פלוני נ' עמיר שיווק והשקעות בחקלאות בע"מ

תביעה לפיצויים בגין נזק גוף.

כתב התביעה:

1.על פי הנטען בכתב התביעה – בתאריך 30.8.2020 עבד התובע – יליד 1983 – במפעל של הנתבעת 1 ,( להלן: "הנתבעת") לייצור קרטונים ; במהלך עבודתו על במה מוגבהת ומאולתרת המורכבת משני משטחי עץ המוצבים אחד על השני – לצורך ביצוע עבודה מול מכונת ייצור – החליק המשטח לפתע מתחת לרגליו של התובע ; התובע נפל ארצה יחד עם ערימת קרטונים בה אחז ועקב כך נגרם לו שבר ביד שמאל.

2.לטענת התובע – מדובר בבמה מאולתרת – חלקלקה ולא יציבה ; משטחי העץ מהם אולתרה הבמה לא קובעו לרצפה וכללו מרווחים מסוכנים.

3.התובע עותר לחייב את מעסיקתו – הנתבעת בגין נזקיו בהתבסס על עוולת הרשלנות . לטענתו – הנתבעת לא סיפקה לו סביבת עבודה בטוחה; חשפה אותו לסיכון ולא נקטה אמצעי זהירתו למניעת התממשותו של הסיכון.

4.לכתב התביעה צורפו תמונות של הבמה אשר לטענת התובע עמד עליה בעת התאונה. הוגשו גם כמוצג נ/5 .

כתב ההגנה:

5.נתבעת 2 ,(להלן: "המבטחת") הגישה כתב הגנה מטעמה ומטעם הנתבעת.

6.בכתב ההגנה – כפרו הנתבעות הן בעצם התרחשות התאונה – והן בנסיבות הנטענות; חלקו על קיום חבות משפטית וכפרו בגובה הנזק; הוסיפו וטענו – כי יש להשית על התובע רשלנות תורמת בשיעור 100% .

חוות דעת מומחה בית המשפט – 

7.ד"ר אורן סריג שמונה מטעם בית המשפט – שלא בהסכמת הצדדים – קבע כי לתובע נותרה בעקבות התאונה נכות צמיתה בשיעור 10% על פי סעיף 35(1)(ב) ; עוד קבע כי התובע יתקשה בעתיד בעבודה פיזית מאומצת ויוכל לבצע עבודה משרדית; ייתכן כי יזדקק בעתיד לטיפולים שונים כגון טיפולים פיזותרפיים וכדורים נוגדי דלקת.

העדויות:

עדות התובע:

8.התובע חזר בתצהיר עדותו הראשית על עיקרי כתב התביעה והוסיף כי הבמה שהייתה מפגע מסוכן היוותה את הגורם הבלעדי לנפילתו ולפגיעתו; עקב התאונה בוצע לו קיבוע גבס בהרדמה ;

9.עוד טען כי סובל מכאבים קשים; רגישות; תחושת נימול והגבלה בתנועות; נזקק לטיפולים פיזותרפיים; הכאבים גוברים בלילות – דבר שפוגע באיכות השינה; מתקשה בהחזקת חפצים, הפעלת מכשירים , הרמת משא כבד, קשירת נעליים או כל פעולה הכרוכה בכיפוף היד.

10.התובע הוסיף וטען כי בשלושת החודשים שלפני התאונה השתכר סך של 6,713 ₪, 9,493 ₪, ו- 6,338 ₪. אחרי התאונה היה מושבת מעבודה 3חודשים רצופים; חזר לעבודה בדצמבר ובינואר שוב יצא לחופש מחלה ; בחודש אפריל עבר לעבוד במקום חדש – "סט קרטון" בתפקיד דומה ( אריזה); שכרו השתפר במעט ונע בין 8,000 ₪ ל 10,800 ₪ - ממוצע של 9,378 ₪ בכל חודש; החל משנת 2024 עבר למקומות עבודה אחרים ושכרו נע בין 6,500 ₪ ל 10,700 ₪ ;אלמלא התאונה – יכול היה לעבוד שעות נוספת ולהרוויח יותר; צורפו תלושי שכר לפני ואחרי התאונה.

11.א.בחקירתו הנגדית השיב – כי כיום עובד על מלגזה ב"כתר" במשרה מלאה משבע עד ארבע

וחצי , לפני זה עבד ב"סט קרטון" כמלגזן ועובד מכונות – "מפעיל את המכונה מחכה לקרטון

שיגיע אלי לסרט , אני עובד לסרט לצד שני לוקח את החבילות אני מסדר על המשטח";

המשכורת שלו נעה בין תשע לעשר אלף ₪ אך זה כולל 1,000 ₪ נסיעות ; אצל הנתבעת הפסיק

לעבוד משום שסגרו את המפעל;

11.ב.לגבי נסיבות התאונה השיב כי הוא עבד מול המכונה שמייצרת את הקרטונים "אני מכניס

אותו לתוך המכונה זה יוצא לצד שני אז אני מחכה לו בסרט קושר אותו ואני שם אותו על

המשטח", הוא היה צריך לעמוד על המשטחים "כי אי אפשר, אתה לא יכול לקחת את החבילות

של הקרטון ולקשור אותם במכונה קשירה ככה עם חוט זה גבוה, אתה צריך עוד מדרגה שתעלה

על זה שתגיע לגובה של הקרטון עם חוט, תכניס לתוך המכונה שתקשור אותו ותסחוב אותה

ותרד עוד מדרגה למטה שתשים על המשטח עוד שתי מטר אחורה".

הוסיף כי "בעל הבית , בעל הבית רוצה ככה גובה , מה אני אגיד לו?" "הוא מחליט, אני לא יכול

להחליט לו כמה לשים קרטונים." "עכשיו הקרטונים עוד גבוה ככה ממני אז אני לא יכול לעשות

את החוט ככה, אני צריך לעלות על המדרגה כדי לעלות על הקרטונים ולשים את החוט ולקשור

אותם ולהוריד אותם עוד מדרגה למטה." "אני עולה על העץ בגלל שאני אגיע לקרטונים לקשור

אותם, איך אני אקשור אותם?"

11.ג.הוסיף ואמר כי ביום התאונה – כשעלה על המשטח הקרטונים החליקו והמשטח נשבר ולכן

רגלו נתקעה והוא נפל; כשעומת עם כך שעל פי התצהיר שלו הבמה של המשטחים היא שהחליקה

ואין זכר לכך שהמשטח נשבר השיב כי – " לא, נשבר המשטח" וכי הוא לא יודע לקרוא ולכתוב;

לא ידע לתת הסבר מדוע לא נכתב בתצהירו כי המשטח נשבר; לאחר מכן חזר ואישר כי המשטח

החליק;

11.ד.עוד השיב בחקירתו הנגדית כי בעת התאונה אחיו היה בחוץ; בהתחלה חשב שמדובר במכה

קטנה; אחרי 40 דקות היד התנפחה; הוא הודיע מיד לבעל הבית חומי יזרעאלי , ( להלן:

יזרעאלי") ; בבית החולים אמר להם כי מדובר בתאונת עבודה; אולי מהלחץ ורעש שהיה שם

הם לא קלטו טוב ולא רשמו;

11.ה.כשעומת עם תיאור התאונה בטופס דמי פגיעה – נ/4 שם כתוב כי "נתקלתי במשטח

ונפלתי על היד" ולא כתוב כי המשטח נשבר השיב כי הוא לא יודע לקרוא ולכתוב "הוא בעל בית

מילא לי טפסים הוא אמר לי אני יעזור לך אז אני האמנתי בזה, עכשיו אם הוא כתב משהו אחר 

אני לא יודע את זה";

11.ו. הוסיף ואמר כי כשנפגע רק הוא ואחיו היו במפעל " אז יצאתי לצד שני לאח שלי אמרתי אני

נפלתי", האח ראה שהמשטח היה שבור.

11.ז.כשהתבקש להדגים את התאונה תיאר כי במהלך הירידה מהמשטח תוך כדי החזקת חבילת

קרטונים המשטח נשבר ואז הוא נפל ורגלו נתקעה במשטח.

עדות האח מ' ע':

12.אחיו של התובע מ' ע' (להלן:" מ'") מסר בתצהירו כי ביום התאונה עבד ביחד עם התובע באותו מפעל; במפעל יש 7 מכונות וליד כל מכונה במה מוגבהת ומאולתרת המורכבת משני משטחי עץ היושבים אחד על השני; כדי לעבוד על המכונה – צריך לעמוד על אחת הבמות הללו; בעת התאונה הוא היה במפעל אך עבד בחוץ על מלגזה ; לכן לא ראה את התאונה באופן ישיר – אך אחרי שקרתה סיפר לו התובע כי נפל מאחת הבמות וכי הוא סובל מכאבים – במיוחד בגב וביד שמאל; היה צפוי מבחינתו כי זה יקרה כי גם הוא עבד על הבמות ; הבמות מסוכנות, חלקלקות, אינן מקובעת לרצפה ובהן רווחים שמסכנים את העומד עליהן; לא ננקטו שום אמצעי זהירות על ידי הנתבעת למניעת נפילה העובדים מהבמות ; אין לו ספק כי הבמה היא מפגע מסוכן והיא זו שגרמה לנפילתו של התובע.

13.בחקירתו הנגדית השיב כי ביום התאונה היו במפעל רק הוא והתובע; בזמן התאונה הוא

היה בחוץ, עבד על מלגזה; התובע סיפר לו כי "נפל כאילו היה עובד על המשטחים האלו קושר

את הקרטונים ונפל" "כן, הוא אמר לי ככה נפלתי עם המשטח הזה".

דיון והכרעה:

לאחר ששמעתי – ברוב קשב – את העדויות ובחנתי את המוצגים, את סיכומי הצדדים ואת הפסיקה הרלוונטית – באתי למסקנה כי עלי לקבל את התביעה.

האם הוכח עצם הנפילה מבמה מאולתרת המורכבת משני משטחי עץ– 

14.שוכנעתי כי התובע נפגע עקב נפילתו במהלך עבודתו מבמה מאולתרת המורכבת משני משטחי עץ המונחים אחד על גבי השני כפי שעולה מהתמונות שצורפו לכתב התביעה. וראו נ/5.

14.א.את קביעתי זו אני מבסס על הראיות, הממצאים והשיקולים שלהלן:

14.א.1.עדותו של התובע עשתה עלי רושם חיובי ואני נותן בה אימון מלא. אף כי לגבי מנגנון הנפילה מהבמה חל חוסר דיוק בגרסתו, הרי שלגבי עצם הנפילה מהבמה הוא נצמד לגרסה זו ולא נסתר.

14.א.2.הנתבעת חתמה על טופס 211 ( דמי פגיעה ) המיועד לדיווח למוסד לביטוח לאומי לפיו "בזמן העברת קרטונים מהמכונה למשטח נתקלתי במשטח ונפלתי על היד".

14.א.3.מנהל הנתבעת שחתם על טופס 211 לא הוזמן למתן עדות.

14.א.4.חתימת המעסיקה הנתבעת על טופס 211 מהווה הודאה כי התובע נפל תוך כדי הובלת הקרטונים מהמכונה.

14.א.5.עדותו של מ' נותנת חיזוק נוסף ממשי לעדותו של התובע. אני ער לכך כי מדובר באחיו של התובע ( וראו לעניין זה את הוראת סעיף 54 (2) לפקודת הראיות) – אך גם עדות הטעונה סיוע יכולה לשמש סיוע ולמצער תוספת בעלת משקל.

לעניין משקל עדותו של מ' יש להעיר שתיים אלה:

האחת –  מדובר בעדות על אמירה שאמר התובע בעקבות תאונה בה נשברה ידו. זהו אירוע מרגש שעונה על הגדרת חריג ה "רס ג'סטה". מכאן שהעדות קבילה. ראו לעניין זה פסק הדין בת"א מחוזי מרכז 16669-06-10 שפילברג ואח' נ' בלולו.

ראו גם דבריו של "המלומד יעקב קדמי בספרו על הראיות חלק שני (2009) בעמ' 588":

"... בהקשר הנדון כאן, משמש המושג 'רס גסטה' אכסניה לקבוצת אימרות המוכרות כחריגים לכלל הפוסל עדות מפי השמועה. המכנה המשותף המאגד אימרות אלו לקבוצה אחת נעוץ בכך, שעל-פי היכולת לסמוך על אמיתותן קרובות יותר הן ל'עדות מקור' מאשר ל'עדות מפי השמועה'; ועל כן, ניתן להעביר לעניינן את נקודת הכובד מעניין הקבילות לשאלת המשקל".

ההתייחסות לעניין "אימרה ספונטנית בתגובה להתרחשות אירוע מרגש" נאמר (שם, בעמ' 590)":

"הטעם המצדיק את החריג לגבי אמירות כאלו, נעוץ בכך שהאימרה מהווה תגובה ספונטנית מיידית לאירוע מרגש פתאומי, בנסיבות שאינן מקימות יסוד לחשש שהתגובה כוזבת".

"...ב) נראה כי לאימרה המתקבלת כראיה מכוחו של חריג זה משקל עצמאי משלה; ובתור שכזו בכוחה להתווסף לעדותו של האמור ולחזק את מהימנותה (אם למעלה מזה)".

השנייה – עדותו של מ' אינה באה "ממקור נפרד ועצמאי" וזאת מאחר שהיא מהווה חזרה על דברים שאמר התובע. מכאן שניתן להתווכח אם היא מהווה סיוע אם לאו. יחד עם זאת – ניתן למצוא בה חיזוק ממשי לגרסתו של התובע. זה המקום לציין כי על פי דבריו של התובע שלא נסתרו – לא היה עובד אחר במפעל ומכאן שאין לזקוף לחובתו אי הבאת עדים אחרים שאינם מעוניינים בטובתו.

14.א.6.ועוד אוסיף – כי משכה תשומת לבי טענתו של התובע כי נפגע בגב – טענה שחזר עליה מ'. זאת אף כי אין טענה לנכות בגב. הפגיעה בגב – נוסף לפגיעה בשורש כף היד – תואמת מצב באו אדם מחליק ונופל אחורה כשהוא מחזיק משא כבד וגדול כגון ערימה של קרטונים. ( ראו התמונות נ/ 5).

14.א.7.הודאת הנתבעת הטמונה בחתימה על טופס 211 בצירוף עדותו של מ' ובהינתן האימון המלא שאני נותן בעדות התובע – אדם פשוט חסר תחכום שאינו יודע קרוא וכתוב – מהוות בסיס לקבלת גרסתו של התובע אפילו אם נתייחס אליה כאל עדות יחידה של בעל דין.

מנגנון הנפילה:

15.בא כוח הנתבעת השליך יהבו על כך שהתובע מסר – לטענתו – מספר גרסאות סותרות. אינני סבור כי הודעה בה אמר כי נפל ונחבל – מבלי להוסיף פירוט – סותרת הודעה אחרת בה אמר כי החליק מעל משטח עץ ונפל. פרטים נוספים אינם סתירה.

16.יחד עם זאת – אין לכחד כי בחקירתו הנגדית אמר כי נפל עקב שבירת המשטח לאחר שבתצהיר עדותו הראשית ובכתב התביעה תיאר החלקה ולא דיבר על שבירה של המשטח. שוני זה גרם לי התלבטות – אך לאחר ששקלתי את המכלול כולו ובהיתן האימון המלא שאני נותן בעדותו של התובע – אינני סבור כי הבדל זה כשלעצמו מצדיק גזירת דין התביעה לדחייה. יש לשים לב כי שבירת המשטח והחלקה ממנו הן לא בהכרח התרחשויות שמוציאות אחת את השנייה ויכולות בהחלט לבוא אחת אחרי השנייה. כך גם היתקעות הרגל במשטח.

17.אוסיף ואומר – כי המנגנון המדויק של הנפילה מהבמה אינו עיקר אלא עצם הנפילה מאותה במה מאולתרת ומסוכנת. בין אם החליק; בין אם נתקעה רגלו ובין אם נשבר אחד השלבים של המשטח מתחת לרגליו – אין לכך השלכה על עצם הרשלנות המתבטאת במתן הוראות לעמוד על במה מאולתרת ולא יציבה המורכבת משני משטחי עץ שאינם מחוברים ואינם מקובעים לרצפה. (ראו התמונות נ/5).

18.לעניין קבלת גרסתו של בעל דין חרף סתירות שנמצאו בהודעות שונות שמסר לעניין נסיבות התאונה בתביעת נזיקין ראו פסק דינה של כב' השופטת אסתר שטמר – מחוזי מרכז לוד בפסק דין ת"א 64173-01-15 פריג' נ' ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ.

אחריות – 

19.מיותר לשנן את הפסיקה בדבר חובתו של מעסיק לספק לעובדו סביבת עבודה בטוחה ולנקוט אמצעי זהירות למניעת התממשות סיכונים הנשקפים לגופו של העובד במהלך עבודתו.

20.א.במקרה דנא – עיון בתמונות של הבמה ושיטת העבודה נ/5 מלמד עד כמה משטח העבודה היה מוסכן. זוהי במה מאולתרת הבנויה משני משטחי עץ המשמשים על פי ייעודם המקורי כבסיס לנשיאת ארגזים באמצעות מזלג. הם לא מיועדים לשמש כמשטח עבודה , הם לא מקובעים לרצפה, אינם מחוברים ואינם יציבים ולא עוד אלא שהם עשויים משלבים בהם יכולה להיתקע רגלו של העומד עליהם.

20.ב.משהתממש הסיכון והתובע נפל מהבמה תוך שהוא נושא ערימה של קרטונים – אין ספק כי יש הטיל על הנתבעת את האחריות בגין גרימת התאונה והנזקים שנגרמו לתובע.

21.א.זו העת לציין כי מטעם הנתבעת לא הובא אף עד ולא הוגשה שום ראיה שיש בה כדי לסתור את גרסת התובע בדבר השימוש המסוכן שנעשה במשטחי העץ ולא הובא ולו בדל ראיה להוכחת נקיטה של אמצעי זהירות כלשהם למניעת נפילה מעל הבמה המאותרת הנ"ל.

21.ב.זאת גם זאת – לא הובאה כל ראיה שיש בה כדי לבסס אשם תורם מצדו של התובע.

22.במצב דברים זה – שבו מדובר בשיטת עבודה מסוכנת מטבעה כאשר לעובד אין בררה אלא להישמע להוראות של המעסיק שהחליט באופן מודע לספק משטח עבודה מסוכן ולא יציב – בחינת הנחת מכשול בפני עיוור – אין להטיל על התובע אשם תורם.

הנזק:

נכות רפואית – 

23.א.על פי חוות דעת ד"ר שריג – לתובע נותרה נכות בשיעור 10% .

23.ב.חוות דעתו מאשרת למעשה את חוות הדעת של מומחה התובע. מומחה הנתבעת קבע נכות בשיעור 5% . משלא נחקר ד"ר שריג על חוות דעתו – ובהינתן כי למומחה בית המשפט אין נטייה לצד, אני מאמץ את חוות דעתו וקובע על פיה כי לתובע נותרה נכות רפואית בשיעור 10%.

נכות תפקודית – 

24.א.בקביעת הנכות התפקודית במקרה דנא – קיימים שיקולים נוגדים. מצד אחד – מדובר בפועל כפיים; הפגיעה בשורש כף היד ידועה כפגיעה רצינית וכואבת; התובע הצהיר על הכאבים והמגבלות הרבות שהפגיעה גורמת לו; הוא לא נחקר על כך בנגדית. ד"ר שריג אף הניח בחוות דעתו בסיס לנכות תפקודית גבוהה יותר מזו הרפואית שעה שציין כי יתקשה לבצע עבודה פיזית מאומצת וכי יכול לבצע עבודה משרדית.

24.ב.ואכן – שעה שמדובר בפועל כפיים שנפגע ביד – סביר יותר כי הנכות התפקודית גבוהה מזו הרפואית. ברם – במקרה שלנו קיים נתון נוסף – מוכח אשר בגינו החלטתי לקבוע כי הנכות התפקודית היא כנכות הרפואית – לא גבוהה ממנה –

24.ב.1.כוונתי לכך שהתובע שב לאותה עבודה שבה עבד לפני התאונה וכאשר נסגר המפעל של

הנתבעת עבר למפעל אחר באותה עבודה ושכרו אף עלה.

24.ב.2.מאחר שחלפו מיום התאונה כחמש שנים – ניתן לומר כי מבחן האמת גובר על השערת

המומחה.

24.ב.3.מצד שני אין לזקוף לחובתו של התובע – אב למשפחה בת שבע נפשות – את העובדה שאינו

מתבטל אלא מתאמץ ומתגבר על כאביו כדי לפרנס את ילידו הקטינים. וראו דבריו בפרוטוקול –

"אתה לא יכול להגיד לארנונה אין לך כסף, או לא עבדת או לחשמל לא עבדת, אתה צריך לשלם."

עמוד 21 שורות 24-25.

התרשמתי – אל נכון כי דברים ספונטניים אלה נאמרו מדם לבו.

25.המסקנה המתבקשת היא כי לתובע נותרה נכות תפקודית בשיערו 10%.

הפסדי שכר בעבר:

26.א.מעיון ב נ/6 עולה כי השכר הרבע שנתי של התובע לפני התאונה היה 20,108 ₪. לתובע נגרם הפסד שכר מלא לתקופה של שלושה חודשים. סכום זה משוערך להיום: 23,370 ₪.

26.ב.משחזר התובע לעבודתו – נפסק הפסד השכר בעבר ואין מקום לפסוק הפסדי שכר נוספים לפי הנכויות הזמניות כפי שעושה באת כוח התובע בסיכומיה.

בסיס השכר לחישוב הפסדי השתכרות לעתיד:

27.במשך כחמש שנים שחלפו מיום התאונה – התובע המשיך לעבוד באותו עיסוק אם כי גם אצל מעסיקים אחרים. כאמור – חלה אף עליה מסוימת בשכרו – אם כי לא עליה דרמטית.

28.העובדה כי שכרו של התובע לא נפגע ואפילו עלה קמעה – אין פירושה כי לא יגרמו לו הפסדי שכר בעתיד. התובע כבן 42 היום; סביר כי בהתקדמות הגיל תהיה לנכותו השפעה על השתכרותו. אך בסיטואציה זו התחשיב האריתמטי אינו הבסיס הראוי לחישוב ההפסד, אם כי ניתן לעשות בו שימוש כמדד אשר ממנו ניתן לגזור את ההפסד הגלובלי.

29.התובע הגיש שלושה תלושי שכר מלפני התאונה בהם מופיע שכר 6,713 ₪, 9,493 ₪, ו- 6,338 . בערכים נומינליים. בערכים ריאליים מדובר בממוצע של 8,600 ₪ תלושי השכר האחרונים של שנת 2014 מצביעים על שכר בסך של כ 10,000 ₪ .

30.בשקלול נתוני השכר שהובאו לעיל – אני מעריך את הפסדי השכר לעתיד בסכום גלובלי של 90,000 ₪ כאשר סכום זה הוא פחות משמעותית מכל תחשיב אריתמטי ולוקח בחשבון כי לתובע נותרו עוד 25 שנות עבודה עד לפנסיה כאשר מדובר בפועל כפיים שנפגע בשורש כף היד.

כאב וסבל:

31.מדובר בשבר בשורש כף היד – פגיעה הכרוכה בכאבים ועשויה להצריך טיפולים רפואיים בעתיד. ( ראו חוות דעת מומחה בית המשפט).

אני מעריך את הפיצוי בגין כאב וסבל בסך של 60,000 ₪.

הוצאות רפואיות ונסיעות:  אני פוסק סכום גלובאלי בסך 2,500 ש"ח

עזרת צד ג' בעבר ובעתיד:

התובע היה בחופש מחלה ארוך. ידו הייתה בגבס. מן הסתם לא היה מסוגל לבצע כל הפעולות והוא נזקק עזרת בני משפחתו. אני מעריך את הפיצוי בגין עזרת צד ג' בעבר בסך של 3,500 ש"ח.

אשר לעתיד- טיב הפגיעה ואחוז הנכות אינם מצדיקים פסיקת פיצוי בגין עזרת צד ג' לעתיד.

ניכוי תשלומי המל"ל:

התובע קיבל מהמל"ל 23,311 ₪ ,( ראו נ/6). סכום זה משוערך להיום – 27,092 ₪.

סוף דבר:

על יסוד כל האמור לעיל – אני מחייב את הנתבעות ,ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסכומים שלהלן:

בגין הפסד שכר בעבר – 23,370 ₪.

בגין הפסד שכר בעתיד – 90,000 ₪.

בגין כאב וסבל 60,000 ₪.

בגין הוצאות רפואיות ונסיעות – 2,500 ₪.

בגין עזרת צד ג' בעבר – 3,500 ₪.

ניכוי תשלומי המל"ל 27,092 ₪.

סה"כ 152,278 ₪.

נוסף על כך – תשלמנה הנתבעות ביחד ולחוד לתובע החזר אגרה בסך ₪ , וכן שכ"ט עו"ד ( לפי 15%) בסך כולל של 26,725 ₪.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, כ"ג אייר תשפ"ה, 21 מאי 2025, בהעדר הצדדים.