1. לפניי מקרה נוסף שבו הסכין החליפה את המילים, ובעקבות כך קופחו חייו של נער צעיר, לאחר שנדקר בסכין על ידי נער אחר, הוא הנאשם דנא.
הנאשם, קטין יליד 18/11/1995, הודה בעבירה של הריגה, לפי סעיף 298 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, כמפורט בכתב האישום המתוקן.
תחילה הוגש נגד הנאשם כתב אישום הכולל שני אישומים, בגין שני אירועים שונים, האחד בעבירת הריגה והשני בעבירה של פציעה בנסיבות מחמירות.
בטרם הובאו הראיות לפני בית המשפט, הסכימו ב"כ הצדדים על תיקון מקצת העובדות באישום הראשון בעבירת ההריגה, שנותרה על כנה, ועל מחיקת האישום השני, והנאשם הודה בכל המיוחס לו בכתב האישום המתוקן.
בין הצדדים לא הייתה כל הסכמה באשר לעונש, ועל כן הצדדים טענו באופן חופשי לעניין העונש.
2. על פי האמור בכתב האישום המתוקן, בלילה שבין 3/6/11 ל-4/6/11 אירח הנאשם בביתו חברים אחדים וביניהם המנוח, קטין יליד 8/12/1995. בשלב מסוים פרץ ויכוח בין הנאשם לבין המנוח, תחילה בבית הנאשם ולאחר מכן בפארק סמוך. השניים קיללו זה את זה והיכו זה את זה באגרופים, עד אשר חבריהם הפרידו ביניהם, והנאשם שב לביתו.
לאחר זמן מה הגיע המנוח מהפארק הסמוך אל בית הנאשם עם חבריו, כשהוא נושא בידיו אבן גדולה. המנוח נעמד בחצר, מחוץ לדלת הכניסה של הבית אשר הייתה נעולה, וקרא לנאשם פעמים אחדות לצאת החוצה. הנאשם נטל סכין מהמטבח, יצא אל חצר הבית לעבר המנוח כשהוא אוחז בסכין בידיו, ואמר למנוח שייצא מהבית. המנוח אמר לנאשם ש"אם הוא גבר", יניח את הסכין, והם "ילכו מכות בלי כלום". המנוח הניח את האבן על אדן החלון והראה לנאשם שידיו ריקות. הנאשם המשיך לאחוז בסכין. חברו של הנאשם ניסה להוציא את הסכין מידו של הנאשם. בשלב כלשהו הסכין נפלה מידו של הנאשם על הרצפה, וחברו דרך עליה על מנת למנוע מהנאשם להרימה. למרות זאת נטל הנאשם את הסכין. החברים שנכחו בחצר הבית והיו עדים למתרחש ניסו להרחיק את המנוח מהבית ובמקביל להרחיק את הנאשם מהמנוח, אך המנוח, אשר בשלב כלשהו נטל שוב את האבן לידיו, לא עזב את חצר הבית והתיישב על המדרגות בחצר.
בשלב זה נכנס הנאשם אל הבית, נטל מהמטבח סכין גדולה באורך של כ-20 ס"מ, ויצא אל החצר. הנאשם ניגש אל המנוח שישב על המדרגות, אחז בו בכוח וגרר אותו במורד המדרגות לעבר שער הכניסה לחצר, כשהוא צועק על המנוח "תעוף מפה, צא לי מהבית", והצמיד את הסכין לצווארו של המנוח, תוך שהוא מאיים עליו כי ידקור אותו אם לא ייצא מביתו. המנוח אמר לנאשם שהוא יוצא, הפנה את גבו אל הנאשם כשפניו אל השער, אך אז הסתובב לעבר הנאשם כשהוא אוחז בידיו באבן והטיח את האבן בפניו של הנאשם. האבן פגעה בצד הימני של פניו של הנאשם ופצעה אותו. הנאשם דקר את המנוח באזור המפשעה משמאל דקירה אחת חזקה ועמוקה כלפי מעלה, אשר חדרה דרך עצם האגן של המנוח ודרך איברים פנימיים בגופו של המנוח. הנאשם עזב את המנוח ונכנס בחזרה אל הבית. המנוח עלה במדרגות למרפסת הבית, שלף את הסכין מגופו וקרס על הרצפה כשהוא מדמם. הנאשם הורה לחברים שהיו בתוך הבית לעזוב, יצא מהבית, נעל את הדלת וברח מהמקום כשהוא נושא עמו את קת הסכין. לאחר מכן השליך הנאשם את הקת בדרך.
המנוח פונה לבית החולים, הוא נותח, אך נפטר בבית החולים בשעה 12.30.
3. יצוין כי הנאשם נעצר ביום 4/6/11, והוחלט כי ישהה במעצר עד תום ההליכים מאחורי סורג ובריח. בהמשך, ביום 3/10/11, עבר הנאשם למעון הנעול "מצפה ים" (להלן: "
המעון הנעול") מכוח צו הסתכלות, שניתן לפי סעיף 20א לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א-1971 (להלן: "
חוק הנוער"), והוא ממשיך לשהות במעון הנעול מכוח צו להשגחה זמנית, לפי סעיף 20 לחוק הנוער.
4. ביום 2/1/2012 קבעתי, על יסוד הודאת הנאשם, כי הנאשם ביצע את המיוחס לו בכתב האישום המתוקן, והוריתי לשירות המבחן לנוער להגיש תסקיר לעניין ההרשעה ולעניין העונש. כמו כן התבקש מאוחר יותר תסקיר עובד ציבור, לפי סעיף 187(ב1) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, ביחס למשפחת המנוח.
תסקיר שירות המבחן לנוער
5. בתחילת הדיון שהתקיים ביום 28/2/12, ושבו נשמעו הטיעונים לעונש, הגיש שירות המבחן לנוער תסקיר סופי הכולל מסקנות והמלצות הן לעניין ההרשעה והן לעניין העונש, וזאת לאחר שבקשותיו לדחיית הגשת התסקיר הסופי על מנת להמשיך ולבחון את התקדמותו של הנאשם בטיפול נדחו על-ידי (ראו החלטותיי מהימים 23/1/21, 26/2/12, 27/2/12 ו-28/2/12). לתסקיר הסופי קדם תסקיר מקיף שהוגש ביום 19/2/12 בלא מסקנות סופיות. מתסקיריו של שירות המבחן לנוער מצטיירת התמונה שלהלן:
בעת ביצוע העבירה הנאשם היה בן חמש עשרה וחצי לערך, ללא עבר פלילי. מדובר בנער בעל רקע נורמטיבי, ואירוע העבירה היה חריג ביותר ביחס לדפוס ההתנהלות הרגילה של הנאשם. הוריו של הנאשם גרושים. הנאשם גר בבית אמו יחד עם בן זוגה של האם ועם אחותו הצעירה ממנו. אביו של הנאשם נשוי בשנית. שירות המבחן התרשם ממשפחה נורמטיבית, מתפקדת, בעלת ערכים וכוחות. ההורים מעורבים, דואגים ואכפתיים, גם כיום. ההורים מזועזעים מאירוע העבירה, ומגנים את המעשה באופן עקבי וחד משמעי. הם חשים אשמה, לחץ, חרדה גדולה, דיכאון, חוסר אונים - לצד ניסיון לגייס כוחות ולעשות כמיטב יכולתם למען הנאשם.
הנאשם סובל מבעיות קשב וריכוז שהשפיעו על יכולת הלמידה שלו והביאו אותו להישגים נמוכים בתחום זה. חלק מהבעיות שעמן התמודד בגיל ההתבגרות היו גירושי הוריו, שתיית אלכוהול, התרועעות רבה עם חברים וקושי להשקיע מאמץ בתחום הלימודי ולקדם את מצבו. ניסיונות הוריו לסייע לו בבעיות אלו העלו חרס, שכן הוא המעיט בחומרתן ותפס את הוריו כדואגים יתר על המידה.
את אירוע העבירה תיאר הנאשם ככדור שלג שהתגלגל וגדל. הנאשם שתה אלכוהול עם חבריו באותו ערב. בינו לבין המנוח החל עימות, שאת רקעו הנאשם כלל אינו זוכר. התפתחה קטטה מתמשכת ומתגלגלת במקומות מספר, הקטטה הלכה והסלימה, וכל פעם ניסו חבריהם של השניים להפסיקה. המנוח הגיע לחצר ביתו של הנאשם, והנאשם סבר שאם יפחיד את המנוח, אזי המנוח יעזוב את המקום. על כן נטל הנאשם סכין מטבח ויצא לכיוון המנוח כשהוא אוחז בסכין ואומר למנוח לצאת מביתו. כשראה שהסכין אינה מפחידה את המנוח, הוא נטל סכין אחרת, ארוכה, ויצא שוב לעבר המנוח ודרש ממנו לצאת. כאשר החל ביניהם מאבק הוא הצמיד את הסכין לצווארו של המנוח ואיים עליו. בשלב זה המנוח אמר לנאשם שהוא יוצא. או אז הפנה המנוח את גבו כשהוא אוחז באבן והטיח אותה בפניו של הנאשם. הנאשם, לדבריו, פעל באופן אינסטינקטיבי ודקר את המנוח דקירה אחת, בלי שהוא יודע היכן דקר. הנאשם תיאר כי הוא היה מצוי בהלם גמור, רץ הביתה, וביקש מחבריו להתקשר לקבלת עזרה, משום שהרגיש שהוא אינו מסוגל להתקשר בעצמו.
שירות המבחן עמד על כך שהנאשם קיבל עליו אחריות מלאה לעבירה. הוא מבין ומכיר בתוצאות הקשות של מעשהו, וחש אשמה, בושה ודיכאון - המתגברים ככל שהזמן חולף. מדובר בנער בעל מצפון שמעשיו מייסרים אותו, והוא מבטא צער וחרטה. ההתמודדות שלו עם מעשהו היא רק בתחילתה, הוא נתון במצוקה נפשית ונזקק לטיפול ולעזרה.
שירות המבחן סבר כי לצד הענישה מן הראוי לתת מענה גם לצרכים הטיפוליים של הנאשם בעניין עיבוד העבירה, עבודה על דפוס השתייה שזקוק למענה לטווח הרחוק, וטיפול בבעיות הקשב והריכוז, הקושי בשליטה עצמית והקושי לקבל החלטות נכונות במצבי מתח קיצוני או מצוקה נפשית. שירות המבחן התרשם כי הנאשם יכול להפיק תועלת בטיפול. הנאשם מודע לכך שיש לו קשיים ובעיות הזקוקים למענה, כמו בעניין השתייה, והוא מגלה רצון לעבוד ולהתקדם בטיפול. חרף החרדה והמתח שבהם הוא נתון, הנאשם מתפקד היטב במעון הנעול, תוך מילוי קפדני אחר חוקי המעון.
שירות המבחן העמיד לפניו את אפשרות שהייתו של הנאשם בכלא אל מול אפשרות שהייתו של הנאשם במעון הנעול, והעריך שלכלא עלולה להיות השפעה משמעותית על כל התפתחותו האישית של הנאשם. ריצוי מאסר עם צעירים בעלי דפוסים של התנהגות ומנטאליות עבריינית עלול לסכנו (כפי שגם התרחש בעת שהייתו במעצר בכלא "אופק", שם הוכה ואוים על-ידי אחרים, עד שהנאשם חש שהוא נתון ב"מלחמת הישרדות"). לעומת זאת, המעון הנעול יכול לתת מענה לצרכי הפיקוח וההשגחה של הנאשם, לצד מענה לצרכיו הטיפוליים. המעון מחייב כל קטין להשתתף בתכנית טיפול, והוא נבחן לאורך כל הדרך האם הוא עומד בתכנית או שמא יש להמליץ על המרת תקופת המאסר בבית הכלא במקום במעון הנעול. במעון הנעול קיימת תחושה של ביטחון אישי ברמה גבוהה יותר. כמו כן, במעון הנעול קיים צוות טיפולי, חינוכי ומקצועי גדול יותר ביחס למספר המטופלים שבמסגרת. לדעת שירות המבחן, כל אלו יחזקו את יכולתו להיתרם מהטיפול.