פלוני נ' נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ

הצדדים השלישיים

1. נתיבי המפרץ בע"מ

     עו"ד שי קין ואח'

2. ארז רובינשטיין ניהול פרוייקטים בע"מ

     עו"ד א' שטיינר ואח'

פסק דין

1. בפניי תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לטענת התובע ביום 27.12.2020, כאשר רכב על קטנוע בכביש 70 מצומת סומך לכיוון צומת יגור, ונקלע לפתע לרצף בורות בכביש; עקב כך איבד התובע שליטה על הקטנוע, נזרק לשולי הכביש ונפגע בגופו.

2. כתוצאה מהתאונה נגרמו לתובע שבר בשוק רגל שמאל, שבר במשטח הטיביאלי בברך שמאל, שברים בצלעות מס' 10-2 וחבלת חזה עם חזה-אוויר. הוא אושפז במרכז הרפואי רמב"ם בחיפה למשך 25 יום ועבר מספר ניתוחים. משם הועבר לאשפוז שיקומי בבית לוינשטיין, ל - 61 יום נוספים. מומחה מטעם בית המשפט, ד"ר דוד קרת, קבע לו נכות צמיתה בשיעור משוקלל של 31.15%.

3. התובע יליד X.X.1980, כבן 40 במועד התאונה, כיום כבן 46.

4. במועד התאונה לא היה לקטנוע ביטוח חובה תקף ועל כן הוגשה התביעה בעילה על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש]. התביעה הוגשה נגד הנתבעת, נתיבי ישראל בע"מ (להלן: הנתבעת), האחראית לפי הנטען לפיתוח ואחזקה של כבישים בינעירוניים, לרבות הכביש בו אירעה התאונה.

5. בכתב ההגנה מטעמה כפרה הנתבעת באחריותה לאירוע התאונה, הכחישה קיומם של פגמים או ליקויים בכביש נשוא התביעה וטענה כי התאונה אירעה בשל חוסר זהירות מצדו של התובע, נהיגה במהירות מופרזת ואי שמירת מרחק מהרכב שלפניו.

6. במקביל שלחה הנתבעת הודעה לצד שלישי נגד חברת נתיבי המפרץ בע"מ (להלן: חברת נתיבי המפרץ), אשר התקשרה עם הנתבעת בהסכם מסגרת למתן שירותי אחזקה לכבישים שבאחריות הנתבעת, לרבות תחזוקה מונעת (עבודות תחזוקה יזומות) ותחזוקת שבר (עבודות לתיקון פגמים או ליקויים שאינן במסגרת התחזוקה המונעת).

7. חברת נתיבי המפרץ דחתה בכתב ההגנה מטעמה את טענות הנתבעת כנגדה וטענה כי הנתבעת התעלמה מהתרעותיה אודות בורות במקטע הכביש הרלוונטי. לטענתה, מפאת שיקולי תקציב וחסכון הנחתה אותה הנתבעת לבצע את תיקוני הבורות באספלט קר, שמהווה, כנטען שם, "פלסטר על חתך עמוק", שכן האספלט הקר אינו עמיד ונוטה להתפרק בעונת הגשמים; לטענת חברת נתיבי המפרץ, חרף התרעותיה בפני הנתבעת כי טיפול בבורות בשיטת האספלט הקר אינו מספק, הנתבעת לא אישרה ביצוע טיפול מקיף ומעמיק יותר בדרך של הטלאות אספלט.

8. עוד שלחה הנתבעת הודעה לצד שלישי נגד חברת ארז רובינשטיין ניהול פרוייקטים בע"מ (להלן: חברת רובינשטיין), עמה התקשרה הנתבעת לצורך פיקוח על עבודותיה של חברת נתיבי המפרץ בע"מ.

9. בכתב ההגנה מטעמה דחתה חברת רובינשטיין את טענות הנתבעת כנגדה וטענה כי בזמן אמת לא התקבלה כל תלונה על פגם או על האירוע עצמו, וכי נודע לה על התאונה רק עם הגשת ההודעה לצד ג' נגדה, כשנתיים וחצי לאחריה. מכל מקום, טענה חברת רובינשטיין, היא התקשרה עם הנתבעת אך ורק לפיקוח על ביצוע העבודות שאושרו על ידי הנתבעת, והיא איננה הקבלן המבצע, אלא הקבלן המבצע הוא חברת נתיבי המפרץ.

10. לאחר דיון ההוכחות הראשון, בו נשמעו עדי התובע בלבד, הודיעו הנתבעת והצדדים השלישיים כי הגיעו להסכמה לפיה ההודעה לצדדי ג' תימחק, וניתן פסק דין בהתאם. במסגרת הסכמה זו ביקשה הנתבעת לאמץ את נספחים 2 ו - 3 לתצהירו של אחראי צוותי הסיור מטעם חברת נתיבי המפרץ, מר דימה וידויצקי (נספח 1 לתצהירו, דו"חות יחידות הסיור של נתיבי המפרץ, הוגשו על ידי הנתבעת עצמה כנספח י"ב למוצגיה).

    נוכח ההסכמה האמורה, מר וידויצקי עצמו, כמו גם ארז רובינשטיין, בעליה של חברת רובינשטיין, לא התייצבו לדיון ההוכחות ולא עמדו לחקירה על התצהירים שהגישו.

    טענות התובע וראיותיו

11. לטענת התובע, בכתב התביעה ובתצהיר עדותו הראשית, במועד התאונה רכב על קטנועו בנתיב הימני (מתוך שניים) של כביש 70, ולאחר יציאה מעקומה ימנית קלה, בין הקילומטר ה - 46 לקילומטר ה - 47 מצומת סומך לצומת יגור, נקלע לרצף של מספר בורות שנפערו בכביש, במרחקים קצרים ביניהם. לטענתו, לא היה באפשרותו להבחין בבורות כיוון שנסע מאחורי רכב אחר שהסתיר לו את מצב הכביש, זאת הגם ששמר על מרחק סביר מהרכב שלפניו. לטענתו, עקב כניסת הקטנוע לאחד הבורות, הוא איבד שליטה עליו, נזרק עמו לשולי הכביש, נתקל במעקה הבטיחות והחליק עמו, כשהקטנוע על צדו השמאלי והתובע עליו, למרחק של כ - 20 מטרים. לטענת התובע, לאחר התאונה תוקנו הליקויים ומקטע הכביש נסלל מחדש.

12. במישור האחריות ביקש התובע להסתמך על שניים: על תיק החקירה של המשטרה ועל חוות דעתו מיום 24.6.2021 של מומחה מטעמו, מר יצחק פפיסמדו, בוחן תנועה וחוקר תאונות דרכים (להלן: פפיסמדו).

13. במסגרת חקירתו במשטרה מסר התובע, כי נסע במהירות של 70-60 קמ"ש, כשלפניו רכב אחר, ואז, במהלך נסיעה רגילה "פתאום אני רואה בכביש בור ומיד עוד בור אחריו בנתיב שלי, את הבור הראשון עברתי בהצלחה ואז כשנכנסתי לבור השני איבדתי שליטה ועפתי עם האופנוע [...]". לשאלות חוקר המשטרה השיב כי הוא מעריך את המרחק בינו ובין הרכב שלפניו בכ - 3 מטרים. עוד מסר כי הוא נוסע בכביש זה לעתים רחוקות בלבד וכי לא היה במקום שילוט כלשהו המתריע בפני כביש משובש.

14. מדו"ח הפעולה שבתיק המשטרה עולה, כי השוטר שהגיע למקום התאונה שוחח עם צוות מד"א, שמסר לו כי התובע נכנס לבור כ - 100 מטרים לפני המקום בו נמצא, וכי הם מפנים אותו לטיפול רפואי.

15. בוחן התנועה המשטרתי שהגיע למקום ובדק את הממצאים קבע כי "נמצא ליקוי תשתיתי כ - 100 מטר צפונית למקום עצירה סופי של הקטנוע בנתיב ימני, קילופי אספלט ובורות בשכבת אספלט עליונה". מסקנתו היתה, כי עקב ליקויים אלו איבד התובע שליטה בקטנועו; הוא אף פנה בדוא"ל למנהל מרחב צפון אצל הנתבעת, ביקש את התייחסותו וכן ביקש "לפעול בהקדם על מנת לטפל במפגע הנ"ל על מנת למנוע מקרים דומים בעתיד". מנהל המרחב אצל הנתבעת השיב, כי מקטע הכביש מטופל באופן שוטף על ידי יחידת סיור של הקבלן [הכוונה לחברת נתיבי המפרץ - ט.מ.] וכי המקום טופל מספר ימים לפני התאונה; הוא הציג דו"חות אודות שבע פעולות תיקון של בורות ושקיעת אספלט במקטע הרלוונטי, בתאריכים 22.10.2020, 23.10.2020 (פעמיים), 2.12.2020, 3.12.2020 ו - 23.12.2020 (פעמיים).

16. אשר למומחה פפיסמדו, זה קבע בחוות דעתו, לאחר ביקור במקום התאונה ועיון בתיק החקירה של המשטרה ובמסמכים נוספים, כי לאורך נתיב הנסיעה הימני בכיוון הנסיעה של הקטנוע היו ליקויים תשתיתיים, קרי, רצף של בורות בכביש לאורך של 33.5 מטרים, וכתוצאה מהם איבד התובע שליטה על הקטנוע, נפל ונפגע.

17. במישור הנזק ביקש התובע להסתמך על תצהיר עדותו הראשית וכן על תיעוד רפואי, תלושי שכר, אישורי החזקה ושימוש בקנאביס ודו"ח ניפוק תרופות. בנוסף ביקש להסתמך על תצהיר עדות ראשית מטעם אמו, וכן תצהיר עדות ראשית מטעם בן דודו יוסי, העובד בעסק של אביו (דודו של התובע), שם נטען כי התובע עבד במשך מספר חדשים טרם התאונה.

18. בתמצית ייאמר, כי לטענת התובע נפגע כושר השתכרותו בצורה קשה, הוא סובל מהגבלות ומכאבים, מטופל עד היום ונוטל תרופות, לרבות קנאביס. בנוסף טען לקושי במישור הנפשי, אולם לא הגיש חוות דעת רפואית מטעמו בתחום זה. אמנם, מספר שנים טרם התאונה חזר התובע בתשובה ולמד בישיבה, אולם לטענתו, בעקבות התאונה לא יכול היה להמשיך בלימודיו אלו, ועל כן איבד את הזכאות לקצבת לומד בישיבה, ובנוסף, עקב מגבלותיו נבצר ממנו להשתלב בכל עבודה אחרת.

    טענות הנתבעת וראיותיה

19. כאמור, הנתבעת כפרה בטענות התובע וטענה כי התאונה אירעה אך ורק בשל נהיגתו חסרת הזהירות של התובע, ללא התאמה לתנאי הדרך, ובמהירות מופרזת.

20. לעניין הליקויים הנטענים בכביש ביקשה הנתבעת להסתמך על תצהיר עדותו הראשית של ליאוניד פליחוב, מנהל אזור חוף בחברת נתיבי ישראל בע"מ (להלן: פליחוב). בתצהירו טען פליחוב, כי הנתבעת מפעילה, באמצעות חברת נתיבי המפרץ, ארבעה צוותי סיור העובדים ששה ימים בשבוע, כאשר כל צוות מסייר בגזרה שהוקצתה לו מידי 72 שעות. במהלך הסיור על הצוות לאתר ולטפל במפגעים שהתגלו וכן לסמן מפגעים המצריכים ביצוע עבודה רחבת היקף. בנוסף, נטען, קיים צוות כוננות הזמין 24 שעות ביממה. עוד טען פליחוב בתצהירו, כי חברת נתיבי המפרץ ביצעה תיקונים באזור התאונה הנטען, גם ביום 23.10.2020 וגם ביום 2.12.2020. כמו כן נטען, כי הנתבעת מפעילה מוקד פניות ארצי הפתוח 24 שעות ביממה, ואולם היא לא קיבלה כל פנייה ביחס למקטע הרלוונטי בכביש 70 בסמוך לפני התאונה או לאחריה.

21. פליחוב טען בתצהירו, כי מעיון בתצלומים שנכללו בחוותו של מומחה התובע פפיסמדו עולה, כי מדובר ב"קילוף מינורי של שכבת אספלט חיצונית, היכול להיגרם בכל רגע נתון על ידי שימוש בכביש".

22. לבסוף הצהיר פליחוב, כי באביב שנת 2021 (דהיינו, מספר חדשים לאחר התאונה), נעשה ריבוד מחדש (הטלאות אספלט) של חלק מכביש 70, לרבות המקטע בו אירעה התאונה, וזאת במסגרת תכנית שנתית שתוכננה מראש וללא כל קשר לתאונה.

23. לתצהירו של פליחוב צורפו כנספח י"ב דוחות יחידות הסיור מטעמה של חברת נתיבי המפרץ (כאמור, דו"חות אלו צורפו גם כנספח 1 לתצהיר מטעם חברת נתיבי המפרץ, כשהם ברורים וקריאים יותר ובצבע).

24. מדו"חות אלו של יחידות הסיור עולה, כי סמוך לפני התאונה נשוא התביעה נמצאו בכביש 70 לדרום הליקויים הבאים, זאת בעקבות קריאות למוקד ו/או בעקבות סיורים של נתיבי המפרץ:

    ביום 22.10.2020 דוּוח על בורות בק"מ 46.8. למחרת (23.10.2020) בוצעה סגירת בורות בק"מ 47-43 בסיוע פקחי תנועה.

    ביום 2.12.2020 דווח על בור בק"מ 46.7-44. נמצא בור שטופל באספלט קר.

    ביום 3.12.2020 דווח על בורות בין צומת כפר חסידים לצומת דשנים. נמצאה שקיעת אספלט בק"מ ה - 44.4, וצויין - "טופל ונדרש המשך עבודה".

    ביום 7.12.2020 דווח על בורות בק"מ 45-44.7. נמצאו בורות שנסגרו באספלט קר.

    ביום 23.12.2020 דווח על בורות בק"מ 46.5 ליד קרית אתא. נמצאו בורות שטופלו באספלט קר.

25. כאמור, הנתבעת ביקשה להסתמך גם על נספח 2 לתצהירו של וידויצקי, דו"חות טיפול באירועים על ידי חברת נתיבי המפרץ בין התאריכים 24.12.2020 ל - 28.12.2020. על פי דו"חות אלו, בוצעו סיורים במקטע הכביש הרלוונטי ביום 24.12.2020 וביום 25.12.2020, ולא נמצא כל ליקוי או מפגע. ביום 26.12.2020 לא בוצע סיור. ביום 27.12.2020, הוא יום התאונה, בוצע סיור בשעה 18:24 בכביש 70 לצפון (התאונה אירעה בסביבות השעה 13:30, כך על פי דו"ח מד"א). גם ביום 28.12.2020 בוצע סיור, אך לא נמצא דבר.

26. עוד ביקשה הנתבעת להסתמך על נספח 3 לתצהירו של וידויצקי, דו"חות יחידת הסיור על ביצוע תיקונים במקטע הכביש הרלוונטי לאחר התאונה. מדו"חות אלו עולה כי בוצעו העבודות הבאות:

    ביום 3.1.2021 - סגירת בורות באספלט בכביש 70 לשני הכיוונים, בק"מ 45-43, בין צומת חסידים לצומת יגור.

    ביום 4.1.2021 - סגירת שני בורות באספלט בנתיב הימני והאמצעי בכביש 70 לדרום בין צומת חסידים לצומת דשנים, זאת בעקבות פניית אזרחית שטענה שפנייה קודמת שלה לא טופלה.

    ביום 18.1.2021 - סגירת בורות באספלט קר בכביש 70 לדרום, בק"מ 47-43.

    ביום 19.1.2021 - נמצאו שקיעות אספלט בכביש 70 בין צומת דשנים לצומת יגור.

    ביום 20.1.2021 - נמצאה שקיעת אספלט ובור בנתיב הימני בכביש 70 לדרום ליד צומת דשנים.

    ביום 27.1.2021 - נסגרו באספלט בורות בכביש 70 לשני הכיוונים, בין ק"מ 47-43.

    ביום 18.2.2021 - דוּוח על בורות בכביש 70 לדרום סמוך לצומת יגור, בוצע תיקון באספלט קר בכביש 75.

27. נוסף על כל אלו ביקשה הנתבעת להסתמך על חוות דעתו של גדי וייסמן, מומחה מטעמה לחקר תאונות דרכים (להלן: וייסמן). בחוות דעתו, שנערכה מבלי שביקר במקום, לאור הזמן שחלף מאז התאונה, קבע וייסמן, כי מעצם העובדה שהתובע נכנס לבורות שבכביש, עולה כי לא שמר מרחק מהרכב שלפניו, שאם לא כן היה יכול להבחין במצב הדרך שלפניו ולהימנע מהכניסה לבור ומאיבוד השליטה בקטנוע. עוד קבע וייסמן, כי יש להניח שאיבוד השליטה של התובע בקטנוע נגרם גם בשל נסיעה במהירות מופרזת ובחוסר זהירות.

28. יצויין, כי על פי נספח 7 לתצהירו של וידויצקי, בין התאריכים 7.3.2021 ל - 10.3.2021 בוצעה עבודה מקיפה של סלילה מחדש של חלק מכביש 70, לרבות המקטע בו אירעה התאונה (משום מה ראיה זו לא צורפה לתצהירו של פליחוב מטעם הנתבעת והיא לא ביקשה לאמצה כראיה מטעמה עם נספחים אחרים שצורפו לתצהיר וידויצקי).

29. אבהיר, כי משעה שביקשה הנתבעת לחזור בה מההודעות לצד ג' ששלחה נגד חברת נתיבי המפרץ ונגד חברת רובינשטיין, הרי שלמעשה היא נוטלת על עצמה את האחריות אותה ביקשה להשית במסגרת ההודעה לצד ג' על שני גורמים אלו.

    ניהול התובענה

30. לאחר שנסיונות להביא את הצדדים להסכמות לא עלו יפה, התקיימו שתי ישיבות הוכחות, במהלכן העידו ונחקרו על תצהיריהם התובע, אמו ובן דודו, וכן פליחוב מטעם הנתבעת. לאור ההסכמה בין הנתבעת ובין צדדי ג', עדיהם לא התייצבו ולא עמדו לחקירה נגדית. כן העידו ונחקרו מומחי שני הצדדים, פפיסמדו ו-וייסמן.

31. לאחר מכן הגישו הצדדים סיכומים בכתב.

    דיון והכרעה

32. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת ראיותיהם, מצאתי לנכון לקבל את התביעה ולהשית את האחריות לתאונה על הנתבעת, ואולם תוך ייחוס אשם תורם לתובע.

    אירוע התאונה

33. לא מצאתי ממש בכפירתה של הנתבעת בעצם אירוע התאונה כגרסת התובע. אכן, עדותו של התובע לא היתה עקבית בחלק מהעניינים, בעיקר לעניין העדר ביטוח חובה תקף לקטנוע במועד התאונה, לעניין השלכת הפגיעה על כושר השתכרותו ולעניין עברו הרפואי ועברו התעסוקתי, ואולם את ליבת עדותו לעניין עצם אירוע התאונה מצאתי מהימנה, מה גם שהיא נתמכת בראיות נוספות.

34. ראש וראשון, הגם שהדבר לא צויין במפורש בדו"חות מד"א, הרי שמדו"ח הפעולה של השוטר שהגיע למקום עולה כי צוות מד"א דיווח לו כי התובע נפגע לאחר שנכנס לבור. מדובר באימרה של גורם אובייקטיבי, איש מערכת אכיפת החוק, בסמוך מאוד לאחר אירוע התאונה, ועל כן מצאתי לנכון לתת לאימרה זו משקל משמעותי.

35. לא מצאתי כי העובדה שלא נרשם, לא במסמכים הרפואיים הראשונים מבית החולים ולא בחוות דעתו של מומחה התובע, כי התובע נפגע עקב כניסת קטנועו לבור, יש בה כדי לפגוע במהימנות גרסתו, כפי שטענה הנתבעת. ראשית דבר, אין להוציא מכלל אפשרות כי התובע מסר דברים אלו, ואולם הם לא נרשמו. שנית, חשיבות רבה מוקנית אמנם לתיעוד הרפואי הראשוני הסמוך לתאונה, בטרם קיבל הנפגע יעוץ משפטי או אחר, ועל פי רוב הגרסה הנמסרת בו נהנית ממידה רבה של אותנטיות ומהימנות; עם זאת, דברים אלו יפים מקום שבתיעוד הרפואי נמסרה גרסה שונה מזו שנמסרה בשלב מאוחר יותר; בענייננו, אין מדובר בגרסה אחרת, שונה, לאירוע התאונה; לכל היותר ניתן לראות בכך משום חוסר פירוט של נסיבות התאונה, מקום שהתובע לא נדרש למעשה למסור פרטים על אופן אירוע התאונה, שלא נדרשו לצורך עצם הטיפול בו. אין בחוסר פירוט זה כדי לסתור את הגרסה המלאה, להפריך את גרסתו של התובע או לפגוע במהימנותו (ראו ת"א (ת"א-יפו) 47679-10-12 אשרף מסארווה נ. הכשרת היישוב בע"מ [17.6.2015]; (ת"א (טבריה) 9748-04-19 פלוני נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ [28.2.2022], ערעור על פסק הדין (ע"א (מח' נצרת) 9212-04-22 [18.7.2022]) נדחה). בענייננו, יש לזכור, כי התובע היה פצוע וכאוב, וכלשונו, כאשר נשאל מדוע לא נכתב בדו"ח מד"א כי החליק עקב בור - "מה, אני אתחיל לדון איתם שם באמצע מד"א, אני כאילו שבור עם צלעות שבורות, רגל שבורה [...] אמרתי לה מה שבכמה מילים וזהו, וכבר הביאו לי הרדמה מלאה." (פרוט' א', עמ' 14, ש' 13 ואילך).

36. לא מצאתי חוסר עקביות בעדותו של התובע באשר לאופן אירוע התאונה, ומכל מקום, לא חוסר עקביות מהותי שיש בו כדי לערער את גרסתו. בחקירתו במשטרה מסר, כי ראה שני בורות זה אחר זה, את הבור הראשון הצליח לעבור בהצלחה, לאחר שהצליח להתייצב, אולם בשל הבור השני איבד שליטה בקטנוע. בבית המשפט הסביר כי היה מדובר בשורה ("רצועה") של בורות, כאשר את הבורות הראשונים הצליח לעבור, אולם הם ערערו את שיווי משקלו ("הזדעזעתי"), ואז נכנס גלגל הקטנוע לבור עמוק, הכידון נכנס לו לריאות, ואז איבד שליטה ונפל (שם, עמ' 10, ש' 24 ואילך). על אף שאלותיה החוזרות של ב"כ הנתבעת, התובע חזר שוב ושוב על אותה הגרסה. אינני סבורה כי העובדה שבתצהירו מסר התובע כי כתוצאה מכניסת הקטנוע לרצף הבורות איבד שליטה, ולא ציין כמה בורות הצליח לעבור ומה היה מספרו הסידורי של הבור העמוק שהביא בסופו של דבר לאיבוד השליטה המלא, יש בה כדי לפגום בליבת גרסתו. אוסיף, כי התובע זיהה את שורת הבורות ואת הבור העמוק בגינו איבד שליטה באופן סופי בתמונות מס' 7 ו - 8 בעמ' 12 לחוות דעתו של פפיסמדו (שם, עמ' 11, ש' 37 ואילך).

37. גם לגבי השאלה האם לאחר שאיבד שליטה על הקטנוע "עף" ביחד עמו והתנגש במעקה הבטיחות שבשוליים, כפי שמסר בתצהירו, או שמא לאחר אובדן השליטה הוא נפל מעל הקטנוע, הקטנוע המשיך ופגע במעקה אולם הוא "עף" עוד כ - 10 מטרים קדימה עד שנעצר, לא מצאתי כי מדובר בסתירה מהותית שיש בה כדי לפגום בגרסת התובע. התרשמותי היא, כי לאחר שאיבד שליטה, עף התובע למרחק מסויים כשהוא עדיין רכוב על הקטנוע הנוטה על צדו השמאלי - ובשל כך מצא בוחן התנועה המשטרתי סימן חריצה לאורך 20 מטרים, שנוצר כנראה מהרַגְלית השמאלית של הרוכב - ולאחר מכן נפרדו התובע והקטנוע, התובע המשיך קדימה והקטנוע נתקל במעקה. מכל מקום, אני מייחסת חוסר עקביות זה בגרסה לחלוף הזמן (במועד מתן העדות - כחמש שנים ממועד התאונה) ולפגיעה המשמעותית שמקשה מטבע הדברים על היכולת לזכור את התרחשות האירוע לפרטיו.

38. אשר לקשר הסיבתי בין מצב הכביש ובין אירוע התאונה, בעניין זה ניתן למצוא בקביעותיו של בוחן התאונות המשטרתי, גורם אובייקטיבי, איש מערכת אכיפת החוק, משום חיזוק לגרסת התובע. הוא אמנם לא קבע זאת במפורש בדו"ח שערך, ואולם הוא כתב זאת במסגרת פנייתו (החריגה, יש לומר) אל מנהל מרחב צפון אצל הנתבעת, שם כתב במפורש כי התובע איבד שליטה על הקטנוע עקב בורות וקילופי אספלט בכביש. אכן, הוא מצא לנכון להתריע בפניו על מצב הכביש ועל השלכותיו, לבקש ממנו הסבר ולפעול לתיקון המצב לבל יתרחשו תאונות נוספות.

39. לכך יש להוסיף את קביעותיו של מומחה התובע פפיסמדו בחוות דעתו. פפיסמדו הצהיר, כי הוא מכיר את התובע מאז ילדותו, כאשר משפחתו התגוררה בשכנות אליו. הוא העיד, כי ימים ספורים לאחר התאונה פנו אליו אחיו של התובע או אחותו וסיפרו לו על התאונה. הוא שוחח עם התובע (שהיה מאושפז אז בבית החולים) וזה תיאר לו את מקום התאונה. הוא נסע למקום ואיתר אותו לפי תיאור התובע, אולם על מנת לוודא מעבר לכל ספק כי אכן מדובר במקום התאונה, המתין לתיק החקירה של המשטרה, ומצא כי אכן מדובר באותו המקום שנבדק גם על ידי בוחן המשטרה (שם, עמ' 29, ש' 3 ואילך). על פי חוות דעתו, וכן התרשים הנרחב שצירף אליה, מצא שורה של בורות לאורך של 33.5 מטרים; כן מצא כי המרחק מהבור האחרון ועד לתחילת סימני החריצה בכביש, קרי, המקום בו איבד התובע שליטה על קטנועו, הוא 57.5 מטרים; מכאן הסיק פפיסמדו, כי אובדן השליטה בקטנוע נגרם עקב הליקויים בכביש.

40. בחקירתו הנגדית עמד המומחה באופן מלא מאחורי חוות דעתו והשיב על השאלות שנשאל בצורה מלאה וללא התחמקות. הוא ערך חישובי מרחק ומהירות מדוייקים תוך כדי עדותו, והדגיש כי אין מדובר בחישובים תיאורטיים, כפי שנטען בפניו בחקירתו, אלא כי מדובר בחישובים שהתבססו על הממצאים שמצא בשטח. מצאתי את חוות דעתו ואת עדותו מקצועיות ומשכנעות.

41. אעיר, כי חוות דעתו של מומחה הנתבעת, מר וייסמן, לא כללה למעשה כל התייחסות של ממש למצב הכביש ולתרומתו לאירוע התאונה; הוא אמנם כתב בחוות דעתו כי הוא חולק על מסקנתו של פפיסמדו בחוות דעתו, לפיה מצב הכביש הוא הגורם הבלעדי לתאונה, וגם שלל את מסקנותיו של בוחן התאונות המשטרתי, אולם עבר בשתיקה על תרומת מצב הכביש לאירוע התאונה, גם אם ניתן לראות בהתנהגות התובע משום אחד הגורמים לה. הוא הסתפק בקביעה לפיה "בכבישי הארץ קיימים ליקויים ולכן כל נהג חייב להיות מודע לכך ולנהוג בהתאם תוך יכולת להבחין בכל דבר, כולל במצב הדרך". ואולם כיוון שמר וייסמן כלל לא היה בשטח, לא מיד לאחר התאונה ולא בכלל, זאת בניגוד לבוחן המשטרתי ולמר פפיסמדו, מצאתי לנכון ליתן לקביעותיו אלו משקל נמוך ביותר, אם בכלל, ולהעדיף על פניהן את קביעות הבוחן המשטרתי ומומחה התובע.

42. אוסיף, כי בחלק מהעניינים עליהם נשאל מר וייסמן היתה עדותו מתחמקת; כך, כאשר נשאל בכמה זמן עובר קטנוע, במהירות 75 קמ"ש, מרחק של כ - 57 מטרים - הוא המרחק מהבור האחרון ועד לתחילת סימני החריצה בכביש, השיב כי מדובר בכשתי שניות וחצי; כאשר התבקש לומר האם מדובר בפרק זמן סביר לנסיון השתלטות על קטנוע שהחליק, טען שאינו יכול לומר, משום שאין לו ומעולם לא היה לו רשיון נהיגה על אופנוע, אולם בסופו של דבר הסכים כי מדובר בפרק זמן סביר (פרוט' ב', עמ' 5, ש' 33 ואילך).

43. זאת ועוד, הגם שבחוות דעתו העלה מר וייסמן אפשרות כי סימני המים, השמן והחול שמצא הבוחן המשטרתי כ - 150 מטרים לפני מקום הימצאות הקטנוע הם הם הגורם לתאונה, הרי שבעדותו בבית המשפט אישר, כי למעשה אין הדבר אפשרי, שכן לא נמצאו סימני מים ושמן שהותירו צמיגי הקטנוע בהמשך הדרך, משמע, הקטנוע לא עבר דרך המים והשמן ומכאן שלא הם הסיבה לאיבוד השליטה בקטנוע (שם, עמ' 7, ש' 24 ואילך).

44. סיכומו של דבר: מכל האמור לעיל מצאתי את גרסתו של התובע לעניין אירוע התאונה מהימנה, עדותו לא קרסה בחקירה הנגדית, היא נתמכה בראיות חיצוניות אובייקטיביות ולא הובאה מטעם הנתבעת כל ראיה סותרת. כמו כן מצאתי כאמינות ומשכנעות את קביעותיו של המומחה מטעמו, שהתבסס בין השאר על קביעות הבוחן המשטרתי ועל הביקור שהוא עצמו ערך במקום, בדבר הקשר הסיבתי בין מצב הכביש ובין אירוע התאונה, כאשר עדותו לא קרסה בחקירתו הנגדית וקביעותיו לא נסתרו, גם לא בחוות דעתו ובעדותו של מומחה הנתבעת.

45. אני קובעת, איפוא, כי התאונה נגרמה כגרסת התובע, לאחר שעבר דרך שורה של בורות בכביש, איבד שליטה על קטנועו ונפל עמו.

    האחריות

46. אין חולק, כי הנתבעת היא חברה ממשלתית האחראית, בין היתר, לאחזקת כבישים במדינת ישראל, ובהם מקטע הכביש הרלוונטי. ככזו, מוטלת עליה חובת זהירות כלפי הנוסעים בכבישים שאחזקתם הופקדה בידיה, במסגרתה עליה לפעול לתחזוקת הכבישים באופן מיטבי, על מנת להגן על רכושם ועל ביטחונם של הנהגים (ראו תא"מ (ראשל"צ) 30730-01-16 עמוס נ' נתיבי ישראל [21.8.2017], בפסקה 8 לפסק הדין והמקורות המצוטטים שם).

47. לטענת הנתבעת, הגם שהיא נושאת באחריות מושגית כלפי המשתמשים בכבישים שבאחריותה, אין להשית עליה אחריות קונקרטית לאירוע התאונה, שכן תחת אחריותה מצויים אלפי קילומטרים של כבישים, ומשום שהיא נקטה באמצעים סבירים לאיתור ולמניעת סיכונים בכבישים.

48. אכן, אחריותה של הנתבעת לכבישים שבאחריותה איננה אחריות אבסולוטית: הנתבעת אינה חבה לכל נזק שהתרחש כתוצאה ממפגע המצוי בשטח שבאחריותה, אלא לנזק שנגרם בשל כך שהיא לא פעלה בשקידה ראויה ובתוך זמן סביר להסרתו. אכן, הפרת החובה נבחנת על פי סטנדרטים של צפיות ושל סבירות, כאשר השיקולים הרלוונטים הם יכולת הצפיה, ידיעה בפועל, קיום מנגנונים לאיתור ולטיפול במפגעים, וזמן התגובה לטיפול במפגע לאחר האיתור.

49. לטענת הנתבעת, לצורך איתור וטיפול במפגעים בכבישים שבאחריותה היא קבעה מנגנון איתור וטיפול בעל שני רבדים: עבודות תחזוקה מונעת, בדרך של סיורים המבוצעים על ידי צוותי חברת נתיבי המפרץ כל 72 שעות; ועבודות תחזוקת שבר, בדרך של טיפול במפגעים המאותרים על ידי הנתבעת (באמצעות חברת נתיבי המפרץ) או המדווחים לה במוקד הפועל 24 שעות ביממה. לטענת הנתבעת, לאור מנגנון איתור וטיפול זה יש לקבוע כי נקטה את כל הצעדים הסבירים הנדרשים למניעת מפגעים בשטחי אחריותה.

50. אין בידי לקבל טענה זו. ראש וראשון, הנתבעת ידעה היטב, או לכל הפחות היתה אמורה לדעת היטב, כי מקטע הכביש נשוא התביעה הינו בעייתי וכי חדשות לבקרים נפערים בו בורות והאספלט מתקלף ושוקע; לראיה, וכפי שעולה מדו"חות הסיור של נתיבי המפרץ (סעיף 26 לעיל), בפרק זמן של חדשיים בלבד, אוקטובר - דצמבר 2020 התקבלו חמישה דיווחים על ליקויים באספלט שהצריכו טיפול מיידי; ואילו בחודש שלאחר התאונה, ינואר 2021 (סעיף 28 לעיל) התקבלו דיווחים על לא פחות משש נקודות בהן נמצאו ליקויים באספלט שהצריכו טיפול מיידי. מהתצלומים שצורפו לדו"חות, וכן מצילומים מס' 8-1 בחוות דעתו של פפיסמדו, במיוחד צילום 8 המתעד את הבור האחרון בגינו איבד התובע סופית את השליטה בקטנוע, עולה כי מדובר במקטע כביש משובש, ובאחת מהנקודות בו אף הוצב תמרור מתאים. קשה איפוא להלום, כי הנתבעת לא היתה ערה למצבו התחזוקתי העגום של מקטע הכביש.

51. ואולם, חרף האמור לעיל, דומה כי הנתבעת לא התייחסה לבעיית הבורות וקילופי האספלט בכבישים שבאחריותה בכובד ראש מספיק. בתצהירו ובעדותו כינה מר פליחוב ליקויים אלו "קילופים מינוריים" של שכבת האספלט החיצונית. דומני, כי תיאור זה חוטא לאמת ומצביע לכל הפחות על התייחסות כלאחר יד מצדה של הנתבעת. אין מדובר ב"קילופים מינוריים"; מדובר בקילוף עמוק של שכבת אספלט היוצר פער של מספר סנטימטרים במפלס הכביש, בשטח נרחב. במספר מקומות הקילוף כה עמוק עד שניתן להגדירו כ"בור", כפי שכינה זאת גם הבוחן המשטרתי. אפשר שנסיעה של רכב ארבעה-גלגלי עליהם מסוכנת פחות, זאת בשל יציבותו של רכב כזה וכפועל יוצא - יכולת השליטה בו של הנהג, גם לאחר שנקלע לתוך שורת בורות אלו, ואולם אין אלו פני הדברים כאשר מדובר ברכב דו-גלגלי. על אבחנה זו עמד מומחה הנתבעת עצמה, מר וייסמן, שהעיד, כי בדרכו ביום עדותו מחדרה לחיפה ראה כמות רבה של קילופי אספלט בדרך (מצב בעייתי כשלעצמו) אולם הוא לא ראה מניעה מלנסוע עליהם, משום שנהג ברכב ארבעה-גלגלי (פרוט' ב', עמ' 3, ש' 39 ואילך); מכלל ההן נשמע הלאו והמסקנה העולה מעדות זו היא כי לגבי רכב דו-גלגלי, קילופי אספלט אלו מהווים סכנה של ממש.

52. אין בידי לקבל גם את טענתו של פליחוב, כי הבורות שגרמו לתאונה "יכולים להיגרם בכל רגע נתון על ידי שימוש בכביש". דו"חות הסיור של נתיבי המפרץ מדברים בעד עצמם ומלמדים, כי שוב ושוב התקבלו במוקד קריאות על בורות באספלט באותו מקטע, ושוב ושוב יצאו הצוותים לתקן את הבורות ששבו ונפערו בכביש. אין מדובר, איפוא, בבור שנפער לפתע פתאום או באקראי, אלא בליקוי מתמשך בתחזוקת הכביש. אמנם בעדותו ניסה פליחוב לגמד את כמות הקריאות והמפגעים שדווחו במקטע הרלוונטי, כאשר טען תחילה כי נעשו שני תיקונים בלבד בכביש, ביום 23.10.2020 וביום 2.12.2020, ואולם הדו"חות הכתובים מלמדים כאמור אחרת, וגם מר פליחוב נאלץ להודות בכך בחקירתו (שם, עמ' 14, ש' 26 ואילך; עמ' 15, ש' 26 ואילך). אכן, מדו"חות הסיור עולה, כי מדובר בליקוי תשתיתי שנמשך לאורך זמן רב במקטע הכביש הרלוונטי, ואשר דרש שוב ושוב טיפול מצדה של הנתבעת (באמצעות חברת נתיבי המפרץ), ולא בכדי מצא לנכון בוחן התאונות המשטרתי לפנות בעניין זה אל הנתבעת.

53. אוסיף, כי חוסר רצינות זה מצדה של הנתבעת עולה גם מתשובתו של מנהל מרחב הצפון שלה על פנייתו של הבוחן המשטרתי: בתשובתו הסתפק מנהל המרחב בציון כי קטע הכביש הרלוונטי מטופל על ידי יחידת סיור של קבלן באופן שוטף, וצירף דו"ח המתעד טיפול מספר ימים לפני התאונה. אין בתשובה זו כל הסבר לכך, שעל אף "הטיפול השוטף" והתיקון שנערך במקום ימים ספורים קודם לכן, נמצאה בכל זאת שורה של בורות לאורך יותר מ - 33 מטרים במקום התאונה. דומה כי מעבר להעברת האחריות אל כתפי הקבלן, קרי, חברת נתיבי המפרץ, והתייחסות כלאחר יד אל המפגע, אין בתשובה זו דבר, ויש להצר על כך שבוחן המשטרה הסתפק בתשובה זו ולא המשיך במעקב הדוק אחר תיקון כלל הליקויים.

     

54. אשר ל"תחזוקה המונעת", לא ברור באיזו מידה אכן נערכו סיורים במקטע הכביש הרלוונטי, אם בימים שלפני התאונה וגם ביום התאונה ולמחרת לו לא נמצאו מפגעים כלשהם במקום התאונה - כפי שעולה מנספח 2 לתצהיר וידויצקי (סעיף 27 לעיל), זאת כאשר אלו אותרו בצורה ברורה על ידי הבוחן המשטרתי שהגיע למקום. כיצד לא ראו יחידות הסיור את המפגעים? להן הפתרונים, וייתכן שזו אחת הסיבות להסכמות אליהן הגיעו הנתבעת וצדדי ג', שמנעו העמדת מצהיריהן של צדדי ג' לחקירה נגדית בבית המשפט. לפליחוב עצמו לא היו הסברים לתמיהות אלו (פרוט' ב', עמ' 13, ש' 29 ואילך).

55. אשר לאופן הטיפול באותם "קילופי אספלט" ובורות: לטענת חברת נתיבי המפרץ, משיקולי תקציב הנחתה אותה הנתבעת לתקן את הקילופים והבורות - לרוב באספלט קר ולעתים באספלט חם, אשר אלו גם אלו, להגדרתה, מהווים "פלסטר על חתך עמוק", שכן האספלט אינו מחזיק מעמד לטווח ארוך ומתפרק עקב הגשמים. אמנם פליחוב בתצהירו טען שאין כל אינדיקציה לכך שהתיקון מתפרק, ואולם דומה כי העובדה ששוב ושוב מתקבלים דיווחים אודות בורות באספלט באותו מקטע כביש, הן טרם התאונה והן לאחריה, מדברת בעד עצמה ומלמדת כי אין מדובר בפתרון מספק וארוך טווח, וכי תיאורו כ"פלסטר על חתך עמוק" משקף נכונה את מהותו; יש להניח כי ההסכמות אליהן הגיעו הנתבעת וצדדי ג' באו בין השאר על מנת לסגור את החזית שנפתחה ביניהן (גם) בהקשר זה ואשר היה בה כדי לחזק את טענות התובע.

56. ואבהיר: גם אם לא ניתן היה לבצע בעונת החורף טיפול מקיף בתשתיות וריבוד אספלט חדש בכל המקטע, עדיין אין בכך כדי לפטור את הנתבעת מאחריותה; היה עליה לסמן את אזורי הבורות ואף לחסום את הנתיב האמור במקטע הספציפי בו נפערו הבורות, על מנת למנוע נסיעת כלי רכב בהם. הנתבעת לא נקטה גם צעד כזה.

57. לא מצאתי כי פסקי הדין אליהם הפנתה הנתבעת בסיכומיה תומכים בעמדתה להעדר אחריות מצדה. בפסקי דין אלו אירעו תאונות בשל ליקוי או מפגע נקודתי, אקראי ובלתי צפוי על הכביש, שנוצר סמוך לפני אירוע התאונה, כגון כתמי שמן על הכביש (ת"א (שלום ת"א-יפו) 25045/06 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' כלל חברה לביטוח בע"מ [30.6.2008] ותא"מ (רחובות) 15657-11-09 מדינת ישראל נ' עיריית רחובות [3.2.2011]); חלק מצמיג של משאית על הכביש (ת"א (רמלה) 10997-12-16 פרי ירוחם חברה לרכב בע"מ נ' נתיבי ישראל בע"מ [11.11.2018]); או מלחציים (תא"מ (רמלה) 27025-04-18 יו. טי. אס. יוניברסל פתרונות תחבורה בע"מ נ' נתיבי ישראל בע"מ [10.7.2019]). אין להקיש ממפגעים אקראיים אלו לליקויי האספלט נשוא התביעה, הקיימים במקום זמן רב, כאשר הנתבעת מקבלת שוב ושוב התראות מקבלן הסיורים שלה על עוד ועוד בורות ושקיעות אספלט במקטע הרלוונטי, ואלו אינם מטופלים באופן יסודי.

58. אשר לתא"מ (חיפה) 79781-12-20 סבע נ' נתיבי ישראל בע"מ [24.10.2022], אכן באותו מקרה נדחתה התביעה נגד הנתבעת בגין נזק לרכב בשל בור שנפער בשל הגשם (כנראה בור שכוסה בעבר באספלט קר), זאת משבית המשפט שוכנע באותו מקרה כי הנתבעת נקטה את הצעדים הסבירים לאיתור מפגעים ולטיפול בהם. המקרה שלנו, כאמור, שונה.

59. סיכומו של פרק זה: לא התרשמתי כי הנתבעת, באופן ישיר או באמצעות קבלני המשנה שלה, צדדי ג', נקטו צעדים סבירים לאיתורם של מפגעים וליקויים במקטע הכביש הרלוונטי ולא טיפלו בצורה מספקת במפגעים ובליקויים שהתגלו, אלא ביצעו טיפול נקודתי שאינו פותר את הבעיה לטווח ארוך, כביכול על מנת לצאת ידי חובה, זאת הגם שידעו או היו צריכים לדעת כי מדובר במקטע כביש במצב תשתיתי ותחזוקתי לקוי.

60. לאור זאת יש לקבוע כי הנתבעת התרשלה במעשיה ובמחדליה כלפי משתמשי הדרך ובהם התובע, ועל כן עליה לשאת באחריות לנזקים שנגרמו לו עקב כך.

    אשם תורם

61. יחד עם זאת, מצאתי לנכון לייחס לתובע אשם תורם. בחקירתו במשטרה טען התובע כי נסע במהירות של 70-60 קמ"ש. על כך חזר גם בבית המשפט (פרוט' א', עמ' 8, ש' 21). לא מצאתי ממש בטענת ב"כ הנתבעת בפניו, כאילו אין זה סביר שנסע במהירות כזו בכביש שהמהירות המותרת בו היא 90 קמ"ש, וכאילו אין זה סביר שלא ניסה לעקוף את הרכב שלפניו דרך הנתיב השמאלי, שעל פי עדותו במשטרה היה פנוי, באשר מדובר היה בלא יותר מאשר שאלות ספקולטיביות. מצאתי לנכון לקבל את עדות התובע לפיה לא נסע במהירות גבוהה יותר משום שהיו לפניו כלי רכב והוא נסע לפי קצב זרימת התנועה (שם, ש' 23).

62. אף על פי כן, סבורתני כי התובע לא עמד בחובתו לשמור מרחק בטחון סביר מהרכב שלפניו. אכן, שלא כפי שנשאל בחקירתו בבית המשפט, מרחק הביטחון הסביר הקבוע בתתקנה 49(ב) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 הוא בן שנייה אחת ולא שתיים; ואולם בכל מקרה, ברי כי התובע לא שמר על המרחק הנדרש, אשר על פי עדותו של פפיסמדו המומחה מטעמו, בהתאם למהירות נסיעתו ומרחק הבלימה הנגזר ממנה, היה של 20 מטרים לפחות (שם, ש' 31, ש' 38 ואילך): בחקירתו במשטרה מסר כי שמר על מרחק של 3 מטרים מהרכב שלפניו; בבית המשפט העריך כי שמר מרחק של שני כלי רכב בינו ובין הרכב שלפניו, מרחק אותו העריך בכ - 7 מטרים (שם, ש' 32 ואילך). את ההבדל בגרסאות הסביר בכך שבעת חקירתו במשטרה היה במצב של קהות חושים עקב הפגיעה הקשה ועל כן לא זכר את כל הפרטים (שם, עמ' 9, ש' 5 ואילך). בשים לב לכך שהחקירה נערכה ביום 22.2.2021, כחדשיים לאחר התאונה, אמנם בעת שהתובע היה מאושפז עדיין אשפוז שיקומי בבית לוינשטיין, לא מצאתי הסבר זה משכנע במיוחד; מכל מקום, מומחה התובע פפיסמדו הסכים בעדותו בבית המשפט, כי גם מרחק של 8 מטרים מהרכב מלפנים איננו מרחק בטחון סביר בנסיבות (שם, עמ' 35, ש' 30 ואילך).

63. בהקשר זה אעיר, כי אין ממש בטענת הנתבעת בסיכומיה, לפיה פפיסמדו אישר בחקירתו הנגדית כי הגורם האנושי הינו הסיבה המכרעת לתאונות; הוא אכן נשאל כך, אולם תשובתו היתה: "בתאונות באופן כללי בלי קשר לאופנוע יש גם גורם אנושי מעורב בכל זה, אחרי הכל מי שנוהג בכלי זה בן אדם" (שם, עמ' 29, ש' 39-37); משמע, המומחה אישר כי הגורם האנושי הוא על פי רוב אחד הגורמים לתאונה, אולם ודאי שלא הסיבה המכרעת, תמיד, לתאונות, כנטען על ידי הנתבעת, ויש להצר על כך שהדברים לא צוטטו בצורה מדוייקת.

64. אני קובעת, איפוא, כי התובע לא שמר מרחק סביר בינו ובין הרכב שלפניו; למעשה, שמר על מרחק של מטרים ספורים בלבד ממנו. סבורתני, כי לו היה שומר מרחק סביר כנדרש, היה סיכוי טוב יותר שהיה רואה מבעוד מועד את הבורות בכביש ומתנהל בהתאם - מפחית את המהירות ונמנע מלהיכנס לתוכם. ויוזכר, כי התובע עצמו אמר כך לחוקר המשטרה, כי לוּ היה לבד בכביש, היה רואה את הבורות ומתחמק מהם.

65. בשקילת מידת האשם של התובע אל מול זו של הנתבעת, מצאתי לנכון לייחס לתובע אשם תורם בשיעור 25%.

    המצב הרפואי

66. לכתב התביעה צירף התובע את חוות דעתו של ד"ר אברהם משיח, מומחה אורתופד מטעמו, שקבע לו נכויות כדלקמן: 10% בשל הגבלה ביישור ברך שמאל; 10% בשל הגבלה בכיפוף ברך שמאל; 20% בשל אי-יציבות קדמית-אחורית של הברך; 5% בשל הגבלת תנועות בעמוד השדרה הגבי ו - 20% בשל צלקות, סך הכל 50.75% במשוקלל.

67. הנתבעת הגישה מטעמה את חוות דעתו של ד"ר שי פריימן, שקבע לתובע 10% בשל הגבלה ביישור ברך שמאל ועוד 10% בשל אי-יציבות קדמית-אחורית של הברך.

68. ד"ר דוד קרת, מומחה מטעם בית המשפט, קבע לתובע נכויות כדלקמן: 10% בשל הגבלה ביישור הברך (תקנה 48(2)(ז)II לתוספת לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: תקנות המל"ל)); 15% בשל אי-יציבות קדמית-אחורית של הברך (תקנה 35(1)(ב)-(ג) מותאם לתקנות המל"ל); ו - 10% בשל צלקות, כנכות אסתטית (תקנה 75(1)(ב) לתקנות המל"ל), סך הכל במשוקלל, 31.15%.

69. התובע טען, כי נכותו התפקודית הינה בגובה נכותו הרפואית, שכן גם לצלקות השלכה תפקודית. הנתבעת טענה מנגד, כי נכותו התפקודית של התובע נמוכה במידה ניכרת מזו הרפואית, ראשית, בהעדר השלכה תפקודית לצלקת, ושנית, נוכח חפיפה, לשיטתה בין שתי הנכויות בגין הגבלה מסויימת בברך שמאל של התובע. לטענתה, נכותו התפקודית של התובע אינה עולה על 15%.

70. עוד טענה הנתבעת, כי ממילא לא היה לתובע כושר השתכרות גבוה במיוחד: נטען לעבר נפשי עשיר ביותר, הכולל התקפי חרדה, מצבי רוח ירודים, נדודי שינה ואירועים נפשיים קשים בגינם היה התובע בטיפול תרופתי במשך שנים. עוד נטען, כי התובע סובל מכאבי גב תחתון מזה שנים, כאבים בכפות הרגליים, כאבים והגבלות תנועה בירך ימין ובכתף ימין, והכל כפי שעולה מהתיעוד הרפואי שצירפה למוצגיה. כן הצביעה הנתבעת על כך שלתובע עבר של שימוש בסמים כגון אקסטזי ואל.אס.די.

71. עניין השימוש בסמים בעברו של התובע אושר בעדותו של בן דודו של התובע (פרוט' א', עמ' 4, ש' 25 ואילך); אמנם, באופן תמוה לא סבר בן הדוד כי שימוש מעת לעת באל.אס.די. מהווה "שימוש" בסמים, לא כל שכן "התמכרות" לסמים, אולם אין דעתי כדעתו. אף התובע עצמו הקל ראש בשימוש בסמים, אם כי אישר שהשתמש באל.אס.די. ובאקסטזי, אך הגדיר זאת כ"משובת נעורים", וכלשונו - "ילד שטותניק" (שם, עמ' 17, ש' 11 ואילך). לדבריו, מזה 10 שנים הוא נקי ואינו משתמש בסמים או אף מעשן סיגריות.

72. אציין, כי כפי שניסה התובע לגמד את השימוש בסמים, כך עשה גם לעניין קשיים נפשיים מהם סבל בעברו, ולעניין תאונות שאירעו לו בעבר, למשל - כאשר הציג תאונות משמעותיות (כגון שבר בירך ימין שהצריך אשפוז של שבוע ופיזיותרפיה של שנתיים) כ"תאונה קטנה" (שם, עמ' 16, ש' 22 ואילך).

73. אכן, הפגיעה בתאונה נשוא התביעה לא היתה קלה, אולם התרשמתי כי התובע ניסה להאדיר את השלכותיה ולהציגה כמשמעותית יותר מאשר היתה בפועל, במיוחד על רקע בעיות רפואיות, פיזיות ונפשיות, קודמות.

    עברו התעסוקתי של התובע

74. התובע העיד, כי בילדותו חזר בתשובה, התחתן, ולאחר מספר שנים התגרש ויצא בשאלה, עבר לגור בתל אביב ועסק בהדרכת ברמנים. לפני כעשר שנים, בסביבות שנת 2015, חזר שוב בתשובה והחל ללמוד בכולל (שם, עמ' 19, ש' 13 ואילך). על פי דו"ח רציפות הביטוח שהגישה הנתבעת, מאז חודש ינואר 2015 ועד לחודש יוני 2019 לא עבד ולא השתכר. בין החדשים יולי 2019 עד מרס 2020 עבד בטיפול בקשישים בשכר ממוצע של כ - 3,100 ₪ לחודש, במקביל להיותו תלמיד כולל. במשך ששת החדשים שלפני התאונה שוב לא עבד התובע ולא השתכר.

75. מאז חודש ספטמבר 2024 עובד התובע בעיריית חיפה, כמלווה בהסעות של ילדים בעלי צרכים מיוחדים (שם, עמ' 22, ש' 16 ואילך). על פי תלושי השכר שהגיש בפתח עדותו (ת/1), שכרו החדשי הממוצע הינו כ - 8,500 ₪. בבית המשפט מסר התובע, כי הוא עובד ששה ימים בשבוע, 7 שעות ביום, ובימי ששי - 5 שעות (שם, עמ' 23, ש' 31-28); מכאן, שהוא עובד בהיקף משרה מלא.

76. לא מצאתי לנכון ליתן משקל רב לתצהירו ולעדותו של בן דודו של התובע, לפיהם לולא התאונה יכול היה התובע להשתלב בעסק עבודות הגבס המשפחתי ולהשתכר כ - 15,000 ₪ נטו. בן הדוד ביסס קביעתו זו על כך שבעבר עבד התובע בעסק האמור. אלא שבעדותו בבית המשפט הסתבר כי מדובר היה בכחדשיים בלבד במהלך שנת 2006, קרי, לפני 20 שנה (שם, עמ' 2, ש' 29 ואילך). אינני סבורה כי יש בכך כדי להעיד על האופק התעסוקתי האפשרי של התובע, במיוחד לא על רקע התהפוכות בחייו האישיים, כפי שסיפר עליהן התובע בעצמו (חזרה בתשובה, בשאלה ושוב בתשובה, שימוש בסמים וכדומה). זאת ועוד, בן הדוד לא הציג ראיות בדבר השכר המשולם לעובדים בעסק שלו, משלא הביא תלושי שכר כלשהם (שם, עמ' 4, ש' 7-6). מצאתי עדות זו מגמתית, מטעמו של קרוב משפחה המבקש לסייע לתובע, ולא ראיתי לנכון לייחס לה משקל משמעותי.

77. בשקלול כל אלו, כאשר לא מצאתי כי הצלקות הן בעלות השלכה תפקודית כלשהי, ולאור חפיפה חלקית בין הנכויות שנקבעו בגין המגבלות השונות בברך (הגבלה בסוף היישור ואי-יציבות), העבר המשמעותי הפיזי והנפשי, העבר התעסוקתי הבעייתי, והעובדה שדווקא לאחר התאונה השביח התובע משמעותית את שכרו, אני סבורה כי נכותו התפקודית של התובע נמוכה מנכותו הרפואית. ביטוי לכך נתתי בפסיקת סכום גלובלי עבור הפסדי השכר שלו ממועד תום הנכויות הזמניות שקבע לו ד"ר קרת ועד היום, ועבור הגריעה מכושר השתכרותו.

    הנזק

78. מכל האמור לעיל מצאתי לנכון לפסוק לתובע פיצוי בהתאם לראשי הנזק כדלקמן:

    כאב וסבל

79. לאור הנכות הרפואית, האשפוז הממושך (קרוב לשלושה חדשים) והניתוחים אני פוסקת לתובע 170,000 ₪.

    הפסדי שכר בעבר:

80. לטענת התובע, הגם שבתקופה הקודמת לתאונה לא עבד, נגרמו לו הפסדים עקב כך שלא יכול היה ללמוד בכולל ועל כן נשללה ממנו קצבה חדשית של 2,000 ₪; אלא שלא הובאה תשתית ראייתית כלשהי לתמיכה בטענה זו, לא לעניין תשלום הקצבה החדשית ולא לעניין שלילתה מהתובע עקב התאונה. אדרבא, מדו"ח רציפות הביטוח כלל לא עולה כי התובע היה רשום כתלמיד במוסד תורני אחרי חודש אוגוסט 2019. משלא הוכח נזק זה, שהינו נזק מיוחד הטעון הוכחה בראיות ממשיות, אין מקום לפסקו לתובע.

81. בסיכומיו ביקש התובע להעמיד את בסיס השכר לחישוב נזקיו על שלוש תקופות: הראשונה, ממועד התאונה ועד לתחילת עבודתו בעיריית חיפה (9/2024) - על 3,000 ₪; השניה, מתחילת עבודתו בעיריית חיפה ולמשך 10 שנים, בהנחה שיתמיד בעבודה זו למשך התקופה האמורה - על בסיס שכרו הממוצע כיום בעיריה, 8,500 ₪; והשלישית, מתום עשר השנים הללו (9/2034) ועד תום תוחלת חיי העבודה שלו (11/2047) - על בסיס 11,000 ₪. טענה זו מקובלת עליי באופן חלקי בלבד.

82. כאמור, בחצי השנה האחרונה שלפני התאונה התובע לא עבד כלל. גם בין השנים 2015 - 2019 לא עבד ולא השתכר. לאור עבר תעסוקתי בעייתי זה מצאתי לנכון להעמיד את בסיס שכרו לתקופה שעד תחילת עבודתו בעיריית חיפה על 3,000 ₪ בערכי היום. על פי בסיס שכר זה, והנכויות הזמניות שקבע לו ד"ר קרת, יש לפסוק לתובע פיצוי כדלקמן:

    למשך שלושה חדשים (עד מרס 2021) X 100% X 3,000 ₪ = 9,000 ₪;

    למשך חדשיים (אפריל-מאי 2021) X 50% X 3,000 ₪ = 3,000 ₪;

    למשך 7 חדשים (יוני-דצמבר 2021) X 40% X 3,000 ₪ = 8,400 ₪;

    לאחר מכן ועד לתחילת עבודתו בעיריית חיפה, סך הכל 34 חדשים: לפי נכות אורתופדית בשיעור של 23.5% X 3,000 ₪ = 23,970 ₪, אולם לאור האמור בסעיף 77 לעיל אני פוסקת לו סך של 15,000 ₪.

    סך הכל: 35,400 ₪, ובצירוף ריבית מאמצע התקופה - 39,936 ₪.

     

83. לתקופה שמתחילת עבודתו בעיריית חיפה ועד היום, סך הכל 24 חדשים יחושב ההפסד לפי בסיס שכר של 8,500 ₪, שכרו בפועל של התובע, ונכות של 23.5%, סך הכל - 47,970 ₪, אך לאור האמור בסעיף 77 לעיל אני פוסקת לו סכום גלובלי של 30,000 ₪, ובצירוף ריבית מאמצע התקופה - 31,217 ₪.

84. סך הכל בגין הפסדי שכר בעבר: 71,153 ₪.

    גריעה מכושר השתכרות

85. אין בידי לקבל את טענת התובע לפיה יש לחשב ראש נזק זה לפי 8,500 ₪ ל - 10 השנים הבאות ולפי 11,000 ₪ לאחר מכן ועד הֲגיעו של התובע לגיל 67. התובע מעולם לא הגיע לרמת שכר דומה ל - 11,000 ₪, ודומני כי בעבודתו הנוכחית, בה הוא עובד בהיקף משרה מלא, הגיע למיצוי כושר השתכרותו, ללא קשר לנזקי התאונה. אשר על כן, מצאתי לנכון לחשב את הגריעה בכושר השתכרותו על שכרו כיום, קרי, 8,500 ₪, ולפסוק לו סכום גלובלי של 230,000 ₪ (חישוב אריתמטי מלא לפי 8,500 ₪, נכות אורתופדית של 23.5% ומקדם ההיוון הרלוונטי - 188 מביא לסך של 375,530 ₪).

    הפסדי פנסיה

86. אלו יחושבו לפי 12.5% מתוך הפסדי השכר בעבר ובעתיד: 12.5% X 301,153 ₪ = 37,644 ₪.

    עזרת הזולת

87. לטענת התובע, בעקבות פציעתו בתאונה הוא נעזר באמו. לאחר סיום אשפוזו עבר לגור אצל אמו (הוריו גרושים) ובהמשך חזר לדירה בה התגורר טרם התאונה, ואמו עברה לגור איתו. לא מצאתי כי מעבר לתקופת ההחלמה הסמוכה לתאונה היה התובע זקוק לעזרה צמודה, ומעדות התובע ואמו אני מתרשמת כי המגורים המשותפים הם סידור נוח לשניים, בבחינת חסכון בהוצאות בנסיבותיהם, והעזרה כביכול שנותנת האם כיום לתובע היא למעשה עבודות הבית שהיתה עושה, כנראה, ממילא (פרוט' א', עמ' 23, ש' 3 ואילך; עמ' 26, ש' 29 ואילך). מכל מקום, ברי כי מדובר בעזרת המשפחה ללא תמורה כספית.

88. מקובל עליי, כי בשנה הראשונה שלאחר התאונה, בתקופה לגביה קבע ד"ר קרת לתובע נכויות זמניות מ - 100% ועד 40%, הוא נזקק לעזרה מוגברת. מצאתי לנכון להעריכה בשיעור 1,500 ₪ לחודש וסך הכל - 18,000 ₪. לאחר מכן ולעתיד אינני סבורה כי ההגבלה שנותרה לתובע, במיוחד כזו שאינה מונעת ממנו לעבוד במשרה בהיקף מלא, מצריכה עזרה ומצדיקה פיצוי בגין עזרה.

    הוצאות רפואיות ונסיעות

89. לא הוצגו ראיות כלשהן לעניין זה, כגון קבלות או אסמכתאות אחרות. התובע הציג אמנם רשיונות לשימוש בקנאביס, אולם לא הציג ראיות לכך שרכש אותו. בשים לב לכל אלו אני פוסקת לתובע, על דרך האומדנא, פיצוי בגין ראש נזק זה, לעבר ולעתיד, בסך של 5,000 ₪.

    סך כל הנזק

90. נזקו של התובע מסתכם, איפוא, בסך של 531,797 ₪ כדלקמן:

    כאב וסבל:170,000₪

    הפסדי שכר בעבר: 71,153₪

    אובדן כושר השתכרות: 230,000 ₪

    הפסדי פנסיה: 37,644₪

    עזרת הזולת:18,000₪

    הוצאות:5,000₪

    סך הכל:531,797 ₪ 

    לאחר הפחתת אשם עצמי תורם בשיעור 25%, הסכום הינו 398,848 ₪.

    ניכויים

91. מהסכום האמור יש לנכות את התגמולים שקיבל התובע מהמל"ל - נכות כללית. מדובר בסך של 157,822 ₪, ששולם לתקופה מחודש פברואר 2021 ועד חודש אוגוסט 2023 (בחלקה קיבל גם קצבת שירותים מיוחדים). הנתבעת לא הגישה פירוט הפרשי הצמדה וריבית לגבי תגמולים אלו, ועל כן אוסיף הפרשי הצמדה וריבית מאמצע התקופה (הוספת ההפרשים היא לשמירת האיזון בין הפיצוי ובין הניכוי (ראו ע"א 6129/04 טרטמן נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ [5.12.2005]; ע"א 10701/05 פטרומילו נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים [16.7.2007]; ת"א (י-ם) פלונית נ' מדינת ישראל - המרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא [8.8.2022]). סך הכל מדובר ב - 182,445 ₪.

92. סכום הפיצוי לאחר ניכוי תגמולי המל"ל מסתכם ב - 216,403 ₪.

     

    סיכום

93. לאור האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 216,403 ₪, בצירוף שכר טרחת עורך דין בשיעור 20% ומע"מ.

    כמו כן אני מחייבת את הנתבעת להחזיר לתובע את הוצאות המשפט - אגרת הפתיחה, שכר טרחת המומחה מטעמו וחלקו בשכרו של מומחה בית המשפט, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הוצאת כל הוצאה ועד היום.

94. הסכום הכולל ישולם בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

95. לאור ההסכמות אליהן הגיעו הנתבעת וצדדי ג', שייתרו את הצורך להכריע במחלוקות ביניהן, אני פוטרת את הנתבעת מתשלום יתרת האגרה בהודעה לצד ג'. כן אני פוטרת את צד ג' מס' 2 מתשלום יתרת האגרה בהודעה לצד ד' נגד צד ג' מס' 1.

     

    המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

     

     

     

    ניתן היום, כ"ח אב תשפ"ו, 11 אוגוסט 2026, בהעדר הצדדים.