כ. נ' כ.

  לפני בית המשפט תביעה רכושית שהגיש התובע (להלן: "התובע"/"האיש") כנגד הנתבעת (להלן: "הנתבעת"/"האישה"), הם בני זוג לשעבר שהיו נשואים למעלה מארבעה עשורים, בסוגיות הנוגעות לאיזון משאבים, פירוק שיתוף בדירת המגורים המשותפת ודמי שימוש ראויים.  רקע:

• הצדדים יהודים, תושבי ואזרחי מדינת ישראל, נישאו ביום 20.3.1977 וניהלו אורח חיים דתי חרדי. מנישואיהם נולדו חמישה ילדים, כולם בגירים.

   

• מועד הקרע בין הצדדים, אשר נקבע בהסכמה, הוא 18.4.2023. במועד זה, בעקבות אירוע בו היה מעורב גם בנם של הצדדים, התובע הורחק מדירת המגורים המשותפת על ידי משטרת ישראל ומאז לא שב אליה. הנתבעת ובנם המשותף נותרו להתגורר בדירה המשותפת ברחוב ....ב..... בשל אותו אירוע הוגשה בקשה לצו הגנה על ידי הנתבעת כנגד התובע ופסק הדין ניתן ביום 25.5.2023 הדוחה את הבקשה תוך התייחסות לניסיון להשיג יתרון פסול על התובע.

   

• נכון למועד הגשת המסמכים, הצדדים אינם גרושים, וקיימת טענה מצד התובע כי הנתבעת מעכבת את סידור הגט.

   

  עיקר טענות האיש:

   

• התובע מבקש פסק דין הצהרתי הקובע כי מחצית מכלל הרכוש, הנכסים, העסק, הכספים והזכויות הרשומים על שם הנתבעת או אחרים ואשר נצברו במהלך הנישואין – שייכים גם לו.

   

• התובע עותר לעריכת איזון משאבים ממועד הנישואין ועד מועד הקרע, מינוי אקטואר, מתן סעדים לשמירת זכויות וגילוי מסמכים מלא מצד הנתבעת. התובע טוען כי החל משנת 1976 (עוד קודם למועד הנישואין) היה עוסק מורשה בתחום ..... ובמהלך חיי הנישואין היה המפרנס היחיד ואילו הנתבעת הייתה עקרת בית. חשבונות הבנק היו רשומים על שמו מטעמי נוחות ושימשו לצרכי הבית. הצדדים צברו נכסים, ביניהם דירת מגורים ב..... (רחוב .....) ששוויה מוערך בכ-3.4 מיליון ש"ח ללא משכנתא, וכן רכב מסוג .....משנת 2006 הרשום על שם הנכדה.

   

• התובע הסביר בכתב התביעה כי בשנות ה – 90 בשל הפעילות העסקית ועל מנת שלא להכנס לחדלות פירעון נמכר נכס מקרקעין גדול ונרכש תחתיו נכס קטן יותר כאשר חלק מהתמורה שהתקבלה הופנתה לתשלום חובות. בעבור רכישת הנכס הנ"ל שילם התובע לאחרונה סך של 30,000 ₪ מס שבח שיש לאזן בין הצדדים. עוד נטען כי הייתה כוונה לרכוש נכס ביחד עם אחיו, דירה בדמי מפתח, אולם לא הייתה לתובע היכולת הכלכלית להשלים את העסקה והסך של 10,000 דולר שהושקע אז הושב. בצל הלחץ הכלכלי הופקדו כספים בחשבונות הבנקים של הילדים והם עודם מוחזקים בידם.

   

• בשנת 2003 עברו הצדדים להתגורר בעיר ... ..... ושם בנו בית על מגרש ובשנת 2006 עברו להתגורר ב.... ..... עד למועד הקרע. לטובת רכישת הדירה ב.... .... נלקחה הלוואה בסך של 50,000 דולר מאחיה של הנתבעת ובשל המשבר המשפחתי הושב הסכום על ידי התובע באמצעות הלוואה אחרת שנלקחה מאחיו. על כן מבקש התובע מחצית החזר הכספים מהנתבעת.

   

• בשנת 2020 נפטרה אמו של התובע והוא קיבל מהעיזבון סך של 1,075,000 ₪ אשר הופקדו בחשבונו והוא מבקש לקבוע כי סכום זה אינו בר איזון.

   

• התובע דורש דמי שימוש ראויים מהנתבעת החל ממועד הקרע (18.4.2023), שכן אינו מתגורר בדירה מאז שהנתבעת התלוננה עליו במשטרה וביקשה צו הגנה תוך שהוא טוען כי בסיומו של אותו הליך נקבע כי נעשה לו עוול. הוא גם מבקש לחייב את הנתבעת במחצית תשלום מס רכוש ששולם לאחר מועד הקרע.

   

• התובע מציין כי המחלוקת בין הצדדים החלה סביב סירוב ילדיהם הבגירים לעזוב את הבית, וכי התנהגות אלימה מצד הילדים הובילה לעזיבתו את הבית.

   

• בסיכומיו, מעבר לנטען בכתב התביעה, התובע הדגיש כי לאורך ההליכים, הנתבעת לא הצליחה להוכיח אף אחת מטענותיה, לרבות טענותיה בדבר הברחת נכסים, אלימות כלכלית או מוניטין מוגבר לעסק. הוא טוען כי הנתבעת לא הגישה בקשה נפרדת ומנומקת לאיזון משאבים בלתי שוויוני לפי סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, וכי טענותיה בעניין זה הן אגביות וחסרות ביסוס.

   

• התובע מציין כי הוא היה המפרנס היחיד במשך חיי הצדדים, בעוד הנתבעת הייתה עקרת בית. הוא דוחה את טענות הנתבעת לפיהן ניהל רומן או הבריח כספים ונכסים, ומבהיר כי הכספים שהופקדו בחשבונות הילדים נועדו לצרכי הילדים וכי מדובר בהשבת כסף שקופה. הוא גם מכחיש טענות לגבי דירה שנרכשה כביכול עם אחיו.

   

• התובע הגיש כתב תשובה לכתב הגנה ודחה את כל טענותיה של הנתבעת תוך התייחסות לידיעותיה ולסתירות בגרסתה.

   

   

  עיקר טענות האישה:

   

• הנתבעת מבקשת איזון משאבים בלתי שוויוני בשיעור של 80/20 לטובתה, בהתבסס על סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג. היא מנמקת זאת בפערי השתכרות תהומיים – לטענתה, התובע הוא "מכונה לייצור כסף" המרוויח עשרות אלפי שקלים מעסק משגשג (".... ..... ...") שרובו אינו מוצהר, בעוד היא חסרת יכולת קיום כלכלית בהיותה עקרת בית במשך רוב שנות נישואיהם.

   

• הנתבעת טוענת כי התובע פעל להברחת כספים ונכסים בתכנון מוקדם, כולל כספים שהפקיד אצל הילדים (210,000 ש"ח), החזר הלוואה לאחיה בסך 50,000$ (שבוצע על ידו ולא על ידה), ורישום הרכב המשותף על שם הנכדה. היא אף טוענת כי התובע ניהל רומן ושילם על כך מכספי משק הבית המשותף.

   

• הנתבעת מתארת אלימות מילולית, נפשית ופיזית מצד התובע כלפיה, והתעללות מתמשכת. הנתבעת תיארה אף אלימות כלכלית וטענה כי במהלך שנות הנישואין התובע שלט בתקציב המשפחה ושלט בכספים ואף השתלט על קצבת הזקנה והבטחת הכנסה משהחלה לקבלם. היא ביקשה מינוי מומחה חשבונאי חוקר ואקטואר עם סמכויות נרחבות לבירור שווי העסק, הברחות כספים וזכויות, וכן חוות דעת לגבי פערי ההשתכרות ונכסי הקריירה.

   

• לטענת הנתבעת אכן בשנות ה – 90 התובע מכר את הבית בעיר .... בסך של 305,000 דולר אולם רכש בית אחר תחתיו בסך של 200,000 דולר ואת ההפרש העלים. לטענתה גם המכירה הנוספת של הבית ב... הניבה סך של 145,000 דולר שהועלמו על ידי התובע.

   

• לטענת הנתבעת התובע ביחד עם אחיו רכשו זכויות בדירה נוספת שנרשמה על שם אשתו של אחיו של התובע וכחלק מהברחת הנכסים מהתא המשפחתי. לעניין זה השיב התובע בכתב התשובה לכתב ההגנה תוך שדחה את כל טענותיה. כך גם נטען כי הכנסותיו מעסק ה... הוברחו והועלמו מהנתבעת.

   

• לבסוף טענה הנתבעת כי בדירת המגורים הייתה כספת אשר מתוכה הבריח התובע כספים וקלסרים חשבונאיים. לטענתה, הרכב החדש, שנרכש לאחר הקרע, עליו נוהג התובע נרכש מהכספים שהוברחו.

   

• הנתבעת מתנגדת לדרישת התובע לדמי שימוש ראויים וטוענת כי התובע הוא שצריך לשלם לה דמי שימוש בגין שימושו הבלעדי במחסן הבית והתנערותו מהוצאות הבית. היא מבקשת לדחות את פירוק השיתוף בדירת המגורים עד לבירור מקיף של טענותיה בדבר הברחות הנכסים.

   

• בסיכומיה, הנתבעת חזרה על הנטען בכתב התביעה ועל דחיית דרישותיו של התובע תוך שהיא מבקשת סעדים נוספים תוך עריכת איזון משאבים שלא בדרך של מחצה על מחצה, קביעה כי המיטלטלין בדירת המגורים יוותרו לשימושה וכי החובות, לרבות תשלום מס רכוש, יוטל על התובע לבדו תוך שלטענתה, מס רכוש הוא בשל חוב על דירה שנתקבלה בירושה מעיזבון אמו של התובע.

   

• השאלות שבמחלוקת:

   

  • איזון משאבים: האם איזון המשאבים בין הצדדים יהיה שוויוני, או בלתי שוויוני (80/20 לטובת הנתבעת), בהתאם לסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, נוכח טענות הנתבעת לפערי השתכרות מהותיים והברחת נכסים?

  • הברחת נכסים ודיספוזיציה: האם התובע הבריח כספים ונכסים (כגון כספים שהופקדו אצל הילדים, החזר הלוואה לאח הנתבעת, רווחי עסק לא מוצהרים) או ביצע דיספוזיציה בהם בחוסר תום לב?

  • מהו השווי האמיתי של העסק "... .... ...." והאם הכנסותיו מוצהרות כנדרש?

  • דמי שימוש ראויים: האם התובע זכאי לדמי שימוש ראויים מהנתבעת בגין מגוריה הבלעדיים בדירת המגורים המשותפת ממועד הקרע?

  • פירוק שיתוף בדירת המגורים: כיצד יש להשלים את פירוק השיתוף בדירת המגורים וביחס לאיזון כלל הנכסים האם היה מקום לעכב את השלמת פירוק השיתוף?

  • התנהלות הצדדים וחוסר תום לב: האם מי מהצדדים פעל בחוסר תום לב במהלך ההליכים או ביחס לנכסים, וכיצד הדבר משפיע על ההכרעה?

     

     

     

    דיון והכרעה:

     

    מערכת היחסים הכלכלית בין הצדדים:

     

• על מערכת היחסים הכלכלית שבין הצדדים חל הסדר איזון המשאבים הקבוע בחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג – 1973 (להלן: "חוק יחסי ממון בין בני זוג"/"החוק"). הצדדים לא ערכו הסכם ממון ועל כן על מערכת היחסים הכלכלית בין השניים חלות הוראות חוק יחסי ממון על כל המשתמע מכך.

   

• לטובת עריכת איזון משאבים, כקבוע בחוק, יש תחילה לקבוע את מועד הקרע וזה לא היה במחלוקת בין הצדדים. מועד הקרע נקבע ליום 18.4.2023. לאחר קביעת מועד הקרע, על בית המשפט יהיה להכריע בהיקף נכסי בני הזוג שיש לאזן והאופן שבו יעשה האיזון, באשר לפער, ככל שקיים, בין ערך נכסי בן זוג אחד לנכסי האחר (ראו עמ"ש 19796-09-17 י.צ. נ' ש.ס.צ., פורסם במאגרים משפטיים 13.9.18).

   

• על דרך הכלל, כפי הוראת החוק הקובעת כי במועד פקיעת הנישואין, כל אחד מבני הזוג זכאי לקבל מחצית מהזכויות ולשאת במחצית מההתחייבויות של כלל בני הזוג, זאת למעט החריגים הקבועים בסעיף 5 לחוק, ביחס לנכסים שאינם בני איזון ובהתאם להוראת סעיף 8 לחוק, ביחס לסמכות בית המשפט לקבוע כי החלוקה תהא בדרך שאינה מחצה על מחצה.

   

• בענייננו כאמור המחלוקת היא בעניין שניים: קביעת היקף נכסי התא המשפחתי ודיון בטענותיה של האישה באשר לחלוקה בדרך שאינה מחצה על מחצה.

   

   

  חוות דעת המומחה

   

• לטובת הערכת הזכויות שיש לאזן בין הצדדים, למעט הזכויות במקרקעין וקביעת שווים, מונה מומחה, רו"ח נתן שטרנפלד (להלן: "המומחה"). המומחה הגיש את חוות דעתו ביום 21.12.2023 שלאחריה נשאל שאלות הבהרה ובהתאמה לכך הגיש ביום 24.1.2024 חוות דעתו העדכנית.

   

• בחוות דעתו מיום 21.12.2023 קבע המומחה כי באיזון הזכויות מיום הנישואין ועד יום הקרע, 18.4.2023, סך זכויות האיש על בסיס ערכן הנוכחי ליום עריכת חוות הדעת הוא סך של 163,070 ₪ בעוד סך הזכויות של האישה נכון ליום עריכת חוות הדעת עמד על סך של 36,005 ₪ ולכן נקבע כי על האיש להעביר סך של 65,533 ₪ לידי האישה לאיזון כולל.

   

• בחוות הדעת העדכנית, לאחר מענה על שאלות הבהרה נקבע כי להקטין את סך הזכויות לאיזון במחצית מסך החוב לביטוח לאומי (סך של 9,868 ₪) וכן במחצית מהקפדת כספי הירושה לחשבון (סך נוסף של 54,925 ₪) וסך הכול יש להפחית מהסכום לאיזון סך של 64,793 ₪ ולפיכך חוות הדעת עודכנה כך שעל האישה להעביר סך של 1,260 ₪ לידי האיש. עוד נקבע כי על הצדדים לחלק בחלקים שווים את שווי הרכב המשותף הרשום על שם נכדתם. חוות הדעת לא התייחסה לנכס המקרקעין המשותף.

   

• הצדדים הם כאמור בעלים משותפים של נכס, דירת מגורים ב.... ...., היא דירת המגורים של התא המשפחתי בה התגוררו השניים יחדיו טרם הקרע. מאז נפרדו, האישה נותרה להתגורר בדירה בעוד האיש לא שב אליה. לטובת הערכת שווי נכס המקרקעין המשותף מונה השמאי משה אגסי כמומחה מטעם בית המשפט. ביום 9.1.2024 ניתנה חוות דעתו באשר לשווי הנכס ושם נקבע כי זה עומד על סך של 2,515,000 ₪ נכון לאותו מועד במכירת עסקה "קונה מרצון ממוכר מרצון". ביום 10.1.2024 הוגשה חוות דעת משלימה באשר לשווי דמי השימוש הראויים ושם נקבע כי אלו נכון לאותו מועד עומדים על סך של 6,050 ₪.

   

• כידוע, בית המשפט רשאי להסתייע במומחים לקבלת חוות דעת שתספק לו נתונים מקצועיים הנחוצים לצורך הכרעה במחלוקות בין הצדדים, בין היתר בעניינים רכושיים. על דרך הכלל, משמונה מומחה מטעם בית המשפט, ככל שלא הוכח שיש לסטות מהקביעות שבחוות הדעת, ובהקשר לאמור גם משלוח שאלות הבהרה וזימונו של המומחה לחקירה, בית המשפט יאמץ את מסקנות המומחה (ראו תא"מ (ירושלים) 4914-06-19 אסף נדב נ' עופר אהרון חברה לעבודות בניה בע"מ (פורסם במאגרים ביום 29/06/20). הנטל להוכיח טעות או צידוק לסטייה מחוות הדעת מוטל על הטוען זאת. בענייננו המומחים לא זומנו לחקירה ונחזה כי אין מחלוקת על הקביעות בחוות דעתם.

   

• רואה החשבון המומחה אף התייחס לטענת האישה באשר למוניטין או שווי העסק ושם נקבע כי "נכון למועד הקובע, הבעל עבד כעצמאי בתחום מתן אישורים ל.... .... ... וכן ב.... .... בהתאם לדוחות רווח והפסד ושומות מס הכנסה שנתקבלו, לשנים 2020 – 2022, על שהרווחים השנתיים בעסק היו נמוכים (פחות מ – 100 אלף ₪ לשנה) ובהתאם לעיל, ופרמטרים נוספים של גילו המבוגר של הבעל (בן 70), ענף העסק, לקוחות מזדמנים וכו', לא ראיתי לנכון לייחס לעסק הבעל מוניטין כלשהו".

   

• בהמשך המומחה מתייחס ליתר הנכסים שאוזנו תוך החרגת כספי הירושה שהופקדו בפיקדון בחשבונו הנפרד של האיש.

   

• שעה שחוות דעת המומחה עסקה בזכויות הסוציאליות הצבורות של הצדדים ועל היתרות, הזכות והחובה, בחשבונות הבנק הפרטיים של הצדדים, אף תוך התייחסות לנכסי קריירה וכספים שהתקבלו בירושות על ידי כל אחד מהצדדים, אשר על מסקנות אלו לא חלקו הצדדים, ניתן להמשיך ולקדם את הבירור העובדתי באשר לנכסים שראוי ויש לאזן בין הצדדים, לרבות פערי השתכרות כפי טענות האישה.

   

   

  נכסי קריירה, הפרשי השתכרות וחלוקה בדרך שאינה מחצה על מחצה

   

• האישה דרשה לקבוע כי החלוקה של הנכסים תהא בדרך שאינה מחצה על מחצה ובהקשר לכך דרשה לקבוע כי זכאותה נובעת באשר לנכסי הקריירה, המוניטין וכושר ההשתכרות של האיש ובשל התנהלותו הכלכלית של האיש במהלך חיי הנישואין לרבות טענותיה להברחת נכסים. האישה לא הגישה תביעה עצמאית בעניין זה.

   

• סעיף8(2) לחוק יחסי ממון קובע כך:

  "ראה בית המשפט או בית הדין נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, רשאי הוא, לבקשת אחד מבני הזוג – אם לא נפסק בדבר יחסי הממון בפסק דין להתרת נישואין – לעשות אחת או יותר מאלה במסגרת איזון המשאבים:

  1. לקבוע נכסים נוספים על המפורטים בסעיף 5 ששוויים לא יאוזן בין בני הזוג;

     (2)לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה מחצה על מחצה, אלא לפי יחס אחר שיקבע בהתחשב, בין השאר, בנכסים עתידיים, לרבות בכושר ההשתכרות של כל אחד מבני הזוג;

     (3)לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה לפי שוויים במועד איזון המשאבים, אלא לפי שוויים במועד מוקדם יותר שיקבע;

     (4) לקבוע שאיזון המשאבים לא יתייחס לנכסים שהיו לבני הזוג במועד איזון המשאבים אלא לנכסים שהיו להם במועד מוקדם יותר שיקבע."

      

• נקודת המוצא של חוק יחסי ממון היא חלוקה שוויונית של הנכסים שנצברו במהלך הנישואין. הפסיקה קבעה באופן עקבי כי השימוש בסמכות המוקנית לבית המשפט בסעיף 8(2) לחוק ייעשה במשורה ובמקרים בהם בשל הנסיבות הכוללות יש לערוך חלוקה לא שוויונית על מנת לצמצם פערים כלכליים (ראו: בג"ץ 2533/11 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול , פורסם במאגרים משפטיים, 26.10.2011). עם זאת, יש לציין כבר כאן כי אין מטרת הסעיף היא לצמצם פערים כלכליים בשל נכסים חיצוניים אלא אך ביחס לנכסים בני האיזון בין בני הזוג.

   

• בבע"מ 4623/04פלוני נ' פלוני, (פורסם במאגרים משפטיים, 26.8.07( נפסק לעניין נכסי קריירה ופערי השכר כך:

  "21.      מהם "נכסי הקריירה"? מבלי להציב רשימה סגורה, נבהיר כי עוסקים אנו בכושרו של האדם להשתכר, קרי: בשיפור הכושר להשתכר במהלך הנישואין. כושר זה מורכב, על דרך הכלל, פרט לכישוריו של האדם, גם מיסודות נוספים ובעיקר השכלה, ניסיון ומוניטין שנרכשו לאורך תקופת הקשר הזוגי. ברי כי אלה קשורים זה לזה ועשויה להיות ביניהם חפיפה – כך למשל, המוניטין שאדם רוכש, השכלתו וניסיונו, אינם בהכרח מרכיבים נפרדים.

   

  "נכסי הקריירה", כפי שראינו, הם נכסים אישיים. הם טבועים באדם. להבדיל מנכסים אחרים שצוברים בני הזוג, אין זו שותפות הצריכה פירוק. התפישה המתאימה לחלוקת "נכסי הקריירה", גם בגדר הלכת השיתוף, דומה לזו הגלומה בהסדר איזון המשאבים. יש לבחון את הפער שנוצר בין בני הזוג עקב הנישואין, ולאזן אותו בכסף או בשווה כסף. ודוק: מדובר אך ורק בפער שנוצר במהלך הנישואין, עקב הנישואין. יש לגרוע מן הפער הזה את התרומה לכושר ההשתכרות שבאה מכישרון אישי וכן את זו שנוצרה קודם לתחילת הקשר הזוגי או לאחר שפורק. יובהר, כי בדברנו על כושר השתכרות אין אנו עוסקים ב"נכס עתידי" כי אם בנכס בר-קיימא, שפירותיו יצמחו ויבשילו ברבות השנים. כושר ההשתכרות נוצר וקיים. הוצאתו אל הפועל היא שתעשה בעתיד. במובן זה, אין הוא שונה מכל נכס, שמחירו משקף את האפשרות להפיק ממנו רווחים בעתיד.

   

  22.      נדמה כי מגוון המקרים השונים שיכולים להתעורר הוא בלתי-מוגבל. כללי החלוקה והאיזון ייקבעו ממקרה למקרה. טוב לה להלכה שתתפתח עקב בצד אגודל. אין דומה המקרה של בני זוג שהתגרשו מספר שנים לאחר שנשאו למקרה של שניים שהתגרשו כעבור שני עשורים. אין דומה המקרה של בני זוג שפיתחו לעצמם קריירה במקביל, למקרה של בן זוג שוויתר על התפתחותו המקצועית על-מנת לאפשר לשותפו-לחיים לקדם את כושר השתכרותו לרווחת המשפחה. אין ספק, כי הערכה אקטוארית של שווי "נכסי הקריירה", אשר נצברו על-ידי בני הזוג במהלך הנישואין, עלולה להיות קשה ואף בלתי-אפשרית. היו מי שסברו כי הקושי בהערכה זו מצדיק את שלילת ההכרה ב"נכסי הקריירה" כ"נכס" מנכסי בני-הזוג (ליפשיץ במאמרו הנ"ל, בעמ' 734). אנו איננו סבורים כך. בירור הפער בכושר ההשתכרות שנוצר בין בני הזוג עקב הנישואין מבוסס תכופות על אמדן והשערה המביאים בחשבון מודדים רלבנטיים. אין זה מדע מדוייק. אכן, תרומתם של בני-זוג זה לזו וזו לזה, במישורים רבים וגם במישור המקצועי, היא תרומהבלתי-מוחשית. קשה לכמת אותה. בדומה לקושי בהערכת נזק שאינו נזק ממון – בדיני הנזיקין – כך גם אין מתקיימת נוסחה אקטוארית לזיהוי אותו חלק מנכסי הקריירה שהוא פועל יוצא של השיתוף הזוגי. אולם הקושי בהערכת חלקם של בני-הזוג אינו מאיין את הזכאות. שומת תשלומי האיזון תעשה, ממקרה למקרה, וניתן להניח כי תתגבשנה במהלך הזמן אמות מידה שתסייענה בהערכת התשלום. כעיקרון, ישנם מספר מודדים לחישוב. נקודת המוצא עשויה להימצא בפוטנציאל ההשתכרות של בן-הזוג, המבטא את מימוש נכסי הקריירה שנצברו. אולם פוטנציאל זה – יש לזכור ולהדגיש – מורכב לא רק מפרי המאמץ המשותף של בני-הזוג, אלא גם, ולעיתים בעיקר, מכישרון אישי, מיכולת הטבועה באדם וממרכיבים נוספים שאין להם תלות בקשר הזוגי. את אלה, וכן את אותו חלק מנכסי הקריירה שיש לייחס לתקופה שלפני תחילת הקשר הזוגי ולתקופה שלאחר סיומו, יש להוציא מגדר חשבון האיזון. החלק שנותר הוא התוצר של המאמץ המשותף, ואותו יש לחלק ברגיל בין בני-הזוג בחלקים שווים. עם זאת, יש להתחשב גם בנתונים נוספים, ובכללם: משך תקופת הקשר הזוגי, גילם של בני-הזוג ואופק השתכרותם, הפרשי ההשתכרות של בני-הזוג - בין ראשית הקשר הזוגי לבין סופו - נתונים על רכישת השכלה ועל צבירת ניסיון ומוניטין, וכן מרכיב הויתור שעשה כל אחד מבני-הזוג עבור העזר שכנגד – ככל שניתן לאתר מרכיב זה.

   

  23.      אכן, יש לזכור כי התרומה של בני הזוג לפיתוח כושר ההשתכרות עשויה להיות הדדית. במציאות חיינו התמונה של בני זוג שאחד מהם יושב אהלים שתרומתו פנימה כל כולה והאחר יוצא חוץ כל כולו, היא תמונה ששכיחותה מתמעטת באלבומים המשפחתיים. ממילא, ניתן להניח שהצורך בגישור על פערים בכושר ההשתכרות, שנוצרו בזמן הנישואים ובעטיים, ילך ויקטן. זאת ועוד: החלת חזקת השיתוף על "נכסי הקריירה" לא באה להכניס את בית המשפט לביתם של בעלי-הדין ולערבו יתר-על-המידה בשיקוליהם ובבחירותיהם לאורך חייהם המשותפים. הצורך להיזקק לחלוקה של נכסי הקריירה יתעורר בעיקר במקרים מובהקים שבהם נוצר פער ממשי וברור בין בני הזוג מבחינת כושר ההשתכרות שלהם – פער שנובע מכך שאחד מבני הזוג נטל על עצמו ויתור משמעותי מבחינת ההתפתחות המקצועית והתמקד במרחב הביתי, ובכך אפשר לבן-הזוג האחר להשיא את כושר השתכרותו. במקרים כאלה, העיקר אינו בצורך לשמר את המצב הקיים מבחינת מסלולו המקצועי של בן הזוג האחד ומבחינת תנאי חייו של בן הזוג האחר. שימור כזה עלול לחתור תחת רצונם של הצדדים להיפרד ולפגוע ביכולתם לנתב את חייהם, מכאן והלאה, כראות עיניהם. חלף זאת, על בתי המשפט, במלאכת השומה, לחתור לכך שעמדת המוצא של "בן הזוג הביתי", בצאתו לחיים חדשים, תשתפר, כפי שהוא עצמו סייע לשיפור עמדת המוצא של בן זוגו. שיקולים אלה משליכים גם על דרך התשלום. "

   

• נפסק לא אחת כי כושר ההשתכרות אינו נכס בר-איזון כשלעצמו אלא יבוא במסגרת השיקולים שבית המשפט בוחן את השאלה האם יש הצדקה לסטות מחלוקה שוויונית (ראו לעניין זה עמ"ש (ת"א) 25798-02-21‏פלונית נ' פלוני, פורסם במאגרים משפטיים, 23.02.2022, וכן האיזכורים שם).

  " יש לזכור כי הפעלת סמכות בית המשפט לפיסעיף 8(2)לחוק יחסי ממוןהיא החריג, ותיעשה במקרים חריגים ובמשורה, אחרת היוצא מן הכלל יהפוך לכלל והכלל יהפוך ליוצא מן הכלל. אמת המידה המרכזית שהוצעה בפסיקה להפעלת שיקול הדעת נוגעת למאמץ המשותף ולמילוי חובותיהם של בני הזוג במסגרת הנישואין ובמיוחד חובותיהם הכלכליות והתחשבות בפער משמעותי בין בני הזוג למען רווחת המשפחה וכן שיקולי צדק (עמ"ש (מרכז) 55308-09-22ח. נ. ח.[נבו] (12.7.2023))."

  (ראו תלה"מ (תל אביב-יפו) 49666-11-20פלוניתנ'פלוני, פורסם במאגרים משפטיים, 27.9.2024).

   

• היטיב לנסח זאת כב' השופט א.זגורי בקביעתו את המבחנים שעל בית המשפט לבחון בקביעותיו באשר לחלוקה שלא באופן שוויוני בתלהמ (נצ') 3234-05-20‏ פלונית נ' אלמוני ואח'‏ (פורסם במאגרים משפטיים, 27.03.2022).

   

  " כעולה מן הפסיקה,על מנתלהכיר בזכאות בן/ת זוג בהפרשי כושר השתכרות במסגרת איזון המשאבים יש לבחון התקיימותם של שלושה יסודות מרכזיים :

  (1) יש לבחון האם מדובר בבני זוג שונים מבחינת מעמדם התעסוקתי ; כלומר בן זוג ביתי לעומת בן זוג קרייריסט ומהי מידת התרומה של בן הזוג הביתי לכושר ההשתכרות של בן הזוג השני (וביתר פירוט- האם בן זוג אחד ויתר על השכלה או על משרה לטובת בן הזוג השני, האם בן הזוג הביתי הקריב ונתן מעצמו על מנת שבן זוגו יתפתח מקצועית, האם עיקר עבודות הבית והטיפול בילדים היו על בן הזוג הביתי בעוד שבן הזוג עבד מחוץ לבית לפרנסת משפחתו, הווה אומר כי צריכה להיות חלוקה ברורה בין בן הזוג הביתי לבין הזוג הקרייריסט.

  (2)האם קיים פער משמעותי בכושר ההשתכרות בין הצדדים

  (3) האם מדובר בנישואים ממושכים. (ראהבע"מ 4623/04לעיל וגםתמ"ש 3640/10א.ב נ' צ.ב(נבו 15.5.12).

   

  60.         עוד יש להביא בחשבון :"האם ההכשרה או ההשכלה שמכוחה נוצרו פערי ההשתכרות נרכשה במהלך הנישואין או לפני הנישואין, גיל בן הזוג הביתי ואפשרות כניסתו למעגל העבודה, האם בן הזוג הביתי נושא בנטל העיקרי של גידול הילדים וגיל הילדים שנותרו במשמורתו, היקף הרכוש שבן הזוג הביתי מקבל כתוצאה מאיזון המשאבים, היקף השכלתו של בן הזוג הביתי והמועד שהוא עתיד לקבל את חלקו בפנסיה של בן זוגו."(ראועמ"ש 25798/02-21לעיל וגם:עמ"ש (חי') 31035-09-16 לעיל,תמ"ש (ת"א) 52231/09מ.ב נ' ע.ב( נבו 1.11.2011)).

  61.         באשר לפסיקת הפרשי השתכרות וחשיבות הויתור מצד בן זוג אחד, הבעתי את דעתי זה מכבר וקבעתי כך :"אוסיף על כך, כי לטעמי, ולאור לשון החוק לא מדובר בהפעלת סמכות שכיחה שתינקט כדבר שבשגרה (ואינה מובנת מאליו והיא הרי סמכות מיוחדת שקבועה בסעיף 8(2) ומצריכה לפי לשון החוק נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת), יש צורך לא רק בפער משמעותי בין כושר ההשתכרות של בן זוג אחד למשנהו, אלא שיש גם צורך בויתור או הקרבה של בן זוג אחד לטובת הקריירה וההתפתחות של בן הזוג האחר.

  תנאי זה הוא תנאי הכרחי לטעמי. ואם אינו מתקיים, הרי שככלל אין לשקול אפשרות הפעלת הסמכות המיוחדת של בית המשפט להתחשב בפערים האמורים ככל שקיימים בין בני הזוג.".כלומר, הכלל הואשללא מרכיב הויתור לא תופעל הסמכות המיוחדת הקבועהבסעיף 8(2)לעיל וזאת אף אם ישנם פערי השתכרות עתידיים משמעותיים ביותר (ראותמ"ש (נצ') 29202-05-14פלונית נ' פלוני(נבו 18.12.18) והאיזכורים שם).

   

  62.         עוד נפסק בהקשר זה בתמ"ש (יר') 21342/04א.ש נ' ד.ש(נבו 24.6.08) לאמור:

   

  "אכן, מרכיב הוויתור שעשה כל אחד מבני הזוג עבור העזר שכנגד הוא מרכיב משמעותי; בעבר חיוויתי אף אני את הדעה כי אם יהיה מקום להכיר במוניטין או בכושר השתכרות כנכס משותף ולחלקו בין בני הזוג, יהיה זה בנסיבות בהן נוצר אי שוויון ופגיעה באחד מבני הזוג, שכן אותו בן זוג אשר תמך כלכלית בבן הזוג רוכש המוניטין או כושר ההשתכרות, דאג לצרכי הבית והילדים - לא רכש מקצוע לעצמו, ולאחר שבן הזוג האחר רכש את המוניטין או כושר ההשתכרות נטש אותו בן זוג את בן הזוג התומך".

   

  62.         עוד אומר כי מקום שיש  להידרש לשאלת איזון בלתי שוויוני, הרי שיש לבחון :

   

  "מהו הסך שיוותר בידי כל אחד מהצדדים אחר ביצוע חלוקה שוויונית רגילה, שכן אפשר שגם אם קיימים פערים משמעותיים ביכולות הכלכליות של הצדדים הרי שאחר חלוקת הרכוש יקבל הצד החלש זכויות ורכוש בשיעור ניכר שיהא בו להעמידו על רגליו ויהא מוצדק בנסיבות העניין להסתפק בחלוקה מחצה על מחצה, ככלות הכול אין מטרת חלוקת הרכוש להשוות את כושר השתכרותם של הצדדים אלא אך ורק למנוע עוול לצד החלש יותר"(ראועמ"ש (מרכז) 56634-06-20, לעיל).

   

  יש לציין כי גם האישה בסיכומיה מפנה לפסיקה כפי שהובאה לעיל. עם זאת, בין האמור ובין טענותיה של האישה אין דבר המצדיק היעתרות לסעד המבוקש.

   

• ראשית ובאשר למרכיב העיקרי וההכרחי, האישה לא הצליחה להצביע על כל ויתור שהיא עשתה במהלך הנישואין. העובדה כי במהלך שנות הנישואין נוצרו פערי השתכרות אין בה כדי להצביע על הנחיצות להפעיל את החריג לכלל. יש לבחון את הנסיבות שהובילו לאותו פער שאחרת, כל פער יזכה עריכת איזון ויהפוך את החריג לכלל. בבחינת הנסיבות נחזה כי אין מדובר בתמיכה באיש על מנת שזה יתפתח מקצועית על חשבונה של האישה אלא בבחירה אישית של האישה שאינה מצדיקה חלוקה כפי דרישתה.

   

• שנית, גם באשר לטענותיה של האישה באשר לניהול האיש את כלכלת התא המשפחתי תוך מידורה, לא מצאתי ממש. בניגוד לנטען על ידי האישה באשר לשליטתו של האיש בניהול הכסף של התא המשפחתי הרי דווקא כתב ההגנה ועדותה מלמדים על בקיאות בכל ההתנהלות הכלכלית וכי לא נעשו פעולות כלשנן שאינן בידיעתה.

   

  טענתה של האישה באשר לאלימות כלכלית התגלתה כלא נכונה. האישה לא הוכיחה דבר מטענותיה באשר לשליטה של האיש בכספים או הברחת כספים מהתא המשפחתי. להיפך, הנתבעת הפגינה שליטה מלאה בפרטי הנכסים, החשבונות והזכויות. ידיעותיה אינן מתיישבות עם טענה למידור או שליטה דורסנית מצד הבעל.

   

  ויותר מזה, דווקא דרישתה שחזרה לכל אורך עדותה באשר לסיוע המבוקש לילדיה, מלמד על כך שהיא חטאה למטרה לשמה ניהלה את ההליך ובאופן שבו הדבר נוהל. למעשה ילדיהם של הצדדים מחזיקים בנכסים של בני הזוג. כך כספים של התא המשפחתי הופקדו בחשבונות הילדים על מנת להבטיח שאלו לא יפרעו חובות של האיש, והכל בידיעתה של האישה. כך גם נרשם הרכב המשפחתי על שם הנכדה הגם שמסכימים השניים כי מדובר ברכב שיש לאזן ביניהם את שוויו.

   

• שלישית, גם באשר לטענה בדבר כושר ההשתכרות של איש לא מצאתי כי עמדה האישה בנטל ההוכחה. אמנם האיש החל עיסוקו עוד משנת 1976 כעצמאי והגם שהוא עסק בתחום ה.... וה... מאז ועד היום ובצד זאת גם יש בידו תעודת ...., לא מצאתי כי כושר ההשתכרות של האיש מצדיק סטייה מהכלל לטובת האישה. האישה ניסתה להפנות לניסיונו המקצועי של האיש ולטענתה הכנסתו עולה על זו המדווחת אולם כל טענותיה נותרו טענות בעלמא כאשר מרבית הנסיבות אליהן התייחסה הן היסטוריות ומשנות ה – 90 של המאה הקודמת. לא הוצג כל דוח או ראשית ראיה היכולה ללמדני על כושר השתכרות מעבר להכנסותיו המדווחות של האיש אשר מנהל עסקו כיום במסגרת עוסק פטור. בכך יש להעיד למעשה על הכנסתו הנמוכה של האיש באופן שאינו מתיישב כלל עם טענותיה של האישה. האישה כאמור מבססת את עיקר יהבה על טענות המיוחסות לשנות ה-90 של המאה הקודמת, הרי שעצם העובדה שהצדדים המשיכו לנהל חיי שיתוף במשך עשורים לאחר אותם אירועים נטענים, מלמדת על כך שלא היה בהם כדי לפגוע במאמץ המשותף וממילא לא ברור כיצד ניתן לקבוע כושר השתכרות בהתייחס לתקופה של כ- 30 שנה לפני יום הקרע. בתום שמיעת העדויות לא עמדה האישה בנטל השכנוע או בנטל הבאת הראיות באשר לכושרו הנטען של האיש באשר ליכולות השתכרותו, ניהול עסק בשיעורים העולים על המוצהר על ידו כעוסק פטור או הברחת נכסים והכנסות כנטען.

   

• רביעית, האישה בעדותה טענה כי לאיש נכסים והכנסות אשר מצדיקים עריכת איזון בדרך שאינה מחצה על מחצה (ראו עמוד 38 לפרוטוקול מיום 15.5.2025). עם זאת הנכסים העיקריים אליהם התייחסה, מעבר לעסק של האיש המנוהל כיום במסגרת עוסק פטור, הם נכסים חיצוניים. האישה טענה כי בידי האיש כספים שנתקבלו בירושה ואין מחלוקת כי מדובר בכספים שנותרו מחוץ לאיזון שבין בני הזוג. אם כך, הפער הכלכלי לכאורה אינו נובע מנכסים בני איזון ואף לא בשל היכולת הכלכלית של האיש וכושר ההשתכרות שלו, שלא בא על חשבון האישה.

   

  מעדותה של הנתבעת עולה תמונה ברורה: אין המדובר בחיפוש אחר "צדק חלוקתי" בין בני הזוג, אלא בניסיון פסול לנכס לעצמה חלקים מהרכוש שאינו בר-איזון (נכסי ירושה ועתודות אישיות) כדי להעבירם לילדיה הבגירים.

  סעיף 5(א)(1) לחוק יחסי ממון מחריג מפורשות נכסים שהתקבלו בירושה. הנתבעת מבקשת, בדלת האחורית ותוך שימוש מניפולטיבי בסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, "לעקוף" את הוראות המחוקק ולחייב את התובע לממן את ילדיו הבגירים מתוך רכושו הפרטי. סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג לא נועד לשמש כלי ל"חלוקה מחדש" של ירושות או לתיקון רצונות רגשיים בנוגע לעזרה לילדים

   

• חמישית, גם לו היה מקום לקבל את עמדתה של האישה כי יש לבצע איזון בדרך שאינה מחצה על מחצה, הרי מעדותה עולה כי כוונתה הייתה לקבל לידה את כל הרכוש של התא המשפחתי עת העידה כי מבקשת גם את חלקו של האיש בדירת המגורים והוא למעשה הנכס העיקרי של התא המשפחתי. מחוות דעת המומחה עולה כי באיזון הכולל בין הצדדים מעבר לסך של 1,260 ₪, שהוא לכל הדעות סכום זניח, אין עוד איזון כספי שיש לבצע בין הצדדים. על כן, כל שנותר הוא להשלים את הליך פירוק השיתוף בדירת המגורים. עמדתה של האישה המבקשת לקבל את זכויותיו של האיש למעשה מרוקנות את האיש מכלל הנכסים הצבורים בתא המשפחתי ללא כל הצדקה ולמעשה קובעות איזון בשיעור של 100% לטובת האישה. ספק אם ראוי היה לנהל את ההליך לטובת כך שעה שחוות דעת המומחה כבר הונחה לפני האישה וכאמור זו לא חלקה עליה. בהקשר לכך בית המשפט ער לבקשתה של האישה להרחיב את סמכויות החקירה של המומחה ואין זה המקום לחזור על הנימוקים שהצדיקו את דחיית הבקשה, כך גם נדחתה בקשת הארכה להגשת הערעור על אותה החלטה.

   

• אמנם, כפי שציטטה האישה בסיכומיה, בית המשפט בין יתר שיקוליו לחלוקה בדרך שאינה מחצה על מחצה נועדה לשם עשיית צדק כלכלי בין בני זוג ועל מנת לגשר על הפער שנוצר בין בני הזוג ולאפשר למי שנתפס "חלש" כלכלית נקודת פתיחה צודקת יותר במעמד הפרידה. אולם אין זה המקרה המצדיק הפעלת הכלל של חלוקה בדרך שאינה מחצה על מחצה.

   

  אף מחוות הדעת של המומחה, עליה לא חלקה האישה ולא זימנה אותו לחקירה, נחזה כי בין השניים אין כל פער כלכלי ולמעשה על האישה להעביר סכום כספי נמוך להשלמת האיזון.

   

  לאור האמור, כל טענותיה של האישה לא נתמכו בראיות ולא הוכחו, וודאי לא ברף הגבוה הנדרש בפסיקה בעניין זה. על כן, דין דרישתה של האישה לחלוקה בדרך שאינה מחצה על מחצה, להידחות.

   

• נוכח האמור, תביעת האישה לחלוקה של על דרך של מחצה או לקבוע סכום נוסף לצמצום פערי כושר השתכרות, נדחית.

   

   

  אופן ביצוע האיזון וחלוקת הזכויות הסוציאליות:

   

• אין מחלוקת בין הצדדים כי יש לאזן ביניהם את הזכויות הסוציאליות שנצברו לטובת כל אחד מהם בתקופה שממועד נישואיהם ועד למועד הקרע.

  יש לציין כי הנתבעת כלל לא חלקה על חוות הדעת של המומחה בענין זה ולמעשה מסכימה עם קביעותיו כאשר כל דרישתה הייתה לקבוע כי החלוקה תהא שלא בחלקים שווים וכאמור דרישה זו של האישה נדחתה כמפורט לעיל.

   

• המומחה קבע בחוות דעתו כי "מאחר ומלוא זכויות הצדדים ברי איזון מידי, איזון הזכויות בין הצדדים בוצע לפי אפשרות אחת של הערך הנוכחי ובכך תבוא לידי גמר ההתחשבנות ההדדית בין בני הזוג". המומחה לא התייחס לזכויות שמועד פדיונן דחוי עת כלל הזכויות כאמור נזילות ואין מניעה לאזנן נכון למועד הקרע.

   

• לאור האמור, בית המשפט קובע כי חלוקת הזכויות הסוציאליות של הצדדים תהא בחלקים שווים וכאמור בחוות דעת המומחה.

   

• משעה שטענות האישה לסטייה ממסקנות חוות דעת המומחה לאיזון שלא בחלקים שווים נדחו ומשלא מצאתי כל מקום לסטות מחוות דעת המומחה באשר לכלל הזכויות והנכסים הצבורים שיש לאזן בין הצדדים ושוויים, גם באשר לזכויות הסוציאליות והפנסיוניות, אני מורה כי על האישה להעביר לאיש סך של 1,260 ₪ אשר יפרע ויאוזן עם פירוק השיתוף בדירת המגורים וחלוקת התמורה בין הצדדים.

   

   

  פירוק שיתוף בדירת המגורים המשותפת ודמי שימוש ראויים –

   

• האיש ביקש בתביעתו לפרק את השיתוף בדירת המגורים המשותפת. עוד תבע האיש לחיוב האישה בעבור דמי שימוש ראויים הוגשה לטובת חיובה בדמי שימוש החל מיום עזיבתו את בית המגורים המשותף, יום הקרע, ואילך.

   

• לטענת האיש, הוא נאלץ לעזוב את דירת המגורים נוכח אירוע אלימות שהופנה כלפיו ובשים לב כי האישה היא זו שפנתה בחוסר תום לב לבית המשפט בבקשה להרחיקו בצו הגנה לפי חוק למניעת אלימות במשפחה. על אף כי בקשת האישה להרחיקו נדחתה לא שב האיש להתגורר בחזרה בדירת המגורים המשותפת. לטענתו האישה בחוסר תום לב אף דחתה את מועד פירוק השיתוף בדירת המגורים תוך שהיא ניסתה לאורך כל ניהול ההליך להשיג יתרון פסול בניסיון לקבל לבעלותה גם את חלקו של האיש בזכויותיו בדירה.

   

• בסופו של יום בחוות דעת המומחה נקבע כי באיזון הכולל של כלל נכסי הצדדים על האישה להעביר סך של כ – 1,260 ₪ לידי האיש וזאת מבלי להתייחס לנכס המקרקעין. מחוות דעת המומחה אף קודם לתיקונה עולה כי בכלל נכסי הצדדים לא היו נכסים אשר היה ניתן לאזן את נכס המקרקעין תוך הותרת הזכויות המלאות בידי האישה. הלכה למעשה לא הייתה לאישה גם כל כוונה לרכוש את חלקו של האיש בדירת המגורים אלא כל רצונה היה לקבל את זכויותיו של האיש ועל כך העידה מפורשות בחקירתה הנגדית:

   

  "עו"ד ה....:תסבירי לבית המשפט מה שהראש שלך אומר מה ביקשת פה?

  העדה, גב ...: ביקשתי שהבית יישאר אצלנו.

  כב' הש' אקוקה:מי זה אצלנו?

  העדה, גב' ....:מה?

  כב' הש' אקוקה:מי זה אצלנו?

   

  העדה, גב ....:אצלי ואצל הילדים.

  [...]"

   

  ראו שורה 37 עמוד 37 עד שורה 3 ואילך בעמוד 38 לפרוטוקול מיום 15.5.2025).

   

  בסיכומיה אמנם טענה כי היא מבקשת לקבוע כי חלקו של האיש יהיה רק 20% בעוד חלקה יעמוד על שיעור של 80% אולם בעדותה דרישתה הייתה שונה ואפשר כי היה מקום להשלים את הליך פירוק השיתוף אף נוכח המחלוקת באשר לאופן חלוקת התמורה כאשר ההפרש בין התמורה ובין הסך שאינו שנוי במחלוקת היה מעוכב אולם גם עניין זה נדחה על ידי האישה לאורך ניהול ההליך.

   

• מעדותה עולה כי כל רצונה של האישה לדחות את הליך פירוק השיתוף נבע על מנת שהאיש יתרצה ויעביר את זכויותיו על שמה. האישה נחקרה גם על הנסיבות בהן עזב האיש את דירת המגורים המשותפת ומעדותה ברור כי על אף הניסיון להציג מצג כאילו הייתה לאיש האפשרות לשוב ולהתגורר בדירת המגורים המשותפת ולא היא זו שמנעה ממנו את הדבר, לא הייתה לאישה כל כוונה לאפשר זאת ובסיומו של הליך אף לא הייתה כל עילה והצדקה לדחות את מועד פירוק השיתוף עד לעריכת איזון כולל. על אף טענתה של האישה כי בפועל לא הייתה מניעות להמשיך ולהתגורר באותה הדירה, לא הייתה מעשית הלכה למעשה.

   

  לאור האמור, אין עוד מניעה לקדם את פירוק השיתוף בדירת המגורים.

   

   

• באשר להלכה הפסוקה בעניין דמי שימוש הנפסקים בין בני זוג, יש להפנות ל ע"מ (חיפה) 356-06נ' בן א'נ'ג' בן א', פורסם במאגרים משפטיים 2.9.2007 שם נפסק כי:

   

  "באשר לשימוש בדירת בני זוג, ההלכה השאירה שיקול דעת לשופט, על פי הנסיבות שלפניו, לקבוע מתי יהיה זכאי בן הזוג שאינו מתגורר בדירה לדמי שכירות ראויים.

  בפס"ד זרקא נקבע, כי כל עוד לא נמנע משותף להשתמש בנכס המשותף איננו זכאי לקבלת דמי שימוש ראויים. כך גם אם בפועל לא השתמש השותף בנכס המשותף. בע"מ (ירושלים) 320/02 ורדה עפל-רפאלי נ' עמיחי עפל (לא פורסם) [פורסם בנבו] נכתב לעניין זה:

  "אמת נכון הדבר, כאשר אחד מבני הזוג מואס בקשר הנישואין אין לחייבו להמשיך לגור עם בן זוגו תחת קורת גג אחת, אולם אין פירושו של דבר שבן הזוג הנשאר בדירה הופך באחת לשוכר בעל כורחו" (וראו גם בע"א 1492/90 זרקא נ' פארס (לא פורסם) [פורסם בנבו], ואח')".

  בתי המשפט נדרשו לא אחת לבחינת סוגיית דמי השימוש בין בני זוג, בהשוואה גם להלכת "זרקא" (בע"א 1492/90 זרקא נ' פארס , פורסם במאגרים משפטיים, 20.1.1993). כב' השופט ג'יוסי בעמ"ש 50188-02-17 נ.מ נ' ג.מ (פורסם במאגרים משפטיים, 08/06/2018) סיכם את הדברים:

  "לדעתי, מלבד אותם מקרים בהם נשללה הזכות לדמי שימוש, נקודת המוצא בבחינת סוגיה זו תהא כי יש לפסוק לבן הזוג העוזב את הדירה דמי שימוש. נכון להיום, זוהי נקודת המוצא לאחר מועד הגירושין (ראו בע"מ 5357/06 פלוני נ' פלוני [פורסם בנבו] (22.10.2006)), אולם, יתכנו מקרים בהם יש להקדים את תקופת הזכאות לפני הגירושין, בין היתר, לאור העובדה כי יתכנו מקרים בהם מועד הגירושין הפורמלי מגיע זמן רב לאחר המועד בו בני הזוג כבר אינם יכולים לגור ביחד. במה דברים אמורים?

  דרכו של עולם היא שכאשר בני זוג מחליטים להיפרד, יציאתו של אחד מהם מבית המגורים המשותף, היא לרוב בלתי נמנעת, אף אם לא נקלעו לסכסוך חריף ביניהם. כל עוד אין סיבה המצדיקה לקבוע אחרת, יהא זה נכון לאפשר לבן הזוג היוצא מבית המגורים לממש את זכותו לקבל דמי שימוש ראויים בעד חלקו, היות וברור כי במצב זה, קיימת מניעה כי שני בני הזוג יעשו שימוש בבית המגורים המשותף. כמובן, תמיד יש לשקול כל מקרה לגופו ונסיבותיו המיוחדות, ובמקרים מסוימים יהיה מוצדק להימנע מפסיקת דמי שימוש".

   

• מקובלת עלי בעניין זה גרסתו של האיש כי הפרדת המגורים נעשתה לאחר ניסיון של האישה להרחיקו מדירת המגורים בצו הגנה ונוכח המחלוקת שנתגלעה בשל כך גם עם ילדיו אשר נותרו להתגורר עם האישה בדירת המגורים המשותפת. כבר בפסק הדין הדוחה את הבקשה לצו הגנה ניתן ביטוי לניסיון זה של האישה ומועד פירוק השיתוף בדירת המגורים נדחה נוכח התעקשותה להמשיך ולהחזיק בנכס על אף שלא היה כל צידוק כלכלי באמור. עוד אין מחלוקת כי האיש עבר להתגורר בדירה נפרדת ובשכירות כאשר הוא נושא בתשלום מדי חודש בעוד האישה נותרה להתגורר בדירת המגורים וכל ניסיון להקדים את מועד פירוק השיתוף בדירת המגורים המשותפת נדחתה על ידה.

   

• באשר למועד החלת החיוב, דרש האיש לחייב את האישה מיום יציאתו מדירת המגורים בצל הליך צו הגנה, יום 18.4.2023, ולעניין זה יש להפנות גם לפרוטוקול הדיון מיום 7.5.2023 ולעדותו של האיש בהליך צו ההגנה ולאמירותיו כי ככל שבנו נותר להתגורר עם האישה הוא אינו יכול לחזור לדירת המגורים ובפרט לדברי בא כוחו באשר לדרישתו לדמי שימוש ראויים כבר מאותו המועד. הנה כאן, בדברים אלו, עלתה הדרישה של האיש לחייב את האישה בתשלום דמי שימוש ראויים בזיקה לנסיבות יציאתו מדירת המגורים כאשר בישיבות המקדמיות בהליך העיקרי כאן האישה ביקשה דחייה של פירוק השיתוף כאשר הוכח כי לא היה ממש בכל טענותיה באשר להברחת כספים וזכאות לחלוקה שאינה שווה.

   

• בית המשפט מוצא להעיר כי על אף עדותה של האישה מיום 7.5.2023 בהליך צו ההגנה כי האיש ביקש להפעיל עליה לחצים כדי שתחתום על מסמך שבעקבותיו פרץ בין השניים ריב שהוביל להליך צו הגנה, בסופו של דבר נחזה כי האישה היא זו שניסתה להפעיל על האיש לחצים כלכליים על מנת שייכנע לתכתיביה לחלוקה שאינה שוויונית.

   

• באשר למועד החיוב, כפי שצוין לעיל מצאתי כי על האישה לשאת במחצית דמי שימוש ראויים החל מיום עזיבת האיש את הבית בשל הנסיבות בגינן נדרש לצאת ונוכח דרישתו כבר מאז. מועד החיוב יהא עד למועד השלמת הליך פירוק השיתוף או מועד הפינוי של האישה מהדירה, המוקדם מבין השניים.

   

• לעניין זה האחרון אפנה לפסיקה הקובעת כי על אף שדרישה לדמי שימוש ראויים היא תביעה כספית, אופייה הנמשך מאפשר פסיקת סעד צופה פני עתיד כדי למנוע כפל התדיינויות ( ראו רע"א (מחוזי ירושלים) 18647-07-24 ג'יל ג'וסף בנשימול נ' ברוך אייזנברג, פורסם במאגרים משפטיים, 26.7.2024; רע"א 4657/21 ישראל מאיר כהן נ' משה"ב חברה לבניין ופיתוח בע"מ, פורסם במאגרים משפטיים, 3.8.2022; בע"מ 8270/22 פלונית נ' פלוני, פורסם במאגרים משפטיים, 13.12.2022 שם אושרה החלטה לחיוב דמי שימוש ראויים עד ליום הפינוי בפועל).

   

• מכל המקובץ לעיל אני מוצאת לחייב את האישה בדמי שימוש ראויים עבור דירת המגורים המשותפת החל מיום הקרע, יום עזיבת האיש את דירת המגורים ועד ליום הפינוי של דירת המגורים כך שהיא תישא במחצית דמי השימוש הראויים, סך של 3,025 ₪ לחודש, החל מיום 18.4.2023 ועד ליום הפינוי בפועל.

   

  החיוב יפרע במסגרת האיזון הכולל שבין הצדדים ולאחר שיושלם הליך פירוק השיתוף בכלל הנכסים ומחלקה של הנתבעת בתמורה.

   

  בנוסף, מבלי לפגוע באמור, נוכח הסעד שנתבקש בית המשפט מבקש להדגיש כי מדובר בסעד כספי אשר היה על האיש לכמתו במסגרת תביעתו ואף לשאת באגרה המתאימה. אם כך, זכותו של התובע לקבלת דמי השימוש שנפסקו עבור התקופה המאוחרת להגשת התביעה מותנית בפועל בתשלום יתרת האגרה. על כן אפנה לתקנה 2(ו) לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007 הקובעת כי "נזקק בית המשפט להליך, והתברר כי לא שולמה האגרה, כולה או חלקה, תינתן דרישת תשלום לחייב בתשלום האגרה; לא שולמה האגרה בתוך עשרים ימים מיום המצאת הדרישה או פרק זמן ארוך יותר שנקבע בה, ולא ניתנה החלטה המסיימת את ההליך, רשאי בית המשפט למחוק את ההליך, ולא יוחזר כל סכום אגרה ששולם בהליך".

   

• לאור האמור, החיוב בפרק זה מותנה עד להשלמת האגרה. על האיש להשלים את האגרה בהתאם לסכום הכולל שנפסק עבור דמי שימוש ולאחר שתוגש אסמכתה על פירעון האגרה, תוגש פסיקתה לחתימה.

   

   

  סיכום והתנהלות הצדדים בהליך

   

• בכתב התביעה, פירט התובע את מכלול ההתנהלות הכלכלית של הצדדים לאורך שנות נישואיהם, לרבות רכישת נכסי מקרקעין, ניהול הכספים בתא המשפחתי וסילוק חובות. מנגד, טענות הנתבעת בדבר הברחת נכסים או רכישתם על שם אחרים לא עלה בידה להוכיח. יצוין כי הנתבעת לא הגישה תביעה עצמאית לביסוס טענותיה אלה, לא זימנה עדים רלוונטיים, ואף לא פעלה לתבוע את האח לקבלת פסק דין הצהרתי באשר לבעלות על זכויות בנכסים. כך, למעשה, נותרו כל טענותיה בדבר הברחת כספים בעלמא, ללא כל תימוכין. נראה כי כל רצונה של הנתבעת מתמצה בקבלת חלקו של התובע בדירת המגורים המשותפת, מתוך מטרה שאינה עומדת במבחן הדין, כגון סיוע לילדים, וללא נימוק מהותי אחר התואם את הוראות החוק.

   

• טרם סיום יש לציין כי הצדדים שניהם הסכימו כי הרכב הרשום על שם נכדתם הוא רכב משותף ואף בחוות דעת המומחה צוין כי על הצדדים לחלוק בחלקים שווים את שווי הרכב ואולם לא נתבע כל סעד מפורש בעניין זה ולא ננקט כל הליך מול הנכדה בעניין זה ומהסיכומים נחזה כי אף עניין זה נזנח על ידי הצדדים שניהם. כך גם נזנחו הטענות באשר לכספים המוחזקים בידי מי מהילדים המשותפים לצדדים. על כן בית המשפט אינו מוצא לפסוק דבר בעניינים אלו.

   

• לסיכום, נפסק כאמור בסעיף 50, 51, 55, 62 ו - 63 לעיל.

   

• בנוסף ונוכח קביעותיי, עת כל אחד מהצדדים מנהל חשבון בנק נפרד והאמור נלקח בחשבון בחוות דעת המומחה, כל אחד מהצדדים יוותר לנהל את חשבון הבנק שבבעלותו וכן להלן הוראותיי לביצוע פירוק השיתוף:

   

  • ניתן צו לפירוק השיתוף בדירות המגורים ברח' .... ... .... (להלן: "דירת המגורים").

  • הפירוק ייעשה בדרך של מכירת הדירות כפנויות למרבה במחיר, כאשר התמורה בניכוי הוצאות המכירה וחובות הרובצים עליהן תחולק בין הצדדים בחלקים שווים, זאת לאחר ניכוי תשלום איזון המשאבים ודמי השימוש הראויים, כפי שנפסקו במסגרת פסק דין זה.

  • פירוק השיתוף ייעשה בדרך של עריכת התמחרות פנימית בין הצדדים. כל אחד מהצדדים יוכל לרכוש זכויות האחר במחיר המרבי, ובלבד שמחיר זה לא יפחת משווי שוק, כפי חוות דעת השמאי כאשר הצדדים רשאים לפנות אל השמאי שמונה על ידי בית המשפט לטובת עדכון השמאות. במקרה של התמחרות פנימית פירוק השיתוף יבוצע אגב גירושין.

  • ההתמחרות הפנימית תושלם בתוך 45 ימים. ככל שלא יושלם האמור בהסכם מכר, בחלוף המועד ימונו באי כוח הצדדים עוה"ד .... ועוה"ד .... ככונסי נכסים למכירת דירת המגורים. כונסי הנכסים יפעלו למכירה, פרסום, עריכת התמחרות ורישום הערה מתאימה בלשכת רישום המקרקעין.

  • הסכם מכר יוגש לאישור בית המשפט.

  • כונסי הנכסים יגישו דו"ח פעולות ראשון בתוך 90 ימים מהיום שימונו.

  • הצדדים נדרשים לשתף פעולה בהליך מכר עצמי ועם כונסי הנכסים על מנת להימנע מהגשת בקשות למתן הוראות וכן לשתף פעולה לטובת העמדת הדירה לבדיקת קונים פוטנציאליים תוך שהם רשאים לתאם מועדים ביניהם על מנת ששני הצדדים יהיו נוכחים במעמד זה.

     

     

    באשר להוצאות –

     

• הצדדים היו חלוקים באשר לשאלת ההוצאות כאשר התובע טען כי הנתבעת פעלה להארכת ההתדיינות.

   

• הכלל הוא, כך גם קובעות תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018, כי יש לפסוק הוצאות "סבירות והוגנות" והכל בשים לב לאופן ניהול ההליך על ידי הצדדים וכפי שפורט לעיל. התובע אמנם דרש חיוב בהוצאות ריאליות והוצאות לדוגמה אולם לא טען באשר לסכומים ששולמו על ידו בפועל ולא צירף, כפי זכותו, אסמכתאות באשר לשכר הטרחה ששולם לבא כוחו.

   

• תביעת האיש התקבלה בחלקה הארי (למעט החלקים שנזנחו בסיכומים כאמור לעיל באשר לנכסים המוחזקים בידי צדדים שלישיים). לאור האמור ובהתאם לכל הקביעות בפסק הדין, נוכח התנהלותה של הנתבעת בהליך, אני מוצאת כי יש מקום לחייב את הנתבעת בהוצאות בשיעור של 35,000 ₪.

   

   

   

• מתירה פרסום פסק הדין ללא פרטים מזהים.

   

• המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור נא התיק.

   

  ניתן היום, י"ג תמוז תשפ"ו, 28 יוני 2026, בהעדר הצדדים.