פס"ד בערעור על קיום צוואה

השופטת עינת רביד, אב"ד:

ערעור על פסק דין מיום 19.2.2023 ופסק דין משלים מיום 22.12.2025 של בית המשפט לענייני משפחה בתל -אביב-יפו (כב' סגן הנשיא יהורם שקד, ת"ע 49621-02-20) בגדרו אושרה צוואתה האחרונה של המנוחה ז"ל מיום 27.4.2014 (להלן: הצוואה).

תמצית הרקע העובדתי וההליכים הקודמים

1. המנוחה נולדה בשנת 1938 ונפטרה ביום 7.6.2019 כשהיא ללא בן זוג וללא ילדים.

2. המערערת 1 היא בת דודתה של המנוחה ואילו המערערת 2 היא בתה של המערערת 1. המשיב 1 הוא מכר/חבר של המנוחה (להלן: המשיב).

3. המנוחה ערכה בחייה שתי צוואות נוטריוניות: הראשונה, ביום 15.6.2011 (להלן: הצוואה המוקדמת), והשנייה ביום 27.4.2014, היא הצוואה מושא הערעור. בצוואה המוקדמת ציוותה המנוחה את דירתה בתל אביב למשיב ולמערערת 1 בחלקים שווים ואת דירתה בראשון לציון לבת דודה, שלימים נפטרה. את רכבה ציוותה למשיב ואת יתר המיטלטלין ציוותה לחלק בין המשיב לבין המערערת 1, המערערת 2 ונהנים נוספים, שחלקם קרובי משפחתה של המנוחה. בצוואה, שנערכה לאחר שהמנוחה מכרה את דירתה בראשון לציון, ציוותה המנוחה את דירתה בתל אביב ואת מכוניתה למשיב, את המיטלטלין בדירתה (תכשיטים וחפצי נוי) חילקה בין קרובי משפחתה, ואת יתרת רכושה ציוותה למשיב, למערערת 1 וכן לבת הדודה ז"ל -בחלקים שווים.

4. המשיב הגיש בקשה לקיום הצוואה והמערערות הגישו התנגדות לקיומה, בטענות של פגמים צורניים בצוואה, היעדר כשירות במועד עריכת הצוואה, השפעה בלתי הוגנת של המשיב על המנוחה בעת עריכת הצוואה, ומעורבות שלו בעשיית הצוואה. המערערות ביקשו לקיים את הצוואה המוקדמת.

5. לצורך בדיקת כשרות המנוחה לערוך את הצוואה, מינה ביהמ"ש קמא את הד"ר אליעזר פלדינגר, אשר בחן את המסמכים הרפואיים וקבע בחוות דעתו מיום 2.8.2020 שהמנוחה הייתה כשירה לערוך צוואה.

6. בחוות דעתו הזכיר ד"ר פלדינגר, בין יתר המסמכים הרפואיים שהוא סקר, מסמך מרופא המשפחה של המנוחה ד"ר ב' והוא ציין כי: "ב – 21.2.14 רופא המשפחה רשם אודות ירידה קוגניטיבית גסה בתפקודה הקוגניטיבי. בתיעוד לא מצאתי סימוכין לכך, על שמאז שחרורה משיקום ב – 12.2.14 ועד לנרשם ע"י ד"ר ב' ב – 21.2.14, המנוחה לקתה במצב רפואי שיכול היה לגרום לירידה קוגניטיבית גסה בתפקודה. קביעה זו, גם לא מתוארת כמפורטת, על סמך מה מבוססת, על איזה בדיקה ומתי" (עמ' 5 סעיף 4 לחוות הדעת – להלן: תיעוד ד"ר ב').

7. ביום 15.12.2020, המערערות הגישו בקשה לזימון ד"ר ב' לדיון ההוכחות. המערערות טענו בין היתר (סעיף 17 לבקשה) כי: "מאחר ומדובר בעד חיוני ובשאלות משפטיות ורפואיות חשובות הצריכות להכרעה, מאזן הנוחות מצריך זימון העד כדי שביהמ"ש יוכל להכריע, באופן מלא ושלם... להגיע לחקר האמת ולחשפה".

8. ביום 4.1.2021 דחה בית המשפט קמא את הבקשה וקבע כי: "נוכח עיתוי הגשת הבקשה ומשעה שמצויה בתיק חו"ד מומחה מטעם בית המשפט, ואין כל טענה כי חו"ד המומחה חסרה חומרים שנערכו על ידי רופא המנוחה, לא מצאתי להיעתר לבקשה והיא נדחית".

9. יצוין, שהמערערות טענו שהמומחה הרפואי הראשון, שמונה מטעם בית המשפט קמא (ד"ר אליעזר פלדינגר) מצוי בניגוד עניינים ויש לפסול את חוות דעתו שעה שהוא משמש כיועץ למשרדו של ב"כ התובע, מה גם שבחוות דעתו התעלם המומחה ממסקנות ד"ר ב' וממסמכים נוספים המלמדים כי המנוחה לא הייתה כשירה לערוך את הצוואה וגם בכך יש להקים חשש כבד כי הוא מצוי בניגוד עניינים חמור המחייב פסילת חוות דעתו.

10. לאחר שבית המשפט קמא שמע ראיות, בהם נשמעו מצד המערערות: המערערת 2, בן נוסף של המערערת 1, המערערת 1, בעלה של הבת דודה ז"ל, נכדה של המערערת 1, בת דודה נוספת של המנוחה, והעובדת הזרה ששהתה עם המנוחה מאפריל שנת 2016 ואילך; ומצד המשיב: המשיב, אמו, שתי ידידות ותיקות של המנוחה; וכן העידו ד"ר פלדינגר והנוטריון, שערך את הצוואה.

11. במהלך החקירה של המשיב העלו המערערות טענה שהוא שהה בדירת המנוחה בעת עריכת הצוואה. המשיב הסכים כי יבוצע איכון על מספר הסלולר שלו במועד עריכת הצוואה ובית המשפט הוסיף כי ככל שיתברר כי המשיב לא שהה בדירה, הרי שמדובר בהארכת הדיון שלא לצורך, והדבר יקבל ביטוי בפסיקת הוצאות כבדה ומשמעותית, הן לטובת המשיב והן לטובת אוצר המדינה (פרוטוקול מיום 11.3.2021 עמוד 159). ביום 1.2.2022 הוגשה חוות דעת מומחה האיכון, שקבע כי במועד הרלבנטי המשיב נמצא באזור תל אביב "אך ספציפית לא תועד בכתובת רח' XXX בתל אביב אלא בסביבתה בשעות המתוארות בחוות הדעת".

12. לאחר מכן הוגשו סיכומי הצדדים בכתב.

13. בפסק הדין שניתן ביום 19.2.2023 (להלן: פסק הדין הראשון) נדחתה התנגדות המערערות לצוואה וניתן לה צו קיום. בפסק הדין נקבע שלא נפלו פגמים צורניים בצוואה, מכיוון שהמנוחה לא הייתה מרותקת למיטתה ולכן לא הייתה חובה לצרף תעודה רפואית. הנוטריון העיד כי המנוחה פתחה לו את הדלת, ישבה עמו ולא נצפה קושי בתנועתה, כמו כן העובדה שהתגוררה לבדה ללא מטפלת תומכת בכך.

14. לגבי כשרותה של המנוחה לצוות, בפסק הדין התקבלה חוות הדעת של המומחה הרפואי ד"ר פלדינגר, שקבע כי מצבה הקוגניטיבי והנפשי של המנוחה אפשר לה להבחין בטיבה של צוואה. המומחה מצא כי תיעוד רפואי רב מבית החולים וממרכז השיקום הסמוך לעריכת הצוואה לא תיאר ירידה קוגניטיבית משמעותית, וכי היא השיגה ציון 25/30 במבחן מיני מנטל. נדחו טענות המערערות בדבר "ירידה קוגניטיבית גסה" שצוינה על ידי ד"ר ב', כאמירה כללית וללא פירוט, אשר נסתרה על ידי תיעוד רפואי נרחב אחר. נקבע כי המנוחה לא סבלה מבעיות קוגניטיביות עד לסוף שנת 2015, וכי גם בשנת 2017 רופא המשפחה סבר שהיא מסוגלת להביע דעתה.

15. הטענות להשפעה בלתי הוגנת נדחו אף הן, כאשר נקבע כי המנוחה הייתה אישה עצמאית שקיימה קשרים חברתיים, והקשר בינה לבין המשיב היה קשר ידידותי אמיץ שנמשך עשרות שנים. בית המשפט לא מצא כל ראיה לכך שהמשיב ניצל את המנוחה או הפעיל עליה לחץ.

16. עדות הנוטריון, לפיה רק הוא והמנוחה נכחו בעת חתימת הצוואה ושהמנוחה יצרה עמו קשר בעצמה, נמצאה מהימנה. בדיקת איכון סלולרי של המשיב במועד עריכת הצוואה הראתה כי הוא שהה באזור תל אביב הכללי, אך לא הוכח שהיה בביתה של המנוחה או בקרבתה באופן שיכול להעיד על מעורבות.

17. בהתחשב בתוצאות פסק הדין, משך ההליך והתנהלותן של המערערות נפסקו הוצאות בסך של 50,000 ₪.

18. יש לציין שבפסק הדין נעשתה התייחסות מפורשת לסוגיית ניגוד העניינים, שנטענה על ידי המערערות בכל הנוגע לד"ר פלדינגר. ובית המשפט קבע כך (סעיפים 29-28 לפסק הדין קמא):

    "המקרה שבפני אינו מצדיק פסילת חוות הדעת. שאלת ניגוד העניינים עלתה לראשונה לאחר חקירת המומחה הרפואי והבקשה לפסילת חוות דעתו עלתה לראשונה בסיכומי הנתבעות. חשוב מכך, לא הוכח בפני קשר משמעותי או קשר כלשהו בין המומחה הרפואי לבין משרד ב"כ התובע. ב"כ התובע ציין כי לא נמצא במשרדו כל תיק במסגרתו נתן המומחה חוות דעת פרטית. ואולם, גם אם מעת לעת נותן המומחה חוות דעת לבקשת משרד כזה או אחר, אין די בכך כדי לסתור את חזקת המקצועיות והאובייקטיביות של המומחה (ר' ברע"א 4220/22 לעיל בפסקה 8). שעה שהמומחה אינו 'מומחה/יועץ הבית' של משרד ב"כ התובע על בסיס קבוע ופרק זמן ממושך ולא נטען כי יש קשרים אישיים בין המומחה למשרד ב"כ התובע, לא מצאתי כי קיים חשש לניגוד עניינים או הצדקה לפסילת חוות דעת המומחה.

    כך גם התרשמתי כי חוות דעתו עניינית ואובייקטיבית ללא הטיה לצד זה או אחר וראוי כאן להביע הסתייגותי מדברי ב"כ הנתבעות במהלך חקירת המומחה לפיה המומחה סימן קודם את המטרה ואח"כ ערך את חוות דעתו בהתאם".

19. על פסק הדין הראשון הגישו המערערות ערעור לבית המשפט המחוזי (עמ"ש 11974-04-23) וטענו, בין היתר, שהתברר בחקירתו של ד"ר פלדינגר, שהוא העניק ייעוץ למשרד ב"כ המשיב ויש קשר מסחרי ביניהם ולכן יש לפסול את חוות דעתו מחשש לניגוד עניינים.

20. נערך דיון בערעור (ביום 7.12.2023) ובעקבותיו ניתנה החלטה (מיום 17.12.2023) לפיה הצדדים הסכימו לקבל את הצעת בית המשפט שד"ר פלדינגר יפרט בתצהיר שיגיש לבית המשפט קמא את כל חוות הדעת והשירותים שהוא העניק למשרד ב"כ המשיב בשנתיים שקדמו למועד מינויו, ובית המשפט קמא, לאחר שיישמע את התייחסות הצדדים, יכריע האם יש מקום לפסילת חוות הדעת ומינוי מומחה אחר תחתיו. ככל שימונה מומחה אחר, לאחר שתוגש חוות דעתו, ניתן יהיה לחקור אותו ולאחר מכן יינתן ע"י ביהמ"ש קמא פסק דין משלים בנושא כשרות המנוחה. עוד נקבע שהערעור יוותר תלוי ועומד ולאחר שיינתן פסק הדין המשלים, יתקיים דיון נוסף בפני הרכב הערעורים ולאחריו יינתן פסק דין בכל הסוגיות שבמחלוקת (להלן: ההחלטה בערעור).

21. התיק חזר לבית משפט קמא וביום 26.2.2024 הגיש ב"כ המשיב הודעה אליה צירף תצהיר של ד"ר פלדינגר ובו הוא מצהיר "לא נתתי כל חוות דעת ו/או שירותים אחרים למשרד עו"ד בועז קראוס מאז יום 26.5.2021. למיטב זכרוני, לא נתתי אף לפני מועד זה חוות דעת ו/או שירותים אחרים למשרד עו"ד בעז קראוס. אני ממונה כמומחה מטעם בית המשפט וכפי שנתתי חוות דעת כמומחה בתיק זה נתתי חוות דעת אף בתיקים אחרים, אולם זאת במסגרת מינוי של בית המשפט".

22. לאחר שהצדדים טענו בפני בית המשפט בסוגיה זו, ולמרות שבית המשפט קמא סבר שלא קיימת עילה לפסול את חוות דעתו (ראו החלטה מיום 2.5.2024), הרי בעקבות הסכמת ב"כ המשיב למינוי מומחה נוסף, מינה ביהמ"ש על פי הסכמת הצדדים ביום 22.5.2024 את פרופ' שמואל פניג למומחה מטעם ביהמ"ש לבדיקת כשרות המנוחה במועד עריכת הצוואה.

23. ביום 21.6.2024 הגישו המערערות בקשה נוספת לזימון ד"ר ב' לחקירה וזאת, עוד טרם שפרופ' פניג הכין את חוות דעתו. לטענתן, קיימת חשיבות רבה לחקירת ד"ר ב' שהיה רופא המשפחה של המנוחה ובדק אותה סמוך לאחר חתימתה על הצוואה האחרונה וזאת "על מנת שתונח בפני המומחה וביהמ"ש הנכבד מלוא התמונה העובדתית הראייתית אודות מצבה של המנוחה, טרם חתימתה על צוואתה ביום 27.4.14...חקירתו בפני בימ"ש נכבד זה תהווה עדות מפתח ועיקרית לצורך הכנת חוות הדעת הרפואית ובכלל בהכרעה בהליך זה". המבקשות ציינו שבשונה מבקשתם הקודמת לחקירת ד"ר ב', שהוגשה לאחר הגשת חוות דעתו של ד"ר פלדינגר, בקשה זו מוגשת טרם שהמומחה החדש פרופ' פניג הכין את חוות דעתו, וחקירתו של ד"ר ב' בשלב זה תסייע לפרופ' פניג להגיע למסקנה נכונה.

24. ביום 10.7.2024 דחה ביהמ"ש קמא את הבקשה וקבע כי: "הבקשה לזימון הרופא נדחית מכל וכל וטוב היה לו לא הוגשה משהוגשה. נזכיר את הידוע –בית משפט זה נתן פסק דין וקם מכיסאו. כיוון שכך, אין לבית משפט זה כל סמכות להוסיף ולדון בעניינים שדן ופסק אודותיהם. חריג לכך היא החלטת בית המשפט המחוזי אשר השיב לפתחי את עניין המומחה שמונה ובעניין זה ניתנה החלטה".

25. ביום 9.9.2024 הגיש פרופ' פניג את חוות דעתו שבה הוא אזכר גם את תיעוד ד"ר ב' ומסקנתו הייתה שהסבירות שהמנוחה הייתה כשירה במועד עריכת הצוואה האחרונה גבוהה יותר מהאפשרות שלא הייתה כשירה וכך כתב בפרק המסקנות:

    "המנוחה סבלה בשנותיה האחרונות ממחלת אלצהיימר, שהיא שיטיון ניווני מתקדם. האבחנה ניתנה פורמלית בינואר 2016 אך במחלה זו יש ירידה קוגניטיבית מתקדמת וברטרוספקט ניתן להניח שהשנויים הניווניים והירידה הקוגניטיבית הייתה עוד קודם לאבחנה הפורמלית.

    לפי התיעוד הרפואי הרי במועד עריכת הצוואה עדיין התגוררה המנוחה בדירתה ללא עזרה ועדיין ניהלה את ענייניה הרפואיים באופן עצמאי. אין תיעוד ספציפי לגבי תפקודה בעניינים רכושיים אך היעדרו מתפרש על ידי שהייתה עצמאית גם בניהול ענייניה הרכושיים.

    בדיעבד במועד עריכת הצוואה הייתה המנוחה בשלבים הראשונים הקליניים של התהליך הדמנטי אך אין עדות לפגיעה משמעותית בתפקודים הקוגניטיביים, ירידה שיכולה הייתה למנוע מהמנוחה לקבל החלטות במה יעשה ברכושה לאחר מותה ולמי היא מייעדת את הרכוש. אין גם עדות למחשבות שווא או הפרעה במצב הרוח שיכולות גם הן לפגוע בכשירות.

    למיטב שיפוטי המקצועי הסבירות שהמנוחה הייתה כשירה במועד עריכת הצוואה גבוהה מהסבירות שהייתה בלתי כשירה".

26. המבקשות הפנו שאלות הבהרה לפרופ' פניג ובתשובות ששלח ביום 24.2.2025 ובהן התייחסות לתיעוד ד"ר ב' הוא כתב כי: "במקרה הנוכחי ציינתי את הפער שהיה בין מה שכותב ד"ר ב' "ירידה קוגניטיבית משמעותית" לבין הערכות הקוגניטיביות שנעשו למנוחה במהלך אשפוזה בבית החולים השיקומי בבת ים וכן העובדה שחיה באופן עצמאי באותה תקופה. אם ד"ר ב' מסוגל לזכור מדוע ציין זאת, הרי בהחלט שווה להעיד אותו. מדובר באירועים שהיו כ – 10 שנים קודם לעריכת הצוואה".

27. ביום 1.4.2025 הגישו המבקשות שוב בקשה לחקירת ד"ר ב' וזאת בנוסף לבקשתן לחקור את פרופ' פניג. לטענתן, תשובת פרופ' פניג הנ"ל מהווה שינוי נסיבות מהותי, מאחר שהוא עצמו קבע שיש מקום להעיד את רופא המשפחה ד"ר ב', שהוא היחיד היכול לשפוך אור על הנסיבות והנימוקים לכך שהוא ציין שקיימת ירידה קוגניטיבית במצב המנוחה. עדותו של ד"ר ב' "תעזור להגיע לחקר האמת...ומחייבת זימונו להעיד".

28. בהחלטה מיום 7.5.2025 דחה בית משפט קמא את בקשת המערערות להעיד את ד"ר ב'. מזכיר כי בקשה כזו נדונה והוכרעה עוד בשלב הדיון הקודם וממילא בית משפט מחוזי החזיר לדיון רק בסוגיית המומחה ולכן אין מקום לאפשר את חקירת ד"ר ב'.

    רמ"ש שהוגש על החלטה זו – נדחה (22995-06-25) וכך גם בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (9270-09-25).

29. ביום 28.10.2025 נחקר פרופ' פניג על חוות דעתו ולאחר מכן הצדדים סיכמו בכתב סיכומי השלמה.

30. ביום 22.12.2025 ניתן פסק הדין המשלים בגדרו נקבע שוב כי לא נמצא כל קשר בין המומחה ד"ר פלדינגר לבין ב"כ המשיב, כזה שיש בו להביא לביטול חוות דעתו או לפגום בה. נימוק זה התבסס על תצהיר שהגיש המומחה, בו הצהיר שלא נתן ייעוץ אישי למשרד ב"כ התובע, ועל דחיית הטענה לניגוד עניינים. זאת ועוד, צוין בפסק הדין שלמעלה מן הצורך, מונה מומחה נוסף, פרופ' פניג, שחוות דעתו וחקירתו חיזקו ותמכו לחלוטין במסקנות חוות הדעת של ד"ר פלדינגר, לפיהן המנוחה הייתה כשירה לערוך צוואה. פרופ' פניג השיב לכל השאלות, גילה סבלנות ואורך רוח, ועדותו נמצאה אמינה ולא נסתרה.

31. ביום 19.1.2026 פנו המערערות לבית משפט זה וביקשו לחדש את הדיון בעמ"ש 11974-04-23 וכן הגישו עמ"ש חדש 8247-02-26 על פסק הדין המשלים.

    תמצית טענות המערערות בעמ"ש 11974-04-23

32. נפלו פגמים צורניים בצוואה, שכן לא צורפה תעודה רפואית למרות שהמנוחה הייתה במצב רפואי קשה ומוגבלת בניידותה, בדומה לאדם "מרותק למיטה". הנוטריון אף הודה שלא ביקש או צירף דוח רפואי כנדרש בתקנות הנוטריונים.

33. המנוחה לא הייתה כשירה לצוות בעת עריכת הצוואה, מכיוון שסבלה מירידה קוגניטיבית גסה ודמנציה החל משנת 2013, שנה לפני עריכת הצוואה. רופא המשפחה שלה ציין כי "קיימת ירידה גסה בתפקודה הקוגניטיבי, מתהלכת עם הליכון ומזדקקת לעזרה ברוב שעות היממה".

34. המשיב השפיע על המנוחה השפעה בלתי הוגנת; השתלט על חייה ורכושה וניצל את חולשתה. המשיב היה מעורב באופן אינטנסיבי בחייה, לרבות מעורבות בעריכת הצוואה.

35. נוכחות המשיב בבית המנוחה בעת עריכת הצוואה הוכחה על ידי חוות דעת של מומחה שערך איכון למכשיר הנייד שלו. המערערות מציינות כי המשיב מסר גרסאות שונות וסותרות לגבי מקום הימצאו באותו יום, מה שמעיד על התנהגות חשודה.

36. המומחה הרפואי שמונה על ידי בית המשפט, ד"ר פלדינגר, התעלם מראיות רפואיות מהותיות והיה מצוי בניגוד עניינים חמור, מה שמחייב פסילת חוות דעתו.

37. על פי "הלכת החוטים השזורים" מכלול העילות יחד מצביע על פסלות הצוואה.

    תמצית טענות המערערת בעמ"ש 8247-02-26 בעניין פסק הדין המשלים

38. מבחן ניגוד העניינים ביחס למומחה בית המשפט, ד"ר אליעזר פלדינגר, הוא שגוי, משום שד"ר פלדינגר הודה בחקירתו מיום 11.03.2021 כי הוא משמש יועץ רפואי קבוע ומספק חוות דעת פרטיות למשרד ב"כ המשיב, קשר שלא נחשף לפני מינויו. קשר מקצועי וכלכלי מתמשך זה יוצר חשש ממשי לפגיעה בניטרליות המומחה ובמראית פני הצדק, ולכן יש לפסול את חוות דעתו.

39. הערכת מארג הראיות ו"הלכת החוטים השזורים", מחייבת הסתכלות כוללת על הראיות, אשר מדגישות את היעדר כשירות המנוחה בעת חתימת הצוואה, לאור תיעוד רפואי של "ירידה קוגניטיבית גסה" על ידי ד"ר ב'.

40. מומחה בית המשפט השני, פרופ' שמואל פניג, אף הדגיש כי "אם ד"ר ב' מסוגל לזכור מדוע ציין זאת, הרי בהחלט שווה להעיד אותו". בנוסף, המנוחה נחבלה בתחילת ינואר 2014 כתוצאה מפגיעה עצמית שכללה פגיעה בראש ובאגן, בסמיכות לעריכת הצוואה, מה שמעיד על מצבה הירוד.

41. נפסקו הוצאות משפט עונשיות, בלתי מידתיות ובעלות אופי מרתיע, בסך כולל של 109,000 ₪. סכום זה כולל 50,000 ₪ מפסק הדין הראשון ו-59,000 ₪ נוספים מפסק הדין המשלים. היקף חריג זה חורג מתכלית פסיקת ההוצאות ועלול להרתיע מפני מימוש זכויות דיוניות. הן פעלו בתום לב והציגו ממצאים מהותיים, ואין הצדקה לחיוב בהוצאות עונשיות.

42. הסעדים המבוקשים כוללים קבלת הערעור, ביטול פסק הדין המשלים, פסילת חוות דעתו של ד"ר פלדינגר וקביעה שהמנוחה לא הייתה כשירה לערוך צוואה ביום 27.04.2014. כמו כן, מבוקש להחזיר את התיק לשמיעת עדותו של ד"ר ב', לאשר את זכות ההשגה על החלטת הביניים מיום 07.05.2025, ולבטל או להפחית משמעותית את חיוב ההוצאות.

    תמצית תשובת המשיב בעמ"ש 11974-04-23

43. פסק דינו של בית המשפט קמא מקיף, מלא, סדור ומבוסס על קביעות עובדתיות ברורות, בהתאם לעדויות שנשמעו בפניו. הלכה היא כי ערכאת הערעור אינה מתערבת בקביעות עובדתיות וממצאי מהימנות.

44. המנוחה הייתה כשירה קוגניטיבית ועצמאית לחלוטין במועד עריכת הצוואה, כפי שהוכח מחומר רפואי, חוות דעת של המומחה ד"ר פלדינגר שמונה מטעם בית המשפט, וכן מעדות עורך הצוואה ועדות המערערות עצמן. כל טענות המערערות בעניין חוסר כשירות נטענו ונדחו בהליך קמא, ונמצאו כהשערות בעלמא ללא כל ראיה.

45. לגבי טענת המערערות שהמנוחה הייתה מרותקת למיטתה, המשיב הבהיר כי לא הוצגה לכך כל ראיה, ואף עדות המערערות עצמן מלמדת על ניידותה המוחלטת של המנוחה בשנת 2014. עורך הצוואה העיד מפורשות שהמנוחה פתחה לו את הדלת, והייתה מסוגלת להתנהל לבדה ולרדת ולעלות קומות.

46. יש לדחות את טענות המערערות למעורבותו בעריכת הצוואה. עדות עורך הצוואה היא שאיש מלבדו ומלבד המנוחה לא נכח בדירה. בנוסף, מומחה שמונה מטעם בית המשפט קבע על פי איכון סלולרי ובדיקת גוגל טיימליין, כי המשיב לא שהה בדירת המנוחה ביום עריכת הצוואה.

47. טענות המערערות להשפעה בלתי הוגנת, אלימות פיזית ומילולית והטלת מורא ופחד הן חסרות בסיס, ללא כל ראיה תומכת. בית המשפט קמא קבע כי לא הוכח קשר משמעותי בין המומחה הרפואי למשרד ב"כ התובע, וכי חוות דעתו הייתה עניינית ואובייקטיבית.

    תמצית תשובת המשיב בעמ"ש 8247-02-26

48. הערעור שגוי, מוטעה, מטעה והוגש בחוסר תום לב מובהק, ועל כן דינו להידחות על הסף. עיקר הערעור עוסק בהחלטת ביניים שכבר הוכרעה באופן סופי וחלוט על ידי כל הערכאות האפשריות, לרבות בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון. המשיב מציין כי מדובר בהמשך ישיר להתנהלות המערערות, אשר גוררות הליך זה למעלה מ-4 שנים, ובמהלכן הגישו 6 ערעורים ללא הצדקה.

49. הערעור הנוכחי הוא ניסיון לערער על החלטה חלוטה בעניין זימונו של רופא המשפחה של המנוחה, ד"ר ב', נושא שכבר נדון ונדחה חמש פעמים, כולל בבית המשפט העליון בהחלטה מיום 29.9.2025 בבע"מ 9270-09-25. המערערות לא ציינו בערעורן כי סוגיות אלו כבר הוכרעו, מה שמהווה התנהלות לא אתית וחסרת תום לב.

50. שני מומחים רפואיים מטעם בית המשפט, ד"ר פלדינגר ופרופ' פניג, קבעו כי המנוחה הייתה כשירה לחלוטין לצוות במועד עריכת הצוואה, ומסקנותיהם אומצו על ידי בית המשפט קמא. טענות המערערות לניגוד עניינים של המומחה הרפואי נדחו לאחר בירור עובדתי נקודתי, ותצהירו של ד"ר פלדינגר הכחיש כל קשר למשרד ב"כ המשיב.

51. פרופ' פניג, שמונה לבקשת המערערות, חיזק את מסקנות המומחה הראשון ואף העיד כי אין בחומר הרפואי כל מסמך המעיד על פגם בכשירות המנוחה. בית המשפט קמא קבע כי "אין בחומר הנוסף שבפני דבר ואבק של דבר שיש בו להביא לשינוי כלשהו בפסק דיני" וכי עדותו של פרופ' פניג הייתה אמינה.

52. המערערות מתלוננות על חיובן בהוצאות משפט בסך 59,000 ₪, אך המשיב טוען כי סכום זה משקף החזר הוצאות ריאלי ונמוך, לאור התנהלותן הקלוקלת שכללה גרירת ההליך למעלה משנתיים בבקשות סרק ועיכובים. בית המשפט קמא קבע כי "ההליך הנוכחי הוא דוגמא ומופת להתנהלות דיונית קלוקלת, למשיכת זמן ולבילוי משאבי משפט לשוא".

53. לפיכך, יש לדחות הערעור, ולחייב את המערערות בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בשיעור ריאלי בגין הליך הערעור, לאור העובדה שמדובר בניצול לרעה של הליכי משפט הגורם לנזק כלכלי מובהק למשיב.

    דיון והכרעה

54. לאחר עיון בפסק הדין, בפסק הדין המשלים, בטיעוני הצדדים בכתב בשני הערעורים והן בדיון מיום 7.12.2023 והן בדיון מיום 29.6.2026, אני ממליצה לחברי לדחות את הערעורים.

55. פסק הדין מבוסס על ממצאי עובדה ומהימנות רבים. הלכה היא כי: "אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי מהימנות ובקביעת עובדות שקבעה ערכאה דיונית, אלא במקרים חריגים. כלל זה מבוסס על הרציונל לפיו הערכאה הדיונית התרשמה באופן בלתי אמצעי מן העדויות ועל כן יש לה יתרון על פני ערכאת הערעור אשר מתרשמת מהן באופן עקיף בלבד" (רע"א 9304/17 פלוני נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ (4.1.2018)).

    כפי שנקבע בע"א 6798/16 בועז תודאל לייבוביץ נ' אליהו יורש (26.9.2017):

    "כידוע, אין בית משפט של ערעור מתערב בממצאים עובדתיים ואף אינו מעמיד עצמו במקום הערכאה הראשונה בבחינת המסכת העובדתית שנפרשה לפניו, אלא אם כן בולטת על פני הפסק טעות משפטית שורשית או שהדברים מופרכים על פניהם ובלתי סבירים".

56. ולא כך הדבר במקרה שלפנינו.

57. נפתח בשאלת הכשירות לצוות. בשאלה זו עומדות בפני בית משפט בשלב זה שתי חוות דעת של מומחים שונים של בית המשפט, ששניהם הגיעו לאותה מסקנה. ד"ר פלדינגר מסכם את חוות דעתו במילים: "לאור כל זאת, על - פי התיעוד בו עיינתי, ניתן לקבוע שבתאריך הרלבנטי 27.4.14 מצבה הקוגניטיבי והנפשי איפשרו לה להבחין בטיבה של צוואה"; ופרופ' פניג מסכם את חוות דעתו במילים: "למיטב שיפוטי המקצועי הסבירות שהמנוחה הייתה כשירה במועד עריכת הצוואה גבוהה מהסבירות שהייתה בלתי כשירה". דהיינו שני מומחים של בית המשפט שסקרו את החומר הרפואי בתיק באופן נפרד, ואף נחשפו לתיעוד ד"ר ב', מצאו לנכון לקבוע כי במועד עריכת הצוואה המנוחה הייתה כשירה ויכלה להבחין בטיבה של צוואה. בית המשפט קמא ששמע את חקירות המומחים, התרשם מהם ואימץ את חוות דעתם. וזאת לזכור שככלל, בית המשפט ייטה לאמץ את ממצאיו ומסקנותיו של המומחה שמינה מטעמו, ולא יסטה מהם אלא אם כן קיימת סיבה בולטת לעין או נימוקים כבדי משקל המצדיקים זאת, כגון פגם מהותי שנפל בחוות הדעת או טעות בולטת [ע"א (מחוזי חי') 34282-10-23 משה פרי נ' י.ת.ט בע"מ (15.8.2024)], ואף ערכאת הערעור תמעט להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית כאשר אלו נסמכים על חוות דעתו של מומחה שמונה על ידי בית המשפט [ע"א 9418/04 צוות ברקוביץ מאגרי בניה בע"מ נ' ויקטור דמארי (9.4.2006)]. מכאן שניתן היה לסיים את הדיון בכך ששני מומחים נפרדים הביעו את דעתם הדומה, באשר להיותה של המנוחה כשירה לעשיית צוואה במועד הנבדק. אולם למען לא יוותר ספק, נדון בשתי סוגיות נוספות.

58. האחת, סוגיית ניגוד העניינים הנטען של ד"ר פלדינגר. טענה שלמעשה אין לה משמעות לנוכח קיומה של חוות דעת נוספת המגיעה לאותה מסקנה, אולם למען לא ייצא הנייר חסר נבחן זאת. הטענה נדחתה כדין על ידי בית המשפט קמא הן בהחלטה נפרדת (ראו החלטה מיום 2.5.2024) ושוב במסגרת פסק הדין. תקנה 16 לתקנות בתי המשפט (רשימת מומחים מטעם בית המשפט), תשפ"ג-2022, קובעת רשימה של מצבי ניגוד עניינים. תקנה 16 (ד)(2) קובעת: "המומחה מקיים קשר אישי או קשר עבודה רציף עם אחד מבעלי הדין או עם באי כוחם או עם אחד המומחים מטעמם בתיק בית המשפט". נזכיר שד"ר פלדינגר נחקר בנדון בפרוטוקול מיום 11.3.2021 (לפני מתן פסק הדין הראשון). מאותה חקירה בעמודים 135-128 עלה שאינו זוכר מתי נתן חוות דעת פרטית למשרד עורכי דין המשיב. לאחר שערכאת הערעור החזירה את הסוגיה לבית משפט קמא, נקבע שד"ר פלדינגר יפרט בתצהיר שיגיש לבית המשפט קמא את כל חוות הדעת והשירותים שהוא העניק למשרד ב"כ המשיב בשנתיים שקדמו ל- 26.5.2023, מועד מינויו. ד"ר פלדינגר הגיש תצהיר ובו הצהיר: "לא נתתי כל חוות דעת ו/או שירותים אחרים למשרד עו"ד בועז קראוס מאז יום 26.5.2021. למיטב זכרוני, לא נתתי אף לפני מועד זה חוות דעת ו/או שירותים אחרים למשרד עו"ד בעז קראוס. אני ממונה כמומחה מטעם בית המשפט וכפי שנתתי חוות דעת כמומחה בתיק זה נתתי חוות דעת אף בתיקים אחרים, אולם זאת במסגרת מינוי של בית המשפט" (ההדגשה הוספה-ע' ר'). המערערות טענו כי נפלה טעות בתאריך שנקבע לעניין מועד המינוי, אשר היה מוקדם יותר למועד שצויין בהחלטת בית המשפט של ערעור. אולם, בית משפט קמא קבע בצדק שד"ר פלדינגר מצהיר במפורש שלא נתן חוות דעת פרטיות או שירותים אחרים למשרד בא כוח המשיב אף לפני מועד זה. ומכאן שלא הוכח שהיה בין ד"ר פלדינגר לבין משרד בא כוח המשיב קשר עבודה רציף, שרק בעטיו יכול להיקבע ניגוד העניינים.

59. לפיכך, בצדק נקבע כי לא נפל פגם בהתנהלות ד"ר פלדינגר וחוות דעתו עומדת על תילה. לא זו אף זו, שגם המומחה הנוסף, הגיע לאותה מסקנה המחזקת את המסקנה שהמנוחה הייתה כשירה.

60. השנייה, דחיית הבקשה של המערערות להזמין את ד"ר ב' שיעיד על אותו רישום מיום 21.2.2014 בו נכתב כך:

    "דובר בבת 75 עם רקע של סוכרת יתר לד עצמאית ב 03-01-14 נפלה במדרגות בבניין המגורים נחבלה בראש ובאגן פונתה לחדר המיון אובחן כסובלת משבר אושפזה באורתופדיה ובהמשך עברה לשיקום, שוחררה לביתה עם שיפור במצבה הכללי, עדיין מקבלת טיפול פזיוטרפי ביתי, קיימת ירידה גסה בתפקודה קוגניטיבי, מתהלכת עם הליכון ומזדקקת לעזרה ברב שעות היממה".

61. הבקשה להזמנת ד"ר ב' על מנת שיעיד על האמור באותו רישום הוגשה ביום 15.12.2020. באותו מועד כבר הוגשו כל ראיות הצדדים ונשמעו חקירות כל העדים מטעם הצדדים. בתום יום הדיונים (3.8.2020) לא נקבע מועד להגשת סיכומים, משום שהמערערות ביקשו להזמין את המטפלת שטיפלה במנוחה ולשקול להזמין לעדות את המומחה מטעם בית המשפט. בית המשפט אפשר זאת ולכן נקבע מועד דיון נוסף. מועד הדיון הנוסף נדחה בהסכמת הצדדים ורק לאחריו, בשלב מאוד מאוחר של ההליך, נתבקשה העדת ד"ר ב'.

62. בהחלטת בית המשפט קמא בסוגיה זו מיום 4.1.2021 הדגיש בית המשפט קמא את השלב המאוחר שבו נתבקשה הבקשה זאת וציין: "כפי שזו זכותו של צד להביא את עניינו בצורה ראויה ושלימה מלפני בית המשפט, זו גם זכותו של הצד שכנגד שלא להיות מוטרד יתר על המידה, וכאמור, יש לקחת בחשבון גם את האינטרס הציבורי הכרוך בחלוקת זמן שיפוטי כלפי כולי עלמא ולא רק לצדדים שבפני". ולכן פסק: "נוכח עיתוי הגשת הבקשה ומשעה שמצויה בתיק חוו"ד מומחה מטעם בית המשפט, ואין כל טענה כי חוו"ד של המומחה חסרה חומרים שנערכו על ידי רופא המנוחה, לא מצאתי להיעתר לבקשה והיא נדחית" (להלן: ההחלטה הראשונה).

63. על ההחלטה הראשונה – לא הוגשה בקשת רשות ערעור. לא זו אף זו, שגם במסגרת הערעור הראשון שהגישו המערערות לא ערערו על ההחלטה הראשונה. מכאן שקביעה זו נותרה על כנה והפכה חלוטה.

64. לימים חזר התיק לבית המשפט קמא אך ורק לצורך הסוגייה של בירור ניגוד העניינים הנטען של פרופ' פלדינגר. לאחר שבית המשפט קמא קבע שאין ניגוד עניינים, אולם בהסכמת המשיב, ולמען מניעת כל ספק, מונה מומחה נוסף, שהצדדים הסכימו על זהותו, פרופ' פניג, ובטרם ניתנה חוות דעתו של פרופ' פניג, ביום 21.6.2024, הגישו המערערות בקשה נוספת לזימון ד"ר ב'. ביום 10.7.2024 ניתנה החלטה שדחתה את בקשת המערערות הנוספת לזימון ד"ר ב' (להלן: ההחלטה השנייה). על ההחלטה השנייה לא הוגשה בקשת רשות ערעור.

65. לאחר שניתנה חוות דעתו של פרופ' פניג אשר קבע כעמיתו לפניו, ד"ר פלדינגר, שהמנוחה הייתה כשירה בעת מתן הצוואה, הגישו לו המערערות שאלות הבהרה. אחת מהן הייה לגבי פנייה לד"ר ב', ופרופ' פניג ענה: "במקרה הנוכחי ציינתי את הפער שהיה בין מה שכותב ד"ר ב' "ירידה קוגניטיבית משמעותית" לבין הערכות הקוגניטיביות שנעשו למנוחה במהלך אישפוזה בבית החולים השיקומי בבת ים וכן העובדה שחיה באופן עצמאי באותה תקופה. אם ד"ר ב' מסוגל לזכור מדוע ציין זאת הרי בהחלט שווה להעיד אותו. מדובר באירועים שהיו כ 10 שנים קודם לעריכת הצוואה".

66. בעקבות זאת, פנו שוב בפעם השלישית המערערות בבקשה לזמן את ד"ר ב'. בהחלטת בית משפט קמא מיום 7.5.2025 שוב נדחתה בקשת המערערות כשבית המשפט מציין כי מדובר בסוגיה חלוטה אשר בית המשפט אינו יכול לשוב ולדון בה (להלן: ההחלטה השלישית). על ההחלטה השלישית הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר נדחתה בהחלטה מפורטת של כב' השופט נפתלי שילה (רמ"ש 22995-06-25) ובין היתר ציין כך: "שהרי, התיק הוחזר רק לצורך מינוי מומחה חדש במידת הצורך ולא לצורך שמיעת ראיות נוספות. משכך, בצדק קבע ביהמ"ש קמא שלא ניתן לערוך מקצה שיפורים והוא אינו רשאי לשמוע ראיות חדשות, למעט שמיעת המומחה כפי שנקבע בהחלטה בערעור. המבקשות רשאיות לחקור את פרופ' פניג בנושא תיעוד ד"ר ב' במסגרת החקירה שנקבעה ואולם, אין להן רשות לבקש לשמוע את עדותו של ד"ר ב', לאחר שהליך שמיעת הראיות הסתיים והן לא ביקשו לזמנו לעדות במועד" (סעיפים 10-9 לפסק הדין). גם בע"מ שהוגש על החלטה זו נדחה על ידי כב' השופטת יעל וילנר (בע"מ 9270-09-25).

67. מכאן שסוגיה זו של העדת ד"ר ב' נדונה כבר חמש פעמים והיא חלוטה ואין כל יכולת להתערב בה.

68. יתר על כן, גם לגופה ולמעלה מן הנדרש, אין גם כל הצדקה להתערב בהחלטה זו. שני המומחים בחנו את התיעוד של ד"ר ב' והביעו לגביו את אותו ספק, דהיינו שהתיעוד אינו עולה בקנה אחד עם התיעוד הנוסף והרב שקיים בתיק מאותה תקופת זמן.

69. וכך כותב פרופ' פניג בשאלת ההתדרדרות במצבה קוגניטיבי, כאשר בניתוח הוא מתייחס בין היתר, לתיעוד ד"ר ב':

    "המנוחה גרה עצמאית בדירתה כאשר שברה את האגן, הופנתה לאיכילוב ומשם הופנתה לשיקום במוסד בבת ים וכאן לראשונה נעשתה בדיקה קוגניטיבית שהצביעה על ירידה בתפקודה הקוגניטיבי. הירידה הייתה בעיקר בהתמצאות בזמן ובזיכרון לטווח קצר (זכרה רק פריט אחד מתוך השלשה שהוצגו ). הנפילה הייתה כארבעה חודשים לפני עריכת הצוואה. הציון שקיבלה במיני מנטל 25/30 נמוך מציון הצפוי לפי גילה ורמת השכלתה שהוא 28 עם סטיית תקן של 1.6 כלומר המיני מנטל היה רגיש לגלות התחלה של ירידה קוגניטיבית, אם כי המנוחה הייתה רק בשלבים הראשונים של הירידה ואפילו לא הוגדרה כדמנטית לפי הסטנדרטים המקובלים (ציון של 24 ומטה). במהלך השיקום היא נפגשת עם מטפלים מדיסציפלינות שונות, עוברת טיפול פיזיותרפי ומשתקמת בהדרגה. למעט הירידה הקוגניטיבית הקלה אין ציון על בעיה בתחום זה כמו הבנה של הנחיות או הוראות בתהליך השיקומי. היא מתמודדת קוגניטיבית ורגשית עם המסגרת השיקומית המורכבת ובשחרורה, והמסגרת השיקומית מודעת לתנאי חייה, אין כל הוראות מיוחדות להשגחה ועזרה בבית בגלל המגבלות הקוגניטיביות. יש התייחסות למגבלות הרפואיות. אחרי השיקום היא חזרה לביתה ובמועד עריכת הצוואה הייתה עדיין מוגדרת כעצמאית. סטאטוס זה של עצמאות נמשך כשנה לאחר עריכת הצוואה, ופירושו המעשי הוא שהמנוחה ניהלה את ענייניה הרפואיים והרכושיים למרות הירידה הקוגניטיבית. על ענייניה הרפואיים אנו למדים מתוך תיקה הרפואי מקופת החולים: היא פונה לבדיקות הרפואיות באופן עצמאי הן לבדיקות שגרתיות והן לבדיקות בגלל תכיפות במתן שתן ובעיות בציפורניים וכמו כן מקבלת טיפול במסגרת אשפוז יום בעירויי ברזל (טיפול בעירוי הדורש את הסכמתה) ובכל אלה היא מתפקדת באופן עצמאי. רופא המשפחה ד"ר ב' מציין ירידה קוגניטיבית גסה אך איננו מציין לקויות קוגניטיביות. מגבלותיה בתקופה זו הן בעיקר בגלל מצבה האורטופדי, היא סובלת מדליפת שתן במאמץ ובעיות של ציפורן חודרנית וכן לקויות בראיה. הבעיות הכרוניות של השליטה בשתן, הציפורניים וכן לקויות הראיה ואיזון הסכרת הן בעיות כרוניות שמלוות את המנוחה בשנים שלפני עריכת הצוואה. בעיית הניידות והנפילות וכן החולשה והאנמיה שאיננה מגיבה לטיפולי ברזל הן בעיות אתן היא מתמודדת לאחר הנפילה. לביקורים אצל הרופאים השונים היא מגיעה ללא מלווה (כאשר מאוחר יותר היא מגיעה עם מלווה הנושא מצוין במפורש). יתירה מזאת, כאשר מגיעה המנוחה למיון איכילוב לאחר נפילה, כשנה וחצי לאחר עריכת הצוואה, היא משתחררת מהמיון על דעת עצמה לאחר שחתמה על הטפסים הרלבנטיים, כלומר הרופאים בחדר המיון העריכו אותה כמסוגלת לקבל החלטות בקשר לבריאותה. אין בדיקה פורמלית של התפקודים הקוגניטיביים במועד זה.

    רק בינואר 2016, למעלה משנה וחצי לאחר עריכת הצוואה מתועדת ירידה משמעותית בתפקודה הקוגניטיבי עם ירידה מקבילה בכל התפקודים. ADL, plus IADL גם בדיקות ההדמיה תומכות בממצאים הקליניים. רק אז היא מקבלת את האבחנה הפורמלית של דמנציה מסוג אלצהיימר. זו גם הפעם הראשונה לפי התיעוד הרפואי שהיא מגיעה לבדיקה עם מלווה, (המשיב). למרות הממצאים הללו היא עדיין ממשיכה לגור לבד, הירידה הקוגניטיבית נמשכת (בדיקת מיני מנטל ב 24.02.2026 18/30) כלומר ירידה של 7 נקודות במשך שנתיים, גם תפקודה הבסיסי נפגע הן בגלל מצבה הגופני והן בגלל מצבה הקוגניטיבי, מתקשה לשמור על היגיינה. כנראה שרק בסוף שנת 2018 היא מקבלת עובדת זרה שחיה אתה, מטפלת וסועדת אותה. אז מתחילה גם לקבל טיפול בדונפזיל שאמור לסייע בהאטת ההדרדרות הקוגניטיבית" (ההדגשה הוספה – ע' ר').

70. כך גם ד"ר פלדינגר כותב בעמוד 5 לחוות דעתו:

    "2. בינואר 2014 ,אושפזה לאחר שנפלה ונחבלה באגן. באשפוזה נרשם שעד לאירוע זה היתה עצמאית. באשפוזה במח' האורתופדית מצבה הקוגניטיבי תועד כתקין. 3. עם העברתה לשיקום 8.1.14-12.2.1, טופלה טיפול פיזיותראפי ונבדקה ע"י צוות רב מקצועי. נמצאה כצלולה ובין השאר במבחן הקוגניטיבי מיני מנטל MMSE השיגה ניקוד של 25/30, אשר מצביע על ירידה קוגניטיבית קלה מאד, אך לא דמנציה. ב -21.2.14 רופא המשפחה רשם אודות ירידה קוגניטיבית גסה בתפקודה הקוגניטיבי. בתיעוד לא מצאתי סימוכין לכך, על, שמאז שחרורה משיקום ב 12.4.14 (צ"ל ב 12.2.2024 – ע' ר') ועד לנרשם על ד"ר ב' –ב 21.2.14, המנוחה לקתה במצב רפואי שיכול היה לגרום לירידה קוגניטיבית גסה בתפקודה. קביעה זו, גם לא מתוארת במפורט, על סמך מה מבוססת, על איזה בדיקה וממתי. ב -25.12.15, מצבה הקוגניטיבי איפשר לה להשתחרר על דעת עצמי מבי"ח ,שחרור עליו חתמה, בניגוד להמלצה לאשפוזה. 6. בינואר 2016 ,מתוארת ירידה קוגניטיבית, המצריכה בירור בחשד לדמנציה" (ההדגשה הוספה – ע' ר').

71. כאשר נשאל ד"ר פלדינגר על תיעוד ד"ר ב' בחקירה הנגדית הוא עונה באופן משכנע כך:

    "אני קראתי את מה שהוא כתב. אני לא יודע למה הכוונה ירידה קוגניטיבית גסה, הוא לא פירט את הבדיקה שלו. אני חייב לומר שגם בבדיקות נוספות, איזה שתיים שלו בדיקות נוספות, הוא חוזר בדיוק על אותו נוסח כפי שהוא כתב בבדיקה הקודמת. הייתי מצפה שאם הוא מתאר ירידה גסה, שיפרט. מאידך, חודש חודשיים לפני כן, יש לנו הרבה מאוד תיעוד מאשפוזיה ונבדקה על ידי כל מיני גורמים רפואיים. לא מתוארת לא ירידה גסה ולא ירידה קוגניטיבית אחרת. אולי משהו מינימלי" (עמוד 105 שורות 23-17).

72. ושוב:

    "ירידה קוגניטיבית גסה זאת לא מילה גסה. אי אפשר שלא לקרוא מה שנכתב עליה רק לפני מספר שבועות כשהשתחררה מהמוסד השיקומי וכשהיתה מאושפזת במקום אחר. כל הפרמטרים שם שאמורים להיות פרמטרים אובייקטיביים תומכים בכך שלא היתה לה ירידה בזיכרון משמעותי, שמצבה הקוגניטיבי היה בסך הכל סביר. אני לא יודע על סמך מה הרופא הזה שבדק אותה כתב מה שכתב" (עמוד 109 שורות 8-3) וכן "אתה צריך לבדוק את הבן אדם, כלומר אתה צריך לבדוק כל מיני פרמטרים. יכול להיות שבאותו רגע הוא חשב על משהו אחר ושכח, אני לא יודע, אבל יש לנו בדיקה כוללת לפני כן עם כל מיני פרמטרים לכל מיני גורמים רפואיים שמצבה מתועד בבירור, אז אי אפשר להיתפס למילה אחת" (עמוד 110 שורות 17-13); וכן: "אם הייתי צריך לקבוע את חוות דעתי רק על סמך המילה הזו אז הייתי קובע מה שהייתי קובע...הייתי קובע שאי אפשר לקבוע. ש:בסדר, אז אולי אי אפשר לקבוע. ת: אבל יש לי פרמטרים נוספים, יש לי בדיקות נוספות, יש תיעוד. כלומר, זה לא ככה שבאוויר נתפסים למילה".

73. ואותה שאלה גם לפרופסור פלדינגר:

    "אני לא יודע מה הוא התכוון כשהוא אמר ירידה קוגניטיבית קשה, אם מחזירים לזה,... מחזירים את החולה מבית חולים איכילוב, (לא ברור) לביתה שהיא חיה לבד, אז כנראה שמישהו חשב אחרת. הוא חשב שזה ירידה גסה וכנראה שהם חשבו (לא ברור) בכל זאת לחיות באופן עצמאי בביתה. מה הוא התכוון בדיוק אני לא יודע, גסה זאת אומרת, ההפך מעדינה. כנראה שהוא הבחין בירידה שהיא גסה. זה מה שאני יכול להגיד לגבי מה שהוא כתב. הוא לא מציין או הוא לא מסמך את זה על מבחנים, או על עדויות נוספות או על נימוקים.

    עו"ד גפן: מניסיונך, איך מתבטאת ירידה קוגניטיבית גסה?

    העד, פרופ' פניג: אצל אישה שחיה לבד זה היה מתבטא בזה שהיא מתקשה לחזור לביתה, למשל. הולכת לאיבוד, לא מצליחה להכין לעצמה את האוכל, היא מבולבלת, היא לא מסוגלת להתרחץ אפילו, היא אישה שצריכה, שצריכה עזרה תמידית. ודאי שהיא לא יכולה להדליק טלוויזיה, היא לא יכולה להפעיל ולתפעל טלפון או לא יכולה לעשות פעולות אחרות שמצריכות זיכרון למשל, או מצריכות איזשהו ארגון וחשיבה מהמעלה הגבוהה, זה לדעתי" (עמוד 166 שורה 23 עד עמוד 167 שורה 10).

    ובהמשך הוא מסביר:

    "היא ירדה, הלכה לרופא עיניים, הלכה לרופא, לרופאים שונים. אנחנו רואים אותה מגיעה לרופאים שונים לבד, זה מה שאנחנו רואים. בין ינואר 2014 לאפריל ל-2014, יש שלושה חודשים שקורים שם כל מיני דברים ובימים האלה היא מנהלת את ענייניה הרפואיים לבד" (עמוד 168 שורות 15-12).

74. מכאן ששני הרופאים מטעם בית המשפט, שראו את כל התיעוד הנוגע למנוחה, כולל התיעוד של ד"ר ב', התייחסו אליו והביעו עמדתם שהתיעוד אינו משמעותי ואינו יכול להפריך תיעוד רב הסותר את האמור, מה עוד שהתיעוד לכשעצמו סתום, אינו מפורט ואינו מסביר על מה הוא נסמך. בנסיבות אלה הבאת הרופא לעדות 10 שנים לאחר שכתב את שכתב לא הייתה מסייעת לבית המשפט אלא רק מכבידה על ההליך. העובדה שפרופ' פניג כתב בתשובות לשאלות הבהרה, שאם ד"ר ב' מסוגל לזכור מדוע כתב את שכתב, בהחלט שווה להעידו, אינה חזות הכול, ובמקרה זה, בהתחשב בכל התיעוד הרפואי, ובחלוף 10 שנים מכתיבת הדברים, לא הייתה צומחת תועלת של ממש בהבאתו לעדות.

75. שאלה נוספת היא סוגיית היותו של המשיב נוכח בזמן עריכת הצוואה.

76. סוגיה זו נבחנה היטב על ידי בית משפט קמא ואף בוצע איכון למכשיר הסלולר של המשיב באמצעות מומחה שקבע שלא היה נוכח בדירה בה נערכה הצוואה במועד האמור. המומחה בחן את מיקומו של המשיב במהלך 27.4.2016 יום כתיבת הצוואה. מחוות הדעת עולה, שהמשיב הגיע בטיסה מפריז בשעות הבוקר ונסע לתל אביב. ובהמשך לאחר שנבדקו המקומות בהם שהה המשיב המסקנה היא אחת:

    "בדקתי את הנתונים ממכשירו הנייד ומהמחשב בחשבון הGMAIL עבור תאריך 27/04/2014 המידע מראה חד משמעית כי המנוי לא תועד בכתובת: רח' XXX בתל אביב. המנוי תועד בבוקר בנתב"ג ובתנועה לת"א .אח"כ בהמשך היום תועד בתל אביב באזורים המתוארים לרבות מרכז ת"א ובסביבת הכתובת, אך כאמור לא בכתובת" (עמוד 26 לחוות הדעת סעיפים 12-11).

    לשם דיוק והבהרה אף בחן המומחה והראה שכאשר נמצא המשיב אצל המנוחה בכתובתה הדבר נרשם ונראה בבירור.

77. המערערות מנסות לטעון שהעובדה שהיה בין השעות 20:42 ל- 21:40 באזור של כתובתה של המנוחה מעידה שהיה נוכח בעת קיום הצוואה בביתה של המנוחה. ולא ניתן להסיק זאת בשום דרך מהמידע שניתן על ידי המומחה. ראשית, לא הוכח כלל באיזו שעה היה הנוטריון בדירת המנוחה ונחתמה הצוואה, וכבר מטעם זה לא ניתן לקבוע כל מסקנה בעניין זה. הנוטריון אפילו לא נשאל על כך. שנית, חוות דעת המומחה ברורה וקובעת שהוא לא היה נוכח בדירה. שלישית, הנוטריון העיד שהיא הייתה לבד בדירה והיא פתחה לו בעצמה את הדלת ובית המשפט נתן אמון בעדותו (סעיף 47 לפסק הדין הראשון).

78. מכל האמור עולה שסוגיה זו של שהיית המשיב בדירת המנוחה בעת עריכת הצוואה אין לה אף ראשית ראייה, ולכן אין כל ראייה למעורבות המשיב בהכנת הצוואה.

79. אשר להוצאות שפסק בית משפט קמא בהתחשב בכל האמור, הרי שבנוסף לכך שבית משפט של ערעור אינו מתערב בהוצאות אלא במקרים חריגים ביותר, הרי שבמקרה זה, הוצאות כוללות של 109,000 ₪ על שני ההליכים שנוהלו, כאשר נשמעו עדים נחקרו מומחים, הוגשו סיכומים פעמיים, וכו', ובהתחשב בגודל העזבון, אין בכך חוסר סבירות ואין המדובר, כנטען, בהוצאות עונשיות.

80. שאר טענות המערערות בערעור גם הן נדחות ונציין שבית משפט קמא בחן את הטענות ודחה אותן לאחר שנימק כראוי ואנו מקבלים את הנמקותיו.

    סוף דבר

81. הערעור נדחה.

82. המערערות ישלמו למשיב הוצאות הערעור בכללותו בסך של 50,000 ₪.

83. הערובה שהפקידו המערערות על פירותיה תועבר למשיב באמצעות בא כוחו על חשבון ההוצאות שנפסקו.

     

    

    כבוד השופט נפתלי שילה:

    אני מסכים.

    נפתלי שילה, שופט

     

     

     

    כבוד השופט יחזקאל אליהו:

    אני מסכים.

    

    יחזקאל אליהו, שופט

     

    הוחלט בהתאם לפסק דינה של אב"ד השופטת רביד.

    המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

    פסק הדין מותר בפרסום בכפוף להשמטת פרטים מזהים.

    המזכירות תגרוס את תיקי הנייר.

     

    ניתן היום, כ"ט תמוז תשפ"ו, 14 יולי 2026, בהעדר הצדדים.

     

    עינת רביד, שופטת אב"ד		נפתלי שילה, שופט		יחזקאל אליהו, שופט