6 שנות מאסר בגין יבוא 18.5 ק"ג סם מסוג חשיש ממצרים לישראל

כללי

1.         הנאשם הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות של קשירת קשר לפשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק, יבוא סם מסוכן, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים והסתננות, לפי סעיף 2 לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) התשי"ד - 1954.

2.         בהכרעת הדין נקבע כי בתאריך 24.11.08 בסמוך לשעה 05:20, קבוצת מצרים בת כששה אנשים ובהם הנאשם, חצתה את הגבול העובר בין מצרים לישראל ונכנסה לישראל כשברשותה סם מסוכן מסוג חשיש במשקל של כ 18.5 ק"ג. שוטרי מג"ב שהיו במארב הורו להם לעצור ובשלב מסוים ירו לעברם וכתוצאה מהירי אחד מאנשי הקבוצה נהרג, שניים - ובהם הנאשם נפצעו והשאר ברחו לתחום מצרים.

3.         ב"כ המאשימה טען כי העבירות בהן הורשע הנאשם חמורות ונפוצות, כי גבול ישראל-מצרים ארוך ופרוץ וכוחות הבטחון מתקשים לפקח עליו וכי הסכנות הכרוכות בהסתננות לישראל חמורות ועל כן דרושה ענישה מרתיעה. הוא ביקש להשית על הנאשם מאסר בפועל ארוך ומשמעותי ומאסר על תנאי.

4.         ב"כ הנאשם טען כי בתי המשפט משיתים על מי שהורשעו במעשים כמעשי הנאשם מאסר לתקופה של שנתיים - שלוש. הוא הדגיש שמדובר בסם מסוג חשיש במשקל שאיננו "עצום". הוא ציין כי הנאשם נשוי ואב לשלושה שהגדול בהם בן 10, הוריו חולים ומצבה הכלכלי של משפחתו בכי רע. הוא ביקש להתחשב בעובדה שכשהנאשם הסתנן לישראל הוא נורה ע"י לוחמי מג"ב, נפצע ונזקק לטיפול רפואי משמעותי ובעובדה שהוא נתון במעצר מזה כשנה וחצי. הוא טען כי מאסר לתושב זר שאיננו זוכה לחופשות ושמשפחתו אינה יכולה לבקרו, קשה במיוחד וביקש שיוטל על הנאשם עונש מתון שלא יעלה על שנתיים.

דיון והכרעה

1.         העבירה של יבוא סמים מסוכנים, היא מהחמורות שבחוק העונשין. העונש הקבוע לצדה - 20 שנות מאסר, מדבר בעדו.

יבוא סם מסוכן מצוי בחלק העליון של מידרג החומרה שבתוך עבירות הסמים. הוא בבחינת אבי אבות הטומאה, המוסיף שמן על מדורה שהחברה בישראל - כמו ברוב מדינות העולם, משקיעה מאמצים להנמיך את להבותיה.

2.         בנסיבות ענייננו, חומרה מיוחדת נעוצה בכך שהנאשם הוא תושב מצרים שהסתנן לישראל כדי להביא אליה סמים.

3.         בענישת עברייני סמים, השיקול ההרתעתי הוא השיקול העיקרי. ככלל, לו הבכורה ושיקולים אישיים של הנאשמים ושיקומם, נדחים מפניו. (ראה ע"פ 3820/09 מדינת ישראל נ' חיים אוחיון ופסקי הדין המאוזכרים שם).

4.         גבולות מדינה מסמנים את תחום ריבונותה. גניבתם, פוגעת בריבונות. בישראל, מעבר להיבט עקרוני זה, יש לשמירת הגבולות - במיוחד לגבול ישראל מצרים, היבטים נוספים בעלי חשיבות עליונה ובראשם ההיבט הבטחוני.

גבול ישראל מצרים הוא גבול ארוך שככלל אינו מוגן במכשול טבעי או מלאכותי וקל יחסית לגנבו. בפועל, נסיונות של גורמים שונים - ובהם חבלניים, להיכנס דרכו לתחומי ישראל שלא כדין, הפכו לשגרה מדאיגה הטומנת בחובה סיכונים רבים והמדינה משקיעה משאבים ניכרים להתמודד מולם.

5.         יש להניח שהמניע העיקרי להברחת הגבול לישראל בנסיבות שאינן קשורות לפעילות חבלנית, הוא הרווח הכספי הכרוך בכך ושהעוסקים במלאכה זו עורכים לעצמם שיקולי כדאיות והם משקללים גם את סיכויי תפיסתם ואת העונש הצפוי להם אם יתפסו.

כאן המקום לציין כי הנאשם מסר בעדותו (עמ' 21 מש' 17) כי הוא משתכר "לפעמים 50 גינין לפעמים 100 גינין" לחודש והתמורה שקיבל על פעולתו - שהיתה אמורה להימשך שעות ספורות בלבד, היתה של 500 גינין. וכי באמרתו במשטרה (ת/2 עמ' 2 ש' 32) מסר כי בעבר חצה את הגבול לישראל חמש או שש פעמים, עם אנשים אחרים מאלה שהיה אתם הפעם.

6.         ענישת אלה המבריחים את הגבול לישראל תוך ביצוע עבירות פליליות, מכוונת בעיקר להרתעה וליצירת מצב בו יצא שכרם של העבריינים בהפסדם. על כן, יש לגזור עונשים שיהיה בהם כדי להרתיע. יש להניח שהנאשם וחבריו אינם מתעניינים בעקרונות המובעים בפסקי הדין של בתי המשפט בישראל ואינם מתרשמים ממילים המתארות את חומרת התופעה ומגנות אותה. הדבר היחידי שמעניין אותם - העשוי להשפיע על בחירתם בהקשר זה, הוא השורה התחתונה של גזר הדין.

7.         בע"פ 3793/96 מדינ"י נ' סלאם טייה ואחר (פורסם ב"נבו") שניתן בשנת 1996 נאמר:

"עדים אנו לתופעה של יבוא סמים בכמויות גדולות ממצרים לישראל. המדובר בגבול אשר המעבר דרכו קל יחסית, וכדי להרתיע בפני הברחות בגבול זה, אם של סמים ואם בכלל, מן ההכרח שלעונשים המוטלים על ידי בתי המשפט יהיה אלמנט ממשי של הרתעה".

מאז חלפו שנים ולא רק שהתופעה המתוארת אינה מתמתנת, אלא שהיא אף הולכת ומתגברת. הדבר מלמד, בין היתר, כי הענישה הקיימת אינה מרתיעה דיה.

8.         האינטרס הציבורי בשמירת גבולה הדרומי של המדינה והאינטרס הציבורי במלחמה בסמים ובמיוחד ביבואם לישראל, מתלכדים בענייננו ומורים לעבר הטלת עונש חמור.