ע"א
בית המשפט העליון
|
5522-12
27/07/2014
|
בפני כבוד השופטים :
1. המשנָה לנשיא מ' נאור
2. השופט י' עמית
3. השופטת ד' ברק-ארז
|
| - נגד - |
המערערים :
1. מאזן דוויק
2. הייא דוויק
3. נביל דוויק
4. וליד דוויק
5. אליאס זמיס דוויק
6. כמיס עבדלמוגני דוויק
עו"ד עאמד עווידה; עו"ד חוסאם סיאם
|
המשיבים :
1. הרב יצחק רלב"ג
2. מרדכי זרביב
3. . אבי שפרמן
עו"ד שרון אבני; עו"ד שירה כהן
|
|
פסק דין
המשנה לנשיא מ' נאור:
1. במרכזו של הליך זה בניה של שתי קומות שנעשתה על ידי המערערים ללא היתר על גבי גג בית בסילוואן השייך, כפי שנקבע בפסק הדין מושא הערעור, להקדש משה בנבנישתי שהמשיבים הם נאמניו. התביעה שהגישו המשיבים לבית המשפט המחוזי בירושלים נסמכה על בעלותם הנטענת בנכס ועל עילה של הפרת חובה חקוקה. בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט א' פרקש) קבע, לאחר שמיעת ראיות, כי ההקדש הוא אכן, כפי שנטען, הבעלים של הנכס. עוד קבע כי הנתבעים-המערערים עוולו כלפי ההקדש את העוולה של הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין). על כן, בית המשפט המחוזי הורה למערערים להרוס את שתי הקומות שבנו על גג הבית, וכן להימנע מביצוען של עבודות בניה ופיתוח בנכס. מכאן הערעור שלפנינו.
העובדות החשובות לענייננו
2. סיפור המעשה, כפי שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי, סובב בעיקרו סביב נכסי יהודים במזרח ירושלים. סיפורו של הנכס מושא הערעור כרוך ושלוב בתולדותיה של התקופה: הנכס, כך נקבע, היה שייך להקדש עוד מהמאה ה-19. בשנת 1946, משלא נותרה עוד אפשרות להחזיק בנכס עקב יחסי היהודים והערבים באזור זה, ביקשו נאמני ההקדש להשכיר את הנכס לערבים. לפיכך, בשנת 1946, השכיר ועד ההקדש את הנכס (הכלול במתחם שבו חלקות נוספות) לתקופה של שלוש שנים לאחד ושמו ג'לאג'ל. בתמורה היה ג'לאג'ל אמור לשמור על הנכס, לתקן את הגדרות ולשפץ את הבתים במתחם באופן חלקי. כיוון שמדובר היה בנכס של הקדש, ההשכרה נעשתה בהסכמת הרבנות בירושלים.
3. מאוחר יותר נותק, כידוע, הכפר סילוואן מישראל וצורף לירדן. ג'לאג'ל ואשתו מכרו חלקים מהמתחם והשכירו חלקים ממנו לערבים. המנוח, כמיס דוויק, מורישם של המערערים, קנה מג'לאג'ל בתום לב את הנכס בשנת 1964. בהמשך, נכנס הממונה הירדני על נכסי האויב לתמונה, וקרא לג'לאג'ל לבוא ולהסביר כיצד הגיע הרכוש לידיו. אחרי מספר זימונים שלא נענו, הובא ג'לאג'ל לממונה בידי המשטרה. ג'לאג'ל טען בפני הממונה שיש לו מסמכים, אך לא המציאם לממונה. בשנים 1966-1965 נרשם הנכס בפנקסי מס רכוש הירדני על שם הממונה הירדני על נכסי אויב.
4. לאחר מלחמת ששת הימים הוקנה הנכס לאפוטרופוס הכללי יחד עם נכסים אחרים (להרחבה בעניין המצב המשפטי של נכסי יהודים ביהודה, בשומרון ובמזרח ירושלים ראו: איל זמיר ואיל בנבנשתי 'אדמות-היהודים' ביהודה, שומרון, חבל עזה ומזרח-ירושלים (1993); להרחבה לגבי נכסי יהודים במזרח ירושלים ראו שם בעמודים 97-87; להרחבה לגבי נכסי יהודים ביהודה ובשומרון ראו: בג"ץ 3103/06 ולירו נ' מדינת ישראל (6.2.2011); ובעקבותיו ע"א 6684/13 הרן נ' מדינת ישראל (6.7.2014)). בספטמבר 2002 שוחרר הנכס בידי האפוטרופוס הכללי לטובת ההקדש.
דיון והכרעה
הבעלות בנכס
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד
יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת