פלוני נ' קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השיקום

1.בפנינו ערעור על החלטת המשיב מיום 8.8.2022, שלפיה נדחתה תביעתו של המערער להכרת זכות נכה על פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 (להלן "חוק הנכים"), בנימוק כי לא הוכח קשר סיבתי בין תנאי שירותו הצבאי והחבלה משנת 2002, ובין מצב הגב התחתון שלו.

2.המערער יליד שנת 1981, התגייס לשירות חובה ביום 14.2.2001 עם פרופיל 97, ושירת תחילה כמכונאי מטוסים ולאחר מכן כמכונאי ביחידת חילוץ והצלה.

3.על פי האמור בתצהירו שצורף לכתב הערעור, ביום 28.2.2002 הוא נשלח עם חייל נוסף למחסן שבו מוצבים מיכלים עם חומרים רעילים, על מנת לפרקם, לנקותם ולהרכיבם בחזרה. המיכלים היו כבדים מאוד כלשונו, ובמהלך עבודתו, כאשר הרים אחד מהם, נפגע קשות בגבו (להלן "האירוע").

4.בשל הכאבים העזים שפקדו אותו הוא פונה לבית חולים 10, ובהמשך טופל בבית חולים בני ציון ובמרכז הרפואי רמב"ם. בדיקת C.T ע"ש מותני שביצע ביום 8.3.2002, היינו בסמוך לאחר האירוע, הדגימה בקע דיסק אחורי ופורמינלי דו צדדי עם לחץ על השק הדורלי בגובה L4-L5, ובלט דיסק אחורי עם לחץ על השק הדורלי בגובה L5-S1. גם בדיקת MRI ע"ש מותני מיום 22.5.2002 הדגימה בקע דיסק מרכזי-ימני הגורם לחץ קל-בינוני על השק הדורלי עם היצרות קלה של תעלות השורש בגובה L4-L5, ובלט דיפוזי של הדיסק עם לחץ מינימלי על קדמת השק הדורלי בגובה L5-S1.

5.בעקבות האירוע, טופל המערער שמרנית באמצעות תרופות, טיפולי פיזיותרפיה והזרקה אפידורלית, ועבר הליך שיקומי ממושך. הפרופיל שלו הורד ל-45, ואופי השירות הצבאי הותאם למצבו, וביום 19.2.2004 הוא שוחרר מצה"ל בפרופיל רפואי 21.

6. לטענת המערער, לאחר שחרורו הוא המשיך לסבול מכאבי גב תחתון וממוגבלות ניכרת בתנועות, והיה מיועד לניתוח שחשש לעבור אותו.

7.ביום 22.6.2014 הגיש המערער בקשה להכרת זכות נכה על פי חוק הנכים בגין הפגימה בגב.

8.ביום 8.8.2022 דחה המשיב את התביעה בנימוק כי לא הוכח קשר סיבתי בין תנאי שירותו הצבאי של המערער והחבלה משנת 2002 לבין מצב הגב התחתון שלו. את החלטתו הנ"ל ביסס המשיב על חוות דעת רפואית, מיום 7.7.2022, ערוכה על ידי ד"ר מיכאל אלפרסון, מומחה בכירורגיה אורתופדית. בחוות הדעת קבע ד"ר אלפרסון כי על פי התיעוד הרפואי, המערער סבל מכאבי גב תחתון לפני גיוסו תקופות ארוכות. אחרי הגיוס הוא אושפז לטיפול בשל כאבי גב תחתון, ואובחן כסובל מדיסקופטיה ניוונית "אשר מאבחנים באוכלוסייה הצעירה בעשור שני-שלישי ב-28-35% ללא קשר לפעילות מאומצת". עוד קבע כי הבדיקה הקלינית של המערער הייתה תקינה. לסיכום כתב ד"ר אלפרסון כי תנאי שירותו הצבאי של המערער והרמת המשקל באירוע משנת 2002 לא גרם לנכות אצלו בעמוד שדרה מותני.

9.על ההחלטה הנ"ל הוגש הערעור המונח בפנינו, אשר נתמך בחוות דעת רפואית, מיום 2.1.2023, ערוכה על ידי ד"ר בצלאל פרידמן, מומחה בכירורגיה אורתופדית. בחוות דעתו קבע ד"ר פרידמן כי חרף התלונות על כאבי גב תחתון עובר לגיוסו, למערער לא היו סימנים לפריצת דיסק מותני, ואין תיעוד להגבלה בתנועות הגב או לגירוי שורשי מותני או סימנים נוירולוגים נלווים, והתפקוד שלו היה תקין לפני הגיוס. עם גיוסו לצבא הוא נחשף לעומסים מוגברים על הגב התחתון, ולמרות זאת הוא המשיך לתפקד ללא תלונות על הפרעות בגב, מה שמחזק את המסקנה כי לא הייתה אצלו נכות בעמוד שדרה מותני עובר לגיוסו. ד"ר פרידמן המשיך וקבע כי לאור סמיכות הזמנים, והתסמינים מהם סבל המערער, והטיפולים הרפואיים אליהם נזקק לאחר האירוע, קיים קשר סיבתי מסוג גרימה בין האירוע לבין פריצת דיסק מותני בגובהL4-L5 שאובחנה אצל המערער בסמוך לאחר האירוע. לעניין הבדיקה הקלינית קבע ד"ר פרידמן כי לאור ממצאי בדיקתו, למערער נותרה הגבלה בחומרה בינונית בתנועות עמד שדרה מותני בעקבות האירוע.

10.המשיב הגיש כתב תשובה אליו צירף חוות דעת מגיבה של ד"ר אלפרסון מיום 8.3.2023, שבה קבע כי לאחר עיון בחוות דעתו של ד"ר פרידמן, אין הוא משנה את דעתו.

11. לאור המחלוקת הרפואית שהתגלעה בין המומחים הרפואיים מטעם הצדדים, מינתה הוועדה את ד"ר מיכאל רייכל, מומחה לכירורגיה אורתופדית, כמומחה רפואי מטעמה. ד"ר רייכל קבע כי בהתאם לתיעוד הרפואי שעמד בפניו, סיפור המעשה והבדיקה הקלינית, הוא בדעה כי יש לקבוע קשר סיבתי של גרימה בין האירוע לבין הפגימה בעמוד השדרה המותני, והבהיר כי מנגנון החבלה ממנו נפגע המערער גרם לפריצת הדיסק במרווח חוליות L4-L5 עם לחץ על אלמנטים עצביים, זאת לאור תדירות הפניות לטיפול הרפואי, אשפוז בבית חולים צבאי, הממצאים הקליניים בבדיקות הרפואיות שעבר לאחר האירוע, ובדיקת ה-MRI שבוצעה כשלושה חודשים לאחר האירוע.

לעניין עברו הרפואי של המערער עובר לגיוס, ציין ד"ר רייכל כי בתיעוד הרפואי נמצאה עדות לכאבי גב תחתון טרם השירות הצבאי, אם כי הוסיף כי ברוב הפניות לא בוצעה בדיקה רפואית, לא תועדה הגבלה בתנועות, אין תיעוד על טיפולים בעקבות תלונות אלה, ואין בירור הדמייתי. עוד ציין כי על פי התיעוד הרפואי, המערער סבל מאבנים בכליות, וכידוע בספרות הרפואית, הסימפטומטולוגיה ו/או התסמינים הקליניים של התקף אבנים בכליות זהה לכאב גב על רקע אורתופדי.

ביחס לקביעתו של ד"ר אלפרסון לפיה מדובר בדיסקופטיה ניוונית בעמוד השדרה המותני על סמך פענוח רדיולוגי, ציין ד"ר רייכל כי הוא לא ראה בפיענוח ה-MRI שבוצע לאחר האירוע כי קיימת אבחנה של דיסקופטיה ניוונית. רק בצילום C.T ע"ש מותני שבוצע עשרים שנה מאוחר יותר ניתן לראות ניוון דיסק בין חולייתי ב- L4-L5 כתוצאה של פגיעה אקוטית בעבר, והוסיף כי אין לראות שינויים מפושטים ביתר המרווחים.

לעניין האבחנה הקלינית, ד"ר רייכל קבע כי בבדיקה הקלינית נמצאה הגבלה קלה בתנועות הגב התחתון, ללא סימן נוירולוגי המעיד על גירוי או לחץ שורשי, וללא חוסר נוירולוגי בגפיים התחתנות.

12.המשיב לא השלים עם קביעותיו הנ"ל של ד"ר רייכל וביקש לזמנו לחקירה על חוות דעתו. לאחר שנשמעה עדותו, הגישו הצדדים את סיכומיהם בכתב.

13.דיון

לאחר שעיינו בחומר הראיות, ושמענו את עדותו של ד"ר רייכל, ושקלנו את הטענות שהועלו בסיכומי הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הערעור להתקבל באופן חלקי. להלן נימוקינו:

המערער התגייס לצבא ביום 14.2.2001 ושירת תחילה כמכונאי מטוסים ובהמשך כמכונאי יחידת חילוץ והצלה. לא יכולה להיות מחלוקת כי השירות הנ"ל כרוך בפעילות פיזית מאומצת המלווה לעיתים קרובות בעומסים על הגב.

ביום 28.2.2002, היינו כשנה לאחר תחילת השירות, ובמהלך הרמת מיכל כבד, חש המערער כאבים עזים בגב שבעקבותיהם הוא נזקק לטיפולים רפואיים ממושכים, ואובחנה אצלו פריצת דיסק בחוליות L4-L5 בסמוך לאחר האירוע.

14.העובדה שהמערער לא התלונן על כל בעיה רפואית לרבות בעמוד שדרה מותני במשך שנת שירותו הראשונה חרף השתתפותו בפעילויות פיזיות מאומצות מחד, והעובדה שכאבי גב תחתון פקדו אותו מיד לאחר האירוע ובעוצמה גדולה אשר הצריכה טיפולים רפואיים ממושכים מאידך, מבססת את המסקנה בדבר קיום קשר סיבתי בין האירוע לבין פריצת הדיסק שאובחנה אצלו בסמוך לאחר התאונה כמתואר לעיל, והננו מפנים בהקשר זה לתיעוד הרפואי לאחר התאונה, ובין היתר, התיעוד מיום 30.7.2002 שבו נרשם כי מצבו הרפואי של המערער בגב תחתון הינו תוצאת הרמת משקל כבד בעבודתו.

15.יחד עם זאת, מחומר הראיות התברר כי החל משנת 1997 ועד שנת 1999 היו למערער תלונות על כאבי גב תחתון כמפורט בעמ' 4 לחוות דעתו של ד"ר פרידמן. אמנם ברישומים הרפואיים אין ממצאים המצביעים על הגבלה בתנועות או גירוי שורשי והמערער לא נדרש לבצע בירור הדמיתי, אולם לא ניתן להתעלם מהתלונות הנ"ל שיש בהן כדי ללמד על תהליך ניווני שחיקתי בעמוד שדרה מותני, שהחל להתפתח אצל המערער בתקופה שלפני הגיוס.

16.ד"ר פרידמן וד"ר רייכל טענו כי לא ניתן לשלול את ההנחה כי כאבי הגב עליהן התלונן המערער עובר לגיוסו מקורם בבעיה כלייתית. אולם ד"ר אלפרסון ציין בחוות דעתו כי בתיעוד הרפואי לא קיימת קליניקה של RENAL COLIC (עווית כלייתית), ודבריו הנ"ל לא הופרכו.

17.מהאמור לעיל הגענו למסקנה כי תסמיני גב תחתון מהם סובל המערער מקורם בשני גורמים: תהליכים ניווניים שהתפתחו בעמוד שדרה אצלו עובר לגיוס והאירוע נשוא הערעור, והשאלה שנשאלת היא, מה מידת תרומתו של כל גורם כאמור למצבו הנוכחי של המערער?

18.המערער שירת במשך שנה בפעילות פיזית מאומצת ללא תלונות על הפרעה בגב. גם בתיעוד הרפואי עובר לגיוס לא נמצא רישום על הגבלה בתנועות הגב או על גירוי שורשי מותני. לאחר האירוע החל המערער לסבול מכאבים חזקים בגב תחתון המקרינים לרגליים וממוגבלות בתנועות הגב, שבעקבותיהם הוא נזקק לטיפולים רפואיים ממושכים, והפרופיל הצבאי שלו הורד ל-45. במצב דברים זה ראינו לנכון לייחס לאירוע תרומה משמעותית למוגבלות ממנה סובל המערער היום, בשיעור של 75%.

19.המשיב הפנה לעובדה שהמערער היה מעורב בתאונת אופנוע (אופניים לדברי המערער) בשנת 2013, אולם מעיון במסמכים הרפואיים של התאונה, לא נמצא תיעוד לממצא או לפגיעה בגב תחתון.

20.המשיב הפנה להעדר רישום על תלונות ביחס לכאבי גב תחתון בין השנים 2006-2004 בתיקו הרפואי של המערער, אולם ד"ר רייכל הבהיר כי ייתכן והיה לו שיפור בכאבים במשך התקופה הנ"ל אולם אין בכך כדי לשלול קיום "בעיה בגב", ודבריו היו מקובלים עלינו. וכך אמר בעדותו:

"ת: יכול להיות שבתקופה הזו של בין 2004 ל-2006 היה לו שיפור בכאבים, קשה לי להעריך בכמה יש שיפור בכאבים, אבל זה שהוא לא פנה לרופא בהחלט היה לו שיפור בכאבים, אבל זה לא אומר שאין לו בעיה בגב,

ש: זה לא יכול להיות מצב שבן-אדם נפגע, טופל, הבריא ו... זה אדם צעיר, והולך הלאה בחייו, לא...

ת: נכון, זה יכול להיות בתנאי שאחר כך אין לו שוב חזרה של התלונות, אבל עובדה שהתלונות חזרו" (עמ' 4 ש' 24-28)

21.המשיב הפנה למיעוט התלונות על כאבי גב תחתון בתקופה שעד 2014, וטען כי מכך ניתן להסיק כי בתקופה הנ"ל המערער לא סבל מהפרעה ממשית בגב תחתון.

אולם מחומר הראיות התברר כי המערער שהה בברית המועצות בשנים 2011-2004, אם כי פנה לקבלת טיפולים בעת ביקוריו בארץ (ראה עמ' 7 לחוות דעתו של ד"ר פרידמן).

22.סוף דבר

המסקנה מכל האמור לעיל היא שהננו מקבלים את הערעור באופן חלקי, וקובעים קיומו של קשר סיבתי מסוג החמרה, בשיעור של 75%, בין כאבי גב תחתון מהם סובל המערער לבין האירוע נשוא הערעור.

23.המשיב ישלם למערער הוצאות המומחה מטעמו ד"ר פרידמן, וכן את חלקו של המערער בשכר טרחת המומחה מטעם הוועדה ד"ר רייכל, כנגד הצגת קבלות.

בנוסף ישלם המשיב למערער שכר טרחת עו"ד בסך של 12,000 ₪ בצירוף ריבית שקלית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י"א אלול תשפ"ה, 04 ספטמבר 2025, בהעדר הצדדים.