6 חודשי מאסר בפועל לנאשם בעבירת סחיטה באיומים במסגרת פרשת מרמה בתחום הנדל"ן

1. הנאשם הורשע על פי הודייתו בכתב אישום מתוקן המייחס לו עבירות של סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק") וקשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק.

כתב האישום

2. כתב האישום המתוקן מייחס לנאשם את האישום ה- 14 שבכתב האישום המקורי אשר הוגש כנגד כלל הנאשמים. זאת, על רקע אישומים 1-13 לכתב האישום, המייחסים לנאשמת 1 שורה של עבירות מרמה בהיקף של 24,193,817 ₪, בגדר עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, ניסיון לקבלת דבר במרמה, זיוף מסמך בכוונה לקבל דבר, שימוש במסמך מזויף, קשירת קשר לביצוע פשע, סחיטה באיומים, הלבנת הון שימוש במרמה, עורמה ותחבולה בכוונה להתחמק ממס, ניהול פנקסי חשבונות כוזבים והשמטת הכנסות מדו"ח.
3. על פי עובדות כתב האישום, הנאשם קשר קשר עם יתרת הנאשמים, במטרה לסחוט את עו"ד יהודה זינגר (להלן: "עו"ד זינגר"). כתב האישום מתאר כי לנאשם ולעו"ד זינגר היכרות מוקדמת דרך מכר משותף. בתאריך 10.10.15, יצר הנאשם קשר עם עו"ד זינגר ואמר לו שעליהם להיפגש, נוכח ששמע כי מדברים על עו"ד זינגר "בצורה לא טובה" בעולם התחתון. בהמשך, נפגשו הנאשמים 2 ו- 3 עם עו"ד זינגר בבית קפה בתל-אביב. הנאשם הציג את הנאשם 3 כשותפו. הנאשם 3 אמר לעו"ד זינגר כי הוא ורואי החשבון מוסא סאבא ואיברהים אל-לולו, העובדים בחברות שבבעלות עו"ד זינגר, גנבו מהנאשמת 1 סכום של 6 מיליון ₪ וכי החוב עבר לגורמים בעולם התחתון שמטרתם לגבות ממנו את הכסף. עו"ד זינגר והנאשמים 2-3 סיכמו ביניהם להיפגש עם אותם גורמים בעולם התחתון. למחרת, מסר הנאשם 3 לעו"ד זינגר כי עליו להגיע לאורווה בכפר ג'ואריש שברמלה (להלן: "האורווה") והסביר לו כיצד להגיע למקום.

במהלך מספר ימים עובר ליום 11.10.15, ניסה הנאשם 3 להתקשר למשרדו של רו"ח סאבא וביום 11.10.15, הגיעו הנאשם 3 ואדם נוסף למשרדו של רו"ח סאבא, אשר לא נכח במקום באותה עת. למחרת, שוב הגיעו הנאשם 3 ואדם אחר למשרדו של רו"ח סאבא. הנאשם 3 מסר לאחרון כי שמו השתרבב בהקשר של עסקת מקרקעין עם הנאשמת 1 ועו"ד זינגר וכי מתקיימת פגישה בנושא. רו"ח סאבא השיב כי לא ידוע לו במה מדובר והנאשם 3 והאחר עזבו את המקום. ביום 13.10.15, התקשרו הנאשמים 3-4 לרו"ח סאבא, אשר לא ענה לשיחה. במהלך מספר ימים עובר ליום 12.10.15, במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, התקשר הנאשם 3 לרו"ח אל-לולו וביקש ממנו שיגיע לפגישה באורווה שאליה עתיד להגיע גם עו"ד זינגר, אך הלה סירב לכך.

ביום 12.10.15, הגיע עו"ד זינגר לאורווה, שם פגש בנאשמים 3-4 ובאחרים, אחד מהם בשם סאמר (להלן: "סאמר"). הנאשם 3 ביקש מעו"ד זינגר להרחיק את מכשיר הטלפון הנייד שלו, נטל אותו מידיו והכניסו לרכבו. הנאשם 4 הציג עצמו כמייצג את הנאשמת 1. עו"ד זינגר שאל את הנוכחים האם נאשם 4 ייצג את הנאשמת 1 בבית המשפט. בתגובה, אמר אחד מהנוכחים כי "אין כאן בית משפט... לצדק שלנו לא צריך בית משפט".

בהמשך, אמר סאמר לעו"ד זינגר כי הנאשמת 1 טוענת שהוא גנב ממנה סכום של 6 מיליון ₪ ובכך פגע בה קשות. עו"ד זינגר השיב כי הגיע לפגישה זו כדי לנקות את שמו, שכן מדובר בטענות סרק אשר נדחו כבר במפגש שהתקיים בביתו של מר יוסי הררי שבקיסריה וכי הוא אינו מתכוון להידרש לבירור כל פעם לפני גורם אחר. בתגובה, מסר לו מי מהנוכחים: "זה תחנה אחרונה וזה תלוי בך. זאת תחנה אחרונה שלך ושלנו". עו"ד זינגר שטח לפני הנוכחים את טענותיו לפיהן הנאשמת 1 ביצעה מעשי מרמה, היא זו שחייבת כסף לאנשים וכי מסר גם תלונה במשטרה על כך. סאמר קבע פגישה נוספת עם הנאשמת 1 ועם זינגר, למחרת היום. בשלב זה, התברר לנוכחים כי עו"ד זינגר נושא עליו מכשיר הקלטה (להלן: "המכשיר"). סאמר כעס, חטף את המכשיר מידו של עו"ד זינגר והעבירו לאחר. עו"ד זינגר אמר כי המכשיר לא הקליט וסאמר אמר לו כי המכשיר מוחרם. בהמשך זרק לעברו של עו"ד זינגר כסף כדי שיקנה מכשיר הקלטה חדש. זינגר החזיר את הכסף ואמר כי על המכשיר יש מידע אישי והוא איננו למכירה. סאמר התקרב אל זינגר עד כדי מרחק נגיעה ואמר לו: "הטייפ הזה מוחרם. אני לא עושה בירור איתך. אתה זבל. אני חותך את זה ותסתלק מכאן לפני שתיפגע... אתה תסתלק מפה עכשיו לפני שתיפגע ואני אגיד לך עוד משהו, שאותי לא תראה בחיים שלך אבל אתה תשמע מאיתנו המון". עו"ד זינגר הלך לרכבו ופנה לנאשם 4, בהיותו חבר למקצוע עריכת הדין, בבקשה שיסייע לו לקבל את המכשיר. הנאשם 4 השיב לו כי הם אינם נמצאים במשרד עורכי דין. בהמשך, פנה עו"ד זינגר לנאשם 2 בבקשה כי יחזיר לו את מכשיר ההקלטה. הנאשם 2 מסר לו כי הם אינם מעוניינים בכך וכעס עליו שהקליט אותו בפגישתם הראשונה.

בתאריך 13.10.15, הזמין הנאשם 4 את עו"ד זינגר לפגישה בביתו שבלוד. בפגישה זו, נטל הנאשם 4 את מכשיר הטלפון הנייד של עו"ד זינגר, בהסכמתו והניחו על מדף מרוחק, תוך הבטחה כי יחזירו בתום הפגישה. הנאשם 4 טען כי עו"ד זינגר חייב לנאשמת 1 סכום של 6 מיליון ₪. עו"ד זינגר הכחיש זאת מכל וכל. אז, התקשר הנאשם 4 לנאשמת 1 בנוכחותו של עו"ד זינגר והשניים שאלו אותה שאלות שונות, עד אשר הנאשם 4 סיים את השיחה ואמר לעו"ד זינגר כי הוא שמע את הטענות והוא נותן פסק דין, לפיו על עו"ד זינגר לשלם לנאשמת סכום של 6 מיליון ₪. עו"ד זינגר שב וטען כי על הנאשמת 1 לשלם סכום של 2 מיליון ₪ ללקוחותיו. הנאשם 4 כעס על עו"ד זינגר וטען כי הוא אינו מכבד אותו בביתו, כי הוא מנסה לעזור וכי על עו"ד זינגר להימנע מלהסתבך עם הנאשמת 1 ועם האנשים שבסביבתה. עו"ד זינגר מסר לנאשם 4 כי לא ייתן יד לניסיונות סחיטה כנגדו וביקש את המכשיר. הנאשם 4 השיב לו כי יקבל את מכשיר רק במסגרת הסכם כולל וכי תוכנו של המכשיר, ממנו "הם" הכינו עותקים, עלול להביא למאסרו. עו"ד זינגר המשיך לבקש את המכשיר והנאשם 4 השיב לו כי מדובר באנשים "לא פשוטים", שהוא עצמו אינו קשור אליהם אך הוא רק מנסה לעזור לו.

כעבור מספר ימים, התקשר הנאשם 4 אל עו"ד זינגר וביקש אותו שיסיר את צווי עיכוב היציאה מן הארץ אשר הוטלו על הנאשמת 1. זינגר השיב כי לא הוא שביקש צווים אלו. ביום 16.10.15, שלח הנאשם 4 מסרון לעו"ד זינגר, בו ציין לפניו כי הוא אינו מייצג עוד את הנאשמת 1.

ביום 24.11.15, נתפס המכשיר בידי הנאשם.

הסדר הטיעון

4. הנאשמים 2-3 הגיעו להסדר טיעון עם המאשימה, לפיו יודו בעבירות המיוחסות להם, יורשעו בביצוען והמאשימה תעתור לעונש מאסר בן 6 חודשים לריצוי בפועל ובניכוי ימי מעצרם, בעוד שההגנה תעתור לעונש של 6 חודשי מאסר אשר יבוצעו בעבודות שירות, ללא ניכוי ימי המעצר. זאת, בצירוף מאסר על תנאי ופיצוי כספי לפי שיקול דעתו של בית המשפט.
5. הסדר הטיעון אושר והנאשמים 2-3 הופנו לממונה על עבודות השירות לבחינת התאמתם לביצוע העונש על דרך זו. יצוין כי גם הנאשם 4 הגיע להסדר טיעון עם המאשימה, לאחר שהודה בביצוע עבירה של איומים במסגרת כתב אישום מתוקן. רכיבי ההסדר עמו כוללים עונש מאסר בן 4 חודשים, כשהמאשימה תעתור לריצויו מאחורי סורג ובריח וההגנה תעתור לריצויו בעבודות שירות, בתוספת למאסר על תנאי ופיצוי כספי.

עתירות הצדדים ותמצית טענותיהם

6. בהתאם להסדר הטיעון, עותרת המאשימה להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל בן 6 חודשים. המאשימה מדגישה את עברו הפלילי של הנאשם, הכולל 9 הרשעות קודמות, ביניהן עבירות של סחיטה באיומים, חטיפה, הצתה ועבירות אלימות. כן הודגש כי הנאשם ריצה בעבר 5 מאסרים, שתקופתם הכוללת עולה לכדי 12 שנים. המאשימה סבורה כי הגם שחלקו של הנאשם בעבירות המיוחסות לו קטן מזה של יתרת הנאשמים, יש לייחס חומרה יתרה לכך שהיווה חוליה מקשרת בין המתלונן לבין יתרת הגורמים המעורבים וניצל את היכרותו עם עו"ד זינגר כדי לבצע כנגדו את העבירות שבהן הורשע. המאשימה סבורה כי יש להתחשב בכך שבמקרה הנדון, אין המדובר בעבירה נקודתית, כי אם באירוע שנמשך על פני תקופה לא מבוטלת ובו השתתפו מספר גורמים, עובדה שהצריכה תיאום, תכנון ומודעות מלאה מצד הנאשם. המאשימה טוענת כי גורמים אלו מחייבים השתת עונש של מאסר בפועל על הנאשם, כעתירתה.
7. הנאשם, מנגד, עותר לריצוי עונש המאסר מושא ההסדר בעבודות שירות. הנאשם הדגיש כי הודה בעבירות המיוחסות לו בהזדמנות הראשונה, חסך מעו"ד זינגר את הצורך להעיד כנגדו ושיתף פעולה עם היחידה החוקרת. כן הודגש כי הנאשם הוא זה "שנלחם" על מנת לקיים הליך גישור בתיק, אשר בסופו של יום הוביל להסדר הטיעון בעניינו. הסנגורית הוסיפה וטענה, כי הנאשם עובד כקבלן בניה, מנהל אורח חיים נורמטיבי והוא אב ל-4 ילדים. בנוסף, הודגש כי עברו הפלילי של הנאשם ישן ובמיוחד עבירת הסחיטה באיומים שבה הורשע. ב"כ הנאשם הוסיפה וטענה, כי המעשה המיוחס לנאשם אינו בגדר עבירה "קלאסית" של סחיטה באיומים ויש לאבחן בו נסיבות מקלות, הכוללות את העובדה כי עו"ד זינגר נחקר כחשוד בפרשה, את העובדה כי התלונה כנגד הנאשם הוגשה רק לאחר חקירתו של עו"ד זינגר כחשוד וכי התיק המתנהל כנגדו טרם נסגר. הסנגורית סבורה כי מנסיבות כתב האישום, נחזה כי עו"ד זינגר בעצמו קשור לגורמים בכירים בעולם התחתון וכי התנהל בעצמו בדרך של פתרון סכסוכים באמצעות עבריינים. נסיבה מקלה נוספת, לשיטת הנאשם, מצויה בחלקו הפעוט, בעבירות המיוחסות לו, המתמצה בנוכחותו בפגישה עם עו"ד זינגר בבית הקפה, בה מיעט לדבר. עוד הודגש, כי לנוכח ההיכרות המוקדמת של הנאשם ועו"ד זינגר, אין לראות בפגישה זו כמעשה של סחיטה באיומים, אלא כמפגש בין חברים בנוגע לסכסוך ששרר בינו לבין הנאשמת 1. הסנגורית הוסיפה וטענה, כי חלקו של הנאשם בעבירות שבהן הורשע, לא כלל שימוש באלימות, או רכיב תוצאתי של הסחיטה, שכן הוא לא קיבל דבר מהמתלונן, לא פגע בחירותו ולא היה רכיב של תחכום, או תכנון דקדקני במעשיו.

עוד נטען כי מדיניות הענישה בעבירות כגון דא מלמדת שמתחם הענישה וסוגו, תלוי, בין היתר, בסוג האיום, בגובה סכום הסחיטה, בנסיבות המעשה ובזהות הנסחט. מודגש כי במקרה הנדון, לא מדובר בסחיטה של סכומי כסף כלשהם, חלקו של הנאשם במעשה לא נמשך זמן רב, תכני האיומים לא היו ברף הגבוה ולמעשה, הדברים שמסר הנאשם למתלונן לא כללו איומים כלשהם.

שני הצדדים תמכו טענותיהם באסמכתאות.