עמותת בני ברוך נ' אפלבאום

בפני תביעה כספית ע"ס 300,000 ₪ שעניינה פרסומי לשון הרע שעשה הנתבע כלפי התובעת, כנטען על ידה ולפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן – "החוק").

בתיק זה נשמעו עשרות עדים על פני עשרות ישיבות כאשר מעבר לשאלות הנובעות מהחוק אשר הן יידונו להלן, אחת השאלות המרכזיות לדיון היתה מהי 'כת' והאם התובעת 'כת' (במסגרת טענת ההגנה "אמת דיברתי")(כפי שיוסבר להלן, בשלב הסיכומים, באופן תמוה, הנתבע זנח את הטענה).

כתב התביעה

התובעת הינה עמותה העוסקת בלימוד והפצת חכמת הקבלה בארץ ובעולם, מפעילה מערכי לימודים ופעילויות וע"מ לשמור על טוהר כוונות ועצמאות אינה נתמכת או ממומנת ע"י משרד ממשלתי או גוף פוליטי אחר.

ביום 26.12.12 פנה הנתבע במכתב אל הגב' דליה שטאובר, מנכ"לית משרד החינוך, מכתב שנשלח גם לגורמים רבים נוספים, לרבות שר החינוך דאז מר גדעון סער, הגב' אורנה שמחון מנהלת מחוז צפון במשרד החינוך ועוד, כמפורט בסע' 12 לכתב התביעה.

כותרת המכתב היתה: "הנדון: "לגדול בכיף" – תכנים בעייתיים שאושרו כתכנית לימודים בבית-ספר יסודי" (להלן – "המכתב").

במכתב כותב הנתבע, בין היתר, את הדברים הבאים, המובאים בשלמות, לאור חשיבותם:

"13.1לאחרונה התפרסם בעיתון "הארץ" תחקיר מקיף אודות "הקבלה לעם" שבראשה עומד מיכאל לייטמן; ובעבר התחקתה אחר הארגון גם התכנית "עובדה". שני התחקירים הללו, מצטרפים לידיעות רבות אחרות שהצטברו בנושא, ומאירים את האופי הכתתי של הארגון שמתיימר להיות ארגון "ללימוד ולהפצת חוכמת הקבלה, כשלמעשה מטרתו הסמויה היא שליטה בחברים בארגון וצבירת כח.

13.2בדומה לכתות אחרות, "הקבלה לעם" מביאה את מאמיניה לחיים של תלות ושיעבוד, זו מערכת היררכית במובהק, שמייצרת אורח מחשבה של "אנחנו" ו"הם". אנחנו – החברים בכת, בעלי הידע, אנשי ה"טוב"; והם – העולם הכללי, שחי בחוסר ידיעה, בשליטת היצר הרע. החלוקה הזו מתירה ,לנו" – החברים בכת – לשקר לעולם החיצוני, ולא לחשוף את המטרות האמיתיות של הארגון, שהן מסיונריות בעיקרן.