1. במרכזה של התובענה שבפנינו עומדת סוגיית פיטוריו של התובע מעבודתו בנתבע.
עיקר המחלוקת מתמקדת בשאלה, האם נהג הנתבע בחוסר תום-לב ובשרירות בכך שפיטר את התובע מעבודתו, והאם זכאי התובע, בגין התנהלותו של הנתבע, לפיצוי בגין הפיטורים, מעבר לפיצויי הפיטורים להם זכאי הוא כחוק.
הרקע העובדתי
2. הנתבע הינו עמותה רשומה, ומשמש כארגון היציג של נכי צה"ל בישראל.
בין מטרותיו של הנתבע, מחויב הוא לליווי הנכים בתהליך שיקומם, לשמירה על זכויותיהם, לייצוג ענייניהם ולשיפור רווחתם, ולשם הגשמת מטרות אלה, מפעיל הנתבע, בין היתר, מרכזי ספורט, שיקום וחברה המכונים "בתי הלוחם".
3. התובע עבד אצל הנתבע בבית הלוחם בתל-אביב החל מיום 20.4.94.
בתחילה עבד התובע כמציל וכמטפל במים, ולאחר מכן מונה לתפקיד מאמן קבוצת השחייה לנכים בבית הלוחם, וזה היה תפקידו האחרון בנתבע. במקביל, שימש התובע גם כמאמן נבחרת ישראל לנכים בשחייה, אשר שניים משחייניה היו שחיינים גם בקבוצת בית הלוחם.
4. התובע פוטר מעבודתו, ומועד סיום העסקתו היה יום 12.12.03.
תקופת עבודתו של התובע עבור הנתבע, בכללותה, הסתכמה ב-9.7 שנים.
5. הרקע לפיטורי התובע, כפי שיפורט בהרחבה להלן, הוא האשמות שהופנו כלפיו בגין כך שגנב, לכאורה, כסף מספורטאי עיוור, במהלך שהותה של נבחרת ישראל לנכים בקנדה, לצורך השתתפות בתחרות שחייה לשחיינים עיוורים. התחרות התקיימה בתחילת אוגוסט 2003.
הצדדים הסכימו כי השאלה אם מעשי הגניבה בהם נחשד התובע בוצעו על-ידו אם לאו אינה עומדת על הפרק במסגרת תביעה זו, ואולם אין חולק כי השתלשלות האירועים מאז התחרות בקנדה הביאה לכך שלתובע הודע, בסופו של יום, על פיטוריו מעבודתו בנתבע, במכתב מטעמו של איתן ברק, מנכ"ל הנתבע (נספח י' לכתב התביעה; מכתב מתאריך 5.11.03).
התאריך הקובע לסיום העסקתו של התובע נקבע, כאמור, ליום 12.12.03 (נספח י"א לכתב התביעה), ולאחר פיטוריו קיבל התובע תשלום בסך 69,781 ש"ח בגין ועל חשבון פיצויי הפיטורים המגיעים לו.
טענות התובע והסעדים הנתבעים
6. התובע טען בכתב התביעה כי השתלשלות האירועים שהביאה לסיום העסקתו החלה עת שהתה נבחרת העיוורים של ישראל בשחייה ובכדור-שער בתחרות בקוויבק, קנדה.
אז, לטענת התובע, העלו חברי המשלחת הישראלית טענה, כי התובע גנב כסף מאחד מחברי נבחרת העיוורים, בעת שסייע לו.
בעקבות טענות אלו, נערך לו, כך לטענת התובע, "משפט שדה" ע"י חברי המשלחת, אשר חלקם היו עובדי הנתבע; נערך חיפוש בחדרו ועל גופו; והוטחו בו האשמות שווא אותן הכחיש מכל וכל.
גם בכתב תביעתו ולאורך כל ההליך הכחיש התובע את ההאשמות, ולטענתו, מקור העלילה שנרקמה נגדו הינו מעסה הנבחרת, אשר ביקש לנקום בתובע בשל חילוקי דעות שהיו קיימים בין השניים.
7. התובע המשיך וטען כי האמין שהאמת תצא לאור עם חזרת המשלחת הישראלית ארצה, וכי הנהלת הנתבע תפעל לבירור המקרה, תיתן לו גיבוי ותתייצב לצידו. תחת זאת, טען התובע כי הנהלת הנתבע הפנתה לו עורף, "הרשיעה" אותו במעשי הגניבה בהם הואשם וגזרה עליו עונש פיטורים, והכול - על בסיס שמועות, רכילות והאשמות סרק, אשר אף לא נחקרו לעומקן ולא נבדקו ע"י גורם מוסמך כלשהו.
התובע פירט כי כשחזר ארצה מקנדה, הוא נפגש עם מנהלי הנתבע על מנת לספר להם על המקרה ולהכחיש את ההאשמות, ושמע מהם גילויי תמיכה ואמון, אשר לא באו לידי ביטוי מעבר לשיחה זו; כי הוא נפגש עם מבקר הפנים של הנתבע וסוכם כי המבקר יברר את הנושא לעומקו, אך דבר לא נעשה; כי הנתבע שלח לו מכתב בו הוא "מקבל" את התפטרותו של התובע בגין האירועים, על אף שהתובע מעולם לא ביקש להתפטר; כי על אף בדיקת פוליגרף, אותה עבר התובע מיוזמתו ובהצלחה, גילה הוא כי מנוי וגמור עם הנתבע לסיים את העסקתו חרף עלילת השווא, בתואנה של משבר אמון בין התובע ובין שחייני הקבוצה שאימן בבית הלוחם; כי הוא אולץ לצאת לחופשה בתשלום עד להודעה חדשה; וכי, בסופו של יום, העדיף הנתבע לטייח ולהשתיק את הפרשה, תוך סילוק התובע ממשרתו, על-פני חקירת החשדות לעומקם, אימותם או הפרכתם.