40 חודשי מאסר ופיצוי למתלונן של 20,000 ש"ח בגין יידוי אבנים לעבר מתפללים

1.       הנאשם הורשע על-פי הודאתו בהסדר טיעון, בחבלה בנסיבות מחמירות, בתקיפה בנסיבות מחמירות ובתקיפה הגורמת חבלה ממשית.

2.       בצהרי יום 2.2.08, בקרבת קבר שמעון הצדיק הגובל עם שכונת שיח ג'ראח בירושלים, גמלה בלבו של הנאשם החלטה ליידות אבנים אל עבר יהודים המגיעים להתפלל בקבר. הנאשם עמד כשלושים מטר מן המקום, ובעת שיצא המתלונן, יליד שנת 1990, מתחום קבר שמעון הצדיק, ידה הנאשם לעברו שתי אבנים. אחת מהן פגעה בזגוגיות משקפיו של המתלונן, ניפצה אותן ופגעה בעינו השמאלית. כתוצאה מן הפגיעה, נחתכה קרנית עין שמאל של המתלונן, חלק ממרכז הקשתית נחתך ונפל, בתחתית הקרנית נוצרה דיאליזה, המתלונן נזקק לניתוח, ואושפז בבית חולים למשך מספר ימים. המתלונן איבד את מאור עינו השמאלית, וכיום הוא נכה ב-35%.

3.       ב-17.7.08 סמוך לשעת חצות הגיעו מתפללים במספר מיניבוסים אל קבר שמעון הצדיק. או אז החלו יידויי אבנים מכיוון שכונת שיח ג'ראח לכיוון קבר שמעון הצדיק ובחזרה. הנאשם שהה מעל הקבר, סמוך לבית משפחת אלקורד, והחל ליידות אבנים ביחד עם אחרים אל עבר המתפללים. אחת מן האבנים פגעה בכתפו של מתפלל במקום.

4.       ב-27.5.09 בשעת ערב, בקרבת קבר שמעון הצדיק, ידה הנאשם שתי אבנים אל עבר אחד המתפללים וברח, וזאת כי חש מאויים מכיוון שנזרקו לעברו אבנים על-ידי אנשים שזהותם אינה ידועה למאשימה. האבן שזרק הנאשם פגעה במצחו של אחד המתפללים וזה נזקק לטיפול רפואי.

5.       ב"כ המאשימה ביקשה להחמיר בעונשו של הנאשם, מכיוון שיש צורך במסר ברור בדרך של עונש מרתיע, בעקבות ריבוי ידויי אבנים לאחרונה, והמסוכנות הרבה שבדבר. ב"כ המאשימה ציטטה מדברי בית המשפט העליון (כב' השופט מ' חשין) בבש"פ 7171/00 שם חזר על דברים קודמים ולפיהם "אבן אשר ידה אותה נער בן 15, פגיעתה רעה לא פחות מאשר אבן אשר ידה אותה איש מבוגר".לדברי כב' השופט חשין "קשה שלא להתרשם כי עינינו כהתה לא מעט מראות את הסיכון שבמעשה. אולם אבן הפוגעת בראשו של אדם עלולה להורגו נפש או להופכו נכה לכל חייו, וחלילה לנו כי נתעלם מסיכון זה". ב"כ המאשימה ציינה את הפגיעה הרעה באזרחים תמימים שבאו להתפלל ולא יכלו להגן על עצמם, והוסיפה וציינה כי התסקיר שהוגש בעניינו של הנאשם, הוא שלילי, וכי הנאשם מתואר על-ידי מקורביו כאדם אלים ומשפיל.  

6.       מנגד טען ב"כ הנאשם כי יש לזקוף לזכותו את קבלת האחריות ולא לדחות את טענתו כי גם הוא עצמו, במידה מסוימת, קורבן של סיטואציה סבוכה, כשיש ויידוי האבנים הוא הדדי. מכאן, לטענת ב"כ הנאשם, תחושת הקורבנות של הנאשם, כשגם אחיו נפגע מיידוי אבנים. בנוסף ביקש ב"כ הנאשם להביא בחשבון את הרקע המשפחתי הקשה, ולטענתו יש לשלב ענישה מוחשית ומרתיעה  ביחד עם טיפול. אין מדובר ברקע לאומני אלא בסכסוך שכנים. ב"כ הנאשם ביקש להסתפק בתקופת מעצרו של הנאשם כענישה מוחשית ולשלבו עתה במסגרת טיפולית.

7.       מתסקיר שירות המבחן למדתי על הרקע האישי והמשפחתי של הנאשם, בן 21, רווק, נוטה להתנהגות אימפולסיבית. הוריו גרושים, ולו ששה אחים ואחיות. אביו של הנאשם מנהל אורח חיים שולי, הוא מתואר על-ידי בני המשפחה כאדם אלים ותוקפני, וחרף החלטת בית המשפט להרחיקו מן הבית, הוא מוסיף להתגורר ביחד עם גרושתו וילדיו. המעמסה המוטלת על אמו של הנאשם היא קשה. האווירה בבית מתוחה. הנאשם נשר ממסגרת לימודים לאחר שש שנות לימוד, ובדרך כלל הוא עובד בחנות מכולת בשכונת מגוריו. שירות המבחן ציין כי הנאשם מקבל אחריות חלקית ומבטא תחושת קורבנות ואומללות. גם דימוי עצמי נמוך עומד בעוכריו של הנאשם. הערכת שירות המבחן היא כי יכולתו של הנאשם להפיק תועלת ממעורבות טיפולית, היא מצומצמת, ולפיכך נמנע שירות המבחן מהמלצה כלשהי בעניינו של הנאשם.

8.       רבות אנו נדרשים להעניש מיידי אבנים ואגב כך לציין את החומרה ואת המסוכנות הפוטנציאלית הרבה שבמעשים הללו. בעניין דנן אין מדובר עוד במסוכנות בכוח, אלא בפועל ממש. עינינו הרואות את הפגיעה הקשה והצמיתה שנגרמה לאזרח תמים שביקש להתפלל בקבר שמעון הצדיק, ועינו השמאלית כהתה מראות מחמת אבן שידה הנאשם ואשר פגעה בעינו. פשוט וברור כי נדרשת ענישה מחמירה על-מנת לבטא גמול הולם ביחס לחומרת המעשה ולתוצאותיו, ועל-מנת להרתיע את הנאשם ואחרים שכמותו. הנאשם דנן גם תכנן, חזר ושנה במעשים הללו, גם אחרי שנוכח בפגיעתם הקשה והרעה. העונש צריך להביאו לחדול מכך. בעונש לא יהיה עוד כדי להחזיר לאזרח הנ"ל את מאור עינו השמאלית, אבל צריך שיהיה בו מסר ברור כדי לתרום לביעור מעשים מסוכנים כל-כך של ידויי אבנים. בשל נסיבותיו האישיות של הנאשם כמתואר לעיל ובתסקיר, ובהתחשב עם טיעוניו של ב"כ הנאשם, לא ראיתי למצות עמו את מלוא חומרת הדין, אך עדיין נדרשת תקופה ממושכת מאחורי סורג ובריח כדי להשיג את מטרות הענישה.

9.       החלטתי אפוא לגזור על הנאשם 40 חודשי מאסר (החל מיום מעצרו 31.5.09), וכן 10 חודשי מאסר-על-תנאי שבהם לא ישא אלא אם יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו מן המאסר עבירה כלשהי שיש בה יסוד של אלימות. כמו כן ישלם הנאשם למתלונן פיצויים בסך של 20,000 ש"ח.

המזכירות תשלח העתק גזר הדין לשירות המבחן.

ניתן היום, י"א בטבת תש"ע (28 בדצמבר 2009), במעמד ב"כ המאשימה, הנאשם ובא כוחו.

עינת