פס"ד בתובענה להשבת קטינים לגליל העליון בתום תקופת הפינוי

לפני שתי תובענות בעניינם של הקטינים שבכותרת, שהגיש אביהם: האחת תביעה להרחבת זמני שהות והשניה, תביעה להשבתם של הקטינים לגליל העליון, עם תום תקופת הפינוי, בשל מלחמת חרבות ברזל.

העובדות

1. הצדדים הכירו בשנת 2006, ונישאו בסמוך להיכרותם. מנישואין אלה נולדו 4 ילדים, נו' (כיום בגיר, בן 18), ני' (בן 16), ש' (בן 13) וב' (בן 8).

2. תחילה התגוררו בק', בשנת 2008 עברו לקיבוץ *** שם התגוררו עד 2018.

3. בעקבות סכסוך שפרץ בין הצדדים, עזבה האם עם הילדים בחודש מאי 2018 ל****. לאחר כחצי שנה, ובתיאום עם האב שבה לגור עם הילדים בבית בקיבוץ והאב עבר להתגורר ב****.

4. הצדדים התגרשו והגיעו להסכם גירושין שקיבל תוקף של פס"ד ביום 1.11.2018 בפני כב' השופט ארנון קימלמן (י"ס 23169-08-18).

5. בהסכם נקבע כי הקטינים ישהו באחריות בלעדית של האם עד הגיעם לגיל 18 ונקבעו הסדרי שהות לפיהם ישהו אצל האב בימי ראשון כולל לינה (משעה 17:00 ועד למחרת בשעה 12:00), בימי שלישי ללא לינה (משעה 17:00 – עד 21:00), ובכל סופ"ש לסירוגין (מיום חמישי משעה 18:00 עד מוצא"ש).

6. ביום 4.6.20 הגיש התובע תביעה לקביעת זמני שהות שוויוניים בטענה כי בעת החתימה על ההסכם לא יכול היה להתחייב להסדרי שהות רחבים בשל מצבו הנפשי שנגרם מעצם הפירוד (תלה"מ 11894-06-20).

7. התיק הועבר למותב זה בהחלטה מיום 26.7.20.