שומר בגינדי TLV נפצע. "דניה סיבוס" תפצה

העובד נתקל בפסולת בניין במהלך סיור בחניון הפרויקט, ושבר את עצם הירך. הוא יקבל מהחברה כרבע מיליון שקל, בנוסף לתגמולי ביטוח לאומי בסך למעלה ממיליון שקל

בית משפט השלום בתל אביב חייב לאחרונה את ענקית הבנייה "דניה סיבוס", והמבטחת שלה "מנורה", לשלם כ-230 אלף שקל בתוספת הוצאות לשומר בפרויקט גינדי TLV שנתקל בפסולת בניין בחניון הפרויקט ושבר את עצם הירך. הסכומים, אותם פסק השופט אמיר צ'כנוביץ, יתווספו ליותר ממיליון שקל להם נמצא זכאי העובד בביטוח לאומי בשל התאונה.

התובע (69) עלה מרוסיה ב-2017 ושימש בין היתר כשומר באתר בנייה של "דניה סיבוס". התאונה שבמוקד ההליך התרחשה ביולי 2019: לטענתו בזמן שביצע סיור בקומה מינוס אחת של חניון בפרויקט גינדי TLV שהיה ללא תאורה, נתקל לפתע בפסולת בניין (תעלת חשמל) שלא פונתה, והוא נפל בעוצמה על צדו השמאלי.

ממקום התאונה פונה השומר באמבולנס לבית החולים איכילוב, שם עבר CT ואובחן שבר בירך שמאל. הוא עבר ניתוח לקיבוע השבר והועבר לשיקום, ממנו שוחרר רק בחלוף למעלה מחודשיים עם המלצה, בין היתר, לפיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק ומעקב רפואי בקהילה. רופא תעסוקתי מטעמו קבע שאיבד את כושר עבודתו לצמיתות, בעוד מומחה ההגנה סבר שעדיין באפשרותו לעסוק בעבודה משרדית בישיבה.

בתביעתו טען השומר כי "דניה" התרשלה כלפיו, עת לא פעלה לסילוק המפגע המסוכן, ולכן עליה לשאת בנזקיו. האיש סיפר שעקב נכותו כתוצאה מהתאונה נבצר ממנו משך שנים רבות לחזור לשוק העבודה, כאשר רק באפריל 2024 שב לעבודה חלקית בשכר זעום, של פחות מאלף שקל בחודש.

מנגד טענה "דניה" שהתאונה נגרמה בשל התרשלות התובע, ש"הלך לאחור מבלי לוודא שנתיב ההליכה פנוי". נטען שלא מדובר באירוע פתאומי, וכי "כל מי שעובד באתר בניה יודע, או צריך לדעת, שמדובר במקום שיכולה להיות בו פסולת בניין, ולכן נדרש להיזהר".

עיקר האחריות עליה

אלא שהשופט צ'כנוביץ קבע: עיקר האחריות לתאונת השומר ונזקיו רובצת על ענקית הבנייה. "הנתבעת, בהיותה הקבלן הראשי באתר הבניה בו עבד התובע, חבה חובת זהירות מושגית להבטחת שלומם ובטיחותם של כלל העובדים מטעמה באתר הבניה, חובה הכוללת סילוק ומניעת מפגעים במקום", הבהיר.

לדבריו היעדר קיומו של נוהל על-פיו בסוף יום עבודה יש לוודא כי לא נותרה פסולת בניין העלולה לסכן את העוברים ושבים, מהווה הפרה של חובת הזהירות הקונקרטית של "דניה", מעידה על "סטייה מסטנדרט מקובל של חברת בנייה לדאוג לשלומם ובטיחותם של העובדים שבאתר הבנייה", ומלמדת כי התרשלה כלפי השומר.

לצד זאת קבע השופט לתובע 10% אשם תורם, בנימוק שכעובד המכיר את סביבת עבודתו ו"סייר במקום עשרות ואולי מאות פעמים", היה עליו להישמר יותר בעת הליכתו בחניון. השופט אף דחה את עמדת הרופא התעסוקתי מטעמו, כי איבד לחלוטין את כושר עבודתו, ואימץ את זו של מומחה ההגנה, כי אובדן כושר התעסוקה הינו בשיעור חלקי בלבד, של 65%.

הובהר, לעניין זה, שעצם חזרת התובע לשוק העבודה בחלוף כ-5 שנים מהתאונה, במיוחד כשהוא בגיל מתקדם הנושק ל-70 והגם שבהיקף חלקי ובשכר נמוך, שומטת את הקרקע תחת טענתו העקרונית, כי איבד באופן קבוע את כושרו לעבוד.

בגין ראשי הנזק השונים, כדוגמת הפסדי שכר וכאב וסבל, חויבו "דניה" והמבטחת שלה, "מנורה", לפצות את התובע ב-186,266 שקל, בתוספת שכ"ט עו"ד של כ-44,000 שקל, אגרת בית משפט ועלות חוות דעת מומחים. הסכומים יצטרפו ליותר ממיליון שקל להם נמצא האיש זכאי בביטוח לאומי בשל התאונה.

• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.