פלוני נ' דניה סיבוס בע"מ ואח'

הצדדים השלישיים:

1. ביטחון אינטגרטיבי בע"מ

2. קופר נינוה סוכנות לביטוח (2010) בע"מ

פסק דין

רקע 

1. מדובר בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף, שנגרמו לתובע ביום 10.7.19 במסגרת עבודתו כשומר באתר בניה של הנתבעת 2, בעת שערך סיור בחניון הנמצא באתר פרויקט גינדי TLV.

    

   על פי הנטען בכתב התביעה בעת שביצע התובע סיור בקומה 1- של החניון שבאתר הבניה, בשל חוסר תאורה נתקלה רגלו של התובע בפסולת בניין (תעלת חשמל) שלא פונתה והוא נפל על צידו השמאלי, נפגע בראשו וברגלו השמאלית. (להלן: "תאונה").

    

2. הנתבע 1, ביטחון אינטגרטיבי בע"מ, חברת כוח אדם, הייתה בזמנים הרלוונטיים לתביעה מעסיקתו של התובע. לבקשת התובע התביעה כנגדה נמחקה.

    

   הנתבעת 2, דניה סיבוס בע"מ (להלן:" הנתבעת"), הינה חברת בנייה, אשר בזמנים הרלוונטיים הייתה הקבלן הראשי וביצעה עבודות בנייה לרבות בשטח החניון בו עבד התובע, אשר בו ארעה התאונה.

    

   הנתבעת 3, מנורה מבטחים חברה לביטוח בע"מ, הינה חברת ביטוח, אשר נטען כי היתה מבטחת בפוליסת ביטוח את חבות הנתבעים 1-2 במועד אירוע התאונה.

   3. התובע פונה באמבולנס ונבדק בחדר מיון ביה"ח איכילוב שם עבר CT ואובחן שבר בירך שמאל. ביום 11.7.19 עבר ניתוח לקיבוע שבר תת ראשי ללא תזוזה בירך שמאל, והועבר לשיקום בבית החולים, ושוחרר לביתו ביום 11.9.19 לאחר 64 ימי אשפוז, עם המלצה להמשך טיפול בפיזיותרפיה וריפוי ועיסוק בקהילה טיפול תרופתי לפי המלצה, ומעקב רפואי של הרופא המטפל.

       

   4. ביום 23.9.19 ד"ר פרישר עידו, רופא תעסוקתי של קופ"ח מכבי אשר בדק את התובע קבע כי בשלב זה אינו כשיר לחזור לעבודתו כשומר/מתקן גלאי עשן או עבודה דומה לזו.

       

   5. על פי כתב התביעה התובע שהה באי כושר עבודה מלא מיום התאונה 10.7.19 ועד ליום 31.10.19 בהתאם לתעודות מחלה, כאשר התובע טוען כי לא היה ואינו כשיר לעבודה עד לתום תוחלת חייו.

       

      הנכות הרפואית

       

       

   6. הצדדים הגישו חוות דעת מומחים רפואיים בתחום האורתופדיה, כירורגיה כלי דם, ובתחום התעסוקתי. נוכח הפערים שעלו מחוות הדעת מונו מומחים בתחומים אלה מטעם בית המשפט.

       

      7. מומחה בית המשפט בתחום האורתופדי ד"ר טים יעקבי, קבע בחוות דעתו כי בעקבות שבר צוואר ירך שמאל נותר התובע עם נכות אורתופדית צמיתה בשיעור 30% בגין הגבלה בתנועות פרק ירך שמאל, לפי סעיף 48(1)(ז) לתקנות הביטוח הלאומי.

         לא נותרה לתובע נכות בגין קיצור רגל שמאל ובגין הצלקת.

         כמו כן, קבע לתובע נכויות זמניות עקב התאונה בשיעור 100% ל-4 חודשים מיום התאונה ו- 50% למשך 6 חודשים נוספים.

          

         8. מומחה בית המשפט בתחום כירורגית כלי דם, פרופ' חיים ענר, קבע בחוות דעתו כי התובע סובל מאי ספיקה דו –צדדית של מסתמי הורידים השטחיים ברגליו, ועל רקע זה מדליות קשות יותר ברגל שמאל, המקנה נכות בשיעור 10% לצמיתות. המומחה קובע כי מחלתו לא נגרמה על ידי התאונה. גם לאחר שאלות הבהרה שהועברו למומחה מטעם התובע, עמד המומחה על קביעתו להעדר קשר סיבתי של המחלה בתחום זה לבין התאונה.

             

             

             

            המומחה התעסוקתי מטעם התובע

         9. בתחום הרפואה התעסוקתית הוגשה מטעם התובע חוות דעתו של ד"ר טמיר גפן, אשר בדק את התובע ביום 26.10.2020.

על פי חוות דעתו, התובע יליד 1957, בן 63 במועד הבדיקה, בהשכלתו מהנדס אזרחי אולם מאז עלייתו ארצה מרוסיה בשנת 2017 ועד לתאונה (2019) עסק בעבודות בלתי מקצועיות, בתור עובד כללי במספר מסגרות, ולפני התאונה כשומר ומתקין גלאי עשן.

המומחה קבע בחוות דעתו כי כתוצאה מהפגיעה האורתופדית מהתאונה נותר עם מגבלה קשה בתנועת פרק ירך שמאל, המלווה בכאבים ומגבלת ניידות.

המומחה קובע כי התובע אינו כשיר לשוב לעיסוקו הקודם, לא בתור שומר ולא בתור מתקין גלאי עשן כפי שעבד לפני התאונה. כמו כן, קבע בחוות הדעת, כי התובע אינו כשיר לשוב לשום עיסוק בו עסק מאז עלייתו ארצה.

מומחה התעסוקתי מטעם התובע מסכם את חוות דעתו :

"להערכתי, מגבלותיו הפיזיות הקשות שנותרו וגילו המתקדם והעדר שפה עברית בסיסית לא מאפשרים את שיקומו התעסוקתי, לכן להערכתי, אין הוא מסוגל לעסוק בשום עבודה מפרנסת, לכן יש לראות בו כמי שאיבד את כשירותו לעבודה/להשתכר באופן מלא בשיעור של 100% ולצמיתות כאשר נכותו היא תוצאה ישירה של התאונה המדוברת."

המומחה התעסוקתי מטעם הנתבעות 2-3

מדובר בתביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונה שארעה ביום 10.7.2019, במסגרת עבודתו של התובע כשומר בחנין באתר בנייה של הנתבעת, חברת דניה סיבוס.

1.  

   נסיבות התאונה

    

   בתחום הרפואה התעסוקתית הוגשה מטעם הנתבעות חוות דעתו של ד"ר יהושע גושן, אשר בדק את התובע וערך חוות דעת מיום 17.7.2021.

   על פי חוות דעתו התובע עולה חדש בן 64 שאינו דובר עברית אשר עבד בעיסוקים כעובד כללי. עד לתאונה הועסק כשומר בחניון של אתר בניה וכן בעיסוק נוסף כמתקין גלאי עשן.

   המומחה קובע בחוות הדעת כי עבודתו כמתקין גלאי עשן מצריכה טיפוס על סולם וביצוע מאומץ של עבודות בעמידה והרמת ידיים ממושכת. וכשומר באתר הבנייה נדרש ליכולת הליכה לשם סריקה טיפוס במדרגות בהתאם לנוהל הדיווח בכל שעה.

    

   המומחה התעסוקתי מטעם הנתבעות קובע בחוות דעתו כי הפגיעה האורתופדית בירך שמאל, הותירה לתובע מגבלה והשפעה על כושר הפעולה שהוא בינוני ולא פחות מכך.

    

   קובע שבמצבו כיום, אינו מתאים לכל עיסוק פיסי הכרוך בהתניידות, עמידה הליכה, כיפופים, מעבר מכשולים וכיו"ב. סובל ממגבלה משמעותית לכל תפקוד הדורש יכולת ניידות עצמית כמו יכולת לביצוע מאמצים פיסיים מכל סוג הדורשים יכולת הליכה עמידה רצופה יכולת למאמץ טיפוס הרמת משא מכל סוג.

    

   מומחה הנתבעת קובע "אני מסכים עם קביעת דר' גפן כי מר XXX איבד את יכולתו לחזור לעיסוקים כפי שעסק טרם הפגיעה.". (עמ' 6 לחוות דעת ד"ר גושן סעיף ה').

    

   המומחה קובע כי התובע יכול לעבוד בעבודה משרדית בישיבה בלבד. אפשרי עיסוק טכני בהרכבות אלקטרוניות בישיבה, עיסוק בפיקוח טכני על תהליך אוטומטי שמותאם ואפשר לבצעו בישיבה בלבד, עבודות של תרגם טכני בהתאם למגבלות השפה.

    

   מומחה הנתבעת מעריך כי מגבלתו התפקודית של התובע כיום אינה מוחלטת אלא בשיעור של כ- 65%.

    

    דיון והכרעה

    

   3. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית בו מעיד כי במועד התאונה היה עולה חדש, לא היה דובר עברית, עבד בשתי עבודות במקביל, במהלך שעות היום עבד בחברת פקטור פלוס כמתקין גלאי עשן, ובשעות הערב עד לשעה 2:00 עבד בשמירה בחברת אינטגרטיבי בע"מ (הנתבעת1 – אשר התביעה כנגדה נמחקה).

       

      על פי תצהירו, הנתבעת 1, מעסיקתו הציבה אותו לעבוד כשומר באתר הבניה של הנתבעת 2, עבודה פיזית של עריכת סיורים ארוכים בחניון אתר בניה, הכולל שש קומות חניון תת קרקעי, שמעליהן לובי ושתיים עד שלוש קומות.

      על פי עדותו של התובע כל סבב סיור נמשך 45-50 דקות וביניהם הפסקה קצרה יחסית, כאשר במהלך כל סיור היה צריך לעבור במספר נקודות בקרה, לצלם באמצעות טלפון נייד בר קוד ולוודא שהמנעולים נעולים.

       

   4. על פי עדותו של התובע התאונה ארעה במהלך הסיור הראשון שערך ביום התאונה, כשירד לקומה מינוס 1, היה אמור להגיע לבר קוד בקומה, בשל חוסר תאורה מספקת נתקלה רגלו בפסולת בניין (תעלת חשמל) שהייתה מונחת על רצפת החניון, אשר לא פונתה, מעד ונפל ארצה על צידו ונחבל בגופו, ופונה מהמקום לבית החולים איכילוב.

       

      שאלת האחריות

       

      האחריות בנזיקין

       

      13. הנתבעת, דניה סיבוס בע"מ, הינה חברה לביצוע עבודות בניה אשר במועדים הרלוונטיים לתביעה ביצעה עבודות הבניה בחניון בו עבד התובע והייתה הקבלן הראשי.

           

      14. הנתבעת, בהיותה הקבלן הראשי באתר הבניה בו עבד התובע חבה חובת זהירות מושגית להבטחת שלומם ובטיחותם של כלל העובדים מטעמה באתר הבניה, חובה הכוללת סילוק ומניעת מפגעים במקום.

           

          הצדדים חלוקים בשאלה האם הפרה הנתבעת חובה הזהירות הקונקרטית כלפי התובע.

           

      15. התובע טוען כי הנתבעת התרשלה והפרה הוראות חיקוק, באשר לא סילקה ו/או מנעה מפגעים הקיימים באתר הבניה, מקרקעין שבבעלותה ו/או באחריות ו/או בשליטתה ולא נקטה באמצעי זהירות סבירים למניעת פגיעה אפשרית. לא הנהיגה שיטת עבודה בטוחה ובטיחותית למנוע הותרת מפגעים במקום עבודתו, החניון שבאתר הבניה.

           

          הנתבעת טוענת כי החניון היה מואר בתאורה שכבר הורכבה במקום וניתן לראות בתמונות שצורפו לדו"ח תאונה שערכה גופי תאורה שהיו מותקנים בחניון. כמו כן, טוענת כי בתחקיר שערכה מסר התובע כי הוא פסע לאחור ונתקל בחומרי בניין/תעלת חשמל שהייתה במקום. לטענתה התאונה נגרמה מאחר והתובע התרשל הלך לאחור מבלי לוודא שנתיב ההליכה פנוי.

           

      16. בחקירתו הנגדית בבית המשפט העיד התובע כי עבד כשומר סיור בחניון אתר הבניה משעה 6 בערב ועד 2 בלילה, כאשר בשעות הערב מרבית עובדי האתר היו עוזבים את המקום, אולם היו נשארים עובדים בהיקף מצומצם יותר אשר עבדו גם בלילות.

          על פי עדותו בסוף יום העבודה היו הפועלים באתר אוספים את האשפה. (עמ' 5 לפרוטוקול ש' 31).

          מעיד כי חומרי הבניה במקום היו "...מונח מסודר בקופסאות בארגזים, מסודרות בארגזים, בקופסאות החומרים, החדשים" (עמ' 5 לפרוטוקול ש' 19-20).

           

          על פי עדות התובע לא זה היה המצב ביום התאונה במקום בו נפגע, בו על הרצפה הייתה פסולת בנין של תעלת חשמל.

          על פי עדותו היו מקרים שנשארה אשפה על הרצפה באותם מקומות בהן עבדו בלילות. (עמ' 6 לפרוטוקול ש' 8-11).

           

      17. בחקירתו הנגדית העיד התובע כי התאונה התרחשה במהלך סיור כשירד לחניון 1-, נדרש להגיע למחסן על מנת "להוריד" בר קוד. האזור בו ארעה התאונה היה חשוך, עבר במעבר צר לכיוון המחסן כשהיה במרחק 3-4 מטר לפני שהגיע לבר קוד, נתקלה רגלו בחפץ מתכתי אותו לא ראה ונפל ארצה. העיד כי הכיר את המקום שתמיד היה נקי, וכי באותו היום לא פינו ממנו את האשפה. (עמ' 9 לפרוטוקול ש' 1-18). בחקירה הנגדית שלל התובע כי התאונה אירעה בעת שהלך אחורנית ונתקל במשהו על הרצפה. (עמ' 10 לפרוטוקול ש' 3-6).

           

          עדותו של התובע, נתמכת בעדותו של עד הנתבעת, המאשר כי הגיע זמן קצר לאחר התאונה ומצא את התובע שרוע על הקרקע כשהוא פצוע. העד אמרי אף מאשר גרסת התובע לפיה ראה מונחת על הקרקע במקום ליד התובע תעלת הפח, אשר התובע העיד כי נתקל בה עם רגלו ונפל. (עמ' 24 לפרוטוקול ש' 14-15).

          נתונים אלה מהווים סיוע ראייתי ותומכים בעדות התובע בדבר מקום ונסיבות פציעתו.

           

      18. עד הנתבעות 2-3 מר אליהו אמרי, אשר שימש כמנהל פרויקט הבנייה באתר, מעיד בתצהירו כי לא היה עד לנפילתו של התובע. מעיד כי בעת שעמד לצאת מהאתר בסביבות השעה 20:00 נמסר לו על האירוע והגיע למקום ומצא את התובע שרוע על הקרקע. על פי עדותו ניסה לברר עם התובע מה קרה והבין מהתובע כי בעת שביצע סיור כשניסה לוודא שהמחסנים נעולים, הוא פסע לאחור ונתקל בחומר בניין/תעלת חשמל שהייתה במקום.

           

          לתצהיר העד אמרי צורף דו"ח תחקיר פנימי שערך מר לידור דדא ממונה בטיחות בנתבעת 2 מתאריך 23.7.19 (נספח ב' לתצהיר- עמ' 31-32 למוצגי הנתבעת). בתיאור האירוע בדו"ח התחקיר מצוין כי התובע הלך אחורנית ונתקל בתעלת חשמל, נפל ונפצע.

          עיון בתחקיר מעלה כי השתתפו בו עורך התחקיר וכן מר אליהו אמרי, כאשר מקומו של התובע שהינו גורם מהותי לברור נסיבות התאונה, נפקד מהתחקיר וכלל לא נשמעה גרסתו. מיותר לציין, כי ממונה הבטיחות לידור דדא עורך הדו"ח, אשר לא היה עד לאירוע ולא הוגש תצהיר עדות מטעמו.

           

      19. גרסת הנתבעת בסיכומיה כי התאונה ארעה בעת שהתובע הלך אחורנית ונתקל בתעלת חשמל, נסמכת על עדותו של העד אמרי, וכן המפורט בדו"ח ממונה הבטיחות מר לידור דדא, אשר שניהם לא היה עדים לאירוע התאונה, כך שמדובר בעדות מפי השמועה אשר לא ניתן לסמוך עליה. יתר על כן, קשה להלום כיצד העד אמרי מעיד כי שוחח עם התובע לגבי נסיבות האירוע, מקום בו התובע דובר השפה הרוסית ומתקשה לנהל שיחה בעברית, כאשר העד מודה כי אינו דובר רוסית.(עמ' 22 לפרוטוקול ש' 21-26). בעת עדותו של העד אמרי בחקירה הנגדית הודה כי כיום בחלוף השנים אינו זוכר מה קרה, אלא רק שזוכר שהתובע נפל והוא הגיע למקום סמוך לאחר הנפילה. (עמ' 23 לפרוטוקול ש' 32-39).

          אשר על כן, טענת הנתבעת לפיה התאונה ארעה בעת שהתובע הלך אחורנית ולא שם ליבו לתעלת החשמל שהיתה מונחת מאחוריו, לא הוכחה לבית המשפט.

      20. התובע מעיד בתצהירו כי במקום הנפילה בחניון במפלס מינוס אחד, לא היתה תאורה מספקת.

          הנתבעת חולקת על טענה זו, נסמכת על תצהיר עדותו של המהנדס אמרי מטעם הנתבעת, לפיו בעת המקרה החניון היה מואר בתאורה שכבר הורכבה במקום ומפנה לתמונות של גופי התאורה בדו"ח שערך לידור דדא. (התמונות צורפו בעמ' 34-35 למוצגי הנתבעת).

           

          בחקירה הנגדית העיד המהנדס אמרי מטעם הנתבעת כי בעת התאונה הייתה בחניון תאורה. ובמענה לשאלה האם במקום המסוים בו ארעה התאונה היו מותקנים גופי תאורה, השיב אינו יודע לומר בוודאות אם היו גופי תאורה בדיוק מעל אזור הנפילה, אולם לדבריו בהתאם לשיטת העבודה של הנתבעת, ומבחינת גורמי הבטיחות, אמורה היתה להיות במקום תאורה. (עמ' 25 לפרוטוקול ש' 1-15 , 24-33).

           

          הנתבעת, מפנה בראיותיה לצילום שצורף לדו"ח תחקיר שערך ממונה הבטיחות בנתבעת 2, בו מודגמים שני גופי תאורה המותקנים בחניון, כראיה לקיומה של תאורה בחניון בעת התאונה.

          מעדותו של עד הנתבעת, אמרי עולה כי התמונות שצורפו לדו"ח התחקיר ושצורפו לתצהירו, צולמו על ידי ממונה הבטיחות לידור דדא ולא על ידו.

          כמו כן, אישר כי גופי התאורה שבתמונה אינם מעל מקום הנפילה. 0עמ' 26 לפרוטוקול ש' 2-10).

           

          בנסיבות, בהן התמונות לא צולמו על ידי המהנדס אמרי עד הנתבעת אלא על ידי גורם שלא הגיש תצהיר עדות לצורף הגשת התמונות כראיה, לא יכולות התמונות לשמש ראיה קבילה מטעם הנתבעת.

          מעדותו של עד הנתבעת, עולה כי גופי התאורה שצולמו כלל אינם מותקנים מעל אזור הנפילה כך שאין בהם כדי ללמד כי באזור הנפילה הייתה תאורה מספקת.

          הנתבעת נמנעה מהגשת תצהיר מטעם גורם הבקיא מטעמה בעבודות החשמל/התאורה שהייתה מותקנת באזור הנפילה שבחניון, לא צרפה יומני עבודה המלמדים על התקנת תאורה באזור הנפילה.

          אשר על כן, לא נסתרה עדותו של התובע לפיה במקום בו ארעה הנפילה לא הייתה תאורה מספקת, כך שלא הבחין בתעלת החשמל שהייתה מונחת על הקרקע, אשר נתקל בה וגרמה לנפילתו.

           

2. על פי עדות התובע בבית המשפט, ביום התאונה התובע התחיל ב 19:00 בסיור כאשר החל בקומות העליונות וירד לחניון מינוס אחד שם ארעה הנפילה. על פי עדותו של עד הנתבעת, אמרי בשעה 19:20 כבר מסתיים יום העבודה באתר הבנייה בו ארע המקרה, כבר לא מצאים עובדים באתר. (עמ' 30 לפרוטוקול ש' 5-8). על פי עדותו הנתבעת לא החזיקה שירותי חברת ניקיון, כאשר פינוי פסולת הבנייה נעשית על ידי העובדים, כל אחד והאזור שלו והפועלים שלו.(עמ' 30 לפרוטוקול ש' 22-25). העיד כי לא קיים נוהל עבודה לבדיקה בסוף יום העבודה כי הפסולת נאספה. מעיד כי מנהל העבודה של הנתבעת לא עורך בסוף יום העבודה סיור ברחבי האתר לוודא שכל הפסולת נאספה. (עמ' 30 לפרוטוקול ש' 29-39).

    

   13. הנתבעת, בהיותה המחזיקה ומנהלת אתר הבנייה ובכלל זה החניון בו ארעה התאונה, נדרשת לנקוט באמצעים סבירים להבטיח כי לא יימצאו בו מפגעים אשר מסכנים את ציבור העובדים במקום.

       העדר קיומו של נוהל עבודה ו/או פיקוח של הנתבעת, הקבלן הראשי באתר הבנייה בסוף יום העבודה לוודא כי פונתה פסולת הבנייה וכי לא נותר בשטח האתר פסולת היכולה להוות מפגע בטיחותי המסכן שלומם של עובדי השמירה אשר תפקידם לסייר ברחבי האתר מהווה הפרה של חובת הזהירות הקונקרטית של הנתבעת, כלפי התובע ומעידה על סטייה מסטנדרט מקובל של חברת בנייה לדאוג לשלומם ובטיחותם של העובדים שבאתר הבנייה ומלמדת כי הנתבעת התרשלה כלפי התובע.

        

   14. הנתבעת, הקבלן הראשי, חברת דניה סיבוס בע"מ, טוענת בסיכומיה כי מלוא הדרכות הבטיחות לתובע ניתנו על ידי המעבידה (הצד שלישי) וכן, החפיפה נעשה על ידי שומר שעבד במקום מטעמו של הצד השלישי, ומנהל הצד השלישי שלח לתובע סרטון הדרכה, ומפקח מטעם הצד השלישי הגיע מפעם לפעם לבדוק עבודתו, נתונים אשר נטען כי מלמדים על אחריות המעסיקה (הצד השלישי). הנתבעת טוענת בסיכומיה, כי ככל שבית המשפט יראה לנכון להטיל אחריות על הנתבעת, כי אז יש לחלק את האחריות הנזיקית בינה לבין צד השלישי בחלקים שווים, ללא קשר לפן הביטוחי.

        

   15. בנסיבות, עיקר האחריות רובצת לפתחה של הנתבעת2, הקבלן הראשי אשר אתר הבנייה והחניון מצויים בחזקתו ושליטתו, מנהל ומפקח באופן צמוד ויום יומי על המקום ובאחריותו לוודא שבתום יום העבודה לא תוותר פסולת מונחת במעברים בהם ישנה צפייה כי השומרים יעברו במהלך הסיור. כמו כן, מחובתה היה לדאוג לתאורה מספקת בשטח החניון על מנת לאפשר לעובדים מעבר בטוח בעת ההליכה בחניון.

        

   16. על פי הסכם ההתקשרות שבין הנתבעת 2 לצד השלישי, והראיות שהובאו לא הוכח כי הצד השלישי 1, נדרש לנהל פיקוח צמוד ויום יומי להשגיח על השומרים ו/או לוודא העדר הימצאות מפגעים בשטח אתר הבנייה.

       מהראיות והעדויות שנשמעו לא הוכח כי הצד השלישי 1, ניהל בפועל פיקוח יום יומי בשטח אתר הבנייה.

        

       יחד עם זאת בהיותו של הצד השלישי 1 מעסיקו של התובע, היה לוודא כי תנאי העבודה באתר הבניה של הנתבעת 2, הינם בטוחים ואינם מסכנים את עובדיו.

       לצד השלישי היה החובה לוודא כי אזור מסלול הסיור בו נדרשים השומרים לעבור יהיה מואר בתאורה מספקת, שלא תסכן את עובדיו.

        

       לא הוכח לבית המשפט כי הצד השלישי התריע בפני הנתבעת 2, על העדר תאורה מספקת באזור מסלול בו נדרשים עובדיו לעבור באתר הבניה על מנת שמסלול בו נדרשו לעבור יהיה בטוח במיוחד כאשר מדובר באתר בנייה אשר ניתן לצפות כי מעת לעת ימצאו פזורים בו חומרי ופסולת בנייה.

        

       בתצהיר עדותו של העד צביקה צבר, סמנכ"ל תפעול של חברת השמירה (צד שלישי 1) נטען כי סיפקה לכל השומרים הדרכה וכל הציוד הנדרש להם לביצוע העבודה לרבות פנס (סעיף 8 לתצהיר), אולם לא הציגה אישור בכתב המלמד כי התובע קיבל פנס.

        

       כמו כן, הצד השלישי 1, מעסיקו של התובע לא וידא כי הנתבעת2, מפעילת שיטת עבודה מסודרת בתום יום העבודה באתר ובטרם כניסת עובדי השמירה, לביצוע פעולות ניקיון והסרת מפגעי פסולת בניין באזורים בהם מסיירים עובדיו בשעות הלילה.

        

       על כן, מצאתי לחלק האחריות הנזיקית, בין הנתבעת לבין צד ג', כך שעיקר האחריות בשיעור 90% תישא הנתבעת 2, בעוד שהצד השלישי 1 יישא באחריות בשיעור של 10%.

        

   17. הנתבעות 2-3 הגישו הודעת צד שלישי כלפי צדדי ג'1-2 בה עתרו לחייב אותן במלוא סכום הנזק בו יחויבו מכוח העילה החוזית בהתאם לחוזה ההתקשרות שנערך בין הצדדים וכן, מכוח העילה הביטוחית, על פי הפוליסה שהוצאה ובגינה הוצא אישור ביטוח ע"י צד שלישי 2.

        

        

       הפן החוזי

        

   18. הנתבעת 2 והצד השלישי 1 התקשרו בהסכם (נספח א' לתצהירו של אליהו עמרי, עד מטעם דניה סיבוס, לפיו התחייב הצד השלישי 1 לספק לנתבעת 2 שירותי שמירה וסיור באתר הבניה של הנתבעת 2. הצד השלישי 1, הינו מעסיקו של התובע.

       בחוזה ההתקשרות הוגדרה הנתבעת 2 -"מזמין" וצד שלשי 1 (חב' השמירה) – "הקבלן".

        

       הנתבעת טוענת בסיכומיה כי על פי סעיפי השיפוי ונטילת האחריות שבסעיף 8.4 לחוזה ההתקשרות, במסגרת ההסכמה החוזית שבין הצדדים, לקח על עצמו הצד השלישי את מלוא האחריות בגין תאונות שעלולות לקרות לעובדים שלו.

        

       הצד השלישי 1 בסיכומיו דוחה טענת הנתבעת ומפנה ללשון החוזה לפיו האחריות של הצד השלישי מוגבלת רק לנזק שיגרם "...כתוצאה מכל מעשה ו/או מחדל של הקבלן ו/או מי מטעמו..." , ואין המדובר באחריות מוחלטת של חברת השמירה לכל מקרה בו ייגרם נזק לעובד מטעמו אלא אך ורק במידה שהנזק נגרם כתוצאה ממעשה או מחדל של חברת השמירה.

        

       סעיף 8.4 לחוזה נרשם :

       "המזמין לא יישא בכל אחריות לנזק כלשהו לגוף ו/או רכוש של עובדי הקבלן ו/או מי מטעמו ו/או צד ג' כלשהו אשר ייגרמו תוך כדי ו/או עקב ביצוע השירותים על ידי הקבלן ו/או על ידי מי טעמו. היה והמזמין ייתבע על ידי הקבלן, עובדיו ו/או צד ג' כלשהו בתביעה כלשהי בקשר לאמור לעיל, יהא הקבלן חייב לשפות ולפצות את המזמין בגין כל נזק שייגרם לו בגין כל מעשה ו/או מחדל שנעשו על ידי הקבלן ו/או מי מעובדיו ו/או מי מטעמו תוך כדי ו/או עקב ביצוע השירותים על ידי הקבלן ו/או מי מטעמו ולשלם לו כל סכום שיוטל עליו כתוצאה מכך, לרבות שכ"ט עו"ד.".

        

       "ההלכה המושרשת קובעת כי משיקולי מדיניות שיפוטית, יש לפרש תניות שיפוי באופן מצמצם ודווקני. על פי גישה זו, אם צדדים מעוניינים להעביר את האחריות בגין רשלנותו העצמאית של המזמין אל כתפי הקבלן, עליהם לציין זאת במפורש ובאופן שאינו משתמע לשני פנים. בהיעדר אמירה ברורה כזו, בית המשפט יניח כי כוונת הצדדים הייתה לשיפוי בגין אחריות שילוחית בלבד (אחריות המזמין למעשי הקבלן) ולא בגין מחדליו הישירים של המזמין..." (רע"א 3740/07זוגלובק בע"מ נ' פארס נג'אר בע"מ16/1/2008)).

        

       מלשון הוראת הסעיף עולה כי לא צוין בלשון מפורשת כי מעוניינים להעביר את האחריות בגין רשלנות העצמאית של המזמין אל הקבלן, ומכאן בית המשפט יניח כי כוונת הצדדים הינה לשיפוי בגין אחריות השילוחית בלבד, ולא בגין מחדלים ישירים של המזמין/הנתבעת2.

        

       מלשון החוזה עולה כי האחריות על הקבלן/הצד השלישי 1 תוטל רק בגין נזק גוף שיגרם לעובד כתוצאה ממעשה או מחדל רשלני של הקבלן ולא בשל מעשה או מחדל של מזמין השירות (הנתבעת2). תכלית ההוראה החוזית הינה להגן על הלקוח מזמין השירות (הנתבעת2), מכך שהעובד (התובע) יתבע את המזמין בגין מעשה או מחדל של הקבלן -מעסיקו של העובד.

        

       בנסיבות כפי שקבעתי לעיל, עיקר האחריות לתאונה ולנזק הגוף נגרם בשל מחדלה של הנתבעת2 שפסולת בניין הושארה באתר הבניה שלה, ורק מיעוטה של האחריות רובצת על חברת השמירה.

       בנסיבות אין בהוראות החוזה שנערך בין הצדדים לשנות מחלוקת האחריות הנזיקית כפי שקבעתי לעיל, לפיה, הנתבעת 2 תישא ב- 90% והצד השלישי 1 ב- 10%.

        

       הפן החוזי - ביטוחי

        

   19. הנתבעת טוענת בסיכומיה כי בהתאם לחוזה ההתקשרות ערך הצד השלישי ביטוח ראשוני הקודם לביטוח שערכה הנתבעת 2 (סעיף 3 לאישור הביטוח).

       הנתבעת טוענת כי על פי אישור הביטוח שהוציאה צד שלישי 2 (קופר נינוה סוכנות לביטוח (2010) בע"מ (עמ' 29 למוצגי הנתבעת), כולל סעיף ב' –ביטוח אחריות כלפי צד שלישי, לפיו ישנו כיסוי לתביעת התובע (צד שלישי) המכסה את אחריות הנתבעת 2 כמבוטחת בגין אחריותה כלפי התובע/הצד השלישי.

        

       הצד השלישי דוחה בסיכומיו את הטענה ומפנה ללשון נספח ה'1 –אישור עריכת ביטוח, לעניין ביטוח אחריות כלפי צד שלישי בו נרשם במפורש כי "הביטוח מורחב לשפות את החברה (דניה סיבוס – תוספת הח"מ) בגין אחריות, שתוטל על החברה למעשי ו/או מחדלי הקבלן ו/או מי מטעם הקבלן, וזאת בכפוף לסעיף אחריות צולבת."."

        

       הפוליסה שהונפקה לנתבעת הינה פוליסה של שרותי שמירה, המכסה את הנתבעת 2 בגין פעולות שנעשו במסגרת העשייה המקצועית של הצד השלישי, מתן שרותי שמירה. הכיסוי הביטוחי שניתן הינו אך ורק לנזקים שייגרמו כתוצאה מהפעילות העסקית הנ"ל. הרחבת הפוליסה למבוטח נוסף (הנתבעת/דניה סיבוס) נועדה ליתן כיסוי ללקוח ככל שיתבע בשל הפעילות של המבוטחת. הרחבת הכיסוי הביטוחי לכלול את מבצעת הבנייה(הקבלן/דניה סיבוס) מעניקה כיסוי במקרה בו התביעה רלוונטית לאחריות בגין פעילות העסקית נשוא הפוליסה, היינו, אחריות שילוחית בגין פעילותה של חברת השמירה.

       בענייננו נמצא כי התובע כי נפל כתוצאה מפסולת בניין אשר הושארה על ידי מבצעת הבניה ו/או מי מטעמה, ולכן, מדובר באחריות ישירה של הנתבעת2 אשר אינה מכוסה בפוליסה להבדיל מכיסוי לאחריות שילוחית.

        

       על כן, לא עומד לנתבעת 2 בנסיבות העניין כיסוי ביטוחי מכוחה של הפוליסה שערך צד ג' 1 ובגינו הוצא אישור ביטוח על ידי צד ג'2.

        

       אשם תורם

        

   20. התובע בסיכומיו טוען כי אין מקום להטיל עליו אשם תורם שכן אירוע התאונה היה פתאומי ובלתי צפוי. מנגד הנתבעות טוענות להטלת אשם תורם. לטענתן, לא מדובר באירוע פתאומי או מפתיע וכל מי שעובד באתר בניה יודע או צריך לדעת שמדובר במקום שיכולה להיות בו פסולת בניין, ולכן נדרש להיזהר, וללכת בזהירות.

       לאחר שהבאתי בחשבון את מכלול נסיבות האירוע, העובדה כי מדובר בעובד שהכיר את סביבת עבודתו במקום, סייר במקום עשרות ואולי מאות פעמים, העובדה שמדובר באתר בנייה פעיל אשר ניתן לצפות כי ימצאו בו חומרי בניין ופסולת שלא נאספו, נדרש התובע להיזהר בעת הסיורים מהימצאות מפגעים לרבות פסולת בניין.

       בנסיבות, בהתחשב בכך שלא הייתה תאורה מספקת, מצאתי להטיל על התובע אשר תורם בשיעור מתון בלבד של 10%.

        

       הנזק

        

   21. התאונה התרחשה ביום 10.7.2019, כאשר התובע היה בן 62, עולה חדש בישראל.

       על פי עדותו של התובע, דו"ח רציפות הביטוח מהמל"ל ותלושי שכר שצורפו עולה כי בשנת התאונה (2019) עבד התובע בחמישה מקומות עבודה, בין היתר כשומר וכמתקין גלאי עשן.

        

       התובע טוען כי בסיס שכרו טרם התאונה לפי השכר הרבע שנתי שחושב על ידי המל"ל היה 51,184 ₪, וכשהוא משוערך להיום 20,100 ₪ בממוצע לחודש.

       הנתבעת טוענת בסיכומיה כי על פי דו"ח רציפות ביטוח השתכר התובע בשנת 2019 כ-73,000 ₪ ב- 10 חודשים.

        

   22. לא ברור כיצד חישב המל"ל את בסיס שכרו הרבע שנתי של התובע אולם בהעדר בסיס ראייתי התומך נתון זה, לא מצאתי לקבלו.

       התובע צרף תלושי שכר בודדים מהתקופה שקדמה לתאונה כך שלא ניתן על סמך תלושי שכר אלה לדעת כמה השתכר, ועל כן, אין מנוס משימוש בדו"ח רציפות הביטוח שצורף לראיותיו של התובע.

       על פי דו"ח רציפות ביטוח הכנסתו הכוללת בשנת 2019 ב-6.5 חודשים בהם עבד טרם התאונה (10.7.19), עובר לתאונה עמדה על 74,712 ₪ שהינם 11,494 ₪, כשהם משוערכים להיום בסך 14,300 ₪ בממוצע לחודש.

        

   23. התובע טוען בסיכומיו כי בעקבות הפגיעה הקשה בתאונה, הנכות והמגבלות שנותרו, איבד התובע את מלוא כושרו התעסוקתי ולא חזר לעבוד לאחר התאונה ורק בחודש 04/2024 חזר לעבודה חלקית בשכר חודשי של 950 ₪ לחודש.

       התובע מבקש לפצותו בהפסד שכר לעבר ממועד התאונה ועד גיל 70 (07/2019-02/2027), 86 חודש לפי בסיס שכר של 22,100 ₪, סה"כ 1,728,600 ₪.

       כמו כן, מבקש לפסוק פיצוי הפסד שכר לעתיד עד גיל 75, בהתאם למחצית השכר לפי 10,000 ₪ לחודש למשך 5 שנים, בסך 560,000 ₪ ולנכות מסכומים אלה הכנסתו כיום בסך מצטבר של 79,800 ₪, וסה"כ 2,208,000 ₪.

        

   24. על פי חוות דעת מומחה בית המשפט בתחום האורתופדיה נותר התובע עם נכות אורתופדית צמיתה בשיעור 30% בגין הגבלה בתנועות פרק ירך שמאל. מדובר בפגיעה לא פשוטה לאדם בגיל 62 בעת התאונה(כיום 69).

       ד"ר טמיר גפן, מומחה מטעם התובע בתחום רפואה התעסוקתי קבע בחוות דעתו כי כתוצאה מהתאונה התובע איבד את כשירותו לעבודה/להשתכר באופן מלא בשיעור של 100% ולצמיתות.

       ד"ר יהושע גושן, מומחה מטעם הנתבעת בתחום רפואה התעסוקתי קבע בחוות דעתו כי כתוצאה מהתאונה איבד התובע את כושרו לחזור לעבודה שביצע ערב התאונה ויכול לעבוד בעבודה משרדית בישיבה בלבד, וקבע כי מגבלתו התפקודית של התובע כיום אינה מוחלטת אלא בשיעור 65%.

       ד"ר טים יעקבי מומחה בית המשפט בתחום האורתופדי קבע לתובע נכויות זמניות בשיעור 100% למשך ל-4 חודשים מיום התאונה ו- 50% למשך 6 חודשים נוספים.

        

   25. בנסיבות מצאתי להעדיף את מסקנות שנקבעו בחוות דעת המומחה התעסוקתי מטעם הנתבעת לפיה התובע איבד כושרו התעסוקתי בשיעור 65% ולא אובדן כושר תעסוקתי מלא, שקבע מומחה התובע, שכן מסקנה זו נתמכת בשיעור הנכות האורתופדית הצמיתה בשיעור 30%, אשר הינה פגיעה קשה לאדם מבוגר הנעדר שפה ומקצוע אולם לא כזו שמונעת עבודה בישיבה ללא מאמץ פיזי, כאשר עובדת חזרת התובע למעגל התעסוקה בחלוף 5 שנים בגיל 69, גם אם בעבודה במשרה חלקית, תומכת בקביעות מומחה התעסוקתי של הנתבעת, כי התובע לא איבד מלוא כושרו התעסוקתי.

        

   26. מעדותו של התובע בבית המשפט וכפי שמלמדים תלושי שכר עדכניים שצרף התובע לסיכומיו, התובע עובד כיום כשומר במשרה חלקית בישיבה ומשתכר כ- 1,000 ₪ לחודש.

        

       העובדה כי התובע עובד כיום בגיל 69, אינה מתיישבת עם חוות דעת מומחה התעסוקתי מטעם התובע לפיה התובע איבד 100% מכושרו להשתכר ותומכת דווקא בחוות דעת המומחה התעסוקתי מטעם הנתבעת לפיה נפגע כושרו התעסוקתי אולם לא באופן מלא.

        

       התובע מעיד בתצהירו (סעיף 19) כי לאחר התאונה ניסה למצוא עבודה דרך חברות כוח אדם ומכרים, אולם בשל מגבלותיו הרפואיות לא הצליח. התובע לא הציג כל ראיה ו/או עדות בעניין זה, מלבד עדותו, שהינה עדות יחידה, וכאשר נשאל למי פנה, לאיזה חברות ומכרים השיב : "לא זוכר, אני לא זוכר למי התקשרתי." (עמ' 13 לפרוטוקול ש' 35-37).

        

   27. בנסיבות העניין, מעבר לתקופת אי הכושר הזמני שקבע מומחה בית המשפט בתחום האורתופדי, אין שום הצדקה לכך שהתובע לא שב לעבודה כלשהי, המתאימה למגבלותיו הפיזיות עקב התאונה במהלך יותר מ- 5 שנים (עד שנת 2024 עת שב לעבודה כשהיה למעלה מגיל פרישה).

        

   28. התובע זכאי לפיצוי הפסד שכר לעבר לתקופה של 10 חודשים (ממועד התאונה ועד ליום 17.8.2020), בגין אובדן כושר מלא (100%) בתקופת החלמתו מהפגיעה מהתאונה בהתאם לנכויות הזמניות המשמעותיות שקבע ד"ר טים יעקבי, מומחה בית המשפט בתחום האורתופדי, בסך 143,000 ₪ (14,300 ₪ X 10 ח'= 143,000 ₪).

        

   29. לגבי יתרת התקופה מ- 18.8.2020 ועד לגיל התובע לגיל פרישה לעובד שכיר(67) עד ל-

       8.2.2024, בה לא עבד התובע מצאתי לפסוק לתובע פיצוי בשיעור אובדן כושר השתכרות בשיעור 65%, בסך 385,742 ₪ (41.5 ח'X14,300ש"חX 65% = 385,742 ₪).

       סה"כ הפיצוי בגין הפסד שכר לעבר בסך 528,742 ₪.

        

   30. התובע בסיכומיו טוען כי יש לפסוק לו הפסד השתכרות לעתיד עד לגיל 75 נוכח העובדה כי הינו ממשיך לעבוד גם כיום בהיותו כבן 69 מעבר לגיל הפרישה לפנסיה.

       הנתבעת דוחה טענה זו בסיכומיה.

       התובע לא הציג ראיות כשלהן כי בעת פציעתו בהיותו בן ,62 כ- 5 שנים טרם גיל הפרישה לגמלאות, הייתה לתובע כוונה ו/או יכולת להמשיך לעבוד בתחום עיסוקיו. התובע לא צרף חוות דעת מתאימה התומכת בטענתו זו וחוות הדעת שהוגשה מטעמו בתחום התעסוקתי אין כל התייחסות ו/או קביעה כזו.

       עבודתו של התובע מאז 02/2024 ועד היום הינה במשרה חלקית, מספר שעות בודדות בשבוע, לא מקנה זכאות לפסיקת הפסדי השכרות לעתיד, ובוודאי לא עד גיל 75. עבודה בהיקף מצומצם של מי שיצאו לגמלאות בגיל פרישה, אין בה ללמד כי אלמלא התאונה היה ממשיך התובע לעבוד במשרה מלאה גם לאחר גיל פרישה.

        

       התובע כיום כבן 69 מעבר לגיל הפרישה לשכירים, ובנסיבות שתוארו אינו זכאי להפסד שכר לעתיד. (ת"א (מחוזי נצ') 31338-08-11 מוחמד רשאד סעדי נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (30.4.2015)).

        

       הפסד פנסיה

        

   31. בהתאם לפסיקה זכאי התובע לפיצוי בגין הפסדי פנסיה בשיעור 12.5% מסכום הפסד השתכרותו לעבר, השווה לסך 66,093 ₪.

        

       עזרת צד שלישי

        

   32. התובע מבקש לפסוק לו פיצוי בגין עזרת הזולת לעבר, בגין עזרה שקיבל מבני משפחתו בביצוע פעולות יומיומיות, סך של 230,000 ₪, ועבור עזרת הזולת לעתיד עד לתום תוחלת חייו(84) סך של 362,500 ₪. סה"כ בגין עזרת הזולת לעבר ועתיד סך 592,500 ₪.

       הנתבעות מציעות פיצוי גלובלי בגין עזרת זולת לעבר ולעתיד בסך של 50,000 ₪.

   33. על פי הפסיקה עצם קיומה של נכות אינה מזכה אוטומטית בפסיקת פיצוי בגין עזרת הזולת ויש להוכיח את הצורך בעזרה ושיעורה.

        

       "הפיצויים בשל עזרה במשק הבית, ייפסקו כאשר הוכח כי אמנם גרמה הפגיעה, ועתידה לגרום בעתיד הוצאות, שלא היו נגרמות לנפגע אלמלא הפגיעה. עצם הפגיעה ותוצאותיה, אין בהן, כשלעצמן, כדי לזכות את הנפגע בפיצוי בגין עזרה במשק הבית ועליו להוכיח שהנכות שבה לקה גרמה לו ועתידה לגרום לו בעתיד, הוצאות בשל צורך זה." (דוד קציר, פיצויים בשל נזק גוף, מהדורה שניה, עמ' 581).

        

   34. ההלכה היא, שאם ניזוק זקוק לעזרה שניתנה לו על-ידי קרוב משפחה, אין לראות בכך בלבד, עילה לשלילת הזכות לקבל פיצוי מן המזיק (דוד קציר, פיצויים בשל נזק גוף, התשנ"ח 1997, בעמ' 424, ראה גם ע"א 93/73 שושני נ' קראוז ואח’, פ"ד כח(1) 277). לכן השאלה איננה אם התובע קיבל בפועל עזרת צד ג', אלא אם היה זכאי לקבלת עזרה כזאת ואם זו ניתנה לו בין על ידי אדם שאיננו קרוב משפחה ובין על ידי קרוב. התשובה לשאלה האחרונה יכול שתשפיע על שיעורו של הפיצוי.

        

   35. התובע מעיד בתצהירו כי בשנה הראשונה אחרי התאונה ביתו אשר גרה באשדוד סעדה אותו כמעט על בסיס יומי. התובע צרף לראיותיו תצהיר הבת, XXX XXX אולם זו לא התייצבה להיחקר על תצהירה ולפיכך בהחלטה שניתנה הוצא התצהיר מגדר הראיות בתיק. 

       התובע העיד כי הוא מעסיק עובדת ניקיון בשם לנה שעובדת אצלו כשעה וחצי-שעתיים פעמיים-שלוש בשבוע, מבשלת ועושה כביסה, לדבריו מדובר בעובדת שאינה אזרחית ישראל והיא לא מוכנה להעיד. כשנשאל התובע בחקירה הנגדית לגבי עובדת בשם אולגה, ששמה הוזכר בתצהיר ביתו XXX, טען כי עובדת אצלו גב' בשם, לנה, לא ידע מי זו אולגה, ולבסוף אמר ש"אולי היא הייתה פעם פעמיים..." ( עמ' 12לפרוטוקול ש' 22-26).

       בהעדר צירוף כל ראיה להעסקת עזרה בתשלום, לא הוכח כי התובע קיבל בתקופת החלמתו לאחר התאונה עזרה בתשלום.

        

   36. מהראיות שהובאו עולה כי התובע נפגע בתאונה פגיעה קשה ברגלו אשר הגבילה את תפקודו לתקופה של כ-10 חודשים, בהם ללא כל ספק נזקק לעזרת הזולת, במיוחד מקום בו התגורר עד לתאונה בגפו. עדותו של התובע לפיה הסתייע בתקופה האמורה בעזרה של ביתו נמצאה מהימנה על בית המשפט ובנסיבות אלה זכאי התובע לפיצוי בגין עזרת הזולת לעבר בגין תקופת החלמתו. על כן, מצאתי לפסוק לתובע פיצוי גלובלי בגין עזרת הזולת לעבר בסך של 20,000 ₪.

        

       התובע כיום כבן 69 כאשר לפניו עוד 15 שנים עד לתום תוחלת החיים הצפויה, כאשר נוכח הפגיעה והמגבלה התפקודית בגין הפגיעה ברגלו מצאתי לפסוק פיצוי גלובלי בגין עזרת הזולת לעתיד בסך 75,000 ₪. סה"כ הפיצוי בגין עזרה לעבר ולעתיד הינה בסך 95,000 ₪.

        

       הוצאות רפואיות ונסיעות

        

   37. התובע מבקש לפסוק פיצוי בגין הוצאות נסיעות בשל מגבלת הניידות עקב הפגיעה בתאונה בפרק ירך שמאל המגבילה את יכולת התנועה ומצריכה בשימוש מוגבר בנסיעות וכן, הוצאות שיקום רפואי לעבר ועתיד, עבור טיפולים רפואיים, תרופות סכום גלובלי של 150,000 ₪.

        

   38. בהתאם להוראות חוק הביטוח הלאומי וחוק בריאות ממלכתי ולנוכח הכרת המוסד לביטוח לאומי בתאונה כתאונת עבודה, זכאי התובע לקבל הוצאות רפואיות ונסיעות לטיפולים רפואיים מקופת החולים בה הוא חבר ו/או מהמוסד לביטוח לאומי. התובע לא הציג בראיותיו קבלות כלשהן בקשר להוצאות רפואיות. בחקירתו הנגדית הודה כי כלל לא פנה לקבל החזר מהביטוח הלאומי בגין הוצאות רפואיות ונסיעות.(פרוטוקול עמ' 13 ש' 39 עד עמ' 14 ש' 7).

        

       בנסיבות אלה מצאתי לפסוק לתובע פיצוי בגין ראש נזק זה, במיוחד נוכח הפגיעה הקשה ברגלו, מגבלת הניידות, והצורך בשימוש מוגבר בתחבורה, לפסוק פיצוי גלובלי בראש נזק זה לעבר ולעתיד בסך של 30,000 ש"ח.

        

       כאב וסבל

        

   39. התובע מבקש לפסוק לו פיצוי בגין כאב וסבל בסך 400,000 ₪, נוכח חומרת הפגיעה כאביו וסבלו של מאז התאונה בחודש 07/2019 (7 שנות עבר ועוד כ- 15 שנים עד תום תוחלת חייו גיל 84), שכתוצאה ממנה נותרה נכות רפואית צמיתה משוקלת בשיעור 30%.

       הנתבעת טוענת כי יש לפסוק לתובע בגין ראש נזק זה פיצוי בסך 120,000 ₪.

        

   40. אין צורך להכביר במלים על מידת הסבל והכאבים של התובע עקב שבר עצם הירך במיוחד נוכח גילו המבוגר של התובע, מדובר בפגיעה בגינה נקבעה לתובע נכות רפואית משמעותית בשיעור 30% המשקפת כאב וסבל לא מבוטלים.

       בנסיבות אלו, לאור מהות הפגיעה, תקופת ההחלמה הארוכה, מצאתי מקום להעמיד את הפיצוי בגין כאב וסבל  על סכום של 200,000 ₪.

        

       סיכום הנזק

        

   41. סכומי ראשי הנזק שנקבעו בפסק הדין הינם :

       א. הפסד שכר לעבר 528,742 ₪ ב. הפסד פנסיה וזכויות סוציאליות 66,093 ₪.ג. עזרת צד ג' 95,000 ש"ח. ד. הוצאות רפואיות ונסיעות 30,000 ש"ח.ה. כו"ס 200,000 ש"ח

       סיכום ביניים : 919,835 ₪.

        

       כפי שקבעתי לעיל, יש לזקוף לחובת התובע אשם תורם בשיעור 10%, כך שסכום הנזק בניכוי האשם התורם הינו בסך 827,851 ₪.

        

       ניכויים

        

   42. התאונה נשוא התביעה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה, ולתובע שולמו ע"י המל"ל דמי פגיעה וכן תגמולי נכות מעבודה.

       הנתבעת הגישה לבית המשפט חוות דעת אקטוארית, לפיה שולמו וישולמו לתובע גמלאות בסך 1,072,050 ₪ מיום 25.5.2022. הנתבעת בסיכומיה טוענת כי בחודש פברואר 2026 הגיש המל"ל תביעת שיבוב נפרדת (41121-02-26) בגין גמלאות המל"ל לפיה סה"כ שווי הגמלאות ע"פ התביעה כ- 1,531,923 ₪.

        

       בנסיבות, סכום הנזק בסך 827,851 ₪ נמוך מתגמולי המל"ל אף מאלה שפורטו בחוות הדעת האקטוארית שהוגשה לבית המשפט כראיה מטעמה של הנתבעת, כך שהתביעה נבלעת בתגמולי המל"ל.

        

   43. בנסיבות, בהן סכום הנזק נבלע בתגמולי המל"ל, זכאי התובע ע"פ ס' 330 לחוק הביטוח הלאומי, לתוספת פיצוי בשיעור 25%, רק בגין חלקה של הנתבעת 2 (שאינה מעסיקתו).

        

   44. התאונה נגרמה באחריות משותפת של המעסיק (הנתבע 1 שהתביעה כנגדו נמחקה) ושל הנתבעת 2, אחריות המעסיק בשיעור 10% מהנזק ואחריות הנתבעת 2 בשיעור 90% מהנזק.

        

   45. חלקה של הנתבעת 2 בסכום הנזק הינו בסך 745,066 ₪ ( 827,851 ₪ X 90% = 745,066 ₪). סכום הפיצוי לו זכאי התובע הינו בשיעור 25% מסכום הנזק בגינו אחראית הנתבעת 2, היינו בסך 186,266 ₪ (745,066 X 25% = 186,266 ₪).

        

   46. הנתבעת 3, מנורה חברה לביטוח ערכה לנתבעת 2, פוליסת ביטוח אחריות כלפי צד שלישי

       המבטח את אחריות הנתבעת 2 בין היתר בגין נזקי גוף.

       אשר על כן, הנתבעת 2 ו-3 חבות יחד ולחוד לשלם לתובע פיצוי בסך 186,266 ₪, וכן, אגרת בית המשפט, שכ"ט עורך דין בשיעור 17.5% בצירוף מע"מ והחזר הוצאות.

        

   47. הנתבעות 2-3, שלחו הודעת צד שלישי כנגד צד ג'1- ביטחון אינטגרטיבי בע"מ (מעסיקו של התובע) וכן, כנגד צד ג'2, קופר נינוה סוכנות לביטוח (2010) בע"מ, בטענה כי אלה חבות לפצותן ו/או לשפותן בכל סכום שיחויבו לשלם לתובע, מכוח החבות בפן החוזי ו/או מכוח חבות בפן הביטוחי.

        

       כפי שנקבע בפסק הדין, חלוקת האחריות בנזיקין וכן, בהתאם לחוזה ההתקשרות שנערך בין הנתבעת 2 לבין צד שלישי 1, הינה בשיעור זהה. הנתבעת 2 - 90% והצד השלישי 1 - 10%.

       במישור הביטוחי לא מצאתי כי עומדת לנתבעת 2, כיסוי ביטוחי מכוח הפוליסה שהוצאה באמצעות לצד השלישי 1, בגינו הוציא צד שלישי 2 אישור ביטוח.

        

       לפיכך, מקום בו שיעור חלוקת האחריות בנזיקין זהה לשיעור החבות במישור החוזי ומשלא קיים כיסוי ביטוחי לפי הפוליסה שהוצאה לצד ג'1, מצאתי לדחות את ההודעה שהוגשה כנגד הצדדים השלישיים.

        

       סיכום

        

   48. בהתאם לפסק הדין אני מחייב את הנתבעים 2ו-3 יחד ולחוד לשלם לתובע פיצוי בגין נזק הגוף שסבל בסך 186,2666 ₪ אשר ישולם תוך 30 ימים, וכן, אגרת בית משפט, שכ"ט עו"ד בשיעור 20% בצירוף מע"מ והחזר עלות חוות הדעת בהן נשא בתחום האורתופדי והתעסוקתי.

        

       אשר לחוות הדעת בתחום כירורגיית כלי דם, נוכח קביעות מומחה בית המשפט פרופ' חיים ענר, בחוות דעתו כי מחלתו לא נגרמה על ידי התאונה, לא מצאתי להורות על השבת הוצאות חוות הדעת בתחום זה וכל צד יישא בהוצאותיו לעניין זה.

        

       ההודעה שהוגשה כנגד הצדדים השלישיים – נדחית.

       בנסיבות, מחייב הנתבעות 2-3 לשלם לצדדים השלישים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪.

        

       הסכומים שנפסקו ישולמו על ידי הנתבעים 2-3 לתובע ולצדדים השלישיים תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין ובהיעדר יישאו ריבית שקלית ממועד מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.

        

       זכות ערעור לבית המשפט המחוזי.

        

       המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

        

        

       ניתן היום, ו' אלול תשפ"ו, 19 אוגוסט 2026, בהעדר הצדדים.