השופט צבי סגל - אב"ד
כתב אישום
1. הנאשם הורשע, על פי הודאתו שניתנה במסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן, בעבירה של מעשה סדום בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1), (4) ו-(5) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"); ובמספר עבירות של התעללות בקטין או בחסר ישע, לפי סעיף 368ג לחוק העונשין. בתחילה, כפר הנאשם בכתב האישום, ורק לאחר שמיעת מספר עדויות, לרבות עדותו של קטין נפגע העבירה, חזר בו מכפירתו והודה בעובדות כתב האישום המתוקן.
2. כתב האישום המתוקן מתאר מעשי אלימות ומין, אותם ביצע הנאשם כלפי קטינים, כחלק ממעורבותו במסגרת מעין-משפחתית אותה הנהיג ראש המשפחה ד' א' (להלן: "
ד'"). במועדים הרלוונטיים לכתב האישום התגורר ד' בירושלים בצוותא עם מספר רב של נשים וילדים, אשר סרו למרותו וראו בו מנהיג רוחני ואב המשפחה. בתחילה הכיר הנאשם את ד' בשל השתייכותם המשותפת לקבוצת חסידי הרב אודסר, מקרב חסידות ברסלב. במהלך תקופה של מספר חודשים התהדק הקשר בין השניים, והנאשם נחשף להתנהלות משפחתו של ד', אשר כללה החלת מערך ענישה משפיל ומבזה כלפי ילדי המשפחה. הנאשם השתלב במערך הענישה האמור, ואף שימש כידו הארוכה של ד', ביחד עם חלק מהנשים, בכל הנוגע לענישת הילדים, תוך שהוא מציע ונוקט שיטות ענישה ברוטאליות, באישורו של ד'.
בסמוך ליום 11.5.11, החליט ד' להעניש את בנו החורג י', יליד 1996, בשל חשדו כי י' פגע באחת מבנותיו, ל'. ד' ובני המשפחה כלאו את י' בחדר השירותים למשך הלילה, תוך שהם תוקפים אותו ומאיימים עליו. למחרת בבוקר נקרא הנאשם לבית המשפחה על מנת להשתתף בענישתו של י'. הנאשם נכנס לחדר השירותים, נעל את הדלת ואמר ל-י' כי בכוונתו לגרום לו "טראומה קטנה". או אז, השקה בכוח את י' ביין, ובעוד י' ערום, מרח על ישבנו שמפו ושאל אותו: "אתה רוצה שאעשה לך את זה במקל?"
בהמשך, הכניסו הנאשם ובני משפחה אחרים את י' לאמבטיה, אותה מילאו במים קרים, ודחפו בכוח פעמיים את ראשו של י' מתחת למים, תוך שניסו לגרום ל-י' להודות בכך שפגע ב-ל'. בתחילה, י' הכחיש זאת, אך לאחר שספג מכות אגרוף מהנאשם, הודה בכך. או אז, ד' הודיע לבני המשפחה ולנאשם שהם יכולים לעשות ב-י' כרצונם. הנאשם ובן משפחה נוסף לקחו את י' לחדר, הפשיטוהו מבגדיו ותחבו מקל לפי טבעתו. בשלב זה יצא הנאשם מהחדר בתואנה כי הוא הולך להביא מקל עבה יותר. או אז, ניצל י' את ההפוגה והתקשר למשטרה. בעקבות כך הסתיים האירוע והנאשם, בצוותא עם חלק מבני המשפחה, נמלטו לבית סמוך לטבריה. כתוצאה מאירוע זה דימם י' בגופו.
בעת שהות בני המשפחה באזור טבריה, החליט ד' לגרום לקטינה ח' לספר את שידוע לה על מעשיו של י'. לשם כך, היכו ד' ואחרים את ח'' באמצעות שוט, הפשיטו אותה באופן חלקי והטביעו את ראשה באמבטיה מלאת סבון לפרק זמן ממושך. הנאשם, אשר נכח במקום במהלך האירוע, סייע לאחרים ולא פעל על מנת למנוע זאת.
במהלך אותה תקופה, החליט ד' להעניש גם את בנו ש', יליד 1998, ויחד עם הנאשם ובני משפחה אחרים היכו את ש' מספר פעמים וגידפו אותו. במספר הזדמנויות בתקופה זו החדיר ד' מקל מטאטא לפי הטבעת של ש', כאמצעי ענישה, והנאשם, אשר נכח בעת התרחשות חלק מאירועים אלה, לא פעל על מנת למנוע זאת. כתוצאה ממעשים אלו דימם ש' מפי הטבעת ונגרמו לו כאבים עזים.
עוד מתואר בכתב האישום, כי במועד שאינו ידוע כעס הנאשם על י', נטל מספריים וגזז את פאותיו.
הנה כי כן, זו תמצית המציאות בה הודה הנאשם, שניתכה על כל מי שהתוודע לה עת נחשפה ברבים כמו מכה משנקת בסרעפת.
הראיות לעונש
3. לבית המשפט הוגשו תסקיר שירות המבחן וחוות דעת מטעם המרכז להערכת מסוכנות בעניינו של הנאשם. לא הוגשו ראיות לעונש מטעם המאשימה. מטעם ההגנה העידו העדים הבאים:
פרופ' אליעזר ויצטום, שערך חוות דעת פסיכיאטרית בעניין הנאשם;
מעסיקו של הנאשם;
אחות הנאשם;
אשת הנאשם;
והנאשם בעצמו.
כן הוגשו המוצגים הבאים:
חוות דעת עדכנית מטעם גב'
גליה גינרמן, נציגת המרכז לנפגעי כתות (
נ/1); מכתבים מיום 12.12.13 ומיום 6.1.14 מגב'
דפנה בדזובסקי-קושניר, עובדת סוציאלת קלינית ופסיכותרפיסטית (
נ/2 - נ/3); וכתב האישום שהוגש נגד נשותיו ובניו של ד' (
נ/4).
4.
תסקיר שירות המבחן וחוות הדעת מהמרכז להערכת המסוכנות בעניינו של הנאשם מפרטים בהרחבה רבה את נסיבות חייו של הנאשם. הנאשם יליד 1986, נולד וגדל בארה"ב למשפחה יהודית של חסידי חב"ד. בימי נעוריו נקלע לקשיים חברתיים ומשפחתיים והועבר למסגרות חינוך נוקשות מחוץ לארה"ב, במקסיקו ובג'מייקה. במסגרות אלו סבל הנאשם מהתעללות פיזית, מינית ונפשית. במשך הזמן התחבר הנאשם לחבורת חסידי ברסלב עמם השתמש בסמים, כאשר השימוש בסמים נתפש אצלם כחלק מחוויה דתית-רוחנית. לאחר שהכיר את אשתו עלו השניים לארץ והתחברו לקבוצת חסידי ברסלב, אשר דרכם הכירו את ד'. במהלך השנים, הן בארה"ב והן בארץ, עוד בטרם הכיר את ד', מצא עצמו הנאשם נתון להשפעתם של מנהיגים כריזמטיים במעגלים החברתיים בהם שהה.
שירות המבחן ומעריך המסוכנות התרשמו כי הנאשם התקשה להסתגל למסגרות לאורך חייו, וסבל מחוסר בטחון בסיסי אשר הוביל אותו לחפש משמעות ומסגרת, ולבסוף גם הוביל אותו להתחבר אל משפחתו של ד'. הערכת שני הגורמים היא כי הנאשם ביצע את המעשים על רקע השפעתו של ד', וכי הנאשם אינו סובל מפתולוגיה מינית המצריכה טיפול בעברייני מין. לפיכך, הסכנה העיקרית מהנאשם היא אפשרות של היסחפות חוזרת אחר גורמים כריזמטיים, אשר תחת השפעתם יבצע עבירות דומות. מעריך המסוכנות העריך את מסוכנותו של הנאשם כבינונית-גבוהה, אם כי סייג את הערכתו אך ורק לסיטואציה בה הנאשם ייסחף אחר מנהיג כריזמטי במסגרת חברתית דומה. עם זאת, מעריך המסוכנות ציין כי אין בידו הכלים המקצועיים הדרושים כדי לקבוע מה הסיכוי שהנאשם יתחבר שוב למסגרת כזו. שירות המבחן הצטרף למסקנתו של מעריך המסוכנות, והוסיף כי הנאשם מבטא כיום הבנה ומודעות לחומרת מעשיו ותוצאותיהם.
5.
פרופ' ויצטום נחקר אודות חוות הדעת הפסיכיאטרית שערך בעניינו של הנאשם, אשר הוגשה לבית המשפט עוד טרם חתימת הסדר הטיעון בין הצדדים. בחוות דעתו קבע פרופ' ויצטום כי הנאשם אימץ באופן מוחלט את תפישת עולמו המעוותת של ד', אשר נתפש בעיניו כ"צדיק" וכ"משיח", עד כי לא היה מסוגל להתנגד לו. בחקירתו הנגדית נשאל העד כיצד קביעתו מתיישבת עם העובדה שהנאשם, במספר מקרים שונים, ידע להתנגד לדעתו של ד' ונמנע מלפעול על פי הוראותיו. פרופ' ויצטום עמד על כך שלא ניתן לדבר במונחים של שחור ולבן בתיאור התנהגות אנושית. ככלל, הייתה לד' השפעה טוטאלית על הנאשם, אך בהחלט היו מקרים נקודתיים בהם הנאשם יכול היה לסרב להוראותיו. באשר למעשים המתוארים בכתב האישום, על אף שלא נעשו בהוראתו המפורשת של ד', העריך פרופ' ויצטום כי הם היו חלק ממנגנון אוטומטי לריצוי ד', באמצעות פעולה התואמת את ציפיותיו.
6.
מעסיקו של הנאשם העיד על חריצותו ועל השיפור שניכר באופיו במהלך עבודתו במסעדה.
7.
אחות הנאשם העידה על ניתוקו של הנאשם ממשפחתו במשך כל התקופה בה התחבר למשפחת ד'.