פלונית נ' מסאלחה

בהליך זה עתרה התובעת לחיוב הנתבע בתשלום פיצויים בגין נזק גוף שנגרם לה כתוצאה מטיפולי שיניים שבוצעו על ידו.

טענות הצדדים

כתב התביעה

התובעת, ילידת 1974, טענה שבשנת 2022 היא פנתה למרפאת השיניים של הנתבע בשל כאבים בשיניים ונוכח רצונה להחליף את כתרי החרסינה שבפיה.

ביום 31.7.2022 התובעת נבדקה במרפאה, בוצעו צילומים ונלקחו מידות לכתרי זרקוניה וכתרים זמניים. ביום 12.8.2022 החל הטיפול והנתבע ביצע טיפולי שורש בשיניים 43-33 והקצאת שורשים. ביום 15.8.2022 התחיל הנתבע לבצע הליך שיקומי בלסת העליונה תוך שיוף השיניים העליונות.

לאחר שהותקנו בפי התובעת כתרים זמניים היא החלה לחוש בחוסר נוחות ועדכנה את הנתבע בתחושותיה. ביום 1.9.2022 היא הגיעה למרפאה לצורך התקנת כתרים קבועים, וביום 5.9.2022 היא הגיעה למרפאה לצורך הכנת משנן בלסת התחתונה. ביום 12.9.2022 החל הנתבע בטיפול שיקום בלסת התחתונה, ולאחר התקנת הכתרים החלה לתובעת לטענתה לחוש כאבים בשיניים 37 ו- 47. התובעת עדכנה את הנתבע על הכאבים בשיניים, וביום 26.10.2022 הוא הודיע לה שיש לעקור אותן. לאחר שבוצעו העקירות שבה התובעת לנתבע לטיפול ביום 31.10.2022 והוא ביצע החדרת שתל. ביום 28.11.22 ביצע הנתבע 1 שתל נוסף.

לאחר החדרת השתלים התובעת החלה לסבול מכאבים מתגברים ומנפילות חוזרות של הכתרים ו/או הגשרים שהותקנו בלסת התחתונה. בכל פעם שהייתה מלינה על הכאבים ונשירת הכתרים או הגשרים היה הנתבע מבצע הדבקה ומבטיח ש"עכשיו יהיה בסדר". בהמשך החלו ליפול גם כתרים שהודבקו בלסת העליונה. משלא חלפו הכאבים התובעת פנתה לנתבע ביום 18.1.2023 והוא שקל לבצע טיפול שורש, אך לבסוף החליט שלא לבצע את הטיפול. ביום 27.3.2023 הגיעה התובעת למרפאה לצורך ביקורת לחשיפות מעל השתלים וביום 21.6.2023 היא הגיעה לצורך התקנת הכתרים הקבועים חלף אלה שנשברו.

ביום 29.6.2023 הגיעה התובעת פעם נוספת למרפאה בשל כישלון השתל בצד ימין למטה. הנתבע עקר את השתל והיא החלה לחוש כאבים חזקים בשן הסמוכה (שן 46). זמן קצר לאחר מכן הבחינה התובעת כי מתפתחת מוגלה באזור השן הכואבת וכי יש חור בחניכיים מעל שיניים 13-12. כאשר הלינה התובעת בפני הנתבעת על כאביה, הוא אמר שיש להמשיך בטיפול והכל יסתדר.

התובעת טענה שמאחר שהנתבע לא סיפק מזור לכאביה היא החליטה להפסיק את הטיפול. לטענתה הנתבע ביצע טיפול דנטלי רשלני שאינו בהתאם לסטנדרט המקובל וגרם לה לנזק גוף. לתמיכה בטענותיה צירפה התובעת חוות דעת של ד"ר מיכאל רסובסקי – מומחה בתחום שיקום הפה.

חוות דעת מומחה התובעת

מומחה התובעת ציין בחוות דעתו כי התובעת הגיע למרפאת הנתבע עם משנן משוקם כשברצונה להחליף את השיקומים הישנים שהיו בפיה בשיקומים חדשים ואסתטיים.

המומחה קבע כי בתום תקופת הטיפול שביצע הנתבע, היה מצב הפה של התובעת גרוע יותר מהמצב בו היא התחילה את הטיפול. נקבע כי השתלים כשלו, וכתרי הזירקוניה שהותקנו נעשו באופן רשלני עם איטום שולי לקוי המאפשרים חדירת מזון והתפתחות עששת משנית בשיניים המאחזות. עוד נקבע כי השתל שבוצע באזור שן 13 חודר דרך הקיר הבוקלי לתוך חלל הפה ומסב לתובעת כאבים ואי נוחות.

מומחה התובעת קבע כי הרשלנות בטיפול שבוצע לתובעת באה לידי ביטוי בפרמטרים שונים כי שיפורט להלן: לא נלקחה אנמנזה לתובעת עם קבלתה לטיפול, וזאת בניגוד להנחיה 1.1 לנוהל בריאות השן. נקבע כי אף אחד מהצדדים לא חתום על אנמנזה וכי התיעוד הרפואי הקיים כלל אינו מייחס לפרטים אנמנסטיים; אין תיעוד לבדיקה קלינית מפורטת שבוצעה ו/או רנטגנית הכוללת רקמות רכות וקשות. מכך ניתן להסיק כי בדיקה זו לא נעשתה, בניגוד להנחיות; הרשומה הרפואית שהוצגה בפני המומחה רשלנית- היא אינה כוללת אנמנזה, אין טפסי הסכמה לטיפול, אין תיעוד של הבדיקה הקלינית ואין כל היגיון בסדר הפעולות המתועד. הרשומה גם נעדרת התייחסות לפרוגנוזה לאחר ביצוע הטיפולים; בניגוד להנחיות הרשומה הרפואית נעדרת כל התייחסות לצילומי הרנטגן; אין תיעוד של ממצאים מבדיקות הדמיה ככל שבוצעו; לא הוצגו בפניו טפסי הסכמה לעקירה ולדברי התובעת היא לא הוחתמה על טופס כזה; בטופס ההסכמה לטיפול כירורגי למשתלים דנטליים לא מופיע מיקום השתלים. לא ברור מה מיקום השתל השלישי ומתי הושתל. לא ברור גם כיצד הטופס נערך לאחר החדרת השתלים; לדברי התובעת ומהתיעוד שצורף, עולה כי לא סופק לה המידע הרפואי הדרוש לצורך קבלת החלטה מושכלת ביחס לטיפול המוצע. לא הוסבר על ההליך, על מטרתו, על התועלת הצפויה ועל הסיכונים ולרבות תופעות הלוואי. לא הוצגה גם תכנית טיפול חלופית. בנסיבות אלה קבע המומחה כי הטיפול ניתן לתובעת ללא הסכמה מדעת; השתל באזור שן 13 הוחדר באופן לקוי והוא חודר דרך הקיר הבוקלי לתוך חלל הפה. המומחה קבע שיהיה צריך לעקור את השתל ולבצע אותו מחדש; נקבע שכל גשרי הזירקוניה על גבי שיניים 46-36 ו- 16-27 נעשו עם איטום שולי לקוי ויהיה צורך בהחלפת שיקומים אלה בשיקומי מעבר זמניים ולאחר מכן בכתרי זירקוניה חדשים.

נוכח המפורט קבע המומחה תכנית טיפול נדרשת כדלהלן: עקירת שתל באזור של 13- 1,200 ₪; החדרת שתל באזור שן 37, 36, 13 - 3* 4,000 ₪= 12,000 ₪; ביצוע מבנים ע"ג שתלים 37, 36, 13- 2,200 ₪* 6= 6,600 ₪ ; שיקומי מעבר ע"ג שתלים ושיניים 37-46 16-27- 1,100 ₪* 26= 28,600 ₪; כתרי זירקוניה ע"ג 37-46 16-27- 5,200 ₪* 26= 135,200 ₪ ; סה"כ עלות הטיפול על פי הערכתו - 183,600 ₪.

המומחה קבע כי שן 36 עברה טיפול שורש לקוי ונסדקה בזמן שהנתבע ביצע עקירת שתל בשן 37. השן מיועדת לעקירה ויהיה צורך להחדיר שתל במקום שן זו על מנת להחזיר לתובעת מצב פונקציונלי תקין. בהתאם נקבע כי בעקבות הטיפול נותרה לתובעת נכות צמיתה בשיעור 0.25% לפי סעיף 74 (1) ד לתקנות המל"ל.

באשר לטיפולים עתידיים הקשורים בשן 36 קבע מומחה התובעת כי יש להחליף שתל כולל מבנה כל 15 שנים עד גיל 85- עלות החלפה אחת 6,200 ₪; יש להחליף כתר חרסינה כל 10 שנים עד גיל 85- עלות החלפה אחת- 5,600 ₪.

כתב ההגנה

הנתבע הכחיש בהגנתו שבאמצעות הטיפול גרם נזק לתובעת וטען שהיא מתלוננת סדרתית שמבקשת להתעשר על חשבונו. לטענתו הוא טיפל באמה של התובעת, באחיה ובאחיותיה וכולם היו שבעי רצון מהטיפול שקיבלו. לטענתו שגה מומחה התובעת כאשר קבע שהנתבע לא ביצע צילומי רנטגן, שכן הוא ביצע שבעה צילומי פנורמה ושני צילומי סי טי. עוד נטען, כי בניגוד לאמור בחוות הדעת התובעת, הנתבע התקין לתובעת שיני כתרי זירקוניה בהתאם לסיכום בין הצדדים, ולא כתרי חרסינה. לטענתו שן 36 הייתה במצב רע טרם הטיפול, והוא ניסה לשמר אותה ולהימנע מעקירתה.

הנתבע טען כי על אף חלוף הזמן התובעת לא עברה טיפולים נוספים ולא החליפה את השיניים שהרכיב לה ואשר לטענתה גורמים לה לאי נוחות.

ראיות הצדדים

מטעם התובעת הוגש תצהיר חתום על ידה וכן חוות דעת המומחה כמפורט לעיל.

מטעם הנתבע הוגש תצהיר חתום על ידו. "בקשה" של הנתבע כנספח לראיותיו לזימון ב"כ התובעת – עו"ד רובי, ואחות התובעת - גב' אילנה אסרף, למתן עדות נדחתה בהחלטתי מיום 06.07.25.

הנתבע לא צירף חוות דעת לכתב ההגנה וגם לא השלים מחדל זה על אף הזדמנויות נוספות שניתנו לו (ר' החלטות מיום 23.10.24 ושוב מיום 09.02.25). כך גם לאחר שנדחו בקשותיו למינוי מומחה מטעם בית המשפט (ר' בנוסף גם החלטות מיום 01.04.25; מיום 05.05.25 ומיום 06.05.25).

יוער כי הליך זה החל בדיון בפני מותב אחר והועבר לדיון בפניי ביום 01.04.25. בין לבין גם הוגשה מטעם הנתבע הודעה לפיה הוא שוקל לעתור בבקשה לפסלות, אך בקשה כאמור לא הוגשה (ר' החלטתי מיום 13.07.25).

ביום 16.06.26 נשמעו חקירות נגדיות של המצהירים והמומחה והצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה.

דיון והכרעה

סוגיית חבות

לאחר ששקלתי את ראיות הצדדים בהליך יש לקבל את טענות התובעת ולקבוע כי הנתבע התרשל בטיפול השיניים שהעניק לה.

בענייננו, כאמור, הוגשה חוות דעת רפואית מטעם התובעת בלבד.

אומנם, חוות דעת מומחה רפואי היא ראיה מבין מכלול הראיות ולבית המשפט שיקול הדעת אם להסתמך עליה במלואה, בחלקה, גם תוך סטייה ממסקנות המומחה, או אף לדחותה (ר' ע"א 2541/02 לנגר נ' יחזקאל פ"ד נח(2) 583, ע"א 3212/03 נהרי נ' דולב (24/11/05)). אולם, הכלל הוא כי בית המשפט לא יסטה ממסקנותיו של מומחה רפואי אלא בהתקיים נסיבות מיוחדות ונימוקים משכנעים (ר' ע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא (4/2/2002); ע"א 9598/05 פלוני נ' חברת ביטוח "המגן" בע"מ (28.3.2007); ע"א 293/88 ניימן יצחק נ' מוניטי רבי (31/12/88)).

בנסיבות דנן אין לי אלא לאמץ את קביעות מומחה התובעת בכל הנוגע לרשלנות הרפואית בטיפול.

ראשית, לא הוגשה חוות דעת מטעם הנתבע כמפורט לעיל על אף מספר הזדמנויות שניתנו. במקרה שכזה זה קובע הדין כי הנתבע אינו יכול להוכיח עניין שברפואה ועל כן בפניי אך עדות איש מקצוע אחד.

שנית, עדותו של המומחה היתה ברורה ורהוטה ולא התגלתה בה כל סתירה. החקירה הנגדית לא הולידה דבר והמומחה נותר יציב בקביעותיו המקצועיות. למעשה, גם בחקירה הנגדית שניהל הנתבע וגם בסיכומים מטעמו, הוא אינו מתמודד עם קביעותיו הברורות של המומחה בדבר הרשלנות בטיפול ברכיבים השונים שפורטו בהרחבה לעיל.

שלישית, אם נתמצת את טענות הנתבע בחקירתו הנגדית ובסיכומים הרי שהוא מיקד את טענותיו ביחס לחוות דעת המומחה בשלושה – אי בדיקה של התובעת, מתן חוות דעת על יסוד תיעוד חלקי וקיומו של ליקוי קודם בנוגע לשן 36. אין בידי לקבל את טענות הנתבע.

כך, בפני המומחה עמדו מכלול המסמכים והצילומים אשר קיימים בתיק כפי שעולה בפירוט חוות דעתו (סעיף ג). בכלל האמור עמדו בפניו צילומים לפני תחילת הטיפול (משנת 2019 ומשנת 2020), וכל התיק הרפואי שנמסר על ידי הנתבע (מיום 31.07.22 ועד ליום 29.08.23). טענת הנתבע כי לא עמד בפני המומחה צילום סמוך לתחילת ביצוע הטיפולים על ידו עומדת דווקא לחובת הנתבע – כיצד התחיל בביצוע טיפול משמעותי ללא צילום?! מכל מקום, לא הוצג כל תיעוד רפואי, גם לא בחקירה, אשר אליו לא התייחס המומחה בחוות דעתו.

כך, מקובלת עלי תשובת המומחה כי העובדה שהנתבע פעל לשיקום שן 36 ולא לעקירתה מלמדת על כי מצבה היה תקין, שהרי גם הנתבע סבר שניתן לשקמה ואין צורך בעקירתה. מכלול האמור מצדיק אימוץ קביעת המומחה, עליה חזר גם בעדותו, כי השן נסדקה וניזוקה רק בזמן הטיפול.

כך, הטענה כי המומחה לא בדק את התובעת אין בה כל יסוד ונשללה על ידו. התובעת לא נשאלה בהקשר זה בחקירתה הנגדית. הטענה כי המומחה התייחס לכתרי חרסינה ולא זירקוניה איננה תואמת את הקבוע בחוות דעתו (ר', בין היתר, פרק תולדות המקרה, סעיף 2 לפרק ניתוח וממצאים, סעיף 15 לפרק הדיון ופרק תוכנית הטיפול). מכל מקום המומחה הסביר בעדותו כי התייחסותו הייתה לכתרי זירקוניה שהם סוג של חרסינה.

ויודגש, טענה בסיכומים, ללא כל בסיס עובדתי, משפטי או רפואי, כי חוות הדעת מטעם התובעת "מצוצה מן האצבע" (כך נטען) איננה יכולה לעמוד בנסיבות האמורות.

רביעית, עדות הנתבע הינה עדות עובדתית שאיננה יכולה לקבל משקל כלשהו כעדות שבמומחיות, בין לאור דרך הגשתה ובין לאור כך שמדובר במי שמעורב בטיפול ונתבע בהליך. מכל מקום, גם תצהירו לקוני, לכל היותר, ואינו מתייחס כלל למהות וטיב הטיפול או לגופה של חוות דעת מומחה התובעת.

חמישית, בחקירתו הנגדית של הנתבע הובהר כי הוא כבר נתבע בעבר, אם כי כאשר היה לו כיסוי ביטוחי, והובאה מטעמו חוות דעת (באמצעות הביטוח) בהליכים אלו. מעדותו עלה כי רופאים אותם הוא מכיר לא היו יכולים לתת לו חוות דעת רפואית בארץ והם גם לא הפנו אותו אל מי שיוכל לתת חוות דעת עבורו. אלו הסברים אשר אינם מניחים את הדעת כאשר עומדת כנגד הנתבע תביעה בהיקף משמעותי. מעבר להעדר היכולת של הנתבע להוכיח טענה שברפואה, ובכלל האמור לסתור את קביעות מומחה התובעת, הרי שהתנהלות זו מאפשרת גם הסקת מסקנה עובדתית ולפיה גם לו הייתה מוגשת חוות דעת מטעם הנתבע הרי שהיא היתה פועלת לחובתו.

ההלכה קובעת בהקשר זה כי "...כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה" (ע"א 548/78 שרון נ' לוי פד"י לה (1) 736, 760 ועל הלכה זו רע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר בע"מ פ"ד מד (4) 595, ע"א 2273/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' פרץ רוזנברג ואח' פ"ד מז (2) 606, ע"א 9656/05 שוורץ נ' רמנוף (27.07.08) וכן ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו פ"ד מה(4) 651).

שישית, טענות הנתבע בסיכומים בכל הקשור למשפחת התובעת הן טענות עובדתיות שלא הוכחו וממילא אין בהן כדי לשנות בדבר קביעה הנוגעת לאחריות המקצועית.

גם העובדה כי התובעת טרם ביצעה את עבודות תיקון השיניים אין בה לסייע לאחר שניתן על ידה הסבר בעדותה כי אין בידה את הדרך לממן טיפול זה. משקל לטענה זו יש לתת בהתייחס לחישוב הנזק כפי שיפורט להלן.

חישוב הנזק

כאב וסבל

לצורך קביעת הפיצוי הראוי בהקשר זה יש להביא בחשבון את נסיבות האירוע – מדובר בהתרשלות בטיפול במספר משמעותי של שיניים. מדובר בטיפולים חוזרים שנדרשו ויידרשו לאור הרשלנות בביצוע. מדובר בכאב מיותר ולאורך זמן אשר מצריך טיפול תרופתי. אפנה בהקשר זה לסעיפים 13, 14 ו- 17 לתצהיר התובעת שלא נסתרו בחקירתה, אשר אף תמכה וביססה את טענותיה בהקשר זה. אפנה גם להיקף הטיפול הנדרש לתיקון על פי חוות דעת המומחה (הליכי שיקום וכתרים ב- 26 שיניים, עקירת שן אחת והתקנת שתלים ומבנים ב- 3 שיניים).

מנגד, הנכות הקבועה שנותרה היא מזערית ואין כל טענה למגבלה תפקודית. גם חלוף הזמן ללא תיקון השיניים מצדיק התחשבות לקולא דווקא בהתייחס לראש נזק זה. יש לזכור גם כי מדובר במי שפנתה בבקשה לטיפול, כאשר שן 36 נדרשה לשיקום, לכל הפחות, התובעת כבר סבלה מכאבים וכבר היו בפיה כתרי חרסינה כפי שעולה מחוות דעת המומחה.

לעניין אומדן שיעור ראש הנזק בהקשר זה הפסיקה רחבה ומגוונת ומשתנה בהתאם לנסיבות. אפנה למשל לת"א (שלום י-ם) 61786-12-19 פלונית נ' וליד מורה (27.12.22); ת"א (שלום ת"א) 64308-07-19 פלוני נ' ויקטוריה דנט בע"מ (18.09.2024);ת"א (שלום ת"א) 60192-02-18 פלוני נ' ד"ר קטרינה עמארנה (27.09.2020); ת"א (שלום ת"א) 53394-09-20 פלונית נ' ד"ר אחמד ברקאת (07.12.2025).

למען הסדר הטוב, מאחר ועלו התייחסויות בהקשר זה מטעם מומחה התובעת נבהיר כי אין לפסוק פיצוי בגין פגיעה באוטונומיה בנוסף לפיצוי שנפסק בגין נזק לא ממוני בעילה של הסכמה שלא מדעת או התרשלות בטיפול (ע"א 2278/16 פלונית נ' מדינת ישראל (12.03.2018)).

בהתחשב בכל האמור יש מקום לפסוק פיצוי בראש נזק זה בסך של 50,000 ₪.

הפסד השתכרות (לעבר ולעתיד)

בכל הנוגע לעבר לא עלתה כל טענה, גם בסיכומים. בנוגע לעתיד, למעט טענה בעלמא במסגרת הסיכומים לא עלתה טענה מבוררת וסדורה וממילא לא הוכח כל נתון עובדתי נדרש.

הוצאות רפואיות, נסיעות ועזרת צד שלישי (עבר)

עסקינן ב'נזק מיוחד', הטעון פירוט והוכחה, הן בדבר הצורך בהוצאתו והן בדבר עלותו. לא נטען דבר בהקשר זה על ידי התובעת בתצהירה או פירוט מספיק בסיכומיה, גם לא לצורך אומדנה.

הוצאות רפואיות, נסיעות ועזרת צד שלישי (עתיד)

בהתאם לחוו"ד מומחה התובעת היא תיזקק לטיפולים משקמים בעלות של 183,600 ₪ כמפורט בהרחבה לעיל. גם בחקירתו המומחה עמד על המחירים אותם פירט ואף הפנה לדוגמאות ומחירון הדסה (משמרת ב' מומחים).

מנגד, לא הוגשה חוות דעת מטעם הנתבע, אפילו לא ביחס לעלויות הטיפול הנדרש, גם אם אין בה להתייחס לשאלת החבות כשלעצמה. בהקשר זה הנתבע גם לא הגיש או הציג מסמך כלשהו אשר יש בו כדי לקעקע את קביעות המומחה, בתחום מומחיותו. יוער כי אפילו בתצהירו הנתבע איננו מתמודד עם קביעות המומחה האמורות למעט טענה כללית ללא כל פירוט (סעיף 8 לתצהיר).

על אף האמור אין מקום לקבל את קביעת המומחה במלואה.

ראשית, המומחה אישר בחקירתו הנגדית כי למחיר המחירון מקובל לתת הנחה במו"מ שבין רופא ומטופל. לא הוצגה סיבה מדוע הנחה שכזו לא תינתן גם לתובעת.

שנית, מחקירת המומחה עלה כי ישנו מנעד עצום, כך ממש, בין רופאים שונים בעלויות הטיפול (על פי עדותו בין מחירון הדסה לכתר בעלות 3500-3800 ₪ בצירוף מע"מ לעלות רופאים פרטיים בסך של 15,000 ₪ לכתר). העלויות אותן קבע אינן על הצד הנמוך.

שלישית, מעדות התובעת עלה כי היא קיבלה הצעת מחיר לביצוע הטיפולים. דא עקא, הצעת מחיר זו לא צורפה, לא הוגשה, אין כל אזכור לה במסגרת חוות דעת המומחה וממילא לא התייחסות שלו להצעה זו. התובעת גם התחמקה מלהשיב בדבר "סכום" ההצעה. מדובר בראיה זמינה שאין בפני הסבר מניח את הדעת מדוע לא הובאה בפניי או, לכל הפחות, בפני המומחה מטעם התובעת. האמור פועל לחובתה של התובעת בהתאם להלכה שלעיל.

רביעית, נזכיר כי התובעת לא ביצעה את טיפולי השיקום הנדרשים, דבר שהיה מבסס בידה את שיעור הנזק המדויק. לאור התנהלות זו הרי שמדובר בנזק עתידי שאינו ודאי בשיעורו ובהתאם נדרש להערכה.

בהתחשב באמור יש לפסוק לתובעת פיצוי עבור טיפול עתידי לפי קביעת המומחה אך לאחר הפחתה של כ- 25% לאור הנימוקים שלעיל, ובהתאם סך מעוגל של 138,000 ₪.

הסכום האמור מתכתב גם עם עלות הטיפול "המלאה" אצל הנתבע עצמו, ודאי לאור חלוף השנים מאז (ר' הצעת המחיר שצורפה לראיותיו לפיה עלות הטיפול 106,800 ₪).

לבד מהטיפולים האמורים, לאור הטיפול הרשלני בשן 36, זכאית התובעת גם לעלויות טיפול עתידי להחלפת שתלים וכתרים (ר' סעיפים י ו- י"א לחוות הדעת ותשובת התובעת לשאלתי במסגרת הסיכומים). המומחה לא נחקר בהקשר זה כלל ובהתאם חוות דעתו היא היחידה העומדת בפניי.

את ההפחתה המפורטת לעיל (25%) יש לקבוע גם ביחס לטיפולים האמורים כפי שנקבעו ע"י המומחה.

לאור גילה של התובעת כיום (גיל 52), פרקי הזמן הנדרשים להחלפה עד גיל 85 (10 שנים לכתר ו- 15 שנים לשתל), עלות הטיפול לאחר הפחתה כאמור, והיוון על פי מקדם היוון כפול של עלות כל סבב החלפה, יש מקום לפסוק לתובעת פיצוי נוסף בהקשר זה בסך מעוגל של 12,000 ₪.

בסיכומיה עתרה התובעת לתשלום פיצוי נוסף לעתיד הכרוך בנסיעות, אובדן זמן וכיוצ"ב. אין מקום לקבל טענה זו – ראשית, בתצהירה עתרה התובעת לתשלום עבור עלות הטיפולים הרפואיים וכאב וסבל בלבד (סעיף 20). שנית, אין בפני אומדן להיקף ומספר הטיפולים הנדרשים וממילא לא לנזק נוסף. שלישית, "נזקים" אלו מגולמים במסגרת פסיקת הפיצוי עבור כאב וסבל. רביעית, בסופו של יום היקף הפיצוי שנפסק עולה במאות אחוזים על עלות הטיפול המקורית, זאת אף שהתובעת עד עתה, בחלוף שנים מאז הטיפול, טרם ביצעה טיפול משקם.

סיכום

לאור כל האמור לעיל אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבע לשלם לתובעת פיצוי בסך של 200,000 ₪ על פי תחשיב כלהלן: כאב וסבל - 50,000 ₪ הוצאות רפואיות לעתיד – 150,000 ₪ סה"כ נזק 200,000 ₪

בנוסף יישא הנתבע בתשלום שכר טרחת עו"ד התובעת בסך של 43,000 ₪ (כולל מע"מ), באגרת התביעה ששולמה בסך של 791 ₪, בשכר טרחת מומחה התובעת על פי חשבונית מס וקבלה שתוצג ובעלות עדות המומחה שנפסקה בסך של 2,500 ₪ (כולל מע"מ).

לכל הסכומים בפסק הדין תתווסף ריבית שקלית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

הנתבע יישא בתשלום יתרת האגרה בהתאם להוראות התקנות.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, א' תמוז תשפ"ו, 16 יוני 2026, בהעדר הצדדים.