מדינת ישראל נ' איזנברג

(העתק החלטה מפרוטוקול שניתנה בבית משפט מיום 29 יוני 2026, י"ד תמוז תשפ"ו)

על פי סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ"), מצאתי לזכות את הנאשם מן העבירות שיוחסו לו בכתב האישום, וזאת מחמת הספק.

כתב האישום ייחס לנאשם עבירות של  אי ציות לתמרור 302 בצומת-עצור וזכות קדימה, עבירה לפי תקנה 22(א) לתקנות התעבורה תשכ"א 1961 , נהיגה בקלות ראש- עבירה לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה (נ"ח) תשכ"א 1961 +סעיף 38(2) לפקודה, התנהגות הגורמת נזק- עבירה לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, עבירה שגרמה לחבלה של ממש, לפי סעיף 38(3) לפקודה.

כתב האישום
כעולה מכתב האישום, בתאריך 10.11.24 סמוך לשעה 09:11  נהג הנאשם ברכב יונדאי מ.ר 77893501  (להלן: "הרכב") ברמת השרון ברחוב הרב ריינס ממערב למזרח, והתקרב לצומת עם רחוב המלכים (להלן: "הצומת").
ברחוב הרב ריינס לפני הצומת בכיוון נסיעת הנאשם מוצב תמרור 302.
אותה שעה נהג רוכב האופנוע  (להלן: " האופנוע המעורב") ברחוב המלכים מכיוון צפון לדרום, משמאל לימין לכיוון נסיעת הנאשם ונכנס לצומת.
נטען כי הנאשם נהג בקלות ראש בכך שלא נתן תשומת לב מספקת לדרך, לא הבחין מבעוד מועד באופנוע המעורב אשר היה קרוב אליו, נכנס לתוך הצומת מבלי שנתן זכות קדימה לאופנוע, חסם דרכו ושני כלי הרכב התנגשו.
כתוצאה מהתאונה נחבל נהג האופנוע חבלה של ממש , כמפורט בסעיף 5 לכתב האישום. בנוסף, כלי הרכב ניזוקו.

תשובת הנאשם לאישום
הנאשם הודה בכך שנסע בצומת, במיקום התמרור  , בקרות התאונה ובתוצאותיה.  הנאשם כפר באחריותו לתאונה ולתוצאות התאונה ובכך שנהג בקלות ראש. לטענתו, עצר בתמרור עצור, התקדם בזהירות, כאשר לא הבחין ,ואף לא יכול היה להבחין  ,באופנוע , נכנס באופן איטי לצומת. נטען כי  התאונה  בלתי נמנעת.
מטעם המאשימה העידו נהג האופנוע המעורב ובוחן תנועה.
מטעם ההגנה העיד הנאשם עצמו.
עת/1, מר חיים הוזמן, נהג האופנוע המעורב
הודעה נגבתה מהנהג המעורב ביום  16/3/25 . קרי, 4 חודשים לאחר האירוע.
ב"כ הנאשם לא ביקש להגיש את הודעת המעורב ועל כן אני למדה אודות תוכן ההודעה מהחקירה שנערכה הן למעורב והן לבוחן התנועה.
בחקירה נגדית המעורב מציין כי הוא אינו יכול לזכור מתי הבחין ברכב לראשונה, עמ' 4 שורה 12.
בהודעתו (ב"כ הנאשם מפנה לשורות 21-29) , ציין כי  הבחין ברכב כ- 10 שניות לפני שהתרחשה התאונה.
המעורב מאשר ומשיב, עמ' 5 שורות 1-2:  "אני חושב, כי התחלתי לבלום, לא נכנסתי בו במהירות המרבית אלא מהירות בלימה..".
בעדותו בביהמ"ש ציין כי התאונה התרחשה סמוך לביתו.  כאשר לטענתו מצד ימין שלו הגיח רכב " שלא עצר בתמרור עצור ונכנס בי בצורה חזיתית", עמ' 3 לפרוט'.
גם בהמשך, עמ' 5 , מציין כי הוא מעריך שהנאשם לא עצר בעצור אלא המשיך ישר.
בחקירה הנגדית טען כי מהירות נסיעתו היתה 30-40 קמ"ש. ובהמשך "חושב שזה היה באזור 40 קמ"ש. היה לפני שנה וחצי", עמ' 4 שורה 9. ובהמשך, עמ' 5: " אני בדרך כלל מאט באזור הזה כדי להסתובב שמאלה לחניה שלי..".
בבית החולים, ציין כי נסע במהירות של 50 קמ"ש, אך אינו  זוכר זאת  (עמ' 3 לפרוטוקול, שורות 23-27).
המעורב מציין כי מסר למשטרה פרטים של עד ראייה שהיה במקום , שכן שעבר במקום. (עמ' 4 שורות 14-16).
באשר לחבלות, מציין כי עבר ניתוח, אושפז למשך שבועיים ימים ולאחר מכן התנייד משך חודשיים על כסא גלגלים. מאז נמצא בהליך שיקום. נכון למועד העדות, שב לעבודתו אולם ציין כי הוא עודנו מוגבל בתנועה.

עת/3, רס"ר יהודה קוסקס, בוחן תנועה
באמצעותו הוגשו:  דיסק תמונות (ת/2), סקיצה (ת/3), דו"ח ביקור במקום התאונה (ת/4), תרשים (ת/5), לוח תצלומים (ת/6), חקירת נאשם (ת/7), תצ"א (ת/8), תע"צ (ת/9).

העד הגיע למקום האירוע בחודש מרץ 2025 , כ- 4 חודשים לאחר התרחשותה של התאונה.
החוקר בעדותו אישר שהמעורב בתאונה ציין בהודעתו כי נהג במהירות של 40 קמ"ש לערך וכי הבחין ברכב הנאשם כ-10 שניות עובר התאונה.
בהתאם לניסוי שדה הראיה שביצע במקום התאונה בביקורו במקום הגיע למסקנה הבאה:
"ניתן לראות מקו העצירה למרחק של 16.8 ומקו הצומת למרחק של 21.4 (עמ' 7 שורה 9).
עוד ציין החוקר כי בדק קו ראיה מתוך הצומת שהוא 44.6 מטרים, מפנה לת/4.
העד נשאל מדוע הוא סבור שהתאונה נמנעת. העד משיב: " החובה הוא על הנאשם לעצור. להסתכל, לתת יחס למה שקורה. אז במקרה הזה היה רואה שמגיע רוכב אופנוע", שורות 17-18, עמ' 7 וכן עמ' 8 שורות 21-24,  ו- 8-9, לטענתו, אם הנאשם היה נעצר "כמה פעמים"  ונכנס לאט אל תוך הצומת, הוא היה מונע את התאונה .
כאשר נשאל ע"י ההגנה מה המרחק שעבר המעורב במהירות של 40 קמ"ש, ציין כי לא בדק (עמ' 7 שורה 27).
כאשר נשאל היכן נקודת האימפקט ציין:
" לא יכול לקבוע איפה האימפקט. במדויק. אלא באופן משוער. לא רשמתי" . (עמ' 8 שורה 28) .
בהתאם למצלמות הגוף של הסייר קבע באופן משוער, שכן הרכב נראה בצילום עומד במרכז הנתיב  "באמצע הפנייה באמצע הצומת".
ביחס לניסוי שדה ראייה, העד מתאר את מהלך הניסוי, עמ' 9 שורות 1-4.
נשאל האם השתמש באופנוע בניסוי שדה הראיה , משיב:
"  הסתפקתי ברכבים שעוברים שניתן לראותם בבירור" , עמ' 9, שורות 6-10.
לבסוף כשנשאל בהנחה שהאופנוע נסע במהירות של 40 קמ"ש כפי שציין, בהתחשב ברכבים החונים בצד ובשדה הראייה מקו הצומת למרחק של 21 מטרים – האם הנאשם יכול היה למנוע את התאונה, משיב שהנאשם מכיר את מקום התאונה, צריך היה לדעת שרכבים חונים שם כחוק, היה עליו להיכנס לצומת בזהירות ולשפר את שדה הראייה שלו כל הזמן. היה צריך לעצור ולגלוש באיטיות לתוך הצומת, עמ' 10 שורות 9-12.
העד מתבקש להתייחס לנתונים המסויימים של הצומת . משיב שהנהג צריך היה להבין שאין לו שדה ראיה פתוח ולכן צריך היה לתת לכך יחס.
העד לא יכול להגיד מה היא המהירות המדוייקת שהיה על הנאשם לנסוע על מנת שניתן יהיה לייחס לו כניסה זהירה לצומת, עמ' 10 שורות 22-24.
בסופו של דבר, לשאלת ביהמ"ש, בהתחשב במהירות הנהג המעורב המשוערת, ובהתחשב שדה ראייה מוגבל, באיזה מרחק יכול היה הנאשם לראות את האופנוע, משיב בוחן התנועה:
"בתוך בצומת" (עמ' 10 שורה 29).
לשאלת המשך של ביהמ"ש, האם גם במהירות של 5 קמ"ש היתה מתרחשת תאונה , שהרי לא ניתן היה להבחין באופנוע אלא לאחר הכניסה ממש לצומת משיב: " אבל לא היה מתנגש בו", עמ' 11 שורה 3.

פרשת הגנה
עדות הנאשם
הנאשם מכיר את מקום התאונה.
הנאשם אישר את מה שמסר בחקירתו במשטרה, כמו כן הוסיף וענה לשאלת המאשימה כיצד שלא הבחין ברוכב האופנוע: "אין שדה ראיה, הרכבים חוסמים את שדה הראיה לצד שמאל אם אדם בא ב-50 קמ"ש ואני יוצא בגלישה והוא עצמו אומר שיצאתי לאט אם הייתי יוצא יותר מהר אולי הייתי יכול למנוע את זה. גלשתי לאט, ברגע שהסתכלתי שמאלה הבחור נתקע בי עם הרכב, הסתכלתי ימינה שמאלה פעמיים... הראש יכול ללכת למקום אחד, לא יכול להסתכל ימינה ושמאלה כשאני גולש .." (פרוט' מיום 31/5/26, עמ' 4 שורות 24-31).
עוד ציין הנאשם בעדותו כי לאחר התאונה הוספו  פסי האטה בכביש לפני הצומת , מפנה לנ/1 .
בהמשך נשאל על התנהלותו:
ש: למעשה גלשת לתוך הצומת כדי לנסות לקבל שדה ראיה?
ת: רק אחרי שעצרתי שוב בקו העצירה של המכוניות.
ש: בזמן שהתחלת לגלוש עדיין לא היה לך שדה ראיה מלא?
ת: מן הסתם, אתה גולש.
ש: אתה מסכים שנכנסת לצומת מבלי שיכלת לראות באופן מלא אם הדרך פנויה?
ת: בשביל זה יש גלישה לשפר שדה ראיה. אני לא יכול להעמיד שם מישהו שיגיד לי אם אפשר לצאת או לא  (פרוט' מיום 31/5/26 עמ' 7, שורות 3-8).
לעניין מיקום הפגיעה, סיפר הנאשם כי הפגיעה היתה בכנף שמאל/ פגוש של רכבו. בחזית בצד השמאלי של הרכב.
בחקירתו של הנאשם במשטרה (ת/7) ציין כי עצר בתמרור העצור, ומאחר ויש רכבים חונים על המדרכה ומסתירים את שדה הראיה. לאחר שעצר, התקדם כדי לשפר את שדה הראיה באופן שהוא  "גלש" עם הרכב לתוך הצומת, וכאשר סובב את הראש, האופנוע התנגש בו (שורה 6 בעדותו).
"הגעתי לתמרור עצור, עצרתי עצירה מלאה בקו העצירה, לאחר מכן גלשתי קצת כדי לשפר שדה ראיה, הסתכלתי ימינה ושמאלה כדי לוודא ששני הצדדים ללא רכבים ואפשר לצאת, שיצאתי לצומת ראיתי אותו על הפגוש שלי, אני גלשתי לצומת על מנת לראות" (שורה 20).
הנאשם מציין שנסע במהירות של 4 קמ"ש.
כמו כן מאשר שהרכבים שחנו הפריעו לו לשדה הראייה ולכן נדרש להתקדם לאט לאחר שעצר בקו העצירה.

יריעת המחלוקת בין הצדדים
אין מחלוקת כי התנגשות כלי הרכב אירעה בתוך תחום הצומת בנתיב נסיעתו של רוכב האופנוע.
אין מחלוקת ביחס לתוצאותיה של התאונה.
במחלוקת, שאלת אחריות הנאשם לתאונה והשאלה האם ניתן היה למנוע אותה.
ב"כ המאשימה, טענה כי ממכלול הראיות שהובאו בפני בית המשפט ניתן להוכיח מעל לכל ספק סביר כי התאונה נגרמה בשל כניסתו הרשלנית של הנאשם לצומת מבלי שווידא כי הדרך פנויה, חרף קיומו של תמרור עצור וחובת מתן זכות קדימה.
לטענת ב"כ המאשימה, רוכב האופנוע מסר גרסה עקבית, ברורה והגיונית לפיה נסע בדרך ראשית במהירות של כ-40 קמ"ש, כאשר לפתע רכב הנאשם נכנס לצומת וחסם את נתיב נסיעתו.
מסרטון מצלמת הגוף של השוטר עולה תמונה ברורה ביחס לסיבה לקרות התאונה שכן הנאשם ציין כי הביט שמאלה ולאחר מכן ימינה , בעודו יוצא שמאלה. על הנאשם היה להביט שמאלה שוב לפני שיצא.
כפי שטוען בוחן התנועה, היה עליו לעצור מספר פעמים , לגלוש באיטיות ולא להתקדם כל עוד שדה הראייה אינו פתוח בפניו.
לעומתה,  ב"כ הנאשם, טען כי לא ניתן לבסס הרשעה בפלילים בתיק זה. לטענתו, הבוחן ביצע עבודה רשלנית כאשר הגיע למקום התאונה מס' חודשים לאחר קרות האירוע, ערך ניסוי שדה ראיה ללא אופנוע, הצהיר כי אינו יודע היכן נקודת האימפקט  ולא קבע את מהירות נסיעתם של הרכבים המעורבים.
אין כל התייחסות למצב הרכבים ,לא ביום התאונה ולא באף שלב מאוחר יותר. כמו גם, הבוחן לא התייחס לתמונה שמופיעה בת/11.
נטען למחדלי חקירה נוספים, לא נלקחו סרטונים ממצלמות אבטחה באזור  ולא נעשה ניסיון לאתר את עד הראיה שפרטיו היו ידועים.
הנאשם ביצע את המוטל עליו, עצר בקו העצירה, המשיך לגלוש ועצר בקו הצומת, ואז המשיך לגלוש בצורה איטית אל תוך הצומת תוך שהוא מסתכל לצדדים.
עוד הוסיף הסנגור וטען כי עצם העובדה שלאחר התאונה נוסף במקום פס האטה מעיד כי מדובר בצומת בעייתי.

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את חומר הראיות, לרבות טיעוני הצדדים, החלטתי לזכות את הנאשם מהמיוחס לו בכתב האישום,  זאת מחמת הספק.

על מנת לקבוע אחריות פלילית אין די בהתרשמות או בהנחה אלא בראיות של ממש.
הבוחן הסיק כי הנאשם אחראי לתאונה, מעצם קיומו של תמרור בלבד אשר מחייב אותו בעצירה ובמתן זכות קדימה.
הנאשם אכן צריך היה לעצור ולתת זכות קדימה.
אולם, אין בראיות שהובאו בפניי כדי להוכיח שהנאשם לא פעל כך.
הבוחן מבקש כי ביהמ"ש יסיק בהכרח כי לא ניתנה הזכות רק מעצם קרות התאונה.
קרי, התרחשות התאונה  , לשיטת הבוחן, היא האינדיקציה כי לא ניתנה זכות קדימה.
אין דעתי כדעתו.

הנאשם מעיד כי הוא עצר לפני קו העצירה.
הנאשם מעיד שהוא הפנה את מבטו לצדדים תוך שהוא מנסה לשפר את שדה הראייה וגולש באיטיות לתוך הצומת ובמהירות שאינה עולה על 5 קמ"ש.

גרסתו לא נסתרה באמצעות נתונים מדוח הבוחן.

באשר לעדות המעורב מצאתי להעיר: קיים קושי להעדיף את גרסת המעורב על פני גרסת הנאשם.

מחד, המעורב מתאר את האירוע במסגרת חקירה ראשית כאילו הרכב המעורב הפתיע אותו: " מצד ימין הגיח אוטו שלא עצר בתמרור עצור..".
מאידך, מדברי המעורב , במועד סמוך יותר למועד האירוע, עולה כי הבחין ברכב 10 שניות לפני קרות התאונה (מדובר במידע שצויין בפני הבוחן בעדותו, ציטוט מדברי המעורב בהודעתו,  אותו לא שולל הבוחן) .
ת/1 מעלה כי המעורב דיווח על מהירות נסיעה של 50 קמ"ש.
גם בחישוב לפי המהירות הנמוכה עליה דיווח, 40 קמ"ש, רוכב האופנוע צריך היה לעבור 11.11  מטרים בשניה. קרי,  צריך היה לעבור  למעלה מ- 110 מטרים, עד קרות התאונה.
מדובר בפרק זמן משמעותי ובמרחק רב אותו עבר המעורב, בהתחשב בתנאי הצומת.
אם רוכב האופנוע הבחין בנאשם 10 שניות לפני קרות התאונה לא ייתכן שהנאשם "הגיח" לפתע לתוך הצומת.

בנסיבות אלה, לא מצאתי להעדיף את גרסתו של המעורב , על פני גרסתו של הנאשם , בדבר התפרצות לצומת.

אור נוסף על התנהלות הנאשם ניתן היה לשפוך ככל והיתה מתקבלת עדות נוספת, של עד ניטרלי.
כאמור, לא נעשה ניסיון לאתר את העד ניטרלי , שפרטיו נמסרו ע"י נהג האופנוע המעורב למשטרה.

גרסת הנאשם היתה קוהרנטית והותירה רושם מהימן.
מצאתי לקבל את גרסת הנאשם כי עצר לפני קו העצירה, עצר גם בקו הצומת והמשיך בגלישה איטית לתוך הצומת תוך שהוא מביט לצדדים.
הבוחן בעדותו לא הסביר מדוע לא ניתן לקבל את גרסת הנאשם ומה גורם לו להסיק אחרת, כאמור לבד התרחשותה של התאונה.

יתר על כן, בהתחשב בנתון זה, המאשימה לא הוכיחה מה צריך היה לעשות הנאשם אחרת על מנת למנוע את קרות התאונה.

אין מחלוקת כי ניסוי שדה ראייה בוצע מספר חודשים לאחר קרות האירוע ושלא באותם התנאים:
ראשית, מדובר בכלי רכב אחר שהוצב במקום האופנוע. אופנוע בשל נפחו אינו תופס את כל נתיב הנסיעה. ייתכן ונסע שלא באמצע הנתיב , כי אם סמוך לרכבים החונים . נתון שיש בו כדי לשנות את יכלת הנאשם להבחין בו.
שנית, פסי האטה הוספו לפני הצומת לאחר קרות התאונה. יש בנתון זה כדי לשנות את מצב הרכים המגיעים לצומת ואת מהירות נסיעתם.
שלישית, הימצאותם של רכבים חונים , אשר ברור כי היתה להם השפעה על שדה הראיה של הנאשם, כעולה מעדותו. לא היתה התייחסות האם ידוע אילו כלי רכב חנו במועד האירוע והאם ייתכן וסוג הרכבים שחנה במועד ביצוע ניסוי שדה הראייה יש בו כדי לשנות את מסקנות הבוחן. רכב מסחרי שחונה אינו מאפשר שדה ראייה בדומה לרכב קטן, למשל.
בוחן התנועה לא יכול היה לקבוע את מקום האימפקט.
לשאלת ביהמ"ש, בהתחשב במהירות הנהג המעורב המשוערת, ובהתחשב בקיומו של שדה ראייה מוגבל, באיזה מרחק יכול היה הנאשם לראות את האופנוע, משיב בוחן התנועה:
"בתוך בצומת" (עמ' 10 שורה 29).
עדות זו מחזקת את עדות הנאשם כי על אף שעצר בקו העצירה ובקו הצומת, האופנוע לא היה בשדה ראייתו, אלא ניתן היה להבחין בו רק כאשר היה בצומת עצמו ובמיקום שלא ניתן היה למנוע את ההתנגשות.

העד לא יכול להגיד מה היא המהירות המדוייקת שהיה על הנאשם לנסוע על מנת שניתן יהיה לייחס לו כניסה זהירה לצומת, עמ' 10 שורות 22-24.
בעניין זה  מפנה לעפ"ת (נצרת) 28434-05-13 איתי ברזל נ' מדינת ישראל (פורסם ביום 23.10.13), שם קבע בית המשפט:
"אין בידינו נתונים כדי לקבוע האם התאונה הייתה, מבחינת הנהג, נמנעת או בלתי נמנעת, שכן אחד הנתונים החשוב לעניין זה הוא באיזה מהירות הייתה התאונה נמנעת, ... משכך, ושעה שגם חסר הנתון המדויק של מהירות הנהג, עובר לתאונה, אזי חסרים הנתונים המרכזיים, שעל פיהם, ניתן לקבוע, אם בכלל, את רשלנות המערער" ...

הנאשם ציין כי נסע במהירות של 4 קמ"ש.
המאשימה לא סתרה את הטענה שהנאשם התקדם במהירות נמוכה, ייתכן שנמוכה מ- 5 קמ"ש, ובכל זאת סבורה כי נהג בקלות ראש.
לשאלת המשך של ביהמ"ש, האם גם במהירות של 5 קמ"ש היתה מתרחשת תאונה , משיב: " אבל לא היה מתנגש בו", עמ' 11 שורה 3.
מדברי בוחן התנועה אני למדה כי גם במהירות של 5 קמ"ש לא יכול היה  הנאשם למנוע את התאונה, מאחר וניתן היה להבחין באופנוע המעורב רק בתוך הצומת. מאידך, הבוחן משער שלא היתה מתרחשת תאונה.
מדובר  בציפייה בלבד כי הארוע היה מתרחש אחרת. לא מצאתי על בסיס איזה נתון מצא הבוחן למסור תשובתו.
לא ברורה לי ציפיית המאשימה, כיצד היה על הנאשם לחצות את הצומת. האם היה עליו לעצור במקום ולא להתקדם כלל, על מנת לשפר את שדה הראייה שלו? האם מצופה היה כי יבקש מצד ג' לעמוד בתוך הצומת על מנת לדווח לו אודות הגעת כלי רכב ? כיצד באה לידי ביטוי התנהגותו הרשלנית של הנאשם ?
אין ספק כי נאשם שמגיע לצומת מסוג זה צריך לנהוג משנה זהירות.
אין מחלוקת כי עליו להביט לכל הכיוונים מספר פעמים ולעשות כל שניתן כדי לשפר את שדה הראייה שלו באופן שלא יסכן את הסביבה ואת יתר הנהגים והעושים שימוש בדרך.
עם זאת, מצאתי כי קיים ספק בענייננו כי אכן הנאשם פעל באופן המיוחס לו בכתב האישום.

לאחר שנתתי דעתי למכלול השיקולים מצאתי לנכון לקבוע כי המאשימה לא עמדה בנטל הראיה הרובץ לפתחה ולא היה בידיה להוכיח ברמה הנדרשת במשפט הפלילי, בנסיבות תיק זה, כי הנאשם אחראי לתאונה.

לאור האמור, מצאתי לזכות את הנאשם מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום,  ולו מחמת הספק.

זכות ערעור כחוק.