פס"ד הקובע שעל קטינים לעבור חיסונים חרף התנגדות אימם

השאלה העומדת על הפרק – האם יש להורות ליתן לקטינים חיסונים שוטפים שהקטינים, ילדים בגילאי 9 ו-7 שנים, לא חוסנו בהתאם להמלצת רופא קופ"ח?

עיקר העובדות הצריכות לעניין

1. הצדדים הם בני זוג לשעבר, גרושים זמ"ז, ולהם שני ילדים: ק' ילידת 18.9.2016 ו-ר' יליד 11.4.2018 (להלן גם – הקטינים).

    

2. בין הצדדים נחתם הסכם גירושין ויחסי ממון (להלן גם – ההסכם) אשר מסדיר עניינים שונים, ובכללם "שאלות הכרוכות בהחזקת הילדים". ההסכם אושר וקיבל תוקף של פסק דין ביום 5.3.2023 (נספח 2 לכתב התביעה) (תה"ס 58088-02-23).

    

3. הוסכם בהסכם כי הצדדים שניהם אפוטרופוסים טבעיים "ואין בהוראות הסכם זה בכדי לפגוע באפוטרופסות מי מהם" (סעיף 6); הצדדים התחייבו לפעול בנושאים הנתונים לאפוטרופסות הקטינים "מתוך כיבוד עקרון טובת הקטינים" (סעיף 7). לצורך כך קבעו הצדדים כי החלטות בענייני רפואה יתקבלו "במשותף ובכפוף לקבלת הסכמתו של ההורה השני מראש ובכתב ולאחר שקיימו הידברות בנושא" (סעיף 10), וככל שיתגלעו חילוקי דעות בשאלות מהותיות בנושאי בריאות יפנו לגורם מקצועי "וחוות דעתו תחייב את ההורים בפתרון המחלוקת. בענייני בריאות – רופא הילדים או הרופא המוסמך לתחום הדורש טיפול בקופ"ח בה רשומים הילדים" (סעיפים 35-34).

    

4. הקטינים בעבר חוסנו בחיסוני שגרה, אולם לא חוסנו בשנתיים האחרונות על פי תכנית החיסונים בהתאם להמלצות משרד הבריאות.

    

5. ביום 10.4.2025 פתח התובע הליך יישוב סכסוך שהסתיים בהעדר הבנות (נספח 1 לכתב התביעה) (פסק דין מיום 15.6.2025 י"ס 27044-04-25), ובצדו בקשה למתן סעד דחוף לפי תקנה 12(א)(1) לתקנות להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, התשע"ו-2016. הבקשה לא נעתרה מהטעם ש: "עסקינן בחיסוני שגרה שלא ניתנו לקטינים "בשנתיים האחרונות", ואין ראשית ראיה על כך שיש צורך קונקרטי מיידי באופן שהסירוב מצד המשיבה מעמיד בסיכון בלתי סביר את הקטינים... ככל שהצדדים לא ישכילו להגיע להסכמות בפגישת המהו"ת יתכבד המבקש ויגיש הליך מתאים, כדין".

    

6. ביום 26.6.2025 הוגשה הבקשה.

    

   בתמצית נטען, כי הקטינים לא חוסנו בשנתיים האחרונות בגלל סירוב עקבי מתמשך מצד האם לחסן את הקטינים מאז פרידת הצדדים; סירוב הנתבעת מעמיד את הקטינים בסיכון בלתי סביר. התובע אף ציין את חשיבות מתן חיסונים לא רק לקטינים עצמם אלא גם בצורך להגנה על שאר הסביבה; רופא המשפחה המליץ להשלים בהקדם את החיסונים לפי תכנית החיסונים המקובלת בארץ; נוכח האישור הרפואי ומנגנון קבלת ההחלטות שנקבע בין הצדדים, יש ליתן תוקף להכרעת הרופא המטפל. לפיכך, עתר התובע להורות כי הקטינים יחוסנו בחיסונים המומלצים לפי הוראת משרד הבריאות בהתאם להמלצת הרופא המטפל, ולשם כך להסמיך את התובע לעשות כל פעולה נדרשת ולחתום על כל מסמך נדרש לשם ביצוע החיסונים.

    

   לתמיכה בבקשה הגיש התובע "אישור רפואי" של ד"ר א. נ., רופא משפחה בקופ"ח מכבי (נספח 3 לכתב התביעה).

    

7. ביום 28.7.2025 הוגשה תשובה.

    

   בתמצית נטען, כי הטענה כי הנתבעת מעמידה את הקטינים בסיכון בלתי סביר אינה נתמכת בדבר; התובע לא הראה שיש צורך רפואי קונקרטי, גם לא הראה שיש "עילה מיוחדת ויוצאת דופן" שתאפשר לגבור על זכות האוטונומיה של הצד הנתבע המעוניין להשאיר את מצב הדברים ב"שב ואל תעשה"; על פי המנגנון בהסכם החלטות יתקבלו בעצה אחת, ואילו במקרה של חילוקי דעות על הצדדים לפנות יחד לגורם מקצועי שיוסכם מראש על שניהם, כאשר רופא הילדים יוכל רק לקבוע מי הגורם שייעץ כשאין הסכמה הדדית בנושא, אך אינו מוסמך להמליץ בעצמו. התובע לא פנה כלל לנתבעת כדי לקבוע גורם מוסכם לקבלת ייעוץ בנדון אלא פנה לבית המשפט; על פי ההסכם יש לראות בענייני בריאות "החלטות מהותיות" במצבים לא צפויים או חדשים. זאת מהסיבה שבנושא בריאות הילדים מאז ומתמיד נוהגת חזקה כי האם היא המטפלת ומקבלת ההחלטות גם בימי שגרה ובמיוחד בזמני מחלה; אין התביעה מציינת באיזה חיסונים התובע מעוניין, שאז היה מתאפשר לנתבעת להציג נתונים באשר להשגותיה, ככל שיהיו, ביחס לכל תרכיב בנפרד. לפיכך, עתרה הנתבעת להורות על דחיית התביעה.

    

8. ביום 15.12.2025 התקיים בפניי דיון במעמד הצדדים ובאי כוחם במהלכו חידדו ב"כ הצדדים טענותיהם ונשמעו דבריה של הנתבעת.

    

   דיון והכרעה

9. כידוע, העיקרון המנחה את בית המשפט בכל הנוגע לעניינים של קטינים, בהעדר הסכמות בעניינים המסורים לסמכותם של ההורים כאפוטרופוסים טבעיים של ילדם, הוא עקרון טובת הילד, בהתייחס לילד הספציפי בעניין קונקרטי אשר מונח לנגד עינו של בית המשפט.

    

10. לאחר בחינת טענות הצדדים מצאתי כי טובתם של הקטינים לקבל את ההשלמה של חיסוני השגרה העומדים על הפרק; להלן אפרט נימוקיי.

     

11. האחד, כאמור, על פי סעיף 14 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 (להלן גם – החוק), כמו גם הסכמת הצדדים (סעיף 6 נספח 2), הצדדים שניהם אפוטרופוסים טבעיים של הקטינים. התובע מעוניין בחיסוני שגרה "חיסונים של כיתה א' חיסון מרובע, והחיסון של כיתה ב' שהוא דיפטריה, טטנוס, שעלת, פוליו", ואילו הנתבעת מתנגדת לכך בטענה עיקרית של חוסר סמכות לכפות את הטיפול הרפואי.

     

12. סעיף 68(ב) לחוק קובע כי: "הייתה הבקשה להורות על ביצוע ניתוח או על נקיטת אמצעים רפואיים אחרים, לא יורה על כך בית המשפט אלא אם שוכנע, על פי חוות דעת רפואית, כי האמצעים האמורים דרושים שמירת שלומו הגופני או הנפשי של הקטין [...] לאחר ששקל את רצונו [...], חשיבות הטיפול, נחיצותו, דחיפותו, הפגיעה האפשרית באורח חייו ואת סיכויי השיפור באיכות חייו".

     

13. בבע"מ 41194-11-25 פלונית נ' פלוני (27.11.2025) נקבע כי: "הוראה זו של החוק מהווה חריג למעמד האוטונומי של הורי הקטין בכל הקשור לקבלת החלטות בענייניו הרפואיים, ובכלל זה מתן חיסונים. במסגרת חריג זה, בסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה לכפות טיפול רפואי בקטין על הוריו, בהתקיים התנאים הקבועים בסעיף 68(ב) לחוק האפוטרופסות" (שם, פסקה 16), תוך שהודגש כי "כאשר עסקינן בטיפול רפואי, לרבות מתן חיסון, הנחוץ לבריאותו של הקטין, ניתן לכפותו על ההורים במסגרת של סעיף 68 לחוק בהתקיים הנסיבות המתוארות בו. ..דברים אלו נכונים ביתר שאת כאשר רק אחד מן ההורים מתנגד למתן הטיפול הרפואי, ואילו ההורה האחר מבקש שהטיפול יינתן" (שם, פסקה 17).

     

14. לאור האמור לעיל, לא מצאתי לקבל את טענת הנתבעת בעניין היעדר סמכות על פי החוק.

     

15. השני, אין חולק כי הקטינים לא חוסנו במנה השנייה של חיסוני השגרה הניתנת כהשלמה למנה הראשונה שניתנה בעבר לקטינים.

     

16. טוען התובע כי החיסון מתבקש לטובת בריאותם ושלמות גופם של הקטינים והומלץ על ידי רופא המשפחה (נספח 3 לכתב התביעה). מנגד, טוענת הנתבעת על תופעות לוואי שנגרמו מהחיסון הקודם "הילד שלי פרפר ופכרס. כל חיסיון שהיה, באופן גורף, הם היו עם חום של 38 מעלות. כולם, גם ק' גם ר', באופן קבוע. ...זה קשר ישיר, מיד אחרי החיסון שהחום עולה וגם מעדכנים אותי שיכול להיות שבימים הקרובים יעלה חום, זה חלק מתופעות הלוואי. אבל אני לא חושבת שחיסון צריך לעשות תופעות לוואי בכלל, "לגבי חצבת, זה חיסון שמסוכן לילדים בגיל שנה שנתיים או מסוכן לאנשים מעל גיל 20. הם בכלל לא בטווח הזה ואני חושבת שהם ...לא נכנסו למחלה. המחלה עצמה, כן. הם לא בטווח הגיל הזה, הם כבר קיבלו את המנה הראשונה והם עוד לא בני 20 בשביל להיות ממש ב... בטווח הזה".

     

17. במקרה זה, כעולה מהתכתבויות בין הצדדים (נספח 4 לכתב התביעה) ניסה התובע לנהל שיח עם הנתבעת בסוגיית החיסונים, והשיח מתנהל כבר משנת 2023, ללא הצלחה. גם בפגישת המהו"ת ביחידת הסיוע לא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמות. בנסיבות אלה, ניתן לומר כי התובע פעל בהתאם למנגנון בהסכם. קרי- ניסה שתתקבל החלטה בעצה אחת ובהסכמה מראש ובכתב (סעיף 33 להסכם), פנה לרופא המשפחה – שהוסכם מראש על הצדדים (סעיף 35) וקיבל ממנו המלצה "להשלים בהקדם חיסונים אלה לפי ההמלצות המקובלות של משרד הבריאות" (נספח 2). לעומת זאת, עמדתה של הנתבעת בסוגיה זו הלכה והקצינה לאורך הזמן "אני די מסרבת, וק' גם לא רוצה" (הודעה מיום 15.5.2023), "אני לא מאשרת" (11.3.2024), "אני כבר דיברתי עם האחות ואמרתי לה שאני לא מאשרת שום חיסון. היה לר' לא מזמן, לא אישרתי. ... אתה לא מבין בזה" (23.2 ככל הנראה שנת 2025). אלא שהנתבעת, גם לאחר שהתוודעה לרצונו של התובע בחיסון שגרה בלבד, וכיוצא מדבריה הייתה מראש מודעת לחיסונים העומדים על הפרק (דומה שיש בכך להסביר, למשל, את הסיבה לכך שכתב ההגנה אינו נתמך בתצהיר כדין), העלתה בעלמא טענה כללית כי הקטינים לא הגיבו טוב לאחר חיסונים קודמים שקיבלו, בלי שביקשה לצרף אסמכתא התומכת בעמדה שיש למנוע חיסון שגרה כנ"ל לקטינים או למנות מומחה מטעם בית המשפט אלא השימה עצמה כמומחה על בסיס ידע לכאורה אותו רכשה במסגרת לימודיה: "זה כל כך עניין אותי וסקרן אותי, אני גם הלכתי ללמוד ניהול מצבי חירום. שבתואר הזה גם למדנו, נגענו באפידימיולוגיה, נגענו במערכות בריאות, נגענו בכל מיני דברים ובתקשורת. וראיתי שלא כל מה שאנחנו רואים הוא באמת מאה אחוז נכון. אני באמת לקחתי וחקרתי לעומק את הדברים".

     

18. בבע"מ (ת"א) 62329-09-19 ג. נ' צ. (3.11.2019) נקבע כי כאשר עסקינן בחיסונים שגרתיים שעליהם ממליץ משרד הבריאות לכלל ילדי ישראל, אין כל צורך בחוות דעת רפואית: "אין כל הצדקה לחייב כל הורה להצטייד בחוות דעת, שעה שמדובר בקטין בריא שיש לחסנו על פי הנחיות משרד הבריאות (ראו: רמ"ש 12596-09-19 ע.ל נ' א.ב (15.9.2019)). דרישה זו של חוו"ד במקרים שגרתיים אלו, עשויה להכביד שלא לצורך, לגרום להוצאות כספיות ואף להפוך את נושא החיסונים לכלי ניגוח נוסף בין ההורים. כאשר הורה סבור כי החיסון יגרום נזק לקטין, עליו להצטייד בחוות דעת רפואית שקובעת שאין לחסן את הקטין. אחרת, ברירת המחדל היא לחסנו מאחר שככלל אי חיסון מהווה סכנה בריאותית הן עבור הקטין הן עבור סביבתו" [ר' גם בע"מ 7910/19 פלונית נ' פלוני (2.12.2019)].

     

19. לאור האמור לעיל, כאשר החיסון המבוקש מטרתו להעלות את רמת החסינות ולהגן עליהם מפני אותן מחלות קשות, כאשר הנתבעת לא הביאה ולא ביקשה להביא כל תימוכין או חוות דעת מטעמה, לא מצאתי לקבל את טענת הנתבעת כי התובע לא הראה שיש צורך רפואי קונקרטי, או בהעדר פירוט באיזה חיסונים התובע מעוניין ו/או טענתה כי נמנע ממנה להציג נתונים באשר להשגותיה, ככל שיהיו, ביחס לכל תרכיב בנפרד.

20. השלישי, טוענת התובעת כי בנושא בריאות הילדים מאז ומתמיד נוהגת חזקה כי האם היא המטפלת ומקבלת ההחלטות גם בימי שגרה ובמיוחד בזמני מחלה. ועוד היא טוענת כי עניין החיסונים היה זר לתובע לאורך שנות הנישואין (ועד היום). מכאן שספק אם ניתן לראות בתביעה כעוסקת בעניין "מהותי" בהתאם לכוונת ההסכם ביחס למושג זה (סעיף 15 לכתב ההגנה). טענה זו דינה להידחות, ומוטב היה אלמלא נטענה; אנמק.

     

21. כידוע פרשנות הסכם נלמדת מלשון ההסכם ומהנסיבות החיצוניות לו, תוך התחשבות בחזקה הפרשנית, הניתנת לסתירה, לפיה פרשנות החוזה היא זו התואמת את פשט לשונו [ע"א 839/21 חיה הקר נ' חברת קלמטיס אוברסיז בע"מ, פסקה 5 (6.3.2024)].

     

22. במקרה זה, אומד דעת הצדדים גלוי וברור באמצעות לשון ההסכם ויש לפרשו לפיה.

     

    סעיף 6 להסכם קובע כי הצדדים, שניהם, אפוטרופוסים על פי החוק תוך שהדגישו כי "(ו)אין בהוראות הסכם זה בכדי לפגוע באפוטרופסות מי מהם". כידוע, נקבע בפסיקה כי רשימת העניינים המנויים בסעיף 15 לחוק אינה רשימה סגורה וכי במונח "צרכי הקטין" כלולים גם צרכי הטיפול הרפואי בקטין [רע"א 5587/97 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלוני (קטין) על ידי הוריו ואפוטרופוסיו הטבעיים ז.א וב.כ, פ"ד נא (4) 830, 845 (1997)], וכאמור טיפול רפואי כולל גם חיסון [בע"מ 41194-11-25, פסקה 17]. משכך, כאשר ההסכם קובע כי "נושאי בריאות, הפנייה לטיפולים רפואיים... וכיוצ"ב" הוא "שאלה מהותית" (שם, סעיף 33), וההסכם שריר וקיים, יוצא כי טענתה של הנתבעת היא טענת סרק.

     

23. ולבסוף, טענה על התנגדות של הקטינה בלבד עלתה בהתכתבות בין הצדדים בשנת 2023, לא הועלתה בהמשך, לרבות בדיון שהתקיים בפניי. לכן, הנחת העבודה כי הקטינים ניטראליים. על כן, לא מצאתי להורות על שמיעת עמדתם של הקטינים בעניין זה. למעלה מהנדרש, גם בהנחה שהקטינים מתנגדים לחיסון, יש לזכור כי מדובר בילדים בגילאי 9 ו- 7, ואין זה מתקבל על הדעת כי עמדתם תהווה שיקול משמעותי בעניין העומד על הפרק, זאת אף בין היתר על מנת שלא להציב את הקטינים בקונפליקט בין העמדות השונות שהביעו הצדדים.

     

24. לאור כל האמור לעיל, נמצא כי החיסון הוא אמצעי נחוץ לשמירת שלומם הגופני של הקטינים, דרוש להבטיח את טובתם של הקטינים ולהגן עליהם.

     

    סוף דבר

     

25. לפיכך, אני מורה כדלקמן:

     

    א.התביעה מתקבלת. אני מסמיכה את התובע לפעול ליתן לקטינים השלמה של חיסוני השגרה (חיסון מרובע (MMRV), וחיסון מחומש (דיפטריה, טטנוס, שעלת, פוליו), בחתימתו בלבד, ללא צורך בחתימתה של הנתבעת.

     

    ב.ככל שלצורך ביצוע החיסון נדרש להצטייד בפנקס החיסונים, הנתבעת תמציא לידי התובע את הפנקסים מיד עם קבלת ההודעה על המועד שנקבע לביצוע חיסון כנ"ל.

    ב.אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 5,000 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 ימים אחרת ישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק ממועד החיוב ועד למועד התשלום בפועל.

     

26. המזכירות תשלח לצדדים את פסק הדין.

     

    ניתן היום, כ"ט סיוון תשפ"ו, 14 יוני 2026, בהעדר הצדדים.