פלוני נ' צליקר ואח' 

לפניי תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות-דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע יליד X.X.1983 כתוצאה מתאונה, שהתרחשה ביום 26.2.18 במהלך עבודתו כמכונאי רכב, עת נדרס על ידי משאית הנהוגה על ידי הנתבע 1 ואשר בוטחה בידי הנתבעת 2 (להלן: "התאונה").

התאונה הוכרה על- ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת- עבודה ונקבעה לתובע נכות בשיעור של 19% לצמיתות בגין קטיעה חלקית של הגליל הסופי באצבעות 3 ו-4 בידו הימנית הדומיננטית, בהתאם לסעיפים 43 (3)(ד) ו- 43 (4) (ד) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות מעבודה), התשט"ז – 1956 (להלן: "התקנות"), ובגין פגיעה מפושטת בעצבים היקפיים עם הפרעות תחושתיות לפי תקנה 29 (6) (א) לתקנות.

הצדדים אינם חלוקים בסוגיית החבות כך, שהסוגיה היחידה השנויה במחלוקת היא סוגיית הנזק.

אוסיף כרקע לדברים, כי עסקינן בתובע, דר רחוב, שבחר לייצג את עצמו, והתנגד בכל תוקף לייצוג משפטי. יתירה מכך כחלק מתלאות ההליך נוכח נסיבותיו האישיות המורכבות של התובע והעדר הייצוג, הורתו של הליך זה עוד הייתה במסגרת ת"א (שלום נתניה) 36035-03-20 שהסתיים במחיקת התביעה ביום 6.2.23 נוכח העדר מעש מצד התובע גם בהליך ד'שם ולאחר, שהוא לא התייצב לדיון ולא הגיש ראיותיו.

עם הגשת התובענה מחדש ביום 22.5.23 בהליך דנן , תחילה התובע היה מיוצג ועל פניו ההליך החל "על מי מנוחות" משמע בהתאם לדרישות הדין אלא, שבתאריך 10.10.23 התקבלה הודעת בא כוחו על הפסקת הייצוג נוכח פיטוריו על ידי התובע, ומשלב זה עוד טרם הגשת כתב ההגנה החלה סאגת ניהול הליך מורכבת אל מול תובע שלא שעה להחלטות בית המשפט, ופנה באופן תדיר בבקשות חוזרות, ונשנות לקדם את ההליך נוכח מצבו האישי הקשה בעטיו הוא דר רחוב, אך ללא כל הירתמות בסיסית מצדו לקידום ההליך בהתאם להחלטות שניתנו השכם וערב.

בתאריך 14.3.24 התקיים דיון לאחר, שהוגש כתב הגנה ובהמלצת מותב קודם הגיעו הצדדים להסכמה לפיה ישולם לתובע תשלום תכוף בסך של 15,000 ₪ תוך שניתנו הוראות המשך כולל באשר להגשת תחשיבים.