פס"ד בעניין מזונות זמניים של שלושה קטינים

בקשת רשות הערעור שלפניי מכוונת כנגד החלטת בית המשפט לענייני משפחה בקרית גת מיום 8.1.2026 (שניתנה בתלה"מ 10931-12-25) בגדרה חויב המשיב לשאת במזונותיהם הזמניים של שלושת ילדי הצדדים הקטינים בסך כולל של 3,300 ₪, בחלקם בהוצאות המדור והחזקתו בסך 2,150 ₪ ובמחצית הוצאות החינוך והוצאות הרפואה החריגות של הקטינים; כן נדחתה עתירת המבקשת לחיוב המשיב במזונותיה הזמניים.

בבקשת רשות הערעור קובלת המבקשת על גובה המזונות הזמניים שנפסקו עבור הקטינים ועל אי פסיקת מזונות זמניים עבורה.

רקע כללי בתמצית

מן המונח לפניי עולה, כי המבקשת והמשיב נשואים זה לזו כדת משה וישראל מאז ...., והם הוריהם של שלושה ילדים משותפים – א', ילידת 2019, כבת 7 שנים כיום; י', יליד 2020, אשר במועד מתן ההחלטה טרם מלאו לו 6 שנים, אך בחודש פברואר השנה הוא חצה את גיל 6; ואב', ילידת 2022, כבת 3.5 שנים כיום (להלן: "הקטינים").

נישואי הצדדים נקלעו למשבר, ולטענת המבקשת, בראשית חודש ספטמבר אשתקד עזב המשיב את דירת הצדדים ושכר לעצמו דירת מגורים, תוך שאיים עליה, כי לא יישא בהוצאות המחיה שלה ושל הקטינים.

הצדדים ניהלו הליך יישוב סכסוך בבית הדין הרבני, אולם הוא לא נשא פרי, וההליך נסגר. בעקבות זאת פנתה המבקשת לבית המשפט קמא והגישה ביום 3.12.2025 תביעה כנגד המשיב למזונותיה ולמזונות הקטינים במסגרתה עתרה לחיובו במזונות זמניים.

בסמוך לאחר מכן הוגשו על-ידה שתי תובענות נוספות כנגד המשיב – האחת לקביעת הסדרי השהייה של הקטינים עם המשיב; והשנייה רכושית.

בבקשה למזונות זמניים עתרה המבקשת לחיוב המשיב במזונות זמניים חודשיים עבור שלושת הקטינים בסך כולל (מעוגל) של 10,670 ₪ (3,558 ₪ עבור כל קטין), הכולל גם השתתפותו בחלקם של הקטינים בהוצאות המדור (יוער, כי המבקשת מתגוררת עם הקטינים בדירה שכורה) והחזקתו (בשיעור 50%).

כן עתרה המבקשת לחיוב המשיב לשאת במחצית מהוצאות החינוך והוצאות הרפואה החריגות של הקטינים ולקבוע, כי תחילת החיוב תהא ביום עזיבת המשיב את הדירה המשותפת, ולמצער ביום הגשת הבקשה ליישוב סכסוך.

אשר למזונותיה שלה, עתרה המבקשת לחיוב המשיב בתשלום מזונותיה הזמניים בסך 10,000 ₪ בחודש (הגם שלטענתה הוצאותיה החודשיות עומדות על 13,500 ₪), הכולל גם את חלקה בהוצאות המדור והחזקתו (בשיעור 50%).

בבקשה למזונות זמניים טענה המבקשת, בין השאר, כי במהלך החיים המשותפים הקימו המשיב והיא חברת ... (להלן: "החברה"), שהמשיב מחזיק במלוא מניותיה, ובפועל היא ניהלה את העסק, עברה הכשרה מתאימה והיא מחזיקה ברישיון ..., וקיבלה שכר חודשי כעובדת של החברה. לטענתה, פעילותה העסקית של החברה הלכה והתרחבה, וככל שהחברה שגשגה, כך התדרדר יחסו של המשיב כלפיה, כאשר בכל משבר אליו נקלעו יחסי הצדדים, נהג המשיב לעזוב את בית המגורים ולשוב אליו בחלוף זמן מה, אולם בחודש ספטמבר האחרון עזב את הבית לצמיתות. טרם עזיבתו את הבית, דאג המשיב להעלים מהבית את כל המסמכים הקשורים לחברה ולפעילותה העסקית, ואף ביקש ממנה, כי תעבוד מהבית ולא ממשרדי החברה. לימים, ולאחר שעזב את בית המגורים, פיטר אותה המשיב בשיחת טלפון, אסר עליה להגיע למשרדי החברה, חסם את הגישה שלה למחשבי החברה, הודיע לה כי אינו מתכוון לשלם לה פיצויי פיטורין והותיר אותה ללא כל יכולת כלכלית. המבקשת טענה עוד, כי הקטינים והיא הורגלו לחיות ברמת חיים גבוהה, וכי המשיב מתנער מחובותיו כלפיה וכלפי הקטינים ובפועל מרבית הטיפול בקטינים רובץ על כתפיה משהמשיב בקושי שוהה עמם – דבר המקשה עליה גם במציאת עבודה.

מנגד, טען המשיב בתגובה לבקשה למזונות זמניים, בין השאר, כי הוא עבד כעצמאי עוד טרם נישואיו למבקשת; כי יחסה של המבקשת אליו היה מחפיר, וכשכבר לא יכול היה לשאתו עוד, עזב את בית המגורים; כי המבקשת מסרבת לעבוד מזה תקופה ארוכה, למרות קשייה הכלכליים של החברה בגינם נאלץ ליטול הלוואות ולמכור משאיות; כי אין עילה לחייבו במזונות אישה לאור כושר ההשתכרות של המבקשת, זכאותה לפיצויי פיטורין מהחברה והעובדה כי קיבלה שכר מהחברה עד חודש דצמבר האחרון; בניגוד לנטען ע"י המבקשת, לטענת המשיב מצבו הכלכלי אינו מזהיר כלל, ולא בכדי המשפחה התגוררה בדירה שכורה, כאשר עם עזיבתו את בית המגורים ושכירת דירה למגוריו עולות הוצאותיו האישיות על הכנסותיו; כי רמת חיי הצדדים הייתה צנועה; כי המבקשת לא תמכה הסכומים שנתבעו על ידה באסמכתאות מתאימות; וכי הבקשה מופרכת ומנותקת מהמציאות.