פס"ד בבקשה לביטול צו קיום צוואה

זוהי בקשה לביטול צו קיום צוואה.

רקע חיוני

1. ביום 30.10.2019 ציווה מר X ז"ל (להלן – המנוח), את כל רכושו לאחיינו, הוא המשיב בבקשה שלפניי.

2. ביום X נפטר המנוח, וביום 18.01.2024 ניתן צו קיום לצוואתו.

3. ביום 20.04.2025 (כך על פי החלטת הרשמת לענייני ירושה) הגישו המבקשים, הם בניו היחידים של המנוח, בקשה לביטול צו קיום הצוואה.

4. ברקע, מערכת יחסים מורכבת שאינה במחלוקת. המנוח ומשפחתו חיו שנים ארוכות בX. לימים המנוח ואשתו התגרשו, המנוח נקלע למשבר נפשי, אשר הוֹבִילוֹ לשוב לארץ בסיוע גיסו (אביו של המשיב). לאורך שנים ליוו וסייעו אביו של המשיב (ובהמשך המשיב עצמו) במנוח, בעוד שהמבקשים, בניו, לא היו עמו בקשר.

5. הסיבות לנתק בין המנוח למבקשים אומנם במחלוקת, אך הן לא חודדו די הצורך בידי הצדדים, ומכל מקום, אין הן מעלות או מורידות לשם הכרעה בעניין שלפניי.

    

    

    

   המחלוקת וטענות הצדדים

6. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה האם התנאים המאפשרים להורות על ביטול צו קיום צוואה בהתאם לסעיף 72(א) לחוק הירושה, התשכ"ה – 1965 (להלן – החוק) באו בנסיבות המקרה על סיפוקם שאז יבוטל הצו; שמא לאו, שאז צו קיום הצוואה ימשיך ויעמוד על מכונו.

7. המבקשים טענו מצדם כי המנוח נעדר כשרות משפטית לערוך את הצוואה והיה נתון להשפעה בלתי הוגנת מצד המשיב, אשר ניצל את תלותו בו. עוד טענו למעורבות פסולה של המשיב בעריכת הצוואה, לזיוף חתימת המנוח, ולכך שסרטון התיעוד של עריכת הצוואה חלקי וערוך. לטענתם לא עודכנו כדין על עצם הבקשה לצו קיום צוואה, וכי השיהוי בהגשת בקשתם לביטול הצו מוצדק בשל קשיי שפה, ריחוק גיאוגרפי, קושי כלכלי וקיום מגעים בין הצדדים. המבקשים הדגישו את סיכויי ההליך הגבוהים לשיטתם, לאור מכלול הטענות שהעלו.

8. המשיב טען לעומתם כי המנוח היה כשר משפטית וצלול בדעתו בעת עריכת הצוואה, כפי שמעידה תעודת הרופא המטפל ד"ר א.ס. (פסיכיאטר ופסיכוגריאטר) מיום 26.10.2019. רצונו הברור של המנוח היה להוריש את רכושו למשיב אשר היה מסור כלפיו במשך 23 שנים, ולא לילדיו שהתנכרו לו. המשיב הכחיש השפעה בלתי הוגנת או מעורבות פסולה בעריכת הצוואה. לטענתו המבקשים ידעו בזמן אמת על פטירתו של אביהם, על תוכן צוואתו ואף על ההליך לפני הרשמת לענייני ירושה. בקשתם לביטול הוגשה בשיהוי ניכר ובלתי מוצדק ויש לדחותה.

    

   דיון והכרעה

9. הליך ביטול או תיקון צו קיום צוואה הוא הליך חריג, שכן צו קיום צוואה נחשב כפסק דין חפצה וחל עליו כלל סופיות הדיון. סעיף 72(א) לחוק מבקש לאזן בין עקרון סופיות הדיון, המעניק יציבות וודאות, לבין עקרונות משפט כמו קיום רצון המצווה וגילוי האמת, וקובע כך: "נתן רשם לעניני ירושה או בית משפט צו ירושה או צו קיום, רשאי כל אחד מהם, לגבי צווים שנתן, לפי בקשת מעוניין בדבר, לתקנם או לבטלם על סמך עובדות או טענות שלא היו בפניו בזמן מתן הצו; ואולם ראה רשם לעניני ירושה שלא להיזקק לעובדה או לטענה שהמבקש יכול היה להביאה לפני מתן הצו, או שיכול היה להביאה לאחר מכן ולא עשה כן בהזדמנות הסבירה הראשונה, יעביר את הבקשה לבית המשפט".

10. השיהוי והשפעותיו האפשריות מהווה אבן בוחן להכרעה בבקשה, כאשר לבית המשפט שיקול דעת לקבל טענה או עובדה, שלא עמדו לפניו בעת מתן הצו, גם במקרה של איחור אשר הוטעם באופן מספק. ככלל, ככל שהשיהוי ממושך יותר, כך נטל השכנוע המוטל על המבקש להצדקתו כבד יותר. בית המשפט יבחן את מידת האיחור, את סבירותו של ההסבר שניתן לו ואת הפגיעה שנגרמה ליכולת לברר את העובדות או להסתמכות צדדים שלישיים על הצו.

11. בטרם אבחן את מידת האיחור וסבירותו אתייחס לטענת המבקשים לפיה דחיית בקשתם עתה כמוה כסילוק על הסף, אשר ייעשה רק במקרים חריגים במיוחד. ובכן, לא כך הוא. בית המשפט המחוזי עמד על הדברים וכך קבע "בשעה שבית המשפט צריך להכריע האם לסלק על הסף תובענה, עליו לבחון האם יש התכנות ולו קלושה לתביעה וככל שישנה, התביעה לא תדחה על הסף אלא תידון לגופה... ברם, המצב שונה שעה שמדובר בתביעה לביטול פסק דין או בתביעה לביטול צו קיום צוואה שמעמדו דומה לפסק דין. במצב כזה, יש לבחון ראשית האם המבקש עומד בדרישות המקדמיות ובקריטריונים הנדרשים על מנת שתפתח בפניו הדלת לשמוע טענות שהיה צריך לשמוע ולטעון בטרם שניתן פסק הדין או צו קיום הצוואה. שהרי, היה למבקש הביטול את יומו לטעון את כל טענותיו לאחר שהוגשה הבקשה לקיום הצוואה ועוד טרם מתן הצו. אם מבקש הביטול לא ניצל זכות זו במועד, היינו בהזדמנות הראשונה (הלכת שרייבר והלכת לשינסקי), יש לבחון האם יש לאפשר לו הזדמנות נוספת..." (עמ"ש (ת"א-יפו) 17158-10-20 פלוני נ' אלמונית [נבו] (16.12.2021) (להלן – עניין פלוני)).

12. ועתה לעצומה של בקשה.

13. על פי החלטת הרשמת לענייני ירושה מיום 15.06.2025, ביום 18.01.2024 ניתן צו לקיום צוואת המנוח מיום 30.10.2019. הצו ניתן כדין, תוך שמירת המועדים הקבועים בחוק ובתקנות. ביום 20.04.2025, היינו כשנה ושלושה חודשים לאחר מתן הצו, הגישו המבקשים את בקשתם לביטולו. אחלק את התקופות לשתיים, ממועד הגשת הבקשה לצו קיום צוואה ועד מתן הצו; וממתן הצו ועד להגשת הבקשה לביטולו.

     

    התקופה הראשונה

14. אף לשיטת המבקשים עצמם, פחות משבועיים לאחר לכתו של המנוח (X), פנה מטעמם עו"ד (שמקום מושבו X) לב"כ המשיב ובירר על אודות ההליך (סעיף 6 לתצהיר התמיכה בבקשה). לטענת המבקשים, מענה לפנייה זו התקבל רק ביום 17.12.2023 (סעיף 8 לתצהיר התמיכה בבקשה). אומנם עיון בתשובת ב"כ המשיב מעלה כי הוא ביקש לקבל ייפוי כוח כדי לשלוח לעו"ד הפונה את עותק הצוואה, אלא שעוד במסגרת זו מסר כי הגיש ביום 29.11.2023 בקשה לקיום הצוואה.

15. יוצא מכך, כי אף אם אלך לגישת המשיבים, הרי שהם ידעו על ההליך המתנהל לפני הרשמת לענייני ירושה בזמן אמת ולכל הפחות חודש בטרם ניתן הצו.

16. ואדגיש לא מדובר בטענה או עובדה שלא היו ידועות למבקשים בעת הדיון לפני הרשמת לענייני ירושה. בבקשתם ריכזו את עיקר טענותיהם בטעמי ההתנגדות, אשר מעצם טיבם – במערכת היחסים שאינה במחלוקת – היו ידועים להם כבר אז, וממילא לא נטען אחרת.

17. רק בסיכומים, לאחר שבדיון נתחדדה סוגיית השיהוי, הקדישו המבקשים מקום נרחב לחובת היידוע המעוגנת בתקנה 14(ב)(4)(ב) לתקנות הירושה, התשנ"ח-1998, כדי לנסות ולהתמודד עמה.

18. כדי שלא אמצא מחסיר אוסיף בהקשר זה, כי מעבר לעובדה שטענת אי היידוע כדין עלתה רק בסיכומים, ולכך שראינו כי לכל הפחות חודש עובר למתן הצו הודיע ב"כ המשיב לעו"ד הX על עצם הגשת הבקשה, הרי שלסיכומי התשובה צורפה התכתבות בין המשיב למבקש 1 ביישום וואטצאפ (אשר לא נסתרה) בה ביקש המבקש 1 מהמשיב לקבל את המסמכים, בתשובה ענה לו המשיב כי לפי הנוהל יש לשלוח את זה פיזית ובמענה לכך כתב המבקש 1 (ביום 1.12.2023) "... אני מבין את מה שאתה אומר אבל אני רוצה לראות את המסמכים כבר כדי שלא אאבד זמן או שלא אחמיץ מועד משפטי כלשהו. לכן בבקשה שלח לי את המסמכים באימייל או תן לי את פרטי הקשר של עורך הדין שלך כדי שאוכל לפנות אליו ישירות. תודה".

19. התכתבות זו מלמדת על ידיעה ברורה בדבר כוונה לנקוט בהליכים (עוד קודם שנשלחה תגובה לעו"ד הX) ועל הבנה מלאה של משמעות המועדים מבחינה משפטית. אין כל הסבר מדוע לא פנו המבקשים בבקשה כלשהי לרשמת לענייני ירושה בטרם ניתן הצו. ההיאחזות בטענות דיוניות, בנתונים אלה, אינה יכולה לרפא את מחדלם בתקופה הראשונה.

     

    התקופה השנייה

20. המבקשים חדלו אם כן לפעול מול הרשמת לענייני ירושה, הגם שעמדה להם האפשרות, ואולם גם לאחר מתן הצו, נדרשו להם לא פחות משנה ושלושה חודשים לשם הגשת הבקשה לביטולו. ואזכיר, מדובר בצו קיום צוואה שמעמדו כפסק דין חפצה; כאשר המשיב, הוא הנהנה על פי הצוואה, פעל לאורה והסתמכותו על צו הקיום התבססה והלכה.

21. בנסיבות מדובר בשיהוי, נותר לבחון אם הוא נעוץ בטעמים מספקים, שאז הוא עשוי להימחל.

22. הטעמים לשיהוי, כפי שנטענו על ידי המבקשים, נעוצים בקשיים כלכליים, קשיי שפה, מרחק גיאוגרפי וקיום מגעים בין הצדדים. אבחן אותם על פי סדרם.

23. טענת הקשיים הכלכליים לא עלתה במסגרת הבקשה או בתצהיר, אלא לראשונה בדיון שנערך ביום 21.01.2026. גם במסגרת זו הדברים נאמרו בתשובה לשאלת בית המשפט בסוגיית השיהוי, מפי בא כוח המבקשים, בלשון זהירה "להבנתי בגלל קשיים כלכליים לא הוגשה בקשה במועד מוקדם יותר" (עמ' 1 לפרוטוקול שורות 30-29). המבקשים חזרו על טענה זו בסיכומים שהגישו, אלא שטענות אלו כלל לא נתמכו בראיות כלשהן והן אינן מתיישבות עם עצם הפעלתו של עו"ד X ימים ספורים לאחר פטירת המנוח.

24. גם טעמי קשיי השפה או המרחק הגיאוגרפי אינם משכנעים. ראשית, הם נכונים רק ביחס למבקש 1 (המתגורר בX), כך שאחיו המבקש 2 (המתגורר בישראל), יכול היה לעסוק בעניין בארץ. שנית, ומבלי להיכנס לשאלה האם אכן קיים קושי שפתי או מדוע הקושי פעל את פעולתו רק בסמוך למתן צו קיום הצוואה (שכן ממועד הגשת הבקשה שלפניי לא הייתה לו כל השפעה), הרי העו"ד הX פנה, וקיבל תשובה, בשפה האנגלית באמצעות דואר אלקטרוני. כך שבזמן אמת נמצא מענה לקשיים אלה.

25. גם טענת ניהול המגעים, אשר עלתה אף היא לראשונה בדיון, לפיה היה "שיח מסוים" (עמ' 1 לפרוטוקול שורה 27) אינה מושיעה את המבקשים. מעבר לדלותה, הרי שכבר הובהר בפסיקה כי "מדיניות משפטית ראויה תומכת אף היא בצמצום האפשרות לראות בקיומו של מו"מ – אף אם הוא התקיים – כסיבה מוצדקת שלא להתנגד לצוואה במועד... אין לעודד מצב בו מי שסבור שיש לו טענות כבדות משקל כנגד צוואה, יישב בחיבוק ידיים, לא יפעל להגן על זכויות, לא יגיש התנגדות לצוואה, יאפשר מתן צו קיום צוואה שכוחו יפה כלפי כולי עלמא, ואז, יבקש לפנות לגישור ולמו"מ ואם המו"מ ייכשל, יתאפשר לו לפתוח את כל ההליך מחדש. מי שיש לו טענות כבדות משקל כנגד צוואה כמו שיש למערער, צריך להעלותם בהזדמנות הראשונה או לבקש ארכה להגשת ההתנגדות" (פסק הדין בעניין פלוני לעיל).

26. לסיכום חלק זה אבהיר, בית המשפט העליון קבע כי לבית המשפט מסור "שיקול הדעת שלא להיזקק לבקשה, בין משום שבידי המבקש היה להביא את העובדה או הטענה לפני מתן הצו, והוא לא עשה כן, ובין משום שבידי המבקש לא היה אמנם להביא את העובדה או הטענה לפני מתן הצו, אך הוא השתהה להגיש את בקשתו ולא הביאה בהזדמנות הסבירה הראשונה" (ראו: ע"א 4440/91 צבי טורנר נ' מאיר טורנר [נבו] (14.06.1993)). במקרה שלפניי כל הטענות העשויות לשמש את המבקשים בהתנגדותם לצוואה, ידועות היו להם (או לכל הפחות יכלו לדעת עליהן) בזמן אמת. אף לא אחת מהן נתגלתה בשלב מאוחר יותר. כך שלמעשה מקרה זה אינו עונה על אחת משתי האפשרויות עליהן עמד בית המשפט העליון כמבססות שיקול דעת להיזקק לבקשה.

27. למעשה די בכך כדי לדחות הבקשה, אך משטענו המבקשים בזכות סיכויה הטובים של התנגדותם, באופן העשוי להזכיר בחינה של סיכוי הגנה בבקשה לביטול פסק דין בהיעדר הגנה, מצאתי להתייחס אף לזאת, בבחינת למעלה מהצורך.

     

    סיכויי ההליך 

28. בית המשפט העליון חזר והבהיר כי על המבקש לבטל צו קיום צוואה "לשכנע שהתקיימו בעניינו תנאי סעיף 72(א) לחוק הירושה שמאפשרים ביטול צו קיום צוואה לאחר שנודעו טענות ו/או עובדות שלא היו בפני הרשם בעת מתן הצו. מדובר בחריג לכל סופיות הדיון... כאשר בין השאר על בית המשפט לשקול מה טיבה, מהותה ומשקלה הלכאורי של העובדה החדשה שמצדיקה לטענת המבקש את שינוי צו הירושה שניתן" (בע"מ 1482/22 פלוני נ' פלונית [נבו] (8.5.2022)).

29.  במקרה זה הועלו כמעט כל הטענות המוכרות כטענות התנגדות, אלא שבשל היעדר מידע מהימן אצל המבקשים או למצער היכרות עם הפרטים מזמן אמת, לצד הסיפור המשפחתי, הן נראות יותר כמהלך המבוסס על תקווה מאשר על עובדה. ולא רק זאת, אלא שמשקלן הלכאורי של הטענות נמוך ובהתאמה סיכויי ההתנגדות נמוכים. אפרט.

30. אשר לטענת הכשרות המשפטית לצוות, המבקשים טענו כי מצבו הרפואי של המנוח (פיזית ומנטלית כאחד), שללו את כשרותו המשפטית. טענה זו בוססה, בין היתר, על מצבו הנפשי, הסתגרותו והנתק עם הסביבה. כאמור, טענות אלה הן יותר בבחינת פרשנות מאשר טענות מבוססות עובדה, בהינתן שהמבקשים כלל לא היו בקשר עם המנוח בשנים שלפני פטירתו או בסמוך למועד עריכת הצוואה.

31. זאת ועוד, מול טענות המבקשים בהקשר זה קיימת תעודה רפואית מזמן אמת (מיום 26.10.2019), מאת הרופא הפסיכוגריאטר, אשר טיפל במנוח וקבע כי הוא כשר לצוות, מתמצא בזמן ומקום, מודע לעצמו, למצבו הבריאותי והכלכלי, ואינו זקוק כלל לאפוטרופוס. הטענות לגבי היום בו נבדק המנוח (שבת) או ההיכרות הרפואית המוקדמת, אינן פוגעות כשעצמן בתוקפה של תעודת הרופא אשר נעשתה לצורך עשיית הצוואה. אוסיף בהקשר זה כי ייתכן שההיכרות הרפואית המוקדמת רק מוסיפה למשקלה של תעודת הרופא.

32. אבהיר, ספק של ממש אם טענה כללית של היעדר כשרות משפטית יכולה להצדיק, בנסיבות שלפניי, בקשה לעיון בתיקו הרפואי של המנוח. ואדגיש, אף אם בבדיקת תיקו הרפואי של המנוח יתגלה כי סבל ממחלה כלשהי הפוגעת בקוגניציה, אין בזאת די כדי לבסס טענה להיעדר כשרות משפטית. כבר נקבע כי "המבחן הקובע הינו מבחן השעה שבה נעשתה הצוואה, קרי, גם מקום בו היו תקופות בהן התערפלה דעתו של המצווה, ככל שהיה צלול ביום עשיית הצוואה, הרי הוא הבחין בטיבה שעה שעשה אותה ...כלומר אין די בכך שחוות דעת רפואית תקבע שהמנוח סבל ממחלה כלשהי אף אם מדובר במחלה הפוגמת ביכולתו לקבל החלטות (דימנציה, אלצהיימר או להבדיל מחלות נפש). יש צורך להראות בהסתברות גבוהה ובראיות משכנעות כי בעת עריכת הצוואה, הסיכוי שהמצווה היה נעדר כשירות הינו גבוה" (פש"ר (נצרת) 33167-10-17 מנור נ' כונס הנכסים הרשמי [נבו] (20.12.2023)).

33. אשר לטענת ההשפעה הבלתי הוגנת, גם כאן, ספק גדול אם טענה כללית הבאה מפי מי שלא יודעים להעיד על שגרתו של המנוח, לא היו עמו בקשר, וכל טענותיהם מהוות הסברים אפשריים למערכת נסיבות מוסקת, מבססת את החזקה לקביעת קיומה של תלות מצד המנוח במשיב בהתאם למבחנים שנקבעו בפסיקה לעניין זה (ראו למשל דנ"א 1516/95 מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה [נבו] (1998) (להלן – עניין מרום)).

34. אף אם אניח לטובת המבקשים כי בכוחם לבססה בהמשך, הרי שסיכויי הטענה אינם מהמשופרים. ראשית, לא כל השפעה תחשב לפסולה. רק טבעי שאדם יושפע מהסובבים אותו ומהקשרים שבחייו. רק השפעה חריגה, כזו המכוונת את רצונו של המצווה במקומו, תחשב לפסולה (ע"א 4377/04 הולצברג נ' מירז [נבו] (2004)). כך שהמרחק הראייתי שעל המבקשים לעבור גדול. שנית, השפעה פסולה כשלעצמה אינה שוללת את תוקף הצוואה רק מעצם קיומה. דרוש קשר סיבתי בין ההשפעה לבין הוראות הצוואה (ע"א 1729/06 אדמסקי נ' אדמסקי [נבו] (2.8.2007)). שלישית, מתוך הנתונים העובדתיים שאינם במחלוקת נראה כי בעניינינו מתקיימים מקצת המבחנים שנוסחו בעניין מרום לעיל, הסותרים את חזקת ההשפעה הפסולה, ובהם מבחן הקרבה הרגשית, מבחן ההשפעה המותרת, ומבחן הגיונה של צוואה.

35. המנוח הסביר בסעיף 3 לצוואתו מדוע ציווה כפי שציווה ופרט שהמבקשים ניתקו עמו קשר ולא גילו עניין במצבו, בניגוד למשיב שסייע לו ותמך בו לאורך שנים. הדברים עולים אף מהסרטון המתעד את בירור הרצון החופשי, שם הוקלט המנוח מאשר מספר פעמים כי הצוואה נעשית מרצונו החופשי וכאשר נשאל "אז אתה מעדיף לתת את הרכוש שלך לX, ולא לילדים שלך, זה מה שאתה מעדיף", השיב "לX ולא לילדים שלי".

36. אשר לטענת הסרטון הערוך וטענת זיוף הצוואה, אף הן טענות בעלמא שעצם העלאתן מעידה על חולשת התשתית הלכאורית.

37. צו קיום הצוואה ניתן על יסוד תצהירי עדים (עוה"ד שערך את הצוואה ומזכירתו), אשר הצהירו כי דרישות הדין באו על סיפוקן. אין כל הכרח לצלם את מעמד החתימה ועצם צירוף סרטון שכזה, אף אם הוא חלקי – באין חובה שכזו בדין – אינו פוגם בתוקף הצוואה.

38. יתרה מכך, צפיתי בסרטון מספר פעמים, תוכן הצוואה (שאינו מורכב, רב פרטים או מסובך) הוקרא למנוח, והיכן שצריך גם הוסבר לו בלשון פשוטה. ניתן להתרשם כי הוא הבין את הדברים והיה איתן בדעתו לצוות את רכושו למשיב ולא למבקשים. לאורך השיח הוא בקשב ומעורה במתרחש. בהקשר זה, מלבד דברי השיח, ניתן להתרשם גם ממחוות פנים. המנוח שמר לאורך כל הסרטון על קשר עין עם עורך הדין, ופעם אחת אף הפנה מבט למזכירתו של עורך הדין (העדה הנוספת),  אשר צילמה את הסרטון.

39. בסוגיית עריכת הסרטון, אפשר להבין כי עורך הדין אומר למזכירתו בסופו "אפשר לס...." ואז הסרטון נפסק. מה שמסתדר עם הסברו של עורך הדין בתצהירו כי החלק המצולם נועד רק לשם התרשמות ממצבו הקוגניטיבי של המנוח ורצונו החופשי ולא לצורך אימות החתימה – דבר הנעשה בנפרד בעצם חתימתו כעד, יחד עם מזכירתו, על גבי הצוואה (ראו סעיפים 17-12 לתצהיר עו"ד י. ב.ב.). 

40. הטענה בדבר זיוף נוספה בשלב מאוחר יותר וללא כל ביסוס. צירוף דוגמת חתימה ממסמך בודד שצורף לסיכומים, מבלי שברור מתי נחתם ומהו פרק הזמן המבדיל בין שתי החתימות, אינו יכול להוות בסיס שכזה. אוסיף בהקשר זה כי הסרטון, הגם שאינו מתעד את רגע החתימה, בצירוף חתימת העדים (עוה"ד ומזכירתו), אשר הגישו תצהירים בהליך לפניי מחדדים את פריכותה של הטענה; ולא רק זאת, שהרי טענת הזיוף סותרת את טענת ההשפעה הבלתי הוגנת, מה שמעיד על אי ידיעת הפרטים ועל חולשת הטענות.

41. לבסוף, וביחס למעורבותו של המשיב בעריכת הצוואה, המבקשים טוענים כי המשיב הזמין את עורך הדין ושילם עבור עריכת הצוואה בביתו של המנוח. בהגינותם (משום שבנסיבות הם אינם מכירים את הפרטים מקרוב), טענו המבקשים כי אף אם שכרו של עורך הדין שולם מכספי המנוח, הרי שלמשיב הייתה גישה בלתי מוגבלת לכספים. ובכן, גם טעם פסילה זה אינו בעל סיכויים של ממש להפוך את הקערה על פיה. הרי המבקשים לא טוענים לכך שהמשיב ערך את הצוואה או היה עד לחתימתה, אלא שהיה מעורב בעריכתה בדרך אחרת. את התיבה "בדרך אחרת" יש למלא תוכן על פי נסיבות המקרה ולהפעיל את מבחן השכל הישר.

42. בית המשפט העליון עמד על כך ש"מעורבותו של הנהנה נבחנת על-פי נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה. ברוח זו נפסק כי העובדה שהנהנה הזמין את עורך-הדין שערך את הצוואה ושילם את שכר-טרחתו והעובדה שתוכנה של הצוואה נמסר לעורך-הדין על-ידי המערער אין בה משום נטילת חלק פסול בעריכת הצוואה... ביצוע שליחות מטעם המצווה, אשר ביקש כי עורך-הדין יסור אליו לשם עשיית הצוואה – אינה חלק מעריכת הצוואה...; העובדה שהנהנית מן הצוואה הביאה את המצווה לעורך-הדין שטיפל בעבר בענייניה שלה ואף סייעה לו בפרטים שנדרשו לצורך הצוואה אינה עולה כדי נטילת חלק בעריכת הצוואה... (ע"א 6496/98 בוטו נ' בוטו [נבו] (4.1.2000)).

43. יוצא אם כך שאפילו היו נכנסים המבקשים לאיזו מהחלופות המאפשרות לבחון את בקשתם – וכפי שהראיתי לעיל הם לא – עדיין סיכוייהם, בהינתן כי לא היו בקשר עם המנוח, כאשר טענותיהם אינן אלא גישוש אחר "דבר מה" פסול, הרי שסיכויי ההליך נמוכים.

44. לכן אפוא במכלול הנסיבות כולן דין הבקשה להידחות וכך אני מורה. 

45. נוכח הדרך הדיונית בה הגיע העניין לסיומו, מצאתי לפסוק הוצאות על הצד הנמוך, המבקשים יישאו בהוצאות המשיב בהליך בסך כולל של 10,000 ₪.

     

     

     

    ניתן היום, ט"ו סיוון תשפ"ו, 31 מאי 2026, בהעדר הצדדים.