פס"ד בתביעות לאיזון משאבים וביטול הסכם ממון

על המדוכה שתי תובענות שהוגשו על ידי הצדדים. תחילה הוגשה תובענה מטעם האישה, תלה"מ 40595-01-22, להורות על פירוק שיתוף זכויות הצדדים במגרש ועריכת איזון משאבים בנכסיהם, כפי הוראות הסכם ממון שנחתם ביניהם (להלן: "האישה", "תובענה לאיזון משאבים") ולאחר מכן הוגשה תובענה על ידי האיש, תלה"מ 43399-01-24, להורות על ביטול הסכם הממון (להלן: "האיש", "ביטול הסכם ממון").

עסקינן בתובענות שהוגשו בינואר 22 וינואר 24 (בהתאמה) כאשר ביולי 24 הועברו לטיפולו של מותב זה, וזאת לאחר שניתנו הוראות לקידום התובענה, מונה אקטואר ואף נקבע מועד לשמיעת ראיות.

כפי שיובא להלן הצדדים חלוקים בסוגיות רבות, ובעיקר בשאלה האם הסכם הממון בר תוקף או שמא יש להורות על ביטולו. הואיל ושתי התובענות קשורות ביניהן, כך שהכרעה באחת משליכה על האחרת, יש חשיבות לסדר בירורן כך שתחילה תוכרע התובענה העוסקת בשאלת מעמדו של הסכם הממון ולכן אדון בה תחילה.

הכרעת בית המשפט בסוגיה תניח את המתווה לפיו יהיה לברר שאלת חלוקת הרכוש, בין הצדדים. ככל שייקבע כי ההסכם תקף, יהיה לבחון טענות הצדדים בהתאם להוראותיו הספציפיות של ההסכם וככל שייקבע כי דין ההסכם להתבטל, יבחנו הטענות בהתאם להוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973.

רקע:

הצדדים נישאו זל"ז כדמו"י ביום 24.6.2018 והתגרשו ביום 21.3.2022 מנישואין אלו נולדו לצדדים שני ילדים.

הצדדים חתמו על הסכם ממון שאושר על ידי נוטריון ביום 21.6.2018 (להלן: "ההסכם", "הסכם ממון".)

בהסכמת הצדדים נקבע מועד הקרע ליום 4.11.2021.

בגדרי התובענה לאיזון משאבים, מונה מומחה מטעם בית המשפט, אקטואר, ביום 26.6.2022, ליתן חוות דעת לאיזון הזכויות הסוציאליות של הצדדים, חשבונות הבנק, רכבי הצדדים, זכויות נזילות ושווי החברה "ט.ג. – xxx בע"מ" (להלן: "החברה") וזו הוגשה ביום 13.7.23. חוות דעת משלימה בשאלת העברת המניות מידי האיש לידי אמו, הוגשה ביום 28.3.2024.

כאמור תחילה אדון בתובענה של האיש לביטול הסכם ממון תלה"מ 43399-01-24.

תלה"מ 43399-01-24 – הסכם הממון -

טענות האיש בתמצית:

יש להורות על ביטול הסכם ממון בטענה שנחתם במרמה, לאחר שהולך שולל ותוך מצג שווא.

טרם הנישואין, ביקש מהאישה לחתום על הסכם ממון וזו נתנה הסכמתה. לשם כך אמו פנתה לחברתה, עוה"ד א.ח.ג. ( להלן : "עוה"ד ח./עוה"ד מטעם האיש") וביקשה ממנה לערוך ההסכם בעבורם. ביום 23.5.2018 עוה"ד א.ח.ג. העבירה טיוטא של ההסכם, באמצעות דוא"ל של האישה. עוה"ד א.ח.ג. העידה כי הצדדים נפגשו עימה, במשרדה, למשך כשעה וחצי – שעתיים, שם הוסברה להם המהות הפרדה הרכושית, בכל הקשור לחברת "ט.ג. – xxx בע"מ" (להלן: "החברה"/ "ט.ג.") וביום 30.5.2018 עדכנה האישה כי הצדדים וויתרו על הסכם ממון.

עוה"ד א.ח.ג. הוסיפה בעדותה כי הצדדים היו מחויכים הפגישה נערכה באווירה נינוחה והיה שיתוף פעולה.

בערב אירוע החינה, 21.6.2018, האישה החתימה אותו במשרדה של מעסיקתה, עוה"ד ע.ח., העוסקת בתחום דיני משפחה, אצלה עובדת כמזכירה, על הסכם ממון שונה מזה שהועבר לידיה על ידי עוה"ד א.ח.ג. והכל עת האישה מציגה בפני האיש, מצג שווא כי הוא חותם על הטיוטה המוסכמת שהועברה על ידי עוה"ד א.ח.ג..

ההסכם שחתם מעגן אינטרסים שונים מאלו שביקש לשמור עליהם, כאשר התברר שהאישה תהיה זכאית לרכוש, זכויות וכספים שנצברו לטובתו, עוד טרם מועד הנישואין ובפועל ההסכם לא מחריג את "ט.ג.". לדבריו הואיל והוא יזם את הרעיון להסכם ממון, אין זה סביר שבסופו של יום יחתום על הסכם נטול היגיון כלכלי מבחינתו וכזה שאינו הגיוני בנסיבות העניין.

האיש שלא הבין את אופן התנהלות האירועים ומאחר ונתן אמון מלא באישה ובמעסיקתה, עת טענו שמדובר בהסכם "עוד יותר טוב", לא העלה בדעתו כי אשתו לעתיד תוליך אותו שולל.

האיש לא קרא את ההסכם וחתם עליו. כששאל את האישה, בנוכחות מעסיקתה, האם מדובר באותו ההסכם שהועבר על ידי עוה"ד א.ח.ג., השיבו השתיים, כי מדובר הסכם טוב יותר ולכן פנה לעוה"ד ונוטריון נ.כ. (להלן: "הנוטריון") שיאשר את ההסכם בהקדם וזה אושר.

כבר עתה יאמר כי החתימה על ההסכם בפני עוה"ד ע.ח. לא העניקה את התוקף המשפטי להסכם, אלא זו שנחתמה בפני עוה"ד נ.כ., מטעמו של האיש, מספר ימים לאחר מכן.

כן יש לציין, כי כבר עתה ניתן ללמוד מטענות האיש שבסופו של יום, טרם אישור ההסכם, הבין כי אין מדובר בהסכם אותו ערכה עוה"ד א.ח.ג. .

מעדותה של עוה"ד ע.ח. עולות סתירות. תחילה העידה כי ראתה את ההסכם של עוה"ד א.ח.ג. שלא היה הוגן ואז העידה שלא ראתה את ההסכם. העידה כי הניחה מה אומד דעתם של הצדדים ומכאן ניתן להסיק כי ההסכם לא היה ברור לצדדים והאיש לא הבין שהחרגת העסק "ט.ג." בוטלה בהסכם שערכה עוה"ד ע.ח..

מעדותו של הנוטריון נ.כ. עולה כי זה דיבר עם האח ד. ושאל אותו האם האיש הבין את ההסכם עליו חתם האח השיב כי לא משנה מה רשום עליו לאשר את ההסכם. הנוטריון הבין כי מדובר בהסכם לא תקין, הואיל והוא מכיר את האח והעסק אשר נבנה והוקם, טרם נישואי הצדדים. 

אינו מבין היטב קרוא וכתוב, סובל מדיסלקציה ונעדר סבלנות לקריאה של מסמכים משפטיים, בשל הפרעות קשב וריכוז. לכך יש להוסיף שימוש בסמים ואלכוהול בתדירות גבוהה, באותה העת, בייחוד בערב החינה אז היה שתוי לכל אורך היום,. לאחר שחגגו ערב קודם טקס "ערבוב חינה".

עוד בילדותו היה ילד שנהג להסתבך ולכן אחיו, ד., שותפו העסקי, שמר עליו ככל יכולתו. בשל הסתבכותו בפלילים נאלצו אמו ואחיו לדאוג ולפקח על ענייניו על מנת שלא יקלע לאירועים נוספים. בתקופה בה התערערו יחסי הצדדים התנהלותו הפכה לבלתי נשלטת ופגעה אנושות בעסק המשפחתי, עד שגרם לחיסול ופירוק החברה שהוקמה בשיתוף עם אחיו בשנת 2017.

האישה הייתה מודעת למצבו הנפשי והקוגניטיבי וניצלה זאת, הרחיקה אותו מעיניי אמו ואחיו ויזמה חתימת ההסכם ללא שמודע לשינויים שנערכו בו וללא שהתייעץ עם עורכת דינו.

האישה בודדה את האיש מסביבתו התומכת בימים שקדמו לחתונה, וניצלה את חולשתו הקוגניטיבית והנפשית.

עסקינן בחוזה שנחתם עקב טעות, הטעיה ומרמה תוך ניצול מחפיר של חוסר תשומת לב ושיקול דעת, המצדיק את ביטולו של ההסכם מעיקרו על אף שאושר על ידי נוטריון שכן אין די בחתימה פורמלית, כדי לבטל הצורך באומד דעתו של האיש, במעמד חתימת ההסכם.

האישה בעדותה אישרה כי פעלה בכוונה לסדר את האיש ולראיה הפער בין שני ההסכמים שנחתמו. אומד דעתה של האישה היה להביא לחתימה על ההסכם כך שתהא שותפה בעסק "ט.ג." ולכן ניתן ללמוד על חוסר תום ליבה וכוונת הזדון בליבה. כן העידה שנכס הרשום על שם האח, בפועל שייך גם לאיש.

לעניין השיהוי בהגשת התובענה טען כי חווה משבר בחייו, פירוק החברה הקרע בין הצדדים היעדר עבודה לתקופה ממשוכת וניסיון חזרה לעבוד כמתווך עצמאי לא צלח.

טענות האישה בתמצית:

הנוטריון העיד כי פגש את האיש פעמיים, בעניין הסכם הממון. מעדותו לא עולה ספק כי ההסכם נערך ונחתם בידיעתו והסכמתו המלאה של האיש. ההסכם אושר ביום 21.6.2018, וטרם אישורו נפגש עוה"ד נ.כ. עם האיש ואחיו והדגיש את משמעות ההסכם. בין האיש לנוטריון נערכו שתי פגישות. האחת בנוכחות האיש ואחיו והשנייה בנוכחותה ובנוכחות האיש, כאשר חלפו מספר ימים בין המועדים. הנוטריון הסביר לאיש את הכתוב בהסכם בבירור ולא הייתה התרשמות מצדו כי נתון תחת השפעת סמים ואלכוהול והבהיר שאם היה מתרשם כי מצבו של האיש לא היה תקין, לא היה מאשר את ההסכם.

די בעדותו של הנוטריון, שהוא עד ניטרלי ואובייקטיבי, המהווה "ראיית זהב" המכריעה את הכף בתובענה דנן.

עוה"ד א.ח.ג., חברה של האם ונשכרה על ידיה לערוך הסכם ממון לצדדים. עדותה של עורכת הדין כי טיוטת הסכם ממון שיקפה רצון האישה, כפי שנלמדה לאחר שהייתה אצלה בפגישה אינה נכונה. אין הגיון שהאישה תבקש לא להיות שותפה בכספים שיתקבלו מאירוע חתונת הצדדים, שזכויותיה ממקום העבודה יחולקו בין הצדדים, בעוד "ט.ג." תישאר בבעלות האיש בלבד.

מעדותה של עורכת הדין עולה בברור שההסכם שניסחה לא משקף את רצון הצדדים בהיותו חד צדדי ולכן לא חתמה עליו האישה.

ההסכם שערכה עוה"ד ע.ח., נערך לאחר שיח משותף, היה מקובל על האיש ונכתב בידיעתו ושיקף את רצונו. האיש היה שותף לעריכתו ונטל לידיו עותקים מההסכם ולאחר מספר ימים, ההסכם נחתם בפני עוה"ד ע.ח. ולאחר מכן פנה האיש לנוטריון בעצמו ומטעמו, לאשר ההסכם.

העובדה שהסכם הממון נחתם פעמיים – פעם אחת בפני עוה"ד ופעם שנייה אושר בפני נוטריון, אחר ששני בעלי המקצוע הסבירו לאיש את משמעותו, סותמת את הגולל על טענותיו בדבר חוסר הבנה, הטעיה או כפייה.

האיש בסיכומיו התעלם מהעובדה כי במועד החתימה על ההסכם הוא ואחיו היו שותפים בחלקים שווים בשותפות "קבוצת טל נכסים" כפי שצוין בהסכם ביניהם, שנחתם כתשעה חודשים לפני החתימה על הסכם הממון ולאחר מכן שונה שמה ל"ט.ג." ורק כשנה לאחר מועד הנישואין, ביום 3.4.2019, התאגדה השותפות לחברה בע"מ, שבעלי המניות הם האיש ואחיו. מכאן כי החברה התאגדה לאחר מועד הנישואין ולכן גם בהתאם להוראות חוק יחסי ממון הנתבעת זכאית למחצית שווי אחזקותיו של האיש בחברה במועד הקובע.

מכלל האמור עולה כי דין התובענה להידחות. כי מדובר ב"תביעת סרק" שנולדה בשיהוי ניכר של שנתיים, כתגובה לתביעת הנתבעת לאיזון משאבים.

דיון והכרעה:

סעיף 2(ג1) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 קובע: "הסכם ממון שנכרת לפני הנישואין יכול שיאומת בידי נוטריון לפי חוק הנוטריונים, התשל"ו-1976, ובלבד שהנוטריון נוכח שבני הזוג הניצבים בפניו עשו את ההסכם בהסכמה חופשית ובהבינם את משמעותו ותוצאותיו."

תובענה לביטול הסכם ממון שאושר על ידי נוטריון תתברר כשעל התובע נטל ראיה מוגבר במיוחד להוכיח כי נפל פגם בכריתת ההסכם. ביטול הסכם שכזה הוא חריג. בפסק דינו של בית משפט המחוזי בתל אביב-יפו עמ"ש 38753-06-19 פלונית נ' פלוני (18.3.2020) הובאו הדברים הבאים:

"הנטל המוטל על כתפי מי שעותר לביטול הסכם ממון שאושר וקיבל תוקף של פסק דין הוא כבד.

כפי שנקבע בר"ע 359/85 טרזה (קורפלש) קוך ואח' נ' ברוך קוך פ"ד לט(3) 421 (להלן: פס"ד קוך):

"ספק בלבי אם לאחר קבלת אישור להסכם ממון בין בני זוג במעמד שופט... יכול בן זוג להישמע בטענה, שכרת את ההסכם, בניגוד להצהרתו, מרצונו הטוב והחופשי. אם נגרוס אחרת, תתרוקן לכאורה מתוכנה הדרישה לאישור כזה, הבא לפי עצם טיבו וטבעו, להבטיח שבני הזוג יבינו היטב את תוכן ההסכם ויסכימו לו מרצון".

שהרי, כפי שנקבע בע"א 4/80 מונק נ' מונק, פ"ד לו(3) 421 בעמ' 428:

"...קבע המחוקק כי אין תוקף להסכם ביניהם אלא אם משתכנעת ערכאה שיפוטית שההסכם נעשה מתוך רצון חופשי, ללא לחץ, וששני הצדדים הבינו בדיוק במה מדובר ומהן התוצאות האפשריות של חתימתם על אותו הסכם".

אמנם בעניינינו עסקינן באישור נוטריוני, אך דברים אלו יפים ונכונים באותה המידה.

שיהוי – אמנם טענה זו נטענה באופן רפה בכתב ההגנה ונדמה שאף נשמטה ונזנחה בסיכומי הנתבעת, אך בכל זאת מצאתי להתייחס אליה.

הצדדים חתמו על הסכם ממון טרם הנישואין, קרי ביום 21.6.2018 בפני עוה"ד ע.ח. וזה אושר על ידי נוטריון לפיכך עלתה שאלת השיהוי בהגשת התובענה (כחמש וחצי שני לאחר מכן) ובעניין זה העיד האיש, כי לא ידע מה תוכנו של ההסכם ומרגע שהדבר הובא לידעתו פעל להגשת התובענה וכדבריו:

"נולדה לי ילדה. שהיא פתחה את התיק של הגרושים בהפתעה, נולדה לי ילדה באותה תקופה, ילד כבר היה ב... אתנו ברוך השם. לא תכננתי בכלל להתגרש, זה בא לי בהפתעה מוחלטת, וכשהיא שלחה לנו את החומר וראיתי מה המשמעות של ההסכם שאני חתום עליו הבנתי כמה הם רימו אותי, אני הייתי בטוח כל התקופה הזאת שאני בכלל חתום על הסכם שמחריג את זה ש... שהכל טוב, שהיא לא קשורה לחברה, זה מה שנאמר לי על ידה, על ידי עינב. ".

כידוע טענות לביטול חוזה תועלנה תוך זמן סביר לאחר שנודע, ידיעה בפועל, על עילת הביטול. ובמקרה של כפיה - תוך זמן סביר לאחר שנודע שפסקה הכפיה (ראו: סעיף 20 לחוק החוזים (חלק כללי)). כמו כן עסקינן מבחן סבירות שהוא מבחן אובייקטיבי הנבחן על פי הנסיבות הקונקרטיות המונחות לפני בית המשפט (ראו: ע"א 395/83 שלום נ' יכין חק"ל חברה חקלאית בע"מ, לט (2) 737). בין היתר יבחן בית המשפט את: טיב העסקה, מהות החוזה, סוג הפגם בכריתה, תנאי המקום והזמן, הזמן שחלף מאז נכרת החוזה, הזמן שנדרש לקיום החוזה, התנהגות הצדדים, נסיבותיהם המיוחדות של הצדדים ושינוי מצב על ידי הצד השני. (ראו: ע"א 10/81 כהן ושות' חברה קבלנית לבנין בע"מ נ' גדע, לז(4) 635). כן יש לבחון את שאלת ההגינות. האם צודק והגון לקבל את הטיעון בדבר השיהוי.

יש ליתן הדעת שמדובר בהסכם ממון בין בני זוג, קרי יש מקום להתחשב בנסיבות חייהם של בני הזוג. ובעניינינו ניתן ללמוד כי האיש הגיש תביעתו לאחר שלמד כי האישה עומדת על תביעתה לאכיפת ההסכם ולמד על הנפקויות של תביעה זו.

כמו כן לא נטען ולא הוכח כי האישה לא שינתה מצבה לרעה במאומה עקב אותו שיהוי נטען.

"ככלל, יעדיף בית המשפט, שסכסוכים בין בעלי הדין יוכרעו לגופו של עניין ולא יסתיימו בפתרון דיוני פורמליסטי, כאשר השימוש בדוקטרינה של שיהוי לצורך דחיית תובענה ייעשה רק במקרים חריגים מטעמים של צדק והגינות כלפי הנתבע, שיקולים שבאינטרס הציבור ודאג לקיום הליך שיפוטי תקין" (ראו: ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, ירושלים, פ"ד נ"ז(5) 433).

חלוף הזמן כשלעצמו, אין בו די כדי להביא לקבלת טענת השיהוי, כאשר בסוגיה זו מסור לבית המשפט שיקול דעת רחב לגבי נפקות השיהוי.

מכלל האמור מצאתי שנכון וצודק להכריע בתובענה לגופה ולא הוכח כי נסיבות המקרה מצדיקות דחיית התובענה אך בשל חלוף הזמן ממועד כריתת הסכם הממון ועד להגשת התובענה על ידי האיש.

לפיכך הטענה בדבר השיהוי בהגשת התובענה נדחית.

משהוכרעה הטענה המקדמית נעבור לגופן של טענות.

גמירות דעתו של האיש – האיש העיד באשר לאירועם שקדמו לחתימה על ההסכם ולגבי ההסכם עצמו (עמוד 59 שורות 10-16) כי חתימתו על ההסכם הייתה בהעדר גמירות דעת, הואיל וחתם עליו בחוסר צלילות וכדבריו:

" הם גרמו לי לחתום במרמה על משהו שנאמר לי דבר אחר. הם הזמינו אותי ביום של החינה, שאני בהכנות של החינה והיא יודעת שאני מסטול רצח מסמים ומאלכוהול ומעולם, סליחה, אחרי הערבוב חינה המסריחה הזאת שהייתה אצלם בבית, כן? שאימא שלי באה אליה ואני כל הזמן במשך התקופה אחרי שהלכנו לא.ח.ג. ודרשנו את ההסכם ממון, היא לא התנגדה אליו, היא לא התנגדה להסכם ממון, אם היא הייתה מתנגדת אליו אוקי, הייתי מקבל החלטה, פוקח את העיניים, מתחתן, לא מתחתן, למה, איך, אין בעיה, זה כבר היה החלטה שלי, הם גזלו ממני...".

בחקירתו הנגדית העיד:

"ש: מי בחר, מי בחר שהוא יהיה הנוטריון של ההסכם הזה? מי בחר אותו? איך הגעת דווקא לנ.כ.?

ת: אני. אני.

...

ש: נ.כ. הקריא לך את ההסכם שמורכב, שמורכב מ... מעשרה סעיפים מתוכם, רובם מבוא וקצרים? הקריא לך את ההסכם?

ת: אני לא הבנתי את המשמעות של מה ש... הקריא לא הקריא, אני גם לא זוכר אם הוא הקריא או לא הקריא.

ש: אתה לא זוכר אם הוא הקריא. אתה לא זוכר אם הוא הקריא.

ת: לא. "

כן העיד שלא הבין שחתימתו היא על גבי הסכם חדש בשל היותו תחת השפעת אלכוהול ותחת השפעת סמים וכי סבר שמדובר בהסכם שערכה עבורם עוה"ד א.ח.ג.:

"קודם כל זה שקר, שקר מוחלט. אלף אחי הלך רכש נכס שיהיה לו בשעה טובה, באותה תקופה גם לא היה לי שקל על התחת דרך אגב שלא, לא יספרו סיפורים לאף אחד. לאורך כל הדרך לא הברחתי ממנה לעולם שום דבר, אני הייתי בטוח שאני חתום על הסכם ממון שהחריג את החברה, זה מה שאני הייתי בטוח, שאני חתום ביום שהם החתימו אותי שהיא אמרה לי עינב "תבוא מהר, מהר", ביום של החינה "תבוא תחתום מהר על ההסכם שגיבשנו עם א.ח.ג. והוא אפילו טוב יותר ממנו ותלך מהר, תעשה נוטריון", ביום שהיא ראתה שאני מסטול, שהיא אמרה לי "לך תעשה נוטריון, מהר, בשביל שזה יהיה תקף והזכויות שלך ישמרו בבית משפט", על איזה זכויות הם דיברו? על איזה זכויות?"

מנגד העידה האישה, כי כבר בפגישה שנערכה אצל עוה"ד א.ח.ג. הביעה מורת רוחה על תוכנה של טיוטת ההסכם וסירבה לחתום עליה וכך גם השיבה בהודעת דוא"ל ששלחה אל עוה"ד א.ח.ג.. לדבריה: "קמתי באותו רגע, יצאתי ואמרתי לה "תודה רבה לך, לא מעוניינת לחתום", קמתי הלכתי, בכיתי באוטו את חיי, כן." עוד העידה כי האיש הגיעה עמה לפגישה אצל מעסיקתה, שם הוסברו לו כלל סעיפי ההסכם ולאחר שקיבל לידיו עותקים מההסכם, פנה לנוטריון מטעמו.

עוה"ד א.ח.ג., חברתה של האם, העידה שערכה עם הצדדים יחדיו טיוטת הסכם, אשר לא הבשילה לכדי הסכם מוגמר. לפי עדותה נפגשה עם הצדדים במשרדה אז העלתה על הכתב את רצון הצדדים ושלחה לאישה בדוא"ל, ביום 23.5.2018, את טיוטת ההסכם. ( פרוטוקול מיום 9.2.2026 עמוד 58 שורות 6-15):

"..ואנחנו מדברים על הנושא של הסכם ממון, מדברים על הדברים, ואני עורכת להם גם כן טיוטת הסכם, שלחתי את טיוטת ההסכם במייל לא.. אני חושבת שזה היה... אני יודעת להגיד שאני שלחתי את הטיוטת הסכם במייל של א. ב-23 במאי 2018, וב- 30 במאי 2018 קיבלתי הודעה מא., שהם, ראשית תודה רבה, לאחר קבלת ההחלטות בינינו החלטנו לרדת מההסכם הזה, המון תודה רבה, נתראה בחתונה, זהו."

עוה"ד העידה כי בניגוד לעדות האישה ההסכם לא היה מוכן מראש אלא הוכן במעמד הצדדים, בפגישה שארכה כשעתיים במהלכה הייתה אווירה נעימה. לאחר שקיבלה מענה מאת האישה לא הייתה עוד מעורבות מצידה.

עוה"ד ע.ח., העידה (עמודים 68-69 שורות 33-36, 1-8) לעניין ההתנהלות שקדמה למועד חתימת הצדדים על ההסכם:

"א. לפני הנישואין הייתה בהיריון, אוקיי? ואז הם דיברו על נישואין. אימא של ז. דרשה שיהיה הסכם, כי בדיוק הם התחילו בעסק משותף, הוא ואח שלו ד., והיא חששה שזה יפגע בבן שלה ד. במידה ומשהו לא יצליח ביניהם, הם הלכו לעורכת הדין א.ח.ג., שהיא חברה של אמא של ז., הם היו בפגישה, וא. חזרה מהפגישה באותו יום עצבנית, היא נכנסה למשרד, אני לא רוצה להתחתן, אני מבטלת את הכל, לא מעניין אותי כלום, היא הייתה נסערת, וישבתי לדבר איתה, כאילו, שתשתף אותי מה קרה, כי מעבר לעובדת שלי היא הייתה יקרה לי כמו בת, ז. יודע את זה, הם הפכו להיות חלק מהמשפחה שלי, עשו אצלי שבתות, אני מאוד אוהבת את שניהם, הם היו ממש יקרים לליבי, ולכן התערבתי ושאלתי מה קורה, ובאמת גם דיברתי עם ז. וניסיתי להבין מה קרה, היא נפגעה מאוד כי היה שם איזה משהו עם מתנות של חתונה, אני לא ראיתי את ההסכם, ..."

בנוסף העידה כי הסבירה לאיש את משמעות ההסכם אותו ערכה, כך שחלקה של האישה ייגזר מחלקו בלבד, כי חלקו של האח בעסק לא יפגע והאיש הסכים ואף לקח מספר עותקים מההסכם ואמר שיש לו נוטריון מטעמו. לדבריה:

"אה, כן, הם בדיוק הקימו עסק משותף, והם פחדו שיהיה משהו, אז שאלתי את ז., מה ששלך יהיה שייך לא., מה ששל א. שייך לך? הוא אמר כן, מה הפחד, זה רק לא לפגוע בד.? שזה לא יפגע בד.? כאילו, שלא פתאום תעצור לד. את העסק או תעשה משהו שיפגע בד. בצורה כזו או אחרת? אמר לי כן, זה המטרה, אז אמרתי לו אין בעיה, אז לא צריך את כל זה, אפשר לנסח משהו שהוא מגן על ד., הוא, תראו את זה לאמא שלכם, תראו את זה לד., ובאמת ניסחתי להם משהו שבעצם זה מה שאומר, שמה ששל ז. ושל א. יתחלק ביניהם, שום דבר לא יפגע בד., הוא לקח כמה העתקים, סביר להניח לאמא שלו, לאח שלו, לעורך דין, אני לא יודעת למי, והסברתי להם שהם צריכים גם ללכת לנוטריון או לבית משפט בשביל לאשר את זה, כי החתימה לבד לא זה, הוא אמר שיש לו נוטריון משלו, והם הלכו לדעתי לנ.כ., כי נ.כ. גם התקשר אליי ואמר לי מה זה ההסכם הזה? אז אמרתי לו זה ההסכם שהם רצו לחתום עליו, הוא עושה אבל מה זה בעצם אומר, שמה שמגיע לה לפי החוק ומה שמגיע לו לפי החוק זה מה שיש? זה, כאילו, מה המשמעות? אמרתי לו המשמעות זה להרגיע את האמא ולהרגיע את האח, שהאח לא יפגע, וזהו, זה מה שהם רוצים, אז הוא עושה לי טוב, אני אדבר איתו, וזהו, חתמו על זה, ומאז."

מעדותה של עוה"ד ע.ח. עולה כי האיש חשש לחלקו של האח בעסק ובראש מעיניו היה הצורך להגן על זכויותיו של האח, ומשהבין כי ההסכם ממון מסדיר את יחסי הצדדים מחלקו שלו בעסק בלבד, נתן הסכמתו לאמור בו ולקח מספר עותקים עמו ככל הנראה להיוועץ שכן החתימה של ההסכם לא נערכה באותו היום.

עוה"ד ונוטריון נ.כ. שאישר את ההסכם, העיד כי לאחר שקרא את הסכם הממון, שלדעתו היה פחות מאוזן, פנה לעוה"ד ע.ח. על מנת להבין משמעותו וזו השיבה כי זה היה רצון הצדדים. בנוסף ווידא עם האח כי האיש הבין את ההסכם וזה רצונו שלו ורק לאחר שאימת זאת חתם על ההסכם. לדבריו (עמוד 81 שורות 25-34):

"פשוט מאוד, בעוונותיי אני גם עושה הסכמי ממון, בעוונותיי אני גם מטפל בנישה הזאתי של תחום המעמד האישי, הסכם הממון בצורה אובייקטיבית נראה לי קצת פחות מאוזן, פניתי אליה, אני יודע שהיא העסיקה את א. אז, פניתי אליה, שאלתי אותה מה זה הדבר? היא אמרה לי זה מה שהם רוצים, זה מה שהעליתי על הכתב, תודה, שלום, תודה, שלום, הגיעו אליי ז. וד., ד. קישר את ז. אליי, אמרתי לד., בכלל לא דיברתי עם ז., תגיד לי, הוא יודע על מה הוא חותם, הוא מבין את המשמעות, מה שכתוב בפנים? אמר לי זה מה שהוא רוצה, אמרתי לו מה זאת אומרת? הוא אמר לי זה לא משנה מה כתוב, זה מה שהוא רוצה, בסדר, הלכו, קבעתי מועד לחתימה, הגיעו ז. וא., כמו בכל הסכם ממון, הקראתי להם את העיקרים, אתם מבינים? זה מה שאתם רוצים כרגע? כן. לא אני ניסחתי אותו מן הסתם."

מעדותו עולה כי קודם לאישור ההסכם, אחיו של האיש היה מודע לקיומו של ההסכם ועל פניו גם קרא את תוכנו. כן עולה כי במעמד החתימה על ההסכם, עוה"ד בחן, יחד עם האיש והאישה, את תוכן ההסכם ומשהם אישרו אותו, נתן לכך תוקף. הנוטריון העיד כי נפגש עם האיש ואחיו במשרדו, טרם חתמו הצדדים, על ההסכם, אצל עוה"ד ע.ח., קרי טרם החתימה על ההסכם ממון האיש קיבל לידו העתק מההסכם, היוועץ עם הנוטריון ואחיו ואז הגיע לחתום עליו. בעדותו הוסיף: "לא, אני הסברתי בדיוק איך זה היה, אני קיבלתי לקרוא את זה במסגרת הפגישה עם ד. וז., ומכיוון שההיכרות שלי עם ז. הייתה עדיין בחיתוליה וד. כבר היה ביחסים יותר קרובים איתי, אז, אני זוכר את זה כמו היום, במשרד ברחוב הפלמ"ח, עמד ד., עמד ז., הסתכלתי לד. ואמרתי לו תגיד לי, זה ברור לך על מה הוא חותם פה? זה גם חלק מהעסק שלך, זה מה הוא רוצה.

...

ש. כלומר ד. ראה את ההסכם לפני שז. חתם עליו אצלך.

ת. אני לא יודע אם הוא ראה, הוא שמע ממני, הוא לא באמת ישב וקרא, אבל כן.

ש. ראית, במשרד שלך נמצא ד., נמצא ז., נמצא ההסכם שהם חתמו עליו בפני עורכת דין עינב כימי.

ת. הם עוד לא חתמו.

ש. לא, אצל ע.ח., אה, זה אפילו לפני שחתמו אצל ע.ח.."

הנוטריון העיד, כי במעמד החתימה לא התרשם שהאיש היה תחת השפעת סמים ואלכוהול וככל והיה שם לב לא היה מחתים אותו על ההסכם ממון והעיד:

"ש: התרשמת שבמועד חתימת ההסכם שז. נמצא תחת השפעת אלכוהול או סמים?

ת. לא.

ש. היית מחתים אותו על הסכם ממון אם היית מרגיש שהוא תחת השפעת אלכוהול או סמים?

ת. אתה לא מכיר אותי.

ש. מה?

ת. אתה לא מכיר אותי, בחיים לא.

ש. בחיים לא.

ת. בסדר, יש שאלות שלא צריך לשאול.

ש. אז בחיים לא זה תשובה, תודה. עכשיו, תראה. "

מצאתי לתת אמון מלא בעדותו של עוה"ד נ.כ. ולקבוע כי היא מהימנה עליי. התרשמותי הישירה מן העד על דוכן העדים הייתה חיובית, עדותו הייתה קוהרנטית, עקבית ומסרה תיאור עובדתי סדור ללא סתירות פנימיות מהותיות. ניכר כי העד השיב לשאלות ביושר, בזהירות ובפירוט הנדרש, מבלי שניסה להפריז בתיאוריו או להתחמק ממתן מענה.

יתרה מכך, גרסתו של העד אינה עומדת בחלל ריק, אלא נתמכת בעדויות נוספות ומשכך מצאתי כי יש להעניק לה את המשקל הראייתי המלא.

כמו כן מצאתי להעניק משקל נכבד לעדותו דווקא נוכח תפקידו כעורך הדין שנתן תוקף להסכם. בהיותו עד אובייקטיבי שאינו בעל עניין אישי בתוצאות ההליך.

בחינת מכלול הראיות והצרופות שלפניי אני קובעת שלא עלה בידי התובע להוכיח כי נפל פגם בהליך כריתת ההסכם המצדיק את ביטולו והכל כפי שיפורט להלן.

האיש לא הוכיח היעדר גמירות דעת אלא ההפיך, מעדותו של הנוטריון עולה תמונה ברורה של הליך תקין וסדור. הנוטריון העיד כי פעל בהתאם לחובתו המקצועית, הקריא לצדדים את עיקרי ההסכם, וידא את הבנתם ואישר כי זהו רצונם החופשי. העובדה שהצדדים התייעצו עם צדדים שלישיים (לדוג' אחיו של האיש) מעידה על גמירות דעתם ועל תהליך של קבלת החלטות מושכלת.

טענת האיש כי לא הבין את תוכן ומשמעות ההסכם עליו חתם, נסתרה אף היא ואינה מתיישבת עם מכלול הראיות שנפרשו בפני בית המשפט. כך גם לא נסתרה בעדותה של עוה"ד ע.ח. שהיתה אמינה עליי, בייחוד עת גרסתה אומתה על ידי עוה"ד נ.כ., קודם שפנה לקיים הפגישה עם הצדדים.

לא הוגשה בקשה למינוי מומחה לבסס הטענה בדבר יכולותיו הקוגניטיביות של האיש, יכולת הבנתו וכשירותו לחתום על מסמכים וכיוצא בזה. גם טענתו כי היה תחת השפעת סמים ואלכוהול נסתרה על ידי הנוטריון שהעיד כי אילולא היה מבין כי האיש אינו היה כשיר לחתום על ההסכם לא היה מאשר אותו. בעניין זה אף לא הובאו ראיות לבסס הטענה.

חתימה בפני הנוטריון אינה פעולה טכנית גרידא, עסקינן בחובה אקטיבית של הנוטריון לוודא כי הצדדים מבינים את תוכן המסמך ואת השלכותיו. הדרישה, לפיה על הגורם המאמת/המאשר את הסכם הממון להיווכח שבני הזוג אכן ערכו את ההסכם בהסכמה חופשית ובהבינם את משמעותו ותוצאותיו, הינה דרישה מהותית ואין מדובר בעניין פרוצדורלי (ראו: ע"א 4/80 ח' מונק נ' א' מונק, פ"ד לו (3) 421, וכן: ע"א 486/87 מנשה אבידור נ' לירון אבידור, קטין, מב(3) 499 ואח').

מעדותו המפורטת של הנוטריון עולה כי הוא פעל באופן יזום ודווקני; לא הסתפק בחתימה על גבי המסמך, אלא הקריא לצדדים את עיקרי ההסכם ושאל אותם במפורש האם זהו רצונם. תשובתם החיובית במעמד זה מהווה אינדיקציה חלוטה לגמירות דעתם באותה עת.

מעדותן של עורכות הדין א.ח.ג. וע.ח. עולה תמונת מצב תקינה; עוה"ד א.ח.ג. ערכה טיוטת הסכם שלא הבשילה לכדי הסכם כאשר מדובר בנתון עובדתי, ועוה"ד ע.ח. שערכה את הסכם שנחתם ואושר הסבירה לצדדים את תוכנו ואף משמעות החרגת העסק ואף האיש לקח עמו מספר עותקים שיוכל להיוועץ טרם חתימתו.

עדויות אלו היו מהימנות על בית המשפט ולא מצאתי בהן כל סתירה פנימית או חוסר הגיון. הייתה בהן עקביות ורציפות, והן נתמכו בעדויות חיצוניות, לרבות הדוא"ל שנשלח על ידי האישה, עדויות הנוטריון כי האיש קיבל עותק לידיו, עדותה של עוה"ד ע.ח. כי האישה לא הייתה שבעת רצון ועוד. עדויותיהן מתיישבות עם המונח בפני בית המשפט.

הוכח כי הליך בחינת ההסכם לא היה אימפולסיבי או חפוז. האיש קיבל לידיו עותק מההסכם זמן מה קודם למועד החתימה ואף נתן דעתו עליו והגיע טרם מועד החתימה, עם אחיו, להיוועץ עם הנוטריון. עובדה זו נלמדת ממעורבותו של הנוטריון שפנה לעוה"ד ע.ח., כדי להבין את מניעי הצדדים, ומכך שהאיש התייעץ עם גורמים המקורבים אליו (אחיו) עובר לחתימה. עצם קיומן של התייעצויות אלו, בין אם אחיו ובין אם גורמים משפטיים, שומטת את הקרקע מהטענה כי האיש חתם על מסמך מבלי להבין את תוכנו או את משמעותו.

באשר לטענה כי קיים חוסר איזון בהסכם - התערבות בית המשפט בתוכנו של הסכם ממון שמורה למקרים חריגים בלבד. היעדר איזון כלכלי כשלעצמו (ככל וכזה קיים) אינו מעיד על חוסר הבנה את המסמך המשפטי או פגם בגמירות דעת הצדדים. במקרה דנן, הובהר בעדות כי האיש ביקש להגן על חלקו של האח בעסק המשפחתי מפני השלכות כלכליות אפשריות, ומטרה זו עמדה לנגד עיניו. העובדה שהאיש היה מודע למטרה זו, כפי שעלה אף מעדותן של עוה"ד ע.ח. וא.ח.ג., מעידה על כך שהבין היטב את 'השורה התחתונה' של ההסכם – הפרדת רכוש לשם הגנה על ניהולו של העסק וחלקו של האח בו. בהסכם למעשה באה לידי ביטוי, ההגנה על זכויותיו של האח כך שבכל מקרה חלקה של האישה יהיה מזכויותיו שלו בלבד.

בנסיבות אלו, משניתנה לאיש הזדמנות סבירה לעיין במסמך, משהתקיימה התייעצות מקדימה, ומשנערך ההסכם בפני נוטריון שהתרשם כי הצדדים כשירים ומבינים את המעמד – הטענה להיעדר גמירות דעת נדחית.

מושכלות יסוד הן כי המבקש לבטל חוזה שנכרת כדין, בטענה של היעדר גמירות דעת או פגם בכריתתו, נושא בנטל הוכחה כבד. טענה כזו אינה יכולה להישאר בגדר הצהרה בעלמא, אלא דורשת תשתית ראייתית ממשית ומשכנעת, המפריכה את החזקה כי חתימתו של אדם על מסמך משפטי מהווה עדות להסכמתו לתוכנו.

במקרה דנן, המבקש לא הרים את הנטל המוטל עליו, כפי שפורט לעיל.

כן יש להוסיף כי חתימתו של אדם על מסמך מעידה כי הבין את תוכנו ונתן הסכמתו. משלא הוכח כי נפל דופי בשיקול דעתו של האיש במועד החתימה, ומשהוכח כי פעל לקבל ייעוץ ופנה למי מטעמו לאשר ההסכם, באופן מהותי, הרי שטענתו כי סבר שחותם על טיוטת ההסכם הראשון שערכה עוה"ד א.ח.ג., אין לה במה להיאחז. טענה זו אף נסתרה על ידי האיש בעצמו שטען כי שאל האם ההסכם זה ונענה שזה "יותר טוב", קרי שונה.

האיש לא הוכיח טענותיו בדבר השפעה בלתי הוגנת או לחץ פסול. עדותם של עוה"ד ע.ח. ושל הנוטריון, מצביעות על כך שההסכם נערך מתוך רצון הצדדים להסדיר את הנכסים באופן כללי והעסק המשפחתי באופן פרטני. העובדה כי ההסכם נתפס כ"פחות מאוזן" בעיניי הנוטריון אינה הופכת אותו לבלתי חוקי או לתוצר של כפייה, כל עוד הצדדים הבינו את תוכנו ואישרו אותו.

האיש העיד כי רצה לרצות את האישה בהיותה בהריון וטרם הנישואין לפיכך חתם על ההסכם. האיש לא הוכיח שהאישה דחקה אותו לחתום על ההסכם אלא להיפך, בפעם הראשונה הגיעו לעוה"ד א.ח.ג., מטעמו, חברה של אמו וכבר במעמד הפגישה ובדוא"ל ששלחה האישה, הבהירה כי אינה מעוניינת בהסכם. עמדתה היתה גלויה וידועה. לאחר מכן האיש והאישה הלכו לעוה"ד שערכה בעבורם את ההסכם, אשר בסופו של יום אושר, לאחר שתוכנו הוסבר לאיש שכאמור נטל עותקים ממנו, היוועץ עם אחיו והנוטריון טרם מעמד החתימה.

מכלל האמור אני קובעת כי האיש לא הוכיח כי היה נתון תחת השפעה בלתי הוגנת., אלא ההיפך. האיש היה פיקח ובהיר מחשבה.

האיש טען לפערים בין טיוטת ההסכם שערכה עוה"ד א.ח.ג. לזה שנחתם בפועל בפני נוטריון.

הפנייה למספר גורמים כפי שהוכח שנעשה על ידי הצדדים, מלמדת על הליך ממושך שבו יכל כל אחד מהם לשקול את צעדיו. העובדה שהאיש נטל מספר עותקים, ניגש טרם חתימת ההסכם עם אחיו להיוועץ בנוטריון מטעמו, לאחר קבלת הטיוטה הראשונה, מחזקת את המסקנה כי עמד לו הזמן והאפשרות לבחון את ההסכם בטרם החתימה. מעבר לכך ההסכם שומר על זכויותיו של אחיו וקובע כי לאישה לא תהיה כל מעורבות בניהול העסק. הוראות שמקיימות את הרציונל שהיה אף בבסיס ההסכם הראשון.

מעבר לנדרש אוסיף כי הוראות דומות אם לא זהות חלות גם בחוק יחסי ממון ולכן אין בפערים הנטענים, כדי לשמוט את הקרקע מההסכם שנחתם ואושר כדין, בטענה לחוסר הגיון.

מכלל האמור, אני קובעת כי ההסכם עומד בכל הדרישות הצורניות והמהותיות של חוק יחסי ממון בין בני זוג וכי לא הוכח שנפל פגם בחתימתו ולכן אני קובעת כי ההסכם עומד בתוקפו.

אשר על כן, התובענה לביטול הסכם הממון נדחית.

תלה"מ 40595-01-22 - פירוק שיתוף ואיזון משאבים -

טענות האישה בתמצית:

האישה עתרה לחלוקת נכסים כפי הוראות הסכם הממון והם:

מגרש הידוע כגוש 100619 חלקה 93 בבאר שבע (להלן: "המגרש"), עליו רובצת משכנתא; זכויות סוציאליות, תגמולים וקרנות השתלמות בסך 59,708 ₪ בצירוף ריבית והצמדה עד למועד החלוקה בפועל; רכב מסוג מרצדס מ.ר 10-794-34 ורכב בבעלותה מסוג שברולט (להלן: "רכבים"); חברת "ט.ג. – נדל"ן לפני כולם" בע"מ (להלן: "החברה") בה האיש שותף ובעל מניות כך שתהיה זכאית לשיעור 25% משוויה, קרי סך 1,659,661 ₪ בהתאם לחוות הדעת האקטוארית ; נכס הידוע כגוש 38005 חלקה 293 תת חלקה 1 ו-2 המצוי ברחוב ה. באר שבע (להלן: "נכס החברה") ואשר לטענתה נרכש של ידי האיש ואחיו, הבעלים של החברה כך שתהיה זכאית 25% משוויה הנכס.

לעניין שיעור המניות אשר בבעלות האיש בחברה טענה, כי במועד החתימה על הסכם ממון, זה עמד על 50%. באפריל 2021 העביר לידי אימו, גב' מ. (להלן: "האם") 30% ממניותיו, ללא תמורה וזאת על מנת למדרה מזכויותיה, על אף שהיה ונותר מנהל החברה.

לפיכך יש להורות כי עסקינן בהברחה של נכסים ולהורות על חלוקת המניות כפי שהיו ערב ההעברה.

בסיכומי האישה טענה, כי החברה התאגדה לאחר מועד הנישואין כך שממלא זכאית למחצית שוויה ככל ויקבע כי יחולו הוראות חוק יחסי ממון. לדבריה האיש אישר בעדותו כי החל לעבוד בתיווך עת הכירו השניים. בשנת 2015-2016 , קיבל רישיון תיווך בשנת 2017 והחל לעבוד עם אחיו, מר ד.ט. (להלן: "האח") בשותפות וזאת בסוף שנת 2017. במועד חתימת הצדדים על הסכם הממון, האחים היו שותפים שווים בשותפות "קבוצת טל נכסים", בהתאם להסכם שנחתם ביניהם ביום 8.9.2017 ולאחר מכן שונתה לשם "ט.ג." בתעודת עוסק מורשה מיום 1.4.2018 (נספח 10 לתיק מוצגים של הנתבע). ביום 3.4.2019 התאגד העסק לחברת "ט.ג. – xxx בע"מ" ח.פ ------- בבעלות האיש ואחיו.

לאחר העברת המניות לאם, באפריל 21, נותר האיש מורשה חתימה בח-ן החברה, בבנק הפועלים, (מסמך ישיבת מנהלים שהתקיימה ביום 21.7.21 שם צוין כי המנהלים הוא האיש ואחיו ומסמכי התקשרות עם לקוחות החברה) – התנהלות שמעידה כי ההעברה הייתה פיקטיבית. האח בעדותו לא הצליח לספק לכך נימוק מניח את הדעת. האח לא ידע להשיב מדוע רק מניותיו של האיש הועברו לאם ולא חלק ממניותיו שלו, עת נטען שהאם סייעה רבות לתפקוד החברה.

בשיחה שהוקלטה ביום 3.1.2023 ושנערכה בין האישה לבין גב' ק.ק., עובדת בחברה של האיש ואחיו, נשמעה האחרונה מאשרת שהאיש הוא הבוס שלה יחד עם אחיו. אמנם בעדותה חזרה בה מאמירתה זו וטענה כי האיש היה סוכן נדל"ן כמוה אך אין ליתן בגרסתה המאוחרת אמון. עובדת נוספת בחברה, גב' ל.ו., נשאלה והשיבה בשיחה מיום 28.8.23, בין האישה לבינה, כי האיש ואחיו הם הבעלים ושניהם הבוסים שלה. גם עדה זו חזרה בה מדבריה, בעדותה בבית המשפט ונימקה זאת בכך שהייתה עובדת חדשה וסברה שהאחים עובדים יחד (יש לציין כי עסקינן בשיחה שהתקיימה כשמונה חודשים לאחר שהחלה עבודתה בחברה, 1.1.23).

בעדותו של מר ז.ל. שהחל לעבוד כסוכן נדל"ן בחברה וכיום מועסק בחברה החדשה שהוקמה בשם "ר.", העיד כי האח היה המנהל שלו, אך מפרסום שהעלה ברשתות החברתיות, ניתן להיווכח כי כך היה גם האיש. תמונה משותפת של האיש ואחיו הועלתה על ידו ושם הודה "למנהלים שלו". כשנשאל על כך לא ידע להשיב וטען כי מדובר בפרגונים וכך פועל לגבי כל מתווך.

בעדותה של הגב' מ.נ., בת זוגו של האח, מזה כשלוש וחצי שנים ועובדת בחברה מזה שש שנים, לא ניתן הסבר מדוע היה צורך לסגור את חברת "ט.ג.". לטענתה השם של החברה כבר לא הצטייר באור חיובי והחברה לא תפקדה. כן העידה שהאיש מועסק בר. כסוכן "רגיל", אין לו מעמד מקצועי ואינו לוקח חלק בקבלת החלטות. לטענתה לא נהיר כיצד האח העסיק את האיש בר., הואיל והוא זה שגרם לחיסולה של החברה, כפי שנטען על ידי האח.

עדותו של האיש התאפיינה בהתחמקויות, לא נתמכה בראיות וניתן להסיק מסקנה אחת והיא שהעברת המניות לאמו הייתה פיקטיבית, על מנת לחמוק מהוראותיו של הסכם הממון כאשר בפועל נותר שותף ומנהל בחברה ולכן יש לקבוע כי מדובר בהברחת נכסים פסולה ולא מעבר.

האם לא עבדה בחברה ולא הייתה סיבה להעביר מניות החברה לידיה וללא תמורה. האם עבדה כמורה. האם העידה כי האיש ואחיו התגוררו בביתה וכי מדובר במשפחה מאוחדת שהאחד מסייע לשני ולכן יצאה לשלושה חודשי חל"ת, בחודש 9/20. נמצא שבמועד העברת המניות חזרה האם לעבודתה כמורה ולכן עדותה כי היא זו שניהלה את החברה, באותה התקופה, תמוהה. מעבר לכך עדותה נסתרה, על ידי עדותה של גב' ק.ק., לפיה למיטב ידיעתה האם לא עבדה בחברה. גם העד, מר ז.ל. , ידע שמדובר באמם של האחים וגב' ל.ו. העידה כי פגשה באם מידי פעם וככל הנראה הייתה באה לבקר את הבן שלה. בעדותו של האיש נאלץ להודות כי תרומתה של האם לחברה הייתה אפסית והיא באה לידי ביטוי בהשכנת שלום בינו לבין אחיו.

לפיכך נמצא כי לאם לא הייתה כל זיקה לעסק ועניין לנו בצעד שמטרתו לשלול זכויותיה של האישה.

פירוק החברה –לא הייתה הצדקה לכך הואיל ומדובר בחברה משגשגת ובעלת רווחים. במועד הפירוד היה בחשבון הבנק של החברה 2.6 מיליון ₪ שחולקו כדיבידנד לבעלי המניות. כשהאיש נשאל מדוע נדרש לפרק את החברה, השיב מענה לא ענייני לפיו ענייני הגירושים "התערבבו" עם החברה.

לגרסת האישה חוות דעת האקטואר מנומקת ומפורטת וניתן בה מענה מלא לטענות האיש, וכך גם בעדותו של המומחה בבית המשפט. המומחה בדיקת שווי לחברה, נכון ליום הקרע 4.11.2021, וזה נאמד על 6,638,645 ₪ וכסף נזיל של 2.6 מיליון ₪. המומחה הבהיר כי החברה הייתה רווחית וניתן היה לראות צמיחה כלכלית.

רואה החשבון של החברה, מר א.ח., העיד שחברת "ר." עוסקת באותה הפעילות שבה עסקה החברה, תחום הנדל"ן, מה שמחדד את הטענה כי האחים פעלו לשלול זכויותיה של האישה.

לטענת האישה זכאית גם למחצית מחלקו של האיש בנכס החברה, שנרכש ביום 1.7.2018 ונרשם על שם האח בלבד (רישום פורמאלי בלבד) הואיל ובמועד הרכישה לצדדים הייתה דירה הרשומה על שמם, ועשו כן מטעמי מס.

במהלך עדותה של האישה הוצג לה מסמך ממיסוי מקרקעין, המעיד כי לצדדים לא היה נכס במועד הרכישה ובמענה השיבה כי האיש שיקר לה ולא ידעה שהנכס של הצדדים טרם נרשם על שמם. לפיכך יש לקבל את גרסתה.

עוה"ד ונוטריון מר נ.כ., העיד כי טרם אישור הסכם ממון נפגש עם האיש ואחיו והדגיש את משמעות חתימתו על הסכם ממון ממנו עולה שקיים אינטרס מובהק לרישום נכס החברה על שם האח בלבד.

לטענתה נכס החברה שימש תחילה את השותפות ולאחר מכן את החברה וחיובי המשכנתא שלכאורה שולמו על ידי האח, שולמו בפועל על ידי החברה, בדרך שהאח הפריש לעצמו שכר מותאם, וניכוי רכיב המשכנתא, מעלה ששכרו של האיש ושל האח זהה.

מחוות הדעת האקטוארית עולה כי לצורך רכישת הנכס שולם 540,000 ₪, כך שכל אח שילם 270,000 ₪. האיש העיד כי לא שילם דבר עבור הנכס ולאחר מכן ניתן היה למצוא סתירות בגרסתו, עת טען שהיה צריך להשיב כספים לאחיו. האח בעדותו לא ידע להשיב מה גובה סכום הלוואה שנתן לכאורה לידי האיש ומה היו תנאיה.

האישה מוסיפה כי חוות דעתו של המומחה מהימנה ואין להטיל בה דופי. המומחה קבע כי מדובר בעסק של החברה ולא עסק פרטי של האח לפיכך זכאית 25% משווי הנכס.

טענות האיש בתמצית:

בבעלותם של הצדדים זכויות במקרקעין מסוג מגרש הידוע כגוש 100619 חלקה 93 בב., שנרכש לאחר נטילת משכנתא ששולמה מחשבונם המשותף.

כבר עתה אציין כי נכס זה נמכר, התמורה חולקה בין הצדדים והמשכנתא סולקה ולכן נכס זה אינו עוד במחלוקת.

הסכם הממון נחתם כשאינו מבין משמעותו כהלכה, תוכנו לא הובהר לו ולא הייתה בידו ברירה אלא לחתום על המסמך, בהיות האישה בהריון ועל מנת לא לאכזבה. (כמובא לעיל סוגיה זו הוכרעה עת נקבע כי הסכם הממון בתוקף).

בשנת 2019 הוקמה חברה משפחתית בבעלות שווה שלו ושל אחיו, כאשר אחיו היה הרוח החיה של החברה ולאחר שהאחרון התאכזב מתפקודו ותרומתו לחברה ולאחר שהקשר ביניהם הגיע למבוי סתום, פעלו לחיסול החברה. כיום, מעמדו בחברת ר. מעורער לחלוטין והמשך העסקתו מוטל בספק.

קודם לחיסולה של החברה ובמסגרת פשרה בין האחים, הוסכם על המשך קיומה של החברה, אגב העברת 30% ממניותיו לבעלות אמם, שהועסקה בחברה, הפסקת כהונתו כדירקטור ונטילת סמכויותיו והרשאת חתימה. ההסכמות הועלו על הכתב ודווח בחודש אפריל 2021. כך שהאיש בעל מניות בשיעור 20%, ד. אחיו 50% ומ. האם 30%.

האישה הבינה מאמו שהעסק שייך לאח וכי האם עומדת היא על הסכם ממון על מנת "להחריג" את העסק. האישה והאם ידעו על הסתבכותו בפלילים, שימושו בסמים וטיפולים פסיכיאטריים שעבר ואף מאסר שריצה. האישה פעלה כך שעם נישואי הצדדים יהיה לה חלק בעסק "ט.ג.".

הצדדים רכשו נכס ברחוב ד.א. בחודש דצמבר 2018, וניתן למצוא סתירה בעדותה של האישה כי נכס החברה נרשם על שם האח, הואיל ולצדדים היה נכס הרשום על שמם, שכן זה נרכש לאחר מכן. האישה העידה בחוסר מהימנות כי האיש שיקר בעניין זה. מדובר בתשובה ללא תמיכה ונימוק מניח את הדעת.

טענת האישה כי ניסה להבריח נכסים אינה מתיישבת עם העובדה שהצדדים רכשו דירה כחצי שנה לאחר מועד הנישואים, קנו ומכרו דירות ורכשו בחודש אוגוסט 2020 מגרש יקר עליו תכננו לבנות את ביתם. בנוסף האישה ידעה על קיומו של נכס החברה טרם הסכם הממון ולא ידעה להשיב מדוע הנכס לא נכלל במסגרתו. עדותו של האדריכל מפריכה את טענת האישה כי המגרש היה עוד נכס להשקעה כמו השקעות אחרות שנהגו לעשות בעבר וכי היחסים עימו היו אגביים.

מכלל האמור האישה לא הצליחה להרים את הנטל , הציגה ראיות דלות ועדותה ביחס לנכס נסתרה. עדותה של האישה אינה משקפת את המציאות ואינה אמינה לאורך כל ההליך.

גרסתו של האיש קיבלה חיזוק בעדותן של ל.ו. וק.ק. ביחס למעמדו בחברה. ל.ו. העידה שעבדה בחברת ר. פחות משנה, העבודה שלה הייתה רק מול האח ולא היה לה כל קשר עם האיש וראתה אותו פעמים מועטות ואילו את האם ראתה נוכחת אולם לא התנהלה מולה. כן העידה שהאח קיבל אותה לעבודה ערך לה את ריאיון הקבלה לעבודה והחתים אותה על חוזה העסקה, ערך את ישיבות הצוות והיא לא התנהלה מול האיש.

ק.ק. העידה שעבדה כחודשיים בלבד בחברת ר. והאח היה הבוס שלה בזמן שהאיש סוכן נדלן בדיוק כמוה. כן העידה שהייתה בתחילת דרכה, כל רצונה היה למכור ולכן לא ייחסה חשיבות לשיחה שהתקיימה עם האישה ושוב הדגישה כי האח היה המנהל שלה.

לא ניתן להתבסס על השיחות שנערכו "כהוכחה חותכת" ויש לתת משקל לעדויות בבית המשפט שחיזקו את הטענה שהאח היה המנהל היחיד בחברה, הוביל וניהל את החברה כראות עניו בלבד, ללא דעתו של האיש.

שווי החברה – חוות דעת המומחה לא בחנה את רכיב ההשבחה היסודי ובעדותו אישר כי לא ביצע הפרדה בין שווי השותפות שנתיים וחצי טרם הקמת החברה, לבין שוויה ביום התאגדותה, 4/2019. המומחה אישר שאם היה יודע מידע זה היה עורך חישוב שונה.

המומחה הסתמך על מחזור שנתי גבוה ביותר של החברה ולא על מחזור שנתי נמוך או ממוצע ואישר בעדותו כי המחזור השנתי הממוצע נמוך בכמיליון ₪, כך יוצא שקיימים פערים גדולים בשווי שנקבע.

האיש ואחיו נטלו לידם שכר נמוך במטרה ליצור נזילות בחברה ובהמשך, על מנת לשלם דמי שכירות לנכס ולכן בהערכת השווי היה לייחס להם שכר גבוה יותר וכן חישוב גבוה יותר בגין השכרת נכס החברה. לא הוצגה למומחה חוות דעת ביחס לדמי שכירות של הנכס העומדים על סכום גבוה יותר משחושב בחוות הדעת.

המומחה העיד כי ישנם אירועים מערכתיים שיש ליתן עליהם את הדעת, כגון: מועד הקרע ומועד השווי, פרוץ מלחמת אוקראינה רוסיה, החלטה על פירוק החברה, החלטה למינוי מומחה ומועד הגשת חוות הדעת. המומחה הכפיל שווי החברה למשך חמש שנים ממועד הקרע ועד שנת 26, בעוד שמאז מועד עריכת חוות הדעת פרצה מלחמת השביעי באוקטובר, מאז שוק הנדל"ן בב. טרם התאושש.

חוות הדעת לא צפתה אירועים מערכתיים אלו ולכן לוקה בחסר באופן יסודי וזה נותר להכרעת בית המשפט.

נכס החברה - עוה"ד ונוטריון נ.כ., ששימש עוה"ד שייצג את המוכרים בעסקת המכר וזה העיד כי כל הליך המכירה התנהל מול האח ועל שמו לרבות תשלומי הרכישה והאיש לא נטל חלק בעסקה. כן התרשם שאת החברה האח קידם. עדותו מתיישבת עם זו של האיש ושל אימו, כי האיש היה "הילד הבעייתי" ושילובו בחברה היה חלק משיקומו.

גב' מ.נ. (כיום משמשת מזכירה וסוכנת בחברת "ר.") העידה שעבודתה בחברה הייתה בעיקר מול האח ובשל ריבים בינו לבין האיש סוכנים עזבו את החברה, לא היו עסקאות ולא היה מנוס מחיסול החברה. כן העידה כי בשנה הראשונה להקמת חברת ר. האיש לא נכח, היות והוא זה שהרס את החברה והיה צריך לשכנע את האח להחזירו ולו כסוכן נדל"ן.

מר ז.ל. העיד כי הכיר את האחים כחמש שנים והחל לעבוד בחברה. לאחר מכן החלו שמועות כי האיש מקושר לעבריינים ואז החל גל של עזיבת סוכנים. האיש החל לעשות דברים "מוזרים" והאח היה מיואש מהמצב והחל בפעולות על מנת לנסות להציל את החברה.

עדותו מחזקת את גרסת האיש כי האח היה הרוח בחברה והאיש גרם להתרסקות החברה.

רו"ח חשבון החברה, מר א.ח., העיד כי במהלך שמונה שנים האח התנהל מולו בעוד שהאיש כמעט לא התעסק בענייני הנהלת חשבונות ובשנים 2021-2020 האם מ. הייתה מגיעה אליו. בנוסף העיד והסביר באריכות את ההפרדה של נכס החברה כך שבתקופה המוקדמת של השותפות לא הייתה משמעות לרישום הנכס בספרי השותפות ולכן לא נרשם פחת ביחס אליו ולאחר התאגדות החברה הנכס לא היה יכול להירשם בחברה מכיוון שמדובר בנכס פרטי על שם האח ולכן גם הפחת לא נרשם בספרי החברה גם ביחס להצהרת הון.

שיעור מניותיו בחברה - האיש טוען, כי חלוקת המניות בין בני המשפחה נעשתה כ-7 חודשים טרם מועד הקרע בין הצדדים עת במהלך אותה התקופה המשיכו הצדדים לתכנן את בניית ביתם ולכן לא ניתן לומר כי מדובר בהברחת מניות. ההתדרדרות העסקית החלה כ-10 חודשים לפני מועד הקרע.

דיון והכרעה:

כאמור עסקינן בתובענה לחלוקת רכוש ואיזון משאבים בין בני זוג שהיו נשואים כ-3 שנים, כאשר המחלוקת המרכזית נוגעת להיקף הזכויות העסקיות של האיש בחברת "ט.ג.". בעוד האישה טענה כי האיש הבריח נכסים והביא לחיסול החברה באופן פיקטיבי, כדי לחמוק מהוראות הסכם הממון ולפגוע בזכויותיה, טען האיש כי החברה קרסה עקב תפקודו הלקוי וכי מדובר במהלך עסקי אותנטי.

בחינת איזון המשאבים ייעשה כדלקמן:

• קביעת מועד הקרע.

• קביעת נכסי בני הזוג אותם יש לאזן (בהינתן שהוכרע כי הסכם הממון בין בני הזוג תקף).

• הערכת שווים של הנכסים ברי האיזון וחלוקת הפער שבין ערך נכסי בן הזוג האחד לערכם של נכסי בן הזוג השני.

   

מועד הקרע נקבע ליום 4.11.2021, כפי הסכמות הצדדים.

כפי העולה מכתבי הטענות, לרבות סיכומי הצדדים, הנכסים והסוגיות לגביהן טענו הצדדים והכרעתי נדרשת בהם, הם:

• מגרש הידוע כגוש 100619 חלקה 93 בב. שכונת כלניות, עליו רבצה משכנתא.

• זכויות סוציאליות של הצדדים, תגמולים וקרנות השתלמות.

• רכב מסוג מרצדס מ.ר 10-794-34 ורכב מסוג שברולט.

• שיעור 30% מניות החברה, הרשומות על שם האם, לאחר שהועברו על ידי האיש, ללא תמורה.

• איזון שיעור 20% מניות החברה הרשומים על שם האיש.

• שווי חברת "ט.ג. – xxx בע"מ" ובהתאמה שווי חלקה של האישה.

• נכס ברח' ה. 31 ב. הידוע כגוש 38005 חלקה 293 תת חלקה 1-2 בשיעור 25%, הרשום על שם האח.

   

במרוצת הזמן הצדדים פעלו ליישוב וצמצום חלק מהמחלקות בניהם:

המגרש המשותף בשכונת כלניות (סעיף א) נמכר על ידי הצדדים, באופן עצמאי ותמורתו חולקה בחלקים שווים בין הצדדים לאחר שסולקה המשכנתא שרבצה עליו.

הרכבים אוזנו במסגרת חוות הדעת האקטוארית, כחלק מהזכויות הנזילות שיוחסו לצדדים, שם נקבע כי על האיש להעביר לידי האישה 59,708 ₪.

הצדדים בעניין זה חלוקים אך באשר לרכיב העוסק בנכס מסוג "התחייבות החברה" כלפי האיש. לטענת האיש יש לחייבו בהתאם לזכויותיו בפועל ולטענת האישה יש לעשות כן בהתאם לאלו שהיו בידיו ערב העברה לאם.

הברחת הנכסים והעברת המניות ללא תמורה, לידי האם:

לאחר שבחנתי את חומר הראיות ושמעתי העדויות, הגעתי למסקנה כי נפל פגם מהותי בהעברת המניות, המלמד על מהלך שנועד להפחית את מצבת נכסי האיש לקראת הגירושין ובכך לפגוע בזכויות האישה על פי הסכם הממון ולכן יש לקבל את גרסת האישה בסוגיית העברת מניות איש לידי האם, ללא תמורה והכל כפי שיפורט להלן.

בפסק דינו של בית משפט העליון, ע"א 1680/03 חנה לוי נ' אלי ברקול , נח (6) 841 נידונה סוגיה שמהותה "הרמת מסך", כדי לקבוע כי נכס הרשום על שם א' שייך בפועל לב', ונכתב כי נטל השכנוע בסוגיה זו כבד ו"דרך ההוכחה בנויה על קיומם של אותות של מירמה (Badge of Fraud), שהם חזקות שבעובדה שפותחו במשפט האנגלו-אמריקני, אשר אם נותרים הם ללא מענה מצביעים הם על מירמה. באלה ייכללו למשל חדלות-פירעון של מעביר הבעלות, קשרים בין המעביר לנעבר, חריגה מדרך מקובלת לניהול עיסקאות, שמירת החזקה בנכס ועוד (ה"פ (ת"א) 1823/92 הנ"ל [7], בעמ' 433). ככל שמצטברים יותר אותות כאלה, כך עובר הנטל לנתבע להפריכם".

לעניין זה יפים הדברים שנכתבו בתמ"ש ‏(‏משפחה קריות‏)‏ 56348-11-12ר' ד' נ' ג' ד'‏(‏נבו 12.2.2024‏)‏‏: " כדי לחדד את הדברים יובהר, כי נטל השכנוע נותר על כתפי התובעת. אולם, ככל שתצביע התובעת על אותות מרמה רבים יותר, ניתן יהיה להפחית את נטל הראיה המוטל עליה [ע"א 8482-01 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אילנה סנדובסקי, פ"ד נז(5) 776 (17.7.2003)], כל זאת במקביל להעברת נטל הראיה לשכמי הנתבע להוכיח את כשירות אותן העסקאות ועשייתן בתום לב וללא מניעים נסתרים"

מכאן כי הגם שהנטל המוטל על כתפי האישה כבד, ניתן להקל בו ככל ותצביע על אותות מרמה רבים יותר. האישה עמדה בנטל זה בהתבססה על מספר נדבכים.

הסכם הממון קובע ביחס לזכויותיה של האישה כך:

זכויות בעסק T.G. (ט.ג.):

"מוסכם בין הצדדים כי מחצית מהעסק הינו שייך לאחיו של ז. ולא. אין כל חלק במחצית זו, כמו כן, מוסכם כי א. לא תהיה לה זכות החלטה בענייני החברה ו/או להטיל עיקולים ו/או לדרוש הקפאת הליכים או כל דבר אחר אשר יפגע בעבודה השוטפת של העסק ו/או דרישת מכירת נכסים או כל דבר הקשור בחברה ובהחלטותיה.

מוסכם בין הצדדים כי במידה וחלילה בני הזוג יתגרשו, מגיע לא. מחצית הזכויות של ז. בעסק בשווי ולא בעין, קרי א. תהא זכאית למחצית מהערך הכספי בלבד בחלק של ז., מובהר בזאת, כי א. לא תוכל להירשם כבעלים ואין לה זכויות החלטה או הצבעה, לא תהווה חלק מהדירקטוריון וזכויותיה בעסק הינם כספי בלבד על מחצית מהזכויות של ז. בחברה וזאת בהתאם לפריסת תשלומים שיקבע חלילה בהסכם הגירושין. בקיזוז משכנתאות והלוואות כמו כן א. לא תוכל לעצור כל הליך בעסק ולמנוע הליך זה ובפרט שהשלכותיו עלולות לפגוע בעסק בצורה כזאת או אחרת.

מובהר בין הצדדים כי זכויותיה הכלכליות של א. בעסק לא נפגעות אך א. לא תהא שותפה פעילה בעסק ולא תוכל לעצור פעילות כזאת או אחרת בעסק."

נדבך ראשון - זכויותיה של האישה בהתאם להסכם ממון – נקבע כי האישה תהא זכאית למחצית זכויותיו של האיש בעסק, ככל ויחליטו להתגרש. ההסכם שולל מהאישה זכות/אפשרות להתערב בקבלת החלטות בעסק או לדרוש נקיטת כל פעולה שעלולה לפגוע בעבודה השוטפת של העסק. אם כן לכאורה האישה לא יכולה הייתה להתערב בהחלטה להעביר המניות לידי האם או לדרוש (ונדמה כי גם בדיעבד) לנקוט בפעולה בקשר להחלטה זו, קרי לכאורה לא הייתה לה הזכות לפעול כנגד שינויים ארגוניים שנעשו בחברה ולטובתה של החברה, בהתאם להוראות ההסכם.

ההסכם אינו קובע המועד לגביו יבחנו הנכסים לזכותו של האיש ולכן ההנחה היא כי אלו יבחנו נכון למועד הקרע, הוא המועד הקובע בסכסוכים כגון דא, בהעדר כל הוראה אחרת.

כאמור נמנעה מעורבות האישה בהחלטות החברה או נקיטת כל פעולה " אשר יפגע בעבודה השוטפת של העסק ו/או דרישת מכירת נכסים או כל דבר הקשור בחברה ובהחלטותיה".

עם זאת ובמקביל נקבע כי חלקה של האישה בעסק (זכויותיה הכלכליות) לא תפגענה "מובהר בין הצדדים כי זכויותיה הכלכליות של א. בעסק לא נפגעות אך א. לא תהא שותפה פעילה בעסק ולא תוכל לעצור פעילות כזאת או אחרת בעסק."

זכויותיה הכלכליות של האישה במועד עריכת ההסכם עמדו על שיעור של 25% מהשותפות שלאחר מכן התאגדה לחברה בע"מ.

העברת המניות לידי האם, לא הוכחה כקבלת החלטה שעניינה עבודה שוטפת של העסק/החברה וכזו שנועדה לקיים את העסק, לקדמו או למצער להצילו. ההיפך.

אין בהוראות ההסכם כדי להעניק חסינות להחלטת בעלי החברה, בעניינינו האיש, מפני בחינה ובקירות הנוגעת למטרתה, קרי האם נעשתה לשם הברחת נכסים, דהיינו במטרה לפגוע בזכויותיה של האישה, שאז ניתן להורות כי על אף ההוראות המונעות מעורבותה של האישה, לא תהייה להחלטה נפקות בבחינת שווי זכויותיה בפועל.

כל החלטה אחרת תאפשר פגיעה חסרת תום לב, בבן הזוג שאינו בעל המניות, תוך מתן אפשרויות למניפולציות ותכנון שמאפשר שלילת זכויותיו של בן הזוג המוחלש על פי ההסכם.

אם כן – זכויותיה של האישה כפופות להוראות ההסכם, ובעניינינו להחלטות שהתקבלו בחברה, כל עוד התקבלו בתום לב, בהגינות ושלא למטרת הברחת נכסים ופגיעה בזכויותיה.

נדבך שני, סמיכות העברת המניות למועד הקרע- 30% ממניות האיש בחברה הועברו לאמו, ללא כל תמורה כספית, בסמוך לתקופת המשבר בחיי הנישואין. העברת המניות בוצעה בחודש אפריל 2021 עת החל המשבר ביחסי הצדדים. האישה הגישה בקשה ליישוב סכסוך עוד בחודשים מרץ ומאי 2020 וכן בנובמבר 2021. האיש הגיש בקשה ליישוב סכסוך בחודש יוני 2021, כאשר בין כל פרק זמן שחלף, ממועד הגשת בקשה אחת לשנייה, ניסו הצדדים להשכין שלום בית ולשקם את מערכת היחסים.

האישה בחקירתה הראשית העידה (דיון מיום 6.2.2025 עמוד 15 שורות 5-15):

"...שנה, קצת מבולבלת ומרוגשת אז סליחה. ואני שאלתי את ז. בלילה, אימא שלי ישבה בסלון עם הילדים, היא שמרה עליהם בעצם, ואני לא יודעת למה משהו גרם לי לשאול את השאלה "ז., כל התקופה הזאתי שלא היינו ביחד ורבנו ויישובי סכסוך ואנחנו מנסים לחזור עכשיו, אתה העברת מניות?" הוא פשוט לא ידע מאיפה הבאתי לו את זה, אני בעצמי לא יודעת איך שאלתי את השאלה הזו בכלל, הוא אמר לי "כן, רק לאימא שלי אילנה" בקול מגמגם כזה. ואני מסתכלת עליו בהלם של החיים, על הבוקר הוצאתי נסח של רשם החברות, ואני בהלם...".

אם כן עולה כי העברת המניות הייתה בזמן שהקשר בין הצדדים היה מצוי בקשיים (בין אם בשלב השיקום ובין אם בשלב השפל) שהתנהלו לאורך זמן ולא החלו בנקודת זמן אחת שניתן להצביע עליה כפי שביקש האיש לעשות.

נדבך שלישי, העברת מניות ללא תמורה כספית - העברת המניות בוצעה ללא כל תמורה כספית, קרי ללא תמורה ריאלית ותחשיב כלכלי ולו נוכח שווי החברה באותה עת. הצדדים לא הוכיחו כי תרומתה הנטענת של האם הייתה שוות ערך לשווי שיעור המניות שהועברו לבעלותה. האיש והאם הודו בחקירותיהם שלא שולמה תמורה עבור המניות, לא נחתם הסכם העברת מניות, לא הובהרה ה"תמורה" של האם בדרך של אופי ומהות פעילותה ועבודתה בחברה, כפי שטענה ולא הוכחו ההפסדים הכלכליים שספגה, ככל והיו כאלו, בשל יציאתה לחל"ת כמורה, הכוללים זכויותיה הפנסיוניות, אשר לכאורה שוות ערך לשווי המניות.

לא נערך כל דווח בדבר תמורה בגין המניות, בדרך של תשלום עבור זכויותיה הנפסדות לכאורה, בעוד היא לא קיבלה שכר חודשי, עבור עבודתה בחברה.

האם הודתה "לא חשבנו על דבר כזה" וכי לא נערך כל תחשיב המקשר בין שווי המניות (30% מחברה פעילה) לבין שכר עבודה או הפרשות פנסיוניות.

כך השיבה לשאלה "למה לא שילמת על 30% המניות מהחברה?"

"אני נתתי את עצמי... נתתי את עצמי, בוודאי. נתתי את עצמי, עבודה שלי במעורך זה תלושים.. הסכמתי למשכורת זעומה...כן, בערך, לשנה, ככה חישבנו, כן."

האם העידה כי חישוב השכר שלא קיבלה, שווה ערך לשווי המניות:

ש: 5000 כפול 12 זה 30% מניות?

ת: למה 5000?

ש: אני לא יודעת, כי אמרת שקיבלת משכורת של 12...

ת: למה 5000? מה עם הקרנות? מה עם הקרנות?

ש: אמרת שהלכתם למגשר רואה חשבון שהוא עשה את הסכומים והראה מה האופציות הכלכליות , יש כזה תחשיב שהראה שהעזיבה שלך היא שוות ערך ל-30% מניות.

ת: לא, אבל אני יודעת מה, כמה משלמים לי. אני יודעת בדיוק כמה .. לא, דבר כזה באמת לא חשבנו... איך החלטנו? אני אסביר לך איך החלטנו. כי פלוס מינוס זה עבודה שלי שהערכנו לשנה בלבד. הסכום שהיה, זה עשינו בינינו, אני עכשיו מבינה שהיינו צריכים לעשות את זה דרך יותר פרוטוקולית אבל זה סכום שהערכנו. זה עבודה שאני יורדת בהכנסות, פלוס פנסיות, פלוס קרנות, פלוס חופשים, פלוס משכורת 12, 13, 14, בערך מאתיים, מאתיים ומשהו אלף שקל, זה מה שהערכנו. כן. זה מה שהערכנו." (הדגשה שלי – ד.פ.ו.).

מכאן כי הטענה כי המניות ניתנו כנגד עבודת האם, זכויותיה הפנסיוניות, הפסדים כספיים או תרומתה לחברה, לא הוכחה.

נדבך רביעי, החלטה עסקית - לא הוכח כי העברת המניות נבעה מהחלטה עסקית שנועדה לטובת פעילות החברה. על פניו הצדדים בשלב זה כבר צפו או היה עליהם לצפות את התפרקות החברה, כפי שלדבריה קרה בסופו של יום, וזאת בשל מערכת היחסים העכורה בין האיש לאחיו (כפי שהעידו שניהם ועובדים בחברה).

האיש טען ואף העיד, כי מערכת היחסים בינו לבין אחיו לא הייתה תקינה.

עם זאת תחת חיסולה של החברה הוחל על העברה של מניות ללא תמורה.

עדות המומחה, מר יניב בוכניק, לפיה העברה כזו, ללא תמורה בנסיבות בהן הייתה החברה, "אינה הגיונית" מבחינה עסקית כלכלית (ר' עדותו עמוד בעמוד 44 שורות 3-7), מחזקת את העובדה כי אין מדובר בהחלטה עסקית לטובת החברה ולשם ניהולה.

נדבך חמישי, פעילות האם בחברה – עדותן של עובדות בחברה: הגב' ק.ק. וגב' ל.ו., אשר העידו שהאם לא תפקדה כמנהלת או כבעלת סמכות בחברה, אלא נתפסה כ"אמא של הבנים" שבאה לבקר. עדויותיהן מחזקות את הגרסה כי נפל פגם ופסול בכל הקשור להעברת המניות מהאיש לאם וכי לא היה מדובר במהלך עסקי לגיטימי.

גב' ק.ק. העידה (עמוד 49 שורות 10-11) באשר לתפקידה של האם "לפי מה שאני יודעת היא לא עובדת בחברה. "

גב' ל.ו. העידה:

"ש. הבנתי, מי כן, את מ., את מ.ט.?

ת. כן, ראיתי אותה מדיי פעם.

ש. מה היה תפקידה של מ. בחברה?

ת. היא הייתה באה לבקר את הבן שלה נראה לי, לא יודעת, אני לא עובדת בחברה, לא בודקת להם את האיך הם עובדים.

ש. איזה פניות היו לך למ.? בעניין התיווך, בעניין ענייני התיווך?

ת. לא פניתי אליה, רק מדי פעם שלום כזה, זה לא שהייתי צריכה להתנהל מולה."

עדות רואה החשבון מר א.ח. – בעדותו טען שהאם הגיעה לטפל בעניינים כספיים של החברה בין בשנים 20-21. אין בעדות זו לאשש הטענה בדבר בעלות מהותית בחברה, בדרך של ניהולה וכניסה ב"נעלי" האיש.

כן העיד כי גם קודם להעברת המניות ההתנהלות הכלכלית של החברה הייתה אל מול האח, ולא אל מול האיש וכדבריו:

" תראה, המשרד של ז. זה משרד של הנהלת חשבון וראיית חשבון, בדרך כלל יושבים איתי לפגישות של דו"חות או שרוצים לעבור על הדו"חות במהלך השנה, לרוב המוחלט הייתי מתנהל מול ד. בהיבט הזה, מול ז. לא הייתי, פחות הייתי יושב איתו לגבי הנושא של הדו"חות, לא היינו יושבים." (ההדגשה שלי - ד.פ.ו).

נדבך שישי, שליטה בפועל - מן הראיות והעדויות עולה כי האיש נותר מורשה חתימה בחשבונות הבנק של החברה גם לאחר העברת המניות ; במסמכי "ישיבת מנהלים" מיולי 2021 מתועד האיש כמנהל ; האיש החל לעסוק בתיווך קודם למועד בו החל האח לעסוק בכך, קיבל רישיון תיווך בשנת 2017; האיש ואחיו היו שותפים בחלקים שווים בשותפות "קבוצת ט. נכסים" (הוקמה בשנת 2017) וכך גם לאחר שהתאגדו לחברה בשם "ט.ג.- xxxx בע"מ" (בשנת 2019).

האיש הופנה בחקירה על ידי ב"כ האישה לנספחים מתיק מוצגיו והם: נספח מישיבת דירקטוריון מחודש יולי 2021, כשלושה חודשים לאחר מועד העברת המניות שם צוין כי נכחו בה המנהלים ד. וז. ט..

האיש בחקירתו הנגדית העיד (עמוד 87 שורות 9-27) כדלקמן:

"ש: מה שאתה אומר גם שאתה החל מ... שאתה החל מאפריל 2021 אתה כבר לא דירקטור יותר, אתה כבר לא מנהל בחברה יותר.

ת: לפני לא הייתי מנהל אדוני היקר. על איזה מנהל אתה מדבר? לא הבנתי... אני גם לפני לא הייתי מנהל, זה מה שאתה לא מבין. פשוט.

ש: אז מה עשו באפריל עשרים ואחד? בוא תסביר לי מה נעשה שם, מה זה אותה היפרדות עסקית? מה נעשה?

ת: היה לי סכסוך... קטלני עם אחי... זה הגיע לידיים, בסדר? זה שבר את המשפחה, אנחנו רצינו לפוצץ את ה... כל הס... כל העבודה בינינו, לא רצינו לעבוד אחד עם השני, לא רצינו שום דבר. אני לא רציתי להיפרד ממנו, זה הוא רצה להיפרד ממני.

ש: אוקי, אבל עדיין במסמך היפרדות שלכם כתוב שאתה כבר לא דירקטור יותר בחברה...

ת: אני לא מבין לא בדירקטוריון ולא בלא דירקטוריון..." .

האיש לא ידע לתת מענה סדור, עדותו לא הייתה נהירה ואף הייתה מתחמקת.

מהמסמכים שהוגשו ניתן להיווכח כי לאחר שהעביר המניות לאם נותר מורשה חתימה ורק לאחר מספר חודשים פעלו להסירו ככזה, עת לא ניתן כל הסבר להתנהלות זו.

בקשה מיום 20.3.2022 לפתיחת חשבון בנק פועלים מורשי חתימה מ. וד.. (נספח 21).

פרוטוקול אסיפת מועצת מנהלים "ט.ג.", מיום 21.7.2021, עניינו מינוי מורשה חתימה ד., מ. וז., שם נכתב: "נוכחים: מנהלי החברה ד. וז..".

מסמך מיום 26.7.2021, שעניינו שינוי במורשים, הוספת מיופה כוח מ.ט. בנוסף לד. וז.. (נספח 34).

בקשה לפתיחת חשבון בנק פועלים, מיום 26.7.2021, תחת כותרת "מינוי מורשים: מ. ז. וד.."

גב' ק.ק. וגב' ל.ו., אשר הועסקו במהלך השנים בחברה, השיבו בזמן אמת, בשיח בינן לבין האישה, ובצורה אותנטית ללא שידעו כי מדובר באישה, כי האיש הוא ה"בוס" והבעלים יחד עם אחיו. ניסיונן לחזור בהן מדבריהן בעדותן על דוכן העדים ולשנות גרסאותיהן, לא היו אמינות ונחזו כניסיון לסייע לאיש.

גב' ק.ק. העידה (עמוד 50 שורות 4-10): "קודם כל, אני בכלל לא חשבתי שהשיחה הזאת תהיה מוקלטת. דבר שני, לא ידעתי בכלל שהם מקליטים אותי, ואני לא אמורה להיות פה, אני לא מכירה אותך, מצטערת, לא אמורה להיות פה בכלל, אני לא קשורה."

גב' ל.ו. העידה (עמודים 17-18): " ש. אם אני אגיד לך שבהקלטה שתכף גם תוכלי לשמוע אותה, ואני מקריא לך אותה, את אומרת ככה, ז., שואלים אותך, מרשתי, ז. וד., שניהם הבעלים, נכון? את אומרת כן, כאילו, הם הבוסים שלך, את אומרת כן, איך את מסבירה את זה או שאת רוצה לשמוע את זה אם את לא בטוחה שאת אמרת את זה?

ת. אני לא יודעת, אני הייתי חדשה באותה תקופה, אני לא התנהלתי מול, כאילו, מבחינת התנהלות התנהלתי מול ד., ז. הוא אח שלו, אז אני חשבתי אולי שהם ביחד, אבל אני לא התנהלתי מול ז..

ש. מתי הייתה השיחה הזאת? באיזה תאריך?

ת. לא יודעת.

ש. אז למה את אומרת, אז למה את אומרת שזה היה בהתחלה? אולי השיחה הזאת הייתה אחרי, ביום הלפני אחרון לעבודה שלך כשאת כבר לא חדשה?

ת. כי אני זוכרת את השיחה בערך, כי אני זוכרת שזה מישהי התקשרה אליי ושאלה אותי זה המשרד של ז., של ד.? כאילו, לא יודעת, משהו כזה, לא הבנתי אותה, זה היה בין השיחות הראשונות שלי יחסית, שרק גייסתי בתים בהתחלה. ".

העדה נשאלה ביחס לתקופת עבודתה בזמן קיום השיחה שהוקלטה, כאשר נלמד שבמועד השיחה עבדה בחברה במשך שמונה חודשים, השיבה: "אין לי ... עבדתי פחות משנה, זה אמור להיות כאילו, זה לא אמור להיות בתאריך הזה. קודם כל, בשלושה חודשים הראשונים הייתי בהתארגנות לחתונה, רק בחודש שלישי התחתנתי, אז לא באמת עבדתי בהתחלה, ואז התחלתי לעבוד אחרי חודש שלישי באמת, כאילו לעבוד, אבל כאילו אני לא הכרתי את ההתנהלות שמה, אז אני לא זוכרת את התאריכים, אמרתי לך, אני גם לא זכרתי מתי התחלתי לעבוד, זה אני אומרת מה שאני זוכרת פשוט."

מכלל האמור אני קובעת כי האישה עמדה בנטל המוטל עליה והוכיחה כי האיש העביר שיעור של 30% ממניותיו לבעלות אימו, ללא תמורה, בתקופת משבר בחיי הנישואין, מתוך ניסיון להבריחן ומתוך כוונה לפגוע בזכויותיה.

לפיכך אני קובעת כי לצורך איזון המשאבים, יש לראות באיש כבעלים בשיעור של 50% ממניות החברה, נכון למועד הקרע.

חיסול החברה :

האיש טען כי המומחה התבסס על מחזור שנתי גבוה, בשנת שיא ולא על ממוצע מחזורים נמוך יותר, דבר "שניפח" את שווי החברה. מעדות המומחה, עולה כי החברה הייתה ב"צמיחה כלכלית" וכי מדובר ב"עסק מצוין". כאשר חברה נמצאת בתהליך נסיקה, הסתמכות על ממוצע של שנים מוקדמות וחלשות יותר תחטא למציאות הכלכלית של שווי החברה במועד הפירוד. המומחה הפעיל את שיקול דעתו המקצועי בבחירת המדדים המייצגים ביותר את פוטנציאל הרווח של החברה, כעסק פעיל וכך העיד (עמודים 45-46 שורות 34-36 1-2): "אם אתה שואל אותי מבחינה מה שנקרא עסקית כלכלית טהורה, העסק ברוך השם נראה עסק מצוין, אין סיבה לסגור אותו, אוקיי? אם היו דברים אישיים בין ד. לאח שלו, שלפעמים האמוציות מנהלות אותנו ולא שיקולים עסקיים, אז יכול להיות שהייתה סיבה שהיא לא סיבה עסקית כלכלית טהורה, מבחינה עסקית כלכלית אני לא רואה הצדקה שהעסק הזה ייסגר."

בעניין זה אטעים כי העובדה שהחברה נסגרה רשמית ופעילותה לכאורה הועתקה לחברה חדשה "ר.", תחת ניהול האח, בה האיש מוסיף לעבוד, מעידה על המשכיות עסקית ולא על חיסול כלכלי אמיתי.

נטען כי אימו של האיש נכנסה בנעליו, על מנת לשקם את החברה, עת נטען שהאח הוא "הרוח החיה" והמנהל והאם תרמה לקידום החברה והשכנת שלום, כאשר לא הוכחה הסיבה לחיסולה של החברה, בהיעדרו של האיש ממנה.

הגב' מ.נ. העידה כי בחברת "ט.ג.", האיש והאח היו המנהלים והיא התנהלה מרבית הזמן אל מול האח (עמוד 112 שורות 7-10):

"ש. ובט.ג. מה זה?

ת. בט.ג. הוא היה פשוט שותף של אח שלו, כאילו, גם בט.ג., דרך אגב, לא באתי לז. בשאלה מקצועית כזאת או אחרת, כאילו, ז. הוא מאוד בזה שלו, בפינה שלו, אבל בט.ג. הוא היה שותף ובר. הוא לא."

עדותה של הגב' מ.נ. מחזקת את העובדה שלא היתה במחלוקת כי האח היה המנהל העיקרי בחברה, על אף שהאיש היה שותף בחברה, קרי גם בימים הטובים רוב ההתנהלות המקצועית הייתה מול האח, כך שבטענה כי התנהגותו הלא יציבה של האיש, באותם ימים מדוברים, הובילה לפירוק החברה, אין ממש.

סוגיית חיסול החברה לאחר מועד הקרע, מורכבת, שכן לכאורה קיים פער קיצוני בין הערכת השווי על "הנייר" לבין "המציאות" בה החברה סגורה. המומחה ביצע הערכת שווי לחברה מתוך הנחה כי עסקינן ב"עסק חי", כאשר מבחינה משפטית "יבשה", מועד הקרע הוא "היום הקובע", תוך בחינת שווי החברה לו הייתה פעילה ובעלת פוטנציאל. כל החלטה ניהולית מאוחרת יותר של בן הזוג הבעלים, בעניינינו האיש, לא יכולה להשפיע ולהשליך על בן הזוג הזכאי לאיזון, האישה.

עם זאת יש לבחון את סיבת הסגירה. בעניינינו לא נטען כי החברה חוסלה בשל אירוע חיצוני, לדוג': הקורונה, מלחמה או שינוי רגולטורי שלא ניתן היה לצפות במועד הקרע שאז ייתכן ומשיקולי צדק היה לקבוע כי אין מקום לחייב את האיש בתשלום על פי שווי שלא קיים עוד.

מנגד, ככל ועניין לנו בחיסול בשל "הברחת נכסים" או רשלנות, קרי מקום בו עולה חשד שעסקינן בחברה שנסגרה על מנת להביא לריקון תוכנה, על מנת להימנע מתשלום לאישה, בית המשפט ייטה להתעלם מהעובדה כי עסקינן בחברה שפורמאלית אינה קיימת עוד והאיזון יבוצע בהתאם לערך שנקבע על ידי האקטואר.

האמור מתכתב עם העובדה שמעת מועד הקרע, בן הזוג שנשאר עם העסק נוטל על עצמו את מלוא הסיכונים והסיכויים, וכפי שהעיד אף המומחה, כך שאף אם הוא היה מרוויח רווחי עתק, לאחר המועד הקובע, הם היו נשארים אצלו ולכן, גם הפסדים או סגירה הם באחריותו בלבד.

באמור יש כדי למנוע מניפולציות, דהיינו מצב בו בעל שליטה יוביל לסגירה מכוונת של פעילות עסקית על מנת לפגוע לזכויות בן הזוג הזכאי.

יש להטעים, כי הנחת היסוד היא שאילו החברה הייתה נמכרת לצד ג' במועד הקרע, המוכר היה משלם את שוויה הכלכלי (הכולל פוטנציאל עתידי), נכון לאותו המועד. העובדה שהבעלים בחר להמשיך להפעיל את החברה עד לקריסתה אינה אמורה לפגוע בזכות הקניינית של בן הזוג השני "לפדות" את חלקו בשווי שהיה קיים אז.

בעניינינו, אין מדובר באירוע חיצוני שהוביל לחיסול החברה אלא להחלטה מושכלת של האיש, יחד עם אחיו, עת העיד המומחה שלהחלטה זו לא היה כל הגיון עסקי, נוכח רווחיותה של החברה.

מכלל האמור אני קובעת כי לא הייתה הצדקה להביא לחיסולה של החברה, כפי שניתן להיווכח מחוות הדעת שנערכה כדין ובהתאם לכללים, וזאת בהינתן שוויה במועד הקרע בתוספת הפוטנציאל העתידי שלה. לכן דין טענת האיש בעניין זה להידחות וכך אני מורה.

שווי החברה:

המומחה מטעם בית המשפט העריך שווי החברה, במועד הקרע, על סך 6,638,645 ₪ הכוללים נכסים עודפים "נטו" 2.74 מיליון ₪ לערך אשר חולקו כדיבידנד לאחר מועד הקרע.

האיש העלה שורה של השגות נגד חוות הדעת ובהן הפרדה בין שווי השותפות המוקדמת לחברה, הסתמכות על מחזורי שיא, התעלמות מ"אירועים מערכתיים", כגון: מלחמות ושינויים שכולן מבקשות לחתור תחת המסקנה הסופית בעניין שווי החברה שאין בהן להעיד על אופי הכנסות השוטף והרגיל של החברה.

אירועים מאוחרים למועד הקרע - המומחה הבהיר בעדותו כי נקט בשיעור היוון גבוה במיוחד (מהגבוהים שערך). שיעור ההיוון הוא הכלי המקצועי שנועד לשקף את מכלול הסיכונים, הן הספציפיים לחברה והן הסביבתיים למדינת ישראל. בחירת המומחה לבחון החברה ברף השמרני והמחמיר של שיעור ההיוון, כוללת בתוכה את חוסר הוודאות והסיכון הגלום בשוק הנדל"ן הישראלי, ולכן לגרסתו אין מקום לעדכון רטרואקטיבי, בשל אירועים מאוחרים וכך העיד:

"יחד עם זאת, כאשר אנחנו משקללים את שיעור ההיוון, שיעור הריבית, אם אתה רוצה להיכנס לזה, שיעור היוון למעשה זה גובה הסיכון שבו אני למעשה עומד את הפעילות של החברה, ככל ששיעור ההיוון, ככל שגובה הסיכון יותר גבוה מן הסתם השווי הוא יותר נמוך, ככל ששווי או המחיר של שיעור ההיוון הוא יותר גבוה, זאת אומרת אתה נותן פחות משקל לאירועים מערכתיים כאלה כמו שאתה מדבר עליהם. כלומר, ברגע שנתתי, היוונתי את תזרים המזומנים העתידי של החברה בשיעור היוון גבוה, למעשה נתתי ביטוי למכלול הסיכונים שקיימים באופן כללי, בין אם זה לגבי החברה באופן ספציפי והן מבחינת השוק או התנאים הסביבתיים של מדינת ישראל, אבל בגדול התשובה היא כן, אנחנו כן צריכים להביא בחשבון אירועים כאלה, השאלה איפה אנחנו מביאים אותם בחשבון, אני חושב שצריך לעשות את זה במסגרת שיעור ההיוון, ושיעור ההיוון שנבחר פה ממילא מאוד גבוה, אז זהו למעשה."

המומחה הוסיף והשיב באשר לאירועים תאורטיים אפשריים שיכולים היו להתרחש לאחר מועד הקרע ולשאלת בא כח האיש: "בוא נקצין, כן? לא עלינו נפלה פצצה בעיר שבו נמצא העסק, בה נמצא העסק, ואין עסק יותר ואין אנשים, מבחינתך ברמה התאורטית בית המשפט אמר לך להעריך את שווי העסק עד המועד הקובע .... אם פרצה מלחמה וזה השפיע, אם נפלה פצצה.." השיב: "נכון....קצת לדייק, גברתי, הערכת השווי מתבססת על סמך הנתונים שידועים למועד הקובע, למועד הקרע, ואנחנו גם הפרקטיקה וגם הפסיקה אומרת לנו, אירועים שקרו לאחר מועד הקרע תתעלם מהם, כלומר תעשה את הערכת השווי כאילו חזרת אחורה במנהרת הזמן ואתה נמצא היום במועד הקרע ואתה מעריך את שווי החברה או עסק על סמך מה שידוע לך במועד הקרע, ולא על סמך מה שידוע אחר כך... אם קרו שינויים, נדמה לי שינויים אובייקטיביים או שינויים מניפולטיביים, בית המשפט צריך להכריע אם לקבל את השינוי הזה כשינוי שהוא לגיטימי או לא..".

כן נשאל: "...חברת ט.ג. בע"מ ..התאגדה באפריל 19 .. אם קרה אירוע דרמטי, מבחינתי דרמטי זה מלחמת רוסיה אוקראינה שגורמת לשינויים בריביות, 7.10, מלחמת חרבות ברזל. עכשיו, אם טרם הגשת חוות הדעת קרה אירוע מערכתי אז צריך למעשה לעשות את השווי של החברה עד לנקודה של האירוע המערכתי, ומשם להסתמך על האומדנים, הריביות, הסיכונים, זה משהו שאתה יכול להתחבר אליו?"

ת. כן, בגדול כן ...יחד עם זאת, כאשר אנחנו משקללים את שיעור ההיוון, שיעור הריבית, אם אתה רוצה להיכנס לזה, שיעור היוון למעשה זה גובה הסיכון שבו אני למעשה עומד את הפעילות של החברה, ככל ששיעור ההיוון, ככל שגובה הסיכון יותר גבוה מן הסתם השווי הוא יותר נמוך, ככל ששווי או המחיר של שיעור ההיוון הוא יותר גבוה, זאת אומרת אתה נותן פחות משקל לאירועים מערכתיים כאלה כמו שאתה מדבר עליהם. כלומר, ברגע שנתתי, היוונתי את תזרים המזומנים העתידי של החברה בשיעור היוון גבוה, למעשה נתתי ביטוי למכלול הסיכונים שקיימים באופן כללי, בין אם זה לגבי החברה באופן ספציפי והן מבחינת השוק או התנאים הסביבתיים של מדינת ישראל, אבל בגדול התשובה היא כן, אנחנו כן צריכים להביא בחשבון אירועים כאלה, השאלה איפה אנחנו מביאים אותם בחשבון, אני חושב שצריך לעשות את זה במסגרת שיעור ההיוון, ושיעור ההיוון שנבחר פה ממילא מאוד גבוה, אז זהו למעשה.

.... הואיל ואנחנו מעריכים שווי של עסק לאורך של שנים קדימה, אז אנחנו לוקחים בחשבון שבטווח של שנים, לא משנה אם זה 7.10 או לפני כן זה היה, לפני כן זה היה קורונה ולפני כן זה היה משבר הסאב-פריים בארצות הברית, כל כמה שנים יש משבר מאוד גדול, אמרתי פעם, אם זה בשוק ההון, פעם אם זה קורונה ופעם אם זה מלחמה לצערנו, כל כמה שנים קורה אירוע כזה, ובעקבות האירוע גם בדרך כלל יש צמיחה, לכן בסופו של דבר כשמסתכלים על ממד הזמן לאורך שנים, אני חושב שבסוף הדברים מתקזזים, הרי את הביקושים ואת הצרכים של האנשים אי אפשר יהיה לעצור בסופו של דבר."

ידוע כי אירועים שהתרחשו לאחר מועד הקרע נחשבים ל"חוכמה בדיעבד", כאשר מועד הקרע לא התרחש בתוך תקופת משבר ולכן כל אירוע מאוחר הופך לחלק בלתי נפרד מחישוב הסיכונים ומקדם ההיוון של החברה, כפי שהעיד המומחה. הכלל הבסיסי הוא הערכת שווי החברה לפי מה שהיה ידוע במועד הקרע, כאשר הצד שיוצא מהחברה במועד הקרע "זכאי" ליהנות מהשווי הגבוה שהשתקף באותו רגע, מבלי ש"ייקנס" על אירועים עתידיים שלא היו ידועים. אירועים שונים לרבות צמיחה חריגה או ההיפך, "יתוקנו" על ידי המומחה כפי שארע בעניינינו.

האיש לא הציג כיצד היה, אם בכלל, באותם אירועים חיצוניים נטענים, כדי להשפיע על השווי של החברה או חברות בתחום זה, וכיצד יש בכך לקעקע את הנחות היסוד של המומחה ומדוע לא דיי היה בהיוון שקבע המומחה.

האיש לא הצליח להראות כי חוות דעתו מנותקת מהאירועים במציאות, נוכח האירועים החיצוניים הנטענים וזאת בייחוד עת הוקם על ידי האח, עסק זהה שצומח ומשגשג, וזאת בתחום בו עסקה החברה, אשר במועד הרלוונטי לא הוכח כי נפגעה, ונדמה שאף ההיפך, בהינתן ההחלטה שהתקבלה והיא לפתוח חברה עם מטרה זהה ואשר תעסוק בתחום זהה.

לפיכך, דין טענה זו להידחות.

הפרדה בין שווי הפעילות שהייתה בשותפות שקדמה להקמת החברה, לבין שווי החברה. 

בעניינו המועד הקובע לבחינת הזכויות שברשות האיש לאיזון, הוא מועד הקרע, במנותק משאלת מועד ההתאגדות. נוכח הוראות הסכם הממון, אשר אינן מעניקות מעמד ונפקות למועד ההתאגדות החברה ולמועד בו נצברו הנכסים (קודם לנישואין או לאחר מכן) וכן גם לא לשאלה האם עסקינן במוניטין ורווחים נצברו במאמץ משותף - אין לשווי השותפות במועד הקמת החברה, רלוונטיות לענייננו.

עסקינן בחברה שהוקמה לאחר מועד הנישואין, ואף אם החלה דרכה עם הון שהגיע מהשותפות, בפנינו הסכם הממון שאינו קובע חלוקה לפי סוג נכסים, אופיים ותכולתם במועד הבחינה הרלוונטי לאיזון. הסכם זה קובע כי הזכויות של האישה, יהיו מחצית מאלו שעמדו לטובת האיש במועד הקרע.

יש להוסיף כי הנתבע כלל לא עתר לעריכת חוות דעת הנוגעת לשווי השותפות במועד סיום פעילותה, כמו כן לא נטען כי ה"שותפות" היה מעין "נכס חיצוני" המצדיק החרגה מהסכם הממון, ולכן אין בטענה זו כדי לשנות את התוצאה הסופית של איזון המשאבים בהתאם לנכסים שהיו קיימים נכון למועד הקרע.

אטעים כי ייתכן ולו הייתה נידונה שאלת האיזון בראי חוק יחסי ממון, ככל ובית המשפט היה מורה על ביטול הסכם הממון, אז ניתן היה לדון בשאלה האם אכן יש מקום לבחון שווי השותפות, טרם "שנבלעה" (ככל ואכן כך היה) לתוך החברה וזאת בהתאם לסעיף ח(א)(1) לחוק יחסי ממון. אך משלא כך פני הדברים, אין הדבר נדרש בחינה והכרעה.

לפיכך הטענה נדחית והאיזון יערך לפי שווי החברה במועד הקרע.

עוד נטען על ידי האיש כי המומחה ייחס לו ולאחיו שכר גבוה יותר מהשכר בפועל וכי נפלה טעות בגובה דמי השכירות שייחס לתשלום בעבור "נכס החברה".

לעניין שכר העבודה - בסוגיה זו המומחה הסביר כי משיכת שכר נמוך היא פרקטיקה מקובלת בחברות משפחתיות כדי לשמור על נזילות. לצורך הערכת שווי אובייקטיבית, חובה על המומחה לבצע "נרמול" כלומר, להפחית מהרווח את השכר שהיה משולם למנהל שכיר באותו תפקיד וכך אכן עשה.

פעולה זו היה בה להיטיב עם האיש עת העמידה את שכרו באופן ראלי והעמידה שווי החברה באופן מותאם.

המומחה נחקר והשיב בעניין זה, כי הגם שהאחים משכו שכר נמוך, הוא ביצע נירמול של רכיב זה והתאימו בנסיבות העניין וכפי דבריו:

"ש. אוקיי. בוא נדבר רגע על הנושא של מה שנקרא מוניטין, או בעצם אם אני מבין נכון, בתאגידים מדברים על איש מפתח

..

ת. הדרך שלנו להתמודד עם הסוגיה הזאת, והיא מאוד משמעותית, במיוחד בעסק מהסוג הזה, ואנחנו נותנים על כך את הדעת, יש לנו שני מנגנונים על מנת לטפל במרכיב של המוניטין האישי בשווי העסק, המנגנון הראשון הוא בזה שאנחנו נזקוף לבעלים והמנהלים של החברה מה שנקרא שכר ראוי, אוקיי? במקרה הזה ראינו שהשכר שנזקף לבעלים, לז. ולאחיו, הוא נמוך מדי ממה שאני מעריך אותם לצורך השווי הזה. כלומר, ההנחה היא שאם מחר בבוקר יבוא בעל, מישהו אחר וירצה אולי לקנות חלק מהעסק שלהם, אז הם יגידו אוקיי, אם אנחנו נמשיך לעבוד בעסק המשכורת שלנו היא לא 15 אלף ש"ח, אלא 30 אלף ש"ח לצורך העניין, זה מה שאנחנו שווים, זה משקף גם את כושר העבודה שלנו וגם את המוניטין האישי שלנו, אז דרך אחת לתת ביטוי לזה זה באמצעות זקיפת שכר ראוי, ועשיתי את זה, אני הגדלתי את השכר של ז. ואחיו בצורה משמעותית ביחס למה שהם העריכו את עצמם בחברה.

... נכון, נכון. כלומר הערכתי את עלות השכר שלהם באופן משמעותי הרבה יותר גבוה ממה שהם העריכו את עצמם, ובנוסף, בקביעת שיעור ההיוון, ככל ששיעור ההיוון יותר גבוה אז מן הסתם הערך יורד, אז כשמעלים את שיעור ההיוון, בין היתר בגלל הנושא של איש מפתח, כדי לתת את הביטוי לתלות שיש לחברה בבעלים הספציפיים האלה, ואני חושב שנתנו פה ביטוי גם בנושא השכר, בזה שהעלינו אותו בצורה משמעותית, וגם בשיעור ההיוון שנתנו אותו יחסית באופן גבוה ושמרני, כדי לתת ביטוי למוניטין האישי ולתלות שיש לחברה בבעלי המניות שלה.

ש. השכר לדעתי שהם משכו אם אני זוכר, הם משכו משהו בסדר גודל של 12-15 אלף... זאת אומרת, הם מושכים למשל ב- 2019, זה 100 לכל אחד, נכון, זאת אומרת זה פחות מ- 10 אלף ש"ח לחודש הם מושכים.

ת. הרבה פחות.

ש. וב- 2021 הם מושכים כל אחד 170.

ת. כן.

ש. זאת אומרת שכל אחד יש לו בערך 14 אלף.

ת. ברוטו... נכון, לכן אמרתי שזה לא ריאלי.

ש. יפה, אני אומר, זה בערך 10. עכשיו, אתה לקחת להם, נתת להם ברוטו של 35 לדעתי בערך.

ת. נכון, כן.

ש. זה עלות מעביד?

ת. עלות, כן.

ש. זאת אומרת זה כולל את כל ההפרשות הסוציאליות וכל המיסים וכולי, כמה נטו נשמר? אתה יכול לאשר לי שנשאר מזה בערך 17-18 אלף נטו?

ת. נכון.

ש. אתה חושב שלפי הטבלת הכנסות שראינו, המיליונים, זה מבטא באמת את השכר שראוי לשני צעירים שעובדים ומביאים, מניבים כאלה רווחים?

ת. כן, אני חושב שזה שכר ראוי ל, דרך אגב.

ש. 17 לפני טופ.

ת. הם העריכו את עצמם בהרבה פחות, אני מזכיר לך.

ש. תכף נדבר על זה. אני אומר לך, זה אמירה שאמרו לי, שהם רצו, תגיד לי אם זה מסתדר לך, הם רצו מה שנקרא ליצור שומן, שיהיה בתוך החברה כסף נזיל שאפשר יהיה למנף אותו, ולכן הם משכו שכר נמוך, הסתפקו בשכר נמוך כדי שהכסף יישאר בעצם בחברה, זה יכול, זה מסתדר לך עם הנתונים החשבוניים?

ת. בהחלט יכול להסתדר, אבל מצד שני, לא הראו לי אף פעם עליי שזה.

ש. שאלה, אתה פעם דיברת עם בעלי המניות?

ת. הייתה לנו פגישת זום עם ז. אני חושב.

ש. פגישת זום הייתה?

ת. כן.

ש. אה, זה לא הכרתי.

...

ש. אבל ראינו מקודם בטבלה שב- 2022, 2021 הייתה קפיצה של כמעט כפול, מ- 20, סליחה, אני מתקן, מ- 20 ל- 21 הייתה קפיצה של כמעט כמעט כפול.

ת. נכון.

ש. ועדיין בתחשיב שלך אנחנו מחשבנים ב-20 ו- 21 אותו שכר?

ת. אותה עבודה, שכר זה על עבודה. "

אם כן המומחה בסוגיה כלל ההוצאה כדין, נירמל ההוצאה בגין שכר האיש ואחיו בגין עבודתם ולא הוכח כי עשה כן שלא באופן תואם וראוי לאופי עבודתם לאורך השנים. האיש לא הצליח להוכיח כי ברכיב זה נפל פגם בחוות דעת המומחה ולכן אני מורה על דחייתה.

לעניין דמי השכירות פרט המומחה בחוות דעתו כך:

"דמי שכירות וניהול:

1. ביום 15 בינואר 2019, נרשם בלשכת רישום המקרקעין, על שמו של מר ד.ט., אחיו של מר ט., הנכס שממנו פועלת החברה, ברחוב הה. 31, ב.;

2. בניתוח דוחות רווח והפסד של החברה, שסומנו כ-8ג׳ בנספח זה, איתרתי רישום עבור דמי ניהול ושכירות, כמפורט להלן (בש״ח):

ממוצע 2021-2019

שנתי - 55,123 ₪.

חודשי - 4,595 ₪.

3. כפי שיפורט בפרק ז׳ מדוח רווח והפסד של השותפות לשנת 2020, שסומנו כ-8ג׳ בנספח זה, איתרתי הכנסות מדמי ניהול ושכירות של החברה נרשמו כהכנסות בשותפות של מר ט. ואחיו;

4. נכון למועד זה, לא הועברה לעיוני הערכת שמאות בגין הנכס. משכך, אין ביכולתי להעריך את גובה דמי השכירות לחודש בנכס זה;

5. יחד עם זאת, לאור כך שסך הממוצע של הוצאות דמי השכירות הינו 4,595 ש״ח, חודש, ומאחר שיש לכלול דמי שכירות רעיוניים בעת הערכת השווי, כללתי מלוא ההוצאות הנ״ל במסגרת תזרים המזומנים החזויה של החברה.

כלומר, לא ביצעתי תיקון לנתונים שנרשמו בספרי החברה."

אם כן המומחה התחשב בהוצאה מסוג שכירות בסכום הנ"ל שתואם בסופו של דבר את הדיווח בספרי החברה באשר לתשלום בדרך של תשלום המשכנתא.

המומחה נחקר בסוגיה זו על ידי בא כוח האיש:

"ש. עמוד 9 בנספח 8. עמוד 9 יש בסעיף ב'2 טבלה קטנה, אני רק רוצה להבין מה הטבלה הזאת אומרת, היא מדברת בעצם על השכירות שהחברה משלמת, שלמעשה זאת ההוצאה של החברה, שככל שההוצאה הזאת יותר גדולה אז היא בעצם מפחיתה את הערכת, היא פוגעת בהערכת השווי.

ש. אה, לא חייבו בספרים, יכול להיות שזה נובע מזה שאותו דבר, הם רצו ליצור שומן וזה, בחברה, ליצור הון, אז אתה מסכים איתי שאין עסק ששוכר נכס ולא משלם שכירות?

ת. נכון... זה לא משפיע על הערכת השווי דרך אגב, בזה שלא רשמו ב- 2019... כי בסופו של דבר הלכנו על השנה מייצגת שהיא השנה האחרונה בחישוב ההכנסות וההוצאות לתזרים העתידי... אבל אני לקחתי את, בשנה המייצגת שלקחתי לתזרים העתידי היא מביאה בחשבון שיש תשלום שכירות. .. הצגתי את זה כנתון אינפורמטיבי, אבל במסגרת הערכת שווי לקחתי בחשבון שיש הוצאות שכירות. ..

ש. בסדר, אבל הוצאת שכירות של 4600 ש"ח לחודש.

ת. של השנה מייצגת, של השנה האחרונה, של 21.

ש. לקחת של 6200 ש"ח בערך?

ת. כן... לקחתי את שנת 2021 כשנה מייצגת, תסתכל בתזרים בעמוד... 19.

...

ש. 29, כ- 30 שנים, אתה בקיא, אני יכול, אני שואל, אפשר להגיד שאתה בקיא במסחר, בשכירויות, אתה יכול לאשר לי שנכס כזה, בית פרטי בבאר שבע כ- 150 מ' משרד, שכירות של 6,000 ש"ח, ואני אשאל את זה אחרת, הם טוענים שבתקופה הזאת השכירות הייתה צריכה להיות בין 12 ל- 14 אלף ש"ח לחודש.

..

ת. נצטרך שמאות בשביל לדעת, יכול להיות.

ש. אגב, אתה אומר בסעיף 4 לא הועברה לעיוני הערכת שמאות, פנית לשמאי? בדקת את זה? או שזה לא משהו שאתם עושים?

ת. לא, זה היה עולה המון כסף השמאות, אבל אני חושב שגם הפער היה מינורי בסופו של דבר בשווי.

ש. למה, אם אנחנו מדברים על זה ששכירות לקחתם לפי 6,000, ואני אומר שהערכת שכירות של נכס כזה יכולה להיות גם כפול, או פלוס מינוס כפול, אתה מסכים איתי שאם שמאי יעריך כך אנחנו בעצם מקטינים את התוצאה של הערכת השווי?

ת. נכון, אני חושב שהשמאות תעלה יותר מהקטנת השווי.

ש. אתה חושב?

ת. כן.

ש. לא, איך? באמת? אם.

ת. זה בית פרטי?

ש. בית קרקע, כן.

ת. אה, אז יכול להיות שפחות.

ש. מה, כמה תעלה שם? שמאות תעלה 4,000, 5,000 ש"ח.

ת. כן, כן.

ש. אם השכירות היא כפול, איזה אומדן, למה זה מביא אותנו? אם השכירות תהיה 12 אלף.

ת. אם השכירות נניח היא 10 אלף במקום 5,000, אתה יודע מה, 12 במקום 6 נניח, 12 במקום 6 זה עוד 70 אלף ש"ח בשנה, 70 אלף ש"ח בשנה בהיוון של 22%.

ש. 22% זה מה, זה? זה שיעור ההיוון. 70 אלף, 22, אתה מדבר כאילו על 15, 16 אלף ש"ח.

ת. לא, התוצאה, זה היה משפיע על השווי בערך, עוד פעם, זה הערכה.

ש. אתה לוקח עד 2027?

ת. כן.

ש. 70 כפול 6 שנים, 22.

ת. נניח 70 כפול 5 6 זה 420 בהיוון, אתה מקבל בערך חצי, כן, יכול להיות.

ש. עוד 200 אלף ש"ח.

ת. כן."

אם כן המומחה לא בחן את דמי השכירות הראליים של הנכס הרלוונטי לאותה תקופה, כאשר לא נעשתה פנייה להערכת שווי על ידי שמאי מומחה בתחום ועולה ספק באם נערך נירמול של הוצאה זו, כנדרש.

לפיכך אני מקבלת את טענת האיש כי נפל פגם בחוות הדעת וקובעת כי ימונה שמאי מטעם בית המשפט, על מנת להעריך שווי דמי השכירות של הנכס ששכרה החברה, לתקופות הרלוונטיות במהלכן נבחן שווי החברה. בהתאם יעדכן האקטואר את חוות דעתו, כאשר יהיה לבחון האם לכך השפעה על רכיבים נוספים, לרבות מיסים לאורך השנים, בהתאמה.

הצדדים יודיעו האם מסכימים על זהותו של שמאי או שמא כזה ימונה בהתאם לשיקול דעת בית המשפט וזאת בתוך 14 ימים.

שווי החברה - סוף דבר: כידוע הדין הנוהג הוא כי עת ממנה בית המשפט מומחה מטעמו, ייטה הוא לאמץ את מסקנות המומחה. הפסיקה צמצמה במאוד את עילות ההתערבות בחוות דעת המומחה וזאת למקרים חריגים, של חריגה מסמכות, התנהלות בלתי הגונה, חוסר תם לב, מרמה או פעולה תחת השפעה בלתי הוגנת או שחוות הדעת מושגת באמצעים בלתי כשרים (ראו: רע"א 5144/05 יפה נוף תחבורה, תשתיות ובנייה בע"מ נ' רשות שדות התעופה [פורסם בנבו] (2005)). הנטל להוכיח טעות בחוות דעת המומחה או חריגה מסמכות או כל פגם אחר מוטל על הטוען אחרת, ובענייננו – על האיש.

יחד עם זאת, הכרעה שיפוטית יוצאת מתחת ידיו של השופט ולא מזו של המומחה וזו תעשה בהתאם למכלול הראיות שבפניו. בית המשפט מוסמך לדחות מסקנתו של המומחה, לאמץ חלקים מחוות הדעת ולבקרה על כל מרכיביה. בית המשפט יפסוק האם ליתן אמון בחוות דעת המומחה, איזה משקל אם בכלל לייחס לה, ומה המסקנה הסופית העולה משקלול חוות דעת זו עם שאר הראיות שבתיק. (ראו: דנ"א 9201/08 פלוני נ' פלונית, [פורסם בנבו], פסקה 2 כב' הנשיאה בייניש, 5.4.09).

במקרה שלפני לא עלה בידי האיש להוכיח כי נפל פגם המצדיק דחיית חוות דעת המומחה במלואה. ממכלול הראיות שהובאו בפני והתרשמותי מחוות הדעת, מיסודיות הבדיקות שנערכו על ידי המומחה ומהמומחה עצמו בחקירתו, מצאתי לאמץ הנתונים, הבחינות והקביעות בחוות דעת המומחה במלואם, בכל הנוגע לחברה, כפוף להשלמת רכיב דמי השכירות. המומחה הסביר באופן מקצועי ורהוט את חוות הדעת והיא לא התערערה כלל.

השגותיו של האיש לא התבססו על תשתית עובדתית או מקצועית ששיש בה לסתור את קביעות המומחה. העובדה שהאיש בחר לפרק חברה משגשגת אשר החזיקה בכ 2.7 מיליון ₪ כספים נזילים, מהטעם ש"ענייני הגירושין מתערבבים", מחזקת את המסקנה לפיה נעשה ניסיון להפחית מזכויותיה של האישה בחברה כפי שהיא.

חוות הדעת מתקבלת כפוף להשלמת רכיב דמי השכירות כאמור לעיל, בכל הנוגע להערכת שווי החברה.

ברוטו נטו:

יש לציין כי אף אחד מהצדדים לא התייחס לסוגיה זו בכתבי הטענות או בסיכומיו.

המומחה בחוות דעתו כתב:

"בהתאם לממצאי בדיקותיי כפי שפורט בהרחבה בנספח 8 לחוות דעת זו, שווי החברה, ברוטו, נכון למועד הקובע, הינו בסך של 6,638,645 ש״ח.

בבית המשפט העליון (בע״מ 4660/16) נקבע כי במידה שיציג בן הזוג הרשום כבעל מניות, אישור מרשויות המס, לפיו העברת מניות יוצרת או תיצור חבות במס, אזי היא תחול על הצדדים באופן שווה. אחרת, אין לבצע ניכוי מס רווח הון משווי החברה. 

בהתאם לאמור לעיל, הותרתי הסוגיה האם יש לנכות מס רווח הון/דיבידנד, בשיעור של 30% משווי, נכון למועד הקובע, להכרעת בית המשפט הנכבד.

שווי החברה, אחר ניכוי מס רווח הון/דיבידנד, הינו בסך של 4,647,051 ש״ח.

טרם הגשת חוות דעת זו, הועלו טענות על ידי באת כוחו של מר ט. לעניין שווי החברה.

מלוא התייחסותי לטענות הנ״ל, מפורטות בהרחבה בנספח 8 לחוות דעת זו."

שאלת הבהרה נשלחה על ידי בא כוח האיש למומחה בהתייחס לכספים הנזילים לגביהם נטען כי שולם מס דיבידנד: "המומחה ציין בחווה״ד כי שווי החברה כ"עסק חי" הינו ברוטו 6.6 מש״ח כשסכום זה מורכב מ-2.7 מש״ח נזילים שנפדו וחולקו זה מכבר לאחר ששולם בעדם דיבידנד בסך של כ- 835,000 ₪, וכן משווי תפעולי של 3.9 מליון ₪, ברוטו, שהם כ-2.7 מליון ₪ נטו בניכוי המס .. ".

מסמך לביסוס האמור צורף והוא "פרוטוקול מאסיפת בעלי המניות בחברה שהתכנסה ונערכה ביום 12/04/2022" בנוכחות האיש, האח והאם. על סדר היום דנו ב"חלוקת דיבידנד עקב החלטה על הפסקת פעילות ופירוק מרצון". ההחלטה שנתקבלה: "בעקבות החלטה על הפסקת פעילות בחברה הוחלט בשלב ראשון לחלק דיבידנד בהיקף של 2.6 מיליון ₪ (במילים: שני מיליון ושש מאות אלף שקלים) ברוטו. החברה תנכה מס ותעביר את הסכומים נטו לבעלי המניות. חלוקת הדיבידנד הינה בהתאם לאחוז ההחזקה של בעל המניות."

המומחה במענה השיב כי הואיל ונדרש לקבוע שווי החברה במועד הקרע, כל אירוע מאוחר לו לא נכלל במסגרת הערכת השווי.

הואיל והמומחה התייחס לסוגיה זו בחוות דעתו, מצאתי להכריע בה.

למען הבהירות אטעים כי יש להבחין בין מס חברות למס רווחי הון. מס חברות הוא מס הכנסה החל על רווחי החברה ומשולם לאורך השנה, על הרווח שנותר לאחר ניכוי הוצאות החברה. כמו כן במצב שבו החברה מחלקת דיבידנד מתרחש 'אירוע מס' (המס מוטל על מקבל הדיבידנד) וישולם על ידי בעלי המניות היחידים, מס דיבדנד, הואיל ומדובר בהכנסה הונית. לעומת זאת, מימוש הערך הכלכלי הגלום בשווי חברה לבעלי המניות, יכול להיעשות גם בדרך של מכירת מניות החברה ומיסוי רווח ההון, מס המוטל בגין מימוש נכסים שונים לאחר גידול הון בין המכירה לרכישה המקורית. לכך יש להוסיף שהחוק קובע כי יש לנכות חובות משווי הנכסים, לרבות חובות עתידיים (ראו: סעיף 6(א) לחוק יחסי ממון).

הפסיקה התחבטה בשאלה האם לנכות מס רווחי הון משווי חברה לצורך איזון משאבים. הגישה הרווחת כיום היא שאין לעשות כן מראש, הואיל ועסקינן במס עתידי שאינו ודאי ואינו משולם בפועל במועד האיזון. ניכוי מוקדם עלול להותיר את הכסף בידי בן הזוג המחזיק במניות לתקופה ארוכה ואף לצמיתות, מבלי שישולם לרשויות המס בסופו של דבר, כאשר הפתרון המועדף הוא איזון ברוטו, עם התחשבנות עתידית בין הצדדים על המס הגלום בשווי החברה בעת תשלומו בפועל, בכפוף להצגת אישור מרשות המיסים. (ראו: בתי-הדין הרבניים (גדול) 1325589 פלוני נ' פלונית (26.08.2024)).

בעניינינו העובדה שהאיש משך הכספים הנזילים ולכאורה שילם עליהם מס דיבידנדים (אסמכתא על כך לא הוגשה) עשויה להשפיע על החישוב הסופי, שכן אם שולמו בפועל מיסים על דיבידנדים מרווחים שנצברו בתקופת השיתוף, אשר מהווים חלק משווי החברה, האישה עשויה לחוב בגין רכיב זה, בהתאמה לחלקה בהם, כפוף להוכחת התשלום בפועל.

בנוסף עניין לנו בחברה שבפועל חוסלה ואינה קיימת, אשר שוויה הוערך בהתאם לפוטנציאל עתידי, אשר עם חיסולה אינו עוד ונלקח עם האיש בין אם לחברה החדשה שבבעלות אחיו ובין אם למיצוי בדרך אחרת. במקרה כזה נדמה כי אין ולא יכול להיות אירוע מס, בגין מכירה של מניות שהיה בהן לקיים האיזון בין הצדדים. ולכן נדמה כי עסקינן בניכוי מס רעיוני ותאורטי.

אין חולק כי האיש בהתנהלותו הוביל לנסיבות אלו, שכן נוכח הרכיבים בגינם נקבע שווי החברה, לא בוצעה כל מכירה או פדיון, עם חיסולה של החברה והאיש לא קיבל לידיו כספים בגין כך.

כאמור אף אחד מהצדדים לא טען בסוגיה זו, הגם התייחסות המומחה לכך והגם ששאלת הבהרה (ולו באשר לדיבידנד שנמשך) הועברה למומחה ולא נימק כיצד לדידו יש לנהוג.

מכלל האמור ונוכח התנהלות האיש באשר לחיסול החברה, ללא הצדקה עסקית, במטרה למנוע מהאישה את חלקה באיזון המשאבים, אני קובעת כי האיש ישלם חלקה של האישה בחברה באופן הבא:

ככל ויוכח כי בגין משיכת הכספים שבוצעה לאחר מועד הקרע, שולם מס לרשויות המס, רכיב זה ינוכה מחלקה בכספים אלו, בהתאמה לשווי שיעור חלקה בחברה.

היתרה שתיוותר לתשלום, תשולם על פי ערכי נטו לפי ניכוי מס של 15% (מחצית שיעור מס רווחי הון) וזאת בין היתר, על מנת למנוע כפל תשלום לטובת האישה, לתת משקל להתנהלות האיש והנזק שגרם בחיסול החברה, באשר לאפשרות לדווח לרשויות המס ולהוכיח אירוע מס והואיל וסבורתני כי כך נכון וצודק בנסיבות המקרה שלפני.

המקרקעין – הנכס ברחוב הה. המשמש כנכס החברה :

הסוגיה העומדת להכרעה עניינה נכס המקרקעין הידוע כגוש 38005 חלקה 293 הרשום בלשכת רישום המקרקעין על שם אחיו של האיש, מר ד..

אקדים אחרית לראשית ואבהיר כי הסעד לו עתרה התובעת באשר לנכס זה, לא יכול להתברר באופן בו הוגש ולכן דינו להידחות.

הצדדים נישאו ביום 24.6.18 והנכס נרכש ביום 1.7.18, קרי מספר ימים לאחר מועד הנישואין ונרשם על שם האח ועל שמו בלבד.

ככל וגרסת האישה תתקבל ויקבע כי לאיש זכויות בנכס, לכאורה יש להחיל הוראות הסכם הממון הקובעים:

"בעלות בזכויות מקרקעין:

הצדדים מסכימים כי במקרה בו הצדדים יחליטו לרכוש נכס במקרקעין יהיו הזכויות בנכס מחולק בחלקים שווים לכל צד.

אין ברישום שיתבצע עת ירכשו הצדדים את נכס המקרקעין המשותף כדי לפגוע באמור בהסכם זה בכל הנוגע לחלקיהם של כל צד."

אם כן, ככל ויש מקום לקבוע כי לאיש זכויות בנכס, תהא האישה זכאית למחצית מזכויותיו, במנותק מאופן הרישום בפועל של הזכויות.

הוראה כזו יש בה לפגוע בזכויותיו של האח, בעל המקרקעין אשר לא היה צד להליך.

הנתבעת אף הוסיפה וטענה כי במסגרת נכסי החברה יש לכלול גם את נכס המקרקעין הנ"ל, בו פועלת החברה הואיל ונקנה על מנת לשמש את העסק הלא מאוגד בו היו שותפים האחים, ולאחר מכן את החברה.

נטען כי מדובר בנכס שהיה בית ערבי ישן שהאיש ואחיו הרסו ובנו במקומו משרד ששימש את החברה, והכל במימון משותף של השניים.

החברה אף היא לא הייתה צד להליך.

עסקינן בנכס הרשום על שם צד ג', האח, אשר לא צורף כבעל דין בהליך וכך גם לא צורפה החברה (שהגם שחוסלה היה לעתור בהתאם בעניינה) ולא ניתנה לו זכות טיעון, עת עסקינן בסעד שבאופן מובהק עלול לפגוע בזכויותיו.

כמו כן, עסקינן בטענה כי לכאורה האישה זכאית לאיזון בגין נכס זה בהתאם להוראות הסכם הממון, אשר נערך בין בני הזוג ומחייב אותם בלבד, קרי הסכם זה תקף במישור היחסים שבין בני הזוג עצמם ואינו יוצר זכויות או חובות ישירות כלפי צדדים שלישיים שאינם צד להסכם, ובעניינינו האח.

כאשר נכס מקרקעין רשום על שם צד שלישי, לא ניתן לקבוע קביעות שיפוטיות המשפיעות על זכויותיו הקנייניות של אותו צד שלישי מבלי לצרף אותו כבעל דין להליך. אי-צירופו של הצד השלישי פוגע בזכותו להליך הוגן ומונע מבית המשפט להכריע בזכויותיו.

סוף דבר, לא ניתן לברר טענה בדבר זכויות בנכס הרשום על שם האח, במסגרת התובענה שלפני, היא לביצוע איזון משאבים ופירוק שיתוף, עת לא צורף כבעל דין בהליך.

כאמור ההליך הועבר לטיפולו של מותב זה כשהוא בשל לשמיעת ראיות, כאשר הצדדים לא העלו הטענה, אך אין בכך כדי להכשיר ברור הסעד.

נוכח האמור אין טעם להכריע בטענות הצדדים בסוגיה זו ואני מורה על דחיית הסעד המבוקש הנוגע לנכס זה.

הואיל ולא הועלתה טענה חלופית לפיה האישה זכאית להשבת כספי השיפוץ שלכאורה הושקעו מהקופה המשותפת של הצדדים, בזמן שגם לא הציגה כל ראיה לכך, אין מקום לדון בכך.

איזון הזכויות הנזילות של הצדדים : 

האישה עתרה לאמץ את חוות הדעת בשלמותה לרבות רכיב איזון משאבים בזכויות הצדדים הכוללות זכויות סוציאליות, תגמולים, רכבי הצדדים וקרנות השתלמות בסך 59,708 ₪ בצירוף ריבית והצמדה עד למועד החלוקה בפועל. מנגד האיש טען כי חוות הדעת לוקה בחסר ביחס להערכת שווי החברה ולא ניתן להסתמך עליה לצורך ההכרעה בתיק דנן וחלקה של האישה 10% מהמניות וכפועל יוצא מהכספים הנזילים שנותרו לאחר תשלום המס רווח הון בפועל ולכן יש להפחית את הסכום.

בהתאם לקביעותיי הנ"ל, הנוגעות למחלוקות בין הצדדים, עת נקבע, בין היתר, כי האישה זכאית לאיזון זכויות האיש בחברה בהתאם לשיעור מניותיו ערב העברתן לאם והכל במועד הקובע הוא מועד הקרע - נדחית טענת האיש לפיה יש להעמיד את חלקה של האישה על שיעור 10% בלבד ממניות החברה.

לפיכך על האיש לשלם לאישה בגין איזון הזכויות סוציאליות, רכבי הצדדים, תגמולים וקרנות השתלמות בסך 59,708 ₪, בהתאם לחוות הדעת.

סוף דבר, להלן סיכום הכרעתי:

• רכבי הצדדים, זכויות סוציאליות והזכויות הנזילות: האיש ישלם לידי האישה 59,708 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, בהתאם לחוות דעת מומחה, ממועד הקרע ועד לתשלום בפועל.

   

  • החברה : יבוצע איזון בהתאם לשווי זכויות האיש בחברה, כפי שיעור מניותיו, ערב העברה לידי האם, קרי 50%. האישה זכאית לשווי שיעור 25% ממניות החברה, נכון למועד הקרע, בהתאם לחוות הדעת האקטואר, כפוף להתאמתה ברכיב דמי השכירות.

     

  • התאמת חוות דעת האקטואר- ימונה שמאי להערת שווי דמי השכירות של הנכס ברחוב הה. , בהתאם לתקופות שנדרשות לצורך התאמת חוות הדעת ברכיב זה, כאשר יהיה לבחון האם לכך השלכה על רכיבים נוספים, לרבות מיסוי לאורך השנים.

    הצדדים יודיעו האם מסכימים על זהותו של שמאי או שמא כזה ימונה בהתאם לשיקול דעת בית המשפט וזאת בתוך 14 ימים.

    הצדדים יישאו בעלות השמאי בחלקים שווים וכך בשכרו של האקטואר לצורך השלמת חוות הדעת.

    לאחר השלמת חוות הדעת ניתן יהיה להורות באשר לסכום אותו על האיש לשלם לידי האישה ואופן התשלום.

     

  • האיש ישלם חלקה של האישה בחברה באופן הבא:

    חלקה היחסי בכספים שנמשכו – עם הצגת מסמך כי מס שולם בגינם בפועל, רכיב זה ינוכה מחלקה בכספים אלו, בהתאמה לשווי שיעור חלקה בחברה.

    היתרה לאחר ניכוי האמור - תשולם על פי ערכי ברוטו בניכוי מחצית מס רווחי הון (שיעור של 15%).

     

    לאחר השלמת כלל האמור יוגשו פסיקתאות לחתימה.

     

  • הנכס ברח' הה. 31 ב. – טענות האישה נדחות.

     

נוכח התוצאות אליהן הגעתי (תביעת האיש לביטול הסכם ממון נדחתה במלואה ותביעת האישה לאיזון משאבים התקבלה ברובה), עת עסקינן בשתי תובענות, אשר נוהלו במלואן, לרבות מינוי מומחה, שמיעת עדויות הגשת סיכומים ולאחר שהתקיימו מספר ישיבות - אני מורה על חיוב האיש לשלם לאישה הוצאות משפט ושכר טרחת עוה"ד בסכום כולל של 30,000 ₪.

המזכירות תסרוק פסק הדין בתיק הקשור.

מורה על סגירת התיקים.

מתירה פרסום פסק הדין ללא פרטים מזהים.

ניתן היום, ט' סיוון תשפ"ו, 25 מאי 2026, בהעדר הצדדים.