סמכות בימ"ש למשפחה חרף כריכת רכוש

הנה סברנו, כי מירוץ סמכויות פס לו מעולמנו המשפטי והוא מבליח באחת ומזכיר נשכחות אודות מה שביקשנו לא לזכור.

בני זוג יהודים נישאים בטקס אזרחי בקפריסין ומערכת הנישואין מתערערת. האיש תביעה לגירושין בבית הדין הרבני ביום 7/10/13 והאשה מגישה תביעה רכושית בבית המשפט לענייני משפחה ביום 15/10/13. ב"כ הצדדים מגיעים להסכמה דיונית שמקבלת תוקף של החלטה ביום 29/10/13, כי לא ייצרו "מירוץ החלטות" בין הערכאות וכי בית משפט יהא זה שיחליט בעניין הסמכות. חרף סיכום זה ובעקבות בקשת ב"כ האיש בבית הדין הרבני להבהיר את מועד הגשת התביעה הרכושית, קובע בית הדין הרבני, כי על פניו הוא מוסמך להידרש לתביעה. האם חרף כך ראוי לברר עניין הסמכות העניינית על ידי בית המשפט?

לגופם של דברים, טוען הנתבע, כי הסמכות העניינית נתונה לבית הדין הרבני שעה שהקדים את אשתו וכרך הרכוש לתביעת הגירושין ובשים לב לפסיקות בתי הדין הרבניים המכירות ומאפשרות איזון משאבים לפי חוק יחסי ממון גם בין בני זוג שנישאו בחו"ל ללא קידושין. ואילו האשה טוענת, כי אין מדובר בכריכה כדין ואף לא בכריכה כנה לאור בג"צ 2232/03.

עם מי הדין?

א.        השתלשלות עובדתית ודיונית:

1.         הגב' ל.ב.א. (להלן :" האשה") הגישה תביעה רכושית/הצהרתי ואיזון משאבים כנגד בן זוגה, מר ח.ב. (להלן: " האיש"). התביעה הוגשה לבית המשפט ביום 15/10/2013.

2.         כעולה מכתב התביעה שבכותרת, מדובר בבני זוג יהודים שבחרו להינשא בטקס אזרחי בקפריסין בחודש מרץ 2004. מדובר בנישואין שניים של שני בני הזוג (כאשר בעבר כל אחד היה נשוי לאחר/ת).

3.         בשל משבר ביחסיהם המשותפים, עזבה האשה את בית האיש ביום 10/9/2013 ושכרה למגוריה דירה במקום אחר וכעת מעוניינת היא לסיים כל הכרוך ברכושם המשותף של הצדדים מכל מין וסוג ולכן הגישה התביעה.

4.         במקביל להגשת התביעה (ביום 15/10/13) עתרה התובעת (בבית המשפט) לקבוע, כי הסמכות העניינית נתונה לבית המשפט לענייני משפחה וזאת לאור העובדה שהנתבע הגיש לבית הדין הרבני ביום 7/10/13 תביעה לשלום בית ולחילופין גירושין לרבות הכרעה בעניין הרכוש.

5.         זה המקום לציין, כי ביום 23/10/13 הגיש ב"כ הנתבע בקשה הנושאת את הכותרת "בקשה משותפת" כשהוא חתום עליה ובסעיף 2 בה נרשם כהאי לישנה:

"ב"כ התובעת הסכימה למתן ארכה להגשת תגובת הנתבע לבקשת קביעת סמכות עניינית וזאת לא יאוחר מיום 17/11/13..."

            ואילו בסעיף 3 לבקשה נרשם מפורשות:

" עד הכרעת בית המשפט בבקשה מתחייב הנתבע שלא להגיש בקשה לקביעת סמכות עניינית"

6.         מועד 17/11/13 חלף עבר לו ותגובה מטעם הנתבע לא הוגשה. אי לכך עתרה ב"כ התובעת ובצדק מבחינתה, כי תינתן החלטה שיפוטית בעניין הסמכות.

7.         מפאת הזהירות ועל מנת לאפשר לנתבע לבוא יומו בעניין זה, לא ניתנה החלטה לגופה של הבקשה ותחת זאת הוריתי ביום 29/12/13, כי הנתבע יגיש תגובתו עד ליום 4/1/14.

8.         הנתבע הגיש תגובתו ביום 2/1/14 וביקשתי לאורה, כי ב"כ הצדדים ימציאו עד ליום 5/1/14 אסמכתא המעידה, כי התביעה הרכושית נפתחה בבית הדין הרבני במועד הגשת תביעת הגירושין, קרי ביום 7/10/13. ביום 6/1/14 עתר ב"כ הנתבע למתן ארכה להמצאת האסמכתא מכיוון שפנה לבית הדין הרבני בבקשה מתאימה וטרם נענה. בקשתו זו של ב"כ האיש נדחתה על ידי היום בשעות הבוקר תוך שקבעתי:

" בקשת הארכה נדחית. אסמכתא בדבר מועד פתיחת תיק היא בין השאר קבלה על תשלום האגרה בין ההליך הרכושי - מסמך שאמור להיות בידי המבקש, ללא צורך בקבלתו מחדש ממזכירות בית הדין".

9.         היום הוגשה "אסמכתא" מטעם ב"כ הנתבע ועיון בהודעה ובצמוד לה מעלה, כי ב"כ הנתבע עתר מלפני בית הדין הרבני הנכבד בחיפה להבהיר שהתביעה הרכושית נפתחה בשגגה ביום 16/10/13 וכי מועד הפתיחה הוא אכן ביום 7/10/13. בית הדין הרבני הנכבד נעתר בחיוב לבקשת ב"כ הנתבע והבהיר כמבוקש, באומרו ש"צודק ב"כ הבעל" תוך שהוסיף, כי "על פניו הסמכות נתונה לבית הדין הרבני".

10.        מתעוררות בפניי איפוא 2 שאלות עיקריות המסתעפות להן: