פס"ד בתביעה לביטול הסכם ממון ובתביעה נוספת

שתי תביעות בפניי – האחת, בתיק תלה"מ 15899-01-23, תביעת מר י"מ (להלן "האיש" או "הבעל") בה הוא מבקש כי בית המשפט יורה לנאמן, עו"ד י"ש, המחזיק סך של 110,000 ₪ מתוך כספי מכירת דירת הצדדים, לשחרר לידיו את הכספים הללו. השניה, תביעת גב' ק"מ (להלן "האשה") בתיק תה"ס 15611-02-23 לביטול הסכם ממון שנחתם ע"י הצדדים ואושר ביום 7.11.2019 בתיק תלה"מ 73731-10-18.

הרקע להליכים

1. ‏הצדדים נישאו זה לזו ביום 23.03.2006 ונולדו להם שתי בנות משותפות: י"מ, ילידת 2011.xx.xx. ול"מ, ילידת 2015.xx.xx. האשה טוענת כי לאורך כל תקופת הנישואין סבלה מאלימות, אונס והתעללות נפשית מהאיש.

2. בעקבות האלימות הנטענת, נכנסה האשה למקלט לנשים נפגעות אלימות ביום 27.08.2018, שם שהתה עד ליום 15.08.2019. האיש, מצידו, טוען כי האשה תכננה את יציאתה למקלט ללא הצדקה, כאמצעי ענישה על מכירת רכב המרצדס של המשפחה.

3. הצדדים התגרשו בבית הדין הרבני בירושלים ביום 07.02.2019. מספר ימים קודם לכן, במסגרת דיון בבית הדין הרבני ביום 04.02.2019, אושר הסכם בין הצדדים בו נקבע מנגנון למכירת דירת הצדדים, תשלום דמי שכירות לאשה ע"י האיש וסמכות בית הדין לדון בתביעות רכוש וכתובה. במסגרת ההסכם נקבע, כי בית הדין יוציא צו גילוי מסמכים הדדי, אשר למימושו יגישו הצדדים פסיקתה, למעט חשבונות נאמנות וחשבון בו האיש הינו מיופה כח. נקבע כי האיש יגיש תצהיר בפני עו"ד, לפיו הוא אינו שותף עם בעל החשבון בו הוא מיופה כח.

4. מספר חודשים לאחר מכן, ביום 07.11.2019, במהלך דיון קדם בבית המשפט לענייני משפחה בתיק 73731-10-18, חתמו הצדדים על ההסכם נשוא תביעתה.

5. ‏ההסכם כולל את ענייני הרכוש הבאים:

   1. דירת הצדדים הנמצאת ברחוב xxx בירושלים תימכר. מהתמורה שתתקבל ממכירת הדירה, תסולק תחילה המשכנתא הרובצת עליה.

   2. היתרה שתיוותר לאחר סילוק המשכנתא תחולק שווה בשווה בין הצדדים. הצדדים הצהירו כי לא ייערכו ביניהם הסדר איזון משאבים בכל דרך שהיא.

   3. כמו כן, הצדדים הסכימו כי מלוא הזכויות והחובות הרשומים על שם כל אחד מהם יהיו בבעלותו הבלעדית של אותו צד, ולצד השני לא יהיה חלק בהם. כל צד יישאר הבעלים של נכסיו ועסקיו וזכויותיו הסוציאליות, לרבות קופות גמל וקרנות השתלמות הרשומים על שמו, וכל צד מוותר לרעהו על זכויותיו.

   4. האיש הצהיר כי ידוע לו שעל שם האישה זכויות, וכי על אף שפדה את זכויותיו זה מכבר, הוא מסכים להימנעות מאיזון משאבים כאמור. בנוסף, האישה ויתרה על כל טענה או תביעה כספית ו/או קניינית מכל סוג כלפי האיש ומשפחתו, וכן ויתרה על כתובתה.

6. ביום 5.1.2023 הגיש האיש את תביעתו למתן הוראות לנאמן. בתביעה עתר האיש לקבלת מלוא כספי הנאמנות בסך 110,000 ₪, שהם כספי האשה המוחזקים אצל הנאמן עו"ד י"ש, בטענה שהאישה מסרבת לחתום על שחרורם חרף חובותיה הרבים כלפיו בגין פירעון תשלומי משכנתא, הלוואות והוצאות משותפות. זמן קצר לאחר מכן, ביום 7.2.2023, הגישה האשה את תביעתה לביטול ההסכם.

7. ההליכים המקדמיים בתביעת האשה נמשכו זמן רב, בעיקר בגין התארכות ההליכים בנוגע לגילוי מסמכים והסרת חסיון. ביום 20.11.2023 ניתנה החלטה המקבלת חלקית את בקשת התובעת לצווי גילוי מסמכים, ומגדירה את תקופת הגילוי מיום 01.01.2017 ועד 07.08.2019. ההחלטה דחתה את הבקשה לגבי גופים מסוימים (המוסד לביטוח לאומי, רשות המיסים, מע"מ ומס הכנסה) וכן את הבקשה למינוי חוקר.

8. בהחלטה מיום 3.12.2024 נקבע, כי הליכי הגילוי הסתיימו.

9. בשלב מוקדם של ההליכים, בעקבות קדם-משפט שהתקיים ביום 23.05.2023, ביקשה התובעת כי בית המשפט (כב' השופט שילה) יפסול עצמו מלדון בתיק, שכן לטענתה גיבש בית המשפט דעה מוקדמת לגבי תוצאות ההליך וקיים חשש של ממש למשוא פנים. זאת בשל כך שבמהלך הדיון העיר בית המשפט, כי מדובר בתביעה קשה, שכן הסכמים מאושרים בבתי משפט על מנת שלא יהיה קל לתקוף אותם בהמשך. עוד ציין בית המשפט, כי: "בתיק בו אושר ההסכם הגישה באת כוח הנתבעת הודעות בדבר ניהול מו"מ לאורך חודשים, בית המשפט אף אמר שאותה עו"ד לא הוזמנה לעדות ושאם לא תעיד הרי שהדבר יפעל לחובת הנתבעת הטוענת טענות שונות כלפי עו"ד אשר בהתבסס עליהן היא מבקשת לבל את ההסכם."

10. ביום 23.06.2023 חזרה בה התובעת מהבקשה וציינה, כי היא סמוכה ובטוחה שבית המשפט יעשה עבודתו נאמנה.

11. התיק הועבר לטיפולי בחודש אפריל 2025 לאחר שהמותב הקודם, כב' השופט ערן שילה, מונה לבית המשפט המחוזי. התקיימו שני דיוני הוכחות בהם העידו הצדדים ועורכת הדין יעל פיש (באת כוחה הקודמת של האשה) והוגשו סיכומים בכתב. כעת הגיע העת להכריע בתביעות.

12. אדון תחילה בתביעת האשה לביטול ההסכם.

    תה"ס 15611-02-23

    טענות התובעת וראיותיה:

    תוקף הסכם הגירושין

13. התובעת טוענת, כי הסכם הגירושין נחתם בחוסר תום לב, תוך הטעיה, עושק וניצול מצבה הנפשי הקשה. היא הייתה במצב של פוסט טראומה, פחד מהנתבע, ואף אושפזה במרכז רפואי פסיכיאטרי וקיבלה טיפול תרופתי. הנתבע, בהיותו עורך דין, ניצל את ידיעותיו המשפטיות כדי לרמוס אותה, והכין את ההסכם לטובתו הבלעדית. ההסכם נחתם בחוסר כשירות ובחוסר רצון חופשי, כשהיא ראתה אותו לראשונה ביום הדיון, וסעיפיו נועדו לנשל אותה מזכויותיה.

14. תובעת צירפה מסמכים רפואיים (נספח ב' לכתב התביעה) המעידים על מצבה הנפשי. בנוסף היא טענה כי נוסח סעיפים בהסכם (לדוגמה סעיפים 44 ("הצדדים לא יערכו ביניהם הסדר איזון משאבים"), 46 ("כל צד יישאר הבעלים של נכסיו וכל צד מוותר לרעהו על זכויותיו"), 56 (האשה מוותרת על כל טענה או תביעה בנוגע לרכוש האיש והדבר רלבנטי גם למשפחת האיש) מעידים על כוונה לנשל.

    הסתרת נכסים וכספים

15. התובעת טוענת כי הנתבע הסתיר נכסי מקרקעין, כספים, זכויות סוציאליות ומוניטין. נכסי המקרקעין שנטען שהוסתרו כוללים נכס מסחרי באשדוד, משרד בתל אביב (שנרכש מחברת ענבל אור), ונכסים ברחובות. כמו כן, לטענתה, נכסים והשקעות בשוויץ הועלמו מההסכם, והנתבע הודה בקיומם בדיון קדם המשפט.

16. הכספים הוסתרו בחשבונות בנק שונים הרשומים על שמו בלבד, הן בארץ והן בחו"ל, כולל חשבונות בבנק מזרחי טפחות (שני חשבונות בסניף 520, מספרי xxx ו-xxx), בנק דיסקונט, בנק ירושלים, בנק אגוד, הבנק הבינלאומי ובנק בשוויץ. הנתבע העלים רכב מרצדס (מספרו xxx, שנת 2016) ואופנוע מסוג TMAX, וכן הסתיר זכויות פנסיה, קופות גמל, קרנות השתלמות ומוניטין של משרדו.

17. להוכחת הטענות צירפה התובעת דו"ח חוקר פרטי (נספח ג' לכתב התביעה) לגבי הנכס באשדוד, דו"ח עיון מרשם המשכונות (נספח ד' לכתב התביעה), צילום רכב המרצדס (נספח ה' לכתב התביעה), דפי חשבון בנק משותף (נספח ז' לכתב התביעה) המראים העברות כספים וצילום שיק ביטחון (נספח ח' לכתב התביעה) שחשף חשבון בנק נוסף במזרחי טפחות.

18. בנוסף טוענת התובעת לפער של 800,000 ₪ בין התמורה ממכירת שתי דירות של הצדדים להשקעה בדירה אותה רכוש, ולכך שהסכום שנותר בעודף הועלם ע"י הנתבע.

    ייצוגה המשפטי על ידי עו"ד יעל פיש

19. התובעת טוענת כי עו"ד יעל פיש, שייצגה אותה מטעם הסיוע המשפטי, התרשלה בתפקידה או אף שיתפה פעולה עם הנתבע, לו הייתה מכרה ותיקה. היא לא ביצעה בדיקת נאותות, לא דרשה גילוי מסמכים, ולא פעלה להגן על זכויות התובעת. לטענתה, עו"ד פיש לחצה עליה לחתום על ההסכם ואיימה שתפסיק לייצג אותה אם לא תעשה כן.

    סמכות בית המשפט לאשר את ההסכם

20. התובעת טוענת כי בית המשפט נעדר סמכות לאשר את הסכם הגירושין, שכן הסמכות לדון בענייני רכוש הייתה נתונה לבית הדין הרבני. טענה זו נשענת על סעיף ב' להסכם בית הדין הרבני מיום 04/02/2019, הקובע שכל תביעות הצדדים, כולל רכוש, יידונו על פי זכויות וחובות של חוק יחסי ממון עם שיקול דעת רחב של בית הדין. טענה זו נטענה לראשונה בסיכומי התובעת.

    טענות הנתבע וראיותיו:

    תוקף הסכם הגירושין

21. הנתבע טוען כי ההסכם אושר כדין על ידי בית המשפט לאחר דיון שארך שעות, במהלכו בית המשפט התרשם שהתובעת חתמה מרצונה החופשי ולאחר שהבינה את ההסכם. המשא ומתן נמשך חודשים רבים, כלל טיוטות רבות והשתתפות באי כוח הצדדים. טענות התובעת למצב נפשי קשה שקריות. ההסכם מאוזן והוגן, והתובעת השתהתה שנים רבות בהגשת התביעה לביטול.

22. הנתבע מפנה לעדותה של עוה"ד פיש, באת-כוחה של התובעת בהליך אישור ההסכם, בה היא הכחישה הפעלת לחץ ואישרה שהתנהל משא ומתן ארוך. נטען לתכתובות מיילים וטיוטות בין עורכי הדין. כן מפנה הנתבע לפרוטוקול הדיון מיום 07.11.2019 שבו נרשם שבית המשפט אישר את ההסכם לאחר שהצדדים הבינו את הוראותיו. הנתבע הוסיף, כי העובדה שהתובעת חתמה על הסכם מכר דירה ביום 02.11.2021 מוכיחה את כשירותה.

    הסתרת נכסים וכספים

23. הנתבע מכחיש כל קשר לנכסים באשדוד, תל אביב ורחובות וטוען שמדובר בטענות "סהרוריות" ו"פנטזיה מופרכת". הוא הודה שירש 1/27 מנכס מקרקעין מסבתו בשוויץ, אך טוען שאין לו זכות לפירות והנכס אינו בר איזון. הוא מכחיש קיומם של חשבונות בנקים במוסדות שנטענו (דיסקונט, ירושלים, הבינלאומי) וטוען שפדה את הפנסיה שלו והפקיד את הכספים בחשבון המשותף ב-02/2019.

24. הנתבע הודה שמכר את רכב המרצדס, אך טען שהדבר נעשה עקב הלוואה שרבצה על הרכב (155,000 ₪) ושהוא אף הוסיף כסף מכיסו (6,000 ₪) שכן הוא מכר את הרכב ב-149,000 ₪. הוא טוען שהתובעת ידעה על קיומו של האופנוע. הוא מכחיש קיומו של מוניטין בר חלוקה, וטוען שסגר את משרדו ב-2018 ומאז הוא עובד כשכיר.

25. לתמיכה בטענותיו צירף הנתבע אישור רשות המיסים, המפרט את נכסיו בעשור האחרון (נספח ב' לתגובה לבקשה להסרת חיסיון המידע מיום 18.7.2023), מסמכי מכירת רכב המרצדס וסילוק ההלוואה (נספחים ד1-ד2 לכתב הגנה) ובקשת משיכת פנסיה (נספח ה' לכתב הגנה).

26. הנתבע מכחיש את הפער הנטען בין תמורת מכירת נכסי הצדדים לעלות רכישת דירתם. הוא מפרט את העלויות וההוצאות וטוען שהכל היה גלוי וידוע לתובעת.

    ייצוגה המשפטי על ידי עו"ד יעל פיש

27. הנתבע טוען כי עו"ד פיש לא הפעילה לחץ על התובעת לחתום על ההסכם. בנוסף, עו"ד פיש קיבלה מבית הדין הרבני ביום 28.4.2019 צו המופנה לכל מוסד פיננסי, למסור לב"כ הצדדים כל מידע בדבר כספים, זכויות או נכסים של הצדדים.

    דיון והכרעה

28. תביעה לביטול הסכם ממון שאושר וקיבל תוקף של פסק דין תתקבל רק במקרים נדירים ובכפוף לנטל ראייתי כבד במיוחד להוכחת פגם מהותי ברצון או בכריתת ההסכם, כגון עושק, הטעיה, טעות או ניצול חולשה.

29. הסכם ממון משלב שני רבדים: הרובד ההסכמי, הנוגע להסכמות ובו ניתן לטעון לפגמים בכריתת החוזה, והרובד השיפוטי, הנוגע להליך האישור ולמתן תוקף של פסק דין. סעיף 2(א) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 קובע, כי הסכם ממון טעון אישור של בית המשפט או בית הדין, וסעיף 2(ב) קובע כי האישור יינתן רק לאחר שהערכאה השתכנעה שבני הזוג התקשרו בהסכמה חופשית ובהבינם את משמעות ההסכם ואת תוצאותיו.

30. לפיכך, מי שטוען לפגם בהליך האישור עצמו, למשל, שבית המשפט לא בירר את רצונו החופשי או שלא וידא את הבנתו את ההסכם, צריך לתקוף את הפן השיפוטי בדרך של ערעור. לעומת זאת, טענה שההסכם נכרת עקב עושק, הטעיה, טעות, כפייה או פגם הסכמי אחר יכולה להתברר בתביעה חדשה לביטול ההסכם.

    ע"א 4/80 חנה מונק נ' אוסקר מונק, לו(3) 421 (29.6.1982)

    תמ"ש (משפחה ירושלים) 31375-07-19 א"כ נ' י"כ (4.8.2026)

31. המסקנה הנגזרת היא שאישור ההסכם אינו מעניק לו חסינות מוחלטת, אך הוא מחזק מאוד את היציבות ואת ההסתמכות עליו ומקשה על קבלת טענה מאוחרת שלפיה החותם לא הבין את ההסכם או לא פעל מרצונו החופשי.

32. הפסיקה מדגישה כי ביטול הסכם ממון שאושר וקיבל תוקף של פסק דין אינו נעשה על נקלה. על התובע להציג טעמים כבדי משקל ולהוכיח את טענותיו בנטל ראייתי גבוה במיוחד. עצם העובדה שההסכם אינו שוויוני, מקפח או מתברר בדיעבד כבלתי כדאי אינה מספיקה, כשלעצמה, לביטולו.

33. בית המשפט מביא בחשבון את סופיות הסכם הפשרה, את ציפיות הצדדים, את אינטרס ההסתמכות ואת העובדה שבני הזוג עשויים לקשור את חייהם ולהתנהל לאורך שנים על יסוד ההסכם. מנגד, כאשר מוכח פגם מהותי בכריתה או בהליך האישור, ניתן לבטל גם הסכם שקיבל תוקף של פסק דין.

    תה"ס (משפחה ירושלים) 27071-11-19 פלונית נ' אלמוני (27.11.2022)

    תה"ס (משפחה חיפה) 61483-11-21 פלוני נ' אלמונית (25.5.2025)

    עמ"ש (מחוזי תל אביב-יפו) 38753-06-19 פלונית נ' פלוני (18.3.2020)

34. המסקנה הנגזרת היא, שתביעה המבוססת רק על תחושת קיפוח, חרטה, שינוי ביחסים או טעות כלכלית בדיעבד צפויה להידחות, אלא אם התובע יוכיח שמדובר בפגם משפטי ממשי שהשפיע על עצם ההתקשרות.

    עילת העושק וניצול חולשה

35. עילת העושק לפי סעיף 18 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 מחייבת הוכחה מצטברת של שלושה יסודות: מצוקה, חולשה שכלית או גופנית או חוסר ניסיון של המתקשר בעת כריתת החוזה; ניצול של מצב זה על ידי הצד השני או מי מטעמו כדי לגרום להתקשרות; ותנאים הגרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל.

36. היסודות שלובים זה בזה, אך כולם נדרשים. מצוקה או חולשה לבדן אינן מספיקות, וגם הסכם שתנאיו אינם מאוזנים אינו מבוטל אוטומטית. על התובע להראות קשר בין מצב החולשה לבין ההתקשרות, וכן כי הצד השני ניצל את המצב וכי התוצאה החוזית חריגה במידה בלתי סבירה.

37. הבדיקה נעשית בזהירות מיוחדת בהסכמי גירושין וממון, משום שהסכמים אלה כוללים לעיתים ויתורים הדדיים, שיקולים רגשיים ורצון לסיים את הנישואין. לכן, תנאי שנראה בלתי כדאי מבחינה אובייקטיבית אינו מוכיח בהכרח עושק.

    תמ"ש (משפחה תל אביב-יפו) 51361-09-20 מ.ל נ' א.ל (19.8.2023)

    תה"ס (משפחה ירושלים) 27071-11-19 פלונית נ' אלמוני (27.11.2022)

    תה"ס (משפחה תל אביב-יפו) 7529-09-17 ס. ק. מ נ' ג. ד. מ (2.2.2020)

38. המסקנה הנגזרת היא שניצול חולשה עשוי להצדיק ביטול רק כאשר הוכח כי החולשה הייתה ממשית וכבדה, כי היא נוצלה בפועל, וכי היא הובילה להסכם שתנאיו חורגים באופן קיצוני ובלתי סביר; חולשה רגשית או לחץ הנלווים בדרך כלל למשבר זוגי אינם מספיקים לבדם.

    טעות והטעיה, לרבות אי-גילוי מידע

39. סעיף 14 לחוק החוזים עוסק בטעות. כאשר אדם התקשר בחוזה עקב טעות, וניתן להניח שאלמלא הטעות לא היה מתקשר, והצד השני ידע או היה עליו לדעת על כך, רשאי הטועה לבטל את החוזה. כאשר הצד השני לא ידע ולא היה עליו לדעת, הביטול נתון לשיקול דעת בית המשפט אם מן הצדק לעשות כן. החוק מבהיר כי טעות שאינה אלא טעות בכדאיות העסקה אינה עילה לביטול לפי סעיף זה.

40. סעיף 15 עוסק בהטעיה. הטעיה כוללת הן מצג מטעה והן אי-גילוי של עובדות אשר לפי דין, נוהג או נסיבות העניין היה על הצד השני לגלותן. לכן, הסתרת נכסים מהותיים, מידע רכושי או עובדות שהיו עשויות להשפיע על ההסכמה עשויה להקים עילת ביטול, אך נדרש להוכיח קשר סיבתי בין ההטעיה או אי-הגילוי לבין החתימה על ההסכם.

41. בהקשר זה נקבע כי ויתור על זכויות בהסכם ממון צריך להיות מפורש, מודע וברור, וכי סעיפי ויתור כלליים וסטנדרטיים אינם בהכרח חלים על נכסים מהותיים שהוסתרו או שלא היו ידועים לצד השני בעת החתימה.

    תמ"ש (משפחה ירושלים) 31375-07-19 א"כ נ' י"כ (4.8.2026) [2]

    תה"ס (משפחה פתח תקווה) 47473-01-21 א.נ נ' ד.נ (13.6.2024)

    עמ"ש (מחוזי תל אביב-יפו) 17125-03-19 נ' ל' נ' ס' ר' (31.10.2019)

42. המסקנה הנגזרת היא שהפער בין שווי הזכויות שקיבל כל אחד מבני הזוג אינו מוכיח כשלעצמו טעות או הטעיה. לעומת זאת, מידע מהותי שהוסתר, מצג כוזב או אי-גילוי שהשפיעו בפועל על ההחלטה להתקשר עשויים להצדיק ביטול, בכפוף להוכחת הקשר הסיבתי ולנטל הראייתי המוגבר.

43. נטען ע"י התובעת לייצוג משפטי רשלני של באת-כוחה. ייצוג רשלני אינו מקים, כשלעצמו, עילה לביטול הסכם הממון כלפי בן הזוג; בדרך כלל הסעד הוא תביעה נגד עורך הדין, אלא אם הרשלנות השתלבה בפגם מהותי בכריתת ההסכם או בהליך האישור, כגון הטעיה, עושק או היעדר הבנה ממשי.

44. יש להבחין בין טענה שהייצוג המשפטי היה לקוי לבין טענה שההסכם עצמו נכרת עקב פגם ברצון. גם אם הלקוחה מוכיחה כי קיבלה ייצוג גרוע או בלתי ראוי, התוצאה הישירה היא לכל היותר עילת תביעה נגד עורך הדין בגין הייצוג הרשלני. אין בכך, כשלעצמו, כדי להקים עילה לביטול הסכם הממון כלפי בן הזוג, ובוודאי לא כדי להביא לביטול פסק הדין שאישר את ההסכם.

    אבישי גריידי הסכם ממון וגירושין - אישור וביטול (2020) | 11. עילות הביטול

45. המסקנה הנגזרת היא, שטענה כגון אי־הסבר מספק, אי־בדיקת הנתונים, היעדר משא ומתן ראוי או מתן ייעוץ משפטי שגוי תופנה בדרך כלל נגד עורך הדין, ולא תשמש לבדה בסיס לביטול ההסכם נגד בן הזוג.

46. עם זאת, כשל בייצוג אינו חסר משמעות. הפסיקה רואה בייצוג משפטי כושל כשיקול העשוי להגדיל את סיכויי הבטלות. עם זאת, אין מדובר בכלל אוטומטי: נדרש לבחון אם הכשל תרם בפועל לכך שמבקש הביטול לא הבין את ההסכם, לא היה מסוגל לגבש רצון חופשי, או התקשר בתנאים שנוצרו עקב ניצול, הטעיה או עושק.

47. לכן, טענה לייצוג רשלני עשויה לקבל משקל כאשר היא מצטרפת לנסיבות נוספות, כגון הסכם דרקוני וקיצוני, פערי כוחות חריגים, היעדר משא ומתן, ניגוד עניינים, אי־הבנת שפת ההסכם, הסתרת מידע או ניצול מצוקה. במצב כזה, העילה לביטול אינה עצם הרשלנות המקצועית, אלא הפגם המהותי בהסכמה או בכריתת ההסכם שהרשלנות עשויה לסייע בהוכחתו.

    תה"ס (משפחה תל אביב-יפו) 963-07-13 ש. מ נ' ו. מ (16.2.2017)

    תמ"ש (משפחה תל אביב-יפו) 1365-05-18 מ. פ נ' ב. פ (24.10.2019)

48. המסקנה הנגזרת היא שכדי להפוך טענה לייצוג רשלני לעילה מעשית לביטול, יש להראות לא רק שהייעוץ היה לקוי, אלא גם קשר סיבתי בין הכשל לבין פגם ממשי בהסכמה או בכריתת ההסכם.

    הקשר בין רשלנות הייצוג לבין גמירות הדעת

49. הנקודה המרכזית היא הקשר הסיבתי. יש להראות כי אילו ניתן למבקש הביטול ייעוץ ראוי, הוא לא היה חותם על ההסכם בנוסחו הנוכחי, או שהיה מתנה את חתימתו בשינוי תנאים מהותיים. ככל שמבקש הביטול קרא את ההסכם, קיבל הסברים, היה מודע לתנאיו והצהיר בפני בית המשפט כי הוא מבין את משמעותו ותוצאותיו, יהיה קשה יותר להוכיח כי כשל הייצוג פגם בהסכמה.

50. מנגד, כאשר הוכח כי מבקש הביטול לא הבין את השפה, לא ידע על היקף זכויותיו, לא קיבל הסבר ממשי, לא היה מיוצג באופן עצמאי או שההסכם שונה באופן קיצוני מההסכמות שהוצגו לו, עשויה לקום תשתית לבחינת ביטול ההסכם בעילות של טעות, הטעיה, עושק או היעדר גמירות דעת.

    עמ"ש (מחוזי תל אביב-יפו) 12972-12-19 פלוני אדם שמונה לו אפוטרופוס נ' פלונית (11.11.2020)

    עמ"ש (מחוזי תל אביב-יפו) 38753-06-19 פלונית נ' פלוני (18.3.2020)

51. המסקנה הנגזרת היא שהמבחן אינו אם עורך הדין יכול היה לתת ייעוץ טוב יותר, אלא אם הכשל הנטען גרם לכך שמבקש הביטול לא הבין את ההסכם או לא הסכים לו הסכמה חופשית ומודעת.

52. סיכומו של דבר, ייצוג רשלני אינו מבטל כשלעצמו את הסכם הממון. בדרך כלל הוא עשוי להקים תביעה נגד עורך הדין, ואילו ביטול ההסכם נגד בן הזוג ידרוש הוכחת פגם עצמאי ומהותי, כגון הטעיה, עושק או טעות, וכן קשר סיבתי בין כשל הייצוג לבין חתימת מבקש הביטול. היעדר ייצוג או כשל בו הם שיקולים רלוונטיים, אך אינם תחליף להוכחת יסודות עילת הביטול.

53. ניתן, אפוא, לבטל הסכם ממון שאושר וקיבל תוקף של פסק דין, אך זאת רק לאחר הוכחה משכנעת של פגם מהותי. בעושק יש להוכיח במצטבר מצוקה או חולשה, ניצול ותנאים גרועים במידה בלתי סבירה; בהטעיה או טעות יש להוכיח שהמידע או הטעות היו מהותיים ושבלעדיהם לא היה נחתם ההסכם; וטעות בכדאיות העסקה, חרטה או פגם בייצוג אינם מספיקים בדרך כלל. ככל שהתביעה מופנית להליך האישור עצמו, המסלול הוא ערעור, ואילו טענה לפגם בכריתת ההסכם מתבררת בדרך כלל בתביעה חדשה לביטול.

    מן הכלל אל הפרט

54. ‏העולה מהאמור הוא שהתובעת – שנטל הראיה מוטל עליה – טוענת כנגד הסכם עליו חתמה, הסכם שאושר וקיבל תוקף של פסק דין על ידי בית המשפט, תוך ייחוס לנתבע הטעיה ניצול חולשה ועושק, ולפיכך הנטל המוטל עליה כבד במיוחד (הקרוב לוודאות). נטל כבד זה לא עלה בידי התובעת להרים. כפי שיפורט להלן גם בהתאם למאזן הנטלים הרגיל התובעת לא הוכיחה שגרסתה מסתברת יותר, שכן על בית המשפט לקבוע "את ממצאיו לפי הראיות המסתברות יותר" (כלשון תקנה 28(ב) לתקנות בית המשפט למשפחה (סדרי דין), תשפ"א-2020).

55. תחילה אתייחס לטענה לחוסר סמכות של בית המשפט לאשר את ההסכם. הטענה הועלתה לראשונה בסיכומי התובעת ומשום כך היא מהווה הרחבת חזית, אשר די בה כדי להביא לדחייתה. עם זאת, גם לגופו של העניין דין הטענה להידחות.

56. ‏התובעת טוענת כי לבית המשפט לא היתה סמכות לאשר את ההסכם בין הצדדים. לטענתה, הסמכות לדון בענייני הרכוש הייתה נתונה לבית הדין הרבני מכוח הסכם קודם מיום 04.02.2019, אשר בו הצדדים קיבלו על עצמם לדון בענייני רכוש בבית הדין הרבני.

57. ראשית, טענה בדבר פגם בהליך האישור עצמו, כגון חוסר סמכות, מקומה להתברר במסגרת הליך ערעור על פסק הדין המאשר את ההסכם. הגשת תביעה חדשה לביטול ההסכם אינה המסלול הדיוני המתאים לתקיפת הפן השיפוטי של האישור.

58. שנית, ההסכם שאושר בבית המשפט לענייני משפחה ביום 07.11.2019 לא עסק בהכרעה במחלוקות רכושיות, אלא באישור הסכמות אליהן הגיעו הצדדים מרצונם החופשי. אף אם בית הדין הרבני קנה סמכות לדון במחלוקות בענייני הרכוש, אין בכך כדי לשלול את סמכותו של בית המשפט לאשר הסכם רצוני שהוגש לו על ידי הצדדים.

59. שלישית, הצדדים רשאים, בהסכמה, להקנות סמכות לבית משפט לדון ולאשר הסכם ביניהם, גם אם בעבר הסכימו לדון בעניינים אלו בערכאה אחרת. הגשת ההסכם לאישור בית המשפט לענייני משפחה מהווה מתן הסכמה מפורשת ורצונית של הצדדים לסמכותו.

60. לפיכך, הטענה לחוסר סמכות נדחית.

    עילת העושק וניצול חולשה:

61. עילת העושק דורשת הוכחה מצטברת של שלושה יסודות: מצוקה/חולשה ממשית וכבדה, ניצול בפועל של מצב זה על ידי הצד השני, ותנאים גרועים במידה בלתי סבירה באופן קיצוני מהמקובל. מצוקה רגשית או לחץ הנלווים למשבר זוגי אינם מספיקים לבדם.

62. התובעת טוענת למצבה הנפשי הקשה (פוסט טראומה, אשפוז פסיכיאטרי, פחד) כהוכחה למצוקה. היא הציגה מספר מסמכים רפואיים – סיכומי ביקור, הראשון מיום 27.7.2021 והאחרון מיום 30.1.2023 (נספח א' לתצהיר העדות הראשית). בסיכום מצויין, כי היא מאובחנת כסובלת מהפרעה פוסט-טראומטית, נוטלת תרופות פסיכיאטריות ובשנת 2022 חוותה משבר דיכאוני.

63. התובעת לא ביקשה להגיש חוות דעת מטעמה לעניין מצבה הנפשי בעת החתימה ולא ביקשה כי בית המשפט ימנה מומחה מטעמו לצורך עריכת חוות דעת שכזו. זאת ועוד, המסמכים הרפואיים שהוגשו מתארים את מצבה של התובעת מספר שנים אחרי החתימה על ההסכם, ולמרות שמצויין בהם, כי היא "מאובחנת כלוקה בתסמונת דחק בתר-חבלתית מורכבת CPTSD, בתגובה לאירועים טראומתיים שחוותה בצורה מתמשכת מגיל צעיר", אין מידע רפואי למועד הקובע, הוא יום החתימה על ההסכם, כך שאין ראיה לפוסט טראומה פעילה או חוסר כשירות במועד זה.

64. לפיכך לא הוכחה הטענה כי מצבה הנפשי של התובעת לא איפשר לה לחתום על ההסכם. ודוק, מצוקה רגשית כשלעצמה אינה מספקת. לא הובאה חוות דעת מומחה הקושרת באופן ישיר את מצבה לחוסר יכולת לגמירות דעת בעת חתימת ההסכם.

    טעות והטעיה, לרבות אי-גילוי מידע: 

65. על התובעת מוטל להוכיח כי מידע מהותי הוסתר ממנה או שהוצג לה מצג כוזב או אי-גילוי שהשפיע בפועל על ההחלטה להתקשר, וכן קשר סיבתי בין ההטעיה/טעות לחתימה, בנטל ראייתי מוגבר.

66. התובעת טוענת להסתרת נכסי מקרקעין (אשדוד, תל אביב, רחובות, שוויץ), חשבונות בנק, כלי רכב (מרצדס, אופנוע TMAX), זכויות סוציאליות ומוניטין. היא הציגה דו"ח חוקר פרטי לגבי נכס באשדוד (נספח ג' לכתב התביעה), דפי חשבון בנק משותפים (נספח ז' לכתב התביעה) וצילום שיק ביטחון (נספח ח' לכתב התביעה) כראיות.

67. לגבי דו"ח החוקר - פרט לאמירה סתמית בדו"ח החוקר על נכס באשדוד, אשר החוקר לא מצביע על זיקה של הנתבע אליו, לא הוצגו ראיות כלשהן לקשר של הנתבע לנכס זה. החוקר גם לא הוזמן להעיד על ממצאיו, כך שמדובר בעדות שמועה לא מבוססת שאין להסתמך עליה.

68. ביחס למשרד בתל-אביב טוענת התובעת, כי הנתבע סיפר לה עליו, ועל כך שהמשרד נרכש מענבל אור. על נכסים ברחובות נודע לה, לטענתה, באקראי מנציגת הביטוח הלאומי.

69. אלו הן עדויות שמיעה וטענות בעל פה, המבוססות על זיכרונה של התובעת. הנתבע מכחיש בתוקף את קיומם של נכסים אלו. אין ראיות כתובות, מסמכים רשמיים או עדויות נוספות שתומכות בטענות אלו. לפיכך, לא הוכח כי לנתבע נכסים בתל-אביב וברחובות.

70. מנגד הציג הנתבע מסמך רשמי מרשות המיסים המפרט את נכסי הנדל"ן שהיו ברשותו בעשור האחרון, והיעדרם של הנכסים להם טוענת התובעת שומט את הקרקע תחת טענותיה אלה.

71. לגבי נכס בשווייץ טענה התובעת, כי הנתבע הודה בקיומו. הנתבע אכן הודה כי בבעלותו 1/27 של נכס נדל"ן בשווייץ, אותו קיבל בירושה לאחר פטירת סבתו בחודש 9/2015, אך הוא אינו זכאי לפירות ממנו (זכות הפירות ניתנה לשני אחיו ואמו עד אחרית ימיה) כך שאין לו ערך מעשי עבורו. עדות זו לא נסתרה, ומשמדובר בנכס שניתן לנתבע בירושה ממילא אין לתובעת עילת תביעה לגביו.

72. אשר לקיומו של חשבון בנק בשווייץ – לדברי הנתבע, היה לו חשבון בנק בשוויץ (בבנק קרדיט סוויס) בעבר, שבו הוחזקו כספי מתנה שקיבל מסבתו. החשבון נסגר לפני שנים רבות, אי-שם בשנים 2010, 2011 או 2012, בעקבות שינוי מדיניות בשוויץ שכלל ריבית שלילית על פיקדונות לזרים. לאחר סגירת החשבון, הועברה היתרה לחשבון בנק בישראל (בנק מזרחי, חשבון מספר 155303), שנפתח באופן ייעודי לכספים אלו. לטענתו התובעת הכירה את החשבון בשוויץ והכספים הוחזקו באופן מופרד בחשבון שלו בבנק מזרחי טפחות ולא הוסתרו. הנתבע מסכם כי אין לו כיום חשבון בנק בשוויץ.

73. עדותו של הנתבע בעניינים הללו היתה עקבית וסבירה, והיא לא נסתרה.

74. ‏התובעת טוענת לפער בלתי מוסבר בכספים שהתקבלו ממכירת שתי דירות הצדדים לעומת הסכום ששימש לרכישת הדירה השלישית, וכן ללקיחת משכנתא ללא הצדקה.

75. לטענת התובעת, הצדדים מכרו את הדירה ברחוב xxx ב-1,390,000 ₪ (ללא משכנתא), ואת הדירה ברחוב xxx בכ-1,400,000 ₪ (סכום מדויק אינו ידוע לה). סך הכל, נצברו כ-2,790,000 ₪ ממכירת שתי הדירות. הדירה השלישית, ברחוב xxx, נרכשה ב-2,500,000 ₪. לטענתה, חישוב פשוט מעלה כי היה אמור להישאר לזכות הצדדים סכום של כ-1,280,000 ₪ (לאחר הוספת המשכנתא שנטלו וקיזוז עלות הבית המשותף), או כ-800,000 ₪ (לפי עורך דינה בחקירה נגדית) שהועלמו.

76. מוסיפה וטוענת התובעת, כי לא היה כל צורך בלקיחת משכנתא לצורך רכישת הבית המשותף ברחוב xxx, אך הנתבע דרש לקחת משכנתא מבנק מזרחי טפחות בסכום של 990,000 ₪.

77. התובעת הציגה דפי חשבון מ-2017 המראים יתרות של 400,000 ₪ ו-825,000 ₪ בחשבון 155303, וקישרה זאת ל"יתרה שנשארה" מהעסקאות.

78. הנתבע מכחיש בתוקף כל העלמה של כספים וטוען כי מדובר ב"טענות הזויות ובחישובים עלומים שמותירים את הנתבע לכאורה עם סך 1.3 מיליון ₪ בבנק".

79. הנתבע מסביר כי טענות התובעת שגויות, מכיוון שהן מתעלמות ממשכנתא משמעותית בגובה כ-800,000 ₪ שהייתה רשומה על הדירה ברחוב xxx ונפרעה מכספי המכירה. הוא מצרף אסמכתאות לכך (נספח ד' לתגובה לבקשה להסרת חיסיון וצווי מידע מ-18.7.2023).

80. הנתבע מפרט הוצאות נוספות שקיזזו את הכספים:

    • דמי תיווך: 2% + מע"מ מכל עסקת מכירה ורכישה.

    • מס רכישה: על הדירה שנרכשה ברחוב xxx.

    • הוצאות נלוות נוספות: ריהוט לדירה החדשה והוצאות אחרות.

81. הנתבע מסביר כי המשכנתא הייתה נחוצה למימון רכישת הדירה השלישית לאחר קיזוז כל ההוצאות והמשכנתא שסולקה. הוא מציין שכספי המשכנתא נכנסו ישירות למוכר הדירה.

82. הנתבע מאשר את קיומן של היתרות הגבוהות בחשבון xxx בשנת 2017 (400,000 ₪ ו-825,000 ₪). הוא מסביר כי מדובר ב"קרחון" – כספי מתנה שקיבל מסבתו משוויץ, שלא נכנסו לדירות, אלא נשארו בחשבון נפרד ושימשו לצריכה שוטפת. הוא טוען שאלו כספים נפרדים שנותרו, ולא הכסף ה"נעלם" מעסקאות הנדל"ן.

83. ‏כשהנתבע אומר "קרחון" בהקשר לכספי המתנה שקיבל מסבתו משוויץ, הוא משתמש במשל כדי לתאר את הכספים שהגיעו כמתנה מסבתו והוחזקו בחשבון בנק נפרד (בתחילה בשוויץ, ולאחר מכן בחשבון xxx בבנק מזרחי טפחות בישראל). הוא רואה בהם רכוש שהוחרג מהשיתוף עם התובעת, כפי שהייתה התניית המתנה של סבתו.

84. חלק מהכספים הללו שימשו לרכישת נכסים (לדוגמה, הדירה הראשונה ברחוב xxx), אך לא כולם. "ראשית באמת הסבתא עשתה מתנה של סדר גודל של 200 אלף פרנק שוויצרי וזה הועבר מהחשבון שלה בקרדיט סוויס לחשבון שלי בקרדיט סוויס בשוויץ. ובאמת, את הדירה הראשונה בוודאי xxx באמצעות הכספים האלו מימנתי".

85. ה"קרחון" הוא סכום כסף גדול ומופרד, ש"נמס" או מצטמצם בהדרגה עם הזמן, כתוצאה משימוש בו לצריכה שוטפת והוצאות חיים. הוא אומר: "קרחון הכוונה אותו גוש קרח שאתה צורך ממנו ולאט לאט נמס לצערי, במקום לתפוח, כמו שהיינו מעדיפים שיקרה".

86. הוא ניסה לצרוך כמה שפחות מה"קרחון" כדי שלא יימס כולו: "ומעת לעת הייתי מביא כספים, מה שנקרא, לצרכיי, הייתי משתדל כמה שפחות כי זה בדיוק הקונספט של קרחון, אתה לא רוצה שהוא יימס".

87. היתרות הגבוהות שנצפו בחשבון xxx בשנים 2017 (400,000 ₪ ו-825,000 ₪) הן חלק מ"הקרחון" הזה, ולא כספים שהועלמו מעסקאות הנדל"ן. אלו הם כספים "שלא נכנסו לדירה".

88. בסיכומו של דבר, ה"קרחון" מסמל עבור הנתבע את כספי המתנה המופרדים שקיבל מסבתו, אשר שימשו אותו חלקית לרכישת נכסים, אך בעיקר היוו עתודה כספית שהצטמצמה בהדרגה עם הזמן, והוא ראה אותם כנכס נפרד ולא משותף.

89. הנתבע סיפק אפוא הסבר לתנועות הכספיות וליתרות הגבוהות. הסברו לא נסתר בחקירה הנגדית ומשכך לא הוכח שכספים "נעלמו" או הוסתרו.

    מכונית המרצדס והאופנוע:

90. התובעת טענה כי הנתבע מכר את המכונית הזו, ששימשה אותה, אחרי שנכנסה למקלט לנשים נפגעות אלימות. הנתבע הודה במכירה אך הציג מסמכים המעידים על סילוק הלוואה במלוא כספי התמורה (נספחים ד1-ד2 לכתב ההגנה), מה שהופך את המכירה ללגיטימית, וטען שהתובעת ידעה על כך. לפיכך, גם בעניין זה לא הוכח כי הנתבע הסתיר דבר.

91. האופנוע של הנתבע אכן לא צויין בהסכם, אך על קיומו ידעה התובעת והיא לא הביאה ראיה לשוויו הגבוה כנטען על ידה. הנתבע טען כי שווי האופנוע אינו עולה על 10,000 ₪, ומדובר על שווי זניח. בנסיבות אלה אין מקום לקבוע, כי אי הכללת האופנוע בנכסים שפורטו בהסכם מהווה "הברחה" או "הסתרה" של נכס בר איזון ויש לראות את התובעת כמי שויתרה במודע על איזון שווי האופנוע.

92. הסכמה לוותר על איזון משאבים וויתור על תביעות - התובעת טענה כי הסכמה זו, שבאה לידי ביטוי בסעיפים 44, 46 ו-56 להסכם, מלמדת על קיפוח וחד-צדדיות. בחינת הראיות שהוצגו מלמדת שטענה זו לא הוכחה. הנתבע הציג מסמך המעיד על פנייתו לחברת מנורה-מבטחים בבקשה לפדות את חיסכון הפנסיה שלו. אמנם אין במסמך הזה משום הוכחה כי הכספים אכן ניפדו, אך יש בו ראשית ראיה לכך, והתובעת, אשר קיבלה צו רחב היקף לגילוי מסמכים בחברות פיננסיות, לא הביאה ראיה לסתור את גרסת הנתבע. היא גם לא הציגה ראיות לכך שבידי הנתבע זכויות סוציאליות אחרות שהוסתרו ממנה ולא אוזנו. לפיכך אין בהסכמה להימנע מאיזון משאבים, כשלעצמה, כדי ללמד על קיפוח או חד-צדדיות.

    ‏טענות התובעת לגבי מוניטין ומכירת תיקי לקוחות:

93. התובעת טוענת כי הנתבע, בהיותו עורך דין ובעל משרד עצמאי מצליח, צבר "מוניטין" ו"תיקי לקוחות" בעלי שווי כלכלי עצום, וכי אלו נכסים משותפים שהוסתרו ממנה. היא "ויתרה" על זכויות אלו מבלי שהבינה על מה היא מוותרת ומבלי שהייתה מודעת לזכויותיה, כחלק מ"רשת של הסתרות, הברחות ומצגי שווא".

94. היא טוענת כי הנתבע פעל ב"תחבולה להברחת נכסי הקריירה שלו" ו"הוסטו או הוסתרו" תיקים פעילים. לטענתה, הנתבע מחזיק במוניטין ובלקוחות של משרד עורכי דין מצליח, והיא זכאית למחציתם.

95. לביסוס טענות אלה מפנה התובעת לעדות הנתבע בחקירה נגדית: במהלך חקירתו הנגדית, נשאל הנתבע "מה עשית עם כל התיקים?" והשיב "לא עניינך... לא מוכן לענות על השאלה הזאת". התובעת מפרשת תשובה זו כהוכחה לכך שהנתבע משקר, וכי אם טענתו שסגר את העסק נכונה, אז "בוודאי קיבל כסף תמורת התיקים שהעביר".

96. לפיכך מבקשת התובעת מבית המשפט להורות על "הערכת שווי המוניטין האישי והעסקי של הנתבע כעורך דין, לרבות שווי 'תיקים פעילים' שהוסטו או הוסתרו".

97. הנתבע דוחה את טענות התובעת מכל וכל, הן מבחינה דיונית והן מבחינה מהותית.

98. מבחינה דיונית: הנתבע טוען כי מדובר ב"הרחבת חזית אסורה" וכי הוא מתנגד לטענה זו בכל תוקף.

99. מבחינה מהותית: הנתבע טוען כי המשרד שהקים בשנת 2015 נסגר בשנת 2018, בין היתר נוכח "טלטלה שחווה המשיב בשל תלישת בנותיו מן הבית, ניתוקן מן הבית ולקיחתן ע"י המבקשת למקלט לנשים נפגעות אלימות". משנת 2018 הוא עובד במשרדו של עו"ד xxx כעורך דין שכיר.

100. הנתבע טוען כי כעורך דין המועסק כשכיר, אין לו "מוניטין עסקי" שניתן לחלוקה. הוא מציין כי "המעט שנותר למשיב הוא שמו הטוב שהרווח בעמל רב ואינו נכס בר חלוקה".

101. בחקירתו הנגדית סירב הנתבע לענות לשאלה "מה עשית עם כל התיקים?" בטענה ש"לא עניינך" ו"לא מוכן לענות על השאלה הזאת", וציין שאינו מבין את הרלוונטיות שלה. הוא הוסיף והסביר כי עסק בתחום המקרקעין והנדל"ן, שבו הלקוחות אינם קבועים, וכי "כל העסקאות שטיפלתי בהן, סיימתי את הטיפול בהן עד הסוף, גם אחרי אפילו שהפכתי לשכיר". הוא לא סגר את ה"עוסק" שלו במס הכנסה ובמע"מ משיקולי ביטוח לאומי.

102. הנתבע מציין כי "לפי הפסיקה אין כל מקום לשיתוף במוניטין של עו"ד, ודאי כאשר מדובר בעו"ד המועסק כעובד במשרד".

103. דין טענות התובעת בעניין המוניטין ותיק הלקוחות להידחות.

104. ראשית, לא הוכח כי לנתבע נכס בעל שווי בגין המוניטין שלו. לא התבקש מינוי מומחה לעניין הזה ולא הובאו ראיות.

105. שנית, לא הוכח כי הנתבע מכר תיקים של לקוחותיו.

106. שלישית, בכתב התביעה לא התבקש סעד בעניין המוניטין ותיקי הלקוחות, כך שמדובר בהרחבת חזית אסורה.

107. רביעית, התובעת ידעה שהנתבע הינו עורך דין עצמאי ויכולה היתה לבדוק את ההשלכות של עובדה זו טרם חתימתה על ההסכם.

     ייצוג רשלני

108. הטענה האחרונה אותה יש לבחון הינה הטענה לייצוג רשלני. טרם התייחסות לשאלה זו אציין, כי ספק בעיני אם הוכח ייצוג רשלני. עורכת הדין פיש נחקרה במשך שעה ארוכה ומצאתי את עדותה מהימנה. העובדה שיותר מחמש שנים אחרי תום הייצוג, העדה לא זכרה פרטים רבים בכל הנוגע לייצוגה את התובעת, אינה, כשלעצמה, מוכיחה ייצוג רשלני. לא הוכח כי עוה"ד פיש נמנעה מלבדוק את הנתונים הכלכליים הקשורים לנתבע טרם החתימה על ההסכם ולא הוכח שלא נעשה שימוש בצו בית הדין הרבני שאיפשר קבלת נתונים אלה מכל גורם שהוא. מהנתונים שהוצגו עולה, כי עיקר רכושם של הצדדים היתה דירת המגורים שלהם, וההסכם הבטיח את מכירתה וחלוקה שווה של התמורה. גם אם, כטענת התובעת, עוה"ד פיש לחצה עליה לחתום על ההסכם בהפסקה בדיון בפני כב' השופט שילה, אין בכך כדי להצביע על ייצוג רשלני, שכן לא ניתן לשלול, בשים לב לטענותיה על מצבה הנפשי הקשה, שעצם ההתדיינות המשפטית בין הצדדים היתה קשה מאוד לתובעת, ובחתימה על ההסכם וסיום הסכסוך היתה תועלת גדולה עבורה.

109. כפוף לכך, וכאמור לעיל, ייצוג רשלני אינו מקים כשלעצמו עילה לביטול הסכם ממון כלפי בן הזוג. הסעד הוא בדרך כלל תביעה נגד עורך הדין. הרשלנות עשויה להוות שיקול אם היא השתלבה בפגם מהותי אחר בכריתת ההסכם, ונדרש קשר סיבתי בין כשל הייצוג לבין פגם ממשי בהסכמה או בכריתת ההסכם.

110. הואיל ולא הוכח כי התובעת קופחה בהסכם, אזי גם אם הייצוג היה רשלני (לחץ לחתום, אי-בדיקת נתונים כלכליים) לא הוכח חוסר הבנה ממשי או היעדר רצון חופשי בעת אישור ההסכם וקל וחומר שלא הוכח קשר סיבתי בין איכות הייצוג לבין חוסר הבנה או היעדר רצון חופשי כאמור.

     סופיות הדיון ונטל ההוכחה:

111. הפסיקה מדגישה כי ביטול הסכם ממון שאושר אינו נעשה על נקלה, ודורש טעמים כבדי משקל ונטל ראייתי גבוה במיוחד. חרטה, שינוי ביחסים או טעות כלכלית בדיעבד אינם מספיקים. התובעת מנסה להוכיח את טענותיה באמצעות עדותה, מסמכים רפואיים, דו"ח חוקר פרטי ודפי בנק. מנגד מציג הנתבע ראיות להיקף נכסיו בעת חתימת ההסכם, מסמכי מכירת הרכב ומשיכת כספי הפנסיה, אשר מערערים את גרסת התובעת. בנסיבות אלה, בהתחשב בנטל הראייתי הגבוה במיוחד הנדרש, התובעת לא הוכיחה את תביעתה. עצם אישור ההסכם על ידי בית המשפט, לאחר שהשתכנע ברצונה החופשי של התובעת, מהווה חסם משמעותי בפני טענותיה המאוחרות.

112. מעבר לכך, והואיל ולא הוכח כי תנאי ההסכם "היו גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל", שהוא אחד התנאים המצטברים לקיום עושק, אזי יש לדחות את הטענה להתקיימות עילת העושק.

113. סוף דבר – התביעה לביטול הסכם הממון נידחית.

      

     תביעת האיש בתלה"מ 5899-01-23

114. ‏התובע הגיש תביעה כספית נגד הנתבעת להעברה אליו של כספי הנתבעת בסך של 110,000 ₪ המוחזקים אצל הנאמן עו"ד י"ש. התביעה מבוססת על 13 רכיבי חוב שלטענתו הנתבעת חבה לו מכוח הסכם הגירושין והתנהלותם המשותפת.

115. טענות התובע כוללות דרישה להחזר של 15,171 ₪ עבור סילוק הלוואה משותפת בבנק איגוד, והחזר של 24,135 ₪ בגין תשלומי משכנתא בבנק מזרחי טפחות שנשא בהם לבדו ממועד הקרע. בנוסף, הוא עותר לקבלת מחצית מתשלומי ביטוח המשכנתא בסך 6,958 ₪, ותשלומי קופת חולים כללית לבנות ולנתבעת בסך 7,180 ₪ שנגבו מהחשבון המשותף. התובע תובע גם החזר של 540 ₪ בגין אגרות רישום ומכירת הנכס ברחוב xxx, וכן 1,260 ₪ (המתוקן ל-1,623 ₪) בגין חלקה של הנתבעת (40%) בקייטנות קיץ 2022. רכיבים נוספים הם 10,000 ₪ בגין חילוט שיק ביטחון בדירה ברחוב xxx, ו-3,000 ₪ עבור הוצאות משפט שנפסקו לטובתו בהליך י"ס 51585-06-22. כמו כן, הוא דורש 1,000 ₪ בגין חילוט פיקדון על נזקים בדירה ברחוב xxx, 9,782 ₪ עבור החזרי הלוואה חודשיים בבנק איגוד, ו-12,548 ₪ הפרש דמי תיווך ששילם ביתר. לבסוף, הוא עתר להחזר תשלומי מדור עודפים בסך 8,000 ₪ (המתוקן ל-16,440 ₪) עקב סיוע שקיבלה ממשרד השיכון, וכן 10,500 ₪ עבור השבחת הנכס (רכיב עליו ויתר בסיכומיו).

116. ‏סך כל החיובים המפורטים בכתב התביעה מגיע לסכום של 110,074 ₪.

117. בתצהיר העדות הראשי מטעמו, לאחר תיקון ועדכון של מספר רכיבים (בהם עדכון רכיב קייטנות הקיץ ל-1,623 ₪ ועדכון רכיב דמי המדור ל-16,440 ₪), הצהיר התובע כי סך כל הסעיפים מסתכמים יחדיו כדי סך של 118,877 ₪.

118. כאמור, על הסך של 10,500 ₪ עבור החזר מחצית מהתשלומים להשבחת הנכס (רכיב יג') התובע ויתר בסיכומיו.

119. הנתבעת מכחישה את מרבית טענות התובע ומציגה גרסה נגדית מפורטת לכל אחד מרכיבי החוב. באשר להלוואה בבנק איגוד, היא טוענת כי נלקחה לצרכיו האישיים של התובע וכי הוא לא המציא אסמכתא ליתרתה במועד הקרע או לסילוקה בפועל, וכי אינה אמורה לשאת בריביות והצמדה מאוחרות.

120. לעניין המשכנתא, הנתבעת טוענת כי התחשיב שגוי מיסודו וכי התובע הוא שחייב לה 14,150.68 ₪, מאחר שהפסיק לשלם לה דמי שימוש חודשיים בסך 3,125 ₪ החל ממרץ 2022 חרף מגוריו בדירה עד אוגוסט 2022. בנוסף, היא טוענת כי בהסכם הגירושין אין כל אזכור המחייב אותה בתשלומי ביטוח משכנתא.

121. ביחס לקופת חולים, היא טוענת כי החיובים כוללים את ביטוח התובע עצמו ולא הומצא להם פירוט, וכן מצביעה על כך שקצבת הילדים שאמורה להשתלם לה הופקדה בפועל לחשבון המשותף שבשליטת התובע. לגבי אגרות המכירה, היא טוענת כי רישום החכירה לבעלות נעשה ללא צורך או הסכמתה וכי היא חבה רק באגרת מכר בסך 38 ₪.

122. בנוגע לקייטנות, הנתבעת טוענת כי חלקה עומד על 504 ₪ בלבד (40% מתוך קבלה של 1,259 ₪), וכי התובע ויתר על כך במכתבו מיום 20.06.2022 והיא קיבלה זאת כמתנה. בעניין חילוט שיק הביטחון, היא טוענת כי שילמה את כל חובותיה וכי דמי השכירות שולמו מצ'קים של התובע שקוזזו ממנה, וכי לא הוכח שהצ'ק נפרע בפועל.

123. לעניין הוצאות המשפט בהליך י"ס, הנתבעת טוענת כי הדרך לאכיפתן היא בהוצאה לפועל ולא בתביעה כספית חדשה המייצרת כפל הליכים. בעניין דירת xxx, היא הכחישה את הנזק לדלת בסיכומיה אך בכתב ההגנה ציינה כי אינה מתכחשת לתשלום של 1,000 ₪ וכי הוא יקוזז מהסכומים שהתובע חייב לה.

124. באשר להחזרי ההלוואה החודשיים, הנתבעת טוענת כי היה על התובע לסלק את ההלוואה לבדו וכי בחירתו לא לפרוע אותה מייד אינה מחייבת אותה בריביות שנצברו. בנוגע לדמי התיווך, היא טוענת כי ההנחה שקיבלה בשיעור 0.25% היא הנחה אישית וכי התובע ויתר על ההפרש במכתבו מיום 20.06.2022.

125. בעניין החזרי המדור, היא טוענת כי הסיוע ממשרד השיכון מיועד לנשים ששהו במקלט לנשים מוכות עקב אלימות בעליהן ואינו מיועד לבעל המכה, וכי התובע ויתר על כך במכתבו. לבסוף, לגבי השבחת הנכס, היא טוענת כי השיפוצים נעשו לצרכי התובע בלבד ללא הסכמתה, רובם ממועדים שקדמו להסכם הגירושין שבו הצהיר התובע על ויתור טענות, וכי הוא אף ויתר על כך במכתבו.

126. להלן הכרעתי בכל אחד מפרטי כתב התביעה –

127. רכיב א': סילוק הלוואה בבנק איגוד (סך של 15,171 ₪). התובע הציג דפי חשבון המעידים על פירעון ההלוואה:

     דף חשבון בנק אגוד (חשבון משותף לצדדים) מיום 08/01/2020 (דף מספר 1/2020) - ביום 7/01 (7 בינואר 2020) מופיעה הזרמת כספים (זיכוי) בסך של 30,000.00 ₪ תחת התיאור "מב המזרחי".

     ביום 8/01 (8 בינואר 2020) מופיעה הזרמת כספים נוספת בסך של 1,000.00 ₪ תחת התיאור "מב .המזרחי".

     דף חשבון בנק אגוד מיום 01/07/2020 (דף מספר 2/2020):

     ביום 9/01 (9 בינואר 2020) מופיעה פעולת הפירעון עצמה בחיוב החשבון בסך של 30,341.71 ₪ (מצוין גם כ-30,347 ₪) תחת התיאור "הלוואה פרעון" עבור הלוואה מספר xxx.

     מאחר שהנתבעת הודתה בחוב בסעיף 46 לכתב ההגנה וסעיף 43 להסכם מטיל עליה מחצית מההלוואה, רכיב זה הוכח במלואו.

128. רכיב ב': תשלומים למשכנתא בבנק מזרחי טפחות (סך של 24,135 ₪). התובע הציג תחשיב מפורט (נספח "7") המקזז את תשלומי המשכנתא מדמי השימוש, בעוד הנתבעת הציגה תחשיב נגדי (נספח ג') וטענה כי התובע נותר חייב לה 14,150.68 ₪ בשל הפסקת דמי שימוש ממרץ 2022. בעניין זה מתקבלת טענתה של הנתבעת. מועד מסירת החזקה לקונים של דירת הצדדים (סעיף 5.2 להסכם המכר עם הקונים) נקבע ליום 8.8.2022. לפיכך היתה לצדדים הזכות להחזיק בדירה עד למועד זה ועל התובע לשלם את דמי השימוש לנתבעת עד יום הפינוי. לפיכך נדחית התביעה להשבת 24,135 ₪ בגין תשלומי המשכנתא ומנגד מתקבלת טענת הנתבעת לחוב של 14,150.68 ₪ של התובע אליה, כך שסכום זה יופחת מהחיוב הכולל בו היא תחוייב.

129. רכיב ג': תשלומים לביטוח המשכנתא (סך של 6,958 ₪). התובע תמך דרישתו באסמכתאות מסוכנות ביטוח טפחות (נספח 8), ואילו הנתבעת טענה כי ההסכם אינו מזכיר חובה זו. מאחר שהנתבעת הודתה בכתב ההגנה (סעיף 55) שלא שילמה ביטוח משכנתא בעצמה ובחקירתה אישרה כי הייתה צריכה לשלם חצי, וכן מאחר שדין הביטוח כדין המשכנתא, הרכיב הוכח במלואו.

     ר' לעניין זה תלה"מ (משפחה-קריות) 32328-01-20 (לא פורסם): "כל מי ששילם משכנתא יודע שביטוח המשכנתא וביטוח החיים מהווים חלק בלתי נפרד מתשלומי המשכנתא."

130. רכיב ד': תשלומים לקופת חולים כללית (סך של 7,180 ₪). התובע הפנה לסעיף 31 להסכם לפיו התשלומים חלים על האם ולדפי חשבון (נספח 9) המראים גבייה מהחשבון המשותף אליו הזרים כספים, בעוד הנתבעת טענה שהסכום כולל חיובים עבור התובע עצמו. היות שהתובע הצהיר כי הוא חבר בקופת חולים מאוחדת ואינו מבוטח בכללית (סעיף 9.4 לכתב התשובה), ונוכח התחמקות הנתבעת בחקירתה, כאשר במענה לשאלה אם נכון שתשלומי קופת חולים עבור הבנות צריכים להיות משולמים על ידה, השיבה: "זה בדיוק ההסכם שאני לא הסכמתי ובכח החתימו אותי עליו", הרכיב הוכח במלואו.

131. רכיב ה': תשלומי אגרות לרישום ולמכירה (סך של 540 ₪). התובע צירף קבלות שונות על רישום בעלות (נספח 10), ואילו הנתבעת טענה כי מדובר ברישום חכירה לבעלות שלא נדרש למכירה והציגה קבלות ממועדים שאינם קשורים (נספח ה'). מאחר שהנתבעת מחויבת לפי ההסכם באגרות המכירה בלבד בסך של 38 ₪ ברשם המקרקעין, הרכיב הוכח חלקית בלבד בסך של 38 ₪.

132. רכיב ו': קייטנות קיץ 2022 (סך של 1,623 ₪). התובע הציג קבלות בסך 4,059 ₪ (נספח 11) ותבע 40% מהן, בעוד הנתבעת טענה כי צורפה קבלה על סך 1,259 ₪ בלבד וכי התובע מחל על החוב במכתב מיום 20.06.2022. היות שהוויתור במכתב הותנה בחתימת הנתבעת על שחרור כספי הנאמנות – תנאי שלא קוים על ידה, טענת המתנה נדחית והרכיב הוכח במלואו.

133. רכיב ז': חילוט צ'ק ביטחון xxx (סך של 10,000 ₪). התובע הציג אישור על פירעון השיק מיום 15/2/21 (נספח 12) ומכתב ב"כ בעלי הדירה (נספח 3 לכתב התשובה), בעוד הנתבעת טענה שהשיק לא נפרע וכי ביצעה גמר חשבון (נספח ז' הכולל אסמכתאות לכאוריות לתשלום חשבונות הדירה אך אינו שולל את מכתב הדרישה של בעלי הדירה, לפיו מחוייבת הנתבעת בתשלום שכר דירה שלא שילמה). בחקירתה העלתה הנתבעת לראשונה גרסה חדשה, לפיה התובע אמר לה לצאת מהדירה, שאז היא לא תצטרך לשלם שום דבר. אינני נותן אמון בגרסה מתפתחת זו, שעומדת בסתירה לטענות בכתב ההגנה ואינה סבירה על פניה. נוכח הראיות המוצקות לפירעון השיק מחשבון האב והסתירות בגרסאות הנתבעת, הרכיב הוכח במלואו.

134. רכיב ח': הוצאות משפט בהליך י"ס (סך של 3,000 ₪). התובע הפנה להחלטה שיפוטית מיום 13.07.2022 (נספח 2) בה הנתבעת חוייבה בהוצאות הללו, ואילו הנתבעת טענה כי יש לפתוח תיק הוצאה לפועל ולא להגיש תביעה כפולה. מאחר שהנתבעת הודתה במפורש בחקירתה בחובתה לשלם את ההוצאות, ומאחר שאיחוד החוב מונע הליכים נוספים, הרכיב הוכח במלואו.

135. רכיב ט': חילוט ערבות דירה ברחוב xxx (סך של 1,000 ₪). התובע הציג אסמכתאות לפיהן הוחזרו לו רק 14,000 ₪ מתוך פיקדון של 15,000 ₪ בשל נזקים שהותירה הנתבעת (נספח 13). על אף שבחקירתה התכחשה הנתבעת לחוב, היא הודתה בו במפורש בסעיף 92 לכתב הגנתה, ועל כן הרכיב הוכח במלואו.

136. רכיב י': החזרי הלוואה משותפת בבנק איגוד ששילם האב לבדו (סך של 9,782 ₪). התובע הציג תחשיב מפורט של החזרים חודשיים ממועד הקרע ועד לסילוק (נספח 14), ואילו הנתבעת טענה כי התובע בחר שלא לפרוע את ההלוואה מיד ולכן עליו לשאת בריביות שנצברו. בהתאם לסעיף 43 להסכם המטיל עליה מחצית מההחזרים ממועד הקרע, טענתה נדחית והרכיב הוכח במלואו.

137. רכיב יא': התחשבנות בתשלום דמי תיווך (סך של 12,548 ₪). התובע הציג ראיות לתשלום של 1% למתווכת לעומת 0.25% ששילמה הנתבעת (נספח 15), בעוד הנתבעת טענה להנחה אישית (נספח ח') ולמתנה מצד התובע. מאחר שסעיף 39 להסכם מחייב נשיאה שווה בעלויות התיווך, ולא הוצגו ראיות לביסוס טענת המתנה, הרכיב הוכח במלואו.

138. רכיב יב': החזר תשלומים עודפים בגין דמי מדור (סך של 16,440 ₪). התובע הפנה לסעיף 25 להסכם המאפשר לו לקזז כל סיוע שמקבלת האם, ואילו הנתבעת טענה כי הסיוע הוענק לה כאישה מוכה ואינו לטובת התובע. אמנם לשון ההסכם ברורה ומאפשרת קיזוז של "כל הטבה או סיוע", אך לא יעלה על הדעת, כי כוונת הצדדים בסעיף זה הינה לכך שהתובע יהנה מהטבה שניתנת לנתבעת עקב היותה אשה מוכה יוצאת מקלט, וטענתה היא שהתובע הוא שהיכה אותה. לפיכך נדחית התביעה בסך 16,440 ₪ בגין סיוע להוצאות מדור שקיבלה הנתבעת.

139. רכיב יג': החזר הוצאות להשבחת הנכס (סך של 10,500 ₪). רכיב זה הושמט מסיכומי התובע לצורך חיסכון בזמן שיפוטי, ועל כן דינו להידחות.

140. סיכום ההכרעה ביחס לכל רכיבי התביעה למעט רכיב השבחת הנכס, עליו ויתר התובע:

     ₪15,171.00 הלוואה בנק אגוד

     6,958.00 ₪ביטוח משכנתא

     7,180.00 ₪קופת חולים

     38.00 ₪אגרות

     1,623.00 ₪קייטנות

     10,000.00 ₪חילוט שיק xxx

     3,000.00 ₪הוצאות משפט

     1,000.00 ₪חילוט ערבות xxx

     9,782.00 ₪החזר הלוואה איגוד

     12,548.00 ₪תיווך

     0 ₪ סיוע בהוצאות מדור

     סה"כ 67,300 ₪

     מהחיוב הנ"ל יש להפחית את דמי המדור בהם חייב התובע בסך 14,150.68 ₪, כך שהחיוב הסופי הוא בסך 53,149.32 ₪.

141. לסיכום, סך כל רכיבי החוב שהוכחו בפני בית המשפט, בניכוי חובו של התובע בגין דמי שימוש, עומד על 53,149.32 ₪. על הנאמן להעביר סכום זה לידי התובע מתוך כספי הנאמנות.

142. הואיל ותביעת האשה נדחתה ותביעת האיש התקבלה בחלקה, האשה תשלם לאיש את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 25,000 ₪. סכום זה אף הוא ישולם מתוך הכספים המופקדים אצל הנאמן. יתרת הכספים המופקדים בנאמנות יועברו אל הנתבעת.

143. המזכירות תואיל לסגור את שני התיקים.

      

     ניתן היום, ז' אלול תשפ"ו, 20 אוגוסט 2026, בהעדר הצדדים.