עת"מ 34668-09-12 מ' נ' עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ ואח'

ההליך הנוכחי מהווה הליך המשך להליכים אשר נוהלו בבית משפט השלום. שם, התובעת, עמידר- החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (להלן – עמידר), הגישה תובענה נגד הנתבעת לסילוק יד, דמי שימוש והצהרה כי היא ביטלה כדין את הליך רכישת דירה על ידי הנתבעת והיא זכאית לקזז או לנכות מתוך כספי ההון העצמי ששולמו על ידי הנתבעת על חשבון רכישת הדירה, סכומים שיפסקו לטובתה בגין דמי שימוש. הנתבעת היא גב' פ.מ, ילידת 1943, אשר מחזיקה בדירת שיכון ציבורי שבבעלות רשות הפיתוח המצויה ברחוב ה*** בטירת הכרמל, הידועה כחלקת משנה 18/10 בגוש 10143 (להלן – הדירה).

בכתב התביעה נטען שביום 21.3.2010 ביקשה הנתבעת לרכוש מעמידר את הזכויות בדירה שהושכרה לה קודם לכן וזאת במסגרת מבצע "דירה משלי". הנתבעת הצהירה בבקשתה שהיא חסרת דיור וכי אין לה דירה אחרת פרט לדירה, שהושכרה לה, וכי ידוע לה שתנאי לרכישת הזכויות בדירה הוא שהרוכש חסר דירה על פי כללי משרד הבינוי והשיכון. בסעיף 4 לבקשה הובהר לנתבעת כי אין הבקשה מהווה התקשרות חוזית בין הצדדים וכי רק חוזה רכישה חתום על ידי עמידר והנתבעת יחייב את עמידר. זאת, בנוסף לכך שהנתבעת תהיה חייבת לעמוד בתנאי המכר. מחיר הרכישה שהוצע עמד על סך 156,286 ₪ (שגילם הנחה בשיעור של 33%) והודעה בדבר התנאים לרכישה נשלחה לנתבעת על ידי עמידר ביום 3.5.2010. במסגרת ההודעה הודגש לנתבעת כי עמידר תהא זכאית לבטל כל הליך למכר הדירה אם יתגלה שהנתבעת מצהירה הצהרה לא נכונה או יתגלה שאינה זכאית לרכוש את הדירה. ביום 9.6.10 השלימה הנתבעת תשלום מלוא התמורה כאשר שולם סך של 143,939 ₪ באמצעות כספי הלוואה מבנק מזרחי טפחות.

נטען שעוד טרם הושלם הליך רכישת הדירה, לרבות חתימת החוזה, התעורר בעמידר חשד כי הנתבעת אינה עומדת בכללי משרד האוצר ומשרד הבינוי והשיכון לצורך זכאותה. נטען שעל פי מסמכים ובירורים שנערכו על ידי עמידר עם משרד מיסוי מקרקעין בחיפה התברר כי עוד ביום 18.5.2010 רכשה הנתבעת דירה אחרת ברחוב *** בנהריה. על כן, הצהרתה בסעיף 3 לבקשת הרכישה היתה בלתי נכונה והיא לא זכאית לרכוש את הדירה.

בעקבות ממצא זה נעצר הליך הרכישה ועמידר לא התקשרה עם הנתבעת בהסכם להעברת הזכויות אליה ולא נשלחה לבנק מזרחי טפחות התחייבות לרישום משכנתא. עמידר עוד הודיעה לנתבעת על ביטול הרכישה, על החזר הכספים ששולמו תמורתה ועל פינוי הדירה. ביום 8.8.10 נמסר לנתבעת על ידי נציג החטיבה בעמידר, מר חרמון וקס, כי הליך הרכישה מבוטל והנתבעת תתבקש לפנות את הדירה עד ליום 24.8.10. ביום 2.1.11 הנתבעת התבקשה למסור מסמכים בקשר לדירה האחרת. בהמשך התברר שהנתבעת טוענת שרכשה את הדירה בנהריה משיקולים פורמליים משפחתיים הקשורים לבנה שמימן את תמורת הדירה השניה. לאחר בדיקה, התובעת לא קיבלה את עמדת ב"כ הנתבעת בעניין זה ודרשה מהנתבעת לפנות את הדירה, אך היא סרבה לעשות כן.

ההליך הנוכחי בפני בית משפט זה הוגש תחילה נגד עמידר. לאחר שהתברר כי הגורם המוסמך אשר החליט כי הנתבעת (כאן התובעת-העותרת) אינה זכאית לרכוש את הדירה הינו משרד השיכון והבנוי (כאשר עמידר אחראית על ניהול הנכס), הוחלפה התובענה נגד עמידר בעתירה מינהלית המכוונת נגד משרד הבינוי והשיכון. העותרת ביקשה אכיפת הסכם המכר ביחס לדירה. מעבר לעובדות שנטענו בכתב התביעה שפרטיו תוארו לעיל, נטען שהעותרת הינה אישה קשת יום, אלמנה, עולה חדשה מחבר העמים, שנאלצה ליטול הלוואה מהבנק על מנת שתוכל לשלם את הסכום שנדרש על ידי עמידר. העותרת טענה כי ביום 3.5.10 היא חתמה על הצעת עמידר ולמעשה נכרת חוזה בינה לבין עמידר. נטען שעמידר נסוגה מהתחייבותה בחוסר תום לב ומנסה להתנער מהחוזה על ידי הודעת הביטול והגשת התביעה לבית משפט השלום. נטען שלעמידר אין טענה אמיתית שתצדיק את ביטול המכירה. נטען שהטענה ביחס לבעלות בדירה הנוספת אינה נכונה. נטען שביום 3.5.10 בעת חתימה על החוזה לא היתה לגב' מ' דירה נוספת והיא עמדה בקריטריון לרכישה שנדרש ממנה. עוד נטען שהדירה בנהריה נרכשה מכספי בנה והיתה רשומה לפרק זמן קצר בלבד על שם העותרת עד אשר הזכויות הועברו לבנה.

בעתירה המינהלית שהוגשה כאמור נגד משרד הבינוי והשיכון, התבקשו סעדים כדלקמן: שבית המשפט יורה על אכיפת חוזה המכר בין העותרת לבין המשיב מיום 3.5.10; ביצוע השלמת מכירת הדירה מהמשיב לעותרת; חיוב המשיב בהוצאות לדוגמא, לרבות שכר טרחה לאור מחדליו שכפו על העותרת הגשת העתירה.

בהמשך הגיעו הצדדים להסדר דיוני לפיו המסמכים שהוגשו על ידי כל אחד יהוו חלק מהראיות.

עמדת העותרת בסיכומיה

במישור הדיוני ביקשה העותרת לא להתחשב במכתב מיום 15.6.14 בו הועלתה לראשונה הטענה שהעותרת לא סיימה את הליך הרכישה. נטען שמדובר בטענה שהועלתה בחוסר תום לב לאחר שהמשיב הבין כי ביום הקובע לעניין הזכות לרכוש את הדירה לעותרת לא היתה דירה נוספת.

במישור העובדתי חזר ב"כ העותרת והזכיר כי מדובר בעותרת ילידת 1943 (כבת 70 כיום), המחזיקה בדירת שיכון ציבורי מזה למעלה מ- 20 שנה וכי ביום 21.3.10 פנתה העותרת לחברת עמידר במטרה לרכוש את הזכויות בדירה שהיתה מושכרת לה באותה עת בהתאם לסעיף 2 לחוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה), התשנ"ט-1998. כמו כן צויין שביום 3.5.10 התקבלה אצל חב' עמידר הצעת העותרת לפיה מחיר רכישת הדירה יעמוד על 156,286 ₪ (כאשר העותר היתה זכאית להנחה בגובה 33% ממחיר השוק) וכי עמידר הסכימה להצעה זו וחתמה עליה. נטען שבכך נכרת חוזה בין העותרת לבין עמידר המשמשת כזרוע הביצועית של המשיב. התמורה עבור רכישת הדירה שולמה לחב' עמידר ביום 9.6.10 וצויין שהעותרת נטלה משכנתא לצורך מימון העסקה.

ב"כ העותרת טען שבהתאם לעקרון של "חוזים יש לקיים" אין להתיר לחברת עמידר לסגת מהתחייבותה כלפי העותרת ואין לאפשר לעמידר לסגת מן העסקה כפי שניסתה לעשות במכתבה מיום 8.8.10. נטען עוד שחב' עמידר הרחיקה לכת בהגשת תביעה לסילוק יד בבית משפט השלום ולמעשה אין לחב' עמידר או למשיב טענה אמיתית שתצדיק את ביטול ההסכם.

באשר לתנאי שרכישת הדירה כפופה לכך שלעותרת אין דירה נוספת הרשומה על שמה, והטענה שהעותרת הצהירה הצהרת שווא בעניין זה, נטען כי אין אמת בדבר. נטען שביום 3.5.10 בעת חתימת החוזה לא היתה לעותרת דירה נוספת. נטען שהמשיב מסתמך על זכרון דברים שנחתם בין העותרת לבין מוכרי דירה בנהריה ביום 18.5.10 וכי גם אם נלך לשיטת המשיב, מדובר במועד המאוחר למועד הקובע. עוד הוטעם שהסכם סופי בגין הדירה בנהריה נחתם רק ביום 10.6.10. נטען שבמישור הפורמלי עמדה העותרת בקריטריון לרכישת דירה מן המשיב.

העותרת חזרה וטענה שמכתב המשיב מיום 15.6.14, לפיו בטרם השלמת התשלומים ובטרם חתימה על חוזה רכישה, התברר כי העותרת רכשה דירה אחרת, הינו הרחבת חזית אסורה. נטען עוד שלאמיתו של דבר הדירה בנהריה נרכשה על ידי בנה, דימה, ששילם עבורה. נטען שהדירה בנהריה היתה רשומה על שמה של העותרת לזמן קצר בלבד עד אשר הזכויות הועברו לבנה. נטען שכל חטאה של העותרת היה בכך שעזרה לבנה באופן שנרשמה כבעלים פורמליים של הדירה בנהריה וזאת על רקע שיקולים פנים משפחתיים.

נטען שחלה על המשיב חובה מוגברת לנהוג בתום לב גם כאשר מדובר במצב בו הרשות הציבורית הינה צד לחוזה עם הפרט. זאת, בייחוד כאשר הרשות פועלת במישור הציבורי. נטען שהעותרת הינה אשה מבוגרת, קשת יום, אלמנה, עולה מחבר העמים וכי אם תשלל ממנה האפשרות לרכוש את הדירה, יגרם לה עוול עצום.

עמדת המשיב בסיכומיו

המדינה טענה שבמסגרת המבצע "דירה משלי" העותרת הפרה הצהרה שניתנה על ידה, לפיה "מלבד הדירה אין לנו ולא היתה לנו דירה אחרת, או חלק בדירה או דירה בשלבי בניה – בבעלות או בחכירה, או בשכירות שחוק הגנת הדייר חל עליה" אשר ניתנה ביום 21.3.10. המדינה הסכימה שביום 3.5.10 קיבלה העותרת מאת עמידר מכתב בו פורטו התנאים לרכישת דירה ציבורית וכי ניתנה לעותרת הנחה של 33% ברכישת הדירה על סמך הצהרתה שהיא עומדת בתנאי התכנית ותנאי הסיוע כחסרת דירה. ביום 9.6.10 סיימה העותרת לשלם את מלוא התמורה. ואולם, נטען שבמועד זה טרם נחתם חוזה מכר בין העותרת לבין עמידר. נטען שעל פי המסמכים ובירורים שערכה עמידר מול המשרד למיסוי מקרקעין בחיפה, התברר כי ביום 18.5.10 – פחות מחודש בטרם השלימה העותרת את ביצוע מלוא תשלום התמורה עבור הדירה הציבורית – היא רכשה דירה בנהריה. עם היוודע נתונים אלו הודיעה חברת עמידר ביום 8.8.10 שרכישת הדירה הציבורית מבוטלת וכי כספי הרכישה יוחזרו, למעט דמי פתיחת תיק.

לצורך המשך בחינת ההליך לרכישת הדירה על ידי העותרת, היא התבקשה להמציא לעמידר מסמכים הקשורים לרכישת הדירה בנהריה, לאחר שלא העבירה את המסמכים הדרושים, נשלחה אליה הודעה ביום 27.3.11 בדבר ביטול רכישת הדירה הציבורית. חברת עמידר הודיעה לה על סיום חוזה השכירות בדירה והעותרת התבקשה לפנותה תוך 30 יום. הוטעם כי חברת עמידר החזירה לבנק כספים שקיבלה עבור הדירה. נטען עוד שקיים פער זמנים בלתי מוסבר בין רישומי רשות המסים מהם עולה שהעותרת רכשה את הדירה בנהריה ביום 18.5.10 ולא במועד המופיע בהסכם המכר שהעותרת צרפה, יום 10.6.10. נטען כי העותרת התבקשה ליתן הסבר מניח את הדעת בנוגע לתאריך העסקה בנוגע לדירה בנהריה אשר נרשם כיום 18.5.10 בדיווחי רשות המסים. בתשובתה טענה העותרת באמצעות בא כוחה כי אין לה הסבר לפער בין התאריכים האמורים.

נטען שבמצב דברים זה נאלץ המשיב לבטל את העסקה לרכישת הדירה על ידי העותרת. נטען כי המשיב פעל כדין וכי חרף הביטול, העותרת סרבה לפנות את הדירה הציבורית ובלית ברירה הוגש כתב תביעה לסילוקה. נטען שבמהלך ההליך, הגישה העותרת את הבקשה הנוכחית, בעקבות טענות לאי מיצוי הליכים. ואולם בהחלטה מיום 9.6.14 שניתנה על ידי הועדה העליונה במשרד השיכון והבנוי הוחלט לדחות את פניית העותרת משום שבטרם השלימה הליך רכישת הדירה ציבורית, רכשה העותרת דירה נוספת בנהריה.

הנתבעת העלתה בנוסף טענות מקדמיות לסילוק העתירה: נטען שהעתירה הוגשה 3 שנים לאחר מתן הודעת חברת עמידר על ביטול הסכם הרכישה וכתוצאה העתירה נגועה בשיהוי, וכי העותרת מושתקת מחמת ויתור. נטען שמבצע מכר "דירה משלי" נמשך מאז יום 1.9.08 עד ליום 31.12.10. נטען שכיום אין עוד אפשרות לרכוש דירה ציבורית באמצעותו ושרכישתה כיום תהווה פגיעה בעקרון השוויון. נטען שהעותרת אינה עונה על ההגדרה "חסרת דירה" בהתאם להוראות מבצע המכר היות שהיא רכשה דירת מגורים פרטית בנהריה, בניגוד להצהרה עליה חתמה עת הגישה בקשתה לרכישת הדירה הציבורית. נטען שמדובר בתנאי מהותי ויסודי החייב להתקיים לאורך תהליך הרכישה כולו. נטען שאין לקבל את טענות העותרת שהדירה בנהריה נרכשה מכספי בנה ושהיא החזיקה בה לזמן קצר בלבד, בין היתר, מכיוון שלא טרחה להגיש אסמכתאות בתמיכה לטענות אלו. יתר על כן, נטען שבמסמכים שהוגשו, שמו של בנה אינו מוזכר כבעלים במשותף של הדירה.

המדינה טענה שדי בכך שהעותרת החזיקה במהלך תקופה כלשהי לאחר שאכלסה את הדירה הציבורית בנכס אחר, כדי להוציא אותה מכלל תחולתה של ההגדרה כחסרת דיור ועל כן אין היא זכאית ליהנות ממבצע המכר "דירה משלי". נטען שנטל הראיה וההסבר לטענות שהועלו על ידי העותרת מוטלים עליה וכי היא לא הרימה אותם וכי המסמכים שצורפו על ידה בנוגע לדירה בנהריה מצביעים על כך שהיא ולא בנה שילמה עבור אותה דירה. נטען כי העותרת כפי הנראה ניסתה להערים על המשיב על ידי כך שטענה שהדירה בנהריה נרכשה ביום 10.6.10 ולא קודם לכן בהתאם לדיווח שנמסר לרשויות המסים. יתר על כן, נטען שבנה נרשם כבעלים רק ביום 6.9.12, דהיינו בחלוף יותר משנתיים מאז נחתם הסכם המכר בגין הדירה הפרטית. נטען שהתנהלות העותרת מעידה על חוסר ניקיון כפיים. נטען עוד שהטענה שהדירה הפרטית נרכשה באופן זמני בלבד על ידה, נשמעה לראשונה לאחר שהעותרת יזמה את ההליך המשפטי הנוכחי וכי היא לא טענה לכך קודם לכך בהתכתבות עם עמידר.

צויין שהדירה בגינה הגישה העותרת בקשה לרכישה, היא אותה דירה בה היא מתגוררת מכוח חוזה שכירות משנת 1991. נטען שבנסיבות אלה, ובהתחשב במועד בו נרשמה הדירה הפרטית בלשכת רישום המקרקעין, יוצא שבמהלך התקופה בה איכלסה העותרת את הדירה הציבורית, היא החזיקה בדירה נוספת. אוזכרה פסיקה לפיה גם רישום פורמלי בנכס אחר פוסל אפשרות של רכישת דירה מהדיור ציבורי. נטען כי בסיס הקריטריון שנקבע ביחס לאי החזקת דירה אחרת, הוא לאבחן בין כאלה שאינם מסוגלים לרכוש דירה בכוחות עצמם לבין כאלה שבשלב כלשהו מצליחים לעשות זאת. נטען שגם אם חוק הדיור הציבורי היה בתוקף במועד הרלוונטי להליך דנן, אין העותרת זכאית לרכוש את הדירה הציבורית בהתחשב בהגדרת המונח "זכאי" בסעיף 1 לחוק. זאת, כיוון שעוד בטרם שילמה העותרת מלוא התמורה עבור רכישת הדירה הציבורית, היא רכשה דירה פרטית ומשכך אין היא עונה להגדרת זכאי.

המשיבה חזרה וטענה כי ההחלטה לבטל את הליך רכישת הדירה הציבורית היתה כדין וכי מדובר בהחלטה מינהלית מבוססת על העובדות הרלוונטיות שהניבה תוצאה סבירה ומידתית אשר מאזנת בין כלל השיקולים אלה של שמירה על אינטרס הציבור ואלה של העותרת.

סיכומי התגובה של העותרת

העותרת טענה בתוקף שלא הסתירה דבר מעיני המשיב או מעמידר. נטען כי גם לפי שיטת המשיב ביום 3.5.10 לא היו לעותרת זכויות בנכס אחר. נטען עוד כי לא היתה ניתנת משכנתא אילו המועד 3.5.10 לא היה מהווה את המועד הקובע לצורך ביצוע העסקה לרכישת הדירה על ידי העותרת ונטען כי המשיב קיבל את התמורה עבור הדירה על סמך המסמך מתאריך זה.

נטען כי לא היה כל ויתור על זכויות או שיהוי מצד העותרת כלפי המשיב וב"כ העותרת ביקש להסתמך על ההתכתבויות שהוחלפו בין הצדדים לעניין זה. נטען עוד כי לא חל כל איסור על רכישת דירה נוספת לאחר רכישת דירה במסגרת המבצע. נטען עוד כי העותרת כלל לא רכשה את הדירה הנוספת עם בעלה שהרי הוא נפטר לפני שנים רבות. נטען עוד כי האסמכתאות שצורפו במהלך ההליך מצביעות בבירור כי הכספים עבור הדירה בנהריה שייכים לבנה של העותרת ולא לה. ב"כ העותרת חזר וטען כי הדירה בנהריה נרכשה למעשה על ידי הבן ומכספים וכי הרישום על שם העותרת נעשה מכיוון שלבן היו קשיים בזוגיות באותה עת ומסיבה זו בלבד. נטען שהעותרת פעלה לאורך כל הדרך בתום לב וכי יש ליתן את הסעדים שהתבקשו.

דיון

למען הסדר יצויין כי הטענות המקדמיות אשר הועלו על ידי המשיב נדחות. עיון במסמכים אשר הועברו בין הצדדים מצביע על כך כי מאז תחילת הפרשה הם נמצאים במגעים – שלא הסתיימו בהסדר מוסכם – ובנוסף החלטתו האחרונה של המשיב ניתנה רק ביום 9.6.14. כך שהעתירה אינה לוקה בשיהוי והעותרת אינה מושתקת מלהעלות את טענותיה.

יחסי הצדדים החלו עוד בשנת 1991 עת שהעותרת (ובעלה) שכרו את הדירה מאת עמידר (נספח 1 לתגובת המדינה).

ביום 21.3.10 פנתה העותרת לעמידר (על גבי טופס של עמידר) בבקשה לרכישת הדירה והצהירה כי "אנו מאשרים ומצהירים בזה כי מלבד הדירה אין לנו ולא היתה לנו דירה אחרת, או חלק בדירה או דירה בשלבי בניה – בבעלות או חכירה, אן בשכירות שחוק הגנת הדייר חל עליה." (נספח 2- יוער כי ננקטה לשון רבים כי מדובר בטופס סטנדרטי). על פי מראה המסמך מדובר בהצעה מצד העותרת אל עמידר ולא חוזה מחייב (ראו סעיף 4 לבקשה). לא נטען כי במועד זה העותרת הצהירה אי-אמת.

ביום 3.5.10 השיבה עמידר לעותרת והודיעה את התנאים הכלכליים שיחולו לצורך רכישת הדירה כאשר פורט שהדירה שווה 226,142 ₪ והעותרת זכאית להנחה בסך 33% אחוזים, כך שתדרש לשלם 156,286 ₪. פורט לוח תשלומים כאשר התשלום האחרון נקבע ליום 3.7.10 (נספח 3). התמורה כפי הנראה שולמה לעמידר עד ליום 9.6.10 (לא הוגש מסמך אולם המשיב לא חלק על עניין זה).

במקביל, ביום 10.6.10 נחתם חוזה בין מוכרי הדירה בנהריה לבין העותרת בגין הדירה הנהריה (נספח 14). לעומת זאת, יוער כי על פי מכתב לעמידר מאת המשרד למיסוי מקרקעין חיפה ( נספח 4 -מיום 18.11.10), העותרת רכשה את הדירה בנהריה ביום 18.5.10.

ואולם, על פי מסמכים מבנק יהב (נספח ד' לעתירה) התשלומים עבור הדירה בנהריה בסך מעל ל- 500,000 ₪ בוצעו מחשבונו של בנה של העותרת, ד'. בנוסף, ביום 6.9.12 נרשם הבן כבעלים בדירה בנהריה (מסמך מידע מפנקס הבתים המשותפים לשכת רישום מקרקעין חיפה -ללא ציון זיהוי שצורף לסיכומי העותרת).

יוער עוד כי הצדדים הסכימו לקיום ההליך כאן כאשר המסמכים אשר הוגשו על ידי כל אחד מהם יהוו את הראיות, ללא צורך בחקירת עדים – וטוב שעשו כך.

עניין לנו באשה, אלמנה, בת 70 אשר מתגוררת מאז 1991 בדיור ציבורי. המשיב צודק בכך שהמבצע לרכישת דירה על ידי שוכרי הדירות מתוך מאגר הדיור הציבורי נועד לדיירים שאין בידיהם ולא היתה בידיהם דירת מגורים אחרת, קרי אוכלוסיה בעלת אמצעים מוגבלים. תנאיי הסף השונים ובין היתר התנאי האמור נועדו להבטיח כי הדירות יימכרו בהנחה משמעותית לאוכלוסיה הנזקקת להן ואשר מגיע לה על פי העקרונות שהותוו בחוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה), התשנ"ט-1998 (לעניין מטרות החוק ראו: הצעת חוק הדיור הציבורי, התשנ"ח-1998, ה"ח 2702, י"ח באדר התשנ"ח, 16.3.1998, 306; השוו עם ת"א (חי') 9103/02 עמידר בע"מ נ' זהבה סימן טוב, 8.9.2005; ע"א (חי') 1878/05 זהבה סימן טוב נ' עמידר בע"מ (18.3.2007 – שם הדיירת ירשה דירה נוספת ולא היתה כל מניעה שתעבור אליה במקום להמשיך לגור בדיור הציבורי. השוו גם עם עת"מ (ת"א) 2683/07 יפת נגאר נ' עמידרה החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (5.9.2012)- שם היה מדובר בטענה של רישום בעלות פיקטיבית שלא הוכרעה במהלך ההליך, בניגוד למקרה דנן בו על פני הדברים התברר כי אין יסוד להנחה כי העותרת היתה אכן הבעלים של הדירה בנהריה. יוער כי, כפי שנקבע שם, אין חובה על הרשות לברר טענות לעניין בעלות פיקטיבית ואולם במידה וניתן לעשות כן בנקל אין סיבה לפתור אותה מהפעלת שיקול דעת סביר).

לאור המסמכים שהוצגו אני מקבל את עמדת העותרת כי הדירה בנהריה נרכשה על ידי הבן ומכספו וכי רישום העותרת היתה מטעמים שאינם קשורים בבעלות או קבלת זכויות אמיתיות בנכס האמור. בעניין זה אני מפנה את הצדדים לכך שעל פי המסמכים היה זה הבן, ד', אשר שילם עבור הדירה בנהריה מלכתחילה (ראו לעיל).

האם יעלה על הדעת מצב אחר בו הבן התכוון לסייע לאמו על ידי רכישת הדירה בנהריה עבורה כאשר בעשותו כן הוא למעשה יפגע באפשרותה לרכוש את הדירה בה היא מתגוררת במהלך 20 שנה בהנחה משמעותית במסגרת מבצע הרכישה? דומני שהתשובה לשאלה זו ברורה.

אין ספק שהעותרת טעתה כאשר נרשמה כבעלים של הדירה בנהריה במקום בנה ואין לה להלין אלא על עצמה בחשדות אשר התעוררו אצל אנשי עמידר אשר כאמור אמונים על שמירה על האינטרס הציבורי בחלוקת הדירות מתוך המאגר. יתר על כן, היא טעתה כאשר לא שיתפה את אנשי עמידר מיוזמתה בנושא רכישת הדירה בנהריה ותחת זאת העדיפה לטעון כי החוזה בקשר לדירה בנהריה הוא מחודש יוני 2010, לאחר סיום רכישת דירתה במסגרת המבצע, בעוד שהגיע לידי עמידר אישור מרשויות המס אודות ביצוע העסקה בנהריה מחודש מאי 2010. בענין תאריך העסקה אני מקבל את עמדת המשיב, שהרי העותרת לא הצליחה לסתור את המסמך שהועבר על ידי רשויות המס. ואולם, בגין הטעות שעשתה העותרת בקשר לדירה בנהריה – אשר כאמור לא שיקפה בעלות אמיתית או קבלת זכויות אמיתיות – אין מקום לשלול ממנה את הזכאות לרכוש את הדירה בה היא מתגוררת במהלך שנים כה רבות.

אשר על כן, הנני מורה למשיב לאפשר לעותרת לרכוש את הדירה במחיר המבצע בסך 156,286 ₪ כאשר סכום זה ישא הפרשי הצמדה בלבד מיום 9.6.2010 ועד לתשלומם בפועל.

לא מצאתי מקום להורות על פסיקת הוצאות לדוגמא כנגד עמידר, או פסיקת הוצאות בכלל, כאשר לטעמי העותרת יצרה את המצב בו עלו חשדות לגיטימיים בקרב אנשי עמידר באשר לשאלה אם היא זכאית לרכוש את הדירה. אשר על כן, כל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן היום, ט"ו סיוון תשע"ה, 02 יוני 2015, בהעדר הצדדים.