רשמתי בפני את דבריו של ב"כ הנאשם. לא מצאתי בדברים אלה משקל נוסף מעבר לטיעוני ב"כ הנאשם במהלך שמיעת ההוכחות וכן הטיעונים לעונש, אשר שיקפו היטב את האופן בו יש להתייחס לעדותו של וואליד אבו טיה.
<#4#>
ניתנה והודעה היום
י"א אדר ב תשע"ד
,
13/03/2014
במעמד הנוכחים.
<#5#>
גזר דין
1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו קבלת שוחד וכן מרמה והפרת אמונים, עת שימש כמפקח ראשי במחלקת שכירים במשרדי מס הכנסה פקיד שומה 2. בהתאם לכתב האישום, קיבל הנאשם בשני מקרים שונים סכום של 1,000 ש"ח בתמורה לקידום עניינם של לקוחות ואליד אבו תאיה (להלן: "ואליד"), אשר עסק בהנהלת חשבונות ונהג לייצג לקוחות בפניות לרשויות המס. הסכומים האמורים הועברו לנאשם על ידי ואליד, אשר הופעל על ידי משטרת ישראל כ"סוכן סמוי".
הנאשם כפר במיוחס לו, ולאחר שנשמעו הראיות בתיק - זוכה מאחד ממקרי השוחד וכן מעבירת הפרת האמונים. פרטי הארוע בו הורשע הנאשם, וכן הרקע לביצוע העבירה, נפרסו באריכות במהלך הכרעת הדין.
2. טרם טיעוני הצדדים לעונש, התקבל תסקיר שרות המבחן בעניינו של הנאשם. מדובר באדם בן 55, אב לשלושה ילדים בגירים וסב לנכדים. הנאשם עבד שנים רבות במס הכנסה, ואף הציג תעודות הצטיינות ושבח על עבודתו, זאת עד שהושעה פני כשש שנים בעקבות הארוע הנדון. שירות המבחן התרשם כי הנאשם בעל מערכת ערכים נורמטיבית בבסיסה, איש משפחה אשר גילה יציבות ועקביות לאורך שנים במסלול חייו התעסוקתי והאישי. העבירה בוצעה על רקע צורך של הנאשם להוכיח מסוגלות, לרצות ולספק רצונם של אחרים, זאת בהמשך לנסיבות התבגרותו. אשר לעבירה בה הורשע ,הנאשם רואה את המיוחס לו כטעות בשיקול דעת, שולל כוונות פליליות, ואולם מקבל אחריות על השלכות מעשיו וכיום היה נמנע מביצועה. עוד צוין כי חש בושה רבה ואכזבה עצמית מעצם היותו נאשם בהליך פלילי. שירות המבחן התרשם כי הנאשם הפיק לקחים מהמקרה, הביע חרטה כנה, אך זקוק להתערבות טיפולית על מנת להגביר מודעותו למניעיו הפנימיים. נוכח כל האמור, המליץ שירות המבחן לגזור על הנאשם מאסר שירוצה בעבודות שירות, לצד מאסר מותנה וצו מבחן בעל אופי טיפולי.
הממונה על עבודות השירות מצא את הנאשם מתאים לריצוי עונש מאסר בעבודות שירות.
3. המאשימה בקשה מבית המשפט לקבוע כי מתחם הענישה נע בין שישה חודשי מאסר בפועל לשמונה עשר חודשי מאסר, ולהשית על הנאשם עונש ברף הנמוך של המתחם. המאשימה הפנתה לחומרה הנודעת לעבירת השוחד בפסיקת בית המשפט, המוצאת את ביטויה בענישה מחמירה בדמות מאסרים בפועל. ענישה זו מבוססת על הפגיעה שמסבה העבירה לאמון הציבור בגופים ציבוריים שלטוניים, לפגיעה בטוהר המידות ותקינות פעילותו של המנהל הציבורי. המאשימה אבחנה את עתירתה במקרה הנדון לעומת עונשי מאסר בעבודות שרות, אשר נגזרו על נאשמים אחרים בעקבות פעילות הסוכן ואליד, בכך שמדובר היה בהסדרי טיעון וכן בכך שאין להחיל את עקרון אחידות הענישה על נאשמים במסגרת אותו מבצע סוכן. המאשימה הצביעה על נסיבות מיוחדות במקרה זה, המשוות לו חומרה: התכנון המוקדם שבלקיחת השוחד, עת סימן הנאשם לואליד בבוקרו של היום בו ניתן, כי הוא מצפה לתשלום; העובדה שהנאשם ספר יחד עם המתלונן את השטרות, כך שאין מדובר בחולשה רגעית; שלילת הדחתו של הנאשם לביצוע העבירה, כפי שעולה מהכרעת הדין. המאשימה טענה כי הנאשם הושעה מעבודתו ואולם ההליך המשמעתי טרם הסתיים, ולפיכך מקבל עד כה אחוז מסוים ממשכורתו. לגבי העובדה שהנאשם ללא כל עבר פלילי, הדגישה המאשימה שזהו בדרך כלל מצבם של עובדי ציבור אשר מורשעים בעבירות שוחד.
המאשימה צירפה פסיקה לענין העונש, ועתרה להשית על הנאשם עונש הקרוב לרף הנמוך של מתחם הענישה אותו ביקשה לקבוע, וכן קנס הנע בין 5,000 ל- 15,000 ש"ח.
4. בא כוח הנאשם ציין את עבודתו רבת השנים של הנאשם בשירות המדינה, בגינה זכה לשבחים רבים, והפנה לעדויות שנשמעו במהלך שמיעת הראיות לגבי התנהלותו היומיומית בתפקיד. מעדויות אלה ניתן להתרשם לגבי רצונו של הנאשם לעזור ללא גבולות ולרצות את ציבור לקוחותיו, ובכלל זה את הסוכן. דגש מיוחד ניתן לקושי הגדול אותו חווים הנאשם ומשפחתו מאז שנחשפה הפרשה: הנאשם נתלש משגרת חייו, הושעה מעבודתו, חדל לקבל משכורת מלאה וכל זאת בגין 1,000 ש"ח שקיבל כשוחד באירוע חד פעמי. עוד טען כי יש לתת משקל משמעותי לנסיבות המקרה, בו הודח הנאשם על ידי ואליד, וכן לעובדה שלא דבק כל רבב בטיפול שנתן הנאשם, זאת עד שהסוכן שאל אותו כיצד הוא יכול להודות לו. הסנגור הדגיש את הפגיעה הקשה במצבו הכלכלי של הנאשם, אשר במשך כשש שנים השתכר כמחצית מהשכר שהיה מורגל בו ונמצא כיום ביתרת חובה של כ- 30,000 ש"ח. לטענתו, הרשעה תביא לפגיעה אנושה בנאשם שכן תגרום לפיטוריו.
הסנגור הגיש פסיקה לענין העונש, ופרט את נסיבות המקרים של המעורבים הנוספים בהפעלת הסוכן ואליד. לפיכך עתר לסיום הליך זה ללא הרשעת הנאשם, ובמידה ובית המשפט לא יעתר לכך - להטיל על הנאשם מאסר קצר בדרך של עבודות שרות.
דיון והכרעה
אי הרשעה
5. סדר הדין הוא כי מי שנמצא שביצע עבירה - יורשע בדין. סטיה מכלל זה תעשה בצמצום ובמשורה תוך התקיימם של שני תנאי מצטברים, כפי שנקבעו בהלכה בעניין תמר כתב (ע"פ 2083/96
תמר כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3), 337, (1997)): סוג העבירה מאפשר לוותר על ההרשעה, וכן על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם.
בתי המשפט שבו וייחדו הליך זה של אי הרשעה, ככלי הראוי לשימוש רק במקרים מיוחדים ויוצאי דופן, בהם קיים חוסר פרופורציה קיצוני בין עוצמת פגיעת ההרשעה בנאשם לבין התועלת הציבורית הכללית כתוצאה מהרשעה זו (ראו רע"פ 9118/12
אלכסנדר
פריגין נ'
מדינת ישראל, (1.1.13), וההפניות שם).