסיקה, האשם התורם מהווה הגנה למזיק לא מפני עצם האחריות בנזיקין גופה, אלא מפני החובה לפצות את הניזוק על מלוא נזקו. בקביעת קיומו של אשם תורם בוחנים האם נהגה התובעת כאדם אחראי בנסיבות, והאם נקטה זהירות סבירה, שאם לא כן, תחולק האחריות לפגיעה על-פי מבחן האשמה המוסרית.

49. בבחינת הדברים יש להציב את מעשי הרשלנות של המזיק והניזוק זה מול זה, על-מנת להעריך את מידתם ומשקלם של מעשיו ומחדליו של כל אחד מהצדדים (ע"א 7130/01 סולל בונה בניין ותשתית בע"מ נ' תנעמי, פ"ד נח(1) 1 (2003)).

50. בעניינו המפגע – הבור היה נסתר מן העין בשל הענפים, שכיסוהו ושיוו למקום כפי הנראה, חזות של שטח מישורי. יתירה מכך מהתרשמותי מעדות התובעת ואמה אני מקבלת את העובדה , שאזור הפח המוטמן והבור לא היה מקום בו נהגה להלך דרך קבע והיא פסעה אל עבר הפח מכוונת מטרה. לצד זאת לאור מסקנתי וקבלת הגרסה לפיה מוקם התאונה היה חשוך עקב כשל בתאורה, שאני סבורה, שהיה עליה לנהוג בזהירות רבה יותר, לגשש את דרכה, ולפסוע במתינות. לפיכך אני מוצאת לנכון לייחס לתובעת אשם תורם בשיעור של 15%.

שיעור הנזק

51. למען הסדר הטוב, להלן הנתונים הרלוונטיים לתובעת:

תאריך לידה: X.X.2000

מועד התאונה: 25.10.19

גיל התובעת בזמן התאונה: 19

גיל התובעת כיום: 26

שיעור הנכות הרפואית המשוקללת בהתאם למומחה בית המשפט: 28%.

52. הצדדים צמצמו בטיעוניהם במישור זה, ובמעט שטענו היה קיטוב מהותי. התובעת טענה, כי הפיצוי שיש לפסוק לזכותה הוא בתקרת סמכותו העניינית של בית משפט זה, ומנגד, הנתבעות אליהן גם הצטרפו הצדדים השלישיים , טענו כי הנכות הרפואית שנותרה לתובעת הינה בשיעור של 15%  נעדרת כל השפעה תפקודית, ולכן יש לפסוק פיצוי גלובלי.

53. כאמור בפתיח מומחה מטעם בית המשפט ד"ר קובי שיף, קבע, כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור של 28%. המומחה לא זומן לחקירה, משכך חוות  דעתו לא נסתרה ובנסיבות העניין אני מוצאת לנכון לאמצה במלואה (ראו ע"א 16/68 רמת- סיב בע"מ נ' דרזי , פ"ד כ"ב (2)164 (ניתן ביום 19.6.1968).

בסיס השכר

54. מתצהירה של התובעת עולה, כי התאונה התרחשה יומיים לפני גיוסה לצבא, וזאת לאחר שכבר הוכשרה במסגרת עתודה טכנולוגית של הצבא לתואר הנדסאית חשמל מוסמכת. בסופו של דבר, נוכח פגיעתה בתאונה ומצבה הרפואי עקב כך, היא הופטרה משירותה הצבאי ובמשך ששה חודשים היא לא עבדה. עוד הוברר, כי עם סיום שיקומה בחודש אפריל 2020 שבה התובעת לעבוד בעבודות מזדמנות אותן החליפה מעת לעת נוכח קשייה הרפואיים והתפקודיים כטענתה. לתצהירה צירפה התובעת תיעוד התומך בנתונים אלה, תלושי שכר ממקומות העבודה השונים ממועד חזרתה לעבודה ועד היום, וכןוהתכתבות עם מעסיקה השונים המבססים את ההתמודדות האמורה כפי שגם העידה בפניי.

55. לצד האמור התרשמתי מהנתונים שהובאו בפניי , כי מדובר בתובעת מוכשרת, שחרף הקשיים אותם תיארה בעדותה נגלה כי, היא גם הספיקה ללמוד ולהשלים תואר נוסף במנהל מערכות בריאות. אומנם מכלול תלושי השכר שהוגשו הורו כי שכרה הגבוה ביותר של התובעת בעבודות השונות במרבית הזמן עמד בממוצע על שכר של כ- 7,000 ₪  (רק בחודש אחד מבין שלל תלושי השכר עלה כדי 12,000 ש"ח).

56. בנסיבות אלה, בהן טרם מדובר בתובעת צעירה שבעת התאונה הייתה בת 19 וכיום מצויה בראשית דרכה המקצועית וטרם כתבה את "סיפור חייה" באופן שניתן יהיה לגזור ממנו ממצא ברור בנוגע לנתוני השתכרותה, על רקע השכלתה האקדמית, אני מוצאת, כי יש לחשב את בסיס שכרה לעתיד על יסוד השכר הממוצע במשק (ראו ע"א 10064/02 "מגדל" חברה לביטוח בע"מ נ' אבו חנא, פ"ד ס(3) 13, 32 (2005)) , וכן את שנקבע בע"א 3751/17 המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול) נ' פלוני (8.8.2019). בהיעדר תשתית עובדתית מספקת, לא מצאתי הצדקה לסטות מחזקת השכר הממוצע למעלה או למטה.

שיעור הגריעה מכושר השתכרותה של התובעת

57. משנקבעה הנכות הרפואית, יש לבחון מהי דרגת נכותה התפקודית של התובעת, קרי מה מידת ההגבלה המעשית שהנכות הרפואית גרמה לה. הלכה היא, כי הפגיעה התפקודית אינה בהכרח זהה לנכות הרפואית, ואף אין לקבוע מעין חזקה המזהה את הנכות הרפואית עם הנכות התפקודית (ע"א 2577/14 פלוני נ' הפול (11.1.2015)). יחד עם זאת, ברי כי לשיעור הנכות הרפואית נודעת חשיבות בהערכת שיעור הפגיעה התפקודית, ופעמים רבות היא אכן משקפת גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד (ראו לדוגמא  ע"א 8799/08 הדסה נ' פלוני (21.3.2011)).
58. אולם קביעת מידת הפגיעה התפקודית אינה חותמת את הדברים, ולצד זאת יש לבחון מה מידת ההשפעה של פגיעה זו על ניזוק מסוים במישור הגריעה מהשתכרותו בגין הנכות. לשם כך יש לתת את הדעת להשפעתה של הפגיעה על מקצועו ועל עיסוקו, בשים לב גם לגילו, השכלתו וכישוריו (ראו למשל ע"א 3049/03  גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3) 792 (1995) ו-ע"א 6601/07 אבו סרחאן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (23.8.2010)).
59. ככלל, יש להבחין בין הנכות הרפואית, הפגיעה התפקודית והגריעה מכושר ההשתכרות. זו האחרונה היא הקובעת והמכרעת, שכן השפעת הנכות הרפואית על הפגיעה התפקודית אינה זהה בכל מקרה ומקרה, ואף הפגיעה התפקודית (השונה מצידה מן הנכות הרפואית), אינה מלמדת, בהכרח, על הגריעה מסכום ההשתכרות בעתיד ( ראו רע"א 8532/11 כהן נ' קרקובסקי (5.3.2012)).
60. לאחר ששקלתי את מכלול הנתונים שהובאו וטענות הצדדים אני סבורה, כי נכותה התפקודית של התובעת זהה לנכותה הרפואית, אך שיעור הגריעה מכושר השתכרותה של התובעת נמוך מכך ואנמק.

61. אמנם נכותה הרפואית של התובעת לא מבוטלת, כפי שעולה מחוות הדעת של ד"ר שיף בה פורט טיבה של הנכות המתבטאת בעיקרו של דבר בקרסול בו נותחה פעמיים תוך קיבועו על ידי בורג. המומחה ציין בחוות הדעת, כי בעתיד עלולה להיות החמרה במצב הקרסול, ולמעשה התובעת מוגבלת לעבודות משרדיות שיבוצעו בישיבה שכן עבודה בעמידה תגביר כאב ותהליך שחיקתי והחמרה. לכך מתלווה גם הנכות בגב והצלקות שאינן כוללות בהכרח מימד תפקודי של ממש (מכערות ומכאיבות בהתאם לסעיף התקנות).
62. עדות התובעת הצביעה אף היא על קשיים בעמידה ממושכת, ועל עקביות בהתמודדות עם קשיים אלה עד כדי כך, שכאשר היא נדרשת מצד מקום עבודה לעבוד יותר, היא פורשת ממנו נוכח המצב הרפואי. אלה מלמדים על קשיים תפקודיים בעלי משקל. לצד זאת, בשים לב לאופי הכשרותיה של התובעת והצלחתה לעבות את השכלתה הגבוהה לאחר התאונה לצד עבודות מזדמנות בהן היא עובדת משרה מלאה אני סבורה, כי הפגיעה בפוטנציאל ההשתכרות של התובעת הוא בשיעור נמוך יותר מנכותה הרפואית ובשקלול השיקולים השונים, מצאתי להעמידו על 60% מהנכות הרפואית שנקבעה (בניכוי מחצית רכיב הצלקות שאינו תפקודי) שהינה 24%.

הפסד השתכרות לעתיד

63. כאמור, בסיס השתכרותה של התובעת הוא השכר הממוצע במשק בסך של 13,941 ₪, ובהתאם לקביעתי את שיעור הגריעה משכרה שהוא 60% מנכותה הרפואית חישוב סכום זה במהוון עד לגיל 67 ובתוספת פנסיה בת 12.5%, מעמיד את שיעור הפסדה של התובעת על 639,522 ₪.

עזרה לעבר ולעתיד

64. התובעת פיטרה בתצהירה את הסיוע הצמוד לו נזקקה מצד אמה ודותה שסעדו אותה נוכח הקושי בביצוע פעולות פונקציונליות יומיומיות לאחר פגיעתה בתאונה ובראי הפגיעה וניתוח לו נזקקה אני מקבלת את טענותיה.

65. ההלכה הפסוקה מורה, כי כאשר בן משפחה מטפל בנפגע ומשקיע 'מאמץ יוצא דופן וחריג' מעבר למקובל בין בני משפחה, יהיה זכאי הנפגע לפיצוי בגין אותה עזרה, גם אם אין הוא משלם עבורה (ראו ע"א 1164/02 קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' פלוני (קטין), סעיף 11 (4.8.2005)). מבחינת הדרישה הראייתית אין הכרח, כי יוצגו ראיות קונקרטיות ומפורטות בדבר שעות עזרה מדויקת, וניתן להכריע בעניין זה באופן גלובלי ואף על דרך האומדנה, ובלבד שהונח מסד, כי העזרה שניתנה חורגת מזו שמקובלת בין בני משפחה (ראו למשל ע"א 4641/94 כהן נ' עיריית תל אביב-יפו, פ"ד נ(1) 422 (1996)).

66. בראי הדברים הללו ובנסיבות חומרת הפגיעה של התובעת, שיכול ועוד תחמיר, ולמצבה התפקודי כעולה מחומר הראיות אני מעמידה את הפיצוי בגין ראש נזק זה בסך כולל של 60,000 ₪.

הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד

67. התובעת הגישה מקבץ אסמכתאות בגין הוצאות רפואיות שהיו מנת חלקה בעקבות התאונה, ובנוסף הדעת נותנת שלאור מגבלתה הרפואית היא תצטרך הסתייעות בנסיעות מוגברות. בשים לב לזכאותה לקבל שירותי בריאות לפי החוק באמצעות קופת החולים בה היא חברה גם לגבי מקרים שבהם קיים מזיק הגורם לנזק (ראו ע"א 5557/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' אלחדד, פ"ד נא(2) 724 (1997) ועל יסוד האישורים שהגישה התובעת המבססים צורך מסוים מצידה במישור זה אני מוצאת לאמוד את נזקי התובעת בראשי נזק אלו על סך גלובלי של 40,000 ₪.

פיצוי בגין נזק לא ממוני

68. במישור זה יש להקפיד שהפיצוי ייתן ביטוי לנזק האמיתי שנגרם לתובעת בנסיבותיו של כל מקרה ( ראו ע"א 398/99 קופת חולים של ההסתדרות הכללית נ' דיין, פ"ד נה(1) 765, 768 (1997). בשים לב לסיבות התאונה, שיעורי הנכויות שנקבעו לה , ובסבל שעוד צפוי תוך סיכויי ההחמרה באתי לכל דעה שיש להעמיד את הפיצוי התובעת זכאית לפיצוי בראש נזק של כאב וסבל, על סך גלובלי של 200,000 ₪.

69. סיכום:

הפסד השתכרות לעתיד- 639,522 ₪.

עזרה לעבר ולעתיד – 60,000 ₪.

הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד- 40,000 ₪.

כאב וסבל- 210,000 ₪.

סיכום ביניים- 949,522 ₪.

ניכוי אשם תורם 15% (142428 -)

סה"כ:         807,094 ₪.

סוף דבר

70. התביעה מתקבלת והנתבעות ישלמו לתובעת את סך של 807,094 ₪  בתוספת שכ"ט עו"ד בסכום של 190,474 ₪. ₪, החזר הוצאות  אגרה כפי ששולמה, חוות דעת המומחים שבהם

נשאה התובעת כנגד אסמכתאות, ובתוספת ריבית והצמדה מיום התשלום.

71. ההודעה נגד הצדדים השלישיים נדחית תוך חיוב הנתבעות בהוצאות כל אחד מבין קבלני משנה אלה , בסך של 25,000 ₪.

72. הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום שאחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ממועד פסק-הדין ועד התשלום בפועל.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 60 יום.

ניתן היום, ח' אלול תשפ"ו, 21 אוגוסט 2026, בהעדר הצדדים.