אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> תא"ק 12884-09-12 אלומיניום החזקות (א.ה.) בע"מ נ' אדוארד

תא"ק 12884-09-12 אלומיניום החזקות (א.ה.) בע"מ נ' אדוארד

תאריך פרסום : 09/11/2014 | גרסת הדפסה
תא"ק
בית משפט השלום תל אביב-יפו
12884-09-12
02/11/2014
בפני השופט:
אהוד שוורץ

- נגד -
התובעת:
אלומיניום החזקות (א.ה.) בע"מ
זוהר לנדה ו/או עו"ד נועה הבדלה ממשרד ברנע ושות'
הנתבע:
יואב אדוארד
יניב שוורצמןו/או עו"ד מיכל שוורצמן
פסק דין
 

 

כללי

בפני תביעה כספית שהוגשה על ידי התובע בסדר דין מקוצר ע"ס 901,970 ₪ ובגין יתרת חוב. התובעת הנה חברה פרטית והנתבע אדם פרטי שחתם על כתב ערבות אישית, בלתי הדירה, לפירעון מלא של 900,000 ₪, המגיע ו/או שיגיע לתובעת ממר דוד אפל, בהתאם לפסק דינו של ביהמ"ש העליון במסגרת תיק ע"א 1749/09 אלומיניום החזקות(א.ה.) בע"מ נ' דוד אפל, (פורסם בנבו).

 

טענות הצדדים

התובעת טוענת כי ביום 04.07.2010 ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון בעניין אלומיניום, בו נקבע כי על מר אפל לשלם לה סך של 7 מיליון ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית וכן שכר טרחת עורך דין בסך של 150,000 ₪. נטען כי על אף פסק הדין, מר אפל לא שילם את מלוא חובו הפסוק לתובעת, ושילם רק סכום חלקי, ומשכך הוגשה בקשה לכינוס נכסיו. בסופו של יום, למר אפל נשלחה התראה ואף ניתן צו לכינוס נכסיו, אך בשל הצהרותיו ומצגיו לפיהם מתכוון לסלק את יתרת חובו, הסכימה התובעת לעכב את כניסתו לתוקף של צו כינוס הנכסים.

 

נטען כי כחלק מהבטחותיו של מר אפל, הציע להעמיד ערבות של צד ג', אשר תובטח בבטוחה ותמומש במידה ועד ליום 17.07.2012 לא יפרע את מלוא חובו הפסוק לתובעת. התובעת טוענת כי הנתבע חתם ביום 17.01.2012 על כתב ערבות, לפיו הנו אחראי וערב בערבות אישית, מוחלטת ובלתי הדירה לפירעון של 900,000 ₪ המגיע לתובעת. כמו כן, נטען כי התחייב להעמיד בטוחה להבטחת ערבותו, ולצורך כך הצהיר כי תמונתו המקורית והחתומה של הצייר נחום גוטמן, "אב האומן", מצויה בבעלותו הבלעדית, והתחייב להפקידה בנאמנות בידי "תירוש – בית מכירות פומביות" בתנאים שיפורטו בכתב ההתחייבות וכן התחייב למשכנה לטובת התובעת.

 

התובעת טוענת כי על פי סעיף 2 לכתב ההתחייבות, נקבע כי הערבות תמומש עם דרישתה הראשונה של התובעת בכתב, ובלבד במקרה בו מר אפל לא יפרע את מלוא החוב לאלומיניום, תוך 6 חודשים ממועד כתב ערבות זה. כמו כן, במסגרת סעיף 4 לכתב ההתחייבות, נקבע כי במידה ומר אפל לא ישלם את מלוא החוב בתוך תקופת פירעון החוב, תוצב התמונה למכירה בבית המכירות הפומביות, והסך שיתקבל בגין מכירתה, בניכוי עמלות והוצאות בית המכירות, יועבר לחשבונה של התובעת או מי מטעמה כפי שיימסר לבית המכירות.

 

נטען כי מר אפל לא פרע את חובו, ומשכך, פנו באי כוח התובעת לבית המכירות, בכדי שזה יורה על הצבת התמונה למכירה פומבית, אך אז, נודע להם כי התמונה לא נמצאת בידיהם. התובעת טוענת כי הנתבע בחר לעשות יד אחת עם מר אפל, ולסייע לאחרון להתחמק מתשלום חובו הפסוק לתובעת. נטען כי ביום 24.07.2012, פנתה התובעת אל הנתבע במכתב התראה, בו הודיעה לו כי מר אפל לא פרע את חובו, ועל כך שהוא נדרש לפעול בהתאם להוראות כתב ההתחייבות, תוך העברת המחאה בנקאית בסך גובה הערבות. ביום 31.07.2012, השיב הנתבע במכתב בצורה מתחמקת, בו לא הכחיש את חובו לתובעת, אלא ביקש כי יועבר לבאי כוחו, העתק מכתב ההתחייבות עליו חתם, וכך נעשה.

 

התובעת טוענת כי הנתבע הפר את התחייבותו לפרוע את חובו, וזאת בהתאם לכתב התחייבות בלתי חוזרת עליו חתם ביום 17.01.2012. כמו כן, נטען כי הנתבע הפר את הוראות כתב ההתחייבות בכך שלא העמיד בטוחה, אותה התחייב להעמיד לצורך הבטחת ערבותו, ואף לא הפקיד בנאמנות תמונה יקרת ערך בבית המכירות הפומביות "תירוש", אותה התחייב למשכן לטובת התובעת, ושעתידה היתה לשמש לפירעון החוב.

 

בבקשת הרשות להגן, טען הנתבע כי בבסיס התביעה עומד כתב ערבות שנחתם ביום 17.01.2012, שהצדדים לו הם התובעת והנתבע. נטען כי הערבות אינה ערבות כספית, אלא ערבות שעניינה הפקדה של התמונה, ותוך שבכתב הערבות נקבע כי עם מכירתה, תבוא הערבות לידי סיום וללא תלות בסכום שיתקבל בפועל בגין מכירת התמונה. הנתבע טוען כי לא נתן התחייבות כספית אלא התחייבות להפקדת התמונה, וכאשר הערבות לא היתה מובטחת בבטוחה, הערבות היוותה בעצמה בטוחה. נטען כי נוסח הערבות אינו מציג חלופה של פדיון שוויה של התמונה בכסף, וכאשר הערבות נוסחה על ידי המשיבה.

 

הנתבע טוען כי לא החזיק בתמונה, וכי על פי ייעוץ משפטי שניתן לו, הבין כי הוא בעליה החוקיים, התמונה הופקדה בבית המכירות תירוש, סמוך לאחר חתימת כתב הערבות. כמו כן, נטען כי על פי עדויות, התמונה היתה תלויה בבית המכירות תירוש, במשך חודשים, ואף קיים תיעוד בבית המכירות על הפקדתה כנדרש בערבות. נטען כי החלופה של פירעון הערובה בתשלום כספי, אותה הציגה התובעת במכתב מטעמה, לא הוסדרה בכתב הערבות. הנתבע טוען כי הסכים לחתום על כתב הערבות מאחר וסבר שהפקדת התמונה בבית המכירות, תביא את הערבות לכדי סיום, וכי במידה ויהיה בה צורך, תמומש באמצעות מכירתה. הנתבע טוען כי השיב לפניית התובעת עוד ביום 01.08.2012, אז ביקש לקבל את כתב הערבות, אותו לא הצליח לאתר, וביום 02.08.2012, השיבה לו התובעת כי במידה ולא יפעל על פי הוראות הערבות ויעביר עד ליום 05.08.2012, שיק בנקאי על סך 900,000 ₪, תמצה המשיבה את זכויותיה למימוש הערבות.

 

הנתבע טוען כי התובעת לא הסבירה כיצד למרות שהערבות עוסקת בתמונה, ואינה דנה בכל הסדר כספי, לגישתה מגיעים לה כספים תחתיה. כמו כן, נטען כי התמונה הופקדה בבית המכירות תירוש, והנתבע מעולם לא קיבל תמורה בעדה. הנתבע טוען כי התובעת הסתפקה בתשובה בעל פה מבית המכירות, ללא קבלת אסמכתא או תשובה רשמית. נטען כי במסגרת התובענה הסתירה התובעת מיהו הגורם בבית המכירות אשר דיווח כי התמונה אינה ברשות בית המכירות. הנתבע טוען כי פנייתה של התובעת לבית המכירות תירוש, נעשתה בניגוד להוראות הערבות שחייבה אותה בטרם מימוש הערבות, לשלוח דרישה בכתב אל המבקש.

 

בסיכומיהם חוזרים הצדדים על מרבית טענותיהם כפי שהובאו בכתבי טענותיהם, התובעת טוענת כי כתב הערבות תקף ושריר ועל כן הנתבע מחויב לפרוע את סכום חובו. נטען כי כתב הערבות הנו כתב ערבות אישית בלתי חוזרת, המציין התחייבות וסכום חוב מפורש, וכאשר הנתבע חתם על כתב ערבות, ובמועד הרלוונטי, היה מיוצג וחתימתו נעשתה לאחר שניתן לו הסבר בעניין. התובעת טוענת כי הנתבע אישר שדי בקבלת דרישה בכתב מהתובעת, על מנת שיפרע את חובו. הנתבע לא כפר מצדו בערבותו לאורך כל השתלשלות האירועים ו/או בזמן אמת, ורק לאחר הגשת התובענה העלה גרסה כבושה, כאילו לא ניתנה על ידו התחייבות כספית, אלא התחייבות להפקדת התמונה בלבד. נטען כי הנתבע הפר את התחייבויותיו בהתאם לכתב הערבות, בכל הנוגע לבטוחה ואופן מימושה, וכי לא התקיימו 5 התנאים המצטברים באשר לאופן מימוש הבטוחה. התובעת טוענת כי התמונה לא הופקדה בנאמנות בבית המכירות על ידי הנתבע, ואף המכירה לא בוצעה בדרך של מכירה פומבית באמצעות בית המכירות, המכירה בוצעה לפני מועד חלוף פירעון החוב, ותמורת המכירה לא הועברה לתובעת, והנתבע לא משכן את התמונה לטובת התובעת. משכך, נטען כי לא בוצעה מכירה כהגדרתה בכתב הערבות, וברור כי עומד בתוקפו, ועל הנתבע, בהיותו ערב לחוב, מוטלת האחריות לפירעון מלוא הסכום.

 

הנתבע טוען בסיכומיו כי לשון כתב הערבות ברורה, ולפיה הערבות תמומש בדרך של מכירת התמונה, ועם מכירתה, כתב הערבות יבוא לידי סיום, וללא תלות בסכום שיתקבל בפועל בגין מכירת התמונה. נטען כי הגדרת הסכום כנגדו ניתנה ערבות התמונה, נעשתה על ידי התובעת ומתוך אינטרס שלה לתחום את שווי התמונה. הנתבע טוען כי פרשנות כתב הערבות, הינה כי אין מדובר בערבות כספית אלא בערבות באמצעות בטוחה בלבד, וכי יש לנקוט בפרשנות כנגד המנסח. נטען כי התובעת לא רצתה לממש את הבטוחה, ובעודה מיוצגת לא נקטה בצעד שיבטיח את הבטוחה. הנתבע טוען כי התובעת היתה מודעת לשינוי הגירסאות של מר אפל בדבר התמונה, אך אפשרה את הפקדת התמונה במועד מאוחר ובלתי ידוע, בניגוד לתנאי כתב הערבות, וכאשר לא צירפה נוסח הודעת משכון לכתב הערבות, על ניסוחו הופקדה עד למועד מימוש הבטוחה. נטען אף כי התובעת לא בדקה את הפקדתה של התמונה בבית המכירות ו/או את רישום המשכון. הנתבע טוען כי משקיבל הודעה מבא כוחו, שהתמונה הופקדה בבית המכירות, מבחינתו, כתב הערבות קוים, וגם אם מר אפל לא היה מסלק את חובו לתובעת, הרי שכתב הערבות היה אמור להיות ממומש במכירתה של התמונה. נטען כי התמונה הופקדה במועד מאוחר לחתימת כתב הערבות, בבית המכירות, והתובעת נתנה לכך את הסכמתה. הנתבע טוען כי כתב הערבות דן במימוש באמצעות מכירה של התמונה, ועל כן שוויה יהא אשר יהא, הנו שווי ריאלי, כלומר הערבות היתה מסולקת בסכום בו היתה נמכרת, והנתבע היה משוחרר מכלל התחייבויותיו. לחילופין, נטען כי על התובעת חל אשם תורם מהותי, נוכח התנהלותה שפורטה, וכל זאת תוך הטעיית הנתבע, בנוסח כתב הערבות ובשיחות שנערכו.

 

דיון והכרעה

בהחלטתי מיום 28.04.2013 ניתנה לנתבע רשות להתגונן על פי תצהירו וזה הפך לכתב הגנה. במסגרת הדיון נחקרו העדים, יוסי אפל ומר דוד אפל והנתבע, נקבע כי לאחר שנשמעו עדויות שני הצדדים בפני כב' הרשם א. צ'כנוביץ ובפניי, ובהתייחס לעובדות שעולות מן התיק ולגבי מהות הערבות, תשמע בהמשך עדות בעל הגלריה, מר חזן דב, והצדדים יסכמו על פי החומר הקיים וכך היה.

 

לאחר עיון בחומר שבתיק, הדיון וסיכומי הצדדים, אני מחליט לקבל את התביעה בחלקה, ואלו נימוקי:

 

בפנינו כתב ערבות אישית, בלתי חוזרת, החתום על ידי הנתבע, מיום 17.01.2012, ולפיו, אחראי וערב לפירעון 900,000 ₪ המגיעים לתובעת ממר דוד אפל, בהתאם לפסק דינו החלוט של בית המשפט העליון.

 

כתב הערבות מציין כי זה ימומש עם דרישתה הראשונה של התובעת בכתב, ובלבד במקרה בו מר אפל לא יפרע את מלוא החוב לתובעת בתוך 6 חודשים ממועד כתב הערבות, ימומש בדרך של מכירת התמונה. לצורך הבטחת הערובה, התחייב הנתבע להפקיד בנאמנות "תירוש – בית מכירות פומביות", ומייד עם חתימתו על כתב הערבות, את תמונתו המקורית והחתומה של נחום גוטמן, "אב האמן", שעל פי הצהרתו הנה בבעלותו הבלעדית, וכאשר,היא נקייה מכל שעבוד, עיקול, משכון ועיכבון וכל זכות לצד שלישי ולמעט זכות המשכון לטובת התובעת.

 

על פי המנגנון שנקבע בכתב הערבות, נקבעה הוראה בלתי חוזרת של הנתבע לבית המכירות, לפיה, התמונה תוצב למכירה פומבית בחלוף תקופת פירעון החוב, ובמידה ומר אפל לא יפרע את מלוא החוב לתובעת בתוך תקופה זו. עוד נקבע, כי הסכום שיתקבל ממכירה זו, בניכוי עמלות והוצאות בית המכירות, יועברו לתובעת או למי מטעמה. הנתבע התחייב למשכן לטובת התובעת את התמונה למשך תקופת כתב הערבות, וכאשר עם מכירת התמונה, יוסר המשכון.

 

בסעיפים 6 ו-7 לכתב הערבות הובהר כי תוקפה לא יפגע גם במקרים בהם תחליט התובעת להעניק למר אפל, ארכה, דחייה, שינוי או הקלה בביצוע התחייבויותיו לפי פסק הדין. כמו כן, נקבע כי ערבותו ואחריותו של הנתבע, לא תפגענה או תופחתנה במקרה של אי פירעון או חדלות פירעון של מר אפל, לרבות כינוס נכסים, צו פירוק, הסדר חובות לרבות פשרה או הסדר על ידי בית משפט, וגם מקום שבטוחות אחרות שתימסרנה לתובעת, תמצאנה או תהפכנה, לפגומות או חסרות.

 

בסעיף 8 צויין כי הערבות אינה ניתנת לביטול, ותשמש כבטחון מתמיד וחוזר, ותחייב את הנתבע ואת הבאים מכוחו, עד לפירעון מלוא החוב של מר אפל לתובעת. עם זאת, צויין, כי "על אף האמור, עם מכירת התמונה, כתב ערבות זה יבוא לידי סיום (וזאת ללא כל תלות בסכום שיתקבל בפועל בגין מכירת התמונה)".

 

הנתבע וויתר מכוח סעיף 10 לכתב הערבות, על דרישה מוקדמת, כמשמעותה בסעיף 8 לחוק הערבות, וכן על זכויותיו מכוח סעיפים 7(ב) ו- 15(א) לחוק. הודעה בעניין כתב הערבות, תשלח אל הנתבע בדואר רשום, לכתובת הנקובה בכתב הערבות, ותחשב כאילו נתקבלה על ידו 72 שעות מזמן שנשלח המכתב הכולל את ההודעה.

 

לעניין כללי הפרשנות בדבר ערבות נפסק בע"א 177/77 בנק ישראל נ' שלמה תוסיה-כהן, עו"ד, ואח', פ"ד לב (1) 524, על ידי כב' השופט י' כהן, כי:

"...אני מוכן להסכים עם בא-כוח המערער, שהערב אינו נוטל על עצמו כל אחריות, מלבד האחריות שפירש אותה בכתב הערבות וכי אין להטיל עליו אחריות נוספת על-ידי הוספת תנאים מכללא, כאשר לשון הערבות היא ברורה וחד-משמעית. אולם, כפי שנאמר בספרו הנ"ל של Caney (בעמ' 69-74) יש לפרש כל ערבות בראש ובראשונה לפי לשון ההסכם והדעה הרווחת היא, שאם לשון ההסכם היא דו-משמעית, הרי חל כאן כלל הפרשנות הרגיל שיש לפרש את הספק נגד מנסח המסמך, היינו נגד הערב(ראה שם בעמ' 71). גם בספרו של Chitty נאמר במפורש שכמו בכל מקרה של פרשנות חוזה מותר לבית המשפט לבחון את הנסיבות בקשר עם מתן הערבות על מנת לברר מה הוא נושא הערבות לפי כוונת הצדדים בעת שהחוזה נעשה ולקבוע את תחומי הערבות ומטרתה. על כן, ביסודו של דבר אין הבדל ממשי בין פירוש הסכם ערבות ובין פירוש כל הסכם אחר. עלינו בראש ובראשונה לפרש את כתב-הערבות לפי מה שנאמר בו ונוכל להיזקק לכללי הפרשנות רק במידה שלשון הערבות אינה חד משמעית".

הלכה זו אומצה ויושמה לאורך השנים על ידי בתי המשפט, ראה: ע"א 444,431/88 ישיבת ישמח משה עיה"ק ירושלים נ' בנק צפון אמריקה בע"מ ואח'; הכונס הרשמי כמפרק בנק צפון אמריקה (בפירוק) נ' ישיבת ישמח משה עיה"ק ירושלים ואח', פ"ד מד(4), 185; ע"א 300,255/89 ד' פרדו ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(3). כמו כן, לעניין פרשנות חוזה ערבות, ד"ר רוי בר-קהן, ערבות, תשס"ו-2006, הוצאת שירז, 87-90.

 

לאחרונה, ניתן פסק דין בעניין ע"א 3894/11 דלק – חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' ניר בן שלום, (פורסם בנבו), בו נדונה שאלת פרשנותו של כתב ערבות. דעת הרוב, שהובאה על ידי כב' השופט ס' ג'ובראן, ובהסכמתה של כב' המשנה לנשיא, מ' נאור, סברה כי

"פרשנותו של כתב ערבות, כאשר ככל חוזה, תבוצע "על-פי אומד-דעתם של הצדדים לו על פי לשונו, רוחו הגיונו ותכליתו" (...) יחד עם זאת, תכליתו של מוסד הערבות היא תכלית מיוחדת. בשונה ממוסדות חוזיים אחרים, מוסד הערבות נועד לאפשר לצד ג', בתמורה או שלא בתמורה, להיחשף לסיכון שבפעילות לה הוא ערב. מבחינה חברתית, מאפשר מוסד הערבות פעילות כלכלית רצויה. זאת, שכן ההנחה היא שהערב מפקח טוב יותר על התנהלות בעל החוב מאשר נותן ההלוואה או השירותים ומקום בו התוחלת של הפעילות לשמה ניתנה ההלוואה היא שלילית, לא היה מסכים לתת את הערבות. משמע, מוסד הערבות מאפשר לרכוש הון או שירותים לצורך פעילות עסקית, תוך הקטנת הסיכון שבפעילות עבור נותן ההון יהיה חשוף...במילים אחרות, תכליתו של מוסד הערבות היא לחלק את הסיכונים בין הנושה לבין הערב.  

[...]

...שנוכח אופיו של מוסד הערבות במסגרתו מועבר הסיכון החוזה מהנושה לערב, מבקש החוק להעניק לערב ודאות באשר להיקף ערבותו. ברי, כי גם במסגרת זו, יש להבחין בין סוגי ערבויות שונות.... משמע, גם את היקף ההגנה המוענקת מכוח דיני הערבות לנותן ערבות יש לפרש על פי ההקשר שבמסגרתה ניתנה (ובפרט, האם ניתנה בהקשר עסקי או פרטי) ועל פי יחסי הכוחות שבין הצדדים להסכם".

 

נסיבות המקרה משרטטות תמונה שהנה מורכבת יותר מזו המצטיירת מקריאת לשון כתב הערבות בלבד. נוסח כתב הערבות הנו ברור באשר להתחייבותו של הנתבע לערוב לפירעון בסך 900,000 ₪, בגין חובו של מר אפל דוד ועבור התובעת, וכאשר הערבות תמומש בדרך של מכירת התמונה.

מעדותו של מר חזן דוב, הבעלים והמנכ"ל של בית המכירות תירוש, עולה כי ציורו של נחום גוטמן, שכונה ע"י הצדדים "אב האמן", וע"י בית המכירות "דמות הרב", הועבר לידי בית המכירות, לצורך מכירתה, ולאחר שמר אפל העביר קודם לכן 3 תמונות נוספות של גוטמן לצורך מכירה, וכאשר אלו נמכרו במכירות פומביות, ובסדר גודל של כחצי מיליון דולר. כך שלפי האמור, תמונת "אב האמן", הועברה לבית המכירות כחלק מנסיונותיו של מר אפל לגייס כספים, ולא כבטוחה לצורך מימוש החוב הנערב, ועל פי כתב הערבות (עדותו של מר חזן דוב, פרוטוקול מיום 30.10.2013, עמ' 9). מחקירתו של מר חזן עולה כי הציור "אב האמן" או "דמות הרב" נשוא הדיון נמכר למר אליאנס מוסה ב- 100,000$, וכאשר לבקשת מר אפל ניתנו לו מקדמות, וכן בוצעו העברות על סך של 160,000 ₪ לפקודתו של מר דוד ארביב ועל סך 80,000 ₪ לפקודת שיר ודוד אינגבר (עדותו של מר חזן דוב, פרוטוקול מיום 30.10.2013, עמ' 10). מן העדויות ומהחומר שבפניי, לא עולה כלל כי לגלריה או למר חזן דוב, היה קשר כלשהו למסכת האמורה, או שמא עשו יד אחת עם מר אפל, כחלק מקנוניה שנרקמה כנגד התובעת.

 

אני סבור כי המסקנה המתבקשת מן הנסיבות שבפניי, הנה כי מדובר בכתב ערבות, כמשמעו בסעיף 1 לחוק הערבות, התשכ"ז-1967, עליו מתנוססת חתימתו של הנתבע, אשר נתן את הסכמתו לאחר שהוסבר לו האמור במסמך זה ומשכך עומד כתב זה בעינו. הצדדים לכתב הערבות הנם חברה פרטית ואדם פרטי וכתב הערבות מנוסח באופן התפור במידות הצדדים ובמידותיהן של נסיבות המקרה הקונקרטיות. אין מדובר בכתב ערבות מסוג כתבי הערבות המגיעים לפתחם של בתי המשפט מדי יום, והמשמשים גופים מוסדיים כמו בנקים, כחלק מהתקשרויותיהם המסחריות עם לקוחותיהם, ובהן, כתב הערבות, לרוב הוא הסכם המנוסח בצורה אחידה, ומשמש את המוסד, שהנו שחקן חוזר בזירה זו, מול ערבים שונים. אופיו האמור של כתב הערבות, משליך על הדרך הפרשנית שבה ינקוט ביהמ"ש בבואו להכריע בעניין כתב הערבות.

 

מאחר וכתב הערבות נחתם ביום 17.01.2013, ומר אפל דוד לא פרע את מלוא חובותיו לתובעת בחלוף 6 חודשים ממועד כתב הערבות, ומאחר והתובעת העבירה לנתבע דרישה בכתב לצורך מימושה ביום 24.07.2012, התקיימו הדרישות המנויות בסעיף 2 לכתב הערבות, ומשכך היה על הנתבע לפעול למימושה של התמונה.

 

מהמסכת שתוארה לעיל, עולה כי הנתבע לא קיים את התחייבויותיו בעניין הבטוחות, ולפיהן התחייב להפקיד בנאמנות את תמונת "אב האמן" בידי בית המכירות, בכדי שזה יציבה למכירה פומבית, בחלוף תקופת הפירעון, וכאשר התמורה שתתקבל ממכירה זו צריכה להיות מועברת לחשבונה של התובעת. הנתבע אף התחייב למשכן את התמונה למשך תקופה זו, עד למכירת התמונה, אך גם זאת לא עשה. משכך, עינינו הרואות כי הנתבע לא קיים אף תניה מן התניות המנויות בכתב הערבות אך מאידך טוען כי עם מכירת התמונה, כתב הערבות בא לסיומו וללא כל תלות בסכום שהתקבל בפועל בגין מכירת התמונה. אני סבור כי דין טענה זו להידחות.

 

הפרשנות אותה מבקש הנתבע ליתן לתניה זו, מעקרת את הרציונל העומד מאחוריה ומאחורי יתר תניות כתב הערבות. על פי פרשנותו זו של הנתבע, מכירתה של התמונה, סותם את הגולל על כתב הערבות וזאת ללא כל קשר באשר לאופן שבו נמכרה התמונה, ולחשבון אליו הועברו התקבולים בגין המכירה. בנסיבות המקרה, התמונה נמכרה שלא בדרך של מכירה פומבית, כפי שצוין בכתב הערבות, ואף יותר מכך, התקבולים שנתקבלו מן המכירה לא הועברו ליעדם, חשבונה של התובעת, אלא לחשבונות אחרים. במצב זה, התוצאה אליה חותר הנתבע בפרשנותו, חוטאת לתכלית כתב הערבות ולתכלית הסעיף הספציפי. כתב הערבות בא להתמודד עם מצב בו קיים חוב של מר אפל דוד לתובעת, וכאשר ניתנת שהות של 6 חודשים בכדי להסדיר את חוב זה, בזמן שהנתבע ערב לחוב ובעצם ערב למצב בו מר אפל לא יעמוד בדברו ובדרך שהוסכמה. ההגיון העומד מאחורי סייפת סעיף 8, בו נתלה הנתבע, הנה לפזר את העננה השורה מעל הערב, בדמות קיומה של הערבות, עם מכירתה של התמונה. מכירתה של התמונה, נועדה לכיסוי ומימון החוב הקיים, וכאשר הצדדים קיבלו על עצמם, שמשכו של כתב הערבות קצוב במובן זה, שסופו של כתב הערבות מגיע, ללא קשר לגובה התמורה שתתקבל מהמכירה הפומבית. כלומר, הצדדים יצרו מנגנון שמחד, נועד להשיא את הרווחים מהנכס הקיים, התמונה, ומאידך, מכירים במגבלות הנכס וההליך, ומשכך בחרו לקצוב אותו עם קבלת התמורה המקסימלית, ולאחר שלא ניתן להפיק מהנכס רווח נוסף. מן האמור נובע כי על פי הסכמת הצדדים, יתכן מצב בו, התמורה שתתקבל ממכירתה של התמונה הנה נמוכה מגובה החוב, אך במודע בחרו הצדדים להביא, את תוקפה של הערבות לקיצה ובכך נתנו משקל לודאות וסיום העניין. כפי שניתן לראות, הנתבע בחר לעשות שימוש רק ברכיב אחד ממרכיביו השונים של המנגנון שתואר לעיל, ובכך להשיג את התוצאה המיוחלת מבחינתו, והיא להכריז על כתב הערבות "כפג תוקף" ובכך לחתום את חבותו, תוצאה זו אותה מבקש הנתבע להשיג אינה יכולה להתקבל.

 

טענתו של הנתבע לפיה, הערבות האמורה איננה ערבות כספית אלא מדובר בערבות שעניינה הפקדה של התמונה, ראויה להידחות. תכליתו של כתב הערבות הנה, כאמור בסעיף 1 לכתב הערבות, והיא פירעון של 900,000 ₪ וכאשר הדרך להשגת תכלית זו, הנה באמצעות הפקדתה של התמונה בבית המכירות לצורך מכירתה במכירה פומבית. כפי שפורט בהרחבה לעיל, מכירתה של התמונה בדרך של מכירה פומבית נועדה להשיא את הסכום שניתן יהיה לגבות בגינה, וכאשר במסגרת כתב הערבות נקבעו בטוחות לצורך הבטחת ומימוש התכלית האמורה. טענתו של הנתבע לפיה כתב הערבות הנו ערבות לצורך הפקדתה של התמונה, מצמצם את תוכנו של כתב הערבות לכדי אבסורד ולפיו אחריותו של הנתבע מצטמצמת לשליח, שתפקידו היה להפקיד את התמונה בבית המכירות. לקורא את כתב הערבות נהיר, ואף ללא הזדקקות לפרטים נוספים בדבר נסיבות החיצוניות לכתב הערבות, שכן אין לגרסה זו אחיזה במציאות. החותם על כתב ערבות, נדרש להבין כי התחייבותו בכתב הערבות הנה שרירה וקיימת כמו התחייבות הסכמית אחרת ומשכך, אינו יכול להתנער מהתחייבותו בטענות שכל עניינן ומטרתן, חד היא, התפרקות מאחריות ומחויבות. כתב הערבות, עליו חתם הנתבע מונה דרישות שונות, אשר חזקה על מי שהסכים וחתם עליהן, כי יש לוודא את התקיימותן, ביודעו כי רובצת עליו האחריות, למקרה בו האמור בכתב הערבות לא יתקיים. הנתבע לא החזיק בתמונה ואף לא הפקידה אישית בבית המכירות לצורך מכירתה, ותוך מתן הוראות מתאימות, אלא מי שמסרה לבית המכירות, היה מר אפל, וזאת לשם מכירתה שלא בדרך של מכירה פומבית, וכאשר התמורה ממנה, איננה עוברת לידיה של התובעת. אינני נדרש לקבוע או להכריע את שארע במישור היחסים שבין הנתבע לבין מר אפל, אלא כל שנדרש להכריע בתובענה זו, הנו במישור היחסים שבין התובעת לנתבע, ומשהצדדים בחרו להשתמש בכתב הערבות ככלי להכנסת צד שלישי למעגל החבות, ותוך עריכה מחודשת של מערך הסיכונים ביניהם בהתאם למציאות העדכנית.

 

אני סבור כי הנתבע לא פעל כאדם סביר בנסיבות, בכך שלא ווידא כי האמור בכתב הערבות מתקיים ככתבו וכלשונו, וכאשר אינני נדרש לקבוע מסמרות בעניין המניעים שהביאו את הנתבע להתנהל באופן שבו התנהל. אציין כי צדדים להסכם נדרשים לקיימו בתום לב, ואילו התנהגותו של הנתבע, רוקנה את ההתחייבות עליה חתם מכל תוכן, וכאשר ישנו צד נוסף שהסתמך על ההסכם, וגובלת בחוסר תום לב נוכח אדישותו להשלכות שיש להתנהלות מעין זו. לאור האמור, על הנתבע לעמוד בהתחייבות שנטל על עצמו.

 

במסגרת טענותיו, טוען הנתבע כי מאחר וכתב הערבות נוסח על ידי התובעת, ובהתחשב בכך שקיימת מחלוקת פרשנית מהותית בדבר תפקידו ומקומו של כתב הערבות, מתעוררת שאלה האם כתב הערבות הנו התחייבות כספית או שמא מדובר בהתחייבות להפקדת תמונה. אני סבור כי יש לדחות את טענתו של הנתבע בדבר שאלת עצם חבותו. הן לשונו והן תכליתו של כתב הערבות נהירות, על כן אין צורך להידרש לחזקה האמורה בהקשרה של שאלת החבות (ראה: ה.פ (חי') 492/95 כב' השופט ביין,אליעזר ויסברג נ' בנק דיסקונט ואח', עמ' 6 לפסק הדין (פורסם בנבו)).

אציין, כי יש מקום לדיון בשאלה הפרשנית בדבר פרשנות כנגד המנסח לצורך הדיון בשאלת קיומו של "אשם תורם" מצד התובעת, ולענין שעור החבות בעניננו.

 

למרות האמור לעיל, וקביעותיי בדבר אחריותו של הנתבע, אני סבור כי התובעת במישור יחסיה עם הנתבע, נושאת גם כן, באחריות מסויימת לאירועים שתוארו ולתוצאתם, אי פירעון החוב הכספי. מחד, כתב הערבות תוחם את סיכונה של התובעת ומפזר אותו לפתחו של הנתבע, שערב לחובו של מר אפל. משכך, יכול הנערב לטעון, כי כתב הערבות גודר את סיכוניו באופן שעקרונית זכאי הוא לשבת בחיבוק ידיים, ולהמתין ליום פקודה, בו ידרוש את קיום האמור בכתב הערבות ואין הוא נדרש להשקיע משאבים נוספים בעניין. מאידך, בנסיבות הענין, בהן בדיקות פשוטות יכולות להוביל למסקנה כי הערבות לא תספק את שיועדה לו, וכי ניתן לצמצם את הנזק הצפוי לצדדים, בנקיטת פעולה בזמן אמת, במקום בישיבה בחיבוק ידיים, ניתן לקבוע כי בדיקה מצד הנערב לגבי הפקדת התמונה בזמן אמת, ותנאיה, אין בו בנסיבות המקרה, רף התנהגות המטיל על התובעת עלויות לא ראויות, ובהתחשב בסכום העומד על הכף, וברצונה של התובעת להשיבו לכיסה. אני סבור כי לתובעת עמדה האפשרות לוודא כי האמור בכתב הערבות מתקיים, וזאת בטרם חלוף תקופת המתנה של 6 החודשים שנמנתה בכתב הערבות. התובעת לא עמדה על קיומן של הבטוחות המצויות בכתב הערבות וכאשר הייתה לה האפשרות ליצור קשר עם בית המכירות ולקבל אישור לכך שהתמונה הופקדה בנאמנותו כנדרש. כמו כן, התובעת לא בדקה כי הנתבע אכן משכן את התמונה לטובתה, כנדרש בכתב הערבות וכאשר מדובר באינטרס שלה, משלא עשתה כן, ראוי כי תישא במידה מסויימת בתוצאות פעולותיה או במקרה זה בהעדרן. אני סבור כי העובדה שהתובעת היתה זו שניסחה את כתב הערבות, משפיעה במובן זה, שבמעמדה זה, וכנושה סביר, וכאשר לא טרחה לוודא באמצעים פשוטים שהנתבע ממלא אחר האמור בכתב הערבות, ובענין מרכזי, שהיא עצמה ניסחה.

 

בהתחשב באמור לעיל, הנתבע נושא באחריות ובחבות העקרונית לכתב הערבות ובסך של 900,000 ₪. עד לעת זו, התובעת לא קיבלה תשלום כלשהו בגין חובו של מר אפל דוד, וזאת על אף, שגם לו היו מועברים הכספים שנתקבלו ממכירת התמונה לתובעת, היתה זוכה לתשלום של 400,000 ₪(לאחר ניכוי עמלת בית המכירות). כלומר, בנסיבות העניין ניתן לקבוע כי התובעת היתה יכולה לצפות לקבל, מינימום של 400,000 ₪, סכום זה הנו נמוך לטעמי, מן הסכום אותו היתה יכולה לצפות לקבל לו התמונה היתה נמכרת בדרך של מכירה פומבית, בה התוחלת לקבלת הצעה גבוהה יותר, הנה גבוהה כמובן, ממצב בו קיימת הצעה אחת, של שחקן בודד, אשר לא מתחרה בהצעות אחרות. וכן בהתחשב בהערכת שווי התמונה, בטרם חתימת הערבות, עדות מר אפל בעמ' 4 שורה 6,ולענין שווי התמונה, בסמוך לחתימת הערבות.

 

אני סבור כי מתחם הציפיות שנוצר בנסיבות העניין, ואף נתאשר בפועל לענין שווי התמונה מגלם ומשקלל, מחד, את תמחור הצדדים בכתב הערבות, מצב בו הסך שיתקבל ממכירת התמונה, ובכפוף לאופן המכירה האופטימלי, יהיה נמוך מגובה החוב, תוך סיום תוקפו של כתב הערבות, ומאידך, קיומה של חבות עקרונית של הנתבע בגבול העליון בסך של 900,000 ₪, ותוחלת לכך שהתקבול שהיה מגיע ממכירתה של התמונה בדרך מכירה פומבית הנו גבוה מ- 400,000 ₪. משכך, ראוי לדעתי להעמיד את סכום החבות של הנתבע לתובעת על סך של 500,000 ₪, סכום המגלם את ציפיות הצדדים והתוחלת לקבלתו הנובעת מקיומו של כתב הערבות ומהדרך שנקבעה בו, למכירת התמונה באופן המשיא וממצה את הפוטנציאל הכלכלי הגלום בה, באופן המתחשב גם באפשרות שהתקבול שיתקבל הנו נמוך מגובה החוב הקיים.

מסכום זה יש להפחית 15% אשם תורם של התובעת , בנסיבות הענין , וכמצוין לעיל.

 

 

 

 

 

 

סוף דבר

נוכח האמור, אני מחליט לחייב את הנתבע לשלם לתובעת:

1. 425,000 ₪ ( 0.85X500,000) צמוד ונושא ריבית כחוק החל מיום 24.07.2012, מועד הדרישה, ועד לתשלום בפועל.

2. בגין הוצאות דיון ושכ"ט עו"ד, ובהתחשב בכך, שחלק מן התביעה התקבל וחלק נדחה, סכום כולל של 40,000 ₪ צמוד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

 

 

המזכירות תשלח את פסה"ד לב"כ הצדדים.

 

 

ניתן היום, ט' חשוון תשע"ה, 02 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.

Picture 1


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ