פרקליטות מחוז חיפה - פלילי נ' פלוני

כללי

ביום שבת, ה- 6.2.21, יצא אלמוני ע"ה (להלן: "המנוח"), לנסיעה ביחד עם בן דודו האהוב, הנאשם. תאונת דרכים קשה ומיותרת, לה גרם הנאשם ברשלנותו החמורה, גרמה למותו המיותר של המנוח ושינתה את חייו ואת חיי משפחתו ללא היכר. המנוח, בן כ- 15 שנים ו-9 חודשים בעת התאונה, נהרג בדמי ימיו, בטרם הספיק לחיות חיים מלאים. תוצאות התאונה הקשות בה נפגע אף הנאשם באורח קשה, ילוו את משפחת המנוח ואף את הנאשם ומשפחתו, כל ימי חייהם.

האישום וההליכים

הנאשם הודה ובהמשך הורשע, בעבירה של גרם מוות ברשלנות.
על פי עובדות כתב האישום, בתאריך 6.2.21 בסמוך לשעה 23:43 נהג הנאשם, קטין בן כ-17.5 שנים (באותה עת), ברכב פרטי מסוג XXX מ"ר XXX (להלן: "הסיאט") בעוספיא בכביש 672 מכיוון כללי מזרחי למערב (להלן: "הכביש"), לצד הנאשם ישב ברכב המנוח.

הכביש הינו דרך עירונית עם נתיב נסיעה אחד לכל כיוון והגבלת מהירות של 50 קמ"ש.

בכיוון נסיעתו של הנאשם בכביש ולפניו, נסע רכב פרטי הנהוג בידי ראפד חוסייסי (להלן: "חוסייסי"). בהגיעו בסמוך לקילומטר 38.4 עקף רכב פרטי אחר (להלן: "האחר"), את רכבו של חוסייסי. למרות שהאחר טרם סיים את העקיפה, החל הנאשם לעקוף את הרכב של חוסייסי, כשהוא נוהג במהירות שאינה מתאימה לתנאי הדרך מבלי שווידא שהדרך שלפניו פנויה ובכך יצר סיכון למשתמשי הדרך. הנאשם המשיך בעקיפה והוסיף ועקף גם את הרכב האחר, עוד בטרם זה השלים את עקיפתו של חוסייסי, וגרם לרכב מסחרי שהגיע בנתיב הנגדי לבלום עד כדי עצירה, כדי להימנע מפגיעה בנאשם.

הנאשם המשיך בנהיגתו הפזיזה ובעודו סוטה חזרה לנתיב הימני, איבד שליטה על הסיאט. הנאשם המשיך וסטה לימין הדרך, פגע במדרכה, המשיך ופגע בסככה שהייתה מצד ימין של הכביש ובהמשך אף ברכב טויוטה שעמד בסמוך. אז התהפך מספר פעמים, עד אשר הסיאט נעצר על הגג, על ערימת סלעים, מרחק של 60 מטרים ממקום הפגיעה בסככה.

כתוצאה מהתאונה הועפו המנוח והנאשם מהסיאט, נפגעו פגיעות קשות והובהלו לבית חולים כרמל, שם נקבע מותו של המנוח כתוצאה מפגיעותיו. הנאשם סבל מדימום מוחי ושברים בעצמות הפנים והזרוע. הנאשם הועבר בהמשך, כשהוא מורדם ומונשם, למרכז הרפואי רמב"ם, שם אושפז עד ליום 10.3.21. בהמשך, הועבר הנאשם לבי"ח לוינשטיין שם עבר הליך שיקום ממושך (למעשה, המסמכים הרפואיים, שיוצגו בהמשך, מלמדים על מצב רפואי מורכב יותר - א"ל).

כאמור בכתב האישום, התאונה ותוצאותיה, לרבות מותו של המנוח נגרמו בשל נהיגתו הרשלנית של הנאשם, שלא היה ער לדרך בכיוון נסיעתו, נהג ברכבו במהירות בלתי סבירה, ביצע עקיפה מסוכנת מבלי שתנאי הדרך אפשרו זאת, ונהג באופן שאינו הולם נהג מן היישוב.

הודאת הנאשם באה במסגרת הסדר טיעון (28.11.24), בו הוסכם כי הצדדים יטענו במשותף לענישה שתכלול מאסר מותנה, פסילה בפועל, פסילה על תנאי וקנס, אך לא הוסכם על היקף הענישה בכל רכיב. במועד הטיעונים לעונש הבהירה המאשימה כי טרם עריכת הסדר הטיעון נעשתה פניה למשפחת המנוח והתקבלה עמדתם (פרוטוקול 30.4.26 עמ' 5 ש' 34-35).

לאחר הודיית הנאשם בכתב האישום, נקבע כי הוא ביצע את העבירה המיוחסת לו ובשל קטינותו במועד העבירה, הוא הופנה לשירות המבחן לנוער.

בהמשך, במועד הטיעונים לעונש (30.4.26), הבהירו הצדדים כי אין מחלוקת באשר להרשעת הנאשם וניתנה הכרעת דין בהתאם. עם זאת, הצדדים הסכימו עם הערת בית המשפט באשר להיעדר הסמכות לחייב את הנאשם בתרומה.

תסקירי שירות המבחן

כאמור לעיל, מאחר והנאשם היה קטין במועד האירוע, עניינו הופנה לשירות המבחן לנוער בטרם הרשעה ובהמשך אף לתסקיר משלים.

בתחילה ביקש שירות המבחן דחיות לשם העמקת הקשר עם הנאשם ובחינת האפשרויות הטיפוליות בעניינו.

בבקשת הדחיה מיום 25.3.25 ציין שירות המבחן כי ההתרשמות הראשונית היא מצעיר הסובל מקשיים רפואיים מורכבים הפוגעים באופן קשה בתפקודו היומיומי ומונעים ממנו אורח חיים עצמאי. כן עלה הרושם של מצב נפשי ורגשי מורכב בשל התאונה וחוויה טראומטית בלתי מעובדת. כאמור, התבקשה דחיה של 4 חודשים לצורך העמקת החקירה הפסיכוסוציאלית ושקילת שילובו בקבוצה ייעודית.

בבקשת הדחייה הנוספת, מיום 18.9.25, שב שירות המבחן וחזר על אותה התרשמות, לאחר קיום שיחות פרטניות נוספות ולאור התקדמות (גם אם קטנה), הופנה לקבוצת טיפול ייעודית למבוגרים (בשל גילו), ונמצא מתאים להשתלב בה. קבוצה זו אמורה הייתה להיפתח בהמשך ולצורך כך התבקשה דחייה נוספת.
תסקיר שירות המבחן מיום 20.4.26, סקר בהרחבה את מצבו המשפחתי של הנאשם, לרבות ההשפעה שהייתה לתאונה על פרנסת המשפחה (לאור הצורך ללוות את הנאשם בטיפולים הנדרשים), ועל המרקם המשפחתי.

כן צוין כי מצבה הנפשי של האם התדרדר לאחר התאונה, מאחר שאחיינה נהרג, בנה היה בסכנת חיים ויומיים לאחר התאונה גם אמה נפטרה. עוד נמסר שמשפחת האם ניתקה עמם קשר לאור ההליך המשפטי.
לגישת האם, התאונה נגרמה כתוצאה מתקלה טכנית והיא בטוחה כי הנאשם לא נהג באופן המתואר בכתב האישום.

שירות המבחן התרשם כי טרם התאונה הייתה המשפחה במצב סוציואקונומי גבוה מהממוצע, והנאשם תואר כ"ילד מפונק", בעיקר מבחינה חומרית, ובין היתר נהג ברכב חדש שהיה ברשותו רוב הזמן. בנוסף, מאחר שרוב המידע הגיע מהאב, נותרו סימני שאלה באשר למערכת היחסים ההורית עם הנאשם, לרבות יכולתם להציב גבולות ולהתמודד עם קונפליקטים.

עוד מפרט התסקיר אודות התפתחותו של הנאשם והצלחתו להשלים לימודיו ולסיים בגרות מלאה, למרות מגבלותיו והצורך להגיע מבית לוינשטיין כשהוא בכיסא גלגלים.

כן מתוארת הפגיעה הפיזית תפקודית בעקבות התאונה, החל מהאירוע בו היה צורך להחיות אותו באמצעות מכות חשמל, דרך הפינוי  לבי"ח כרמל, ההעברה למרכז הרפואי רמב"ם בשל מורכבות מצבו ועוד. עוד מתאר התסקיר גם את מצבו הרפואי והתפקודי של הנאשם נכון למועד הגשת התסקיר, לרבות העובדה שטרם ניתנה החלטה סופית על ידי הביטוח הלאומי באשר למצבו.

בנוסף, התסקיר מתאר את מצבו הנפשי של הנאשם. לא אפרט בעניין זה בשל צנעת הפרט, רק אציין בקצרה כי הנאשם אובחן כסובל מפוסט טראומה והפרעות נוספות שמקורן בתאונה. עוד צוין כי הנאשם החל לחדש בהדרגה קשרים חברתיים, אך עדיין סובל מהשלכות התאונה מכל הבחינות.

הנאשם טען בפני שירות המבחן כי אינו זוכר דבר מהתאונה, אך מודה בכך שנהג ברכב וגרם למות המנוח. לדבריו, הוא התוודע לבשורה המרה רק לאחר כשלושה חודשים, עת החל להתאושש. כן עלה כי כל ניסיון לעמת אותו עם פרטי האישום נתקל בתגובה שאינו זוכר, אך הוא טען הוא נהג זהיר, שלא היה מעורב באף עבירה לפני כן. על אף האמור הנאשם משתף כי הוא לוקח אחריות וחווה אבל יומיומי, בלי קשר לפיצוי ששולם ועוד ישולם.

הנאשם הוסיף וציין כי הוא והמנוח היו קרובים ובילו זמן רב יחד, לרבות בנסיעה. לדבריו אביו רכש לו רכב חדש והמנוח התלהב ממנו התלווה אליו.

האב, כמו האם, מכיר באחריותו של הנאשם ובנזק שנגרם ומנסה לפצות ככל הניתן, אך שולל את שאר הנסיבות המתוארות בכתב האישום ובטוח כי אירעה תקלה ברכב. הוריו של הנאשם מבינים כי יצטרך לשלם מחיר, אך מצרים על כך שההליך החל 5 שנים לאחר התאונה, ולתפיסתם הנאשם כבר שילם את המחיר הכבד ביותר ובכל המישורים. לדבריהם, הנאשם חזר לנהוג, באופן הדרגתי, רק 4 שנים אחרי התאונה, ולתפיסתם רישיונו הוא אמצעי חשוב לשם שיקומו.

עוד מפורט ההליך הטיפולי שעבר הנאשם בשירות המבחן, תחילה בשיחות פרטניות שקוצרו לבקשתו, וגם זאת באופן לא רציף. עם התקדמות הקשר הטיפולי התגבשה התרשמות על תזוזה בעמדותיו ופתיחות לשיח טיפולי. מאידך, עלה הרושם כי הטראומה הפיסית והנפשית מקשה עליו להביע אמפתיה כנה.
עוד צוין כי הנאשם החל להשתתף בקבוצה טיפולית ייעודית של מי שגרמו לתאונות קטלניות, אך בשל המצב הביטחוני התקיימו רק שני מפגשים, בהם השתתף הנאשם באופן הולם, תוך שיתוף וכנות.

הנאשם שיתף כי הוא מעוניין בהמשך קשר טיפולי, אך התנה זו בשמירה על רישיונו, שלדבריו מהווה אמצעי חיוני לחזרה לחיים ושיקום. עוד טען כי בהיעדר רישיון, אביו יצטרך ללוות אותו וכך תיפגע כל המשפחה, לרבות כלכלית, מאחר שמצבו מונע ממנו שימוש בתחבורה ציבורית.

בהתחשב באמור לעיל, כמו גם בגורמי הסיכון, גורמי הסיכוי והצרכים המפורטים בתסקיר, סבר שירות המבחן שיש צורך בגזר דין המשלב בין הרתעה לשיקום. בהתאם המליץ שירות המבחן על הרשעה בדין, צו מבחן למשך חצי שנה, מאסר על תנאי, תרומה לעמותת אור ירוק, שלילת רישיון בפועל ועל תנאי והתחייבות עצמית גבוהה.

בהמשך, לאחר הטיעונים לעונש, העביר שירות המבחן עדכון מיום 7.6.26.

על פי התסקיר המשלים, הנאשם השתתף במפגש אחד נוסף של הקבוצה הטיפולית ובפגישה פרטנית אחת. על פי הסיכום של הקבוצה הטיפולית, הנאשם תואר כמשמעותי ופעיל בקבוצה, הצליח להיפתח, ונשא תחושת אשמה וייסורי מצפון על מות בן דודו, לצד כעס על משפחת הנפגע שאינה מכירה בנזקים שנגרמו לו.

הנאשם לקח אחריות מלאה על מעשיו והתמודד עם מורכבות הפגיעה בבן משפחה, עובדה המוזכרת לו כל הזמן בעת שעובר מול משפחת הנפגע או בני הכפר. הנאשם אף שיתף בקשר לקשיים הפיזיים והנפשיים שאותם חווה.

בהתאמה, מנחת הקבוצה המליצה על פגישות מעקב פרונטליות ולעודד אותו לשתף אחרים בסביבתו.
בפגישה בשירות המבחן עלה הרושם כי הנאשם ממשיך להתייסר ונאבק להשתקם, אך עדיין מתקשה לדבר על נסיבות העבירה עקב הפגיעה בזיכרון. בהתאמה, סבור שירות המבחן כי זמן נוסף לא יסייע לנאשם מאחר שצריך להתחבר לאירוע, אותו אינו זוכר.

הנאשם ממשיך לטעון שלא יוכל להגיע לשירות המבחן במצב של שלילת רישיון נהיגה, בשל נכותו הפיזית ונגישות מוגבלת לתחבורה ציבורית. ניכר כי מצבו הפיזי וכאביו מקשים עליו להתמסר לטיפול פרטני.
לאור האמור, ותוך הבנת המחירים שהנאשם שילם וימשיך לשלם ויישא את השלכות מעשיו לשארית חייו, חזר בו שירות המבחן מהמלצתו לפיקוח (צו המבחן). לדעת עורך התסקיר, במצבו הנוכחי ובגילו, לא יצליחו לממש תהליך טיפולי בשירות המבחן.

לדידם, עדיף שהנאשם ישקיע את מאמצי השיקום במסגרת המתאימה לו, והוא אינו מבקש את סיוע שירות המבחן בכך.

שאר ההמלצות שהוגשו בתסקיר המקורי נותרו בעינן.

ראיות הצדדים לעונש

המאשימה הגישה גיליון הרשעות קודמות בתעבורה, הכולל עבירה אחת מסוג ברירת קנס (ת/1).
מטעם הנאשם הוגשו המסמכים הבאים:

נ/1 מסמך מביטוח לאומי מיום 27.4.26- מלמד על נכות רפואית של 68% (נכון למועד המסמך) ודרגת אי כושר השתכרות של 65%, וזאת עד ליום 1.1.28, לקראתו תיבחן המשך הזכאות לגמלה.

נ/2 סיכום ביניים רפואי מבית לוינשטיין מיום 2.9.21- מלמד על כך שהנאשם הועבר למוסד זה ביום 10.3.21 לצורך ניסיון שיקומי לאור הפגיעות הקשות מהן סבל (ר' פירוט בתחילת המסמך). מהמסך עולה כי חל שיפור במצבו התפקודי והקוגניטיבי, אך עדיין סובל מבעיות פיזיות, קוגניטיביות ובעיות זיכרון משמעותיות.

נ/3 סיכום קליני לגבי הטיפול הנפשי במסגרת אשפוז בית פסיכיאטרי (12.3.23)- מבלי לפרט יתר על המידה (בשל צנעת הפרט), מלמד כי הנאשם סובל מפוסט טראומה, יחד עם תסמיני דיכאון וחרדה בעקבות התאונה, ומטופל תרופתית. כן עולה כי קיימת ירידה משמעותית בתפקוד יחד עם קשיי התמודדות והסתגלות. יחד עם זאת, לאורך הטיפול התגבש שיפור מסוים בכל המובנים. בהתאמה הומלץ על המשך טיפול תרופתי ומעקב פסיכיאטרי ופסיכולוגי.

נ/4 סיכום אשפוז מבית החולים רמב"ם (10.3.21)- מלמד כי הנאשם הועבר לבית החולים רמב"ם לאור פגיעות קשות שכללו, בין היתר, דימום סאבדורלי, חבלה רב מערכתית, שברים מרובים בעצמות הפנים, שברים שונים בעצמות הגוף, חזה דם (המוטורקס). הנאשם עבר החייאה בשטח כולל מכות חשמל והגיע לבי"ח כשהוא במצב היפוקסי ולכן הונשם. בבי"ח עבר מספר ניתוחים, לרבות ניתוחים לקיבוע ושחזור שברים שונים, הכנסת נקז, פיום קנה ועוד. במועד השחרור "[ה]מטופל יותר ערני... פוקח עיניים ספונטנית, מתקשר בהברות ומילים בודדות, מבצע פקודות פשוטות בארבע גפיים עם חולשה כללית משמעותית". גם ההדמיות שנערכו לקראת שחרור מלמדות על שיפור בממצאים. זקוק לשיקום.

נ/5 מסמך באשר לנכות האב- מלמד על 80% נכות רפואית משוקללת מאז 1.1.1993.
בנוסף, העיד אביו של הנאשם, מר XXX. אביו של הנאשם מסר כי ביום האירוע שמע דיווח כי בנו אינו בין החיים ורק לאחר החייאה מוצלחת הוא פונה לבית החולים, שם היה מורדם ומונשם במשך כחודשיים שלושה, אז הועבר לשיקום בבית לוינשטיין למשך 8-9 חודשים. לדבריו, בתחילה לא הותירו לו סיכוי רב לחזור לחיים. לדבריו המשטרה הגיעה ומסרה שלא צריך לעשות דבר. עוד תיאר כי לאחר התקופה בבית לוינשטיין הועבר לשיקום יום בבני ציון בחיפה, ועבר ניתוחים נוספים וטיפולים לאורך שנה.

האב הוסיף וציין כי הנאשם אינו זוכר את התאונה כלל וגם הפסיכולוג אמר שלא יזכור, ולמרות זאת הוא לקח אחריות ומנסה לשקם את עצמו גם פיזית וגם נפשית, כשחלק מהתהליך הוא החזרה לנהיגה. לדבריו הגשת כתב האישום הייתה פתאומית לעומת דברי המשטרה שאמרה שהוא שילם את המחיר. האב אמר שאינו סבור כי צריך להימנע מענישה, אבל יש להתחשב בכל שעברה משפחתו לאורך השנים האחרונות:

ההתעסקות שלו באירוע התמיכה בבן, מצבה של אשתו ושאר בני משפחתו. עוד ציין כי מאז התאונה עסקיו נפגעו והוא מנסה לחזור לעסקיו, אבל אין לו את הזמן הדרוש. כן ציין כי פסילת רישיונו של הנאשם למספר שנים "זה כמו לקבור אותו", היות והוא צריך לצאת מהבית ולא יכול בלי הרישיון. עוד הוסיף כי אם היו יודעים שהולכים לנהל את התיק, היה מפקיד את הרישיון ממזמן לאורך התקופה של 4 שנים בה לא נהג הנאשם.

כן ציין כי הקשר עם שירות המבחן סייע רבות והנאשם, שהיה גם תלמיד למופת בעבר, מוכן לשתף פעולה.

טיעוני הצדדים לעונש

ב"כ המאשימה ביקשה לכבד את הסדר הטיעון ולהשית על הנאשם פסילה ארוכה ומשמעותית.
בתחילת דבריה הסכימה ב"כ המאשימה כי חלף הקנס (שהינו רכיב מוסכם בהסדר), תיקבע תרומה לעמותת "אור ירוק", כפי המלצת התסקיר.

עוד פירטה ב"כ המאשימה את השיקולים שהובילו לעריכת ההסדר, לרבות חלוף הזמן, פגיעותיו של הנאשם, מיהות הקורבן – חבר ובן משפחה, וקשיים ראייתיים. לדבריה, שרשרת האירועים המתוארת בכתב האישום מעידה על רשלנות גבוהה שהובילה למות המנוח ולנזקים הקשים לנאשם ובהתאמה על פגיעה ברף העליון של הערכים המוגנים.

עוד הפנתה ב"כ המאשימה לתסקיר שירות המבחן ואף להתניית הנאשם את המשך הטיפול בשמירה על רישיונו, והוסיפה וציינה כי להבנתה לקיחת האחריות הינה חלקית. בנוסף, נטען כי גם בחירת המאשימה שלא לבקש עונש של מאסר, אף לא בעבודת שירות, מחייבת החמרה ברכיבי הענישה האחרים, לצורך איזון אל מול רף הרשלנות הגבוה והוסיפה והפנתה לפסילת המינימום הקבועה בפקודת התעבורה.
ב"כ הנאשם ביקש להסתפק בפסילה ברף נמוך מאוד, אפילו מתחת לפסילת המינימום, וביקש לאמץ את שאר רכיבי ההסדר, כשגם הוא הביע הסכמה על המרת הקנס בתרומה לעמותת "אור ירוק".

בטיעוניו ציין כי בהיעדר עונש מאסר, ההסדר חורג לקולא מרמת הענישה, ולא בכדי, כאשר שיקולים אלה אף מצדיקים פסילה מינימלית. בעניין זה הדגיש את חלוף הזמן ואף את השיהוי בהגשת כתב האישום, שיהוי הכולל חריגה מתקופת הזמן המותרת להגשת כתב אישום נגד קטין, והצריך אישור מראש של היועמ"ש (הסכמה אשר ניתנה בפועל על ידי המשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים, בהתאם לסמכות שהואצלה לו. ר' כתב ההסכמה שצורף לכתב האישום). כן נדרש אישור  לחריגה מאורך הטיפול בתיקים על פי הנחיות היועמ"ש. לטענתו, חלוף הזמן גרם לעינוי דין לנאשם ומשפחתו, במיוחד על רקע מיהות הקורבן.

בנוסף, נטען כי יש לתת קדימות לשיקולי השיקום והפנה בעניין זה לתסקיר, שלגישתו מדובר בתסקיר שיקומי המלמד על הירתמות של הנאשם להליכי הטיפול ורצונו להמשיך בטיפול במסגרת צו מבחן, על אף שאינו חלק מרכיבי הענישה המוסכמים. כן הבהיר בעניין זה כי הנאשם אינו מתנה את השתתפותו בטיפול בנושא הפסילה.

כן נטען כי רמת הרשלנות אינה מגיעה לכדי קלות דעת, ואף לא יוחסו לנאשם עבירות נוספות.
עוד הודגשה לקיחת האחריות וההודאה בהזדמנות הראשונה ממש, שהובילה לחיסכון משמעותי בזמן שיפוטי.

בנוסף, הפנה ב"כ הנאשם לנזקים הפיזיים והנפשיים שנגרמו לנאשם, אשר מעוניין להתמקד בשיקומו. בעניין זה התבקש בית המשפט לתת משקל למצבו הרפואי של הנאשם, בעקבות התאונה ואף כיום וכן לעברו המקל של הנאשם, לפני ואחרי התאונה.

הנאשם עצמו, הבהיר כי אינו מתנה את הטיפול בהותרת הרישיון, אך טען כי הוא אינו יכול להסתדר בלי הרישיון, בשל מצבו וחוסר יכולת לעשות שימוש בתחבורה ציבורית. כן ציין כי הוא מצר על התאונה וכי המנוח היה כמו אח בשבילו.

בהמשך, לאחר עיון בתסקיר המשלים, הצדדים שבו וחזרו על עמדותיהם המקוריות.

דיון והכרעה

מאחר והמדובר בנאשם שהיה קטין בעת ביצוע העבירות, הרי שחלות בעניינו, לעניין הענישה, הוראות חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971 (להלן: "חוק הנוער"), וזאת בהתאם להוראת סעיף 40טו (א) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977. משמע, אין חובה לקבוע מתחמי ענישה ואף אין תחולה לעונשי מינימום.
יחד עם זאת, בהתאם להוראת סעיף 40טו(ב) לחוק העונשין הנ"ל, בית המשפט "רשאי להתחשב בעקרונות ובשיקולים המנחים בענישה [...] תוך התאמתם לענישת הקטין, ככל שסבר שראוי לתת להם משקל בנסיבות המקרה". באשר לנאשם שהיה על סף הבגירות (כמו בענייננו), הבהיר בית המשפט העליון בע"פ 8144/13 פלוני (10.3.15.) כדלהלן:

"בענישת קטין יינתן משקל מתאים לשיקולי השיקום ולנסיבותיו האישיות, הגם שבית המשפט רשאי להתחשב בשיקולי הענישה הקבועים בתיקון מס' 113 לחוק העונשין. מטבע הדברים, ככל שהקטין קרוב יותר לבגירות בעת ביצוע המעשים, מוצדק יותר להתחשב בשיקולי הענישה הקבועים בחוק העונשין, ובעיקר בעיקרון ההלימה בין חומרת המעשה ומידת האשם לבין חומרת העונש (סעיף 40ג לחוק העונשין). ואולם, שיקולים אלה יהיו בבחינת נדבך נוסף על שיקולי הענישה המנחים בעניינם של קטינים...".
עוד ראו ע"פ 5982/15 מ"י נ' פלוני (24.7.16); ע"פ 121/16 מ"י נ' פלוני (11.2.16); ת"פ 52393-11-18 מ"י נ' פלוני (14.8.20); ת"פ 55300-02-18 מ"י נ' פלוני (22.12.19); ועוד.

בהתאם להוראות החוק והפסיקה, בעת גזירת דינו של קטין, על בית המשפט לבחון את חומרת מעשיו אל מול גילו של הנאשם, ההליך השיקומי שעבר סיכויי שיקומו, נסיבותיו האישיות ועוד. בעניין זה אציין כי הנאשם, שיתף פעולה עם ההליך השיקומי השתתף בשיחות פרטניות ואף בקבוצה טיפולית ייעודית ונראה כי לוקח אחריות על התאונה, על אף היעדר זיכרון מהאירוע. מאידך, גם אם הנאשם אמר שאינו מתנה את שיתוף הפעולה בהותרת רישיונו, זהו המסר העולה מדבריו בפני שירות המבחן ולכך מצטרפים הדברים המצוינים בתסקיר המשלים והחזרה מההמלצה על צו מבחן והליך טיפולי משלים בשירות המבחן.

כן יש לזכור כי אין בקטינותו של נאשם (קל וחומר מי הנמצא על סף בגירות), כדי להוות חסינות, לא מפני הרשעה ולא מפני ענישה ראויה (ר' לדוגמה ע"פ 4176/19 פלוני נ' מדינת ישראל (12.1.20)).

כאמור לעיל, הצדדים הציגו הסדר טיעון אשר אינו כולל רכיב של מאסר, לא מאחורי סורג ובריח ואף לא בדרך של עבודת שירות. שקלתי בכובד ראש האם הסדר הטיעון חורג לקולא באופן המצדיק התערבותו של בית המשפט, ולא מבלי לבטים הגעתי למסקנה כי רק בדוחק ניתן להשלים עם הסדר הטיעון.

בבואי לבחון את הסדר הטיעון, נתתי דעתי ראשית לפגיעה הממשית של הנאשם בערכים המוגנים של קדושת החיים והביטחון בדרכים. כן נתתי דעתי להלכה הנוהגת לפיה דרך המלך של הענישה בעבירות כגון דא, היא מאסר מאחורי סורג ובריח, וחריגה מכך תיעשה רק במקרים בהם מדובר ברמת רשלנות נמוכה או נסיבות אישיות מיוחדות. בע"פ 6755/07 אלמוג נ' מדינת ישראל (16.11.09), נקבעו הכללים המנחים לגזירת הדין במקרים של גרימת מוות ברשלנות בתאונת דרכים:

"נדמה שקיימים שלושה כללים מנחים בסוגיית הענישה הראויה בעבירה של גרימת תאונת דרכים קטלנית ברשלנות. האחד, ראוי לגזור על נאשם עונש מאסר בפועל ופסילה מלנהוג לתקופה הולמת, הן בשל עקרון קדושת החיים והן משיקולי הרתעה. השני, בדרך-כלל הנסיבות האישיות של הנאשם בעבירה זו אינן בעלות משקל כבעבירות אחרות המלוות בכוונה פלילית, הן בשל אופייה המיוחד של העבירה הנדונה והן בשל ביצועה השכיח גם ע"י אנשים נורמטיביים. השלישי, אמת המידה הקובעת בעבירה זו היא דרגת הרשלנות."

באשר לקטינים שגרמו לתאונות קטלניות, עיון בפסיקה מלמד כי רמת הענישה, כוללת לרוב מאסרים בדרך של עבודת שירות ובמקרים בהם רמת הרשלנות חמורה, אף יש להטיל מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. יפים לעניין דבריו של כב' הש' אינפלד (בית המשפט המחוזי בב"ש) בת"פ 29418-08-11 מ"י נ' פלוני (14.7.13):
"אצרף את דעתי לדעת בית משפט השלום בעכו, כי ישנם מקרים בהם המוות נגרם מהתנהגות כה חמורה ורשלנית, שאין מנוס מהטלת מאסר בפועל אפילו על קטין. מאסר ממש, שלא בעבודות שירות, על מנת שהמסר בדבר חומרת המעשה יהיה ברור וחד. כמובן, שגילו הצעיר עוד יותר של הקטין דנן, והישגיו במישור השיקום, יבואו לידי ביטוי בתקופת הענישה שתוטל עליו במקרה זה".
הדברים נכונים אף לגבי קטינים שגרמו למותם של בני משפחה (ר' ת"פ 29418-08-11 הנ"ל שם גרם הנאשם למותו של בן דודו בן ה-12).

לצורך העניין, ר' פסקי הדין הבאים:
רע"פ 5362/18 פלוני (24.7.18) - הנאשם הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בגרימת מותו של המנוח שישב לידו ברכב. הנאשם נהג במהירות, סטה מנתיב נסיעתו לנתיב הנגדי ובמהלך בלימת חירום ירד לשוליים ואחריהם לשדה הסמוך שם התהפך מספר פעמים ואף פגע בעצי זית. על הנאשם הוטלו 9 חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה, פסילה בפועל למשך 9 שנים, קנס בסך 3,000 ₪, פיצוי בסך 5,000 ₪ והתחייבות כספית.  גם במקרה זה כתב האישום הוגש נגד הנאשם, קטין בן 17.5 בעת התאונה, כמעט 4 שנים לאחר התאונה ואישור היועמ"ש אף ניתן בדיעבד. ערעורו של הנאשם (עפ"ת 21675-02-18 פלוני (12.4.18)), על הכרעת הדין נדחה. מאידך הערעור על חומרת העונש התקבל, ועונש המאסר הופחת לכדי 6 חודשי מאסר בעבודת שירות. יתר הרכיבים נשארו על כנם, כאשר כב' הנשיא (כתוארו דאז) הש' שפירא אף ציין כי לו היה בפניו ערעור שכנגד, היה שוקל להחמיר ברכיב הפסילה. הבקשה לרשות ערעור נדחתה.

ענ"פ 44651-01-23, 49228-02-23 פלוני (לא פורסם 30.3.23)- הנאשם, קטין בן כ- 16 שנים ו-7 חודשים, נהג בטרקטורון פולריס, שבועיים לאחר שהוציא רישיון. לצד הנאשם ישב חברו, אף הוא קטין כבן 17 ושניהם לא היו חגורים בחגורת בטיחות. הנאשם הערים על מנגנון הגבלת המהירות המצוי בטרקטורון, נסע במהירות בלתי סבירה, לא נתן זכות קדימה לרכב בצומת ופגע בו, כתוצאה מהתאונה הועפו הנאשם והמנוח מהטרקטורון, המנוח נהרג והנאשם נפגע באורח קל יחסית. לאחר הודאת הנאשם, התיק הועבר לבית המשפט לנוער, אשר מצא להרשיעו בדין והטיל עליו 5 חודשי מאסר בעבודת שירות, 7 שנות פסילה בפועל, מאסר על תנאי, פיצוי בסך 50,000 ₪ וצו מבחן. ערעורים הדדיים על העונש נדחו, לאחר שהצדדים חזרו בהם בהמלצת בית המשפט.

ענ"פ 12346-09-21 פלוני (לא פורסם, 22.5.22)- הנאשם, קטין בן שבועיים פחות מ-18 ונהג חדש, נהג ברכבו לאחר לילה עם שינה מועטה, סטה לנתיב הנגדי תוך שחצה קו הפרדה רצוף, רכב אחד שהגיע מולו הצליח להתחמק, אך רכב נוסף לא חמק מפגיעה ונהגו נהרג בתאונה, בעוד הנאשם נחבל וסבל משברים בקרסול. כל זאת עשה הנאשם בעוד שבדמו תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן מסוג קנאביס. הנאשם הורשע בעבירות של גרם מוות ברשלנות, שכרות נהיגה בקלות ראש וסטייה מנתיב נסיעה. בית המשפט לנוער מצא להרשיע את הנאשם והטיל עליו 7 חודשי מאסר בעבודת שירות,  9 שנות פסילה בפועל, מאסר על תנאי, פיצוי בסך 50,000 ₪ וצו מבחן. הערעור על חומרת העונש התקבל באופן חלקי כך שהפסילה בפועל קוצרה ל-7 שנות פסילה ויתר רכיבי גזר הדין נשארו על כנם.

עפ"ג 49019-05-15, 13846-06-15 פלוני (לא פורסם, 13.7.15)- הנאשם איבד שליטה ברכבו עלה על אי תנועה, סטה ימינה בחזרה לכביש ושוב סטה שמאלה לאי התנועה ואז פגע במנוח שעמד על אי התנועה. הנאשם, קטין בן 17 שנים ו- 9 חודשים במועד התאונה, הורשע לאחר שמיעת ראיות ונדון לשל"צ, צו מבחן, מע"ת פסילה בפועל של 9 שנים החל מפסילת רישיונו עד לתום ההליכים, ופסילה על תנאי. בית המשפט המחוזי קבע כי מדרג הרשלנות אינו נמוך כי אם במדרג האמצעי, דחה את הערעור על חומרת העונש וקיבל את הערעור הנגדי על קולת העונש. בהתאמה, הוטלו על הנאשם 5 חודשי מאסר בעבודת שירות ובוטל השל"צ. כן העיר בית המשפט כי רכיב הפסילה הוא מידתי ואף נוטה לקולא.

רע"פ 1142/16 פלוני (16.2.16)- הנאשם חצה צומת ברמזור באור אדום ופגע במנוחה שחצתה את הכביש במעבר חציה, גם כן באור אדום. על הנאשם, קטין בן 17 ו-11 חודשים בעת התאונה, הוטלו 8 חודשי מאסר בפועל, מע"ת, 8 שנות פסילה בפועל, פסילה על תנאי, פיצויים בסך 40,000 ₪ וקנס של 5,000 ₪. לאחר שהנאשם חזר בו מערעורו על הכרעת הדין, בית המשפט המחוזי מצא להקל קמעא בעונש המאסר כך שירצה 6 חודשי מאסר בדרך של עבודת שירות. יתר רכיבי הענישה נותרו על כנם, ואף הוסף צו מבחן. בקשת רשות הערעור נדחתה.

עפ"ת 19295-05-12, 13966-05-12 פלוני (7.6.12)- הנאשם סטה לשולי הכביש ופגע ברכב שעמד בשול ולצדו 3 בני משפחה, אשר אחד מהם נהרג והשני נפצע פציעות חמורות. על הנאשם, קטין בן 18 פחות יום במועד התאונה, נגזרו 8 חודשי מאסר בפועל, 12 שנות פסילה בפועל, ומאסר מותנה. ערעורים הדדיים על העונש נדחו.

ת"פ (מחוזי ב"ש) 29418-08-11 מ"י נ' פלוני (14.7.13)- הנאשם, קטין בן 16 וחודשיים במועד התאונה, הודה והורשע בגרם מוות ברשלנות, נהיגה ללא רישיונות נהיגה ורכב, שימוש ברכב ללא ביטוח, אי חגירת חגורות ומעשי פזיזות ורשלנות. הנאשם, שהיה צעיר מכדי להוציא רישיון נהיגה לרכב פרטי נהג ברכב והסיע 3 קטינים. הנאשם נהג ברכב במהירות העולה על המותר, הסיט את ההגה ימינה ושמאלה ובעת בלימה איבד את השליטה, סטה ימינה והתהפך. בעת התאונה, המנוח, בן דודו של הנאשם שהיה בן 12, נזרק מן הרכב ונהרג. הנאשם והקטינים הנוספים נחבלו קלות. על הנאשם הוטלו 6 חודשי מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, מאסר מותנה, ו- 6 שנות פסילה בפועל.

גמ"ר 3536-09-11 מדינת ישראל נ' אדם שפס (27.5.13)- הנאשם, קטין בן 17.5 בעת התאונה, נהג בקטנוע והרכיב את חברתו, בטיילת נהריה, מקום אסור לכניסת כלי רכב, ופגע במנוחה שצעדה במקום עם בעלה. על הנאשם הוטלו 8 חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה, 7 שנות פסילה בפועל.

בענייננו, רמת הרשלנות היא חמורה ומתקרבת עד מאד לקלות דעת. כאמור לעיל, הנאשם יצא לעקיפה אחרי רכב אחר, מבלי שווידא כי הכביש פנוי, המשיך בנסיעה ואף עקף את הרכב הנוסף שביצע עקיפה, גרם לרכב שהגיע בנתיב הנגדי לבלום עד כדי עצירה כדי להימנע מפגיעה לאחר מכן איבד שליטה תוך כדי סטייה ימינה בחזרה לנתיבו. לאחר מכן הנאשם פגע במדרכה מימין, המשיך ופגע בסככה, התנגש ברכב נוסף שעמד בסמוך והתהפך מספר פעמים עד שנעצר על גגו במרחק של 60 מטרים על גבי ערימת סלעים. לא בכדי תואר אופן נהיגתו של הנאשם, במסגרת כתב האישום, כ"פזיזה"  (ר' סעיפים 4 ו-5 לכתב האישום).

יחד עם זאת לאחר שנתתי דעתי להלכה הנוהגת בדבר כיבוד הסדרי טיעון, טענות המאשימה בדבר כשלים ראייתיים, גילו של הנאשם, חלוף הזמן מאז ביצוע העבירה ועד הגשת כתב האישום ועד גזירת הדין, הפגיעות שנגרמו לנאשם עצמו (לרבות הפגיעות הנפשיות כפי שעולות מהתסקיר והמסמכים הרפואיים שהוצגו בפניי), העובדה שהמנוח הינו בן דודו, ואף העובדה שהסדר הטיעון הוצג למשפחת המנוח; מצאתי שניתן , גם אם בדוחק רב, לכבד את הסדר הטיעון בעניין המאסר (שהינו מקל אף לדעת בא-כוחו של הנאשם).

מאידך, אין ספק כי את ההקלה ברכיב המאסר, יש לאזן ברכיבי הענישה האחרים.
באשר לרכיב הפסילה, יש להתחשב ברמת הרשלנות החמורה (כאמור לעיל),  בחובה להרים תרומה למאבק בנגע תאונות הדרכים והצורך בהתרעת הרבים ובשאר השיקולים המפורטים לעיל. מאידך, לא ניתן להתעלם מגילו של הנאשם בעת התאונה ושאר הנסיבות העומדות לזכותו. ר' לעניין זה ענ"פ 12346-09-21 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.5.22):

"עונש פסילה ממושך במציאות החברתית הנוכחית, שבה ניידות הינה מפתח לתעסוקה ולהשתלבות בחברה, מהווה עונש משמעותי וחמור (ראו פסק דינו של כב' הנשיא ר. שפירא בעפ"ת (חיפה) 21675-02-18 פלוני נ. מדינת ישראל) [פורסם בנבו]. הדברים נכונים ביתר שאת בעניינם של קטינים, שבענישתם יש משקל מוגבר לשיקולי השיקום ובהתחשב בהשלכה שעלולה להיות לשלילה ארוכה על יכולתם לבנות את עתידם ולהשתלב בחיי חברה מועילים".
בנוסף, מיצוי הפסיקה המפורטת לעיל, מלמד כי מלבד רכיב של מאסר (שכאמור לא כלול בהסדר הטיעון), היקף הפסילה בעניינם של קטינים שגרמו לתאונות קטלניות, הינו פסילה למספר שנים התלוי בעיקר ברמת הרשלנות.

סוף דבר

לאחר שנתתי דעתי לכלל השיקולים המפורטים לעיל, לרבות רמת הרשלנות החמורה; תוצאות התאונה ובהן מותו של המנוח ע"ה ופגיעותיו החמורות של הנאשם לרבות ההשפעה שתהא לאלו על המשך חייו ויכולתו להשתקם; רמת הענישה הנוהגת; הודאת נאשם בהזדמנות הראשונה, לקיחת האחריות; חיסכון הזמן השיפוטי; התהליך הטיפולי שעבר הנאשם בשירות המבחן; התרשמות השירות והמלצתו; התייסרות הנאשם על האירוע; הגשת כתב האישום יותר מ-3 שנים לאחר התאונה והעובדה שנכון להיום חלפו יותר מ-5 שנים; החלטתי לכבד את הסדר הטיעון (על אף שהינו מקל באשר לרכיב המאסר). ויודגש כי לולא כל השיקולים העומדים לזכות הנאשם לרבות הפגיעות בהליך הטיפולי היה מקום להחמיר אף יותר ברכיב הפסילה.

אשר על כן, החלטתי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים:

מאסר על תנאי  לתקופה של 6  חודשים למשך 3 שנים שלא יעבור עבירה של נהיגה בזמן פסילה או כל עבירה שגרמה למותו של אדם.

אני פוסל את הנאשם מלנהוג ו/או מלקבל ו/או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של  6  שנים בפועל, בניכוי  90 ימי פסילה מנהלית.

ריצוי הפסילה יחל בתאריך 06.09.2026 בשעה 12.00.

אם הנאשם יפקיד רישיונו במועד מוקדם יותר, תחושב הפסילה בהתאם.
בכל הנוגע לחישוב הפסילה, זה יבוצע ע"י משרד הרישוי לו נתונה הסמכות בעניין, ובמצטבר לכל פסילה אחרת ככל שקיימת.

בית המשפט מסביר לנאשם כי עליו להפקיד את רישיונו - גם אם פקע תוקפו - במזכירות בית המשפט, ואם אין בידיו רישיון נהיגה עליו להפקיד תצהיר ערוך כדין.

אני פוסל את הנאשם מלנהוג ו/או מלקבל ו/או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של   6 חודשים על תנאי למשך   3   שנים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור אותה/ן עבירה/ות שעליה/ן הורשע או אחת העבירות המפורטות בתוספת הראשונה או בתוספת השנייה לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א - 1961 ויורשע בגינה.
- אני מחייב את הנאשם לפצות את משפחת המנוח בסך של  20,000 ש"ח.
יש לשלם את חוב הפיצוי  המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה, ב- 10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 16.08.2026 ובכל 15 לחודש שאחריו, וזאת באחת מהדרכים הבאות:
בכרטיס אשראי – באתר המקוון של רשות האכיפה והגבייה, www.eca.gov.il  (ניתן לשלם בפריסה של עד 18 תשלומים בהסדר קרדיט) או חפש בגוגל " תשלום גביית קנסות".
מוקד שירות טלפוני בשרות עצמי (מרכז גבייה)  – בטלפון 35592* או בטלפון 073-2055000 (ניתן לפנות לנציגים לקבלת מידע במספרים הללו).
במזומן בכל סניף של בנק הדואר – בהצגת תעודת זהות בלבד (אין צורך בשוברי תשלום).

לאחר התשלום הפיצוי יועבר למשפחת המנוח בהתאם לפרטים שתעביר המאשימה לתיק בית המשפט תוך 14 ימים מהיום.

גזר הדין הוקרא לנאשם באולם בית המשפט.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה תוך 45 ימים מהיום.