1. הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירות של קשירת קשר לבצע פשע וגרימת חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, לאחר שבכתב האישום הואשם בעבירה של ניסיון לרצח לפי סעיף 305(א) לחוק הנ"ל.
2. המעשים שבגינם הורשע הנאשם מובאים בהכרעת הדין ונעמוד עליהם רק ככל שנדרש לעניין העונש.
עפ"י הכרעת הדין, שמתבססת בעיקרה על הודעת הנאשם ת/27, עולה שלא היה לנאשם סכסוך עם המתלונן והוא לא נטל חלק באירוע שהיה בחנות ירקות ביהוד ביום 10.11.08, שבו נטלו חלק המתלונן, רן דוד ואביחי סמילה, אשר הוביל לאירועים נושא הכרעת הדין.
למחרת התקשר רן לנאשם וביקש ממנו "לבוא איתו לסיבוב". הנאשם הגיע לביתו של רן בערב ורן יצא כשהוא נושא אקדח. רן אמר לנאשם שהוא עם "משהו לא בריא עליו". הם נסעו והחביאו את האקדח ליד מוסך באיזור התעשיה ביהוד, ורן אמר לנאשם כי הוא "צריך אותו מאוחר יותר".
בשעות הלילה המאוחרות אסף הנאשם ברכבו את רן ואביחי והם נסעו לאיזור התעשייה ביהוד, שם הוציא רן את האקדח ממקום המחבוא ומשם הם נסעו לחפש את המתלונן.
הנאשם החנה את רכבו ברחוב אלטלף והם הלכו לחפש את המתלונן כשהאקדח איתם. אביחי עמד בחצר ביתו של המתלונן וקרא לו, אך אימו של המתלונן יצאה ואמרה לאביחי שהמתלונן לא בבית.
לאחר מכן הם חיכו למתלונן ליד ביתו, בזמן שהמתינו אביחי הלך לחפש את המתלונן בפיצריה, וכשחזר קרא פעם נוספת למתלונן בביתו. המתלונן ירד מביתו והלך לעברו של אביחי. רן יצא לעברו של המתלונן, אמר לו "אתה חושב שאתה גבר" וירה בו ממרחק של 6 מטריםירייה שפגעה בזרועו. המתלונן הסתובב לעבר רן ומשהבין שהוא יצליח לפגוע בו פעם נוספת, הסתובב לכוון הנגדי, החל לברוח, ורן ירה בו פעם נוספת.
כתוצאה מהירי נפגע המתלונן בזרוע שמאל ובריאתו השמאלית והוא הגיע לבית החולים ללא לחץ דם. הוא נותח פעמיים ואושפז במחלקה לטיפול נמרץ (ראה המסמכים הרפואיים ת/8).
מיד לאחר הירי נסעו הנאשם, רן ואביחי לכוון פתח תקווה והנאשם החביא את האקדח בין עצים בסמוך לקניון. בתאריך 24.11.09 הוציא הנאשם את האקדח ממקום המחבוא והסתיר אותו במושב בני עטרות.
3. בהכרעת הדין נדחתה טענתו של הנאשם שהוא נוצל ע"י רן ולא יכול היה להתנתק ממנו ומאביחי, שכן הוא יכול היה להתנתק מהם ולא עשה כן אלא נטל חלק פעיל במעשים גם לאחר הירי שירה רן במתלונן (ראה סעיפים 43-44 להכרעת הדין).
כמו-כן, נדחתה טענת הנאשם שהוא חשב, על סמך הדברים שאמר לו רן, שרן יירה על חלון ביתו של המתלונן כדי להפחיד אותו ונקבע שידע מפי רן שירה לעבר רגליו של המתלונן כדי להפחידו.
לאור זאת נקבע בסעיף 48 להכרעת הדין שהמאשימה לא הוכיחה מעבר לספק סביר שהנאשם צפה את הפגיעות בזרועו ובריאתו של המתלונן, שנגרמו לו כתוצאה מהירי, אך הוא הורשע כ"מבצע בצוותא" יחד עם רן ואביחי עפ"י הלכת "התוצאה המסתברת" שמבוססת על הוראות סעיף 34(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (ראה סעיף 49 להכרעת הדין).
4. התנהגותו של הנאשם היא התנהגות חמורה, גם אם הוא עצמו לא ירה במתלונן ולא היה לו כל מניע לפגוע בו, להבדיל מרן שירה בעצמו במתלונן והורשע ע"י מותב אחר של בימ"ש זה בעבירה של ניסיון לרצח ומאביחי, שנטל חלק באירוע שקדם לאירועים בהם נטל הנאשם חלק פעיל כמתואר בהכרעת הדין.
5. הנאשם נטל חלק מרכזי במעשים שקדמו לירי במתלונן ובאלה שקרו אחריו, במיוחד בהסתרת האקדח לפני ואחרי הירי ובהסעתם של רן ואביחי ברכבו למקום הירי וממנו.
עם זאת, לזכותו של הנאשם בכל הקשור לחלקו באירועים נושא כתב האישום יש לזקוף את העובדה שלא היה לו כל סכסוך עם המתלונן, הוא לא חיפש את המתלונן עובר לירי בו, כפי שעשה אביחי, וכמובן שלא ירה במתלונן.
כמו-כן יש לזקוף לזכותו של הנאשם את הלך נפשו כלפי הפגיעה שנפגע המתלונן כאשר ידע שרן יירה לעבר רגלו של המתלונן על מנת להפחיד אותו ולא ידע שהוא יירה לעבר פלג גופו העליון של המתלונן ולא עמד סמוך אליו בזמן הירי.
6. לקולת העונש יש לזקוף גם את שיתוף הפעולה בין הנאשם למשטרה כאשר היה הראשון משלושת המעורבים באירוע שסיפר בחקירתו ביום 27.11.08 את מה שקרה אחריה יצא להצבעה עם חוקריו, הסגיר את האקדח ששימש לירי וביצע עימות עם אביחי (ראה סעיפים 41-38 להכרעת הדין). הנאשם היה הראשון שטען כי רן הוא זה שירה במתלונן בעוד שאביחי העליל עליו שהוא זה שירה במתלונן (ראה תאור חקירותיו בסעיפים 15-11 להכרעת הדין).
הנאשם המשיך בשיתוף הפעולה שלו בכך שהעיד במשפטו של רן בעוד שאביחי שהעיד בפנינו כעד תביעה התחמק בטענה של שיכחה, הוכרז על ידנו כעד עוין והודעותיו ותמלילי חקירותיו הוגשו כראיות לפי סעיף 10 א' לפקודת הראיות (ראה סעיף 10 להכרעת הדין וכן הערכת מהימנות גרסתו בסעיפם 17-16 להכרעת הדין).
7. לזכותו של הנאשם יש לזקוף את נכונותו, שבאה בסיום הראיות, להודות בעבירה של גרימת חבלה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 333 ו- 335 לחוק העונשין אך המאשימה לא הסתפקה בהודאה זו.