פס"ד בתביעה לאכיפת הסכם גירושין

 להלן אכריע בתביעה לאכיפת הסכם גירושין, שנחתם ביום 24.8.2012 ואושר ביום 9.10.2012. בתביעתה, ביקשה התובעת ליתן לה סעדים אופרטיביים לאכיפת ההסכם ולהבטחת זכאותה לקבלת חלקה בזכויות הסוציאליות והפנסיוניות הרשומות על שם הנתבע.

בעניינם של הצדדים הוגשו שתי תובענות נוספות, האחת – תובענה לביטול חלקי של הסכמה (תלה"מ 52604-12-24), שנמחקה בהסכמת הצדדים והחלטת בית המשפט המחוזי מיום 11.2.2025 (רמ"ש 19844-01-25) והשניה – תביעה כספית (תלה"מ 24718-02-25), ביחס לרכיבים דומים, אשר נדונו זה מכבר במסגרת התביעה שבפניי והוריתי על מחיקתה מחוסר מעש.

רקע כללי רלוונטי: 

1. הצדדים נישאו זה לזה כדמו"י בשנת 1991 והתגרשו בשנת 2012.

    

2. מקשר הנישואים נולדו לצדדים שלושה ילדים, כולם בגירים.

    

3. בעקבות סכסוך משנת 2012, הגישה התובעת תביעה לגירושין, ולאחר הליך גישור הגיעו להסכמות כוללות, בין היתר בעניין חלוקת הרכוש והגירושין. ההסכם נחתם ביום 24.8.2012 וקיבל תוקף של פסק דין בבית משפט זה ביום 9.10.2012 (תה"ס 52370-09-12).

    

4. תביעת זו עוסקת, כאמור, באכיפת פרק חלוקת הרכוש ואיזון המשאבים הקבוע בהסכם הגירושין:

    

   "רכוש (זכויות וחובות):

    

   ....

    

   6)הצדדים מסכימים בזה כי השיתוף בכלל הזכויות והחובות, מלבד הבית ותשלומי המשכנתא הנלווים לו, (אשר מנגנון פירוק השיתוף בו נפרד ואחר, כמצוין להלן בס' 7(א)), שפורטו לעיל, יפורק ובאופן שהאישה תהא זכאית ל – 40% מסך הזכויות לעיל וחבה במחצית מהחובות לעיל ובהתאם, הבעל יהא זכאי ל כ – 60% מהזכויות לעיל וחב מחצית מהחובות לעיל" (ההדגשות במקור –א.מ).

    

   7)...

   (ד) עם אישור הסכם זה יעברו החובות על שמו של הבעל.

   האישה תפתח חשבון בנק נפרד על שמה ותעביר אליו את משכורתה. הצדדים ידאגו ויפעלו להעברת החשבון המשותף על כלל חובותיו, על שמו של הבעל.

    

   (ה) עם העברת החשבון המשותף על שמו של הבעל, תהא חבה האישה לבעל סך של 317,533 ₪ (מחצית החובות), אשר יקוזזו מחלקה של האישה בזכויות שנצברו על שם הבעל, במתווה המצוין להלן.

    

   8)האישה תהא זכאית, כאמור, ל – 40% מכלל הכספים להם זכאי ו/או יקבל הבעל עם שחרורו מצבא קבע הן בסכום חד פעמי והן בסכום המשתלם מדי חודש (פנסיה).

    

   עצם אישור הסכם זה ומתן לו תוקף של פס"ד יהווה "צו מורה" המאפשר לנתבעת ו/או לבא-כוחה לפנות ולקבל מצה"ל ו/או מכל גורם שיידרש העתקים מתלושי הקצבה / פנסיה של הבעל לכל התקופה, מ – 31/12/12 ואילך ולעתיד לבוא.

    

   ...

    

   10) במידה ויתברר כי הבעל לא הביא לידיעת האישה ו/או בא כוחה, קיומה של זכות כזו או אחרת, אשר היה ידוע לו עליה טרם חתימת הסכם זה ו/או אשר נודע לו עליה תוך או לאחר חתימת הסכם זה, תהא האישה זכאית למלוא הזכות". (הניסוח במקור. א.מ.).

    

   ביום 26.3.2024 הגישו הצדדים מסמך בו תוחמו ופורטו הפלוגתאות שדורשות הכרעה:

    

   1. הפרשי העבר - הפרשים בין הסכומים שהייתה התובעת זכאית לקבל מקצבת הפנסיה של הנתבע לבין הסכומים שהעביר לה הנתבע בפועל (בהתאם לחוות דעת האקטואר קיימים הפרשים בסך של כ – 100,000 ₪).

   2. כספי קרן ההשתלמות של הנתבע (בסך של כ – 170,000 ₪), שנפדו לאחר מועד הקרע ואישור הסכם הגירושין.

   3. תשלומים שהתובעת טוענת ששילמה ביתר בגין חלקה בחוב המשותף.

   4. הוצאות משפט בגין עיכוב של הנתבע במסירת מסמכים לאקטואר (אכיפת הוראות פסיקתא מיום 4.7.2022).

   5. תשלום שכר טרחת האקטואר.

   6. טענות הנתבע לקיזוז החזרי משכנתא בגין הבית המשותף.

       

      טענות התובעת:

       

5. במהלך החיים המשותפים, הנתבע שירת כאיש קבע בכיר (רב נגד) בצה"ל והשתחרר בסמוך למועד אישור הסכם הגירושין. התובעת הייתה עקרת בית ודאגה למשק הבית וגידול ילדי הצדדים, כך שלתובעת לא נצברו זכויות סוציאליות ופנסיוניות, בעוד לנתבע היו של זכויות סוציאליות ופנסיוניות רבות, שצבר במסגרת שירותו בצה"ל, כאשר חלקן הארי של זכויות אלה נצבר בתקופת החיים המשותפים ומשכך נקבע בסעיף 6 להסכם הגירושין, כי חלוקת זכויות הנתבע תהא באופן שבו התובעת תהא זכאית ל – 40% מכלל זכויות הנתבע משירות הקבע.

    

   בנוסף, נקבע כי הצדדים יחלקו באופן שווה ביתר הזכויות המשותפות ובכלל זה בית המגורים המשותף, הלוואת המשכנתא שרבצה על הבית וכן חוב משותף בסך כולל של כ – 635,000 ₪.

    

6. הצדדים הסכימו גם כן, כי חשבון הבנק המשותף יעבור לבעלות הנתבע ושחלקה של התובעת בחוב המשותף (בסך של כ – 317,000 ₪ ישולם בדרך של קיזוז חלקה מזכויות הנתבע (סעיף 7 (ה) וסעיף 9 להסכם הגירושין).

    

   כמו כן, בסעיף 8 להסכם הגירושין נקבע, כי ההסכם יהווה "צו מורה", קרי: צו המאפשר לתובעת לקבל מצה"ל כל מידע ואסמכתאות ביחס לזכויות הנתבע.

    

   בסעיף 10 להסכם נקבעה סנקציה, לפיה ככל שהנתבע יסתיר ו/או לא יביא לידיעת התובעת מידע אודות זכויותיו, תהא התובעת זכאית למלוא הזכות שהוסתרה.

    

7. לשיטת התובעת, הנתבע ניצל את היעדר המידע ואת פערי הכוחות המשמעותיים שהיו ביניהם והפר את הוראות ההסכם ובכך גזל ממנה זכויות רבות בהיקפים של מאות אלפי שקלים.

    

8. בדיעבד ובטרם הגשת כתב התביעה, פנתה התובעת לעוה"ד שערך את הסכם הגירושין והתברר לה כי כבר בסמוך למועד עריכת ההסכם, קיבל הנתבע כספים שונים במסגרת הליך הפרישה שלו מצה"ל וכספים אלו לא הועברו לתובעת, אלא קוזזו על חשבון חלקה של התובעת בחוב המשותף, כך שבפועל, כבר בסמוך לאחר אישור הסכם הגירושין, נותרה התובעת חייבת סך של כ – 190,000 ₪ בלבד מתוך מלוא חלקה בחוב המשותף.

    

   לדברי התובעת, היא הבינה כי הנתבע פדה ומשך חלק מהקופות והקרנות שנצברו על שמו בסמוך לאחר אישור הסכם הגירושין בסכומים של עשרות ואף מאות אלפי שקלים, כך שכבר זמן קצר לאחר אישור הסכם הגירושין, עמד חלקה של התובעת בחוב המשותף על סך של כ – 100,000 ₪, לכל היותר, וזאת נוכח קיזוז חלקה בחובות מתוך הכספים שהתקבלו אצל הנתבע.

    

   התובעת הוסיפה, כי ממועד הגירושין ועד חודש 8/2016 כולל, קרי: במשך תקופה של 47 חודשים נהגה להעביר לנתבע מידי חודש סך של 1,100 ₪ לחודש על חשבון חלקה בחוב המשותף, סך מצטבר של 51,700 ₪.

    

9. בתחילה (ובהתאם להוראות סעיף 7 (א) להסכם הגירושין), התובעת התגוררה בבית המשותף עם הקטינים. אולם, נוכח הרעה במצבה הכלכלי של התובעת הגיעו הצדדים להסכמה, לפיה התובעת תעבור להתגורר בדירה שכורה, קטנה יותר, ובמקומה הנתבע יעשה שימוש בלעדי בבית המשותף.

    

   במהלך שנת 2019 ולאחר שחלה הרעה נוספת במצבה הכלכלי של התובעת, הנתבע הציע להקדים את מועד פירוק השיתוף בבית, בדרך של רכישת חלקה של התובעת ולדבריה, מתוך מצוקה כלכלית, היא הסכימה להצעת הנתבע ומכרה לו את חלקה בתמורה לסך של 450,000 ₪, סכום שממנו סולקה יתרת המשכנתא המשותפת, שעמדה ע"ס 100,000 ₪.

    

   בנוסף, התובעת החזירה לנתבע סך 50,000 ₪ שהלווה לה לצורך סילוק חוב אישי.

   בסיכומו של דבר הייתה התובעת אמורה לקבל סך של 350,000 ₪, אך בפועל קיבלה סך 307,000 ₪ בלבד, ולאחר השבת 60,000 ₪ לנתבע נותר בידיה סך 247,000 ₪ בלבד.

    

10. בעקבות התנהלותו של הנתבע בהסתרת מידע, כספים וקרנות, נאלצה התובעת לפנות לאקטואר שיערוך תחשיב מתאים ביחס לכספים שהייתה אמורה לקבל עפ"י ההסכם, תוך חישוב הכספים שנמשכו ע"י הנתבע בסמוך למועד פרישתו.

    הדו"ח הראשוני שנערך ע"י האקטואר, מר אבי יחזקאל, בחודש ינואר 2021 הצביע על הפרשי כספים בסך 142,000 ₪ לחובת הנתבע, כאשר סכומים אלה היו ההפרשים בלבד ולא כללו את הכספים שהתובעת עתידה לקבל לאחר הפעלת הסנקציה עליה הסכימו בסעיף 10 להסכם הגירושין.

     

11. בטרם הגשת התביעה קיבלה התובעת מסמך מצה"ל, שהופק ביום 25.1.2012, ממנו עלה, כי הנתבע היה זכאי בעת פרישתו למענק פרישה, לתשלום ימי מחלה ומענקים בסך העולה על 600,000 ₪ (ראו: נספח 9 לכתב התביעה).

     

    בנסיבות אלה ונוכח חששה של התובעת, כי הנתבע ניצל את תמימותה ופעל בחוסר תום לב, סברה התובעת שקיימת אפשרות שהנתבע קיבל לידיו סכומים גבוהים אף יותר, מבלי שחשף בפניה המידע אודותיהם, ובכך נגרמו לה נזקים כבדים ביותר.

     

    לנוכח האמור, עתרה התובעת להפעיל את הסנקציה הקבועה בסעיף 10 להסכם הגירושין ולהורות לנתבע להשיב את כלל הכספים שקיזז בגין חלקה בחוב המשותף, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק ממועד הקיזוז ועד מועד השבת הכספים בפועל.

     

12. עוד הוסיפה התובעת כי הנתבע עשה כל שלאל ידו על מנת לעכב, לסרבל ואף למנוע את בירור העובדות טרם הגשת ההליך ואף במהלכו. בין היתר כאשר הגיש כתב הגנה מטעמו בעיכוב של 5 חודשים; עיכב העברת המסמכים למומחה בית המשפט במשך 8 חודשים לערך, וגרם בהתנהלותו לסרבול ועיכוב בניהול ההליכים, תוך שהעלה טענות שונות ומשונות בענייני קיזוז מזונות; תוך ביטול דיונים; אשפוזים בבית חולים; החלפת ייצוג; פתיחת הליכי סרק, כדוגמת שתי התובענות שהוגשו על ידו (ראו לעיל) וכן בשינוי גרסאותיו ביחס לעניינים שונים שהתבררו בפני בית המשפט.

     

13. לשיטת התובעת, ניתן היה לסיים את בירור ההליך כבר לאחר הדיון שהתקיים ביום 18.5.2023 ולאחר שהתקבלה חוות דעת המומחה פרופ' רמי יוסף ובהתאם להסכמות הצדדים שקיבלו תוקף של פסק דין חלקי ביום 12.10.2023, אך הדבר לא נעשה, בעטיו של הנתבע.

     

14. בית המשפט תהה מס' פעמים מדוע עולה הצורך להמשיך לדון ולנהל הליך הוכחות, במיוחד נוכח העובדה כי התיק נשען בעיקר על חוות דעת מבוססת שלא נסתרה, אולם נאלץ לעשות כן, עקב טענותיו של הנתבע.

     

15. הנתבע ניסה לחלוק על ממצאי חוות הדעת של מומחה בית המשפט ובמיוחד בשתי סוגיות מרכזיות, כאשר רק לאחר שמיעת המומחה בדיון ההוכחות הודיעו הנתבע ובאת כוחו כי הם חוזרים בהם משתי הסוגיות המרכזיות הנ"ל, תוך הארכת בירור ההליך וסרבולו, שלא לצורך.

16. בנסיבות אלה, התובעת עתרה כי ביהמ"ש יקבל תביעתה במלואה, ויאכוף גם הוראות סעיף 10 להסכם הגירושין הקובע סנקציה לצד אשר יסתיר זכויות לאיזון מהצד השני.

     

    טענות הנתבע:

     

17. תביעת התובעת לאכיפת הסכם הוגשה בשיהוי של 11 שנים ממועד החתימה ואישור ההסכם והוגשה שלא בתום לב, תוך ניסיון לעשות עושר ולהיבנות מהוראות סעיף 10 להסכם.

     

18. עפ"י הסכם הגירושין, חויב הנתבע בתשלום חודשי בסך 8,100 ₪, בגין מזונות אישה ומזונות קטינים, כאשר עם הזמן התובעת סילקה את הקטינים מביתה ואלה עברו להתגורר עם אביהם, תוך שהתובעת אינה משלמת מאומה בגין מזונותיהם ו/או בגין השתתפות בהוצאות שונות עבורם (לרבות שיעורים פרטיים לקטינה א'); אינה נושאת בתשלום ביטוחי שיניים וטיפולי שיניים לילדי הצדדים וכו'.

     

19. על אף הוראות ההסכם, במשך הזמן, הצדדים הגיעו לסיכומים נוספים ביניהם, דוגמת ההסכמה הכתובה מיום 31.1.2016, בה ויתרה התובעת על הזכות הבלעדית שניתנה לה לשימוש בבית המשותף, תוך שעברה להתגורר בשכירות, ויתרה על הזכות לקבלת דמי מדור לקטינה שהתגוררה עמה, תוך שהיא מסתירה מידע זה מביהמ"ש, למרות שיש בו כדי להשפיע על התחשיבים שערכו הצדדים, ביחס לחובות שצברה התובעת ולולי היה הנתבע מסייע לה, היה מצבה הכלכלי גרוע אף יותר.

     

20. לדידו של הנתבע, יש לדחות טענת התובעת בנוגע להסתרה וגזל מטעמו ולניצול פערי המידע, שכן העובדה שהיה בידי התובעת צו לקבלת הנתונים מכל גורם ובהתחשב בכך שכלל המסמכים הועברו אליה ישירות מצה"ל ואפשרו לה לצרף לתביעה תחשיבים שנערכו ע"י האקטואר, מלמדת על כך שאין פערי כוחות ו/או פערי מידע.

     

21. עפ"י הוראות ההסכם, התובעת החלה את חייה לאחר הגירושין עם חוב של 450,000 ₪ לנתבע ועם זכות קיזוז וראוי היה כי בטרם תפנה לאקטואר לחישוב חובו של הנתבע כלפיה, כי תבקש תחשיב בסיסי של קיזוזים והצמדות לחובות שלה. לדברי הנתבע, אילו התובעת הייתה עושה כן, ייתכן שתביעתה לא הייתה מוגשת מלכתחילה.

     

22. כך הוסיף הנתבע, כי התובעת עדיין חייבת לו כספים, בגין מחצית מהתשלומים השוטפים של המשכנתא עד ליום מכירת הבית ולכן, לדבריו, תביעתה "נשענת על כרעי תרנגולת".

     

23. התובעת קיבלה סך של 24,000 ₪ יותר מהסכום בתחשיב האקטוארי וזכותה של התובעת לקבלת 40% קוזזה בהתאם לסעיף 9 להסכם, כנגד חלק מחובותיה לנתבע, כאשר עד היום, התובעת חייבת לו כספים.

     

24. כלל הסכומים שהתקבלו אצל הנתבע דווחו לב"כ התובעת עוה"ד ויצמן, אשר קיזז מחובות התובעת לנתבע.

     

25. הנתבע לא קיבל סך העולה על 600,000 ₪ בסמוך לפרישה, אלא כ – 440,000 ₪, שחולקו לדברי הנתבע בין הצדדים.

     

26. הנתבע הכחיש כי ניצל את תמימותה של התובעת, ולדבריו היא זו שניצלה את טוב ליבו, כאשר משפחתה וחבריה התנערו ממנה.

     

    דיון והכרעה:

     

27. הצדדים התחתנו בשנת 1991 ומשכך חלות עליהם הוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג – 1973 ("החוק" או "חוק יחסי ממון") הקובע כי עם פקיעת הנישואין זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג, אשר נצברו במהלך החיים המשותפים, למעט נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין.

     

28. כאמור, בסמוך לגירושין, חתמו הצדדים על הסכם כולל, שהסדיר את אופן איזון המשאבים וחלוקת הרכוש, וביהמ"ש נדרש להכריע האם הצדדים פעלו על פי הוראות ההסכם, אם לאו ואיזה מהוראות ההסכם יש להורות על אכיפתן בעת הזאת.

     

29. בהתאם להוראות סעיף 7 לחוק בית המשפט לעניני משפחה, תשנ"ה-1995, הליכי ביצוע בתובענה לאיזון משאבים בין בני זוג או בתובענה לפירוק שיתוף בנכס של בני זוג, יבוצעו על פי החלטת בית המשפט לעניני משפחה ובפיקוחו ומכאן תובענה זו.

     

30. להלן אדרש להוראות ההסכם ולאופן ביצועו, ככל שטרם בוצעו חלק מהוראותיו וכן לטענות התובעת ביחס לאכיפת הוראותיו.

     

31. עוד יאמר כבר עתה, כי בשעה שהצדדים היו חלוקים ביחס לתחשיבים השונים שיש לבצע בהתאם להסכם הגירושין, הוריתי על מינוי מומחה, אשר הגיש לתיק ביהמ"ש שתי חוות דעת.

     

32. חרף טענות הנתבע והעובדה כי עמד על זימונו של המומחה לחקירה על חוות דעתו, חוות הדעת לא נסתרה ומסקנותיה קיבלו חיזוק מעדות המומחה.

    ומן הכלל אל הפרט,

     

    הסתרת המידע

33. ברישא הדברים, אדון בטענת התובעת לפיה יש לאכוף את הוראות סעיף 10 להסכם, אשר קבע סנקציה בגין הסתרת מידע.

     

34. הוי ידוע כי על הסכמים, באשר הם, חלה חובת תום הלב הן בשלב המשא ומתן [סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973 (להלן: חוק החוזים)] והן בשלב קיום הוראותיו (סעיף 39 לחוק החוזים).

     

35. בסיפא לסעיף 15 לחוק החוזים נקבע כי הטעיה משמעה גם אי גילוין של עובדות, אשר צד היה צריך לגלות.

     

36. בהתייחס לבני זוג חלה חובת גילוי מוגברת, ובית משפט העליון אף קבע חובה רחבה לגילוי נאות הדורשת מצד למשא ומתן לתת מידע ולא רק תשובה לשאלות (ראו: ע"א 741/01 קוט נ' עזבון ישעיהו, פ"ד נז(4) 171), וכאשר מוטלת על צד להסכם המודע לטעויות הצד השני חובה לסלק את הטעויות הללו (ע"א 578/88 טפחות נ' נצר, פ"ד מג(3) 828, 835), גם כאשר הצד השני יכול היה לגלות עובדות בכוחות עצמו, חובה לגלות לו עובדות חשובות (ד"נ 7/81 פנידר נ' קסטרו, פ"ד לד(4) 673, 682).

     

37. בשעה שהצדדים כללו בהסכמותיהם סנקציה בגין הפרת חובת הגילוי, הרי שיש לבחון האם אכן, כפי טענת התובעת, הנתבע הפר חובה זו, אם לאו.

     

38. לאחר שבחנתי כתבי הטענות, עדויות הצדדים והאקטואר, הגעתי לכלל מסקנה כי הנתבע אכן הסתיר מהתובעת את היקף הזכויות שקיבל בעת פרישתו מצה"ל, זאת כאשר גם לשיטת הנתבע הוא קיבל סך של 440,000 ₪ בעת הפרישה (כאשר דבר קבלת חלקם של כספים אלה לא הובא לידיעת התובעת).

     

39. יודגש כי אין בצו לקבלת מידע שהיה בידי התובעת כי לאיין טענותיה בעניין זה, שכן כפי שהתברר במהלך שמיעת העדויות, הנתבע קיבל בפועל כספים שאת חלקם לא טרח להביא לידיעת התובעת, והיא נאלצה לשכור שירותיו של אקטואר ולנהל הליך זה, בעוד הנתבע יכול היה לידע אותה בזמן אמת בדבר כל סכום וסכום שהתקבל אצלו, אך לא עשה כן.

     

40. מצאתי כי התובעת הוכיחה כי בעת קבלת חלק מהכספים הסתיר זאת הנתבע ממנה באופן מכוון, ומשכך היא זכאית לאכיפת סעיף 10 להסכם, שעניינו הפעלת הסנקציה בגין הסתרת המידע.

41. כפי שעלה מחוות דעת המומחה, הנתבע צבר כספים בסך של כ – 166,903 באופן יחסי נכון למועד הקרע. כמו כן צוין, כי קרן ההשתלמות לא אוזנה והתובעת זכאית לקבל את חלקה בשיעור 40% ובסך של 82,346 ₪ נכון ליום 30.4.2023.

     

42. המומחה הסביר בחקירתו את הסתירה בין הסכום הכולל של קרן ההשתלמות שעמד ע"ס 178,000 ₪. לשיטתו, נוכח מועד הקרע שנקבע ליום 30.9.2012 הרי שיש לקזז מקרן ההשתלמות את החלק היחסי, ומאחר והחישוב נעשה על בסיס הנחת לינאריות, אזי הסכום לאחר הקיזוז הינו 166,000 ₪ (ראו: עמ' 20 ש' 33-35).

     

43. אין חולק כי הנתבע ביקש לפדות את הקרן לאחר מועד הקרע ולכן האקטואר נאלץ לערוך את החישוב בגין החלק היחסי בקרן.

     

    הנתבע ניסה לחלוק על ממצאי חוות הדעת של המומחה פרופ' רמי יוסף והפנה אליו שאלות הבהרה פעמיים, במיוחד ביחס לסוגיית הפרשי הפנסיה וקרן ההשתלמות שלא אוזנה בין הצדדים ולמרות שקיבל תשובות מקיפות לשאלותיו, עמד על זימון המומחה לחקירה, שבסופה, הודיעו הנתבע ובאת כוחו כי הם חוזרים בהם משתי הסוגיות הנ"ל ולכן בתום חקירת המומחה וטרם תחילת חקירת הנתבע הבהיר ב"כ התובעת, כי הוא אינו שואל שאלות בעניין הפרשי הפנסיה היות והדבר הובהר היטב ע"י האקטואר ונראה כי אין מחלוקת בעניין זה (ראו: עמ' 25 לפרוטוקול ש' 6-7).

     

44. בהמשך, הנתבע הודה בחקירתו ואמר:

    "היא אמורה לקבל 166,000 ₪ לפי האקטואר, שהיום הבנתי שהיא צריכה לקבל וזה מוסכם." (ראו: עמ' 26 ש' 26-27).

     

    כמו כן, בהמשך החקירה הנתבע נשאל ביחס לקרן ההשתלמות ואישר כי זו לא חולקה וזאת בניגוד לטענתו המוקדמת שהקרן חולקה.

     

    "ש': אם כך, למה אתה עדיין ממשיך לטעון שקרן ההשתלמות שנכנסה לאותו חשבון היא למעשה כבר חולקה?

    ת': לא אמרתי שהיא חולקה, היא נכנסה לאותו חשבון איפה שכל הכספים נכנסו, היא קיבלה 40 אחוז, ועכשיו היא תקבל גם מה 166 אלף ₪." (ראו: עמ' 27 ש' 13-16).

     

    כפי שניתן ללמוד מעדות הנתבע, חרף הכחשה והעלאת טענות בעניינים שונים, לאורך ההליך כולו, בשלב שמיעת הראיות, הוא חזר בו מטענותיו, באופן המלמד כי חלק לא מבוטל בכספים אלה לא הועברו לידי הנתבעת ודבר קבלתם בזמן אמת הוסתר ממנה.

     

45. הנתבע נתן הוראה לפדות את קרן ההשתלמות לחשבון המשותף בבנק אוצר החייל, ששימש את הצדדים בתקופת נישואיהם [חשבון שהועבר לבעלותו הבלעדית של הנתבע (ע"פ הסכם הגירושין)].

     

    אלא, שכפי שהתברר במהלך ההליך, בעוד שהתובעת פתחה חשבון חדש ונפרד בבנק מרכנתיל, הנתבע המשיך לפעול בחשבון המשותף בבנק אוצר החייל, מבלי להעביר אותו על שמו. על אף האמור, החשבון נותר כשהוא רשום על שם שני הצדדים באופן טכני בלבד, אך שימש את הנתבע בלבד עד לסגירתו.

     

    למרות האמור, הנתבע ביקש לטעון שהתובעת עשתה גם היא שימוש בחשבון זה. לאחר קבלת תדפיסי חשבון החל משנת 2013 ואילך (בהתאם לצו שיפוטי) עלתה תמונה ברורה לפיה הנתבע הוא היחיד שפעל בחשבון זה ואין ולו פעולה אחת שניתן ליחס אותה לתובעת.

     

46. לאור כל האמור ובהתחשב בתשובות המומחה בעניין קרן ההשתלמות וכן בהתחשב בכך שהנתבע ובאת כוחו חזרו בהם מסוגיה זו בתום חקירת המומחה, הרי שעסקינן בקרן השתלמות שיש לאזנה.

     

    יחד עם זאת ובשים לב להוראות סעיף 10 להסכם, מצאתי שהתובעת זכאית לקבלת מלוא הזכות בקרן זו ומשכך התובעת אינה זכאית לאיזון הזכות בלבד, בדרך של קבלת 40% מהזכות, אלא היא זכאית למלוא הזכויות שנצברו בתקופת החיים המשותפים בקרן ההשתלמות נכון למועד הפירעון וכך אני מורה.

     

47. סבורני כי הוראות סעיף 10 להסכם הינן הוראות מידתיות וסבירות בהתחשב בפערי המידע בין הצדדים (ואף לא נטען אחרת) ומשכך מצאתי להורות על אכיפתו של סעיף זה, בשים לב להסתרת המידע של קבלת הכספים בפועל.

     

    הפרשי העבר

48. התובעת טענה, כי הנתבע פרש משירות קבע בצה"ל בסוף שנת 2012, בסמוך למועד אישור ההסכם והחל מחודש ינואר 2013, החל לקבל פנסיה חודשית, תוך שביצע היוון חלקי של כספי הפנסיה ובמקביל העביר לתובעת סך של 4,500 ₪ מידי חודש, בהתאם להסכם ולנוכח זכאותה ל 40% מגובה הפנסיה החודשית.

     

49. בית המשפט מינה את פרופ' רמי יוסף כמומחה מטעם ביהמ"ש, אשר הגיש שתי חוות דעת, האחת- מחודש מאי 2023 והשניה- מחודש יולי 2023, שהוגשה בעקבות הדיון מיום 18.5.2023. התובעת הדגישה, כי המומחה קבע בשתי חוות הדעת שקיימים הפרשי פנסיה לזכותה בסך של 100,661 ₪, נכון ליום 30.4.2023.

50. הנתבע טען, כי סכום ההיוון שקיבל בסמוך לפרישה אינו אמור להיכלל בתחשיב ביחס לחלקה של התובעת בקצבת הפנסיה ו/או בתחשיבי הקיזוזים ולמרות תשובות המומחה לשאלות הבהרה, עמד הנתבע על זימון המומחה לחקירה על מסקנות חוות הדעת.

     

51. אלא שעדות המומחה חיזקה את מסקנות חוות הדעת, עד כדי כך שהנתבע חזר בו מטענותיו ביחס להפרשי הפנסיה / ההיוון וביחס לקרן ההשתלמות.

     

    לאור האמור, עתרה התובעת לחייב את הנתבע בתשלום סך של 100,661 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום עריכת חוות הדעת המקורית – 30.4.2023 ועד מועד התשלום בפועל.

     

52. ביום 1.4.2025 הוגשה לתיק הודעה מוסכמת מטעם הצדדים בה הודיעו כי התובעת אכן זכאית להפרשי פנסיה ממועד עריכת חוות הדעת האקטוארית (30.4.2023) ועד למועד בו התובעת החלה לקבל את חלקה בפנסיה ישירות מצה"ל בסך 13,807 ₪. בהחלטה מיום 27.4.2025, אושרו הסכמות הצדדים וניתן להן תוקף של החלטה.

     

53. הנתבע ציין בסיכומיו, כי אין מחלוקת שיש הפרשי עבר בגין קצבת הפנסיה השוטפת, אך לשיטתו, יש מחלוקת לעניין גובה ההפרשים ויש לו זכות קיזוז כנגד חובותיה של התובעת, בהתאם למנגנוני הקיזוז שנקבעו בהסכם ולא ניתן להתעלם מחובה של התובעת לנתבע מיום הגירושין שעמד ע"ס 317,550 ₪ בצירוף מחצית משכנתא.

     

54. הנתבע טען גם כן, כי התובעת מודה בכתב תביעתה כי מיד עם אישור הסכם הגירושין הנתבע החל להעביר לה תשלומים קבועים בסך 4,500 ₪ לחודש וכי מאחר וההסכם אושר בחודש אוקטובר 2012, הרי שתחילת מועד החישוב אמור להיות חודש אוקטובר 2012 ולשיטתו יש לתקן זאת בתחשיבים.

     

55. לדברי הנתבע בחוות דעת האקטואר היו מספר טעויות חישוביות:

    האחת- נערך חישוב סך 4,500 ₪ החל מחודש ינואר 2013, זאת בשעה שבפועל התשלומים שולמו החל מחודש אוקטובר 2012, כך שבדיעבד מתברר כי שולמו לתובעת תשלומי יתר בגין 3 חודשים, בסך כולל של 13,500 ₪ וזאת מעבר לסכומים המפורטים בתחשיב.

     

    השניה- טעות חישובית בגין התקופה שבין חודש אוקטובר 2012 לחודש ספטמבר 2016, שבה שולמו לתובעת סך של 24,000 ₪ נוספים. לטענת הנתבע, בחוות הדעת האקטוארית חושבו התשלומים החודשיים לפי תשלום קבוע בסך של 4,500 ₪, בעוד בפועל ובהתאם לדפי חשבון שהתובעת הציגה, מתברר כי בתקופה הנ"ל שולמו לה סכומים גבוהים יותר ולאורך תקופות ארוכות, כך ששולמו לה תשלומי יתר בסך כולל של 24,000 ₪.

     

    בסופו של דבר, בסוגיה זו נותרה בעת הזאת פלוגתא ביחס להפרש שעל הנתבע לשלם לתובעת, כשלשיטת הנתבע עומד סכום זה ע"ס 76,661 ₪ ולא על סך 100,661 ₪, וזאת מאחר ששילם לה תשלומי יתר בסך 24,000 ₪.

     

    אלא שהנתבע בחר שלא לחקור את המומחה ביחס לטענות הקיזוז שהועלו מטעמו, הן ביחס לסכום של 13,801 ₪, הן ביחס לסכום של 24,000 ₪ ובמיוחד ביחס לטענתו הראשונית לקיזוז סך של 13,500 ₪ נוספים.

     

    אי לכך, לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שהוגשו, לרבות האסמכתאות שצורפו להם, תצהירי הצדדים ותיקי המוצגים ובהתחשב בחוות הדעת שהוגשו מטעם האקטואר, שלא תמכו בטענות הנתבע, מצאתי כי יש לקבל את טענות התובעת ביחס לסכומים המגיעים לה בגין הפרשי הפנסיה, שכן סכומים אלה מפורטים בחוות דעת האקטואר שמונה ע"י בית המשפט והנתבע לא הוכיח טענותיו, לרבות בעניין טענות הקיזוז.

     

    בשים לב להודעתם המוסכמת של הצדדים מיום 1.4.2025 שניתן לה תוקף של החלטה ביום 27.4.2025, הרי שהסכום האמור הינו בנוסף להפרשי פנסיה ממועד עריכת חוות הדעת האקטוארית בסך 13,807 ₪ שלהם זכאית התובעת.

     

    לפיכך, אני מורה על חיובו של הנתבע בתשלום סך של 100,661 ₪ לתובעת, בגין הפרשי העבר להם היא זכאית בהתאם לחוות דעת האקטואר, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום עריכת חוות הדעת המקורית – 30.4.2023 ועד מועד התשלום בפועל.

     

    בשעה שהתובעת הוכיחה באמצעות דפי חשבון כי קיבלה פחות כספים מהמגיע לה, ובשעה שהנתבע לא עמד על טענתו כי קיים צורך לקזז סכום נוסף בסך של 13,500, הרי שלא מצאתי צורך לדון בטענה זו.

     

    תשלומים שלטענת התובעת שילמה ביתר בגין חלקה בחוב המשותף

     

56. בישיבת קדם המשפט מיום 18.5.2023 פירטו ב"כ הצדדים את אופן קיזוז הזכויות השונות של הנתבע אל מול חלקה של התובעת בחוב המשותף. עפ"י פירוט זה היקף הקיזוז הכולל עמד ע"ס 295,000 ₪ ואין מחלוקת כי החוב המקורי עמד ע"ס כ- 317,500 ₪ (ראו סעיף 7 (ה) להסכם הגירושין), כך שבסיכומו של דבר נותר סך נוסף לקיזוז בסך של 22,500 ₪ בלבד.

    כמו כן וכאמור לעיל, התובעת נשאה בתשלומים עיתיים בסך של 1,100 ₪ לחודש במשך 47 חודשים (בשנים 2013 עד 2016) ובסך מצטבר של 51,700 ₪, אשר שולמו לנתבע עד לחודש 1/2016, באמצעות העברות יזומות לחשבונו, אך בעיקר גם בדרך של קיזוז מסכומים שהנתבע היה אמור להעביר לתובעת ע"ח הפנסיה והמזונות.

    התובעת הדגישה, כי הסך של 1,100 ₪ שהעבירה לנתבע מעוגן בהסכמה הכתובה שערכו הצדדים ביום 31.1.2016 (ראו: נספח 10 לתיק המוצגים של התובעת) ובסעיף 1 בה נקבע, כי תשלום זה יימשך עד חודש 8/2016.

     

    התובעת הוסיפה והדגישה, כי בסעיף 29 לכתב הגנתו, הכחיש הנתבע מכל וכל את טענות התובעת (בסעיף 45 לכתב תביעתה), ביחס לתשלומים החודשיים בסך 1,100 ₪ ששילמה לו ולא זו בלבד שהתובעת אכן שילמה סכומים אלה, אלא שהצדדים אף עיגנו תשלום זה בהסכמה הכתובה, כך שהנתבע אינו יכול להתעלם מתשלומים אלה ו/או לטעון כי לא בוצעו בפועל.

     

    בסיכומו של דבר טענה התובעת, כי באמצעות ביצוע תשלומים אלה, בסך כולל של 51,700 ₪, נוצר מצב בו התובעת שילמה ביתר סך של 28,734 ₪ מעבר לחלקה בחוב המשותף ומשכך יש להורות לנתבע להשיב לה סך 28,734 ₪ ששילמה ביתר, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מחודש ינואר 2016 ועד למועד ההשבה בפועל.

     

    בעניין זה טען הנתבע, כי סך ההעברות המוכחות מחשבונותיה של התובעת ביחס לטענות הקיזוז עומדות ע"ס כולל של 10,400 ₪ ולכן מתוך יתרת החוב בסך 124,550 ₪ יש לקזז סך 10,400 ₪, כך שנותרה יתרת חוב בסך 113,950 ₪ לטובת הנתבע.

     

    אלא שתחשיב הנתבע בפרק ז' לסיכומיו אינו נהיר ואף אינו נתמך באסמכתאות ו/או בהפניה לראיות שהוגשו במסגרת ההליך. אי לכך, בשעה שהצדדים הסכימו למינוי מומחה, אשר בחן טענותיהם וערך תחשיב, שלא עלה בידי הנתבע לסתור מסקנותיו, הרי שלא מצאתי ממש בתחשיב הנוסף שנערך על ידי הנתבע בסיכומיו.

     

    בנסיבות אלה ובשעה שהתובעת הוכיחה טענותיה בעניין זה, מצאתי לדחות טענות הנתבע ולהורות על חיובו בהשבת הסכום ששולם ביתר ע"י התובעת, בסך של 28,734 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מחודש ינואר 2016 ועד למועד ההשבה בפועל.

     

    הוצאות משפט בגין עיכוב במסירת מסמכים לאקטואר (אכיפת הוראות פסיקתא מיום 4.7.2022).

     

57. ביום 4.7.2022 הגישו ב"כ הצדדים הודעה מוסכמת בעניין מינוי מומחה וצירפו פסיקתא לחתימת בית המשפט, במסגרתה עוגנו גם הסכמות בעניין מינוי מומחה והעברת המידע הרלוונטי אליו (סעיף 5 לפסיקתא).

     

    עפ"י פסיקתא זו, התובעת העבירה מסמכים מטעמה בסמוך למועד המינוי בשתי פעימות (ביום 31.7.2022 וביום 9.8.2022), בעוד הנתבע הפר ההסכמות והוראות הפסיקתא והעביר למומחה מסמכים מטעמו רק בחודש אפריל 2023, קרי: באיחור של כ- 8 חודשים.

     

    התובעת טענה, כי בשל איחור מהותי זה בהעברת מסמכי הנתבע למומחה, נגרמו לה נזקים שונים, שעה שנאלצה להגיש ארבע בקשות שונות בעניין זה (ביום 23.9.2022; ביום 2.1.2023; ביום 25.1.2023 וביום 19.3.2023). כך נאלצו הצדדים לדון בסוגיה זו בדיון מיום 24.10.2022 בפני המותב הקודם והמומחה אף נאלץ לפנות לצדדים בעניין זה ביום 20.3.2023 (ראו: נספח 12 לתיק המוצגים).

     

    כך עלה בחקירת המומחה בדיון מיום 17.3.2025:

     

    "ש': יש עניין שהעיכוב בהמצאת המסמכים, אני רוצה שתבהיר לביהמ"ש האם מוכר לך שפונים לרשויות צה"ל ולא מקבלים מסמכים 8 חודשים שלמים מהרגע שקיבלת את המינוי.

    ת': זה מאד לא שכיח במיוחד כאשר יש צו של ביהמ"ש.

    ש': האם אתה זוכר שב 20.03.2023 כתבת לצדדים מייל שבו כתבת ששנים רבות לא נתקלת במצב שבו לכאורה מבקשים מהצבא מסמכים ולא שולחים.

    ת': את המייל הזה אני זוכר" (עמ' 21 ש' 24-29).

     

58. התובעת טענה, כי אין להתעלם מהתנהלותו זו של הנתבע ואין סיבה לפטור אותו מחיוב בהוצאות בעניין זה, כאשר לדבריה יש לפסוק לחובתו הוצאות מוגברות (ראו: סעיפים 39-40 לתצהיר עדות ראשית של התובעת וכן את התייחסות המומחה לעניין זה בעמ' 20 לפרוטוקול דיון ההוכחות, ש' 8-15):

     

    "ש': נטען כלפיך שערכת את חו"ד שיש בפניך רק טיעונים של צד אחד, אני רוצה שתפרט היות והמיני היה בחודש 07.2022 תפרט מתי התחלת לעבוד על הדוח והאם זה נעשה לאחר ששני הצדדים המציאו את המסמכים.

    ת': חד משמעית כן. חו"ד הראשונה שהוגשה אחרי עשרות מכתבים ופניות, הואיל בטובו עו"ד מועלם להגיב לשאלות ולפניות שלי, וב 14.05.2023 הוגשה חו"ד הראשונה שלי, קרי, כמעט שנה ממועד המצאת כתב המינוי וכל זה אחרי שהומצאו המסמכים אחרי עו"ד מועלם, אם לא היה זה לא הייתי מגיש חו"ד, ולאחר מכן הייתה החלטת ביהמ"ש ב 18.05 והתבקשתי לעדכן את חו"ד, והגשתי חו"ד מעודכנת ביולי 2023".

     

59. בנסיבות העניין ולאחר ששקלתי את מכלול התנהלות הנתבע ביחס להעברת המסמכים, תוך שלקחתי בחשבון כלל הפעולות שנאלצה התובעת לעשות כדי לקדם בירור ההליך ותוך התחשבות בכך שהתובעת עמדה בהתחייבויותיה והעבירה את כלל המסמכים למומחה בסמוך למועד מינוי המומחה, מצאתי לחייב הנתבע בהוצאות בעניין זה.

     

60. יחד עם זאת ובשים לב להתנהלות הנתבע בהליך כולו, לרבות בעניין שיתוף הפעולה לצורך קידום ההליך; העובדה כי עמד על חקירת המומחה, אביא זאת לידי ביטוי במסגרת פסיקת ההוצאות הכוללות בהליך.

     

61. יובהר כי מצאתי לדחות טענות הנתבע כי הגיש את המסמכים במועד הראשון האפשרי, לאחר שפנה לקבלתם מצה"ל ומצאתי כי העיכוב בהעברת המסמכים נובע ממחדליו של הנתבע, כפי שהדבר בא לידי ביטוי גם מעדות המומחה עצמו.

     

    תשלום שכר טרחת האקטואר

     

62. כאמור, במסגרת ההליך מונה אקטואר מטעם ביהמ"ש והוגשו שתי חוות דעת, אשר משתיהן התברר כי יש ממש בטענות התובעת (וביתר שאת, לאחר קבלת תשובות המומחה לשאלות ההבהרה שהופנו אליו ע"י הנתבע ובוודאי לאחר שהמומחה נחקר בדיון ההוכחות). יתרה מזאת, לא זו בלבד שטענות התובעת אומתו והוכחו, אלא שהתברר אף כי הנתבעת זכאית לזכויות נוספות, אליהן לא הייתה מודעת היא מלכתחילה (כדוגמת קרן ההשתלמות ו – 3 קופות גמל שביחס לחלוקתן ניתן פסק דין חלקי ביום 12.10.2023).

     

63. התובעת הדגישה, כי ניתן היה לייתר את ההליך כולו, אילו הנתבע היה מתייחס ברצינות ובוחן את טענותיה כבר במכתב ששלחה אליו ביום 18.2.2021, טרם הגש כתב התביעה (נספח 2 לתיק המוצגים) ושאליו צורפה חוות דעת האקטואר מר אבי יחזקאל (נספח 8 לתיק המוצגים).

     

    למרות האמור, הנתבע בחר לדחות את טענות התובעת ולמרות שטען במכתב התשובה מטעמו (נספח 3 לתיק המוצגים) כי יבחן את הטענות.

     

    על כן, ובשעה שקיבלתי התובענה על כלל רכיביה, כאשר אין מחלוקת כי התובעת נאלצה לנהל הליך משפטי ארוך, תוך השתתפות בתשלום שכר טרחת המומחה, ובשעה שלאחר הדיון מיום 18.5.2023 נאלץ המומחה לעדכן את חוות דעתו ביחס לנתונים שהנתבע ידע עליהם שנים מספר קודם לכן, אך לא אמר דבר עד לדיון ביום 18.5.2023, נאלצה התובעת לשאת בשכר טרחה נוסף (כאשר הנתבע בחר להימנע מהתייחסות לעניין זה בסיכומיו) מצאתי לחייב הנתבע בתשלום מלוא שכר טרחת המומחה ושיפוי התובעת במחצית שכר הטרחה ששולם על ידה, כך שעל הנתבע להשיב לתובעת סך של 5,250 ₪ בתוספת מע"מ ששילמה בעבור שכר טרחת המומחה, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מחודש יולי 2023 ועד למועד התשלום בפועל.

    טענות הנתבע לקיזוז החזרי המשכנתא בגין הבית המשותף

     

64. יוזכר כי בהסכם הגירושין נקבע כי הוצאות המשכנתא ישולמו ע"י הצדדים בחלקים שווים (סעיף 7 (א) להסכם הגירושין).

    בעניין הוצאות המשכנתא, טען הנתבע כי עומדת לו זכות קיזוז בגין החזרי משכנתא ששילם לכאורה לבדו, כאשר בפועל, במהלך ההליך, העלה טענות סותרות בעניין זה.

     

    בסעיף 13 לכתב ההגנה מטעמו, טען הנתבע כי נשא לבדו בתשלומי המשכנתא, מחודש 1/2016 ועד לחודש 7/2019, למשך 42 חודשים ובסך הכל בסך של 71,400 ₪ והוסיף, כי "חרף פניות חוזרות ונשנות של הנתבע לתובעת טרם שולם חלקה של התובעת לנתבע בסך של 35,700 ₪".

     

    הנתבע חזר על טענתו זו בסעיף 12 לתצהיר עדותו הראשית וכן במסגרת סעיף 25 לתצהיר זה, בו פורטו סכומים שלכאורה התובעת חייבת לו, ביניהם סך 35,700 ₪, המהווים מחצית תשלומי המשכנתא ששילם לכאורה לבדו.

     

    אלא שבמסגרת תצהירו המשלים, טען הנתבע טענה חדשה (בסעיף 2), לפיה שילם לבדו את המשכנתא החל ממועד הגירושין (בשנת 2013) ועד לשנת 2019 (ולא כפי שטען קודם- מחודש 1/2016).

     

    לפיכך עתרה התובעת לדחות את מלוא טענותיו הסותרות של הנתבע והוסיפה, כי אין מחלוקת ששילמה את חלקה במשכנתא בין השנים 2012 ל- 2015 וזאת ע"י העברות שבוצעו לנתבע ו/או באמצעות קיזוזים מתשלומים שהיה הנתבע אמור לשלם לה (בסך 8,100 ₪ לחודש, בגין מזונותיה ומזונות ילדי הצדדים) וכפי שניתן להיווכח מתדפיסי הבנק שצורפו לתיק [נספח 11 לתיק המוצגים של התובעת וסעיפים 6-9 לתצהירה המשלים; עמ' 24 ש' 33-34 ועמ' 25 ש' 1-3; עמ' 28-30 (חקירת הנתבע)].

     

    מעבר לסתירות העולות מטענותיו השונות של הנתבע לאורך ההליך, לא ניתן להתעלם מכך שהנתבע לא פנה לתובעת ולא טען דבר ביחס לתשלומי המשכנתא שלכאורה שילם לבדו, ועשה כן רק כשנתיים וחצי לאחר שהתובעת הגישה תביעתה (ראו בעניין זה סעיף 9 לתצהיר עדותה המשלים של התובעת).

     

65. התובעת טענה, כי ביצעה תחשיב מדויק על יסוד דפי חשבון שהוצגו ע"י הנתבע ועל יסוד דפי החשבון שלה ומתחשיב זה עולה, כי בשנת 2013 קיזז הנתבע סך של 30,880 ₪; בשנת עד 2014 קיזז הנתבע סך של 24,100 ₪ ובשנת 2015 קיזז הנתבע סך של 29,550 ₪, קרי: במשך 3 השנים הללו קיזז הנתבע מהתובעת כספים בסך כולל של 84,530 ₪.

    התובעת הדגישה, כי פערים אלה שומטים את טענות הנתבע ביחס לאי תשלומי המשכנתא בשתי תקופות שונות:

     

    האחת - בשנים 2012 עד 2015 ולאחר שהתובעת שילמה בפועל את חלקה במשכנתא (בסך 1,150 ₪ לחודש), על דרך של קיזוזי הנתבע מהכספים להם היתה זכאית ולכך הוסיפה סך של 1,100 ₪.

     

    השניה – בשנים 2016 עד 2019, כאשר ידוע כי ביום 31.1.2016 הגיעו הצדדים להסכמה כתובה (נספח 10 לתיק המוצגים), במסגרתה ויתרה התובעת על הזכות הבלעדית שניתנה לשימוש בבית המשותף ועברה להתגורר בשכירות, תוך שנשאה במלוא דמי השכירות ותוך שוויתרה גם על הזכות לקבלת דמי מדור לקטינה שעמה, בעוד הנתבע קיבל זכות שימוש בלעדית בבית, כנגד תשלום מלוא המשכנתא, כך שזו בעצם הסיבה שבגינה נשא הנתבע לבדו בתשלומי המשכנתא בשנים 2016 עד 2019 (ראו בעניין זה סעיפים 10-13 לתצהירה המשלים של התובעת; עמ' 23 ש' 33-35; עמ' 24 ש' 1-2).

     

    התובעת הוסיפה, כי בסעיף 4 להסכמה הכתובה מיום 31.1.2016, קבעו הצדדים כי החל ממועד חתימת ההסכם והלכה למעשה, החל ממועד יציאתה של התובעת מהבית המשותף והמעבר לדירה שכורה, היא זכאית לקבל מהנתבע תשלומים חודשיים בסך של 4,500 ₪ בלבד, כך שיתר הסכומים הנוספים בוטלו, מכוח הסכמות הצדדים וכפועל יוצא מכך, התובעת לא התגוררה עוד בבית המשותף, שכן הנתבע רכש מהתובעת את חלקה והתגורר בו באופן בלעדי ולכן לא היה עליה לשאת במחצית תשלומי המשכנתא.

     

    התובעת הדגישה, כי טענתו זו של הנתבע הועלתה בשיהוי ניכר ורק לאחר שהתובעת הגישה את תביעתה ולא ברור כיצד טענותיו של הנתבע ביחס לחוב נטען ולכאורי, המסתכם בעשרות אלפי שקלים, הועלתה בשלב כה מאוחר ואף לא פורטה ולו לא ברמז במסגרת ההסכמה הכתובה.

     

    יודגש עוד, כי לאחר 3 שנים נוספות, בשנת 2019, חותמים הצדדים על הסכם מכר, במסגרתו רוכש הנתבע את זכויות התובעת בבית המשותף, תוך שהוא מבצע בהסכם מספר קיזוזים מתוך חלקה של התובעת בזכויות ובכלל זה יתרת משכנתא ויתרת הלוואה שהנתבע נתן לתובעת ולמעשה, התובעת מקבלת מהנתבע סכום כסף סופי לאחר קיזוזים.

     

    מצאתי אם כך, שעריכת הסכם המכר וההתחשבנות שביצעו הצדדים, אגב המכירה, מעידים על סילוק סופי ומוחלט של כל טענות הנתבע בעניין המשכנתא, שכן ברי כי אילו היה קיים חוב כלשהו בגין תשלומי משכנתא כלפיו, היה דואג להסדירו ולעגנו לכל המאוחר במועד החתימה על הסכם המכר ומשלא בוצעה התחשבנות כזו, הרי שהדבר מלמד כי לא נותר חוב.

    הדבר מקבל משנה תוקף עת הנתבע טרח להתחשבן עם התובעת ביחס לסכומים אחרים ואף טרח לקזזם, כך שאין כל היגיון בטענה כי קיימים סכומים נוספים בגין תשלומי המשכנתא, שצריך לקזז, כאשר הנתבע לא הזכירם ולו ברמז.

     

    לא מצאתי לקבל טענת הנתבע בחקירתו כי "שכח" מחיוב לכאורי זה של התובעת ו"נזכר" בו רק כעבור כמה שנים ורק לאחר שהתובעת הגישה את תביעתה וזאת תוך שהדבר עומד בסתירה לטענותיו בכתב ההגנה, לפיה פנה לתובעת "פניות חוזרות ונשנות" לתשלום חלקה (ראו: עמ' 29 ש' 31-34).

    אעיר גם כן כי גם הגיונם של דברים מתיישב עם טענות התובעת, שכן אין זה סביר שהתובעת תוותר על זכותה לשימוש בלעדי בבית המשותף, תוך ויתור על דמי מדור ששולמו עבור הקטינה, תוך מעבר לדירה שכורה ובנוסף תחויב אף בתשלום מחצית משכנתא בגין הבית המשותף, כאשר במעד זה ועל פי ההסכמה הכתובה, מחציתו אינה עוד בבעלותה.

     

    בנסיבות אלה, טענת הנתבע ביחס למחצית תשלומי המשכנתא נדחית בזאת.

     

    סיכום:

     

66. ברישא פרק זה אדגיש כי מלבד הפלוגתאות בהן דנתי לעיל, בחר הנתבע להעלות טענות שונות, כגון: זכאות למשכורת 13, רכיבי נופש והבראה (מתוך הפנסיה), טענות ביחס להלוואות שונות שנתן לתובעת וכן טענות בענייני מזונות.

     

    טענות אלו לא נזכרו כלל בסיכומי הנתבע ומכאן שנזנחו על ידו.

     

    כך ובשים לב שטענותיו הנוספות של הנתבע אינן חלק מרשימת הפלוגתאות המוסכמת, לא מצאתי מקום לדון בטענות אלה ואני מורה על דחייתן.

     

67. לאחר שבחנתי את כל אשר בפניי לרבות כתבי הטענות, עדויות הצדדים, סיכומי ב"כ הצדדים ובשים לב לכל האמור לעיל, הגעתי למסקנות המפורטות להלן:

     

    1. ביחס להפרשי העבר, הוריתי על חיובו של הנתבע בתשלום סך של 100,661 ₪ לתובעת, בגין הפרשי העבר להם היא זכאית בהתאם לחוות דעת האקטואר, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום עריכת חוות הדעת המקורית – 30.4.2023 ועד מועד התשלום בפועל.

        

       סכום זה הינו בנוסף לחיובו של הנתבע בתשלום סך של 13,807 ₪ נכון ליום 30.3.2024, בהתאם להסכמות הצדדים שקיבלו תוקף של החלטה.

    2. ביחס לקרן ההשתלמות ולאחר ששוכנעתי כי הנתבע לא עמד בהוראות ההסכם והסתיר את המידע מהתובעת, אני מורה שהתובעת זכאית לקבלת מלוא הזכות וזאת תוך אכיפת הוראות סעיף 10 להסכם הגירושין.

        

    3. ביחס לתשלומים שהתובעת טוענת ששילמה ביתר בגין חלקה בחוב המשותף אני דוחה טענות הנתבע ומקבל טענות התובעת, כך שעל הנתבע להעביר לתובעת סך של 28,734 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מחודש ינואר 2016 ועד למועד התשלום בפועל.

        

    4. ביחס לתשלום שכר טרחת האקטואר אני מורה על חיובו של הנתבע בתשלום מלוא שכר טרחת המומחה, כך שעל הנתבע לשפות התובעת בסך של 5,250 ₪ בתוספת מע"מ ששילמה בעבור שכר טרחת המומחה.

        

    5. ביחס לטענות הנתבע לקיזוז החזרי משכנתא בגין הבית המשותף מצאתי לדחות טענות הנתבע בעניין זה.

        

       לנוכח התנהלותו של הנתבע אגב ניהול הליך זה [לרבות העיכוב הבלתי סביר בהעברת המסמכים לאקטואר (אכיפת הוראות פסיקתא מיום 4.7.2022), התמשכות ההליך, זימון המומחה לעדות, שלא לצורך] ובשעה שדחיתי את כל טענות הנתבע, אני מורה על חיובו של הנתבע בתשלום הוצאות ההליך בסך 50,000 ₪ שישולמו לתובעת בתוך 30 ימים מהיום, כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

        

       בכך מסתיים בירור התובענה שבפניי.

        

       מתיר העברה למאגרים משפטיים, בהשמטת פרטים מזהים ושמות הצדדים.

        

       המזכירות תשגר את פסק הדין לב"כ הצדדים ותסגור את התיק.

        

       ניתן היום, י"א טבת תשפ"ו, 31 דצמבר 2025, בהעדר הצדדים.