ביטול פס"ד בשאלה האם יש לפצות את ילדי טהרן לפי הסכם השילומים שנחתם עם גרמניה

 הערעור שבפנינו הוגש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ד"ר ד' פלפל (סג"נ)) ב-ת"א 38404-06-13, אשר בגדרו נדחתה תביעתם של 62 תובעים שטענו כי הם משתייכים לקבוצת "ילדי טהרן" – לקבלת פיצויים מתוך כספים שהעבירה ממשלת גרמניה לממשלת ישראל בהתאם להסכם השילומים שנחתם בין המדינות בשנת 1952 (להלן: הסכם השילומים; להסבר מפורט על "ילדי טהרן" והסכם השילומים – ראו: ע"א 7686/12 מדינת ישראל נ' רובינסון (13.01.2014) (להלן: עניין רובינסון)). למרות דחיית התובענה נקבע בפסק-הדין כי: "כל אחד מילדי טהרן המקוריים בתובענה זו, יקבל מאת המדינה את הסכום של 25,000 ש"ח, נכון ליום הגשת התביעה. הסכום ישא ריבית והצמדה כדין".

          קביעתו הנ"ל של בית המשפט קמא הנכבד נועדה ליצור אחידות בין התוצאה האופרטיבית של התובענה, מושא הערעור שבפנינו, לבין זו שהתקבלה בתובענה דומה, שהוגשה שנים קודם לכן על ידי 219 "ילדי טהרן" אחרים והיתה נשוא פסק הדין בעניין רובינסון.

לצורך הכרעה במכלול, נתאר, בקצירת האומר, את השתלשלות הדברים בעניין רובינסון, הרלבנטית לכאן.

2. בתאריך 12.08.2012 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו הנכבד ב-ת"א 2464/04 רובינסון נ' מדינת ישראל (להלן: פרשת רובינסון), ובגדרו נקבע כי בחתימתה של מדינת ישראל על הסכם השילומים – היא התחייבה, כלפי ניצולי השואה, לקלוט אותם ולהושיבם בארץ. עוד נקבע כי מדינת ישראל הפרה את ההתחייבות האמורה בכך שלאחר הגעתם של ניצולי השואה לגיל 18, היא לא העניקה להם השכלה ודיור. בגין הפרה זו – בית המשפט המחוזי הנכבד חייב את המדינה לשלם לכל אחד מהתובעים, שהוא מ"ילדי טהרן", סכום של 50,000 ש"ח, כערכם ביום הגשת התביעה.

בעקבות הצלחתם של התובעים בהליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי בפרשת רובינסון – הוגשה, בתאריך 13.01.2013, התובענה, מושא הערעור שבפנינו, על ידי מי שטענו שהם "ילדי טהרן" ואשר לא היו בין התובעים בפרשת רובינסון (ונראה שלא כולם הם גם "ילדי טהרן" המקוריים, כאמור בפסק הדין, מושא הערעור).

3. במקביל הוגשו ערעור וערעור שכנגד לבית משפט זה כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי בפרשת רובינסון. המדינה הגישה גם בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי – עד להכרעה בערעורים האמורים.

השופט נ' סולברג, אשר דן בבקשה לעיכוב ביצוע, הציע לצדדים בפרשת רובינסון להסכים לעיכוב של מחצית מהסכום שנפסק לטובת "ילדי טהרן". המדינה נתנה את הסכמתה למתווה המוצע, וזאת לנוכח רגישות הנושא ובשים לב לטענה כי הכספים דרושים לצורכיהם המידיים של המשיבים שם, וההסדר הנ"ל זכה לתוקף של החלטה. בהתאם להחלטה האמורה – המדינה שילמה לכל אחד מהתובעים-הזוכים בפרשת רובינסון סכום של 25,000 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית.

4. במהלך השלמת הטיעון בעל-פה במסגרת הערעורים על פסק הדין בפרשת רובינסון – בית משפט זה הציע כי באם יתקבל ערעור המדינה, ישארו הכספים שכבר שולמו על ידי המדינה (כאמור בפיסקה 3 שלעיל)  בידי מקבליהם, וזאת לנוכח הקושי בגבייתם ומשיקולי מוסר. ב"כ המדינה העלתה את חששה מהשלכות רוחביות שעלולות לנבוע מהסכמת המדינה להצעה האמורה, שכן יתכן והדבר יביא ניצולי שואה אחרים לדרוש סכומי כסף זהים מתוך טענה של צורך בשוויון. לאחר שבית המשפט, ואף ב"כ המשיבים בעניין רובינסון (שהוא גם בא-כוחם של המשיבים בענייננו) הדגישו כי לא צפויות להיווצר השלכות רוחב – נענתה ב"כ המדינה להצעה האמורה.

5. בתאריך 13.01.2014 ניתן פסק דין בערעור ובערעור-שכנגד בעניין רובינסון. בחוות דעתו המקיפה (שזכתה להסכמתם של יתר שופטי המותב שם), סקר חברנו השופט (כתוארו אז) א' רובינשטיין, את המסמכים וההודעות הנוגעים להסכם השילומים, והביא מחוות דעת  של היסטוריונים בעניין. סקירה זו הובילה את חברי ההרכב הנכבד בעניין רובינסון למסקנה כי כספי השילומים ניתנו לממשלת ישראל באופן קולקטיבי – לשם הגשמתם של יעדים חברתיים, ולא נועדו לפיצוי אישי של ניצולי השואה. משכך התקבל ערעורה של המדינה, ונדחה הערעור שכנגד מטעם "ילדי טהרן". על אף קבלת הערעור ודחיית התובענה שעמדה במרכזו, הרי שנוכח הסכמתה המוקדמת הנ"ל של המדינה, הוחלט כי הכספים ששולמו על ידי המדינה – לא יוחזרו, ויוותרו בידיהם של מקבליהם.

6. בעקבות פסק הדין בעניין רובינסון, ניתן, בתאריך 08.05.2014, פסק הדין בתובענה, מושא הערעור שבפנינו. בית המשפט קמא הנכבד קבע כי לאור ההלכה שנפסקה בעניין רובינסון – יש לדחות את התביעה מחמת חוסר עילה. יחד עם זאת בית המשפט המחוזי הנכבד סבר כי יש להשוות בין התוצאה האופרטיבית בתובענה, מושא הערעור דנן, לבין זו שהתקבלה בעניין רובינסון, במובן זה שכל "ילד טהרן" מקורי שהצטרף לתובענה מושא הערעור, יזכה באותו סכום (לפני ריבית והצמדה), שהושאר בידי "ילדי טהרן" בעניין רובינסון, בצירוף הצמדה וריבית כדין.