פלוני נ' בית חולים אסותא ת"א ואח'

תביעה לתשלום פיצויים בגין מקרה מצער שבו נפגע התובע במהלך ניתוח גב אלקטיבי מסוג דיסקטומיה וקיבוע עמוד שדרה לאחר שבמהלך הניתוח נשברה ידית מכשיר 'אימפקטור' ונגרמה לתובע פגיעה בחוט השדרה בעטיה נותר משותק בפלג גופו התחתון עם אובדן שליטה על הסוגרים.

רקע והשתלשלות ההליך

1. התובע סבל מפריצת דיסק ונקבע לו ניתוח גב אלקטיבי מסוג דיסקטומיה וקיבוע עמוד שדרה בבית חולים "אסותא" ביום 14.6.2021. במהלך הניתוח התרחשה תקלה חמורה ונשברה ידית מכשיר מסוג 'אימפקטור'. כתוצאה מכך נגרמה לתובע פגיעה בחוט השדרה בעטיה נותר משותק בפלג גופו התחתון.

2. לאור מצבו הכלכלי והצורך במימון שוטף של טיפולים והתאמות, התובע ביקש סעד זמני, הקדמת פיצוי בסך 3,500,000 ₪, מתוך הפיצוי הכולל המגיע לו, כדי למנוע הידרדרות נוספת במצבו ובמצב משפחתו. התובע קיבל פיצוי מוקדם בשני מועדים בסך הכל 600,000 ₪.

3. הנתבעת הגישה הודעת צד ג' כנגד יצרנית המכשיר והיבואנית, הודעה זו נמחקה בהסכמה ביום 1.7.2024, כאשר הוסכם כי ההליך ימשיך להתנהל בין התובע לנתבעות בלבד.

4. בהסכמת הצדדים הוחלט ביום 16.7.2025 כי המחלוקת בין התובעים לנתבעות תצומצם לשאלת גובה הנזק והקשר הסיבתי, הנתבעות הודיעו כי ישלמו את הסכום שייפסק אף שאינן מודות באחריות. הדיון הוגבל להגשת סיכומים בשאלת הנזק והקשר הסיבתי בלבד.

   תמצית טענות התובע

5. התובע טוען לרשלנות חמורה בעבודת הצוות הרפואי של הנתבעת, רשלנות אשר גרמה לנכותו הקשה,

6. לשיתוק מלא בפלג גופו התחתון והותירה אותו מרותק לכיסא גלגלים. התובע סובל מאי שליטה על סוגרים, כאבים נוירופתיים ופיזיים קשים, הפרעות שינה חוזרות וזיהומים, הוא אינו מסוגל לחזור לעבודתו כיזם נדלן והשקעות.

7. התובע טוען שהנתבעת ניהלה הגנה טורפנית ובחוסר תום לב, בכך שהתנערה מאחריותה, טענה טענות סרק על מצב קודם והעלמת הכנסות, גרמה לעיכובים והוצאות מיותרות. הנתבעת, לטענת התובע, אף הודתה באחריותה בעל פה ובכתב, אך המשיכה לנהל את ההליך במטרה להתיש את התובעים.

8. התובע דורש פיצויים על מכלול הנזקים, הכוללים אובדן כושר השתכרות בשיעור 100% (מהכנסה חודשית ממוצעת של כ-100,000 ₪), כאב וסבל, עלויות התאמת דיור (מעלית, הנגשה כוללת), עזרת הזולת 24/7 (לרבות מטפל מחליף ועזרה במשק הבית), טיפולי שיקום אינטנסיביים (כולל באיטליה), ציוד ואביזרים רפואיים, תרופות וציוד מתכלה, עלויות ניידות (התאמת רכב), הוצאות יתר על מים וחשמל, ועלויות מלווה לנופש.

9. בנוסף, התובע דורש החזר עלויות מימון, משכנתא, ביטוח חיים שנאלץ לקחת בשל התנהלות הנתבעת והוצאות משפט. התובע מדגיש כי קיים קשר סיבתי ברור בין רשלנות הנתבעת לנזקיו, ומפריך את טענות הנתבעת על מצב קודם כחסרות בסיס.

10. מטעם התביעה הוגשה חוות דעתו של פרופ' מנשה זערור אשר אומצה על ידי הנוירוכירוג ד"ר זיו רוזנבוים, (בשל מצבו הרפואי של פרופ' זערור) וחוות דעתה של גב' אילה שיפמן, מרפאה בעיסוק, בהתייחס לצרכי התובע. אף שהתובע צירף לכתב התביעה ולראיותיו את חוות דעתו של פרופ' עמירם כ"ץ, מומחה לרפואת שיקום (חוות הדעת הוכנה לבקשת שני הצדדים והושלמה לבקשת הנתבעות) נטען כי חוות הדעת לא הוגשה מטעם התובע והוא לא מסתמך עליה אלא צורפה לשם התייחסות (ר' בעמ' 27 לפרוטוקול), מאידך הפנו אליה בסיכומים בהתייחס לנכות ולצרכים שנקבעו במסגרתה (למשל בסעיף 9, 13, 87, 235, 236 לסיכומי התביעה, לאחר פרק ההקדמה).

11. התובע עתר לפסיקת הפסדי השתכרות ניכרים על בסיס תחשיב השתכרותו בחברות בהן היה בעל מניות:

    XXX בע"מ: חברה שהתאגדה בשנת 2012 ועוסקת במימון פרויקטים של נדל"ן, בקישור בין חברות מימון ליזמים הזקוקים למימון לצורך בנייה. התובע היה שכיר בחברה זו, והחזיק ב-50% ממניותיה. הנתבעות הצביעו על כך שהגיוסים האחרונים לקרנות אלו היו בשנת 2017 .

    XXX בע"מ: חברה זו הוקמה בשנת 2016 ועוסקת בגיוס השקעות הון סיכון עבור חברות מטרה (חברות הזנק עם מוצר קיים ומכירות), וכן בתיווך עסקי בין משקיעים לחברות בתחילת דרכן. התובע הקים אותה יחד עם שותפו, אלמוני, וכל אחד מהם מחזיק ב-50% מהון המניות.

    XXX בע"מ: חברה זו הוקמה בשלהי שנת 2005. התובע הוא בעל המניות היחיד בחברה זו. החברה עוסקת במתן שירותי ייעוץ, בעיקר בתחום הנדל"ן, וכן בשירותי ניהול לחברת XXX בע"מ. הכנסות התובע בגין חלקו בעבודות חוץ מחברת XXX בע"מ מקבלות ביטוי דרך שורת ההכנסות של XXX בע"מ.

12. תחשיב התובע אשר נפרש על פני סיכומי התביעה, מרוכז לנוחות הקורא להלן:

    ראש נזק	סכום לעבר (₪)	סכום לעתיד (₪)	סכום כולל (₪)
    הפסדי השתכרות	4,231,000	16,057,000	20,288,000
    כאב וסבל	-	-	1,200,000
    התאמת דיור	2,186,000	-	2,186,000
    עזרת הזולת (מטפל)	1,316,000	6,701,000	8,017,000
    גמול ראוי למשפחה	-	-	300,000
    טיפולי שיקום שוטפים	402,000	3,045,000	3,447,000
    ציוד ואביזרים לנכים	102,000	1,200,000	1,302,000
    תרופות	30,500	355,000	385,500
    טיפול נפשי (ל-3 שנים)	-	-	70,000
    ציוד מתכלה	-	494,000	494,000
    פעילות ספורט ובריכה	-	108,000	108,000
    רכישת רכב ראשונה	160,000	-	100,000
    אבזור מיוחד לרכב (חלק התובע)	30,000	-	30,000
    הוצאות ניידות עודפות חודשיות	-	710,000	710,000
    עלויות טיפול שיקומי באיטליה	241,000	-	241,000
    הוצאות יתרות על מים, חשמל ומיזוג אוויר (כביסה מוגברת)	-	-	50,000
    עלויות מלווה לנופש שנתי	-	-	140,000
    ביטוחי חיים בגין משכנתא	220,000		220,000
    ריבית בגין הלוואות	33,000	-	33,000
    סך הכל	8,951,500	28,670,000	39,381,500

     

    תמצית טענות הנתבעת

13. הנתבעות טוענות כי התובע סבל מנכות תפקודית משמעותית וצמיתה עוד בטרם האירוע, עקב מחלת גב מתקדמת שהחלה בשנת 2004, המחלה התאפיינה בכאבים, הגבלת תנועה וקשיי הליכה, עמידה וישיבה אשר הצריכו טיפולים תרופתיים ושיקומיים קבועים. הן מדגישות כי הניתוח נועד למנוע הידרדרות נוספת ולא לתקן מצב קיים, וכי נכותו הבסיסית והבלתי נמנעת טרם הניתוח הוערכה ב-28% (20% בגין פרפרזיס קלה ו-10% בגין קיבוע גבי), בהתאם לתקנות המוסד לביטוח לאומי.

14. הנתבעות מסכימות כי התובע נותר עם שיתוק מגובה D11, אך טוענות כי נכותו כיום עומדת על 80% (פרפרזיס קשה, כולל הפרעות סוגרים ותפקוד מיני, לפי תקנות המלל), ולא 100% שיתוק מלא, וכי הוא מסוגל להליכה טיפולית ולעבודה בהיקף חצי משרה. לכן, לטענתן יש לחשב את הפיצוי אך ורק בגין שיעור החמרת הנכות, המוערך על ידן ב-40% (כממוצע בין 28% ל-52% פער בין נכות העבר לנכות הנוכחית), ולא כנזק מלא.

15. הנתבעות מביעות מורת רוח מהתנהלות התובעים ובאת כוחם, אותה הן מגדירות כחסרת תום לב, הכוללת הטעיית בית המשפט, הסתרת מסמכים רלוונטיים, הצגת מצגי שווא, וטענות חסרות בסיס, במטרה להשיג פיצוי שאינו כדין. הן מציינות כי מומחה התביעה עצמו חזר בו מטענותיו העיקריות נגד הנתבעות, וכי עדי התביעה היו מגמתיים ובלתי מהימנים, בניגוד לעדי ההגנה שהיו מקצועיים ואמינים.

16. בנוגע להפסדי השתכרות, הנתבעות טוענות כי חברת XXX הייתה חברה כושלת עם הפסדים עצומים, חדלה לפעול לגיוס משקיעים שנים לפני האירוע, וכי שכר התובע נמשך באמצעות הלוואות ולא מרווחים, בניגוד לחוק. הן מוסיפות כי חלוקת הדיבידנד מחברת XXX הייתה אירוע חריג וחד פעמי, ולא שיקפה עמל אישי או כושר השתכרות קבוע, וכי התובע יכול וצריך היה לעבוד בהיקף חלקי.

17. הנתבעות דורשות לדחות את דרישות הפיצוי המופרכות בגין עזרת צד ג', התאמת דיור, טיפולים רפואיים ואביזרי שיקום, בטענה שהן מוגזמות, אינן נתמכות בראיות, מתעלמות מהלכה פסוקה ומהזכאויות המלאות של התובע דרך קופת החולים ומשרד הבריאות. הן מדגישות כי התובע לא עמד בחובתו להקטנת הנזק בכך שלא מיצה את זכויותיו בקופת החולים ולא פעל להקטנת עלויות השיפוץ בדיור.

18. לבסוף, הנתבעות מבקשות לנכות מסכום הפיצוי את מלוא שווי גמלאות המוסד לביטוח לאומי (מעל 2.8 מיליון ₪) ואת שווי הטבת הפטור ממס לו זכאי התובע עקב נכותו, וטוענות כי תביעת התובעים נבלעת בסכומים אלו. הן דורשות כי התובע ישיב את סכום הפיצוי המוקדם שקיבל מהן, העומד על 600,000 ₪, בטענה ששולם ביתר.

19. מטעם ההגנה הוגשה חוות דעתו של ד"ר נחשון קנולר, מומחה בנוירוכירורגיה, חוות דעתו של פרופ' עמירם כ"ץ, מומחה לרפואת שיקום, חוות דעת מר גדעון האס, עובד סוציאלי, לענין הערכות עלויות שיקום, חוות דעת האדריכל מר חיים בן ארי לענין התאמת המגורים (וכן חוו"ד ד"ר עוז גולן בתחום הנדסת חומרים, לענין חקירת כשל ה'אימפקטור'). באשר לחוות דעתו של פרופ' כץ, מעמדה נותר שנוי במחלוקת (ר' לעיל). בהקשר זה ההגנה טענה כי חוות הדעת הוכנה במסגרת הליכי מו"מ חסויים בין הצדדים והוגשה על ידי התובע בניגוד למקובל (ר' סעיף 2.18 לבקשה מיום 25.4.25), עם זאת סבורות הנתבעות שחוות הדעת רלוונטית לקביעת צרכיו השיקומיים של התובע (ר' בסעיף 79 לסיכומיהן).

20. לאחר שהצדדים הסכימו להגשת סיכומים בשאלת הקשר הסיבתי והנזק בלבד, כאשר סוגיית החבות תוסדר בין הנתבעות וצדדי ג' מחוץ לכתלי בית המשפט נותר לדון אפוא בנושאים כמוסכם.

    דיון והכרעה

21. מדובר במקרה קשה ומצער ביותר שבו נפגע התובע ונותר נכה באופן משמעותי לאחר שנשברה ידית מכשיר הניתוח במהלך ניתוח גב אלקטיבי, תוך פגיעה בחוט השדרה של התובע, אשר הותירה אותו משותק בפלג גופו התחתון.

    קשר סיבתי

22. לשיטת הנתבעות, התובעים מעלימים ומתעלמים מנכותו הקודמת, התפקודית והמשמעותית, שהייתה לתובע טרם הניתוח נשוא התביעה וכי נכותו של התובע כיום, נשענת ברובה על נכותו הקודמת. לפיכך, זכאות התובעים לפיצוי הינה אך ורק בגין תוספת ההחמרה שבין נכות העבר של התובע והצרכים הכרוכים בה לנכותו כיום והצרכים הכרוכים בה.

23. התובעים דוחים מכל וכל את טענות הנתבעות בדבר "מצב קודם" ונכות משמעותית שהייתה לתובע טרם הניתוח, וטוענים כי טענות אלו נטענו על דרך הסתם, ללא כל ראיה או בדיקה. הם מציינים כי התיק הרפואי אינו מעיד על נכות קשה שתועדה או הוסברה לתובע עובר לניתוח.

    אפנה לבחינת הטענות לגופן, ביחס לנכותו הרפואית והתפקודית של התובע.

    הנכות הרפואית והתפקודית

24. כידוע, אין בהכרח זהות בין הנכות הרפואית לבין הנכות התפקודית המשקפת את תפקוד הנפגע בכל תחומי החיים פגיעה התפקודית ובין הגריעה מכושר ההשתכרות של הנפגע (ע"א 2577/14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ, בפסקה 6 (11.1.2015)). הלכה היא כי הערכת הפגיעה התפקודית והגריעה מכושר ההשתכרות מסורה לידי בית המשפט ומצויה בליבת שיקול דעתו, על יסוד התרשמותו הישירה מהצדדים ובפרט מהנפגע (ע"א 4425/23 פלוני נ' הפול-המאגר הישראלי לביטוחי רכב, בפסקה 8 (5.5.2024); ע"א 3166/22 פלונית נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות המרכז הירושלמי לבריאות הנפש, בפסקה 17 (‏27.4.2023)). שיעור הנכות הרפואית עשוי לשמש כמדד בעל משקל רב בקביעת הגריעה מכושר ההשתכרות באין נתונים אחרים, אולם אם ניתן לבסס את הגריעה מכושר ההשתכרות לאור נתונים המובאים בפני בית המשפט, יפסוק בית המשפט בהתאם (ר' ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי (8.6.1995)). בענין זה גם נפסק בע"א 646/77 יהודה לוי נ' אברהם עמיאל (12.10.1978):

    "הלכה פסוקה היא שאחוזי נכות רפואיים אינם מצביעים, בהכרח, על אבדן מקביל של הכושר לבצע עבודה. הכל תלוי בטיב עבודתו והתעסקותו של המערער ובטיב הפגיעה בבריאותו."

    ובהקשר זה נקבע משכבר הימים בע"א 50/62 צבי קליין נ' ברוך רוזנברג 11.7.1962):

    "יש ואדם נפגע פגיעה קלה יחסית מבחינה גופנית, אך תוצאותיה הכלכליות קשות וחמורות; ויש וקורה היפוכו של דבר. הדבר תלוי במקצועו של האדם, בכושר הסתגלותו למצבו החדש, בשלמותו הנפשית ואיתנותו הרוחנית ובגורמים רבים אחרים המשתנים ממקרה למקרה."

25. מומחה התובעים, ד"ר זיו רוזנבוים, אימץ את חוות דעתו של פרופ' מנשה זערור, מומחה התובעים הקודם, וקבע כי תהליך השיקום ומצבו הנוירולוגי והתפקודי של התובע מתארים נכות בשיעור 100% הכוללת הגבלה תפקודית קשה בכל תחומי החיים. התובעים טוענים כי נכותו התפקודית תואמת את נכותו הרפואית בשיעור 100%, וכי הוא איבד לחלוטין את כושרו להשתכר בשל מגבלותיו הקשות לרבות כולל אי שליטה על סוגרים וכאבים.

26. הנתבעות טוענות כי התובע סבל מנכות תפקודית משמעותית וצמיתה של 28% עוד לפני הניתוח בגין מחלת גב מתדרדרת, אשר כללה כאבים, הגבלת תנועה, קשיי הליכה, עמידה וישיבה בשיעור של 20%, וכן נכות של 10% בגין הצורך בקיבוע גבי. איני מוצאת כי טענת התובע לפיה כל אדם העומד לעבור ניתוח סובל מבעיה רפואית, שוללת מניה וביה נכות צמיתה קודמת.

27. לשיטת הנתבעות, נכותו של התובע כיום עומדת על 80% בהתאם לחוות דעתו של ד"ר קנולר, וכוללת בתוכה את כל ההפרעות לרבות הפרעות הסוגרים והתפקוד המיני. ד"ר קנולר מצא כי הנתבעות מבקשות לחשב את הפיצויים רק בגין "תוספת ההחמרה" בנכות, שהיא 52% (80% נכות כיום פחות 28% נכות קודמת), או לחילופין 40% בהתבסס על מיצוע בשיעור החמרת הנכות (מיצוע שבין 28% ל-52%). (עמ' 24-23 לסיכומי הנתבעות).

28. התובעים מנגד, דוחים את טענת הנתבעות בדבר נכות קשה קודמת, ומדגישים כי התובע סבל מכאבי גב כרוניים בלבד טרם הניתוח, ללא בעיה תפקודית משמעותית. הם טוענים כי כלל "הגולגולת הדקה" חל, לפיו המזיק מקבל את הניזוק "כפי שהוא", וכי הפיכתו לפרפלג בעקבות הניתוח מטילה את מלוא הנזק על הנתבעות.

29. אין מחלוקת כי התובע סבל מקשיים רפואיים ומחלות רקע שונות ובעיקר סבל מכאבי גב כרוניים במשך שנים רבות, שהלכו והחמירו במסגרת מחלת גב מתדרדרת, אשר בגינה בוצע הניתוח. הנתבעות טוענות כי התובע סבל ממחלה גבית מתדרדרת שהתאפיינה בכאבים עזים, הגבלת תנועה, קשיי הליכה, עמידה וישיבה, והצריכה טיפולים קבועים, שהגבילו באופן משמעותי את תפקודו ויכולותיו עוד לפני הניתוח. לפי התיעוד שהציגו הנתבעות, כבר בשנת 2004 החל התובע להתלונן על כאבי גב תחתון עם הקרנה לרגל ימין, ובדיקת דימות הראתה תמט חוליה D12 והגבלת תנועה. במהלך השנים הדיווחים התרבו: בשנת 2008 הודגמו בלטי דיסקים ב-D11-12 וב-L4-5, ובשנת 2012 התובע דיווח על כאבי גב תחתון עם הקרנה לשתי הרגליים והגבלה ניכרת בתנועות עמוד השדרה. בשנת 2013, התובע המשיך להתלונן על כאבים ונימול ברגליו מזה כשנה וחצי, ובבדיקת MRI נצפו בלטי דיסק ב-D11-12 וב-L4-5, יחד עם שינויים פאצטריים ואימפרסיה של חוט השדרה. בשנת 2015, בעקבות החמרה בסימפטומים, הודגם לחץ בחוליות D11-12 עם חשד למיאלומלציה, ובשנת 2018 נרשם כי המחלה המשיכה להתדרדר עם כאב כרוני והפרעה בתחושה בברך ובשוק שמאל. ב-2019 חלה החמרה נוספת בכאבי הגב המותני ונימול ברגל, וב-2020 נמצא פלס תחושתי בגובה D12 וחוסר החזר פיקה משמאל. פרופ' יצחיאק תיעד ב-12.5.2021, כחודש לפני הניתוח, כי התובע דיווח על כבדות ברגליים ו"הינעלות" הבהונות מזה שנה וחצי, ובדיקתו הראתה פלס לכאב סביב T12. התובע אף דיווח כי לפני הניתוח נאלץ לעצור בהליכות קצרות (ר' למשל בעמ' 4618 למוצגי הנתבעות).

    מנגד, התובעים טוענים כי לא הייתה כל החמרה במצבו של התובע לפני הניתוח, וכי פרופ' יצחיאק עצמו ציין זאת בבדיקתו. לטענתם, התובע סבל מכאבי גב כרוניים בלבד, ו"הינעלות בהונות מדי פעם אינה בעיה קשה בוודאי לא כזו המשפיעה על התפקוד". בנוגע לנכות התפקודית, התובעים טוענים כי הוא איבד לחלוטין את כושרו להשתכר וכי נכותו התפקודית היא 100%. זאת בשל מגבלותיו הרבות הכוללות צורך בצנתור עצמי כל 4-5 שעות ביממה (גם בלילה), אי שליטה על סוגרים, כאבים קשים, ספסטיות, וקושי בניידות ובעמידה בזמנים הנדרשים לעבודתו הקודמת. מנגד, מומחי הנתבעות, ד"ר קנולר ופרופ' כ"ץ, העריכו כי התובע מסוגל לעבוד בישיבה, במשרד או מהבית, כארבע שעות בממוצע ביממה (חצי משרה), בין גיל 53 לגיל 67 (ר' בעמ' 9 לחוות דעתו). ד"ר קנולר הדגיש כי התובע עצמאי בתפקוד פלג גופו העליון ומסוגל לבצע מעברים ותפקודי בסיס באופן עצמאי.

    התובע עצמו הצהיר כי "אני כבר שנה לא עבדתי" וכי ההוצאות החודשיות הולכות וגדלות, בהתייחסו לתקופה שלאחר הניתוח. בדיון מיום 14.9.23 (בנוגע לסעד הזמני) התובע העיד: "היום לצערי לא יכול לעבוד", ונחקר באריכות על חברותיו, הקשרים שלו אליהן, ואופי ההכנסות מהן. בא כח הנתבעת, העלה חשש שהתובע נמנע ממשיכת כספים מחברותיו כדי לא לפגוע בזכאותו לתשלומי אובדן כושר עבודה. בהחלטה מיום 19.10.23 צוין כי "הנתבעות הוסיפו כי קיים חשש שהתובע נמנע ממשיכת הכנסות כדי שלא לפגוע בזכותו לקבלת תקבולים החודשיים של ביטוח אבדן כושר עבודה בהיקף של 25 אלף ₪ ומחובתן לבדוק את מצב החברות (ר' עמ' 5 לפרוטוקול הדיון). התובע אישר בחקירתו הנגדית כי השאיר לעצמו "ערובות מינימליות" להבטחת הלוואה שנטל."

    בסיכומי הנתבעות נטען כי "התובע הודה שחברתו 'XXX' עודנה פעילה ויש בה עובדים לרבות ילדיו - וכאמור בבית המשפט אף הוכח כי התקבלו בה הכנסות לאחר האירוע נושא התביעה... ובאופן שמעלה הרושם שהתובע אכן עובד גם כיום, כפי שקבעו המומחים" (ר' בסעיף 171 לסיכומי הנתבעות). בהמשך טענו כי יכולת העבודה של התובע היא בהיקף של חצי משרה (שם, בסעיף 174).

30. בהתבסס על תיאורי התובע עצמו וחוות דעת המומחים מטעם שני הצדדים, התובע סובל מקשיים יומיומיים משמעותיים ונראה כי הנכות התפקודית משמעותית. בצד זאת, מומחי ההגנה מצביעים על כושר תפקודי בהיקף של כמחצית משרה באופן שאינו משולל יסוד כלל ועיקר. אף אני, התרשמתי מהתובע אשר נכח באולם במשך הישיבות הממושכות שהתקיימו, כולל חקירות התובע עצמו, ומשקלול כלל הראיות שנפרשו לפניי, כי לא נגרע לחלוטין כושר עבודתו, בהינתן שהתובע עסק בעיקר בהשקעות כלכליות, יכולתו התפקודית נפגעה בעיקר ביכולת לעבוד שעות רצופות רבות, לפיכך הנני מעריכה שהגריעה מכושר ההשתכרות הינה 70 אחוזים.

    ביחס למצבו הקודם, מסקנתי היא כי אמנם התובע סבל מקשיים רפואיים קודמים, כפי שהצביעו עליהם הנתבעות, עם זאת, התובע עבד באופן רציף במהלך השנים והשתכר באופן משמעותי חרף מגבלותיו. מקובל עליי כי חש כאבים בגבו שהגבילו את יכולותיו ותפקודו אך לא בהכרח את כושר השתכרותו. עבודתו הינה בעיקרה עבודה הדורשת יכולת קוגניטיבית והנני מוכנה להניח כי טרם הניתוח, חרף הכאבים בגבו, לא חל שינוי בהכנסותיו. תפקודו פחת משמעותית כחצי שנה לפני הניתוח, אולם לא מצאתי לייחס לתובע נכות תפקודית קודמת במובן של פגיעה בכושר השתכרותו, דבר המעיד על כך שקשיים פיסיים כאלה ואחרים לא הפריעו למהלך עבודתו שברובה נחזית להיות עבודה אינטלקטואלית.

    אמידת בסיס השכר

31. טרם התעמקות בנתוני השכר והכספים יצוין כי הערכת השתכרות התובע הינה סוגיה חשבונאית סבוכה, הקשורה לניהול חברות שונות, מהנתונים שהוצגו קשה להעריך עד כמה היה התובע פעיל בכל אחת מהן. המערכת החשבונאית הוצגה על ידי הצדדים, עדיהם, ומומחים רואי חשבון מטעם כל צד. הנתבעות התרעמו על כל שלא כל הנתונים נחשפו על ידי התובע ולעיתים אכן לא ניתן היה לייחס תוצאות כספיות לפעילות עסקית באופן חד משמעי וברור. בנסיבות העניין, ההכרעה מבוססת על התרשמותי ממארג הראיות שנפרש בפניי, תוך אימוץ גישה כזו או אחרת בהתאם לסוגיה הנדונה להלן, או צידוד בעמדת ביניים.

32. לפני קרות המקרה, התובע עסק ביזמות כעצמאי בתחום הנדל"ן וההשקעות. הוא התמחה בגיוס משקיעים לפרויקטים של התחדשות עירונית ולחברות הזנק, בין היתר בתחום הביו-טק. לטענת התביעה, הכנסותיו מעבודה עלו על 100,000 ₪ לחודש, הערכה זו נתמכה בחוות דעת כלכלית מטעם רו"ח נעם פרדס, בתצהירו של שותפו של התובע, מר אלמוני ובתצהיר רו"ח ערן שגב.

    חוות דעת פרדס התייחסה לכושר השתכרותו הממוצע של התובע בשנים 2017-2020. לצורך עריכת חוות הדעת, הוא עיין בתקצירי שומות של התובע לשנים 2010-2019, בשומת המס של בני הזוג לשנים 2020 ו-2021, ובנתוני ההכנסות משכר של התובע בשנים 2001-2003.

    כמו כן, הוא עיין בדוחות הכספיים של חברת "XXX בע"מ", חברת "XXX בע"מ", וחברת "XXX בע"מ" לשנים 2016 עד 2022. הוא גם ציין את הכנסתו השנתית ברוטו של התובע בשנים 2011-2015.

    התביעה מבקשת לפסוק סך הפסדי ההשתכרות כולל, לעבר ולעתיד, בסך 20,288,000 ₪. הפסדי השתכרות לעבר כוללים 4,231,000 ₪, בצירוף ריבית והצמדה מיום חוות הדעת, וכן סך של 16,057,000 ₪ לעתיד. חישוב הפסדי העבר בוצע מיום הניתוח ועד מועד עריכת חוות הדעת, על בסיס שכר חודשי ממודד של 97,559 ₪. הפסדי השתכרות לעתיד חושבו עד הגיע התובע לגיל 70, על בסיס שכר שנתי ממוצע של 1,170,714 ₪, והם כוללים תוספות סוציאליות. התובעים מדגישים כי חישוב התנאים הסוציאליים בוצע לפי שכרו כשכיר בסך 30,000 ₪ בלבד, ולא לפי שכרו המלא של 100,000 ₪ (ר' סעיף 52 לסיכומי התובעים).

    התובע צירף דיווחים לרשויות המס המעידים על עבודתו כשכיר בשנים שקדמו לפגיעה. הוא עבד כשכיר מהשנים 2001 ועד 2003. המסמכים אינם מציינים במפורש את שם המעסיק שלו בתקופה זו. הכנסותיו כשכיר היו כדלקמן: בשנת 2001 הרוויח ₪ 1,508,692; בשנת 2002 הרוויח ₪ 1,659,653; בשנת 2003 הרוויח ₪ 1,893,668. בנוסף, צוין כי מאז תחילת שנות ה-2000, כולל בהיותו שכיר, הכנסות התובע מעבודה היו כ- 100,000 ₪ בחודש בממוצע.

33. הפסיקה עמדה על הבעייתיות של קביעת בסיס השכר של ניזוק שהוא שכיר ובעל שליטה בחברה בה מועסק. נקודת המוצא היא גובה השכר שמשך התובע מהחברה ובחינת מצבה הכלכלי של החברה . התובע עשוי לסתור חזקה זו. בהתאם לכך חזר וציין כב' השופט י' עמית (כתוארו אז) ב-ע"א 8583/22 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב בע"מ, בפסקה 10 (‏16.4.2023) (להלן: "ענין פלוני"):

    "קביעת בסיס השכר של ניזוק, שהוא שכיר בחברה שבשליטתו ומזוהה עמו, צריכה אפוא להיעשות תוך בחינה משולבת של שכר הניזוק ומצבה של החברה. הדברים נכונים גם לצורך בחינת הפגיעה ברמת שכרו של הניזוק לאחר התאונה, באשר הניזוק שהוא בעל השליטה והרוח החיה בחברה, עשוי להפחית את שכרו באופן מגמתי לאחר התאונה, למרות שרווחי החברה לא פחתו מאז התאונה.

    בהיעדר נסיבות מיוחדות ובהיעדר נתונים מיוחדים, נקודת המוצא בקביעת בסיס השכר היא גובה השכר שמשך הניזוק מהחברה על פי תלושי השכר או טופסי 106 (בהנחה שאין חולק על האותנטיות של תלושי השכר, להבדיל מתלושים שהופקו לאחר התאונה, שבתי המשפט נוהגים להתייחס אליהם בחשדנות). שהרי, בהתאם לתלושי השכר משלם הניזוק מס הכנסה וביטוח לאומי, ובהתאם למשכורת שמשך הוא יקבל קצבת נכות מעבודה, אם חלילה ייפגע בתאונת עבודה. נטל ההוכחה הוא על צד המבקש לסתור ברירת מחדל זו אם כלפי מעלה ואם כלפי מטה. כפי שרשאי בית המשפט לסטות כלפי מעלה מהשכר שהשתכר ניזוק עובר לתאונה, בשל פוטנציאל השתכרותו או מתוך הערכה כי היה משביח בעתיד את שכרו, כך רשאי לעשות בית המשפט לגבי ניזוק בעל שליטה בחברה המזוהה עמו. כל זאת בהתחשב, בין היתר, במצבה של החברה ובנתוניה העסקיים, אם מדובר בחברה שהיא בתחילת דרכה וסיכויי הצלחתה נגדעו בעקבות התאונה וכיו"ב שיקולים".

     

    וראו גם: ע"א 3304/13 פלוני נ' פלוני, בפסקה 3 (20.11.2013).

     

    התובע הוא בעל המניות היחיד בחברת XXX בע"מ אשר הוקמה בשנת 2005, בעל 50% מהאחזקה בחברת XXX בע"מ אשר הוקמה בשנת 2012, ובעל 50% מהאחזקה בחברת XXX בע"מ, אשר הוקמה בשנת 2016 יחד עם שותפו אלמוני המחזיק גם הוא ב-50%.

    השתכרות כשכיר

34. בשלב ראשון אבחן את השתכרות התובע כשכיר, בחברת XXX בע"מ. על פי חוות דעת פרדס, רכיב ההכנסה של התובע כשכיר בחברת "XXX בע"מ" לשנים 2017-2020, נלקח לפי שומות מס הכנסה לשנים אלו. הסכומים השנתיים של שכר התובע כשכיר היו 379,110 ₪ בשנת 2017, 359,743 ₪ בשנת 2018, 354,587 ₪ בשנת 2019, ו-369,942 ₪ בשנת 2020 (כפי שתיקן רו"ח פרדס בדיון, ר' בעמ' 45 לפרוטוקול).

    על פי תצהיר רו"ח ערן שגב מטעם התובע, התובע קיבל שכר בגובה של כ-30,000 ₪ מדי חודש באופן סדיר, החל מאפריל 2013, בעת ששימש כמנכ"ל וכשכיר בחברת "XXX בע"מ". בשנת 2022 נערך "גמר חשבון" לתובע במסגרתו שולמו לו הזכויות הסוציאליות שצבר כשכיר בחברת "XXX בע"מ", כפי שדווח בדוח האישי שהוגש לרשויות המס. בסיכומי התובע (ר' בסעיף 52) קיימת התייחסות לשכרו של התובע כשכיר, בסך 30,000 ₪ לחודש, כאשר שכר זה בלבד שימש לחישוב ההפסדים הסוציאליים.

35. על פי חוות דעת הנתבעות, רו"ח אלישע סער, רכיב ההכנסה של התובע כשכיר בחברת "XXX בע"מ", כמשכורת חייבת ברוטו, היה כדלקמן: בשנת 2013: 337,091 ₪, בשנת 2014: 388,234 ₪, בשנת 2015: 403,502 ₪, בשנת 2016: 402,165 ₪, בשנת 2017: 379,110 ₪, בשנת 2018: 359,743 ₪, בשנת 2019: 354,587 ₪, בשנת 2020: 378,258 ₪. ממוצע השכר החודשי לפי השנים 2013-2020 עמד על 31,278 ₪. ממוצע השכר החודשי לחמש השנים 2016-2020 עמד על 31,231 ₪.

    על פי תקצירי שומות המס של בני הזוג, להלן הכנסת התובע (בן הזוג הרשום) ממשכורת. בשנת 2011, הכנסת התובע ממשכורת הסתכמה בסך של 164,477 ₪, בשנת 2012, הכנסתו ממשכורת הייתה 129,145 ₪, בשנת 2013, 337,091 ₪, בשנת 2014 388,234 ₪, בשנת 2015, 402,545 ₪, בשנת 2016 402,165 ₪, בשנת 2017, 379,110 ₪, בשנת 2018 359,743 ₪, בשנת 2019, 354,587 ₪, בשנת 2020 369,942 ₪, ובשנת 2021, הכנסתן ממשכורת הייתה 118,626 ₪. יוער כי התובע לא צירף תלושי שכר ואלה לא הועמדו בפני מומחה ההגנה רו"ח סער אשר התייחס לכך בחוות דעתו ובחקירתו הנגדית (ר' בעמ' 269-268 לפרוטוקול).

    בנסיבות העניין כבסיס לחישוב הפסד ההשתכרות אעמיד את שכרו של התובע על סך 31,278 ₪ וזאת אף שרו"ח ערן שגב מטעם התובע נקב בסכום 30,000 ₪, כפי שאף ננקב בסיכומי התובע. בהקשר זה אוסיף נתוני השכר בתחשיב נלקחו עד סוף שנת 2020 (ללא שנת 2021 במהלכה התובע נפגע ושכרו פחת).

36. לשיטתו של רו"ח סער, לא ניתן להתבסס על המשכורות שמשך התובע מחברת XXX בע"מ בשל העובדה שפעילות החברה, מאז הקמתה בשנת 2012 ועד שנת 2021, מסתכמת בהפסד מצטבר של 786,062 ₪ כאשר גיוס הכספים לחברה הסתיים בשנת 2017. מומחה התובעים פרדס התייחס לגירעון זה בחוות דעתו, כאשר הפחית מפוטנציאל ההשתכרות מחצית מגירעון זה, בהתאם לשיעור אחזקתו של התובע בחברה, תוך שקלול ההפסד על פני 10 שנות קיום החברה, בהתאם לכך נלקח בחשבון מחצית ההפסד בסך 393,031 ₪, המהווה הפסד שנתי משוקלל של 39,303 ₪. מומחה הנתבעות, רו"ח סער ציין כי הפסד החברה עמד בסוף שנת 2020 על סך 1,232,000 ₪ (מחציתו מיוחס לתובע) המהווים הפסד שנתי משוקלל על פני 9 שנים מאז הקמת החברה בגובה 68,444 ₪. הפסד זה אושר על ידי רו"ח פרדס והוא מקובל עליי לצורך ענייננו:

    "עו"ד מרדכי קינד:עכשיו במה שאתה רואה בין 2017 ל-2020, החברה הזאת הייתה חברה הפסדית, נכון? היו לה הפסדים מדי שנה הפסדים מצטברים? תאשר לי בבקשה שבשנת 2020 ההפסד המצטבר של החברה הזאת היה קרוב ל- 1,200,000 ₪?

    רו"ח נועם פרדס: 1,232,000 ₪ הפסד מצטבר, נכון ל- 31.12.2020."

    (בעמ' 60 לפרוטוקול).

37. רו"ח סער סבר כי התובע לא היה צפוי להמשיך ולמשוך סכום זה לאורך זמן לאור הגירעון. עם זאת, הנתבעות העריכו את נתוני השתכרות התובע על בסיס שכרו כשכיר, תוך התייחסות לשכר ממנו בוצעו ההפרשות לפנסיה בגובה 17,000 ₪ (ר' בסעיף 175 לסיכומי הנתבעות). לאור רצף השנים שבהם התובע משך שכר ודיווח עליו במסגרת שומות המס, וכן לאור העובדה שהנתבעות ביססו את נתוני שכרו על משכורות אלו (אף שייחסו סכום חלקי מהן), מצאתי כי יש בסיס איתן לעמדת התביעה ביחס לכלל רכיב שכר זה למעט לצורך חישוב הפסדי פנסיה, בצד קיזוז הפסד צבור יחסי נכון לסוף שנת 2020.

    אציין כי רו"ח אלישע סער מציין בחוות דעתו כי משיכת שכר זו מצד התובע לא שיקפה פעילות רווחית של החברה, אלא התבססה בעיקרה על מקורות מימון חיצוניים, כדוגמת הלוואות משמעותיות שניטלו. עוד עולה מחוות הדעת של אלישע סער כי לא נמסר הסכם בדבר תנאי העסקתו של התובע בחברה, וכי סכום השכר נמשך חרף הפסדים וחובות משמעותיים שהחברה צברה.

38. לאחר שלקחתי בחשבון את מצבה של החברה במסגרת השיקולים הנדרשים לקביעת בסיס שכרו של התובע, בהתחשב בהפסדים הצבורים המעוררים קושי ביחס ליכולת החברה לתמוך בשכר שנמשך ממנה לאורך זמן, תוך נטילת הלוואות חיצוניות, כאשר עצם פעילות החברה לאורך זמן אינה ודאית (טרם פגיעת התובע), יחושבו הפסדי השכר ברכיב ההשתכרות כשכיר, על בסיס שכר חודשי בגובה 31,278 ₪ בקיזוז הפסד חודשי בסך 5,703 ₪ .

    אתייחס בהמשך גם לדיבידנדים ולרווחים שנותרו צבורים בחברות השונות.

     

    הפרשות לפנסיה

39. לשיטת המומחה סער, שכר הבסיס שעליו חושבו ההפרשות הפנסיוניות היה נמוך באופן משמעותי משכר הברוטו. על פי נתונים משומות המס של התובע, שכר הבסיס לפנסיה נאמד בסך 204,717 ₪ לשנה, שהם 17,060 ₪ לחודש בלבד. במהלך חקירת רואי החשבון, רו"ח אלישע סער, רו"ח נועם פרדס ורו"ח ערן שגב, נשאלו שאלות מפורשות לגבי ההפרשה הפנסיונית של התובע. בהקשר זה נשאל רו"ח פרדס:

    "עו"ד מרדכי קינד:תאמר לי בבקשה רואה חשבון פרדס, האם נכון שעל פי הנתונים שהוצגו בפניך, ההפרשה הפנסיונית של התובע לא הייתה מ- 30,000 ₪ אלא היא הייתה מ- 17,000 ₪?

    רו"ח נועם פרדס:הפרשת פנסיונית לא הייתה מ- 30,000 ₪. יש סכום במסגרת השכר שלו שבגינו לא הופרשו תנאים סוציאליים.

    עו"ד מרדכי קינד:אנחנו נוכל-

    כב' השופטת:מה הסכום אתה יודע להגיד לנו?

    רו"ח נועם פרדס:אני חושב, אני לא עשיתי את החישוב, אבל המומחה מטעמו מטעם-

    עו"ד מרדכי קינד:מטעם אסותא.

    רו"ח נועם פרדס:עשה את הסכום, הוא הגיע ל- 17,500 ₪.

    ,עו"ד מרדכי קינד:ההפרשה הייתה מ- 17,000 ₪.

    רו"ח נועם פרדס:כן, אני לא מגיב לזה. אין לזה גם למען האמת אין לזה שום משמעות."

    (בעמ' 79-80 לפרוטוקול)

    בהקשר זה נשאל גם רו"ח שגב:

    "עו"ד מרדכי קינד:ההפרשה הפנסיונית של התובע היא הייתה מבוססת על הכנסה של 17,000 ₪ ולא על ה- 30,000 ₪ שנמשכו כשכר מידי חודש, נכון?

    רו"ח ערן שגב:אנחנו קיבלנו נתונים מסוכן הביטוח ...

    ...

    עו"ד מרדכי קינד:אתם מזינים את הנתונים. אז אני שואל על בסיס הנתונים שלך, האם יהיה נכון לומר שהפרשות הפנסיוניות התבססו על שכר של 17,000 ₪?

    רו"ח ערן שגב:לא ערכתי את החשבון, אבל יכול להיות שכן. יש נתונים של אחוזים.

    עו"ד מרדכי קינד:אתה רוצה לבדוק?

    רו"ח ערן שגב:ומתוך זה. זה נתונים שהתקבלו מסוכן הביטוח.

    עו"ד מרדכי קינד:האם יהיה נכון לומר שהפרשות הפנסיוניות הם כמובן כחוק? זאת אומרת 6% מעביד 6% עובד?

    רו"ח ערן שגב:אני מניח שכן.

    עו"ד מרדכי קינד:אתה מניח שכן. וכמובן הפרשה לפנסיה היא רק מXXX, היא לא הייתה רלוונטית לחברת XXX ולמשיכות דיבידנד שהיו משם, נכון?

    רו"ח ערן שגב:נכון."

    (בעמ' 123-122 לפרוטוקול)

40. ביחס להפרשות לפנסיה מצאתי לקבל את עמדתו של רו"ח סער, לפיה הפסדי הפנסיה יחושבו לפי בסיס שכר בגובה 17,060 ₪ ולא הפרשות פנסיוניות כנטען על ידי התובע מסך 30,000 ₪ .

    דיבידנדים

41. על פי חוות דעת פרדס, פוטנציאל ההשתכרות של התובע כלל גם את הדיבידנדים שחולקו בחברת XXX בע"מ, 730,000 ₪ בשנת 2018 ו-770,000 ₪ בשנת 2019. המומחה פרדס שקלל את סך הדיבידנדים על פני 4 שנים. יצוין שאת הפסדי חברת XXX בע"מ, אשר הוקמה בחודש אוגוסט 2012, שיקלל רו"ח פרדס על פני 10 שנים. לשיטת התביעה, חברת "XXX בע"מ" היא חברה פרטית של התובע ודרכה הוא ריכז את עיקר פעולותיו בתחום ההשקעות. החברה החלה בפעילות משמעותית החל משנת 2016, ורווחיה אפשרו משיכות דיבידנדים. התובע משך מהחברה דיבידנדים פעמיים, בשנים 2018 ו-2019, בסכום כולל של 1,500,000 ₪, כאשר משיכות אלו באו בקורלציה לרווחים שהושגו בשנים 2017 ו-2018. רו"ח פרדס הסביר כי יתרת העודפים בחברה בסוף שנת 2016 הייתה כמעט אפסית, ולכן כל הדיבידנדים שחולקו ב-2018 ו-2019 מקורם ברווחים שנצברו לאחר שנת 2017:

    "עו"ד מרדכי קינד:ממה שאתה יודע, בכל שנות פעילות החברה התובע משך פעמיים דיבידנד ב- 2018 וב – 2019, נכון? בסכום כולל של 1,500,000 ₪?

    רו"ח נועם פרדס:1,500,000 ₪, נכון.

    עו"ד מרדכי קינד:המשיכה הזאת היא גם באה בקורלציה להכנסה מאוד גדולה שהייתה בשנת 2017, נכון?

    רו"ח נועם פרדס:המשיכות בשנת 2018 ובשנת 2019 באו בקורלציה לרווח שהושג בשנת 2017 1,279,000 ₪, ברווח של 2018 - 473,000 ₪."

    (בעמ' 82 לפרוטוקול)

    מומחה הנתבעות, רו"ח אלישע סער, קבע בחוות דעתו כי דיבידנדים אינם חלק מכושר השתכרותו של התובע והוסיף כי רק במקרים מועטים יש לראות בחלוקת דיבידנדים כחלק מכושר השתכרותו של אדם, למשל חלוקה קבועה מדי שנה (ר' בסעיף 27ג ובסעיף 29 לחוות הדעת). רו"ח סער סבר כי ההכנסות אינן נובעות מעמלו ויגיעתו האישיים של התובע, אלא מהוות פירות פסיביים מהשקעה במיזמים, ולכן אינן חלק מכושר השתכרותו. הוא הוסיף כי אם ייקבע שהדיבידנדים מהווים חלק מההשתכרות, יש לחלק את הסכום על פני כל שנות הפעילות של החברה שהובילו לקבלתם ובמקרה זה יש לייחס אותם לתקופת פעילות מינימלית של 8 שנים, בין השנים 2013-2020, עבור רווחי "XXX", או אף 16 שנים, החל משנת 2005 (מועד הקמת החברה), עבור רווחי "XXX". חישוב החלק היחסי של הכנסת התובע החודשית על בסיס דיבידנדים בסך 1,500,000 ₪ על פני 15 שנים (עד סוף שנת 2020), מהווה בממוצע סך 8,333 ₪ חודשי.

    בהקשר זה נטען על ידי הנתבעות כי עסקי התובע היו בהפסדים במרבית שנות פעילותם כאשר שכר התובע היה בלתי סביר ומבוסס על נטילת הלוואות בנקאיות וחוץ בנקאיות, והצלחותיו כביכול משקפות אירועים חריגים וחד פעמיים שאינם מעידים על רציפות וצפי השתכרותי (ר' סעיף 95 לסיכומי הנתבעות). לאור נסיבות חלוקת הדיבידנדים בשנים 2018 ו-2019 במסגרת שנות פעילות ממושכות של החברה, כשיש ליתן את הדעת לכך שהתובע מבקש להתבסס על הכנסה זו כחלק מבסיס שכרו לתקופה של כשני עשורים עתידיים. הנני סבורה כי דיבידנדים בנסיבות של בעל שליטה כבענייננו, אשר עשויים להוות חלק מכלל מקורות ההכנסה שלו, יילקחו בחשבון לשם הערכת כושר השתכרותו, בשים לב לאופיים. רו"ח פרדס ציין כי מקורות ההכנסה של "XXX" היו משירותי ניהול או משיכת רווחים מחברת "XXX בע"מ", וכן מעסקאות נדל"ן שיזם התובע שלא במסגרת חברת "XXX". הוא אף אישר כי הכנסות החברה בשנים 2021 ו-2022 הגיעו משיקים של "אורבן נדל"ן" בגין עסקה שבה התובע היה מעורב. בהקשר לשקלול הדיבידנדים הבהיר רו"ח פרדס כי חישוב כושר ההשתכרות של התובע לא כלל תשלום עבור "אקזיט" וכי לא ניתן להעריך כיום איזו חברה תונפק או תירכש ובאיזה מחיר. מטבע הדברים, "אקזיט" של אחת החברות עשוי להזרים סכום נכבד ביותר אך מדובר ברווח שאינו ודאי, אינו קבוע ואין ערובה כי הוא אינו חד-פעמי. מכל מקום, רווחים מסוג "אקזיט" לא התקבלו ולא נלקחו בחשבון בחישוב ההשתכרות. בתוך כך ציין פרדס כי נמנעו מהתובע "אקזיטים" נוספים בשל הפסקת פעילותו, וכתוצאה מכך – הפסקת הגיוסים לחברות חדשות והוא משער כי קיים פוטנציאל השתכרות נוסף, שלא קיבל ביטוי בחוות הדעת. רו"ח סער הוסיף בהקשר זה כי חלוקת הדיבידנדים בשנים 2018-2019 הייתה "משיכה חריגה בעקבות הכנסה חריגה" סביב שנת הגיוסים של הקרנות. בסיכומם של דברים, אין מדובר בחלוקת דיבידנדים קבועה מדי שנה (או מדי תקופה אחרת). אדרבה התרשמתי כי מדובר בחלוקה בעלת מאפיין "חריג" כתוצאה מהכנסה חריגה. לאור האמור אינני סבורה כי בנסיבות העניין יש לקחת בחשבון את הדיבידנדים שקיבל התובע בחברת XXX בע"מ לצורך אומדן הכנסתו.

    רווחים צבורים

42. עבור חברת "XXX בע"מ", רו"ח סער ציין כי עיקר רווחיה נגזר מהכנסות חברת XXX. רו"ח פרדס ורואה החשבון ערן שגב, ציינו כי יתרת העודפים (רווחים שלא חולקו) ליום 31.12.2022 עמדה על 1,655,739 ₪. רו"ח פרדס שקלל את הרווח הצבור על פני 6 שנים וציין כי בסוף שנת 2016 או בתחילת שנת 2017, יתרת העודפים בחברה עמדה כמעט על אפס, על 12,000 ₪. עבור חברת "XXX בע"מ", רו"ח פרדס ציין כי יתרת העודפים ליום 31.12.2022 עמדה על 163,603 ₪. רו"ח סער התייחס לרווחים צבורים בחברה כ"מאוד מאוד שוליים", וציין כי רווח של 160,000 ₪ נצבר על פני 4 שנים בין 2019 ל-2022. בהקשר זה השיב רו"ח פרדס בחקירתו הנגדית:

    "עו"ד מרדכי קינד:כשאתה עושה ומחשב את תקופת הרווחים בחוות דעת שלך, אז לחברה אחת אתה לוקח לXXX אתה לוקח 6 שנים?

    רו"ח נועם פרדס:נכון.

    עו"ד מרדכי קינד:אתה אומר מאז שנת 2017?

    רו"ח נועם פרדס:נכון.

    עו"ד מרדכי קינד:זה עמוד 8.

    רו"ח נועם פרדס:נכון.

    עו"ד מרדכי קינד:ולעומת זאת שאתה מתייחס לXXX, אתה מתייחס לארבע שנים משנת 2018?

    רו"ח נועם פרדס:נכון, ואני גם אסביר לך למה.

    עו"ד מרדכי קינד:תוכל בבקשה להסביר את זה?

    רו"ח נועם פרדס:אני אמרתי קודם לכבודה. אמרתי לך שXXX בתחילת שנת 2017 כמעט הייתה מאופסת. 12,000 ₪ יתרת עודפים, מבחינתנו זה אפס זה טעות סטטיסטית יכולה. כל הרווחים שXXX השיגה, זה במהלך 6 השנים שבין 2017 לשנת 2022. זאת אומרת, יתרת הרווחים שיש לחלוקה נצברו על פני 6 שנים האלו. זה לא כולל את מה שמר ... לקח כדיבידנד. הרי הוא לא לקח את כל הרווחים כדיבידנד, יכול היה לקחת את כל הרווחים כדיבידנד, אבל לא לוקח את כל הרווחים כדיבידנד השאיר בחברה איזה שהוא יתרה.

    היתרה הזאת היא יתרה שנצברה על פני 6 שנים, תחלקי כבודה את היתרה הזאת על פני 6 שנים תקבלי עוד הכנסה שנתית פוטנציאלית שהוא יכול היה לקחת. הרי זה תלוי בו, זה חברת מעטים הוא מחליט אם הוא לוקח את ההחלטה הזאת או לא, אז ברור שזה זו התקופה. בנוגע לXXX-

    ...

    עו"ד מרדכי קינד:XXX.

    רו"ח נועם פרדס:XXX - גם XXX הרווח של 160,000 ₪, כן זה הרווח. אנחנו מדברים על רווח של 160,000 ₪ שנצבר על פני 4 שנים 2019 – 2022, 160,000 ₪ שנצברו על פני 4 שנים זה 40,000 ₪ בשנה זה פחות מ- 4,000 ₪ בחודש או משהו כזה. אנחנו עוסקים בזוטות זה ממש זוטות. אם אתה מחלק את זה בארבע או אתה מחלק בחמש זה שטויות, כי אנחנו מתעסקים אם כבודה תסתכל ב- 163,000 ₪ שנצברו על פני 4 שנים."

    (בעמ' 94-92 לפרוטוקול)

43. מנגד, רו"ח סער העמיד את הרווחים הצבורים בחברת XXX בע"מ על סך 703,000 ₪ לסוף שנת 2020 וציין כי לשיטתו אין להתחשב בהם, וביחס לעמדת רו"ח פרדס הרי שיש לחלקם על פני תקופת ארוכה יותר בת, לכל הפחות, 8 שנים (מאז שנת 2013). נתון זה מופיע במאזנים שצורפו לחוו"ד מומחה התביעה פרדס (ר' במאזנים ליום 31 בדצמבר 2020, בעמ' 83 ו-90 לחוות הדעת). בהקשר זה העיר רו"ח סער כי מומחה התביעה רו"ח פרדס התבסס בחוות דעתו על תקופת עבודה לא אחידה, כך למשל כושר השתכרות התובע חושב עד לשנת 2020, כך גם חלוקת דיבידנדים, ואילו הפסדים ורווחים בחברות השונות חושבו עד סוף שנת 2022 באופן שמיטיב עם התובע, כאשר החברה עודנה פעילה, יש בה עובדים לרבות בני משפחתו של התובע (ר' בסעיף 172 לסיכומי הנתבעות). שקלול הרווחים הצבורים בחברת XXX בע"מ בסך 703,000 ₪, על פי החלופה שהעלה רו"ח סער, החל משנת 2013 (בהתאם לפעילות חברת XXX) על פני 8 שנים, מגלם הכנסה חודשית בחלוקה על פני 8 שנים, המהווים בממוצע סך 7,323 ₪ חודשי (הוצעה גם חלוקה על פני 15 שנים). התובע טען כי ההכנסות של שנת 2022 נובעות מפרויקט שהתובע היה מעורב בו לפני פציעתו. רואה החשבון נועם פרדס ציין כי נאמר לו על ידי רואה החשבון שגב שמקור ההכנסה בשנת 2021 ובשנת 2022, בעיקר מצ'קים שהתקבלו מאורבן נדל"ן, נובע מעסקה שהתובע היה מעורב בה לפני פציעתו. בתצהירו של רו"ח שגב מוזכרים צ'קים אלו, אשר נרשמו בדוחות חברת XXX בע"מ (ר' בסעיף 14 לתצהיר). רו"ח שגב ציין בתצהירו כי עסקה זו היא חריגה, והיא זו שהסבירה את ההכנסות שנכנסו בשנת 2021, ולכן כתב אותה במפורש בתצהיר (ר' בעמ' 137 לפרוטוקול). עם זאת, רואה החשבון פרדס הודה בחקירתו כי הידע בקשר להכנסה זו נמסר משיחה עם התובע ורואה החשבון שגב, אך לא הועמדו בפניו מסמכים כלשהם התומכים בכך והוא אינו יודע מתי נעשתה העסקה (ר' בעמ' 49 ובעמ' 90 לפרוטוקול). מנגד, רואה החשבון סער מטעם הנתבעות הדגיש כי סכום של 1,126 אלפי ₪ שהודגם כהכנסה בחברת "XXX" בשנת 2022 אינו נובע מפעילות חברת "XXX". הוא הבהיר כי בהיעדר נתונים, לא ניתן לדעת מה המקור להכנסה זו, וכי ייתכן ומדובר בהכנסה בגין השקעת עבר שהסתיימה, או לחלופין ראיה לכך שהתובע המשיך לעבוד.

    רו"ח שגב גם הוא הודה כי אינו יודע מתי נעשתה עסקת הנדל"ן הנטענת, שממנה התקבלה הכנסה נוספת וחריגה לאחר האירועים נושא התביעה (ר' בסעיף 147 לסיכומי הנתבעות) וכאמור האסמכתאות לא הוצגו. גם דוחותיה הכספיים של חברת "XXX בע"מ" לשנים 2021 ו-2022 אינם מציינים במפורש את "אורבן נדל"ן" כמקור ההכנסה בביאורים לדוחות. ההכנסות מפורטות תחת קטגוריות כלליות כמו "רווחי הון ממכירת כלי רכב", "מענקי קורונה", "הכנסות מדיבידנד" ו"הכנסות שונות" (ר' למשל באורי דו"ח כספי בעמ' 95 לחוות דעת פרדס). במאמר מוסגר אציין כי רו"ח פרדס התייחס לרווחים הצבורים עד לסוף שנת 2020, בהתאמה להתייחסות להכנסות התובע כשכיר, בפרט שלא שוכנעתי ברמת ההוכחה הנדרשת איזה שיעור מההכנסות עד סוף שנת 2022 נובעות בהכרח מפעילות שיש לייחס לתובע בתקופת עבודתו לפני האירוע. בסופו של יום, בהעדר ראיות אחרות, הנני מקבלת את עמדת ההגנה לפיה אין לראות ברווחים הצבורים חלק מכושר השתכרותו של התובע. לא הוכח מקור ההכנסה, האם מדובר בהכנסה שוטפת או הכנסה חד פעמית, צפי לדיבידנדים ומה אופק ההכנסה בעתיד, כאשר מדובר בחברה בעלת אופי של חברת השקעות.

    בהקשר זה אציין כי השיקולים בדבר אופן ההתייחסות להפסדים ולרווחים צבורים בחברות השונות נוגע לחברה הרלוונטית ולמהותם, ואינו בהכרח "סימטרי". שקלול ההפסדים נמצא כנחוץ כדי להבין את יכולת ההשתכרות הריאלית של התובע בחברה ממנה משך את משכורתו, בעוד שאי-שקלול הרווחים הצבורים (בחברה שונה) נובע מהעדר הוכחה לקשר ישיר ורציף בין רווחים אלו לעבודתו האישית של התובע ולפוטנציאל השתכרותו העתידי כפי שהוסבר לעיל. לא נשלל ואף סביר להניח כי הרווחים עשויים לשמש מקור לכיסוי הלוואות שניטלו לצורך מימון שכרו של התובע, הלוואות אשר לא נלקחו בחשבון במסגרת אמידת כושר השתכרותו של התובע אף שנותר ספק לגבי אורך נשימתה של החברה להמשיך לשלם לתובע שכר לאחר שלא גויסו פרויקטים חדשים מזה מספר שנים עובר לפגיעת התובע.

    ביחס לחברת "XXX בע"מ", רו"ח נועם פרדס קבע כי יתרת העודפים של החברה עמדה על סך 163,603 ₪ נכון ליום 31.12.2022. רווח זה, לדבריו, נצבר על פני 4 שנים, מ-2019 עד 2022 כאשר חלקו של התובע עומד על מחציתו. לפי עמדת רו"ח אלישע סער, הרווח הצבור של חברת "XXX בע"מ" הסתכם בסך של 2,479 ₪ בסוף שנת 2020 (ר' דוח כספי בעמ' 187 לחוו"ד פרדס) כאשר לחברה היו רווחים או הפסדים זעומים בכל השנים שקדמו לאירוע ולשיטתו נתוני רו"ח פרדס מבוססים על השנים 2021-2022 לגביהן "רב הנסתר על הגלוי". הרווחים הצבורים למועד זה, אשר מחציתם מיוחסים לתובע, בין שנפרסים על פני 4 שנים (לשיטת רו"ח פרדס) ובין שישוקללו על פני 8 שנים או 11 שנות קיום החברה (לפי עמדת הנתבעות), הרי שמדובר בנתון זניח בשקלול ממוצע חודשי, וב"זוטות" כמילות המומחה פרדס.

44. לסכום פרק זה בסיס השכר הקובע יתבסס על גובה השכר שמשך התובע, הגם שאין ודאות לעתידה של החברה ממנה משך את משכורתו (XXX בע"מ) כמפורט לעיל, לא יובאו בחשבון דיבידנדים ורווחים צבורים מהנימוקים שפרטתי לעיל, מהשכר יופחתו ההפסדים הצבורים באופן יחסי, לא נלקחו בחשבון ההלוואות שנלקחו בחברה ושימשו גם למימון השכר שנמשך מהחברה ובכך היטבתי עם התובע.

    סיכום נתוני בסיס השכר של התובע עומדים אפוא כדלקמן:

    שכר חודשי כשכיר:31,278 ₪

    קיזוז הפסדים צבורים:(5,703 ₪)

    ----------

    בסיס השכר הכולל:25,575 ₪

    לאחר שערוך מיום התאונה:30,212 ₪

     

    הפסד שכר בעבר

45. הפסדי השכר לעבר יחושבו על בסיס הפסד מלא לתקופה של 12 חודשים ולאחר מכן בהתאם לנכותו התפקודית של התובע למשך 49 חודשים עד היום.

    סך הפסדי ההשתכרות לעבר: X 49 X 0.7 30,212 + 12 X 30,312 =

    1,398,816 ₪.

     

    הפסד שכר בעתיד

46. הפסיקה נוטה לראות בבעל חברה המנהל את עסקיו, גם אם הוא מועסק כשכיר בחברה שבבעלותו, כמי שגיל הפרישה שלו לצורך חישוב הפסד השתכרות הוא 70 שנה, בדומה לעצמאי (כפי שבוצע בתחשיב התובע), מתוך הבנה כי מימוש פוטנציאל השתכרותו מבוסס על פעילות עסקית שאינה במתכונת של יחסי עובד-מעביד קלאסיים וכי הוא עשוי להמשיך לעסוק בניהול נכסיו מעבר לגיל הפרישה הסטטוטורי של 67 שנים (אשר שימש את הנתבעות בתחשיבן). בהתאם לכך מקובלת עליי גישת התובע בהקשר זה משלא נסתרה. לא נעלמה מעיני הפסיקה בעניין פלוני הנזכר לעיל, שם חושבו הפסדי כושר ההשתכרות של בעל המניות היחיד והמנהל של חברה העוסקת במתן שירותי מחשוב ותקשורת לחברות ובתי עסק, עד גיל 67 אולם מדובר בתחום עיסוק שונה, להבדיל מעיסוק בהשקעות בתחומים שונים כבענייננו, אשר אין מניעה לעסוק בו גם בשנות התבגרותו של אדם, בתקופות עבודה מאוחרות יותר טרם יציאתו לגמלאות, בפרט שעה שמדובר בעיסוק הדורש יכולות קוגניטיביות, להבדיל ממגבלות פיסיות להן היתה השלכה על תפקוד בתחום עיסוק אחר.

    סך הפסדי ההשתכרות לעתיד עד גיל 70 (חושב במשערכת):

    2,856,437 ₪.

     

    הפסדי פנסיה

47. להפסדי ההשתכרות לעבר ולעתיד יש להוסיף הפסדי פנסיה בשיעור 12.5% מתוך בסיס שכר בגובה 17,060 ₪ המשוערך לסך 20,153 ₪, עד גיל 70.

    סך הפסדי הפנסיה לעבר: X (12+49 X 0.7) X 0.125 20,153 =

    116,635 ₪.

     

    הפסד השכר לעתיד לפי בסיס השכר האמור עד גיל 70 והנכות התפקודית עומד על 1,905,395 ₪ (חושב במשערכת).

    סך הפסדי הפנסיה לעתיד: 0.125 X 1,905,395 =

    238,174 ₪.

     

    עזרת הזולת

48. התובעים טוענים כי יש לפסוק פיצוי בגין עזרת הזולת, ומבססים על פסק הדין בפרשת אקסלרד (ע"א 3375/99 אקסלרד נ' צור-שמיר, חברה לביטוח בע"מ (להלן: "עניין אקסלרד")) שם נפסק סכום חודשי של 12,000 ₪, המשוערך כיום ל-18,600 ₪. לטענתם, התובע נזקק לעזרה רבה יותר מזו שצוינה באותו פסק דין, הכוללת הלבשה, רחצה, הגשת מזון, קניות, כביסה, בישול, וכן סיוע בשינויי תנוחה במיטה בלילה. פרופ' כ"ץ קבע כי התובע זקוק למטפל לעזרה בתפקודי היומיום, בנוסף לעזרת הזולת באחזקת הבית וניקיון. עוד נטען כי העלות החודשית הכוללת של הטיפול האישי הצמוד והעזרה הביתית, לרבות מטפל מחליף, חופשות וימי מחלה, מסתכמת ב-29,252 ₪. התובעים דורשים 1,316,000 ₪ (במעוגל) עבור עזרת הזולת לעבר, ו-6,701,000 ₪ (במעוגל) לעתיד, בהתאם לתוחלת חיים. בנוסף, הם עותרים לפסיקת גמול ראוי בסך 300,000 ₪ לבני המשפחה, בנפרד מעזרת הסיעוד, על הסיוע המסור שהושיטו.

49. הנתבעות טוענות כי סכום הפיצוי המבוקש בראש נזק זה על ידי התביעה מופרך, מתעלם מנסיבות המקרה ומהראיות שהוכחו, אין לו אח ורע בפסיקת בתי המשפט במקרים דומים. כמו כן, הנתבעות דורשות למחוק ולהוציא מתיק בית המשפט את כל התייחסות המרפאה בעיסוק הגב' שיפמן באשר להיקף העזרה של התובע ומהותה, מאחר שהיא חורגת ממומחיותה ומסמכותה, ונושא זה מצוי כולו בידי המומחים הרפואיים בתיק – ד"ר קנולר ופרופ' כ"ץ (סעיף 178 לסיכומי הנתבעות). חוות דעתה של הגב' שיפמן פסולה מעיקרה, לטענתן, משום שהתעלמה מנכותו הקודמת של התובע ומצורך קודם בעזרה. הנתבעות מציינות כי אין חולק שלתובע יכולת תפקוד מלאה בפלג גופו העליון והוא עצמאי בתפקודי כיסא הגלגלים ונוהג בעצמו ברכב מותאם, אך ביחס לפלג הגוף התחתון הוא נדרש לעזרה בחלק מהתפקודים: הלבשה, רחצה וגלגולי מיטה (שם, בסעיף 179). פרופ' כ"ץ קבע שהתובע נזקק לעזרה בתפקודי היום יום, עבודות בית וקניות בהיקף כמעט מלא של 22 שעות ביממה. הנתבעות מדגישות כי פרופ' כ"ץ לא התייחס למצבו הקודם של התובע, בעוד שד"ר קנולר קבע שלתובע הייתה נכות בסיסית משמעותית, ובגינה הוא היה מוגבל בתפקודו ונזקק לעזרת סובביו עוד קודם לניתוח (שם, בסעיפים 183-180). התובע עצמו הודה בחקירתו שעיקר המטלות בביתו נעשו על ידי רעייתו, וכי הוא נעזר בבני משפחתו ולא מעסיק עד היום עזרה בשכר. לפי מר גדעון האס, מומחה הנתבעות, עלות העסקת עובד זר עם מחליף לסופי שבוע עומדת כיום על 10,369 ₪ לחודש (שם, בסעיף 190). הוא קבע כי יש להפחית מהיקף העזרה הנדרשת כיום את הצורך הבסיסי בעזרת סובביו בתפקודי משק בית, לו נדרש התובע טרם הניתוח. הנתבעות מציעות להעמיד את הפיצוי לעבר (מיום השחרור משיבא ועד היום) בסך 4,500 ₪ לחודש, ובסה"כ 225,000 ₪ (50 חודשים לפי 4,500 ₪). לעתיד (מהיום ועד תום תוחלת חייו, גיל 80) הן מציעות 6,000 ₪ לחודש, ובסך הכל 1,248,000 ₪ (לאחר היוון). סך הפיצוי המומלץ על ידי הנתבעות בראש נזק זה, לעבר ולעתיד, הוא 1,478,000 ₪.

50. נקודת המוצא לקביעת גובה הפיצוי שיש לפסוק לניזוק הינה נקודת מוצא אינדיווידואליסטית. כך נקבע בפסיקה בעניין ע"א 357/80 יהודה נעים נ' משה ברדה (15.7.82) – שלא נס ליחה. חזר על האמור השופט א' ריבלין בעניין ע"א 7771/02 רינגלר נ' עיריית ירושלים, בפסקה 6 (12.9.2004) (להלן: "ענין רינגלר"):

    "בענייננו מתעוררת השאלה הנוגעת לשיעור הפיצוי הראוי בגין הסיעוד שהסובלים מנכות קשה המלווה בשיתוק חלקי נזקקים לו. כפי שכבר הודגש בעניין אקסלרד [1], נקודת המוצא לקביעת גובה הפיצוי המגיע לנפגע הינה נקודת מוצא אינדיווידואלית (ראו ע"א 357/80 נעים נ' ברדה [2]). נקודת מוצא זו מתחייבת מאחת ממטרות היסוד של דיני הנזיקין – השבת מצבו של הניזוק אל קדמותו, ככל האפשר. בכל מקרה ומקרה בית-המשפט בוחן את צרכיו של הנפגע הספציפי ומעניק לו פיצוי ההולם את מידותיו ומגבלותיו. ממילא אין לראות בסכום הפיצוי שנפסק בעניין אקסלרד [1] אמת מידה החותכת את עניינו של כל מי ששיעור נכותו מגיע כדי 100%. כך נקבע מפורשות בפסק-הדין בעניין אקסלרד".

    בהקשר זה נפסק בעניין ע"א 6720/99מתן פרפרה נ' ארתור גולדו, בפסקה 11 (28.8.2005) כי:

    "נקודת המוצא לפיצויו של נפגע, ... הינה לעולם נקודת מוצא אינדיבידואלית, כמתחייב מעקרונות היסוד של דיני הנזיקין החותרים להשיב את מצבו של הניזוק לקדמותו. כך יתכנו מקרים כמו עניין רינגלר הנ"ל שבהם יהא הניזוק נכה בשיעור 100%, בשל שיתוק בגפיים התחתונות, המלווה בחוסר תחושה ואי שליטה על סוגרים, אך ללא פגיעה שכלית או קוגניטיבית וללא פגיעה בגפיים העליונות. נכה כזה יוכל בדרך כלל לבצע באופן עצמאי מעברים וכן פעולות יומיומיות ואף יוכל לשהות פרקי זמן מסויימים לאורך היממה ללא השגחה."

51. הגם שענייננו כולל דמיון לא מבוטל לעניין רינגלר, אציין כבר עתה כי יש לאבחן בין המקרים כאשר בענייננו הפיצוי שנפסק בפרשת רינגלר בסך של 6,500 ₪ לחודש (נכון למועד פסק הדין) אינו מהווה תרופה מספקת לפגיעתו של התובע דכאן שהינו אדם בגיל מתקדם יותר ועצמאי פחות בחלק מהפעולות היומיומיות. זה המקום לציין כי פגיעתו של התובע אינה חמורה כפי פגיעתו של אקסלרד, אשר נותר משותק בכל ארבע גפיו וללא שליטה על סוגריו, ללא כושר השתכרות כשהוא נזקק לעזרים שונים הגם שלא נפגע מבחינה שכלית. בענין אקסלרד נקבע פיצוי עבור עזרת הזולת בסך חודשי של 12,000 ₪ (במועד פסק הדין), "לתשלום בעבור סיעוד באותם מקרים אשר נדרשת לנכה עזרה בפועל במשך כארבע שעות ביום בצירוף נוכחות או השגחה במשך שאר שעות היממה" (שם, בפסקה 8).

52. התובע העיד בחקירתו ביום 14.9.23, כי לפני האירוע לא העסיקו הוא ומשפחתו עזרה או מטפלת. גם מאז הפגיעה ועד היום התובע לא מעסיק עובד סיעוד, הוא הוסיף כי "היום" הוא נעזר באשתו, ואם יקבל כסף, יעסיק מלווה, אך כרגע אין לו מקום לשכן אותו. הנתבעות הוסיפו כי התובע אישר בחקירתו שעוד קודם לאירועים נעזר בבני משפחתו, וכי גם לאחר האירועים ועד למועד זה הוא אינו מעסיק עזרה אלא נעזר בבני משפחתו (בסעיף 187 לסיכומי הנתבעות). מר גדעון האס, המומחה מטעם הנתבעות, אף העיד כי "היום אין שום עובד. אף אחד לא" בבית התובע, וכי "לא העסיק עזרה בשכר" (עמ' 78 לפרוטוקול הדיון מיום 21.5.25; סעיף 193 לסיכומי הנתבעות).

    הנני סבורה כי במצבו של התובע יש נחיצות בעזרת הזולת , ליווי במשך שעות היממה, עד לתום תוחלת חייו. יחד עם זאת התובע נפגע בחלק גופו התחתון, פגיעתו הגופנית של התובע אינה מלאה וכן אינה רב-מערכתית, דהיינו אינה משלבת פגיעה קוגניטיבית. התובע נהנה מרמת עצמאות מסוימת בפעולות היומיום, מסוגל לשרת את עצמו בחלק מפעולות היומיום ואינו זקוק להשגחה צמודה ורציפה בכל שעות היממה. התובע מסוגל לבצע פעולות מגוונות בעצמו, לאכול, ליטול תרופה, להתלבש ולהתפשט, לבצע מעברים מהמיטה לכיסא גלגלים, לכיסא מקלחת או שירותים, לבצע צנתור עצמי, לנהוג ברכב מותאם. עם זאת התובע נזקק לעזרה חלקית למשל בפעולות רחצה ולבוש גוף תחתון, גרביים, נעליים ועוד. בנסיבות העניין מצאתי להעמיד את הפיצוי עבור עזרת הזולת בעבר, הכולל פיצוי עבור עזרת המשפחה, על סך 300,000 ₪. לעתיד מצאתי להעמיד את הפיצוי עבור עזרת הזולת, על בסיס תשלום חודשי בגובה 12,000 ₪ לכל תוחלת חיי התובע, המסתכמים לסך 2,673,169 ₪ (חושב במשערכת). אצייו כי העזרה הנדרשת בנסיבותיו של התובע פחותה מהעזרה הנדרשת על פי הלכת אקסלרד, או בהשוואה למקרים שבהם נדרשה עזרה רבה יותר כגון בעניין ע"א 3417/00 יניב נ' הדר חברה לביטוח בע"מ 24.7.2001) שבו הוכחו נסיבות מיוחדות שבהן נדרשה עזרה רבה יותר של יותר ממטפל אחד וכן דרישות של ידיעת השפה העברית ועוד.

    בענייננו סברתי כי יש מקום להתבסס על הערכתו של גדעון האס, אשר העיד כי שכר עובד זר הינו 10,369 ₪ (בדומה להערכתו בעניין ת.א. (ת"א) 43955-02-20 פ. ג נ' מאור אלבז (9.6.2026) שם זה לא מכבר הועמדה עלות עובד הזר לרבות ההוצאות הנוספות להחלפה בסופי שבוע וחגים, על סך של 11,000 ₪). לא מצאתי להפחית מהשכר שנקבע על ידי מר האס כפי שטענו הנתבעות, אלא אף להעלותו קמעה לסך 12,000 ₪ לחודש עבור עזרה נוספת. מתוך סכום זה יש לקזז את העזרה שהיתה נחוצה לתובע נוכח מגבלתו הקיימת ערב הניתוח. כאמור, אומנם לא מצאתי שנכות קודמת גרעה מכושר השתכרותו, אך הנני סבורה כי בגין מגבלותיו ערב הניתוח היה נזקק לעזרה בעבודות ופעולות פיזיות, הנני מעריכה את העזרה הנדרשת בסך מינימלי של 200,000 ₪ לכל תוחלת חייו, הערכה זו מיטיבה עם התובע. עניין זה בא לידי ביטוי בעדותו של פרופ' קנולר אשר מקובלת עליי, תוך שהובהר כי מטרת הניתוח לא הייתה להבריא את התובע, כיוון שיש לו כבר נזק בחוט השדרה, אלא לעצור את ההידרדרות(ר' בעמ' 173 לפרוטוקול).

    עזרת הזולת לעבר

    300,000 ₪.

     

    עזרת הזולת לעתיד 200,000 - 2,673,169 =

    2,473,169 ₪.

     

    טיפולי שיקום, תרופות וציוד מתכלה

53. התובעים טענו כי התובע קיבל טיפולים רבים, כולל אשפוז יום בבית החולים שיבא, טיפולי הידרותרפיה ופיזיותרפיה פרטיים במכון M2M, וכן טיפול מפיזיותרפיסטית פרטית בביתו, וכל הקבלות צורפו. פרופ' כ"ץ, וד"ר קנולר, מומחה הנתבעת, אישרו את הצורך בפיזיותרפיה לשיפור מצבו של התובע גם כשהוא ישוב בכיסא גלגלים. התובע הוסיף כי מטפלי השיקום באיטליה, היכן שהתובע ביצע שיקום, המליצו על המשך תכנית העבודה האינטנסיבית כדי לשמר את הישגיו ושיפוריו של התובע. הם הדגישו כי קופות החולים מגבילות טיפולים מסוימים, ולכן התובע נאלץ לממן טיפולים נוספים מכספו. תחשיב התובעים לטיפולי שיקום כלל טיפול שבועי בריפוי בעיסוק בעלות 350 ₪, חמישה טיפולי פיזיותרפיה שבועיים בעלות 350 ₪ כל אחד, וחמישה טיפולי הידרותרפיה שבועיים בעלות 175 ₪ כל אחד, בתוספת טיפול אלטרנטיבי, המסתכמים לעלות חודשית בסך 12,950 ₪ לאחר שהפחיתו טיפול פיזיותרפיה אחד בחודש המגיע מקופות חולים.

    בהתאם לכך התבקש פיצוי לעבר בסך 326,000 ₪ משוערך ל-402,000 ₪ ולעתיד 3,045,000 ₪. בנוסף התבקש פיצוי בסך 241,000 ₪ עבור עלויות שיקום באיטליה, עבור טיפול נפשי בסך 70,000 ₪, פעילות ספורט (2,500 ₪ לחודש) ובריכה (3,000 ₪ לחודש) המהווים 108,000 ₪ לכל תוחלת החיים (ר' בסעיף 160 לסיכומי התובעים).

54. התובע הוסיף שהוא נוטל בקביעות תרופות, נזקק לצנתרים, כפפות סטריליות, שקיות שתן, תרופות להקלת דרכי העיכול, נרות ליציאה, ויטמינים, משככי כאבים וקנאביס רפואי וצירף קבלות על הוצאותיו השונות כאשר על פי חישובו, עלויות התרופות שמימן עד למועד הגשת הראיות הינו בסך 25,000 ₪ ומשוערך ל-30,500 ₪. עבור תרופות לעתיד התבקש סכום חודשי של 1,500 ₪, כאשר נטען שרק עלויות הקנאביס הרפואי עומדות על כ-600 ₪ לחודש. סכום זה מהוון לתוחלת חיים עומד על כ-355,000 ₪.

55. כמו כן נתבקש פיצוי עבור ציוד מתכלה הכולל, על פי פירוט עלויות חודשי שערכה, מטעם התובעים, הגב' שיפמן כדלקמן: מרפד חד פעמי למיטה סדיניה 122 ₪, כפפות חד פעמיות 200 ₪ (5 חבילות לחודש), מטליות לחות 80 ₪ (8 חבילות לחודש), חומר חיטוי 150 ₪ (4 יחידות), מגבונים עם אלכוהול 240 ₪ (6 יחידות), בקבוק שתן 250 ₪ (2 יחידות), מכנסון לבריכה 112 ₪ (חבילה המכילה 84 יחידות), מכנסון להגנה יומיומית מדליפות 305 ₪ (2 יחידות), ערכות צנתור 400 ₪ (6 צנתורים ביממה, לאחר השתתפות קופ"ח) ותוספת של ביגוד תחתון כולל מצעים ומגבות 300 ₪. סך עלות חודשית זו מסתכמת ב-2,159 ₪, ומהוון לתוחלת חיים בסך 494,000 ₪ והוצאות עודפות עבור מים, חשמל, מיזוג אוויר וכביסה בסך גלובלי של 50,000 ₪.

    סיכום דרישות התובע בפרק זה מוצגות להלן:

    ראש נזק	סכום לעבר (₪)	סכום לעתיד (₪)	סכום כולל (₪)
    טיפולי שיקום שוטפים	402,000	3,045,000	3,447,000
    פעילות ספורט ובריכה	-	108,000	108,000
    טיפול נפשי (ל-3 שנים)	-	-	70,000
    עלויות טיפול שיקומי באיטליה	241,000	-	241,000
    תרופות	30,500	355,000	385,500
    ציוד מתכלה	-	494,000	494,000
    הוצאות יתרות (מים, חשמל, מיזוג, כביסה)			50,000

     

56. ביחס לטיפולי השיקום, הנתבעות טענו כי דרישת הפיצוי מופרכת מיסודה ומתעלמת מהמסד הראייתי ומההלכה הפסוקה. לדבריהן, התובע נדרש לטיפולים קבועים, כולל פיזיותרפיה או פילאטיס, עוד קודם לאירועים נושא התביעה, וכי נכותו הקודמת הייתה בלתי ניתנת למניעה. בהתאם לכך, יש להעריך ראש נזק זה רק בגין ההחמרה והתוספת לה נדרש התובע, מעבר לטיפולי הבסיס לו היה נדרש ממילא. מומחה הנתבעות, ד"ר קנולר, קבע כי מצבו השיקומי של התובע יציב והוא "אינו נדרש לטיפול שיקומי מעבר לטיפול הניתן במסגרת הרפואה הציבורית בארץ, מבחינת היקף ועלות" (ר' בעמ' 7 לחוות הדעת) . ד"ר קנולר דחה את הטענה לפיצוי בגין טיפולי השיקום שצרך התובע באיטליה על דעת עצמו, והסביר כי ניתן היה לקבלם בישראל וכי מעולם לא ראה מטופל שמצבו השתנה בעקבות טיפול במוסד באיטליה וכי כל הפתרונות מצויים בארץ (ר' בעמ' 184 לפרוטוקול). הנתבעות הדגישו כי התובע לא נדרש לטיפולים באיטליה וכי הפנייה אליהם אינה עומדת בנטל להקטנת הנזק. בנוסף, טענו כי התובע זכאי לקבל את כל צרכיו הרפואיים, לרבות בדיקות, טיפולים ופיזיותרפיה, במסגרת קופת החולים ובשירותי בריאות נוספים (שב"ן), וכי חלה עליו חובה למצות זכויות אלו. מר גדעון האס, עובד סוציאלי שיקומי מטעם הנתבעות, קבע כי בהתאם לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התובע יכול לקבל את צרכיו הרפואיים, כולל בדיקות, טיפולים, תרופות, פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק, במסגרת קופת החולים. הוא הדגיש כי חולים כרוניים אינם מוגבלים במספר הטיפולים באישור רופא מוסמך בקופה, וכי עלות הטיפולים בקופת חולים היא 34 ₪ לטיפול, ללא תלות במספר הטיפולים, כאשר ניתן לקבל 24 טיפולים נוספים בעלות של 50 ₪ לטיפול במסגרת ביטוח "מושלם".

57. הנתבעות טענו כי דרישת התובע לפיצוי בגין הוצאות תרופות (לרבות קנאביס) ומצנתרים מופרכת, מתעלמת מהמסד הראייתי ומההלכה הפסוקה. זאת, משום שהתובע סבל מכאבים עזים ומוגבלות תפקודית משמעותית עוד לפני האירועים, ונדרש לטיפולים קבועים ולתרופות, להם היה נזקק גם לאחר הניתוח שנועד למניעת החמרת מצבו. מומחה הנתבעות, ד"ר קנולר, קבע כי מצבו השיקומי של התובע יציב וכי הוא "אינו נדרש לטיפול שיקומי מעבר לטיפול הניתן במסגרת הרפואה הציבורית בארץ, מבחינת היקף ועלות". מומחה השיקום פרופ' כ"ץ קבע כי התובע נדרש ל"תרופות ו'קטטרים חד פעמיים שמגיעים באריזה עם נוזל סיכוד' ול'טיטול או תחתוני נייר'", אך לא ציין צורך בקנאביס רפואי. מטעם הנתבעות, מר האס קבע כי התובע זכאי לקבל מקופת החולים את הצנתרים (כולל חומר סיכוך). הנתבעות ציינו כי הוא פירט עלויות ציוד מתכלה נוסף, המסתכמות למירב ב-250 ₪ לחודש (בסעיף 244 לסיכומי הנתבעות). עיון בחוות הדעת מצביע כי פירוט עלויות אלו כולל: סדיניות חד פעמיות 60 ₪ לחודש, חומרי חיטוי 18.5 ₪, מטליות לחות 49 ₪ לחודש, כפפות חד פעמיות 80 ₪ לחודש, בקבוקי שתן 10 ₪ לחודש, פדים לבריחת שתן 103 ₪ לחודש המסתכמים לסך 320.5 ₪ לחודש.

58. הנתבעות הציעו פיצוי בסכום כולל של 85,000 ₪ עבור טיפולים רפואיים, תרופות, מצנתרים ומוצרי ספיגה, לעבר ולעתיד. פיצוי זה משקף "הוצאה עודפת" של למעלה מ-400 ₪ לחודש שעלולה להיות לתובע מעבר לזכאויותיו במסגרת קופת החולים בהתבסס על קביעות פרופ' כ"ץ ומומחי הנתבעות, לפיהן התובע זכאי לכל הטיפולים וההוצאות במסגרת קופת החולים. כמו כן העריכו הנתבעות את ההוצאות העודפות עבור מים, חשמל, מיזוג וכביסה לעבר ולעתיד, על בסיס תחשיבו של מר האס (ר' בעמ' 10 לחוות דעתו) בסך 11,868 ₪ (ר' בסעיף 281 לסיכומי הנתבעות). הנתבעות מוסיפות ומדגישות את חובת התובע להקטנת נזקו ולמיצוי מלא זכויותיו בקופת החולים ובשירותי הבריאות הנוספים.

59. לא מצאתי כי הוצאותיו הרפואיות (שיקומיות) של התובע חורגות מהמסופק במסגרת סל הבריאות הממלכתי ובפרט מהשירותים הניתנים במסגרת הרפואה הציבורית בארץ, מבחינת היקף ועלות. בהקשר זה מקובלת עליי עמדתו של ד"ר קנולר, הנוירוכירורג מטעם הנתבעות, לפיה מצבו השיקומי של התובע יציב ואינו מצריך טיפולים נוספים מעבר למסגרת הציבורית. אף המומחית מטעם התובעים, הגב' אילה שיפמן ציינה בחוות דעתה כי "ברור שהוא ינסה קודם כל לקבל טיפולים אלה דרך קופת חולים". התובע עצמו העיד כי כל מה שביקש בקופת חולים מכבי – קיבל (ר' בעמ' 229 לפרוטוקול, ש' 22-20). מכל מקום, לא שוכנעתי כי המסגרת הטיפולית הנדרשת אינה קיימת בארץ וכי יש הצדקה לפצות את התובע עבור טיפולים שבחר לקבל באיטליה.

    עם זאת מצאתי לפסוק לתובע פיצוי עבור השתתפות בהוצאותיו הרפואיות הכוללות כאלה בהם הסתייע או יסתייע באופן פרטי, בגבולות הנדרש לשם שיקומו ותפקודו, לרבות טיפול פסיכולוגי. כפי שעולה מחוות דעתו של מומחה השיקום פרופ' כ"ץ, במהלך שיקומו בשיבא הצליח התובע להתהלך בעזרת סדים ארוכים והליכון גלגלים (לאחר עזרה קלה בקימה) למרחק של 80 מטרים (ר' בעמ' 3 לחוות דעתו). בהמשך המליץ על תרגול הליכה עם סדים ארוכים והליכון ולנסות להגיע להליכה עם סדים ארוכים וקביים. הליכה זו לא תהווה תחליף לניידות בכיסא גלגלים אך תסייע במצבים שונים ואף תועיל בפן הרגשי (שם, בעמ' 7). הנתבעות ציינו כי אף אם יחושבו כל הטיפולים המומלצים על ידי פרופ' כ"ץ באופן פרטי, עלות זו תגיע לסך של 150,000 ₪. פרופ' כ"ץ המליץ על טיפול פיזיותרפיסט ומרפא בעיסוק: שעה בשבוע (ר' בעמ' 9 לחוות הדעת); פסיכולוג: 70 שעות; סקסולוג: 20 שעות.

    בנסיבות הענין מצאתי לפסוק לתובע פיצוי גלובאלי לעבר בסך 75,000 ₪, ופיצוי לעתיד על בסיס טיפולים במסגרת סל הבריאות, תוספת של 2,000 ₪ לחודש לכל תוחלת החיים (סך 450,000 ₪) ובתוספת 35,000 ₪ עבור עלויות טיפול נפשי. כמו כן מצאתי להעמיד את הפיצוי בגין הוצאות עודפות (בהתאם לאמור לעיל) על סך 30,000 ₪.

    טיפולים והוצאות לעבר

    75,000 ₪.

     

    טיפולים והוצאות לעתיד

    485,000 ₪.

     

    הוצאות עודפות (גלובאלי)

    30,000 ₪.

     

    אביזרים

60. לגבי אביזרים, התובעים צירפו את פירוט האביזרים הנחוצים לתובע, כגון כיסא גלגלים, כיסא שירותים, מיטה חשמלית וכרית ומזרון למניעת פצעי לחץ, כולל עלויות ובלאי צפוי. הם דחו את חוות דעתו של מר האס מטעם הנתבעת בטענה שאינו מומחה בתחום וכי קביעותיו אינן רלוונטיות למקרה הספציפי של התובע. התובעים הציגו פירוט עלויות של אביזרים שונים כמו כיסא גלגלים קל משקל, כרית לכיסא גלגלים, כידון, כורסת ישיבה מתכווננת, מכשיר כושר ביתי, כיסא רחצה ושירותים, מיטה מתכווננת זוגית, מזרון למניעת פצעי לחץ, עמידון, כרית גב מעוצבת, בידה, סדים לרגליים, יד עזר, מנוף, כיסא גלגלים רזרבי, מערכת בקרה סביבתית, מולטיטריינר, ידיות אחיזה ואופני ספורט. עבור ציוד ואביזרים, התובעים נשאו בעלויות של 81,000 ₪ (במעוגל) ומשוערך לסך 102,000 ₪, וביקשו לפסוק לעתיד סך 1,200,000 ₪ (במעוגל).

    ציוד/אביזר	עלות לתוחלת חיים (סיכומי התובעים) כולל עלות אחזקה והחלפות מדי מס' שנים
    כיסא גלגלים קל משקל מתקפל	142,000 ₪
    כרית לכיסא הגלגלים	40,000 ₪
    כידון לכיסא הגלגלים	135,000 ₪
    כורסת ישיבה מתכווננת עם שלט	26,000 ₪
    מכשיר כושר ביתי מסוג apt	14,000 ₪
    כיסא רחצה ושירותים להובלה עצמית	72,000 ₪
    מיטה מתכווננת ביתית זוגית	88,000 ₪
    מזרון למניעת פצעי לחץ	140,000 ₪
    שידה/ארונית ניידת (2 יחידות)	6,000 ₪
    עמידון	161,000 ₪
    כרית גב מעוצבת ומיוחדת	55,000 ₪
    בידן (2 מערכות)	78,000 ₪
    סדים לרגליים	140,000 ₪
    יד עזר (2 יחידות) להרמת חפצים	145 ₪
    מנוף לצורך העברות בעתיד	18,000 ₪
    כיסא גלגלים רזרבי (אחד לכל החיים)	23,000 ₪
    מערכת לבקרה סביבתית בית חכם	16,000 ₪
    מולטיטריינר	10,000 ₪
    ידיות אחיזה (20 יחידות)	1,250 ₪
    אופני ספורט מונעים באמצעות דיים	35,000 ₪
    סה"כ עלויות עתיד (מעוגל)	1,200,000 ₪

     

61. מר האס הוסיף וקבע כי אביזרי שיקום וניידות, כולל כיסאות גלגלים, כריות למניעת פצעי לחץ, מיטות ומזרנים, מסופקים לנכה במצבים קשים על ידי משרד הבריאות וקופת החולים ללא עלות, כולל החלפה ותיקון. בעבר ניתנו מענקים בגובה 75% מעלות המכשיר (לפי עלות מקסימלית) וכיום ניתן לקבל מענק בשיעור 90% באמצעות ועדה ואף 100%. בתוך כך ציין מר האס כי התובע פירט מחירים חריגים באופן משמעותי מהמקובל, תוך שפירט מחירים למשל עבור כיסא גלגלים, מיטה, עמידון, סדים לרגליים (המסופקים על ידי משרד הבריאות). עוד צוין כי התובע כלל ציוד שכלל לא הומלץ על ידי מומחה השיקום כגון כורסת ישיבה חשמלית, מולטיטריינר, אופני ספורט, מערכת לבקרה סביבתית, מכשיר כושר ביתי (apt) (ר' בעמ' 9-6 לחוות דעתו). כמו כן, הצנתרים ניתנים במימון מלא בסל הבריאות.

62. לאחר עיון ברשימת האביזרים שכלל התובע הנני סבורה כי אומדן העלויות הנו לרוב מופרז. כמו כן הציוד הנכלל אינו נכלל בחוות הדעת של מומחה השיקום פרופ' כ"ץ ואף חורג מהמקובל בנסיבות דומות. יתר על כן, על פניו מדובר בציוד עודף וכפול כגון אופני כושר, מכשיר מולטיטריינר, מכשיר כושר ביתי – וזאת כאשר התובע עתר במקביל לפיצוי חודשי בגובה 2,500 ₪ עבור פעילות ספורט במסגרת מיוחדת וכן 3,000 ₪ עבור מנוי שנתי לבריכה ומאמן כושר והכל מעבר לטיפולי השיקום. בתוך כך אציין כי פרופ' כ"ץ המליץ על כיסא גלגלים קל משקל לצורך ניידות בבית ולמרחקים קצרים עם אפשרות נוחה למעבר עם כיסא הגלגלים לרכב (ר' בעמ' 8 לחוות דעתו). בהתאם לכך המליץ מר האס על כיסא גלגלים מאובזר דגם 20 EXIGO תוצרת הולנד בעלות של כ-6,000 ₪. במהלך חקירתו הנגדית מר האס הסביר כי אם קשה למשתמש לגלגל כיסא גלגלים (אף שידיו בריאות), הוא המליץ על כיסא ממונע, והדגיש שכיסא גלגלים ממונע מוחלף כל עשר שנים, לעומת כיסא גלגלים ידני שמוחלף כל חמש שנים (ר' בעמ' 82 ו-90 לפרוטוקול). בסעיף של מיטה מתכווננת ביקש התובע פיצוי עבור מיטה בעלות 22,000 ₪ ו-4 החלפות למשך תוחלת החיים, כאשר המלצת מר האס ביחס למיטת פאולר –גרמניה בעלות של 4,200 ₪ נראית מספקת. בדומה לכך, התובע ביקש פיצוי עבור מזרון בעלות 14,000 ₪ (החלפה כל 3 שנים וסך עלות 140,000 ₪) בעוד שמר האס המליץ על מזרון מתאים בעלות של 2,850 ₪. יצוין כי הצדדים לא התייחסו לניכוי ההוצאות שהתובעים היו מוציאים על מיטה ומזרון רגילים.

    הנני סבורה כי על התובע למצות את זכויותיו מול קופת החולים לרבות בנוגע לקבלת האביזרים הנדרשים כאשר הנני נכונה לפסיקת פיצוי גלובאלי לצורך כיסוי הוצאותיו במקרה שלא יצליח לקבל מענה מספק בפעמים בהם יידרש. בהתאם לכך מצאתי להעמיד את הפיצוי עבור אביזרים לעבר ולעתיד באופן גלובאלי.

    אביזרים לעבר ולעתיד

    120,000 ₪.

     

    התאמת דיור

63. התובעים טענו כי התאמת הדיור הייתה הכרחית ובוצעה על פי דוח סוציאלי מבית חולים תל השומר ופרוגרמה שהכינה המומחית איילה שיפמן בשיתוף עם אדריכלית, עובר לשחרורו של התובע מבית החולים והגשת התביעה. הנתבעת קיבלה את כל המסמכים הקשורים להתאמת הדיור ואף ניתנה לה האפשרות לבצע את ההתאמה בעצמה. התובעים הציגו חשבוניות וקבלות על סך 1,832,000 ₪ עבור עלויות התאמת הדיור, סך משוערך להיום 2,186,000 ₪. התובעים ציינו כי עבודות ההנגשה כללו הוספת מעלית, הנגשת הגישה לבית באמצעות מעלון, והתאמת חדר השינה וחדר הרחצה, שדרשו הריסה ובנייה מחדש של תשתיות. הקבלן מר רן בקרמן העיד כי מיקום פיר המעלית דרש ויתור על חדרי שינה ועבודה והקטנת שטחי חדרים במרתף, וכי העבודות היו מורכבות בשל הגישה המוגבלת והצורך בציוד הנדסי מיוחד. התובעים דחו את טענות הנתבעת כי ההתאמות לא היו נחוצות או שהן שידרגו את הבית, והדגישו כי מומחי הנתבעת, מר האס ומר בן ארי, אינם בעלי המומחיות הנדרשת להתאמת דיור לנכים. עוד צוין כי מומחה הנתבעת, מר בן ארי, לא בדק את תכניות ההתאמה שהועברו אליו והציע פתרונות לא ישימים, כמו מעלון כיסא הדורש כיסא גלגלים נפרד בכל קומה. התובעים ביקשו מבית המשפט לפסוק להם פיצוי בהתאם לעלויות שהוצאו בפועל.

64. הנתבעות טענו כי סכום הפיצוי הנתבע בראש נזק זה מופרך, אינו משקף את מסד הראיות שהוכחו ומתעלם לחלוטין מההלכה הפסוקה. לדבריהן, אף שפרופ' כ"ץ, מומחה השיקום, קבע שהתובע נדרש לדיור מותאם, התובעים הצהירו שלא יגישו חוות דעת מטעמם בעניין הדיור. לכן, טענותיה של הגב' איילה שיפמן בנושא זה חורגות ממומחיותה וסמכותה ויש למחקן. הנתבעות הוסיפו כי דין תצהירו של הקבלן להידחות שכן הוא מהווה חוות דעת במסווה של תצהיר וחורג מתיאור השיפוץ למתן דעה על הצורך בו. מומחה הנתבעות, האדריכל והשמאי חיים בן ארי, קבע כי בחלל הבית הקיים של התובע מצויים כל השטחים הנדרשים למגורי נכה ומטפלו, וכי נדרשות התאמות קלות בלבד. התאמות אלו כוללות התקנת כבש בעלות של 11,000 ₪, מעלון בעלות של 58,000 ₪ לנגישות בין קומות, והרחבת דלתות והחלפת אמבטיה במקלחון בעלות של 35,500 ₪. הנתבעות טענו שהתובעים קיבלו את חוות דעתו של מר בן ארי עוד לפני השיפוץ אך נמנעו מלהציגה לאדריכלית ולמהנדס מטעמם, ובכך פעלו בחוסר תום לב ולא עמדו בחובתם להקטנת הנזק. הן הדגישו כי התאמת מעלית, שהייתה המרכזית בעלות השיפוץ, כלל לא נדרשה וכי מעלון היה פתרון זול וישים. הנתבעות ציינו כי הפיצוי בגין התאמת דיור צריך להיות רק עבור ההוצאות היתרות, וכי אין הצדקה לפיצוי כאשר ההוצאות בפועל עולות בהרבה על עלות ההתאמה הנדרשת. הנתבעות העמידו את הפיצוי בראש נזק זה בסכום כולל של 104,000 ₪.

65. אין חולק שהתובע זכאי להתאמות דיור, כפי שלמצער מצא המומחה השיקומי פרופ' כ"ץ, הכוללת דיור המותאם לשימוש בכיסא גלגלים, אפשרות להתקנת מעלון או מעלית לשם גישה לקומה מעל, פתחים מותאמים למעבר, גישה למתקני אמבטיה ואסלה, מתגים, ברזים, וכו' כמפורט בחוות הדעת וכן התאמת הדירה למגורי משפחתו ומטפל.

66. מצד אחד מבקש התובע להסתמך על ממצאים לפיהם הוא זקוק לעזרה רבה בשל חוסר יכולתו לבצע פעולות פשוטות, למשל חימום אוכל (ר' בסעיף 108 לסיכומי הנתבעים) ומצד שני מבקש פיצוי עבור התאמות נרחבות בבית מגוריו הכוללות, למשל, הנמכת משטחי מטבח, מיקום שקעי חשמל ומפסקים וכיוצא בהם, אין בכך בהכרח קושי, כל עוד צרכיו ממולאים במידה סבירה ומידתית. בהקשר זה מצאתי טעם בטענות הנתבעות, לפיהן ההוצאות בגין התאמות הדיור שבוצעו הן מופרזות, באופן שמשתקף בחוות דעתו של חיים בן ארי מטעם הנתבעות. עיינתי באסופת המסמכים והקבלות שצורפו למוצגי התובעים כמו גם בהמלצות המומחים והעדים מטעם הצדדים. התרשמתי שהעבודות שביצע קבלן התובעים כוללות שיפוץ נרחב של בית המגורים הכולל 320 מ"ר בנויים על פני 4 קומות, אשר חורגות באופן ניכר מהתאמות המגורים הנדרשות בנסיבות הענין. על פי תצהיר הקבלן, העבודות נמשכו כשנה, למרות קצב עבודה אינטנסיבי בעיקר לאור יציקת היסודות לצורך הוספת המעלית, ניסור קירות בטון בקומת המרתף ועוד. הקבלן רן בקרמן הוסיף שהעבודות כללו הוספת מעלית, הנגשת הגישה לבית, והתאמת חדר שינה ומקלחות. עבודות אלו דרשו לאחר הריסה ופינוי, בנייה מהיסוד של חשמל, צנרת מים, ניקוז וביוב, והתאמת כל המערכות למערכות הבית הקיימות. בנוסף, בוצעו חיפוי, ריצוף, התקנת כלים סניטריים, מיזוג, ופירוק המצב הקיים והרכבת אביזרי בנייה חדשה כמו מערכות מיזוג, דלתות וחדרי רחצה. העבודה כללה גם פתיחה במעטפת הבית עם פגיעה במערכות האיטום של המרתף, עבודות ביסוס וחפירה לבניית פיר המעלית בהתאם להנחיות חברת המעליות והקונסטרוקטורית חלף ביצוען על ידי ספק המעלית. נעשו התאמות בחלוקת החללים לנגישות לחדרי רחצה וחדר שינה, מה שגרר שינויים מערכתיים במערכות אינסטלציה, חשמל, תקשורת ומזגנים בכל חלקי הבית. כמו כן, בוצעו עבודות בפיתוח החוץ שנדרשו לביטול מדרגות והתאמת שבילים לגישה מהרחוב לבית ובהיקפו. באשר למעלית יצוין כי נבחרה מעלית רחבת ידיים ומפוארת (ר' בעמ' 669 למוצגי התובעים), לעומס של 630 ק"ג, 8 נוסעים, 4 תחנות, תא מעלית מפואר (ר' הצעה למעלית בעמ' 1098 למוצגי התובעים). פירוט העבודות ועלותן, להוציא עלויות לספקים חיצוניים, מפורט בעמ' 960-950 למוצגי התביעה ומגוללות שורה ארוכה של עבודות והוצאות, למשל, עבודות חפירה (517,000 ₪), דיפון (190,000 ₪), טיח חוץ על המעלית (53,900 ₪), הוספת שוחות ביוב, עבודת הריסה, בניה, ריצוף, חיפוי, חשמל, אינסטלציה, וכו' בקומות השונות, צביעה (46,000 ₪), ועוד.

67. בהקשר להתאמת דיור נפסק מפי כב' השופט י' עמית (כתוארו אז) ב-ע"א 3590/08 המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ נ' יצחק פת, בפסקה 14 (13.5.2010) כי הניזוק זכאי לעלויות כאמור:

    "... לעלות של התוספת הנדרשת בגין נכותו כגון הצורך בדירה בקומת קרקע או בדירה בבניין עם מעלית; הצורך בחדר נוסף עקב שרות מטפל זר, והצורך להתאים את הדירה למגורי הנכה. על כך יש להוסיף, לעיתים, את האצת הצורך לרכישת דירה. לכן, גם הסכומים בראש נזק זה על פי רוב ידועים וניתן להשאיר את הדברים לשיקול דעת בית המשפט בטווח הסכומים שמקובל לפסוק בראש נזק זה."

     

    וכן ב-ע"א 4767/13 המאגר הישראלי לביטוחי רכב נ' שובבו נתן, בפסקה 15 25.11.2013):

    "בראש הנזק של דיור על בית המשפט לקחת בחשבון את ההפרש בין דירה רגילה לבין הצורך של הנפגע בדירה בקומת קרקע (להבדיל מבית צמוד קרקע) או בדירה בקומה גבוהה עם מעלית. לכך יש להוסיף את שווי השטח הנוסף הנדרש לנפגע בשל מצבו לאחר התאונה, בצירוף עלות התאמת הדירה למגבלותיו ובצירוף האצת הצורך ברכישת דירה."

     

    לאחר שבחנתי את מלוא החומר שהונח בפניי לרבות קבלות, תצלומים, תכנית עבודות, תצהירים, חוות דעת, והתרשמתי מהעדויות שנשמעו, אינני יכולה להסתמך על המסמכים שהציג התובע, מהם התרשמתי שהשיפוץ שנערך הינו מעבר להתאמה הנדרשת. על כן מצאתי להעמיד את הפיצוי עבור התאמות המגורים הנדרשות באופן גלובלי בהסתמך על כלל הראיות ובהתאם למקובל בפסיקה על סך 500,000 ₪.

    התאמת דיור

    500,000 ₪.

    ניידות

68. התובע טוען כי המוסד לביטוח לאומי קבע את סוג וגודל הרכב לו הוא זקוק, והחלטות הוועדה צורפו למוצגים. בנוסף, התובע נזקק לאבזור מיוחד למכוניתו, כגון הנמכת רצפה ומעלון, בעלות של 650,000 ₪. המוסד לביטוח לאומי נושא ב-95% מעלות האבזור, והתובע שילם את היתרה בסך 30,000 ₪. התובע מבקש לפסוק לו את עלות רכישת הרכב, את עלויות האבזור המיוחד ששילם, ו-5% מעלויות התאמת רכבים עתידיים. התובע מסתמך על פסיקות קודמות שבהן נפסקו סכומים עבור רכישת רכב ראשונה בסך 100,000 ₪, ומבקש סכומים אלה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית העומדים על סך 160,000 ₪. עוד מבקש התובע לפסוק לו הוצאות ניידות עודפות חודשיות בסך 3,000 ₪ לכל תוחלת חייו, המהוונות לסך של 710,000 ₪.

69. הנתבעות טוענות כי עוד קודם לאירועים, התובע היה מוגבל מאוד בניידותו ודיווח לרופאיו על מגבלה בעמידה, הליכה וישיבה, ואף נדרש לעצירות במרחקי הליכה קצרים. מצב זה הצריך אותו לשימוש מוגבר ברכב למרחקים ארוכים יותר, ללא קשר לאירוע. התובע החזיק רכב בשימושו האישי משנת 2018, ולרעייתו היה רכב נפרד משלה, עובדה המלמדת כי החזקת רכבים הייתה נורמה עבורו. כיום, התובע מסוגל לנהוג בכוחות עצמו ברכב מותאם, כפי שנקבע על ידי המוסד לביטוח לאומי וכפי שהעיד (ר' פרוטוקול הדיון מיום 14.9.23, בעמ' 15). התובע אף זכאי להלוואות מהמוסד לביטוח לאומי לרכישת רכב והתאמתו, אותן לא נדרש להחזיר, ולכן הסכום שהוצא על ידו מסתכם ב"כמה עשרות אלפי שקלים" (ר' בעמ' 239 לפרוטוקול). בהתאם להלכת בית המשפט העליון, יש לפצות את הניזוק רק בגין החלק היחסי שהוחמר עקב נכותו, תוך ניכוי הצורך הבסיסי שקדם לתאונה והתועלת המשפחתית מהרכב. לכן, התובעות סבורות כי התובע אינו זכאי לפיצוי בגין רכישת רכב, וכי תוספת הניידות לה הוא נדרש כיום היא למעשה מינימלית והוערכו בסך 700 ₪ לחודש למירב. הפיצוי המקסימלי בגין ראש נזק זה, לעבר ולעתיד, הועמד על ידי הנתבעות בסך כולל של 180,600 ₪.

     

70. בנסיבות הענין מצאתי להעמיד את הוצאות הניידות העודפות השוטפות של התובע, בהתאם לתוחלת חייו, בתוספת החלק ששולם על ידו עבור אבזור הרכב, על בסיס גלובאלי.

    ניידות

    375,000 ₪.

     

    עלויות מלווה, ביטוח וריביות, הטבת מס

71. התובע טוען כי הנתבעת גרמה לו להוצאות מיותרות בכך שלא סיימה את הפרשה מוקדם יותר, מה שאילץ את התובעים לקחת הלוואות לצורך התאמת הדיור ותשלום הוצאות כבדות. התובע ציין כי תשלומי ביטוחי החיים בגין המשכנתא יגיעו בעתיד לסכומי עתק של אלפי שקלים בחודש, וכי נגרמו לו עלויות ריבית גבוהות בשל הסכומים הגבוהים שנזקקו להם. עד היום שולמו 220,000 ₪ בגין החזרי משכנתא, המורכבים אך ורק מריבית, וכן 33,000 ₪ בגין פרמיות ביטוחי חיים. התובע מבקש מבית המשפט להתחשב בכך שעלויות ההחזר החודשיות עומדות על כ-15,000 ₪.

72. כמו כן ביקש התובע פיצוי עבור עלויות מלווה לנופש שנתי על יסוד סכום בסך 100,000 ₪ שנפסק ב-תא (חי') 172/99 פלוני(חסוי) נ' אריה חברה לביטוח בע"מ (14.11.07), אשר שוערך לסך 140,000 ₪. אציין כי באותו עניין התבקש פיצוי עבור עליית ההוצאות בגין חופשות שנתיות הואיל ונטען שהתובע יכול לנפוש רק במקומות המותאמים לנכים, ובשל הזדקקותו למלווה צמוד כאשר התקבלה הטענה כי הצורך במלווה מייקר את העלויות. בענייננו, התובע מקבל פיצוי עבור מלווה צמוד ובהתאם לכך טענו הנתבעות כי דרישת הפיצוי בגין עלויות מלווה לנופש שנתי מופרכת ודינה דחייה, שכן מדובר בפיצוי כפול ומשולש לפיצוי שבגין ראש הנזק של עזרת צד ג'. לטענתן עלויות המטפל הזר לוקחות בחשבון שהוא ילווה את התובע בכל ענייניו, ובכלל זה את עלויות הדיור עמו. לכן, בימים בהם המלווה שוהה עם התובע בחופשה, נחסכת עלות הדיור הרגילה ומשולמת עבור ימי החופשה בהתאמה.

73. באשר לעלויות המימון והמשכנתא הנטענות, הנתבעות טענו כי אינן נדרשות ודינן דחייה. הן ציינו כי הוכח שניתן היה להתאים את בית התובע בעלויות נמוכות משמעותית, ולכן גם עלויות המימון, המשכנתא וביטוח החיים הנלוות אינן מוצדקות. נוכח התוצאה אליה הגעתי בכל הקשור לעלויות התאמת המגורים, הנני סבורה כי יש טעם בטענת הנתבעות לפיה אין הצדקה לפצות בגין עלויות מימון התאמות דיור מופרזות אשר לא נפסקו בסופו של יום. מעבר לכך עם קבלת הפיצוי יוכל התובע לסלק את המשכנתא ולא יהיה חייב בתשלומים הנלווים למשכנתא.

74. הנתבעות מבקשות לנכות מסכום הפיצוי שיפסק את הטבת המס לה זכאי התובע. בהתאם לעיקרון היסוד בדיני הנזיקין הוא השבת המצב לקדמותו, ולכן יש לבחון את הסכום הממוני נטו שעמד לרשות התובע לאחר מס. רו"ח אלישע סער, המומחה מטעם הנתבעות, קבע כי התובע זכאי לפטור ממס עד לתקרת הכנסה בסך 684,000 ₪ לשנה (נכון לשנת 2025) עקב נכותו הרפואית. סכום המס שנחסך בזכות פטור זה, על הכנסה שנתית של 400,000 ₪ לדוגמא, יעמוד על כ-90,000 ₪. בנסיבות העניין מצאתי לדחות הניכוי המבוקש עבור הטבות מס בד בבד עם דחיית הפיצוי המבוקש מצד התובע בפרק זה.

    כאב וסבל

75. התובע טוען כי כאבו הוא פיזי ממשי, והוא מרותק לכיסא גלגלים, נעזר בטיפולים רבים, במשככי כאבים ובקנאביס רפואי. הוא סובל מכאבים בעוצמות קשות, שהביאו לאובדן חייו הקודמים ולצורך בעזרת בני משפחתו לכל פעולה, מה שגורם לו סבל ותסכול רב. חוסר השליטה על סוגרים והצורך בצנתור מספר פעמים ביממה, גם בלילה, פוגע קשות באיכות חייו וגורם לזיהומים חוזרים בדרכי השתן. התובע איבד את יכולתו לנהל אורח חיים עצמאי, להשתתף בפעילויות פנאי, לטייל וליהנות מחוויות שהיו חלק מחייו, כתוצאה מפגיעה בניידות, חוסר שליטה על סוגרים, כאבים והשפעה פסיכולוגית הכוללת ייאוש ודיכאון. התובע העיד בדמעות על הקשיים בחייו, כולל התארגנות בבוקר של שעה וחצי, הצורך בשירותים צמודים ו"תאונות" שגורמות לו למשברים נפשיים. לאור כל זאת, עתר התובע לפיצוי בגין כאב וסבל בסך של 1,200,000 ₪.

     

    הנתבעות טוענות כי מבלי למעט במצבו הנוכחי של התובע, הוא סבל עוד קודם לאירועים מכאבים עזים וממגבלה תפקודית משמעותית. בהתחשב בגיל התובע במועד האירועים, נכותו כיום והפער המסוים בינה לבין הנכות הבסיסית שהייתה ממילא, הנתבעות מבקשות להעמיד את הפיצוי בגין כאב וסבל בסכום של 450,000 ₪.

    בנסיבות העניין מצאתי לפסוק לתובע פיצוי כולל בגין כאב וסבל בסך:

    כאב וסבל

    800,000 ₪.

     

    ניכויים

76. התובע קיבל תשלום מוקדם ראשון בסך 300,000 ₪ בהתאם למוסכם בין הצדדים ביום 19.12.22, והוא שולם על חשבון הוצאות התאמת הדיור הנטענות, ללא הודאה בחבות. בנוסף, הנתבעות הציעו לשלם סכום נוסף זהה ולפנים משורת הדין. בית המשפט אישר כי סכום זה יקוזז מהפיצוי שייפסק בסיום ההליך. הנתבעות הקדימו לתובע תשלום על חשבון פיצוי בסך כולל של 600,000 ₪, אשר שולם בשני מועדים, ויש לנכותו.

77. על פי חוות הדעת האקטוארית אשר צורפה לסיכומי הנתבעות, הניכוי הכולל על יסוד סך תגמולי המוסד לביטוח לאומי עומד על 2,893,826 ₪.

    סוף דבר

78. לאור כל האמור לעיל, בגין נזקיו של התובע ישלמו לו הנתבעות סך של 9,768,231 ₪ בניכוי התשלומים הקודמים ששולמו לתובע ותגמולי המוסד לביטוח לאומי הכל כמצוין בפסקה לעיל. לסכום התשלום לאחר הניכויים יתווסף שכר טרחת עו"ד בשיעור 23.6% (20% בתוספת מע"מ), בתוספת הוצאות משפט עבור אגרה וחוות הדעת כנגד הצגת קבלות לתשלום במועד הרלוונטי משוערך להיום על פי פסיקתא שתוגש.

     

    ניתן היום, י"ד אב תשפ"ו, 28 יולי 2026, בהעדר הצדדים.