(שני ההליכים ייכונו להלן: "ההליכים בעניין המנוחה").
-
למנוחה ולבעלה, מר מ. ש. ז"ל, שנפטר ביום xx.xx.xxxx (להלן: "המנוח"), נולדו תשעה ילדים:
-
מר א. ש. (להלן: "המתנגד").
-
מר נ. ש. (להלן: "המבקש 1").
-
מר ש. ש. (להלן: "המבקש 2")
-
מר א. ש. (להלן: ""המבקש 3")
-
מר ג. ש. (להלן: "המבקש 4")
-
הגב' ס. ב. (להלן: "המבקשת 5")
(להלן ייכונו מבקשים 5-1 יחדיו: "המבקשים 5-1")
-
הגב' א. ח. (להלן: "המשיבה 6").
-
הגב' ר. ש. (להלן: "המשיבה 7")
(להלן ייכונו המשיבות 6-7 יחדיו: ""המשיבות")
-
מר י. ש. (להלן: "המבקש 8").
-
המנוחה והמנוח הותירו אחריהם צוואות נוטריוניות הדדיות מיום 10.8.2014 (להלן: "הצוואות"; צוואת המנוחה תיקרא להלן: "הצוואה").
-
במסגרת הצוואות, הורישו המנוחים את רכושם זה לזו, ולאחר פטירתם – לילדיהם, למעט למתנגד, אשר לגביו ציין כל אחד מן המנוחים בצוואתו כי: "... הבן ש. א. ת.ז. xxxxxxx [המתנגד – פ"ג], לא ירש כלום מרכושי ומצוואתי זו בכל אופן וצורה" ראו: ס' 6 לצוואות.
-
לאחר פטירת המנוחים, הגיש המבקש 1 בקשות למתן צווי קיום לצוואותיהם, ואילו המתנגד הגיש התנגדויות לבקשות האמורות.
-
המבקשים 5-2 ו-8 תומכים בעמדת המבקש 1 (ומטעם זה הם כונו "המבקשים"), ואילו המשיבות 7-6 תומכות בעמדת המתנגד (ומטעם זה הן כונו "המשיבות").
-
בעניין המנוח, התנהלו שני הליכים משפטיים:
ת"ע 55096-06-20 – בקשה לצו קיום צוואת המנוח.
ת"ע 55128-06-20 – התנגדות לבקשה לצו קיום צוואת המנוח.
(להלן: "ההליכים בעניין המנוח").
-
ההליכים בעניין המנוח קדמו להליכים בעניין המנוחה. במסגרת הליכים אלה הוגשה, בין היתר, חוות דעתו של המומחה פרופ' י. מ. ז"ל (להלן: "המומחה"), מיום 1.6.22, אשר קבע, בין היתר, כדלקמן:
"בהיעדר הערכה השוללת את כשירותו לקבלת החלטות לא ניתן לשלול את כשירותו לביצוע פעולות משפטיות ועלי לקבוע כי היה כשיר".
-
לאחר שמיעת הראיות והסיכומים במסגרת ההליכים בעניין המנוח, בדיון מיום 5.3.2024, הצדדים הגיעו להסכמה שלפיה, בין היתר, המתנגד יחזור בו מהתנגדותו למתן צו קיום צוואת המנוח, ובהתאם לכך יינתן צו לקיום הצוואה.
הערה דיונית: להתנגדות שהגיש המתנגד הוגשו שתי תגובות – האחת מטעם המבקשים 5-1, והאחרת מטעם המבקש 8. בהקשר זה, יודגש כי עיקר טענותיהם של המתנגד ושל המבקשים נסמכות על האמור והנטען בהליכים שנדונו בעניין צוואת המנוח.
נוסף על כך, נוכח העובדה שרוב טענות המבקש 8 חופפות לאלה שהועלו על-ידי המבקשים 5-1, תתמקד ההצגה להלן רק בטענות הייחודיות למבקש 8 – אשר אינן זהות לאלו שכבר פורטו על-ידי המבקשים 1-5.
עיקר טענות המתנגד
-
יש להורות על ביטול צוואת המנוחה מהטעמים הבאים: (1) אי-כשירות המנוחה לערוך צוואה; (2) השפעה בלתי הוגנת; ו-(3) מעורבות בעריכת הצוואה.
-
העילה הראשונה – אי-כשירות המנוחה לערוך צוואה: במועד עריכת הצוואה, המנוחה הייתה בת 83, וסבלה מירידה קוגניטיבית, ובכללה פרקינסון ודמנציה. על רקע זה, המנוחה לא הייתה כשירה להבין את משמעות הצוואה ואת השלכותיה.
בהערכת תלות שנערכה ביום 7.3.2013, צוין כי המנוחה לוותה בעובדת זרה, לא טיפלה בענייניה בעצמה, והייתה תלויה לחלוטין בבתה, המשיבה 7. עוד נכתב כי היא סובלת מירידה קוגניטיבית, פרקינסון, ותחת טיפול תרופתי לדמנציה, דיכאון או מחלת נפש. בהערכת תלות נוספת, מיום 10.5.2015, שנערכה בעניין המנוח, צוין כי המנוחה דמנטית.
לאור האמור, המנוחה לא הייתה מסוגלת להבין את טיבה של צוואתה, ולכן עריכתה נגועה באיון רצונה החופשי ובחוסר כשירות משפטית.
-
העילה השנייה – השפעה בלתי הוגנת: נסיבות עריכת הצוואה מלמדות על קיומה של השפעה בלתי הוגנת, בהתאם לארבעת המבחנים שנקבעו בהלכה הפסוקה:
-
המנוחה הייתה נתונה להשפעה: בשל מצבה הבריאותי, תלותה באחרים ומוגבלותה הקוגניטיבית, המנוחה הייתה חשופה במיוחד להשפעה חיצונית.
-
קיומו של נהנה שהייתה לו היכולת להפעיל השפעה: המבקשים 1 ו-8 היו בעלי גישה ישירה ובלעדית למנוחה, באופן שאפשר להם להכווין את החלטותיה.
-
קיומו של נהנה בעל האמצעים להפעיל השפעה: המבקשים 1 ו-8 שלטו באופן מוחלט בענייניהם הכספיים והמשפחתיים של המנוחים – ובכלל זה בניהול חשבונות בנק, הנכסים וההכנסות – ללא ידיעת יתר הילדים. החל משנת 2011, השתלטו השניים בפועל על כלל תחומי חייהם של המנוחים, באופן חד-צדדי, בסתר וללא כל שקיפות. שליטה זו התאפשרה, בין היתר, כתוצאה מהידרדרות במצבו הבריאותי של המנוח ומהתלות ההולכת וגוברת של המנוחה בזולת.
-
הצוואה נחזית להיות תוצאה של השפעה בלתי הוגנת: תוכן הצוואה, נסיבות עריכתה, והיעדר מודעות מצד המנוחה לחתימתה, מעידים כי אינה משקפת את רצונה החופשי. המנוחה לא הייתה בקיאה בעניינים פיננסיים, לא ידעה קרוא וכתוב בעברית, ודיברה עברית-מרוקאית משובשת בלבד. נתונים אלו מצביעים על העדר יכולת להבין את מהות הצוואה ולפקח על תוכנה.
נוסף על כך, הצוואה שנערכה מורכבת וארוכה, ואינה סבירה בהתחשב במצבה של המנוחה. לפיכך, עולה כי המנוחה לא הבינה את משמעות הצוואה ואת השלכותיה, וכי חתימתה עליה נעשתה מחמת הטעיה, טעות או היעדר הבנה מספקת של תוכנה.
-
העילה השלישית – מעורבות בעריכת הצוואה: המנוחה לא פעלה מיוזמתה לעריכת הצוואה, אלא ההליך בוצע ביוזמת המבקשים 1 ו-8 באופן המעורר חשד כבד למעורבות פסולה. המנוחה, בשל מצבה התפקודי והקוגניטיבי, לא הייתה מסוגלת לפנות מיוזמתה לעורך דין או לנוטריון לצורך עריכת הצוואה. העובדה שהצוואה נערכה לכאורה עבור המנוחה, אך למעשה ביוזמת המבקשים 1 ו-8, מחזקת את הטענה כי לא קולה, לא מחשבתה ולא רצונה הם שמשתקפים בצוואתה, אלא רצונם של המבקשים.
זאת ועוד, עצם העובדה שהמנוחה בחרה לערוך צוואה בגיל 83, כאשר הייתה במצב רפואי וקוגניטיבי ירוד, מעלה תמיהות. לאורך כל חייה, היא לא פעלה לערוך צוואה, ולפתע, כשהיא מצויה במצב של תלות מוחלטת באחרים, נערכה צוואה המדירה את אחד מילדיה. נסיבות אלו, מחזקות את הטענה כי המנוחה לא הבינה את משמעות הצוואה, או שלמצער לא הייתה לה שליטה ממשית על תוכנה.
-
מעבר לכך, המנוחים, לאורך השנים, הביעו את עמדתם באופן ברור כי ירושתם תחולק שווה בשווה בין כל ילדיהם. צוואת המנוחה סותרת הצהרות אלה, דבר המטיל ספק באשר לאותנטיות הצוואה ובאשר לרצונה החופשי של המנוחה בעת חתימתה עליה. כמו כן, אישור הנוטריון הנלווה לצוואה, לרבות צורתו ומהותו, אינו משקף נאמנה את מצבה של המנוחה בעת עריכת הצוואה, דבר המעורר ספקות נוספים בנוגע לתוקפה ולכשירותה לערוך צוואה במועד הרלוונטי.
עיקר טענות המבקשים 5-1
-
טענות המבקשים 5-1 נחלקות לשני חלקים: החלק הראשון עוסק בעובדות שפורטו בתגובתם להתנגדות, אשר הוגשה על ידי המתנגד במסגרת ההליכים בעניין המנוח, ואשר נועדו להפריך את הטענה לקשר קרוב בין המתנגד לבין המנוחים, כמו גם להבהיר את הרקע להחלטת המנוחים להדירו מצוואותיהם; החלק השני מתמקד בהפרכת עילות ההתנגדות לגופן, כפי שנטענו בכתב ההתנגדות.
-
החלק הראשון – העובדות שלהלן, כפי שפורטו בתגובתם להתנגדות במסגרת ההליכים בעניין המנוח, סותרות את גרסת המתנגד, שלפיה נהג "כלפי אמו המנוחה כמו כלפי אביו באהבה ובכבוד", ראו: ס' 7 להתנגדות, ומבהירות את הרקע להחלטת המנוחים להדירו מצוואותיהם:
-
בין השנים 2013-2008 התנהל סכסוך עסקי ומשפטי ממושך, בכל הערכאות, בין המתנגד לבין המנוח, וזאת בעניין עסק (להלן: "עסק"), שהיה בבעלות המנוחים. במסגרת הליכים אלה השמיץ המתנגד את המנוח, והעלה נגדו טענות קשות, שבסופו של יום הביאו את המנוח לוותר על זכויותיו בעסק לטובת המתנגד.
בהקשר זה, בית המשפט העליון, מפי כב' השופט ר', תיאר את הסכסוך כ"מלחמת עולם", ולאחר שמיעת המנוח, ציין כי "ליבנו נכמר במישור האנושי", ראו: עע"מ 0000/00 ש. נ' מ. י. (00.0.0000).
כתוצאה מסכסוך זה נותק לחלוטין הקשר בין המתנגד לבין המנוחים, וזאת נוכח הפגיעה שחוו ממנו – פגיעה אשר שללה מהם כל יכולת לסלוח.
-
כפועל יוצא מכך, המתנגד חיתן את בנו מבלי להזמין את המנוחים, הם לא הוזמנו להולדת נכדיהם, והוא נמנע לחלוטין מלהתארח בביתם בחגים או/ו בסופי שבוע.
על רקע האמור, גמלה בליבם של המנוחים ההחלטה לערוך צוואות אשר מדירות את המתנגד כליל מעיזבונם. בהתאם לכך, כל אחד מן המנוחים ציווה בצוואתו, במפורש, כי המתנגד "לא ירש כלום מרכושי ומצוואתי זו בכל אופן וצורה". נוסף על כך, הוסיפו המנוחים תניית סילוקין שלפיה: "הנני דורשת לקיים את דברי הצוואה ולא לערער עליה ו/או להתנגד לה באופן שהוא", ראו: ס' 6 ו-12 לצוואת המנוחה, בהתאמה.
-
החלק השני – כפי שיפורט להלן, מדובר בצוואה ברורה, חדה ונהירה, שנוסחה באופן בהיר – ואף מתבקשת לנוכח נסיבות העניין.
-
המנוחה הייתה כשירה וצלולה: המנוחה, על אף שסבלה מבעיות רפואיות שונות, דעתה נותרה צלולה לחלוטין, והיא הייתה כשירה לבצע פעולות משפטיות – ובכלל זאת, לערוך צוואה.
תימוכין לכך מצויים, בין היתר, בהערכת התלות שצורפה על-ידי המתנגד עצמו, שם צוין כי המנוחה ידעה את מטרת הביקור, הכירה את התרופות שנטלה, הציגה סדר יום, שיתפה פעולה עם הבודקת, השתמשה בטלפון, והתניידה בכוחות עצמה – תוך שהיא נזקקה לעזרה מינימלית בלבד.
גם מגרסתו של המתנגד עולה אישוש נוסף לכשירותה, ראו: ס' 22, 33, 49 ו-53 להתנגדות. לטענתו, המנוחה שבה והביעה לאורך השנים את רצונה כי עיזבון המנוחים יחולק שווה בשווה בין כלל הילדים. אם כך, תמוה כיצד לשיטת המתנגד, המנוחה הייתה כשירה להביע את עמדתה באשר לחלוקת רכושה לאורך תקופה ממושכת – אך אינה נחשבת כשירה לערוך צוואה?
הצהרותיו אלה של המתנגד אינן רק סותרות אלא כוזבות. שכן, המנוחים מעולם לא דנו בסוגיית אופן חלוקת עיזבונם, ובוודאי לא סברו כי החלוקה תיעשה "בשווה" בין כלל ילדיהם. הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח הרקע העובדתי שפורט לעיל, בדבר היסטורית מערכת היחסים המורכבת בין המנוחים למתנגד – אשר הביאה את המנוחים להצהיר, בגלוי ובנוכחות בני משפחה נוספים, כי המתנגד לא יירש דבר מעיזבונם.
-
הצוואה נערכה מתוך רצונה החופשי של המנוחה: עריכת הצוואות נעשתה ביוזמתם האישית של המנוחים, מתוך רצונם החופשי, ובלא כל השפעה חיצונית פסולה. ההחלטה להדיר את המתנגד לא נבעה מהשפעה או לחץ, אלא הייתה תולדה ישירה של מערכת יחסים קשה, טעונה ומתמשכת, שהתדרדרה לאורך השנים עקב התנהלותו של המתנגד כלפי המנוחים.
נוסף על כך, יישום מבחני העזר שנקבעו בפסיקה שולל את טענת ההשפעה הבלתי הוגנת על המנוחה:
מבחן התלות והעצמאות – דוחות הערכת התלות מוכיחים כי המנוחה לא הייתה תלויה לחלוטין בזולת, והמשיכה להתנהל באופן עצמאי – שעצמאות זו נלמדת אף מטענות המתנגד עצמו, בדבר ביקוריה של המנוחה בעסק "בכל עת", ואף במהלך ניהול ההליכים המשפטיים שהתנהל בעניינו ובעניין המנוח.
מבחן התלות והסיוע – המנוחה הייתה אישה דעתנית, דוברת שלוש שפות, חזקה ואינטליגנטית, אשר ביד רמה ניהלה משק בית וגידלה תשעה ילדים.
מבחן קשרי המצווה עם אחרים – בניגוד לטענות המתנגד, הוא שבחר להתרחק ממשפחתו, ונמנע מלהזמין את המנוחים לאירועים משפחתיים.
מבחן נסיבות עריכת הצוואה – המנוחים החליטו להדיר את המתנגד מעיזבונם, בשל התנהגותו המחפירה, כמו גם העבודה כי ניהל הליכים משפטיים מורכבים, ארוכים ומייגעים, במשך שנים ארוכות נגד המנוח.
-
הצוואה היא מעשה אישי: הצוואות נערכו על-ידי המנוחים בלבד, ללא התערבות מצד המבקשים, והם אלו שנתנו את הוראותיהם ופעלו מרצונם החופשי בלבד.
-
לסיכומם של דברים, נטל ההוכחה לטענות ההתנגדות מוטל על המתנגד, וטענותיו – שנפרשו "מן הגורן ומן היקב" – דינן להידחות. המתנגד הכפיש את המנוחים בחייהם, ואינו מהסס לפגוע בשמם וזכרם גם לאחר מותם. חרף התמיכה הרבה, הכספים והסיוע שקיבל מהם לאורך השנים, בחר המתנגד לנהל מאבק קשה נגדם: הוא נטל מרכושם שלא כדין, חמק מתשלום חובות, ניתק את הקשר עימם – ומעולם לא הביע חרטה. כעת, ממשיך המתנגד בהתנהלותו זו, תוך ניסיון לסכל את רצונם המפורש של המנוחים, כפי שזה בא לידי ביטוי בצוואותיהם. לאור נסיבות אלה, מתבקש לדחות את ההתנגדות וליתן צו לקיום צוואת המנוחה.
עיקר טענות המבקש 8
-
נוסף על טענות המבקשים 5-1, נטען כדלהלן:
-
כשירות המנוחה לערוך צוואתה – המנוחה הייתה כשירה לערוך צוואה במועד עריכתה. כשירות משפטית אינה נבחנת לפי מצבה הבריאותי הכללי, אלא על פי מבחנים ייעודיים. בעניין זה, חוות דעת המומחה, אשר הוגשה במסגרת ההליכים בעניין המנוח, תומכת באמור, וכן בכשירות המנוחה. בין היתר, קבע המומחה כי מחלת הפרקינסון ממנה סבלה אינה פוגמת בכשירותה לערוך צוואה.
נוסף על כך, בהתאם לפסיקת בית-המשפט העליון, אף דמנציה כשלעצמה אינה פוגעת בכשירות המשפטית, אלא אם הובאה ראיה מפורשת לכך שהמצווה לא הבין את טיבה ומשמעותה של הצוואה – ראיה שלא הובאה בענייננו.
-
היעדר מעורבות בעריכת הצוואה – המנוחה פעלה באופן מודע ועצמאי לערוך את צוואתה, ואין כל אינדיקציה למעורבות פסולה מצד המבקש 1 או המבקש 8. טענת המתנגד בדבר ה"מעורבות" אינה נתמכת משפטית או עובדתית, ולא הובאה כל ראיה להוכחתה.
-
נוסף על האמור, ההתנגדות הוגשה בחלוף חמש שנים לאחר פטירת המנוחה, וזאת ללא כל הסבר או צידוק ענייני לשיהוי הממושך בהגשתה. ממועד פטירתה של המנוחה ועד למועד הגשת התנגדותו לצוואת המנוח, נמנע המתנגד מלהעלות כל התנגדות לצוואת המנוחה, וכן אף לא פנה לבדיקת כשירותה של המנוחה לערוך צוואה באמצעות מומחה רפואי. כל זאת, חרף העובדה שידע בבירור כי הלכה לעולמה קודם לפטירת המנוח. על כן, התנהלות זו של המתנגד, על כל פניה, מעלה ספקות באשר לתום ליבו.
-
זאת ועוד, בעת שהמנוח עוד היה בחיים, המתנגד לא פנה לבקש את חלקו או לערער על צוואת המנוחה. לו היה עושה כן במועד, ניתן היה לברר את נסיבות עריכת הצוואה, ולשפוך אור על ההליך כולו, לרבות החתימה בפני הנוטריון. כתוצאה מתנהלות זו של המבקש, נגרם נזק ראייתי.
-
מטרתו העיקרית של המתנגד היא למשוך את המבקשים להליכים משפטיים מסורבלים וארוכים, כפי שעשה גם למנוחים כשעוד היו בין חיים, וזאת על מנת להתעמר בהם, ועל מנת לפגוע בכבוד המנוחים.
הסכמה דיונית
-
בדיון שהתקיים ביום 26.3.25 הסכימו הצדדים כי עילת ההתנגדות היחידה שתיוותר על כנה היא עילת חוסר כשירות המנוחה לערוך את הצוואה ראו: פרוט' מיום 26.3.25 עמ' 22 ש' 21-22. ההסכמה קיבלה תוקף של החלטה ראו: פרוט' מיום 26.3.25 עמ' 40 ש' 11-12.
-
בתוך כך, ההכרעה שלהלן תעסוק בעילה זו בלבד, מבלי שיידונו יתר הטענות והעילות שנטענו בכתבי הטענות.
דיון והכרעה
-
לאחר עיון במלוא התשתית העובדתית והראייתית שהובאה לפניי, הגעתי למסקנה כי דין ההתנגדות להידחות.
-
סעיף 26 לחוק הירושה, התשכ"ה – 1965 קובע:
"צוואה שנעשתה על ידי קטין או על ידי מי שהוכרז פסול-דין או שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה – בטלה"
-
בע"א 8023/16 לילך נוזית ארביב אור נ' חנה מרגרט פנטופט ג'נאח (20.8.2019) נפסק כי:
"החזקה שלפיה "כל אדם כשר לפעולות משפטיות, זולת אם נשללה או הוגבלה כשרות זו בחוק או בפסק דין של בית משפט" (סעיף 2 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962). חזקה היא שאדם כשר לעשיית פעולות משפטיות, בהן התקשרות בחוזה מתנה, והכופר בכשירות זו עליו הראיה (ראו: ע"א 1212/91 קרן לב"י נ' בינשטוק פ"ד מח(3) 705, 716 (1994)). כן נפסק כי הנטל לסתור חזקת כשירות לאחר מותו של אדם הוא כבד ביותר (ראו והשוו: ע"א 724/87 כלפה נ' גולד פ"ד מח(1) 22, 30 (1993)), ולא די בהעלאת ספקות גרידא על מנת לעמוד בנטל זה (ראו והשוו: ע"א 279/87 רובינוביץ נ' קרייזל פ"ד מג(1) 760, 763 (1989))."
-
כוחה של הלכה זו יפה אף לדיני צוואות. בהתאם לכך, חזקה היא כי המצווה, בעת עריכת צוואתו, ידע להבחין בטיבה של הצוואה, ראו: ת"ע 28610-04-18 פלונית נ' האפוטרופוס הכללי (16.12.2020).
-
עוד נפסק כי "הנטל לסתור את חזקת הכשרות הבסיסית הזו, לאחר מותו של אדם, הינו כבד ביותר", ראו: ת"ע 24485-02-10 מ.ז. נ' פ.ז. (2.10.12). לצורך כך, נדרשות "הוכחות מוצקות ומגובות באסמכתאות", ראו: ת"ע 52830-01-20 פלונית נ' פלוני (24.10.2023). בהקשר זה, כב' השופט שוחט קבע בספרו פגמים בצוואות, כי "יש צורך בראיות ממשיות וברורות", ראו: עמ' 163-162.
-
מכל מקום, העדר כשרות של אדם לביצוע פעולות משפטיות הוא עניין שברפואה, ולשם הוכחתו יש להזדקק למסמכים רפואיים ולחוות דעת מומחה, ראו: עמ"ש 36529-11-10 ב.ש.מ. נ' ב.ש.מ. (28.2.12); ת"ע 60599-02-22 ע' נ' האפוטרופוס הכללי מחוז חיפה והצפון ואח' (12.3.2024).
-
בת"ע 19872-07-21 פלוני ואח' נ' האפוטרופוס הכללי במחוז תל-אביב ואח' (2.12.2024), שניתן לאחרונה, חודד נושא זה ונפסק כי:
"חוות דעת זו נסמכת על מסמכים רפואיים של המצווה, וכל כולה אינה אלא בבחינת "ניתוח לאחר המוות". לפיכך, על חוות הדעת להיות מדויקת ככל שניתן ומבוססת, לא רק על התרשומות המפרטות את האבחנות הרפואיות אודות המנוח אלא על בחינה וניתוח של תוצאות הבדיקות הרפואיות שביסוד האבחנות הללו בפרט מקום שיכול ויהיו לאבחנות הסברים אחדים – בבחינת אבחנה מבדלת – ולא אבחנה אחת ברורה וחד משמעית. הספק בהקשר זה, צריך וחייב לפעול, משום חזקת הכשרות, לטובת המצווה".
...
"משום החיסרון האמור, רשאי בית המשפט, במקרים המתאימים, להסתייע בחומר ראיות אחר, נכון למועד עשיית הצוואה – כגון עדויותיהם של מי שהכירו את המצווה במועדים הרלבנטיים, לרבות רופאים שטיפלו בו במישרין במועדים אלה – ולהעדיפן על חוות דעתו של המומחה, כף שחוות דעת זו אינה בבחינת "כזה ראה וקדש" (ע"א 7506/95 שוורץ נ' בית אולפנה 'בית אהרון וישראל', פ"ד נד(2) 215" [ההדגשה במקור – פ"ג]; ראו גם: עמ"ש 55336-12-14 ר' ז' נ' ר' א' (6.3.16).
-
במקרה שלפניי, מונתה כמומחית מטעם בית המשפט פרופ' ש. ח. (להלן: "המומחית"), אשר התבקשה לחוות את דעתה המקצועית באשר למצבה הקוגניטיבית של המנוחה לערוך צוואה ביום 20.8.14 (להלן: "מועד עריכת צוואת המנוחה").
-
המומחית הגישה חוות דעת מיום 23.12.23 (להלן: "חוות הדעת"), ובסיכומה קבעה כי:
"למרות המידע החסר ובהעדר הערכה קוגניטיבית ו/או פסיכיאטרית לתקופה של מעמד החתימה באוגוסט 2014, סביר להניח שגב' א. ש. לא הייתה ב"דעה צלולה", ב"שקול דעת" ואולי אפילו לא ב"רצון חופשי" (לאור תלות המוחלטת בזולת, דהיינו בבני משפחתה", ראו: עמ' 5 לחוות הדעת.
-
לצורך עריכת חוות הדעת, המומחה הסתמכה, לכאורה, על מעקב נירולוגי של פרופ' ר' שערך בין השנים 2009-2015, מסמכים מטעם המוסד לביטוח הלאומי (להלן: "המל"ל"), וביניהם – הערכות התלות מיום 7.1.2013 ומיום 5.5.15, התיק הרפואי של המנוחה, ביקור בית של אחות קופ"ח מיום 11.11.14 ומכתב סיכום של מחלקה אורתופדית וגילון פיזיותרפיה בתקופה שמיום 21.11.14 – 1.12.14, ראו: עמ' 1 לחוות הדעת.
-
בפועל, בבסיס מסקנת המומחית עמדו בעיקר הדיווחים של פרופ' ר' ראו: עמ' 3-4 לחוות הדעת, פרוט' מיום 2.4.25 עמ' 22 ש' 17-18, וכן הערכת התלות מיום 7.1.13, ראו: עמ' 4 לחוות הדעת.
-
בתוך כך, יש לנתח תחילה את הדיווחים ואת עדותו של פרופ' ר' אשר זומן לעדות כעד מטעם המתנגד כדי לתמוך בטענתו לפיה המנוחה לא הייתה כשירה במועד עריכת הצוואה, ראו: פרוט' מיום 26.3.25 עמ' 16 ש' 20-21.
-
פרופ' ר' העיד כי הוא החל לנהל מעקב אחר מצבה של המנוחה משנת 2009 ראו: פרוט' מיום 26.3.25 עמ' 4 ש' 27 וטיפל בה גם לאחר מועד עריכת הצוואה. לשיטתו:
"... במועד החתימה על הצוואה ב20.8.14 המנוחה הייתה במצב של ירידה קוגניטיבית, הלוצינציה, אני בספק רב אם הייתה מסוגלת להבין את הצוואה ... אני בספק רב אם היא הייתה מסוגלת להבין, לא לכתוב אפילו, במצבה הקוגניטיבי באותו הזמן", ראו: פרוט' מיום 26.3.25 עמ' 5 ש' 25-28.
-
לכאורה, ניתן היה לבוא ולומר כי עדותו של פרופ' ר', אשר טיפל במנוחה תקופה ארוכה, היא בגדר "ראיית זהב" לצורך הוכחת אי-כשירותה הקוגניטיבית של המנוחה במועד עריכת צוואתה.
-
ואולם, בפועל התברר כי לא ניתן לבסס מסקנה זו, שכן פרופ' ר' העיד כי:
"ת. אני אמרתי שב2013 הייתה לה ירידה קוגניטיבית , מבולבלת ולא מתמצאת סביבה.
ש. הירידה הזו בשלב זה היא יכלה להבין בטיבה של צוואה או לא? ממרץ 2013.
ת. אני לא אמרתי שהיא לא היית כשירה..
ש. היא הייתה כשירה?
ת. ממה שכתוב פה היה לה ירידה קוגניטיבית מתונה ויכולה להיות שהיא הייתה כשירה."
ראו: פרוט' מיום 26.3.25 עמ' 8 ש' 16-20.
ובהמשך:
"ש. בתור רופא שמלווה את המנוחה מאיזה שלב היא לא כשירה?
ת. המועד הקרב ביותר שיש לי היה ב5.3.2014, 5 חודשים לפני החתימה.
ש. ב2013 היא הייתה כשירה?
ת. יכול להיות שכן."
ראו: פרוט' מיום 26.3.25 עמ' 14 ש' 26-29.
-
יוצא, איפוא, כי כשירות המנוחה בשנת 2013 לא נשללה על ידי פרופ' ר', וממועד זה ועד למועד עריכת צוואת המנוחה, התברר כי פרופ' ר' כלל לא פגש את המנוחה. כך העיד:
"ש. ממרץ 2013 כמה פגישות היו לך עם המנוחה?
ת. ב5.8.13 ו30.9.13 הייתה שיחת טלפון, ביקור וסף ב11.11.13, 3.11.14, טלפון במרץ 2014. הטלפונים משקפים..."
ראו: פרוט' מיום 26.3.25 עמ' 8 ש' 21-23.
ובהמשך:
"ש. תאשר לי שחלק גדול מטיפול במנוחה היה בשיחות טלפון?
ת. חלק.
ש. האם נפגשת עם המנוחה פיזית ב2014?
ת. ב-3.11.14.
ש. הפגישה ב5.3.14 הייתה בטלפון?
ת. כך כתוב.
ש. באותה שיחת טלפון, מצטט. תאשר לי מאס ה5.3.14 לא פנו אלייך.
ת. הפנייה הבאה הייתה בנובמבר 2014. שזה אחרי הנפילה."
ראו: פרוט' מיום 26.3.25 עמ' 11 ש' 6-13.
-
עדותו של פרופ' ר', לפיה אין בידיו נתון ישיר הנוגע למצב המנוחה במועד הרלוונטי לעריכת הצוואה, מובילה למסקנה כי אין בידו לשפוך אור על כשירותה במועד זה. לא בכדי פרופ' ר' העיד בהגינותו כי הוא אינו יודע מה היה מצבה של המנוחה במועד עריכת צוואתה, ראו: פרוט' מיום 26.3.25 עמ' 10 ש' 20-21 – שהוא המועד הרלוונטי לבחינת כשירותה ראו: ת"ע 19872-07-21 פלוני ואח' נ' האפוטרופוס הכללי במחוז תל-אביב ואח' (2.12.2024).
-
במילים אחרות, לדיווחיו של פרופ' ר' ועדותו אין תרומה ממשית (אם בכלל) לבחינת שאלת כשירותה של המנוחה במועד עריכת צוואתה.
-
נוסף על כך, למנוחה לא נערך מבחן מיני-מנטל, ראו: פרוט' מיום 26.3.25 עמ' 9 ש' 28-29 ומסקנתו של פרופ' ר' כי בדבר אי-כשירותה של המנוחה אינה נשענת על אבן בוחן אובייקטיבית כלשהיא, אלא על תחושתו האינטואיטיבית בלבד, ראו: פרוט' מיום 26.3.25 עמ' 19 ש' 8-9.
-
בבחינת למעלה מן הצורך יצוין, כי פרופ' ר' העיד שהוא לא העניק מעמד בכורה למצבה הקוגניטיבית של המנוחה, שכן לדבריו:
"המנוחה נבדקה וטופלה על ידי בשם מחלת פרקינסון זו הייתה המחלה הראשית ועליה בעיקר התרכזתי. בנוסף לה, הייתה ירידה קוגניטיבית והיא הייתה משנית לצד המוטורי של מחלתה זכתה מבחינתי לפחות התייחסות ולכן לא קיבלה טיפול לזה" ראו: פרוט' מיום 26.3.25 עמ' 7 ש' 16-18 [ההדגשה לא במקור – פ"ג].
-
ניתן לסכם ולומר, כי כשירותה של המנוחה בשנת 2013 לא נשללה על ידי פרופ' ר', וממועד זה ועד למועד עריכת צוואתה, פרופ' ר' לא פגש את המנוחה כלל. כפועל יוצא מכך, ובזהה לאמור לעיל, לא עלה בידו לשפוך אור על מצבה הקוגניטיבי של המנוחה במועד עריכת צוואתה, הואיל והערכתו נשענת על תחושותיו האינטואיטיביות ולא על קנה מידה אובייקטיבי כלשהו.
-
משמעות הדברים היא, כי דיווחיו של פרופ' ר' ועדותו – לחוות הדעת ולמסקנת המומחית בכל הנוגע לאי כשירות המנוחה במועד עריכת הצוואה, ראו: פרוט' מיום 2.4.25 עמ' 24 ש' 17-18 – "סובלים" מחולשה ראייתית ממשית בכל הנוגע לכשירות המנוחה לערוך את הצוואה במועד בו נערכה.
-
חולשה ראייתית זו בלטה גם בעדות המומחית, אשר העידה:
"ש. בשנת 2013 פרופ' ר' טען שהמנוחה הייתה כשירה, פרופ' ח' [המומחית – פ"ג] טוענת שגם המנוחה היתה כשירה לחתום על צוואה ולאחר מכן פרופ' ח' [המומחית – פ"ג] טוענת שהמנוחה לא הייתה פגישה ב2014. המפגש היחיד של פרופ' ר' עם המנוחה מסוף 2013 לחתימת הצוואה , הייתה בשיחה עם הבת ולא עם המנוחה, אמת?
ת. כן.
ש. תאמרי לי איך את יכולה להסתמך על שיחת טלפון מבלי שפרופ' ר' בדק את המנוחה, מבלי שאת בדקת את המנוחה אלא על סמך שיחת טלפון עם הבת לקבוע את כשירותה של המנוחה לחתום על צוואה.
ת. על סמך מה שפרופ' ר' כתב אני לא יכולה לסמוך על זה."
ראו: פרוט מיום 3.4.25 עמ' 23 ש' 1-8.
ובהמשך:
"ש. ב2013 שמתם קאט ואמרתם שהיא יכלה לחתום על הצוואה וכך גם העיד פרופ' ר'. מ2013 ועד 20.8.14, שמונה חודשים, יש לך אינדיקציה רפואית בכתב שהיא יכלה לחתום על הצוואה?
ת. אין לי."
-
ואולם, דיווחיו של פרופ' ר' לא עמדו לבדם בפני המומחית, והיא ביססה את חוות דעתה גם על הערכת תלות של המל"ל מיום 7.1.13. על כן, יש לבחון גם את הערכת תלות זו.
-
עיון בהערכת תלות מיום 7.1.13 מוביל למסקנה כי במועד עריכתה, המנוחה, בין היתר, לא זכרה את שמות התרופות, ראו: עמ' 36 לתיק המוצגים של המתנגד, סבלה מירידה בזיכרון, לא זכרה כתובת ולא ידעה יום, הכירה את התרופות, מסרה סדר יום, לא זכרה את שם הבודקת, ידעה את מטרת הביקור, ידעה להשתמש בטלפון, שיתפה פעולה כמיטב יכולתה, וכן צוין כי קיימת עדות לירידה במצבה קוגניטיבי, ראו: עמ' 37 לתיק המוצגים של המתנגד.
-
לכאורה, על יסוד הערכת תלות האמורה, ניתן היה להגיע למסקנה כי בשלב זה כבר החלה להסתמן ירידה במצבה הקוגניטיבי של המנוחה. זאת, בשים לב לכך שהמנוחה גם סבלה ממחלת הפרקינסון – מחלה אשר גורמת להידרדרות קוגניטיבית ראו: פרוט' מיום 2.4.25 עמ' 20 ש' 10.
-
בהתאם לכך, מצבה הקוגניטיבי של המנוחה היה צפוי להחמיר ולא להשתפר, ומכאן שניתן היה לצפות להמשך ירידה במצבה הקוגניטיבי, ולא לעלייה, ראו: פרוט' מיום 2.4.25 עמ' 21 ש' 10-12.
-
עם זאת, המומחית העידה כי ייתכן שמסמכים נוספים, שלא נמסרו לרשותה בעת עריכת חוות הדעת, היו עשויים לשנות את מסקנתה, ראו: פרוט' מיום 2.4.25 עמ' 17 ש' 32-33.
-
על רקע עדות זו, הוצגו למומחית במהלך החקירה הנגדית מסמכים נוספים, ראו: פרוט מיום 2.4.25 עמ' 21 ש' 13-15, ובכללם הערכת תלות מיום 21.3.13 ממנה עולה, בין היתר, כי:
"המנוחה הבינה את השאלות וענתה לעניין, הבינה את הבקשות לביצוע פעולות ופעלה בהתאם", ראו: עמ' 84 לתיק המוצגים של המבקש 8;
"אין עדות לירידה קוגניטיבית, מחלת נפש/דיכאון קשה"; "לדברי בתה מתמצאת בזמן, מקום ובאנשים"; "לדברי בתה ישנה ירידה קלה בזיכרון: שוכחת לעיתים ליטול תרופות, שוכחת איפה שמה דברים, לא זוכרת מה רצתה להגיד"; "התרשמות המעריך בביקור שקטה, משתפת פעולה לפי יכולתה. בבדיקה ידעה את שמה, משפחתה, התמצאה בזמן ובמקום, מסרה את סדר היום שלה, ידעה יעדן של התרופות, זיהתה את הבעל ואת הבת", ראו: עמ' 89 לתיק המוצגים של המבקש 8;
"מתמצאת בזמן במקום ובאנשים", ראו: עמ' 91 לתיק המוצגים של המבקש 8;
"המגבלה שגרמה לירידה הנוכחית בתפקוד היא בעלת אופי זמני, צפוי שיפור בעוד מספר חודשים", ראו: עמ' 92 לתיק המוצגים של המבקש 8.
-
על רקע הצגת הערכת תלות מיום 21.3.13, הודתה המומחית כי החלה עלייה ולא ירידה במצבה הקוגניטיבי של המנוחה ביחס לממצאי בהערכת תלות מיום 7.1.13 ראו: פרוט' מיום 2.4.25 עמ' 21 ש' 16-20.
-
המומחית אף הוסיפה כי: "בפרקינסון יש גליות שיש רגעים טובים, זה לא שהוא ללא דמנציה, יש רגעים של צלילות יחסית ורגעים שהוא פחות טוב שהוא אפילו מבולבל", ראו: פרוט' מיום 2.4.25 עמ' 21 ש' 28-30 - גרסה אשר עומדת בסתירה לגרסתה הקודמת, לפיה במחלת פרקינסון, ממנה סבלה המנוחה, מצבה הקוגניטיבי היה צפוי רק להתדרדר ראו: פרוט' מיום 2.4.25 עמ' 20 ש' 10, וכי ויש לצפות לירידה נוספת במצבה הקוגניטיבי של המנוחה ולא לעלייה ראו: פרוט' מיום 2.4.25 עמ' 21 ש' 10-12.
-
בין המסמכים הנוספים שהוצגו למומחית, נכללו גם מסמכים שנמסרו לה במהלך החקירה הנגדית, וזאת על רקע עדותה, שלפיה ייתכן שמסמכים נוספים, אשר לא עמדו לרשותה בעת כתיבת חוות הדעת, עשויים היו לשנות את מסקנותיה, ראו: פרוט' מיום 2.4.25 עמ' 17 ש' 32-33. בין המסמכים:
שיחת טלפון בין המנוחה לד"ר ג' מיום 25.6.14 ראו: עמ' 341 לתיק המוצגים של המתנגד, אשר המומחית הודתה כי לא עולה ממנה כי המנוחה לא הייתה כשירה ראו: פרוט' מיום 2.4.25 עמ' 25 ש' 1-3;
שיחת טלפון בין ד"ר ג' לבתה של המנוחה מיום 21.10.14 – כחודשיים לאחר עריכת הצוואה – במסגרתה ביקשה הבת מד"ר ג' להתקשר למנוחה ולשוחח עמה ראו: עמ' 341 לתיק המוצגים של המתנגד. המומחית אישרה כי שיחה זו עשויה ללמד על כשירות המנוחה ראו: פרוט' מיום 2.4.25 עמ' 26 ש' 5-13.
-
בעקבות הצגת מסמכים אלה, וכן מסמכים נוספים שיפורטו בהמשך, המומחית העידה בהגינותה כי:
"ת. הדברים האלה קשה לי להתעלם מהם ויכול להיות שקראתי את התיק שלה וקראתי אותו עברתי על כל מסמך ומסמך וגם עכשיו אני לא יכולה להגיד שזה שולל דמנציה, יש לה רגעים של צלילות . זה מעלה לי ספק לגבי הקביעה הקודמת שלי אני חושבת על זה שוב, אני לא יכול להגיד שאני מוכנה לשנות את מה שקבעתי.
ש. יכול להיות לפי מה שאת מתארת שיש מצבים של כן ומצבים שלא, יכול להיות שב20.8.14 המנוחה יכלה להבין את טיבה של צוואה?
ת. יכול להיות.
ש. בסבירות גבוהה או נמוכה?
ת. בסבירות גבוהה."
ראו: פרוט' מיום 2.4.25 עמ' 27 ש' 1-9.
-
הודאה זו של המומחית, מצטרפת להודאתה הנוספת לפיה לא עמד לרשותה כל מידע או מסמך נוסף, המצביע על כך שבמועד עריכת הצוואה, ביום 20.8.14, המנוחה לא הייתה כשירה לחתום על הצוואה ראו: פרוט' מיום 2.4.25 עמ' 24 ש' 1-2, ש' 12-16.
-
לא ניתן להתעלם גם מעדות המומחית לפיה:
"אני חושבת שזה דבר שכתבתי בחוות דעתי שהדבר שהכי הפריע לי שלי העלו הרבה ספקות לגבי כשירותה והדבר הזה ניתן לפתור בדיעבד אם היו עושים לה הערכה קוגניטיבית...", ראו: פרוט' מיום 2.4.25 עמ' 29 ש' 27-28,
"...מבחינת סבירות, הידע וניסיוני וגם מתוך המסמכים שעליהם הסתמכתי של ביטוח לאומי וכו' יש לי בספק לגבי הכשירות שלה. האם אני יכולה לקבוע בצורה נחרצת שלא משתמעת לשני פנים שהיא לא הייתה כשירה לכתוב צוואה ולחתום על צוואה בצורה שמעבר לכל ספק. יכול להיות שאני לא יכולה לומר זאת בצורה נחרצת" ראו: פרוט' מיום 2.4.25 עמ' 29 ש' 31-34.
-
חשיבות ממשית יש לייחס לעדות המומחית לפיה, המנוחה "יכולה להבין מה משמעות של צוואה של חלוקת רכוש ולמי זה יילך, וכמה זה חשוב להם וכמה זה חשוב לה לתת להם את זה. את זה אני חושבת שהיא כן מבינה", ראו: פרוט' מיום 2.4.25 עמ' 30 ש' 26-27. שכן, על פי הפסיקה, הדרישה היא שהמצווה ידע "להבחין בטיבה של הצוואה" עניינה – מודעות המצווה לעובדה שהוא ערך צוואה, ידיעתו בדבר היקף רכושו וזהות יורשיו, וכן מודעותו באשר לתוצאות עשיית הצוואה על יורשיו, ראו: ע"א 160/80 בנדל נ' בנדל פ"ד לה (3) 101; ת"ע 34585-10-13 ר.א. נ' מ.ז. (17.09.18); ת"ע 56416-09-20 פלוני נ' האפוטרופוס הכללי מחוז חיפה והצפון ואח' (1.4.2024).
-
כדי לעמוד בנטל הוכחת טענת חוסר כשירות, אין די, כאמור, בהעלאת ספקות בלבד ויש להוכיח באופן ברור כי המנוחה לא הייתה כשירה להבחין בטיבה של הצוואה.
-
נוכח הספקות שעלו מעדות המומחית באשר לכשירות המנוחה במועד עשיית הצוואה – שלא לומר תפנית ממשית בייחס למסקנותיה בחוות הדעת – ניתן להסתייע גם בחומר ראיות אחר, המתייחס למועד עשיית הצוואה, ובכלל זה: עדויות של מי שערך את הצוואה או מי ששימש כעד לה, וכן בעדויות אחרות, ראו: ע"א 7506/95 שוורץ נ' בית אולפנא בית אהרון ישראל, פ"ד נד (2) 215, ובמקרים מתאימים – כמו במקרה שלפניי – להעדיפו על פני חוות הדעת.
-
מעיון בחומר הראיות הנוסף שהונח לפניי, ובנוסף להערכת תלות מיום 21.3.25, בכל הנוגע לכשירות המנוחה בשנת 2014 (שכן הן פרופ' ר' והן המומחית העידו כי לא ניתן לשלול את כשירות המנוחה בשנת 2013) עולה התמונה עובדתית כדלהלן:
5.1.14, ד"ר ו. נ., רישום ביקורים "מבקשת חיסון שפעת בבית כי מתקשה לצאת מהבית" ראו: עמ' 322 לתיק המוצגים של המתנגד;
12.1.14, תיק מטופל: "התמצאות: מתמצא בזמן במקום ובאנשים", "קשר עם הסביבה: מדבר ויוצר קשר עם הסביבה", "התנהגות: משתף פעולה; רגוע" ראו: עמ' 102 לתיק המוצגים של המבקש 8;
23.1.14, ד"ר ו. נ., רישום ביקורים "ביקור בית ביוזמת המטופל" ראו: עמ' 323 לתיק המוצגים של המתנגד;
13.5.14, ד"ר ו. נ., רישום ביקורים: "ביקור בית ביוזמת המטופל", "שוחחתי עם א' [המנוחה – פ"ג], בעלה מ' [המנוח – פ"ג] וכן ר' [המשיבה 7 [פ"ג] הבת בביקור בית. ר' אומרת שהנוקשות בשליטה תחת דופיקר 0.5 כדור 3 פעמים ביום. מה שעשה לה תופעות לוואי של הזיות קשות היה הסינימט sinimet cr שקיבלה בביקור בית של דר בוקמן ואותו הפסיקו" ראו: עמ' 337 לתיק המוצגים של המתנגד;
21.5.14, ד"ר ו. נ., רישום ביקורים (שיחה טלפונית): "בינתיים 4 ימים אין שום הזיות" ראו: עמ' 337 לתיק המוצגים של המתנגד;
25.6.14, ד"ר ג', רישום ביקורים (שיחה טלפונית): "שיחה טלפונית על המטופלת יש לה כאבים ברגליים" ראו: עמ' 341 לתיק המוצגים של המתנגד;
10.7.14, ד"ר ג', רישום ביקורים (שיחה טלפונית): "ביקשה שאתקשר – דיברתי איתה עדיין יש לה כאבים בברכיים והתברר שלא קנתה את התרופה לכאבים (טרמדיקס) שרשמתי לה", "היא תשלח בעלה או המטפלת לקנות את זה ותעדכן אותי לגבי האפקט" ראו: עמ' 343 לתיק המוצגים של המתנגד;
14.8.14, ד"ר ג' רישום ביקורים: "נמצאת בבית יושבת על המיטה בהכרה מלאה נינוחה ללא סימני מצוקה מתלוננת על כאבים בברכיים וקושי בהליכה". "ידוע על מחלת פרקינסון ומטופלת בדופיקר" ממצאים: "מצב כללי יציב נינוחה ובהכרה מלאה ללא סימני מצוקה ..." ראו: עמ' 345 לתיק המוצגים של המתנגד.
21.10.14, ד"ר ג', רישום ביקורים (שיחה טלפונית): "ביקשה באלתור שאתקשר – התקשרתי וענתה הבת וביקשה שאתקשר הביתה לאמא שלה מבקשים מרשמים קבועים והבת רצתה ביקור בית אך ביקשה להתקשר לאמא שלה ולשמוע ממנה ושוחחתי עם המטופלת א. ש. [המנוחה – פ"ג] וביקשה את התרופות הקבועות שלה במיוחד התרופה לשתן שלוקחת קבוע" לא ביקשה ביקור בית נוסף ולא התלוננה על משהו מיוחד ..." ראו: עמ' 347 לתיק המוצגים של המתנגד;
18.11.14, ד"ר מ. ש., רישום ביקורים: עמ' 350 – "ביקור בית שתואם מראש על מנת להכיר את א' [המנוחה – פ"ג]. מתהלכת בחופשיות בבית, מדברת ועונה לעניין, מתהלכת והליכה נראית תקינה. מספרת שמפחדת ליפול. הסברתי כי חשוב שתלך על מנת שלא תאבד את המיומנות וכי חשוב להיעזר בהליכון ולנעול נעליים סגורות. הבת מציינת כי מינון הסרוקוול הועלה ל25 מג' ויש שיפור במידת הרגזנות של האם" ראו: עמ' 350 לתיק המוצגים של המתנגד;
21.11.14 סיכום מחלה אורתופדיה פרופ' ל. א. – "משוחררת במצב כללי טוב ..." ראו: עמ' 93 לתיק המוצגים של המתנגד.
-
עיננו רואות כי המסמכים הרפואיים משנת 2014 לא מצביעים על חוסר הכשירות של המנוחה; ההפך הוא הנכון – מן החומר עולה כי המנוחה שיתפה פעולה עם הגורמים המקצועיים, ואלה אף יצרו עמה קשר, בהתאם לבקשתה.
-
אינדיקציה נוספת לכשירות המנוחה ניתן למצוא בדיווחי פרופ' ר' ובעדותו. פרופ' ר' העיד כי נושא מינוי אפוטרופוס למנוחה לא עלה בצורה כלשהי בשנת 2013, ולא היה צורך במינוי אפוטרופוס, ראו: פרוט' מיום 26.3.25 עמ' 6 ש' 27-29. גם ביום 3.11.14 – דהיינו כ-3 חודשים לאחר עריכת הצוואה, פרופ' ר' ציין כי: "אין ביטחון כי תדע לקחת את התרופות כסדרן בעתיד. צריך למנות לעניין זה אדם אחראי", ראו: עמ' 129 לתיק המוצגים של המתנגד.
-
פרופ' ר' הסביר כי כוונתו לאדם אחראי נוגעת ל"מישהו מבני המשפחה הלוקח את האחריות שהמנוחה תקח תרופות או עובד זר" ראו: פרוט' מיום 26.3.25 עמ' 15 ש' 12-13. במילים אחרות, גם ביום 3.11.14 – דהיינו 3 חודשים לאחר עריכת הצוואה – המנוחה לא הייתה זקוקה לאפוטרופוס, ובהתאם לא המליץ על מינויו של אחד כזה.
-
ער אני לדיווח של פרופ' ר' מיום 3.11.14, ולפיו "ישנה ירידה מוטורית וקוגניטיבית במצבה, מבולבלת יותר ומתמצאת פחות בנעשה סביבה. סובלת מהלוצינציות בהן רואה אנשים זרים היושבים בסלון הבית... אין ביטחון כי תדע לקחת את התרופות כסדרן בעתיד, צריך למנות לעניין זה אדם אחראי" ראו: עמ' 129 לתיק המוצגים של המתנגד.
-
ואולם, פרופ' ר' העיד כי תפקידו של "האדם האחראי" עניינו "לדאוג לאינטרס של המנוחה, ואם אני רואה שהיא זקוקה לעזרה ביום יום אני פונה בבקשה לביטוח לאומי, אני מנסה להשיג את המקסימום עבור המטופלים שלי ומעצם הפניה זה מעיד על הדאגה שלי לגבי המנוחה", ראו: פרוט' מיום 26.3.25 עמ' 9 ש' 12-14. בתוך כך, לא ניתן לראות בדיווח זה דיווח אובייקטיבי בכל הנוגע למצב המנוחה.
-
מלבד המסמכים הרפואיים ובנוסף להם, הובאו עדויות של עדים, אשר הכירו את המנוחה "בזמן אמת". בתוך כך:
הנוטריון אשר ערך את הצוואה העיד כי:
"ש. אתה ידעת מה היה מצב המנוחה שהיא היגעה אליך ב20.8.14?
ת. כן, מהתרשמותי היא אישה עם חוכמת חיים, בריאה, מבינה הכל, מבינה עברית."
ראו: פרוט' מיום 26.3.25 עמ' 20 ש' 4-7.
ובהמשך:
"ש. לא היה לך שום סיבה לשאול אותה מה מצבה?
ת. בגלל שההתנהגות הייתה נורמלית אני לא צריך לחקור.
ש. בת 83 לא שואלים שאלות? מבקשים סיכום רפואי.
ת. לא. ברגע שיש לי חשש שהיא לא מבינה אז אני עוצר אבל שההתנהגות נורמלית לחלוטין, היא דעתנית."
ראו: פרוט' מיום 26.3.25 עמ' 20 ש' 16-20.
ובהמשך:
"ש. בטופס המקדים כתוב שהיא אמרה את הצוואה. היא אמרה באופן עצמאי מה היא רוצה?
ת. כן.
ראו: פרוט' עמ' 21 ש' 1-2."
-
למותר לציין כי הנוטריון העיד גם בהליכים בעניין המנוח ומעדותו עולה, בין היתר, כי:
"ש. איך המנוח הגיע אלייך?
ת. המשפחה הזו מהוותיקים של עיר ___ גדלנו ביחד אני מכיר אותו הרבה שנים לפי זה גם דרך החבר ש' הוא קרוב משפחה שלי ד. ח. הוא הכיר אותו כי אני נוטריון ושלא אותי אם אני עושה צוואה ואמרתי לי שכן."
ראו: פרוט' מיום 4.3.24 בתיק 55128-06-20 עמ' 23 ש' 13-16.
ובהמשך:
"ת. רק הצוואה. גם לאשתו עשיתי צוואה."
ראו: פרוט' מיום 4.3.24 בתיק 55128-06-20 עמ' 23 ש' 30.
ובהמשך:
"ת. לגבי הצוואה שלו אשתו חיכתה בחוץ לגבי הצוואה שלה הוא חיכה בחוץ. גם איתה ישבתי והקראתי לה את הדברים. הם היו בידיעה שמה שהם עושים שניהם..
ש. מה עשית על מנת לוודא את הידיעה?
ת. שישבו אצלי בישיבה הם הסבירו לי מה הם רוצים לעשות והאישה אמרה שבסדר. הם ביקשו לציים אם הוא יילך לעולמו לפניה היא תרשה את הכל וזה כתוב בצוואה."
ראו: פרוט' מיום 4.3.24 בתיק 55128-06-20 עמ' 24 ש' 4-8
-
כידוע, עורך דין שעורך צוואה, משמש כשלוחו של המצווה ופועל מטעמו ובשליחותו ראו: ת"ע 6519-11-14 פלוני נ' אלמוני (12.9.2019). עדות הנוטריון הייתה מהימנה, לא נסתרה ויש ליתן לה משקל משמעותי בפרט לאור היכרותו ארוכת השנים עם המנוח. על מעמד עדות מעין זו והעדפתה על פני עדויות אחרות, ראו: ת"ע 30578-08-17 פלוני נ' פלונית (11.2.2019); ת"ע 40789-05-17 פלוני נ' האפוטרופוס הכללי במחוז תל אביב ואח' (6.9.2018).
-
הדבר נכון ביתר שאת במקרה שלפניי, בו לא נערך למנוחה כל מבחן אשר יכול ללמד על כשירותה, ופרופ' ר', שעל דיווחיו הסתמכה המומחית, לא פגש את המנוחה בתקופה הרלוונטית לעריכת הצוואה, כך שהנוטריון הוא היחיד למעשה היכול לשפוך אור על נסיבות עריכת הצוואה וחתימתה ראו: ת"ע 60690-01-14 ב. ד. ואח' נ' האפוטרופוס הכללי במחוז תל-אביב ואח' (2.7.2017) ועל מצבה הקוגניטיבי של המנוחה במועד זה.
-
מלבד הנוטריון, עדים חיצוניים נוספים העידו כי המנוחה הייתה כשירה בתקופה הרלוונטית, וביניהם הנכד של המנוחה ראו: פרוט' מיום 26.3.25 עמ' 24 ש' 29-32, חתנה של המנוחה ראו: פרוט' מיום 26.3.25 עמ' 27 ש' 6-8 ונכדתה של המנוחה, בעלת מומחיות בפסיכיאטריה של ילד מתבגר, אשר עסקה גם בהתמחות גם בפסיכיאטריה של המבוגר, ראו: פרוט' מיום 26.3.25 עמ' 29 ש' 15. הנכדה, העידה בין היתר:
"ש. מה מעורבותך במצב הבריאותי של הסבתא בין השנים 2013-2024?
ת. כנכדה וכרופאה הכרתי את התיק הרפואי של הסבתא שלי טוב מאוד. ידעתי את האבחנות ואת התרופות שלה. הייתי מדברת איתה, מגיעה אליה. היא גם הייתה פונה אליי בקשר לשאלות."
ראו: פרוט' מיום 26.3.25 עמ' 29 ש' 11-13.
ובהמשך:
"ת. אני מבקשת להתייחס 3 חודשים לפני עריכת הצוואה ו3 חודשים אחריה. באותה תקופה סבתא שלי הייתה במצב קוגנטיבי מצויין, אני אומרת את זה כרופאה וכנכדה. באותה תקופה נולדה הבת שלי ואחיין שלי בחודש יולי, ואחי חגג בר מצווה בחודש אוקטובר אחרי כתיבת הצוואה ואני זוכרת את סבתא שלי באותם אירועים בצורה ברורה, מתפקדת ומודעת למצב שלה. ללא שום קושי..."
ראו: פרוט' מיום 26.3.25 עמ' 29 ש' 19-22.
-
המתנגד טען בסיכומים כי העדים החיצוניים הם בעלי עניין ראו: פרוט' מיום 2.4.25 עמ' 38 ש' 16-17. על פי הפסיקה, על אף שעדות של עד, שיש לו נגיעה בדבר אינה בהכרח עדות שקר, בית המשפט יבחן עדות זו בזהירות ובקפדנות יתרה, ראו: תמ"ש 31712-07-20 ש'. נגד ש' (23.8.2023). ואולם, המתנגד לא הבהיר מדוע לשיטתו העדים החיצוניים – שאינם זוכים על פי צוואת המנוחה – הם עדים בעלי עניין, ועל כן טענה זו של המתנגד, דינה להידחות.
-
בבחינת למעלה מן הצורך, יצוין כי עדות החתן עומדת, לכאורה, בניגוד לאינטרס האישי שלו. שכן, החתן הוא בעלה של המבקשת מספר 5, אשר על פי הצוואה זוכה לסך של 350,000 ₪ בלבד, ראו: ס' 4.5 לצוואה, כך שיש לו אינטרס בביטול הצוואה על מנת לזכות במתנה על פי צו הירושה, ראו: פרוט' מיום 2.4.25 עמ' 44 ש' 29-31.
-
בשונה מהמבקשים, המתנגד נמנע מלהזמין עדים חיצוניים לתמיכה בטענותיו בדבר חוסר כשירותה של המנוחה. כידוע, "אי העדת עד רלוונטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו...", ראו: ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציון בע"מ, פ"ד מד (1) 239; תמ"ש 40370-01-22 פלוני נ' אלמוני (2.1.2025).
-
המשיבה 7 אשר תמכה למעשה בעמדת המתנגד, ביקשה להעיד בעניין כשירות המנוחה. ברם, משהתברר כי עדותה של המשיבה 7 לא תומכת בטענת אי-כשירות המנוחה, בית המשפט הבהיר בפניה שעליה להעיד בעניין כשירות המנוחה, ואולם הבהרה זו לא הניבה פרי, שכן המשיבה 7 העידה כי:
"בית המשפט מחדד את השאלה מבקש להעיד לעניין הכשירות.
אמא לא סבלה רק מפרקינסון אלא גם מבעיות אורתופדיות, גב רגליים, לחץ דם, לב קצת. היו לה הרבה דפיקות לב שהיתה במעקב אצל קרדיולוג.
אם יש שאלות אשמח להשיב."
ראו: פרוט' מיום 2.4.25 עמ' 31 ש' 24-27
-
גרסת המתנגד ועדותו בבית המשפט בעניין כשירות המנוחה לא היו קוהרנטית ומהימנה.
כך למשל, בס' 8 להתנגדות טען המתנגד כי המנוחה סבלה ממחלת אלצהיימר. המתנגד חזר על גרסה זו גם בחקירה, ואולם לא הצליח להפנות לאסמכתה התומכת בגרסתו זו ראו: פרוט' מיום 26.3.25 עמ' 33 ש' 17-20. בבחינת למעלה מן הצורך, יצוין כי המומחית אף העידה שהמנוחה לא סבלה ממחלת האלצהיימר, וכן כי אין שום סיבה שתסבול ממחלה זו ראו: פרוט' מיום 2.4.25 עמ' 22 ש'22-23.
כך למשל, העיד המתנגד כי המנוחה לא כשירה, לשיטתו, משנת 2011 ראו: פרוט' מיום 26.3.25 עמ' 39 ש' 11-12. עם זאת, טען כי במהלך שנת 2013 המנוחה הגיעה עסק שלו והתרשמה מאוד מהמוסך, ראו: פרוט' מיום 26.3.25 עמ' 39 ש' 15-18. כאשר נדרש המתנגד על ידי בית המשפט לבאר את הסתירה בגרסאותיו, הוא טען כי:
"ש. מה אדוני עשה במקום שהיה צריך להראות לאמא?
"ת. בניתי מקום חדש והיא לא ראתה אותו אז היא אמרה לרחל שהיא רוצה ללכת לראות את המקום אז היא הביאה אותה אליי.
ש. אז היא התרשמה ?
ת. מאוד.
ש. אם אמא לשיטתו של אדוני היא לא כשירה מ-2011 איך 2013 היא מבקשת לראות את המקום ולהתרשם יש הסבר לסתירה הזו?
ת. היה לה קשה ללכת. היא יכלה לדבר היא הסתכלה. יש לי תמונה."
ראו: פרוט' מיום 26.3.25 עמ' 39 ש' 28-35.
-
לסיכומם של דברים, המתנגד לא עמד בנטל להוכיח כי המנוחה לא הייתה כשירה במועד עריכת הצוואה. המשמעות המעשית של מסקנה זו היא כי דין ההתנגדות להידחות.
-
דחיית ההתנגדות, בנסיבות דנן, עולה בקנה אחד עם העיקרון הבסיסי של דיני הירושה, לפיו יש לקיים את דבר המת ראו: בע"מ 3539/17 פלונית נ' פלוני (11.6.2017).
-
יוזכר כי בס' 6 לצוואה המנוחה ביקשה להדיר את המתנגד מעיזבונה. הנוטריון נשאל לגבי סעיף זה לצוואה והעיד כי: "זו הייתה עמדה חד משמעית של שניהם" ראו: פרוט' מיום 26.3.25 עמ' 21 ש' 29-30 ויש לתת משקל אף להנמקה אותה מצא לנכון המנוח לכלול בגוף הצוואה, המעידה על רצונו "לשריין" את צוואתו בפני התנגדות, ראו: ת"ע 39959-10-12 פלונית נ' אלמונית (22.5.2014).
התוצאה
-
התוצאה היא כי ההתנגדות נדחית. כפועל יוצא, הבקשה לצו קיום צוואה מתקבלת.
-
המבקשים יגישו לחתימתי בת"ע 68549-08-21 צו קיום צוואה, בצירוף הצוואה בתוך 10 ימים.
הוצאות משפט
-
בהליכים בעניין המנוח, שבגדרם נדחתה בהסכמת הצדדים התנגדות המתנגד, נקבע – בהתאם להסכמת הצדדים – תנאי שלפיו "לא ייפסקו הוצאות משפט בגין הליך זה בשלב זה ונושא ההוצאות משפט ידון לאחר שתשמע התנגדות המתנגד לבקשה לצו קיום צוואת האם וההוצאות לא ייפסקו בשים לב לתוצאות שני ההליכים", ראו: פרוט' מיום 5.3.24 בת"ע 55128-06-22 עמ' 78 ש' 8-9. הסכמת הצדדים קיבלה כאמור תוקף של החלטה.
-
במילים אחרות, בעת פסיקת הוצאות משפט, על בית המשפט להביא בחשבון את שני ההליכים יחד.
-
המבקשים לא פירטו את סכום ההוצאות שנגרמו להם לצורך ניהול שני ההליכים, ויש לראותם כמי שהותירו את ההכרעה בעניין זה לשיקול דעת בית המשפט, ראו: תלה"מ 42974-05-22 פלוני נ' פלונית (10.11.2024).
-
מתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018 (להלן: "התקנות"), עולה כי ברירת המחדל היא פסיקת הוצאות, ובמקרים חריגים בהם מוצא בית המשפט שקיים טעם מיוחד שלא לחייב בהוצאות – הוא רשאי להימנע מכך, ראו: תקנה 152 לתקנות; ע"א 7627/20 אייזלר החברה לניהול בע"מ נ' תפן מדיקל בע"מ (24.2.2022); רע"א 1689/24 דמיטרי ינקילוב נ' מרינה נחשונוב שמחייב (21.3.2024).
-
"פסיקת הוצאות נועדה לשפות את בעל הדין שכנגד על הוצאותיו בהליך, וזאת בהתחשב, בין היתר, בתוצאות ההליך, במורכבותו, במשאבים שנדרשו לניהולו ובהתנהלות בעלי הדין – כך על פי הקבוע בתקנות 151(א) ו-153(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות)). ההוצאות נדרשות להיות סבירות והוגנות, ועל שיעורן לבטא איזון ראוי בין הבטחת זכות הגישה לערכאות ובין הגנה על זכות הקניין של הפרט, תוך שמירה על שוויון בין בעלי הדין (תקנות 152 ו-151(ב) לתקנות)", ראו: רע"א 2507/24 אמירן לבון נ' ד"ר שולמית שרון ואח' (14.4.2024).
-
במקרה שלפניי עסקינן בשני הליכים משפטיים שנמשכו זמן רב. במהלך בירור שני ההליכים, התקיימו 7 דיונים, מתוכם 4 דיוני הוכחות, שבהם נחקרו בעלי הדין, מומחים ועדים חיצוניים. כן הוגשו במסגרתם עשרות, אם לא מאות, של בקשות , וכן ניתנו מאות החלטות.
-
בנסיבות העניין, ולאור מיצויי ההליכים המשפטיים, ראו: ת"ע 63758-05-21 האפוטרופוס הכללי במחוז תל-אביב נ' א. (7.4.2024), מצאתי מקום לחייב את המתנגד בהוצאות משפט בסכומים כדלהלן: סך של 60,000 ₪ שישולם לטובת המבקשים 5-1, וסך נוסף של 60,000 ₪ שישולם לטובת המבקש 8. הואיל והמשיבות 6-7 תמכו בעמדת המתנגד ואף לא הגישו תגובה להתנגדות, איני עושה צו להוצאות לטובתן.
-
זכות ערעור כדין.
-
המזכירות תסגור את שני ההליכים.
מתיר את פרסום פסק הדין לאחר השמטת פרטים מזהים.
ניתן היום, ט' ניסן תשפ"ה, 07 אפריל 2025, בהעדר הצדדים.
