הקדמה
- בפני בית המשפט תובענה לביטול חיוב מזונות קטינה, שהינה ילידת 15/9/97 (במועד הגשת התביעה היתה הקטינה כבת 13.5 שנים ובעת מתן פסק הדין היא כבת 17.5 שנים).
לטענת התובע, הבקשה לביטול החיוב הוגשה עקב התנהלות הקטינה, אשר מתנכרת אליו ומסרבת להיפגש עמו או ליצור עמו קשר.
- למען שלמות התמונה יצוין, כי התובע הגיש 2 תביעות נוספות שעסקו בנושא הסדרי הראיה בינו לבין הקטינה:
א. ביום 4/1/10 הגיש התובע תביעה לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון ביהמ"ש (תמ"ש 40764-12-09) במסגרתה הוא עתר לאכוף על האם את קיומם של הסדרי הראייה.
ב. ביום 28/4/11 הגיש התובע תביעת נזיקית כספית ע"ס 200,000 ₪ עקב אי קיומם של הסדרי הראייה (תמ"ש 27071-04-11) ואולם התביעה נמחקה ביום 1/12/14, בהתאם לבקשת התובע.
מאחר שהתביעה הוגשה כנגד האם והבת, תכונה האם להלן: "הנתבעת" והבת תכונה להלן: "הקטינה".
- הוריי הקטינה נישאו כדמו"י ביום 26/12/78 והתגרשו זה מזו בחודש אפריל 2004, לאחר שחתמו על הסכם גירושין.
מנישואי ההורים נולדו 2 בנות, האחת ילידת 8/3/86 והשניה הקטינה נשוא פסק דין כאמור לעיל ילידת 15/9/97.
- בטרם הגירושין, ובמסגרת הסכם גירושין, הסדירו ההורים את הסדרי הראייה בין התובע לקטינה כמפורט בסעיף 5 להסכם:
"הבעל זכאי לקבל את הילדים לביקורים אצלו כדלקמן:
בכל יום ג' בשבוע בין השעות 17:00 -20:00.
בכל שבת שנייה בביתו החל מיום ו' בשעה 16:00 ועד ליום למחרת בשעה 16:00.
הבעל יהא רשאי לקבל את הילדים לחזקתו לחגי ישראל הבאים: יום העצמאות, ל"ג בעומר, וט"ו בשבט.
אשר לחופשה הגדולה בקיץ, יהא הבעל זכאי לקבל את הילדים ל-15 ימים מתוך החופשה הגדולה".
- היחסים שבין הורי הקטינה התדרדרו כתוצאה מפעולות משפטיות שננקטו על ידם:
התובע דרש לקבל כספי קרן השתלמות של האם, שלטענתו, מגיעים לו על פי הסכם הגירושין ואילו הנתבעת החליטה לנקוט הליכי הוצל"פ כנגד התובע, בגין מזונות, שלטענתה, לא שולמו לה.
היחסים הרעים שבין ההורים הביאו לנתק בין התובע לקטינה.
הטיפול בהסדרי הראיה לפני הגשת התביעה
- עוד בטרם הגשת תביעה זו החל הטיפול בחידוש הקשר שבין התובע לקטינה. לבקשת התובע, הופנו הצדדים לעו"ס לעניין סדרי דין ובשלב מאוחר יותר, הופנו למכון "שלם".
בדו"ח שהתקבל ממכון "שלם" נמסר כי:
"א דבקה ונוקשה בעמדותיה כלפי ___ היא איננה רואה אותו שייך לחייהן של בנותיהן: ___, היא חוזרת ומדגישה "שיניח לנו וייצא לנו מהחיים" רואה בו כדמות פוגענית וכמי שאינו ראוי להיות אבא לבנותיה. נסיונות בטיפול להסביר לאם את המשמעות והמחיר הרגשי ש__נדרשת בהפנמתה את אביה כדמות פוגענית ומסוכנת וההשלכות שיש לזה על התפתחותה הרגשית ועולמה הפנימי כשלו... האם והבנות מאורגנות כיחידה רגשית סבוכה מול אביהן... התייחסות זו לוכדת את ___ומקשה עליה ביחסים עם אביה ותפיסתו".
- לאחר שלא חודשו המפגשים, למרות התערבות בית המשפט, הגיש התובע תביעה על פי פקודת בזיון בית משפט. הצדדים הופנו, שוב, לעו"ס לעניין סדרי דין שדיווחה ביום 14/4/2010:
"האם הגיעה צמודה לבתה פיזית – יד ביד. קודם לכניסתה למשרדי נישקה אותה ארוכות והמתיקה עמה סוד. הבת ___נכנסה למשרדי מכונסת מאוד ומבולבלת ולעיתים דומעת.
האב, מ, ניסה לחבר אותה לחוויות טובות וחיוביות שחוו יחד קודם להפסקת המפגשים ביניהם. האב חזר ואמר לביתו כי לא יוותר עליה וכי הוא אוהב אותה אהבת נפש. היא חזרה ודקלמה שאינה רוצה בו ובקשרים עימו וזאת מבלי שהישירה מבט עימו. לשאלתי האם פגע בה פיזית או רגשית, ענתה בשלילה מוחלטת (ציינה כי פעם צעק עליה). בהמשך, בשלב מסוים ביקשתי לעזוב את החדר ולהשאירם בגפם. ___ביקשה שלא אעשה זאת בטוענת פחד מאביה.
הדינאמיקה הנ"ל חזרה על עצמה שלוש פעמים. קיימתי שיחה עם ההורים שלא בנוכחות __ביתם. האם א חזרה והטיחה באב מילים קשות "מסוכן", "אלים", "חלאת אדם"... "צא לנו מהחיים"....
האב ___ ניסה בכל כוחו להוכיח חפותו כמעט בחוסר אונים. נסיונותי להדגיש בפני האם ההכרח בנוכחות דמות אב בחיי בתם עלו בתוהו. היא חזרה ואמרה כי המקרה שלהם יוצא מן הכלל ובאב שכזה אין צורך". (הדגשה במקור א.ש)
מסקנת העו"ס היתה:
"לעניות דעתי אין טעם להמשיך המפגשים במסגרת הנוכחית בת – אב (במשרדי).
המדובר במערכת יחסים משפחתית מורכבת וסבוכה. האם משמרת את היחס הרגשי הצמוד בינה לבין בתה ___, החווה את אביה כדמות פוגענית ומסוכנת. התרשמתי כי אין בסיס מציאותי לתפיסה זו.
אני ממליצה כי האב ___ והאם א יעברו בדיקת מסוגלות הורית עם המלצות טיפוליות..."
- ביום 16/5/2010 הופנו הצדדים, בהסכמה, לבדיקת התאמה הורית אצל ד"ר רינג. אולם, האם והקטינה לא הגיעו לבדיקה וביום 24/6/10 עדכנה ד"ר רינג שרק התובע פנה אליה.
- בהעדר הענות מצד הקטינה להפגש עם אביה, התכנסה בלשכת הרווחה ועדת תסקירים שהמליצה כדלקמן:
"א. הסדרי הראייה בין האב לבתו יתקיימו מידי יום ג' בין השעות 15:45 – 18:45.
ב. האב יקח את בתו __ממחלקת הרווחה בעמק לוד ויחזירה למחלקת הרווחה בעמק לוד, על המעבר תפקח הגב' רינה גרין, עו"ס.
ג. את הקטינה ___תביא למחלקת הרווחה הגב' אביגיל כהן, להלן הסבתא (אם הגב' _____להלן האם).
ד. הקטינה וההורים כל אחד בנפרד יקבלו טיפול פסיכולוגי ועזרה בעיבוד וקבלת המצב בעזרת אגף הרווחה במ.א עמק לוד."
- ביום 29/8/10 התקבל דיווח מהעו"ס:
"__הגיעה מלווה באימה (באיחור של 15 דקות) הגב' ____ולא כפי שסוכם, עם סבתה, א נצמדה לבתה ונפרדה ממנה נישקה אותה ארוכות תוך שהיא לוחשת לאוזנה "אל תלכי איתו לשום מקום...". (הדגשה שלי א.ש.).
למרות התערבותנו (נסיונות שיחה עם ___בנפרד עימי ועם הגב' גרין, עו"ס) הקטינה סירבה לצאת עם אביה, נראה היה שמצוקתה קשה היא בכתה וחזרה על המשפט הקבוע "לא אלך איתו, בשבילי הוא אויר, לא קיים, אני פוחדת ממנו...(הדגשה שלי א.ש.).
......
לצערנו אנו לא רואים כל תזוזה בתהליך קימום הסדרי הראייה, תחת זאת בוחרת האם הגב' _____לכתוב מכתבים למחלקה (בין השאר על ידי הגב' חני צרנובילסקי, עו"ד) בהם היא מאשימה אותנו בתוקפנות, באיומים כלפי בתה ובחוסר מקצועיות ויישום החלטות בית המשפט.
האם חוזרת ומציינת כי זהו מקרה יוצא דופן ואין צורך בקשר של בתה עם אביה.
לדבריה "אין צורך באבא כזה"... כמו כן, לא יושמה על ידה ההחלטה האחרונה בה המלצנו על מסוגלות הורית.
כידוע האב הביע נכונות לבצע האבחון באופן מידי". (הדגשה שלי א.ש.).
- ביום 14/10/2010 התקבל תסקיר נוסף במסגרתו הובא לידיעת בית המשפט כי הנתבעת הגיעה עם הקטינה, בניגוד להמלצת ועדת התסקירים לפיה הקטינה תובא על ידי הסבתא.
פקה"ס פרטה:
"היא מסרה לידי מכתב שנכתב על ידי ___שבו הבת ___מספרת כי היתה יחד עם אימה אצל עורכת הדין בו מצינת ___. בפירוט רב "את השקרים שאנו מספרים לבית המשפט.. " על החתום ____":
"המפגש בין האב -__ לבתו ___ הסתיים תוך דקות ספורות, למרות נסיונות הגישור... הבת חזרה על המנטרה שלעולם לא תצא עם אביה לשום מקום" (הדגשה במקור א.ש).
מסקנת העו"ס היתה "אין אנו רואים שינוי בגישה של האם"...
- בעקבות ההתנהלות של הנתבעת ושל הקטינה, המפורטת לעיל, הוגשה על ידי התובע התביעה לביטול מזונות הקטינה, אשר הקשר עמה לא חודש למרות המאמצים שהושקעו בניסיון לשקמו.
גרסת התובע
- במסגרת התביעה נטען, כי הנתבעת היא זו שאחראית להדרת התובע מחיי בנותיו.
לגרסתו, בהיות הקטינה בת 10 היא סיפרה לו שהנתבעת אסרה עליה לדבר אתו ולהתראות עמו. כיום, הקטינה מתקרבת לגיל 18 ועדיין מסרבת לראות אותו.
לפיכך, סבור התובע כי אין לחייבו בתשלום מזונות הקטינה.
- התובע פרט בכתב תביעתו את כל הניסיונות שביצע לצורך חידוש הקשר עם הקטינה כולל פנייה למספר גורמים טיפוליים: "מהתסקירים ניתן ללמוד שהתובע עשה כל שביכולתו על מנת להיפגש עם בתו ומוכן היה ומוכן עדיין לקבל על עצמו כל הצעה וכל דרך להפגש עם בתו ולחדש עמה את הקשר, שכלל לא אמור היה להתנתק, אך כל ניסיון של התובע להתקשרות כזו או אחרת עם הקטינה לא צלח וזו בלשון המעטה".
- התובע טען בתצהירו: "הקטינה לא ענתה ועדיין לא עונה לשיחות הטלפון ממני, הקטינה התעלה ממני כאילו הייתי אויר, הקטינה לא הייתה מוכנה להיפגש איתי ולא הייתה מוכנה להכיר בי כאביה גם לא באמצעות תיווך של אנשי מקצוע, התנהגות זו פגעה בי עד עמקי נשמתי ושברה את ליבי כל פעם מחדש ובלית ברירה נאלצתי להיכנע לדרישותיה של אם הנתבעת אך לא נכנעתי לזכותי כאב לראות את בתי".
- במסגרת סיכומיו ציין התובע: "כיום הנתבעת הינה בוגרת כבת 17 ושלושה חודשים והינה עצמאית לדעותיה מעבר לעובדה שחוותה ניכור הורי קשה ביותר כנגד התובע וזאת מיום שהוריה התגרשו כאמור לעיל, לפיכך יש לראות בנתבעת כילדה מרדנית וזאת גם לאור גילה של הנתבעת".
התובע סבר, כי חל שינוי ביחס הקטינה לקיום הסדרי הראיה עמו רק לאחר החלטת ביהמ"ש בדבר השהיית העברת כספי המזונות לידי האם.
- התובע ציין כי הקטינה אינה מספקת אף הסבר רציונלי לסירובה להיפגש עמו, וטען כי מעולם לא נקט באלימות כלפי הנתבעת ובנותיו ומעולם לא הוגשה נגדו תלונה בנושא זה.
- התובע פרט כי הקטינה מתגוררת יחד עם הנתבעת בבית קרקע שבבעלות הנתבעת במושב גנות, וכן כאשר הנתבעת עובדת ב- 2 עבודות ומקבלת דמי שכירות מדירה שמשכירה. התובע העריך את הכנסותיה של הנתבעת בסך של כ- 15,000 ₪ לחודש ולכן, לטענתו, "אין כל חשש כי חלילה שהקטינה תרעב לפת לחם".
גרסת הנתבעת
- בכתב ההגנה התייחסה הנתבעת באופן כעוס ושלילי לא רק לתובע אלא גם לב"כ ולגורמים נוספים.
כתב ההגנה הוגש שלא באמצעות עו"ד ומנוסח הדברים ניתן להתרשם באופן ישיר מיחסה של הנתבעת לתובע, לב"כ ולכל גורם שהיה מעורב בנושא הסדרי הראייה:
א. בסעיף 12 לכתב ההגנה התייחסה הנתבעת לעו"ס שטיפלה בחידוש הקשר:
"הנתבעת תטען כי הגברת וייס אינה ראויה לעסוק במקצועה, התנהגותה כלפי הנתבעת היתה מבישה. ממתי עובד סוציאלי מאיים על ילדה שיזמין לה משטרה? בושה לעובד כזה. בגין כל אלה נאלצה הנתבעת לפנות בכתבב לדבורה וייס שתשובותיה למכתב הנתבעת כלל לא היו מספקות".
ובסעיף 15:
"כאמור לעיל, הגברת וייס עשתה אין סוף טעויות. הנתבעת הינה ילדה גדולה בעלת דעה משלה וגישת הכוחניות שהופעלה עליה רק הביאה לתוצאות הפוכות. לפעמים יש לתת לזמן לעשות את שלו". (הדגשה במקור, א.ש)
ב. ביחס לגורמים המטפלים פרטה הנתבעת בסעיף 13 :
"הנתבעת תטען כי אין היא יכולה לשאת בעלויות מפגשים אין סופיים עם בעלי מקצוע שונים אשר מפאת חוסר הזמן אינם יורדים לשורש הבעיה ומגיעים למסקנות מוטעות".
ג. באשר לעוה"ד של התובע נרשם בסעיף 17 לכתב ההגנה:
"הנתבעת מתפלאת שהדברים נכתבו על ידי עורך דין בלס אשר היה נוכח בדיון אצל הרשמת בהוצאה לפועל שם אמרה לו הרשמת שהתובע אינו משלם את מלוא דמי המזונות. במכתב שאם הנתבעת שלחה היא נתנה בעורך דין בלס אמון שהוא איש ישר והגון וכי יעשה את חשבון חוב התובע. כנראה שהקרדיט שניתן לו היה מוקדם".
ד. הנתבעת לא חסכה את ביקורתה מביהמ"ש ופרטה בסעיף 39 לכתב ההגנה:
"בית המשפט אכן גילה סבלנות רבה עם התובע כאשר למרות ההערות לעורך דין שמלה כי הוא מנהל דיון סרק, המשיך בית משפט ואפשר לתובע לעמלל את אם הנתבעת במשך 5 שנים. בית משפט לא בדק את טענות הנתבעת לגבי העובדות הסוציאליות. בית משפט לא ראה ולא נפגש עם הילדה. בית משפט העדיף שלא להיכנס ולבדוק את מעלליו של התובע בתקופת הנישואין. אולי היה בכל אלה כדי לעזור להבין את התנהגות הילדה שאינה רוצה לשהות ביחידות עם אביה". (שגיאות והדגשות במקור, א.ש).
- באשר להתנהלות הקטינה פרטה הנתבעת שהקטינה לא רוצה להיות עם אביה ביחידות (סעיף 31 לכתב ההגנה), בין היתר, מפני שהקטינה רואה בעין רעה, שהתובע הציע רק לאחות הגדולה טיפול פסיכולוגי (סעיף 29) וכן טענה כי התובע אינו רוצה ליצור קשר עם בתו הבגירה.
הנתבעת הסבירה את הסיבה לסירוב הקטינה להיפגש עם אביה:
"הילדה הגדולה ____ לא רצתה לראות את אביה כי הוא התעללת בה פיזית ונפשית. הנתבעת ____נפגשה עם התובע לעיתים רחוקות כי התובע היה עסוק בענייניו, עם הנשים החדשות בחייו ועם הרצון לפגוע באם הנתבעת. אחרי מספר מפגשים ספורים הודיע הילדה לאמה כי היא לא רוצה ללכת עם התובע. יובהר, הנתבעת הייתה בילדותה עדה לאלימות פיזית קשה של התובע כלפי אימה וכלפי אחותה".
- הנתבעת הכחישה כי הסיתה את הקטינות כנגדו לאחר שהציג בפניה דרישות כספיות וטענה כי הבת ____ אינה בקשר עם התובע עוד מלפני הגירושין.
כמו כן טענה הנתבעת כי היא "מסכימה כי "ללא ספק יש לכבד הורים טובים" גם גואל רצון היה אבא טוב לילדיו. גם הם אינם רוצים לראותו ורשויות הסעד אינם כופים על הילדים לבקר את אביהם".
- לגירסת הנתבעת, מטרת התובע מלכתחילה הינה להתחמק מחובתו לשלם מזונות ולצורך כך הוא הגיש תביעות שונות.
- הנתבעת ציינה כי היא חיה בצמצום ונושאת בתשלומים רבים. כמו כן פרטה, כי היא אינה יכולה לשאת בעלות של גורמי הטיפול השונים, אשר לא יורדים לשורש הבעיה ומגיעים למסקנות מוטעות.
- הנתבעת טענה גם, כי פרסום ההחלטה של בית המשפט בעניין הקפאת תשלומי המזונות בכלי התקשורת ע"י התובע גרמה לקטינה לנזקים נפשיים.
- הנתבעת סברה כי השאלה המשפטית העומדת בפני ביהמ"ש הינה:
"האם אב שהתעלל באם ילדיו לנגד עיני ילדיו (דבר שהוכח), שגם התעלל באחות הגדולה של הקטינה (דבר שהוכח), אב שלא קיים את חובותיו על פי הסכם הגירושין ולא שילם פעם אחת מזונות בהתאם למתחייב (דבר שהוכח), אב שלא מפסיק לנקוט בהליכים משפטיים נגד אם הקטינה כשהדבר ידוע לקטינה (דבר שהוכח), אב שלא עשה ולו צעד אחד נכון לחידוש הקשר עם הבת (כפי שהוכח ושפורט לעיל), האם בנסיבות אלה זכאי לקבל פטור או פטור חלקי מתשלום דמי מזונות, למרות שהוא נפגש עם הקטינה זה כמעט שלוש וחצי שני באמצעות גופים טיפוליים?"
- במסגרת הסיכומים התייחסה הנתבעת למצב המשפטי החל על ביטול דמי מזונות לקטינים וסברה, כי המקרה הנוכחי אינו עומד בקריטריונים המצדיקים החלטה להפסקת מזונות, על פי פסקי הדין עליהם ביקשה הנתבעת להסתמך כדלקמן:
א. הקטינה אינה מורדת:
"ילד מורד המסרב לקיים קשר עם הוריו בניגוד להוראות בית המשפט או בית הדין" כבר בעת הגשת כתב ההגנה הנתבעת הצהירה כי היא מוכנה למפגשים עם אביה אלא שאביה, ללא כל התחשבות ברגשותיה, או חששותיה, לא הסתפק בכך כדי לבנות את הקשר מחדש, אלא רצה לעשות זאת בדרך שלו ורק שלו, ולא עניין אותו, הגיל, חובות ללימודים, התחייבויות חברתיות וכו. התובע נהג כילד שאינו יכול לדחות סיפוקים.
בנוסף, התנהגות מחפירה לא היתה מצד הקטינה אלא מצד התובע.
התובע היה והינו סרבן מזונות סדרתי, הוא עירב את הנתבעת בהליכים משפטיים שבינו לבין אמה ולא מפסיק להשמיץ את א שדואגת לכל צרכיה. התובע הביא לפרסום כתבה על הנתבעת באמצעי התקשורת ללא כל התחשבות ברגשותיה של הנתבעת. התובע הוא זה שקרא לה שקרנית והעליל עליה עלילה אילו היא משתפת פעולה עם אימה כדי לקבל את דמי המזונות. כל האמור כאן הוכח בבית המשפט. למרות "התנהגותו מחפירה" של התובע כלפי הנתבעת, הנתבעת נפגשה עם התובע. התובע היה זה שדחה אותה בטענה שהוא, ורק הוא, החליט שהמפגש עימו הוא למראית עיין". (הדגש במקור א.ש)
ב. על בית המשפט לבחון מי האשם בניתוק הקשר.
הנתבעת ציינה, כי התובע סבור שהיא האשמה ולא הקטינה, ודי בכך כדי להביא לקריסתו של כתב התביעה.
הטיפול בהסדרי הראייה לאחר הגשת התביעה
- בדיון שהתקיים ביום 8/12/11 הופנו הצדדים ליחידת הסיוע לצורך שיקום הקשר בין התובע לקטינה. לאחר שב"כ הנתבעת פרטה:
"כל טענת חברי שהאמא זאת שמסיתה וגורמת לילדה לא לראות את אביה, במשך כל אותם שנים היא הייתה חשופה להתנהגות האבא כלפי האמא וגם לאחותה הבגירה שלא מוכנה לקיים איתו כל סוג של קשר, והיא מעל גיל 20.
האינטרס לאמא שהאבא יקח את הבנות.
לא יתכן שילדה שלא רוצה לראות את אביה לבד, ולא בכלל.
מדובר בילדה בת 14.
הילדה ראתה הרבה מעשים איך שהאבא התנהג כלפי האמא וכלפי אחותה הגדולה".
יוער, כי בדיון הבהיר התובע כי כל התיקים הפליליים כנגדו נסגרו.
- ביום 28.2.11 התקבל דו"ח ראשוני מיחידת הסיוע. הדו"ח נעשה לאחר שהקטינה נפגשה עם הפסיכולוגית של יחידת הסיוע:
"שתי הבנות בנתק מוחלט מהאב. הבת הגדולה בנתק כבר למעלה מ- 8 שנים. עם הבת הצעירה קיים נתק מזה כ- 3 שנים. בשנת 2008 הופנו האב והבת הגדולה ליחידה הסיוע במטרה לסייע בחידוש הקשר ביניהם, הבת לא נענתה להזמנה והפנייה הוחזרה לבית המשפט.
בשיחה שנערכה עם הבת הצעירה עלתה התרשמות מנערה נעימה, הנראית כפי גילה. נראה כי דיברה בגילוי לב, אם כי לא הביעה רגש רב.
ההתרשמות הינה כי בחוויה שלה לא היה קשר רגשי משמעותי עם האב. עם זאת יכלה לשתף גם בזיכרונות טובים מהאב.
נראה כי כיום נמצאת במצב של נתק רגשי ומתקשה לראות עצמה חוזרת לקיים קשר עמו.
ההערכה הינה כי חידוש הקשר חייב להיות מלווה בהליך טיפולי מעמיק, במידה ויהיה שיתוף פעולה לכך". (הדגשה שלי א.ש).
- ביום 19.3.12 התקבל עדכון נוסף מיחידת הסיוע שבמסגרתו צוין כי אין להטיל את כל האחריות לפתרון בעית הקשר על הקטינה, וכי:
"....נראה כי כיום הילדה מזדהה עם החוויה והעמדה של אימה ואחותה ואינה רואה אפשרות למפגשים עם האב.
.....
...לציין כי בשיחה עם האב הוא הביע נכונות להמשיך ולדאוג לצורכי הבת נ, אך לא באמצעות תשלום דמי מזונות לאם, אלא דרך פתיחת תוכנית חיסכון עבודה או דרך הפניית בקשה לתשלום הוצאות שוטפות באמצעות מנגנון מוסכם אחר כדוגמת ידיד משפחה".
לנוכח העדר המפגשים נקבע דיון במעמד צדדים ליום 21.5.12.
- במהלך הדיון הציע התובע להפקיד את כספי המזונות בחשבון חסכון, הצעה שהנתבעת התנגדה לה.
לאחר דיון ניתנה החלטה כדלקמן:
"בפני בית המשפט תביעה להפסקת תשלום מזונות לבת שהינה בבחינת "בת מורדת". המדובר בילדה שבחודש ספטמבר הקרוב תהיה בת 15.
הילדה אינה מתראה עם האב מזה 4 שנים.
בית המשפט הפנה את הצדדים ליחידת הסיוע על מנת שתסייע לאב ליצור קשר עם הבת.
מדיווח עדכני שהתקבל מיחידת הסיוע עולים הנתונים הבאים:
הבת הגדולה של הצדדים בנתק של למעלה מ- 8 שנים עם האב.
הבת הצעירה בנתק של 3 שנים עם האב.
...
אבא אינו כספומט... כאשר מדובר בילדה בת 15 שלומדת דפוס התנהלות לפיו האב אינו גורם רלוואנטי, כך גם קורה לגבי אחותה הגדולה, הרי שמלבד הנזק הנגרם כתוצאה מהעדר הקשר, שכן ילד זקוק ל- 2 הורים על פי האמנה לזכויות הילד, נגרם נזק נוסף והוא פגיעה בדפוסי ההתנהלות העתידיים של הילדה כבת זוג וכאם.
...האב ימשיך לשלם תשלומים חודשיים בגין מזונות הקטינה על פי מה שיקבע במחלוקת שבהוצל"פ.
סכום זה יופקד בתכנית חסכון שתנוהל בנאמנות על ידי עו"ד בלס. במידה והקטינה והאם תודענה על רצונן להשתלב בטיפול משפחתי כולל יחד עם האב, ניתן יהיה לשקול את אופן העברת הכספים לרווחת הקטינה, במידה ויהיה סירוב ניתן יהיה לברר זאת במסגרת ישיבת הראיות שתקבע להלן.
במצב דברים זה האב יקיים את חובתו כהורה להפריש כספים לטובת הילדה. קבלת הכספים תהיה מותנית במילוי חלקה של הבת כחווה את מעמד הבת. הכספים יופקדו החל מחודש 9/2012 בחשבון הנאמנות לעיל ודין החיוב להפקידם כדין חיוב במזונות...".
- על החלטת בית המשפט הגישה הנתבעת בר"ע.
החלטת כב' בית המשפט המחוזי, שלא קיבל את הבר"ע, היתה:
"...כל הנדרש על מנת לחדש את תשלומי המזונות לידי המבקשת הוא הודעה חד משמעית כי ברצון של המבקשת והקטינה להשתלב בטיפול משפחתי כולל עם האב. עם מתן הודעה כאמור יפעל בית המשפט קמא כאמור בהחלטתו נושא הבר"ע שבפני וכן בהחלטתו המאוחרת, מיום 9/7/2012".
- ביום 19.9.12 התקבל בביהמ"ש דו"ח שנשלח מהפסיכולוגית הקלינית שמטפלת בקטינה שסברה, כי: "מאחר ונמשך סכסוך קשה בין שני הוריה והמצב מאוד מורכב עבור נ, נדרשת תקופת הכנה לקראת חידוש המפגשים בינה לבין אביה..."
- ביום 23.12.12 התקבל דו"ח נוסף מהפסיכולוגית הקלינית שדיווחה על מפגש שהתקיים בין הקטינה והתובע:
"בפגישות ____, בדרך כלל בעמדה פסיבית, אביה שואל שאלות והיא עונה בקצרה לרוב ב"כן או לא". __מסוגלת לדבר גם על רגשותיה לעתים כועסת, לעתים עולה חרדה סביב הנושא להיקשר לאביה ולאבד אותו שוב.
במהלך המפגשים התרשמתי כי למר ____מוטיבציה חזקה לקשר עם בתו. נראה כי ל___אין התנגדות פנימית עמוקה לקשר עם אביה. יחד עם זאת __מרגישה כי עדיין לא תוכל להיפגש עם אביה לבד. נראה כי הסיבה לכך אינה קשורה לאביה ישירות, אין עדות לתחושת של פחד או איום ממנו.
אני מתרשמת כי הבעיה העיקרית היא הסכסוך העמוק בין שני ההורים כש___נמצאת במרכז הסכסוך ונאלצת לבחור בצד אחד. להערכתי המפגשים בין ___לאביה בנוכחותי, לא יפתרו את הבעיה.
אני ממליצה לבית המשפט לחייב את שני ההורים לקבל הדרכת הורים דידקטית כל אחד לחוד, רצוי אצל אותו מטפל שיכיר את שני הצדדים. מטרת ההדרכה תהיה ללמד את שני ההורים לא לערב את ___בסכסוך ביניהם ולאפשר לה קשר תקין עם כל אחד מהם". (הדגשה שלי א.ש).
- בדיון שהתקיים במעמד צדדים ביום 14/2/2013, וברוח ההמלצה של הפסיכולוגית, הופנו הצדדים להדרכה הורית אצל גב' דטנר.
ביום 9/5/2013 הודיעה הגב' דטנר כי "למרות שנעשו במשך שלושה חודשים נסיונות לזמן את הצדדים להליך הגישור וההדרכה ההורית, לא ניתן היה לקבל הסכמות הצדדים כאחד לתהליך" (הדגשה שלי א.ש).
בפועל הנתבעת היא זו שסירבה לקיים את התהליך.
- למען שלמות התמונה יצוין, כי בית המשפט שוחח עם הקטינה. לאחר מכן, הקטינה פנתה לבית המשפט וצרפה "תעוד" של השיחה, כפי שנרשם על ידה. הקטינה פרטה כי אמרה שלא נעים לה להיות ליד התובע, שהתובע לא מתנהג כמו אבא וכי בכל הפגישות שהיו בינה לבין התובע במקומות שונים לא היה לה נעים.
הקטינה ציינה: "לא הרגשתי קרבה אליו, הוא מדבר אלי בהתנשאות ומחנך אותי".
וכן פרטה: "אמרתי לה (לשופטת, א.ש) שיש לי את הכלים ליצור אתו פגישה והיא אמרה לי שזה מעשה מאוד בוגר מצידי. אמרתי לה שאני אחשוב על אם להפגש אתו..."
הערה: אין בציטוט דברים שנרשמו על ידי הקטינה כדי להצביע על נכונות רישום ותיעוד השיחה.
- המסמך שנכתב על ידי הקטינה הוגש במסגרת "הודעה" מצידה לבית המשפט במסגרתה צוין, כי אין לה התנגדות להיפגש עם התובע, למרות הדברים הקשים שעברה בשנים האחרונות.
הקטינה פרטה:
"המחסור והמצוקה הכלכלית שנגרמה לנתבעת, הכתבה בעיתון ובאמצעי התקשורת, ההתנשאות של התובע במהלך המפגשים עם הנתבעת, ולאחרונה כשהתובע ובא כוחו כינו את הנתבעת "שקרית" הם רק חלק מהנימוקים מדוע לנתבעת לא היה לנעים להפגש עם התובע. גרוע מכל, כאשר התובע מנסה לגרור את הנתבעת לסכסוך ולשנאה שבינו לבין אם הנתבעת" (הדגש במקור א.ש).
וכן כי:
"הנתבעת מודיע לבית המשפט כי היא מסכימה להמשך המפגשים עם אביה התובע, אך לא בכל תנאי. הנתבעת אינה ילדה קטנה והזמה (זמנה, א.ש) עמוס ביותר. היא בכיתה י"ב ומלבד מבחני המגן והבגרות המתקיימים עד סוף שנת הלימודים, על הפרק סיום שנת הלימודים, טקס סוף שנה, אירוע סיום תיכון. על התובע להבין זאת ולא להיות כל הזמן עסוק עם עצמו ובעצמו" (הדגש במקור, א.ש).
דיון
- בבר"ע 3761/10, פלוני נ' פלונית ואח' (פורסם בנבו) (ניתן ביום 15/7/10) התווה בית המשפט העליון מפי כב' השופט רובינשטיין את השיקולים שעל בית המשפט לשקול בדונו בשאלת ביטול מזונות במצב של ילד מרדן (להלן: "הלכת פלוני").
בהלכת פלוני נקבע כי אומנם קיימת אפשרות להפחית או לשלול מזונות של קטין עקב סרבנות קשר, אולם המדובר בהליך חריג כאשר נקיטה בצעדים להפחתה או לשלילה של מזונות יעשו במשורה:
"דומה, כי ההלכה בדבר האפשרות העקרונית להפחית או לשלול לחלוטין את מזונותיו של ילד סרבן (במקרים המתאימים) אינה שנויה במחלוקת במשפט הישראלי...ועוד, מעיקר הדין אין במשפט העברי חיוב מוחלט לזון ילדים מעל גיל שש... העובדה שאין מדובר בחיוב מוחלט, והעובדה שהוא תלוי גם בהתנהגות הילדים, שאין זה פשוט לייחס לה השלכות משפטיות כה משמעותיות, במיוחד בסיטואציות טעונות של גירושין ומשמורת – אמנם אינה מקלה על ההכרעה בתיקים כאלה, אך היא משקפת תפיסות ערכיות בדבר מערכת היחסים בין הורים לידיהם... הבסיס הוא, וזאת יש להטעים בראש מילין, כי האחריות למזונות הקטינים היא הכלל, מצב אחר הוא חריג. אכן, כדברי השופטת מילר, ילדים "אינם אחראים להתנהגות הוריהם במהלך גירושין ולא לתוצאות הנגרמות כתוצאה מההליך", אך גם "אב אינו 'כספומט' - המנפיק כספים מבלי לשאול שאלות וללא קשר להתנהגות ילדיו"... נקיטת צעדים להפחתת מזונות או לשלילתם בשל מרדנות וסרבנות קשר תבוא במשורה ומנגד, יתכנו מקרים שבהם ייעשה הדבר".
- בית המשפט העליון הוסיף וקבע בהלכת פלוני כי:
"תחולתו של עיקרון זה מחייבת לבחון האם הפסקת המזונות תפעל -בסופו של יום- לטובת הילד ולטובת הקשר עם הוריו. במקרים חריגים וקיצוניים יותר, בהם מדובר בהתנהגות מחפירה, בקשר שלא נראית תקווה לשקמו ובמצב דברים בו אין זה הוגן לחייב את האב לפרנס את בנו ("כספומט") תוך התעלמות מהיחס המוענק לו – מחייב עקרון טובת הילד לוודא, לפחות, שאין פגיעה בצרכיו הבסיסיים. דברים אלה צריך שייעשו באיזמל עדין.. וכבר קדם לו השופט (כתארו אז) לנידוי בעניין משכיל לאיתן:
"ספק רב הוא אם זו הדרך לקרב את לב הילד אל אביו, אדרבא, יש לחשוש שדרך זו עוד תעמיק את הקרע ביניהם". כן נדרש בית המשפט לכך, שאין לראות בהפחתת מזונות אך משום צעד עונשי לילד המפר את החלטות בית המשפט... מובן שיש גם להתייחס להתנהלות האב ולמניעים לעתירתו... גם במקרים בהם סבור בית משפט כי הפחתת המזונות היא הצעד הראוי או המתחייב... ברי כי על בית המשפט להתייחס להשלכות הכלכלית של הפחתת המזונות על הקטינים הסרבנים... נאמר כי במקרים בהם אין בנמצא מקור הכנסה חילופי, ואפילו בדוחק, זכאי גם ילד המתנהג בצורה מחפירה לקבל מאביו מזונות מדין צדקה... במסגרת זו קיימת חובה לבחון את האמצעי שפגיעתו פחותה, צמצום של היקף המזונות תחת ביטולם לחלוטין – כדי להשיג איזון ראוי בין שמירה על צרכיו הבסיסיים של הילד, לבין הביטוי שיש ליתן להתנהלותו.
- בתמ"ש (ת"א) 43572-12-10 סיכם כב' השופט נפתלי שילה את העקרונות והשיקולים שעלינו לבחון בשאלה בפנינו:
א. ביטול מזונות יעשה במקרים קיצוניים ונדירים ויש לשקול תמיד חלופה מתונה יותר כגון הקטנת המזונות.
ב. האם סרבנות הקשר נובעת אך ורק מרצונו האמיתי והעצמאי של הילד או שקיימת אשמה מצד האב למצב זה או אשמה מצד האם.
ג. האם האב נקט בכל הפעולות והמאמצים הנדרשים לצורך חידוש הקשר לרבות בפן הכלכלי כגון מימון הטיפול.
ד. האם ביטול המזונות עלול לגרום לסיכול הסיכוי לחידוש הקשר.
ה. מה תהיה השפעת ביטל המזונות על אפשרות קיומו הסביר של הקטין.
ומן הכלל אל הפרט
במסגרת פסק הדין תבחן בקשת התובע להפסיק את החיוב בתשלום מזונות בתו על פי
הקריטריונים שגובשו בפסיקה לעיל:
א) האם מדובר במקרה בו נדרשת הפסקת החיוב או שניתן לשקול קיום חלופה מתונה יותר?
בענייננו נוסחה בעבר חלופה של הפקדת תשלומי המזונות בחשבון נאמנות, כאמור בהחלטה מיום 25/2/2012.
על פי גרסת התובע, שינוי בהתנהלות הקטינה בעניין המפגשים התרחש רק עקב מתן ההחלטה לעיכוב התשלום.
אולם, השינוי היה זמני בלבד ובפועל, הקטינה לא החלה להיפגש עם התובע.
על פי המסמך שנשלח על ידי הקטינה, עם סיום בחינות הבגרות והמחויבויות של סוף הלימודים, יהיה בידה פנאי להשקעה בנושא חידוש המפגשים עם התובע.
בפועל, שנת הלימודים בכיתה יב' הסתיימה, הטקסים הם נחלת העבר ובחינות הבגרות הסתיימו.
בתנאים שפורטו על ידי הקטינה התמלאו עתה התנאים לשוב ולשקם את הקשר.
לפיכך, במסגרת פסק הדין תלקח בחשבון שעת הכושר שקיימת עד הגיע הקטינה לגיל 18, לנוכח סיום הלימודים.
ב) האם הסרבנות נובעת מרצונה של הקטינה או שקיימת אשמה של מי מההורים
(1) באשר לקטינה – מהמסמך שנשלח על ידי הקטינה עולה, כי בידה הדבר לחולל את השינוי, וכי יש לה "הכוחות" להתמודד עם הנושא. לפיכך, לאור האמור בס"ק א' לעיל, ניתן יהיה לבחון את "תרומת" הקטינה לנתק ולחדש הקשר עם סיום הבחינות.
מעיון במסרים שנמסרו על ידי ובשם הקטינה ניתן ללמוד כי הקטינה העלתה סיבות שונות, סותרות, באשר לנתק:
מצד אחד סברה שהיא חוששת מחידוש הקשר פן יפסק והיא תאבד, שוב, את אביה. מנגד נמסר, כי הקטינה מזדהה עם רגשותיה הפגועים של האם, דהיינו חשה ריחוק מהאב.
הקטינה טענה שהאב מתנהל כלפיה בהתנשאות וכי הוא חושב רק על עצמו, כשהיא מעלה את ענייני סיום השנה בתיכון לדרגת חשיבות רבה יותר מאשר הקשר עם אביה מולידה.
כפי שפורט לעיל, המדובר בקטינה כבת 18, בוגרת מספיק ליטול אחריות על התנהלותה בכל הקשור ליחסים עם אביה. כך , שגם אם יש להורים חלק בנתק, כפי שיפורט לעיל, אין לזלזל בחלקה של הקטינה וביכולתה לפעול לחידוש הקשר.
(2) באשר לחלקו של התובע בנתק – הנתבעת טענה כי הסירוב להיפגש עם התובע נובע מהתנהלותו בעבר. גרסה זו לא מצאה כל תימוכין, מה גם, שבמפגשים עם הקטינה היא פרטה כי לא נעים לה בנוכחות התובע ולא ציינה כל הערה התואמת את גרסת הנתבעת. הקטינה התייחסה, לכל היותר, להתנהלות התובע במהלך בירור התביעה ולא פירטה מעשים שליליים כלפיה בעבר.
כך גם אין כל בסיס לטענת הנתבעת בדבר "פגיעה" בקטינה עקב רצונו לשקם יחסים רק עם הבת הגדולה יותר.
הקטינה לא התייחסה לנושא.
גרסת הנתבעת היתה רוויה בסתירות: מחד טענה על העדר רצון לחדש קשר ומאידך בעת שהופנה התובע ליחידת הסיוע לחידוש הקשר עם הבת הגדולה – הבת היא זו שלא שיתפה פעולה.
יש לשער שההליכים המשפטיים אינם תורמים לקשר. אולם, הנתק החל עוד קודם להגשת התביעה.
(3) חלקה של הנתבעת בנתק
התנהלות הנתבעת בפועל, על פי דיווחי העו"ס עומדת בניגוד גמור למצגים מפיה:
א) בדיון שהתקיים ביום 23/2/10 (בטרם הגשת התביעה) הצהירה הנתבעת:
"אשתף פעולה. אני אומרת שהיא כן צריכה לראות את אבא שלה, שצריך להיות שם אבל היא ילדה בוגרת עם החלטות משלה. אני מעודדת אותה שיהיה לה קשר אתו, שזה חשוב שאפילו אם יש משקעים מהעבר צריך לשים אותם בצד, היא גדלה בבית עם אלימות וצעקות כל הזמן אי אפשר לזרוק את זה הצידה. הא לא שוכחת איך הוא היה מרביץ. שוב, אני אומרת, אני אתחייב לשתף פעולה בעניין הסדרי הראייה" (הדגשה שלי, א.ש.).
אולם על פי דיווחי העו"ס שטיפלה במשפחה בתסקיר מיום 21/12/09 האם ביטלה 2 מפגשים וביקשה להפסיק את הטיפול במפגש הרביעי, ובתסקירים מיום 29/8/10 ו-14/10/10 האם לחשה דברים באוזני הקטינה ואף הורתה לה שלא לצאת עם התובע (ראה סעיף 10 וסעיף 11 לעיל).
ב) על פי הדיווחים של הגורמים המטפלים, כמפורט לעיל, הקטינה סירבה להפגש עם האב "מתוך הזדהות עם העמדה והחוויה של אמה".
ג) בדו"ח הפסיכולוגית הקלינית מיום 23/12/12 התרשמה הפסיכולוגית כי הבעיה העיקרית היא הסכסוך העמוק שבין שני ההורים כשהקטינה נמצאת במרכז הסכסוך ונאלצת לבחור צד אחד.
ד) הנתבעת נקטה כלפי התובע וב"כ לשון פוגעת וקשה ואף טענה בפני העו"ס שייטב לקטינה באם התובע יצא מחייה.
מעיון במסרים של הנתבעת, כפי שפורטו ע"י הגורמים המטפלים, ניתן ללמוד שהנתבעת אינה מעודדת את חידוש הקשר, אינה מעריכה את התובע, רואה את המקרה כ"מקרה חריג" בו אין תועלת בנוכחות האב בחיי בתו.
מהאמור לעיל ניתן ללמוד, כי לנתבעת עמה מתגוררת הקטינה, חלק נכבד בנתק ובמסרים שמנעו עד כה את חידוש הקשר.
לסיכום: הסירוב לקשר נעוץ בעיקר בהתנהלות הנתבעת ואולם, ניתן לומר, שלנוכח גיל הקטינה, והמסרים מצידה, קיימת סרבנות גם מרצונה החופשי של הקטינה.
גם אם היה ממש בגרסת הנתבעת ביחס להתנהלות התובע בעבר, טיפול מקצועי ל-2 ההורים היה מסייע לברר זאת ואף מסייע לפתור את הבעיה.
הנתבעת היא זו שסירבה לקחת חלק בטיפול זה ובכך מנעה את קידום קשר.
ד. האם נקט התובע בכל המאמצים הנדרשים לחידוש הקשר?
במקרה הנוכחי, פעל התובע בכל דרך כדי לשקם את הקשר. התובע הלך למפגש עם כל גורם אליו נשלח.
בהעדר שיתוף פעולה מצד הנתבעת לא צלח הדבר בידו.
ה. האם ביטול המזונות עלול לגרום לסיכול הסיכוי לחידוש הקשר?
במקרה הנוכחי, עיכוב העברת המזונות הביא לקידום הקשר. יחד עם זאת, לנוכח גיל הקטינה, מדובר בתקופת חיוב קצרה.
למרות התקופה הקצרה קיים סיכוי שהפסקת החיוב ומתן הוראה להשיב כספים שהופקדו – ישפיעו. מעיון במסמכים שהוגשו מטעם הנתבעת כגון: תצהיר עדות ראשית, סיכומים ועוד, ניתן להירשם כי חלק נכבד מהם מוקדש להתחשבנות כספי וכי נושא הסדרי הראייה מופיע רק לאחר הנושא הכספי.
ו. מה תהיה השפעת הפסקת החיוב על קיומה הסביר של הקטינה?
כמפורט לעיל, תקופת התשלומים העתידיים קצרה. בענייננו, הקטינה סיימה את לימודיה ועומדת להתגייס. בנוסף, לנתבעת – אמה של הקטינה מקורות כספיים משמעותיים משלה לפיכך הפסקת החיוב לא תפריע לקיום סביר של הקטינה.
- לאור האמור לעיל, התובע ימשיך להפקיד את דמי המזונות בחשבון נאמנות שינוהל ע"י ב"כ עד שהקטינה תשולב בהליך של חידוש מפגשים והמפגשים יחודשו, ויקוימו לפחות 5 מפגשים רציפים בינו לבין הקטינה.
באם יתקיימו התנאים לעיל, יועברו כספי המזונות שהופקדו לידי הנתבעת עבור הקטינה.
היה והקטינה תגיע לגיל 18 ולא יתקיימו התנאים לעיל- יושבו הכספים המופקדים לידי התובע.
- לעניין חיוב בהוצאות
לא ניתן להתעלם מהלשון הבוטה והפוגעת של הנתבעת כלפי התובע, ב"כ, העו"ס המטפלת ובית המשפט. לשון בוטה זו לא תרמה לקידום הטיפול בחידוש קשר ואולי אף פגעה בהליך.
הנתבעת גם לא שיתפה פעולה בהליכים הטיפוליים. לפיכך מצאתי כי יש לחייב את הנתבעת בתשלום הוצאות.
סוף דבר
התובע יפקיד את תשלומי המזונות, כמפורט בסעיף 41 לעיל, והכספים יועברו לידי הנתבעת רק
בהתקיים התנאי שפורטו לעיל.
באם לא יחודשו המפגשים עד הגיע הקטינה לגיל 18, יושבו הכספים המופקדים לידי התובע.
הנתבעת תשלם הוצאות התובע בסך 10,000 ₪.
ניתן היום, י"ב תמוז תשע"ה, 29 יוני 2015, בהעדר הצדדים.