פסק דין בבקשת רשות ערעור על החלטה הנוגעת למסגרות לימודים של קטינים

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (כב' השופט מ' בראון) בתיק תלה"מ 29436-07-22 מיום 20.1.26, במסגרתה נקבע כי הקטינים יילמדו במוסדות חינוכיים המשתייכים לזרם הממלכתי דתי.

המבקשת (האם) והמשיב (האב) היו נשואים זה לזו, ומנישואיהם נולדו להם שלושה ילדים קטינים: XXX משפחת הצדדים קיימה אורח חיים חרדי-חסידי. עובר לגירושי הצדדים, החל המשיב לנהל אורח חיים שאינו דתי (חילוני או "דתי-לייט").

ביום 25.9.25, הורה בית משפט קמא על העברת משמורת הקטינים לידי האב, וקבע כי מפגשי האם עם הקטינים יתקיימו במרכז קשר תחת פיקוח. החלטה זו ניתנה לאחר תקופה ארוכה בה המליצו כלל גורמי המקצוע על העברת המשמורת, וזאת על רקע הסתה מתמשכת מצד האם וניסיונותיה לנתק את הקטינים מאביהם. האם לא ערערה על החלטת העברת המשמורת. מאז העברת המשמורת, הקטינים לא המשיכו בלימודיהם במוסדות החינוך החרדיים בהם למדו, וזאת מטעמים שונים ובאישור בית משפט קמא (החלטה מיום 15.10.25).

הצדדים נחלקו בשאלת סוג המוסד החינוכי אליו ישובצו הקטינים: המבקשת עתרה לשבצם במוסד המשתייך לזרם הממלכתי חרדי, ואילו המשיב עתר לשבצם במוסד המשתייך לזרם הממלכתי דתי.

בהחלטתו מיום 20.1.26 קיבל בית משפט קמא את עמדת המשיב, שנתמכה בעמדת האפוטרופוסית לדין על הקטינים, אולם הייתה מנוגדת לעמדתן העדכנית של העובדות הסוציאליות שטיפלו במשפחה עד אז. בית משפט קמא נימק את החלטתו בטובת הקטינים, בצורך בהלימה בין בית האב (הבית הדומיננטי) למוסד החינוכי, ובמניעת קונפליקטים זהותיים.

בגין החלטה זו, הגישה המבקשת את בקשת רשות הערעור דנן, ובמקביל בקשה דחופה לעיכוב ביצוע ההחלטה קמא. ביום 29.1.26 ניתנה החלטת ביניים על ידי בית משפט זה (כב' השופט א' נחלון), שבה הוצע כי בהיעדר תשובה במועד, יתפרש הדבר כהסכמה לעיכוב ביצוע חלקי, כך שהקטינים לא ילכו למוסד ממלכתי דתי, אך גורמי הרווחה ימשיכו לפעול. ביום 1.2.26, דחה כב' השופט נחלון את הבקשה לעיכוב ביצוע, לאחר שהתברר כי החל מיום 28.1.26, הקטינים כבר השתלבו במוסדות חינוכיים חדשים, בהתאם להחלטה מושא בקשת רשות הערעור. נקבע כי מדובר ב"שיהוי אובייקטיבי" ובמעשה עשוי.

טענות הצדדים

המבקשת טוענת כי החלטת בית משפט קמא מושא בקשת רשות ערעור זו שגויה, אבסורדית ונוגדת את טובת הקטינים, ועלולה לגרום להם משבר זהות חמור ובלתי הפיך. עיקרי טענותיה הן: ראשית, פגיעה בעקרון ההמשכיות וזהות הקטינים - הקטינים חונכו כל חייהם במסגרת חרדית-חסידית, דיברו יידיש והיו עם פאות מסולסלות. לטענתה, העברתם למסגרת ממלכתית-דתית, שהיא "זרה ומנוכרת" לעולמם, תהווה משבר זהות של ממש ותפגע בהם אנושות. נטען כי ילד חרדי שיתחנך במסגרת דתית-לאומית, אפילו לתקופה קצרה, לא יוכל לשוב למסגרת החרדית. שנית, התעלמות מחוות דעת מקצועיות - בית משפט קמא התעלם לחלוטין מחוות דעתן המקצועיות של שתי עובדות סוציאליות (עו"ס ס.כ. ועו"ס ש.ע.), שהמליצו על שיבוץ הקטינים במסגרות חינוך חרדיות. לטענתה, עו"ס ס.כ. ועו"ס ש.ע. קבעו כי החינוך החרדי הוא "החוט המקשר האחרון" לזהותם המקורית של הקטינים ולאמם. שלישית, הסתמכות על אפוטרופוס לדין לא מומחה - בית המשפט הסתמך על עמדת האפוטרופוסית לדין, עו"ד עינת גריכטר, אשר לטענת המבקשת אינה מומחית, אינה דתייה ואין לה הבנה בנבכי הציבור החרדי-חסידי. רביעית, פרס לאב ההפכפך - החלטת בית המשפט מעניקה "פרס" לאב על השינוי החד שעשה באורח חייו, ומשתמשת באורח החיים החדש שנכפה על הקטינים כהצדקה למחיקת זהותם החינוכית המקורית. נטען כי האב לא הסתפק במשמורת פיזית אלא קיבל גם "משמורת רוחנית". חמישית, פתרון לקונפליקט - המבקשת טוענת כי ניתן למנוע את הקונפליקט הנטען על ידי כך שהאב ימשיך לנהוג בביתו באופן הקרוב ביותר להתנהלות דתית, כפי שהצהיר בעבר, כולל לקיחת הקטינים לבית הכנסת ושמירה על כשרות ושבת. שישית, אחריות האב - האב מסרב לשלוח את הקטינים למוסדות החרדיים בהם למדו בעבר (ומוכנים לקבלם), ובכך מותיר אותם ללא מסגרת חינוכית. שביעית, התנהלות האם והעברת המשמורת - המבקשת טוענת כי העברת המשמורת לידי האב נבעה מ"חילוקי דעות קשים" בינה לבין עו"ס ש.ע., ועל רקע "החלטות חד צדדיות ומוטות" של עו"ס ש.ע. היא פועלת להשבת הקטינים למשמורתה או למשמורת משותפת, וסבורה כי שילוב הקטינים במסגרת דתית-לאומית יהיה "הרה אסון" לסיכויים אלו.

המשיב מבקש לדחות את בקשת רשות הערעור וטוען כי ההחלטה קמא נכונה, מנומקת ובראי טובת הקטינים. עיקרי טענותיו הן כפי שיפורט להלן. ראשית, מעשה עשוי וטובת הקטינים - הקטינים החלו ללמוד במוסדות חינוך ממלכתי-דתי ביום 28.1.26, והשתלבותם מהווה "מעשה עשוי". הוצאתם כעת תהווה "ביטול ביצוע" ולא "עיכוב ביצוע", ותסב להם נזק נוסף, תערער את יציבותם ותפגע בביטחונם. שנית, הלימה בין בית למוסד חינוכי - יש צורך בהלימה בין אורח החיים בבית האב (חילוני או דתי-לייט), שהוא הבית הדומיננטי של הקטינים, לבין מסגרת החינוך, כדי למנוע קונפליקט פנימי וזהותי אצל הקטינים. שלישית, קשיים במסגרת חרדית - מסגרות חרדיות סגורות עלולות לגרום לקטינים לחוש "חריגים" ו"פגומים" בעיני עצמם ובעיני חבריהם, דבר שיפגע בקשר הורה-ילד ובחיי החברה שלהם. קיימים קשיים לוגיסטיים (היעדר מקום, הסעות) בהשמתם במסגרות חרדיות בXX. רביעית, שינוי עמדת עו"ס ס.כ. - עו"ס ס.כ., שטיפלה בקטינים בXX, שינתה את עמדתה וכיום סבורה כי החלטת בית משפט קמא לשיבוץ במסגרת ממלכתית-דתית הייתה נכונה ומשרתת את טובת הקטינים. חמישית, התנהלות האם והעברת המשמורת - המשמורת הועברה לאב לאחר הליך משפטי ארוך ורגיש, בשל התנהלות האם שכללה הסתה מתמשכת, אי קיום הסדרי שהות וניסיון לנתק את הקטינים מאביהם. האם לא ערערה על החלטת העברת המשמורת, ואף ניתקה קשר עם הקטינים למשך כחודשיים. שישית, מפגשי האם - המפגשים המפוקחים של האם עם הקטינים במרכז הקשר מורכבים, והאם מדברת איתם יידיש וחוקרת אותם באופן פולשני, בניגוד להוראות.

האפוטרופוסית לדין תומכת בהחלטת בית משפט קמא ומתנגדת לבקשת רשות הערעור. עיקרי טענותיה הן כפי שיפורט להלן. ראשית, טובת הקטינים - החלטת בית משפט קמא נכונה, מנומקת וניתנה בראי טובת הקטינים. שנית, הלימה בין בית למוסד חינוכי - האב מנהל אורח חיים לא דתי (חילוני עד דתי-לייט), והוא ההורה המשמורן העיקרי (הקטינים שוהים אצלו 99.9% מהזמן). למידת הקטינים בבית ספר חרדי תגרום להם לבלבול זהות, בושה, הסתרה, לחץ, קושי חברתי וקונפליקט נאמנויות, שכן המסרים בבית ובבית הספר יהיו סותרים. יש להתאים את המסגרת לבית המרכזי. שלישית, מעשה עשוי וצורך ביציבות - הקטינים כבר השתלבו במסגרות חינוך ממלכתי-דתיות חדשות (XXX) לאחר 4 חודשים ללא מסגרת. הוצאתם כעת תסב להם נזק נוסף ותפגע ביציבותם. רביעית, שינוי עמדת עו"ס ס.כ. - עו"ס ס.כ. הודיעה לה בעל פה ובכתב כי החלטת בית משפט קמא נכונה ואין מקום לשנותה, וכי המלצתה הקודמת ניתנה בהסתמך על היכרות ארוכת שנים של לשכת XX, אך כיום היא סבורה שההחלטה שהתקבלה היא הנכונה. חמישית, תפקיד האפוטרופוס לדין - תפקידה הוא לפעול באופן מקצועי, אובייקטיבי, ניטרלי ואחראי, ובראי טובת הקטינים בלבד, ללא קשר לזהותה הדתית האישית. טענות האם נגדה אינן ראויות. שישית, התנהלות האם - טענת האם כי הרקע להעברת המשמורת הוא חילוקי דעות עם עו"ס ס.ע. מצביעה על חוסר תובנה שלה. האם לא יצרה קשר עם עו"ס ס.כ. מאז שהחלו מפגשי האם במרכז הקשר.

דיון

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה, בתשובת המשיב, בתשובת האפוטרופוסית לדין של הקטינים ובתיק קמא, מצאתי ליתן רשות ערעור, לדון בבקשה כבערעור, ולדחות את הערעור לגופו מכוח סמכותי לפי תקנה 138(א)(5) ותקנה 149(2) בתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט - 2018, במשולב עם תקנה 48 בתקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א - 2020.

ההכרעה בדבר מסגרת חינוכית עבור קטינים, ובפרט כאשר מדובר בהורים המגיעים מרקעים דתיים שונים, היא מן המורכבות והרגישות שבידי בית המשפט. בבסיס כל החלטה כזו עומד עקרון העל של "טובת הקטין", כפי שנקבע בפסיקה עקבית, למשל בע"א 2266/93 פלוני, קטין נ' פלוני, פ"ד מט(1) 221, 241 (1995). בית משפט קמא בחן את הסוגיה באריכות ובקפדנות, שמע את כלל הגורמים המעורבים והתייחס לחוות הדעת השונות. ההחלטה קמא מנומקת היטב ונטועה בעובדות המקרה הספציפי. לא מצאתי בה טעות המצדיקה התערבות ערכאת ערעור.

הלימה בין בית למוסד חינוכי ומניעת קונפליקט זהותי - טענת המבקשת לעניין "עיקרון ההמשכיות" בחינוך החרדי, שהיה נהוג טרם פרידת הצדדים, היא טענה כבדת משקל. אולם, יש לבחון את עקרון ההמשכיות מול המציאות המשתנה. במקרה דנן, מדובר בשינוי מהותי במרכז חיי הקטינים, כאשר בית האב הפך לביתם הדומיננטי. האב מנהל אורח חיים שאינו חרדי, ובית משפט קמא התרשם כי הלימה בין אורח החיים בבית לבין מסגרת החינוך היא חיונית למניעת קונפליקט זהותי אצל הקטינים. כפי שנקבע בבג"ץ 7395/07 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים, פסקה 17 (21.1.2008): "שמירת היציבות בחייהן של הקטינות מחייבת הלימה בין אורח החיים אותו הן חוות בביתן לזה אליו הן מחונכות במסגרות החינוך בהן הן נמצאות ... בבחירת חינוכו של הילד אחד מן השיקולים העיקריים הוא מניעת קונפליקט בנפשו העלול להיווצר כתוצאה מכך שהחינוך הניתן לו נוגד את אורח החיים בסביבתו, בביתו". עמדה דומה הובעה בבג"ץ 103/67 פלוני נ' שר הסעד, פ"ד כא(2) 325, 330 (1967) שקבע כי "מבחינת טובת הילד אין זה חשוב, לאיזו דת הוא שייך; חשוב הוא שחינוכו הדתי לא יכניס אותו לקונפליקט נפשי וסוציאלי עם משפחתו וסביבתו, בטרם יגיע לגיל שבו מסוגל הוא לבחור את דרכו בחיים", וראו גם בג"ץ 5227/97 מיכל דויד נ' בית הדין הרבני הגדול, פ"ד נה(1) 453, 476 (1998)). החלטת בית משפט קמא, אשר קבעה שיבוץ למסגרת ממלכתית-דתית, מהווה פשרה המאפשרת לקטינים לשמור על זיקה לעולם הדתי, אך באופן המותאם יותר לאורח חייהם בבית האב ולמניעת בלבול וקונפליקט. טענת המבקשת כי האב יכול להתנהל באופן דתי יותר בביתו כדי למנוע קונפליקט אינה מתיישבת עם המציאות בה הוא חי ועם הצורך של הקטינים ביציבות ואותנטיות.

משקל חוות דעת מקצועיות - המבקשת טוענת כי בית משפט קמא התעלם מחוות דעתן של שתי העובדות הסוציאליות. אכן, על בית המשפט ליתן משקל רב לחוות דעת של מומחים, אך אינו משמש "חותמת גומי" להמלצותיהם, כפי שנקבע בבע"מ 27/06 פלוני נ' פלונית, פסקה 15 (1.5.2006). בית המשפט נדרש להפעיל שיקול דעת שיפוטי עצמאי. במקרה דנן, עמדת עו"ס ש.ע. השתנתה במהלך הדיון בבית משפט קמא באופן שבית המשפט התקשה להבין, וכי עו"ס ס.כ., על אף המלצתה בתסקיר, עדכנה את האפוטרופוסית לדין כי כיום היא סבורה שההחלטה קמא נכונה. עמדה זו של עו"ס ס.כ. מחזקת את מסקנת בית משפט קמא. האפוטרופוסית לדין, עו"ד עינת גריכטר, תמכה באופן עקבי בהחלטה לשיבוץ במסגרת ממלכתית-דתית, תוך נימוק מפורט של טובת הקטינים ומניעת קונפליקט זהותי. טענת המבקשת כי האפוטרופוסית לדין אינה מומחית או אינה דתייה אינה גורעת ממשקל עמדתה, הניתנת מנקודת מבט מקצועית ואובייקטיבית לטובת הקטינים. בית משפט קמא נתן משקל רב לטובת הקטינים, ובעיקר לצורך ביצירת קביעות ויציבות בחייהם, כפי שהדגישה האפוטרופוסית לדין.

מעשה עשוי - העובדה שהקטינים כבר השתלבו במסגרות החינוך החדשות ביום 28.1.26, ולא כל שכן על רקע העברת המשמורת מהאם לאב לפני מספר חודשים - עת הקשר בין הקטינים לבין האם מצומצם עד מאד, מהווה "מעשה עשוי". הוצאתם ממסגרות אלו כעת, לאחר תקופה של חוסר ודאות וחוסר מסגרת חינוכית, תסב להם נזק נוסף ומיותר. הדברים יפים אף ביתר שאת עת אף לגישת חלק מהגורמים המקצועיים הנזכרים לעיל, יש מקום לשוב ולבחון את סוגיית מקום לימודי הקטינים, ולשנותו מזרם חרדי לזרם ממלכתי דתי בסוף שנת הלימודים הנוכחית. בהינתן עמדה זו, אשר ניתן ללמוד ממנה שהמשך הלימודים במוסד חרדי אינו משרת את טובת הקטינים בנסיבות הנוכחיות - אם ביציבות חיי הקטינים עסקינן - דומה שיש טעם רב בהחלטת בית משפט קמא. שהרי, במהלך החודשים האחרונים חוו הקטינים שינוי מהותי, עת עברו להתגורר בבית האב. משך מספר חודשים, ועד לאחרונה, לא פקדו הקטינים מוסד חינוכי כלשהו. הדעת נותנת אפוא כי דווקא נקודת הזמן בה ניתנה החלטת בית משפט קמא מושא בקשת רשות ערעור זו היא המתאימה יותר לשם שילוב הקטינים במוסדות חינוך ממלכתיים דתיים. זאת חלף הכנסת הקטינים לשגרה חדשה, בדרך של לימוד במוסדות חינוך חרדיים לתקופת מה. שגרה, אשר בנסיבות הנוכחיות ספק האם משרתת את טובתם. אזי יצירת שינוי מהותי נוסף בשנת הלימודים הבאה, בדרך של שינוי זרם החינוך בו הם לומדים.

התנהלות האם והעברת המשמורת - העברת המשמורת לידי האב ביום 25.9.25 הייתה תוצאה של הליך ארוך ושיקול דעת מעמיק של בית משפט קמא, על רקע התנהלות האם, כפי שפורט בהרחבה בהחלטה קמא ובתשובות המשיב והאפוטרופוסית לדין. האם לא ערערה על החלטה זו, והלכה למעשה השלימה עמה. טענות המבקשת בדבר "חילוקי דעות קשים" עם עו"ס ש.ע. כסיבה להעברת המשמורת אינן מתיישבות עם ממצאי בית משפט קמא, שהצביע על הסתה מתמשכת ופגיעה בקשר בין האב לקטינים.

נמצא אפוא, כי החלטת בית משפט קמא נטועה היטב בנסיבות התיק ובטובת הקטינים. בית משפט קמא בחן את הסוגיה לעומק, שקל את כלל השיקולים והתרשם באופן ישיר מהקטינים ומהגורמים המקצועיים. הקטינים שוהים כיום בבית האב, המנהל אורח חיים שאינו חרדי. שיבוצם במסגרת ממלכתית-דתית יוצר הלימה ראויה בין ביתם למוסד החינוכי, ומונע קונפליקט זהותי מיותר.

אשר על כן הערעור נדחה.

האם תישא בהוצאות האב בסך 3,000 ₪.

המזכירות תעביר את סכום העירבון שהופקד בקופת בית המשפט לידי האב, באמצעות ב"כ, כדי סכום ההוצאות דלעיל, וככל שתיוותר יתרה היא תושב לאם באמצעות ב"כ, בכפוף להוראות כל דין.

פסק דין זה מותר לפרסום תוך השמטת פרטים מזהים.

ניתן היום, ל' שבט תשפ"ו, 17 פברואר 2026, בהעדר הצדדים.