פלוני נ' אר.טו.אם קורפוראשיין בע"מ ואח'

בפני תביעה כספית לנזקי גוף שנגרמו לתובע כתוצאה מתאונה מיום 26.9.16.

פתח דבר

לפניי תביעה שהוגשה על ידי התובע, , יליד X/X/1985, כנגד הנתבעות: הנתבעת 1 - מעסיקתו, הנתבעת 2 מבטחת הנתבעת 1.

התביעה עוסקת בנזקי גוף שנגרמו לתובע, לטענתו, כתוצאה מתאונת עבודה שאירעה ביום 26/9/2016.

התובע טוען כי נפגע בעת הרמת משא כבד, עבודה שלא הייתה בהכשרתו או בהגדרת תפקידו, ללא הנחיות בטיחות ובמחסור בכוח אדם. הנתבעות מכחישות את נסיבות הפגיעה, את אחריותן, ואת היקף הנזקים הנטענים.

טענות הצדדים

טענות התובע:

התובע עבד כסגן מנהל מחלקת משלוחים במסעדת קופי בר שבבעלות הנתבעת 1. ביום התאונה, 26/9/2016, נתבקש על ידי מנהלת הבייקרי (השייכת גם היא לנתבעת 1) לבצע משלוח של ארגזים כבדים יחד עם עובד נוסף, עקב מחסור בעובדים.

בעת הרמת הארגזים, חש התובע כאב חד באזור עמוד השדרה הצווארי. לטענתו, עבודה זו לא הייתה חלק משגרת עבודתו הרגילה וכללה הרמת משטחים במשקל של 10-15 ק"ג למשטח, כאשר משלוח כלל כ-6 משטחים, כלומר כ-60 ק"ג.

התובע טוען לרשלנות המעסיקה הנתבעת 1 בכך שלא דאגה לשיטת עבודה מתאימה, לא הזהירה מפני סיכונים, לא דאגה לעובדים בעלי הכשרה מתאימה, העמיסה עבודה רבה, פעלה במחסור בכוח אדם, לא הדריכה כראוי ולא דאגה לציוד מגן. הוא מוסיף כי התאונה נגרמה מציוד מסוכן או שימוש מסוכן בו, וכי הנתבעת הפרה חובה חקוקה לפי פקודת הבטיחות בעבודה ותקנותיה.

התובע דורש פיצויים בגין אובדן השתכרות בעבר ובעתיד, הוצאות רפואיות (כולל קנאביס רפואי), הוצאות נסיעה, עזרת צד ג' בעבר ובעתיד, כאב וסבל ואובדן הנאות חיים. הוא מעריך את סך נזקיו ב-647,000 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד ומע"מ.

טענות הנתבעות:

הנתבעות מכחישות את גרסת התובע לנסיבות הפגיעה ואת אחריותן. הן טוענות כי התובע לא נפגע בנסיבות הנטענות, וכי גם אם נפגע, הנתבעת 1 לא התרשלה ולא הפרה כל חובה חקוקה.

לטענתן, התובע לא נדרש לבצע עבודה שלא הסכים לה או לא הכיר אותה, וכי חלק מעבודתו, במיוחד בתקופות עומס, כלל חלוקת משלוחים. הן טוענות כי משקל כל חבילה היה לכל היותר 4 ק"ג, ולא מדובר במשקל חורג מהמותר.

הנתבעות מייחסות לתובע אשם תורם ניכר, בטענה שהוא זה שארז והעמיס את ארגזי המשלוח, והוא זה שהחליט כמה ארגזים לקחת. הן מוסיפות כי התובע ידע או צריך היה לדעת על כאבים או מגבלה בגב ובצוואר ולא דיווח על כך.

הנתבעות טוענות כי אין קשר סיבתי בין הפגיעות הנטענות לאירוע התאונה, וכי מצבו של התובע, ובפרט מצב הדיסק הניווני שלו, היה מוביל לפריצת הדיסק בכל מקרה, בסמיכות זמנים, גם ללא אירוע תאונתי. הן מציינות כי המומחה הרפואי מטעם בית המשפט העיד כי הרמת המשקל אינה הסיבה לפריצת הדיסק.

הנתבעות מכחישות את נזקיו הנטענים של התובע, לרבות האמור בחוות הדעת שהגיש. הן טוענות כי התובע שב לתפקד כרגיל, לא נגרמו לו הפסדי הכנסה, וכי הפיצויים הנתבעים מופרזים ומוגזמים.

הן מדגישות כי המוסד לביטוח לאומי קבע לתובע נכות צמיתה בשיעור 5% בלבד, גם לאחר ערר. הן מבקשות לנכות מכל סכום פיצויים שייפסק תשלומים שקיבל התובע מהמל"ל, בסך 24,311 ₪ (מיום 5/3/23) ו-3,745 ₪ (מיום 27/1/2020), משוערכים.

הראיות והעדויות:

מומחים רפואיים:

מומחה ביהמ"ש,ד"ר יורם פולמן, בחוות דעתו מיום 15/8/2023, מציין כי בדק את התובע ביום 18/5/2023 ומתאר את תלונות התובע בגין כאב והגבלה בתנועות הצוואר, נימול ותרדמת בידיים, וכן נימול ברגל ימין מזה שנים. בבדיקת הצוואר, המומחה התרשם מהגבלה קלה בכיפוף-יישור. הוא ציין כי בדיקת MRI לעמוד שדרה צווארי הדגימה בקע דיסק משמעותי ב-C5-6 מימין, ללא סימני מיאלופתיה. המומחה קובע לתובע נכויות זמניות:

100% למשך חודש.

50% למשך חודשיים נוספים.

ונכות צמיתה אורתופדית של 10%. המומחה קובע כי לא נותרה נכות נוירולוגית.

בחקירתו בבית המשפט ביום 3/4/2025, מומחה ביהמ"ש קובע כי "יש עומס מסוים כשמרימים משקל 20 ק"ג, זה הטריגר שהדיסק פרץ". מהומחה מדגיש כי לפני האירוע התובע לא סבל מסימפטומים של פריצת דיסק, וכי קיימת סמיכות לאירוע, לאירוע ולהחלמה.

מומחה מטעם התובע, ד"ר דרור רובינסון, בחוות דעתו מיום 24/10/2021, קבע לתובע נכות בשיעור 20% בגין הגבלה בתנועות הצוואר ו-15% בגין נזק שורשי, ובסך הכל נכות משוקללת של 32%, כתוצאה מהאירוע התאונתי מיום 26/9/2016.

בחוות דעת משלימה מיום 2/1/2023, ד"ר רובינסון השיב לחוות דעתו של מומחה הנתבעות,  פרופ' נרובאי, וציין כי פרופ' נרובאי התעלם ממספר מסמכים וממצאים של נוירולוג לגבי נזק מוטורי ופגיעה תפקודית קשה. הוא עמד על קביעתו בדבר נכות התובע.

פרופ' יעקב נרובאי, בחוות דעתו מיום 29/12/2022, מציין כי בדק את התובע ביום 20/12/2020 וקבע כי לתובע נכות בשיעור 5% לצמיתות לפי סעיף 37(א)(5) (מותאם בחלקו) של תקנות הביטוח הלאומי, וכי אין מקום להפעיל תקנה 15.

פרופ' נרובאי ציין כי אין כל הפרעה מוטורית, וכי ההפרעות בתחושה קלות ביותר. הוא לא קיבל את חוות דעתו של ד"ר רובינסון.

קביעות המוסד לביטוח לאומי:

המוסד לביטוח לאומי הכיר באירוע כתאונת עבודה וקבע לתובע נכות בשיעור 5% בלבד. התובע קיבל מהמל"ל תגמולים בסך 24,311 ₪ ביום 5/3/2023 ו-3,745 ₪ ביום 27/1/2020.

עדויות נוספות:

התובע העיד בעצמו ביום 3/4/2025 וסיפר על השתלשלות האירועים, עבודתו אצל הנתבעת מאז 2009, תפקידיו השונים, ופיטוריו ב-2020 עקב מגבלותיו הרפואיות. הוא ציין כי שכרו עלה משמעותית לפני פיטוריו.

עוזרי, מנהל בנתבעת, העיד כי משלוחים גדולים במשקל 10-12 ק"ג למשטח נשלחים עם רכב. התובע ועדים מטעמו טענו כי לא היו הנחיות בטיחות בנתבעת.

דיון והכרעה – חבות:

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הראיות והעדויות, אני מוצא כי קיימת חבות מצד הנתבעות.

עדויות התובע ועדים מטעמו, כמו גם ממצאי המומחה מטעם בית המשפט, תומכים בגרסת התובע לפיה נפגע בעת הרמת משא חריג.

עבודת התובע בהרמת משטחי מזון כבדים, במשקל כולל של כ-60 ק"ג, אשר לא הייתה בשגרת תפקידו הרגיל, ללא הנחיות בטיחות ובמחסור בכוח אדם, מהווה רשלנות של המעסיקה, הנתבעת 1. מכאן שהנתבעת 1 הפרה את חובת הזהירות ובפרט את חובתה לדאוג לסביבת עבודה בטוחה ולשיטות עבודה מתאימות.

הקשר הסיבתי בין האירוע לנזק הרפואי הוכח באמצעות עדות מומחה בית המשפט, ד"ר פולמן, אשר אישר כי הרמת המשקל הכבד שימשה כ"טריגר" לפריצת הדיסק, בהתחשב בכך שהתובע לא סבל מסימפטומים דומים לפני האירוע.

טענת הנתבעות בדבר אשם תורם של התובע נדחית. התובע פעל תחת לחץ לסייע למעסיק שהיה במצוקת עובדים, ללא הנחיות בטיחות ברורות, ונדרש לבצע עבודה חריגה. ברור שבנסיבות כאלה, אין זה ראוי לנכות אשם תורם כאשר מאזן הלחצים בקבלת דרישה לבצע עבודה, נוטה לטובת התובע – העובד.

דיון והכרעה – נזק:

אבדן השתכרות בעבר:

אני מקבל את גרסת התובע כי פוטר ב-2020 עקב מגבלותיו הרפואיות, מה שהעיד על פגיעה ממשית בכושר השתכרותו. בהתחשב בעובדה שהתובע נאלץ להשתלב בעבודות שונות, כולל עבודה ללא שכר, וכי שכרו עלה משמעותית לפני פיטוריו, אני מוצא כי נגרם לו הפסד השתכרות בעבר.

לאחר שיקול אני קובע פיצוי על פי סמכותי בגין אובדן השתכרות בעבר בסך גלובלי של 50,000 ₪, המשקף את תקופת ההיעדרות הממושכת יותר ואת הקושי למצוא עבודה יציבה בעקבות הפגיעה.

אובדן כושר השתכרות בעתיד:

התובע טוען להפסד של 200,000 ₪, המבוסס על מחצית חישוב אקטוארי של 10% נכות משכר ממוצע של 13,800 ₪. הנתבעות טוענות כי נכותו התפקודית נמוכה מהנכות הרפואית שנקבעה.

בהתחשב בקביעות המומחים השונות (32% לרובינסון, 5% לנרובאי, והתייחסות פולמן שקבע 10%) ובנכות התפקודית הגבוהה שציין רובינסון, אני סבור כי יש לפסוק פיצוי בגין ראש נזק זה.

אני קובע פיצוי בגין אובדן כושר השתכרות בעתיד, גם כאן לפי שיקול דעתי על דרך האמדן, בסך 90,000 ₪, המשקלל את הנכות הרפואית והתפקודית, ואת השפעתה על יכולתו של התובע להמשיך לעסוק בעבודות פיזיות.

כאב וסבל:

התובע דורש 45,000 ₪. הנתבעות מציעות 30,000 ₪, בהתחשב בנכות קלה, היעדר אשפוז, ופנייה מאוחרת לבדיקה רפואית.

בהתחשב בקביעות הנכות השונות, בכאבים המתמשכים, ובטיפולים הרבים שעבר התובע, כולל שימוש בקנאביס רפואי, אני מוצא כי נגרם לו כאב וסבל ניכרים.

אני קובע פיצוי בגין כאב וסבל בסך 30,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה.

עזרת צד ג' והוצאות:

התובע טוען לעזרת צד ג' בעבר בסך 60,000 ₪ ובעתיד בסך 50,000 ₪. הנתבעות טוענות כי התובע לא הוכיח צורך בעזרת צד ג' בתשלום.

בהתחשב במגבלות התפקודיות ובצורך בטיפולים, אני מאמין כי התובע נזקק ויזדקק לעזרת צד ג', גם אם לא בהיקף המלא הנטען.

אני קובע פיצוי בגין עזרת צד ג' בעבר ובעתיד על דרך האמדן בסך 40,000 ₪.

הוצאות רפואיות וקנאביס רפואי:

התובע דורש הוצאות רפואיות הכוללות סך של 200,000 ₪ לקנאביס רפואי. הנתבעות טוענות כי לא הונחה תשתית רפואית לקנאביס רפואי וכי טיפולים אלה מכוסים על ידי קופת חולים או המוסד לביטוח לאומי.

השימוש בקנאביס רפואי אושר לתובע עקב התאונה, ומומחה בית המשפט ציין כי התובע יידרש למשככי כאבים ורפואה משלימה. גם אם חלק מהעלויות מכוסות, ייתכנו הוצאות שאינן מכוסות.

אני קובע פיצוי בגין ראש נזק זה בסך 60,000 ₪.

ניכוי תגמולי מל"ל:

יש לנכות מסכום הפיצויים את התגמולים שקיבל התובע מהמוסד לביטוח לאומי. התובע קיבל 24,311 ₪ ביום 5/3/2023 ו-3,745 ₪ ביום 27/1/2020. סכומים אלה ינוכו כשהם משוערכים.

סוף דבר

התביעה מתקבלת באופן זה שאני מחייב את הנתבעות לשלם לתובע את הסכומים כדלקמן:

הפסד שכר לעבר -                           50,000 ₪

הפסד שכר לעתיד -                         90,000 ₪

כאב וסבל -                                      30,000 ₪

עזרת הזולת עבר ועתיד -               40,000 ₪

הוצאות רפואיות עבר ועתיד -       60,000 ₪

סה"כ -                                             270,000 ₪

מסכום זה ינוכו תגמולי המל"ל בסך 24,311 ₪ (מיום 5/3/2023) ו-3,745 ₪ (מיום 27/1/2020), בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד קבלתם ועד ליום התשלום בפועל.

יש להוסיף החזר אגרה, עלויות מומחים בהם נשא התובע ושכ"ט עו"ד בשיעור של 20% ומע"מ.

ניתן להגיש פסיקתא לחתימתי לפי הצורך.

ניתן היום, כ' אייר תשפ"ו, 07 מאי 2026, בהעדר הצדדים.