השופטת ר. יפה-כ"ץ, אב"ד:
1. במסגרת הסדר טיעון שנערך בין הצדדים תוקן כתב האישום המקורי שהוגש כנגד הנאשם, הוא הודה בעובדות שבכתב האישום המתוקן והורשע בהתאם. לא הייתה הסכמה לעניין העונש.
2. מעובדות כתב האישום המתוקן בו הודה הנאשם עולה, כי הנאשם התגורר ברפיח, בשכונת אליהודיה שבסמוך לגבול עם ישראל.
במהלך חודש אוקטובר 2007 פנה ת'אאר אלצופי, שהוא פעיל אירגון החזית הדמוקרטית, אירגון שהוכרז כאירגון טרוריסטי על ידי ממשלת ישראל בתאריך 30.1.86, לת'אבת אלצופי, המתגורר בסמוך לנאשם, באותה שכונה, וביקש ממנו לצלם עבור החזית הדמוקרטית פעילות ג'יפים של צה"ל, העוברים בסמוך לגבול ישראל לעזה.
בסמוך לאחר מכן פגש הנאשם את ת'אאר, אשר פנה אל הנאשם ושאל אותו אם ראה את ת'אבת והסביר לו, כי הציע לת'אבת לצלם פעילות ג'יפים של צה"ל העוברים בסמוך לגבול בין ישראל לעזה.
סמוך לאחר מכן פנה ת'אבת אל הנאשם, הציג בפניו מצלמת וידיאו וצילומים אשר צילם עבור ת'אאר והציע לנאשם לצלם בעצמו. הנאשם הסכים, ומחדר נטוש, שנמצא בכרם הסמוך לגבול, תיעד כ-3 דקות, באמצעות מצלמת הוידאו, את אזור הגבול עם ישראל מאזור מעבר סופה ועד לאזור כרם שלום. אח"כ השיב הנאשם את המצלמה לידיו של ת'אבת אשר העבירה לת'אאר.
היות ובמעשיו אלה, מסר הנאשם ידיעות לאוייב העלולות להיות לו לתועלת, כאשר במעשיו היה כדי לפגוע בבטחון המדינה, הוא הורשע בעבירה של מסירת ידיעה לאוייב העלולה לפגוע בבטחון המדינה לפי סעיף 111 (חלופה שניה) לחוק העונשין.
במסגרת האישום השני שבכתב האישום המתוקן, הודה הנאשם, כי בחודש נובמבר 2007, הוא ביקר את עלאא סוילח אלצופי, פעיל "סראיה אלקודס" ומבוקש על ידי כוחות הבטחון, בביתו. יצויין, כי ארגון "סראיה אלקודס" הוא פלג של ארגון הג'יהד האיסלאמי הפלשתיני, ארגון שהוכרז ביום 29/10/1990 על ידי שר הבטחון כהתאחדות בלתי מותרת, ומהווה את הזרוע הצבאית שלו. במהלך הביקור, מסר עלאא לנאשם טלפון נייד והסביר לו, כי עליו לשאת את הטלפון וכאשר תהיה תנועה של טנקים ישראלים באזור הגבול, יתקשר אליו והנאשם ידווח לו על מיקום ותנועת הטנקים של צה"ל, כדי למנוע תפיסתו של עלאא על ידי כוחות צה"ל. לאחר מכן, יצר עלאא קשר עם הנאשם ב-3 הזדמנויות שונות והנאשם עלה על גבעה מזרחית לביתו ודיווח לעלאא על תנועת הטנקים של כוחות צה"ל באזור הישראלי בין מעבר סופה לכרם שלום.
היות ובמעשיו אלה נתן הנאשם שרות להתאחדות בלתי מותרת, כאשר במעשיו היה כדי לפגוע בבטחון המדינה, הוא הורשע בעבירה של מתן שרות להתאחדות בלתי מותרת לפי סעיף 85(1)(ג) לתקנות ההגנה (שעת חירום) 1945.
3. במסגרת טיעוניה לעונש, עמדה התובעת המלומדה, עו"ד גז, על החומרה שבמעשי הנאשם. לדבריה, עבירות של מסירה ידיעות לאוייב ומתן שרות לפעילי טרור הן חמורות ובתי המשפט קבעו, כי מי שעבר עבירות אלה נוטלים חלק במאמץ של ארגוני הטרור לפגוע בבטחון מדינת ישראל ותושביה וכי חזקה על אדם המוסר מידע על כוחות צה"ל לארגון טרור, כי הוא יודע שהמידע נמסר לאנשים שישתמשו בו על מנת לפגוע במדינת ישראל. חומרה יתרה יש לראות בעובדה, כי לא מדובר במקרה חד פעמי, אלא בשני מקרים שונים, כאשר באישום הראשון "
לא צריך להרחיק בדמיון על מנת להבין מה משמעות צילום ג'יפים של צה"ל ותנועותיהם על פני גדר הגבול" ובאישום השני, מדובר בדיווח על תנועות צה"ל כדי לאפשר הימלטותו של פעיל של ארגון טרור. כן הוסיפה, כי מדובר באירועים שהתפרסו על פני חודשיים ימים, במהלכם מסר הנאשם מידע לשני פעילי טרור משני ארגונים שונים ובכך סייע להם לשמן את גלגלי הטרור.
התובעת ביקשה להעביר מסר חד משמעי על ידי ענישה מחמירה, כי מי שנוטל חלק פעיל בארגון טרור, מעיד על מסוכנותו ויש להרחיקו מהחברה.
4. הסנגור המלומד, עו"ד ג'אברין, הדגיש את העובדה, כי באישום הראשון היה זה חברו של הנאשם - ת'אבת, אשר פנה אל הנאשם וביקש ממנו לצלם את הגבול. מדובר היה בצילום קצר, למשך 3 דקות, והנאשם שהיה אז בן 18, התלהב מהרעיון כאשר ראה את המצלמה. כל מה שצילם, למרות דברי התובעת, לדברי הסנגור, הוא את הגבול ואין כל ראיה לכך שהיו ג'יפים במקום. אין גם כל ראיה, לדבריו, שהמידע שנמסר היווה בסיס לפיגוע כלשהו או לפעולה חבלנית ספציפית נגד מדינת ישראל. מדובר במידע שאין כל קושי להשיגו וכל מי שנמצא באזור הגבול יכול ללמוד עליו. אשר לאישום השני טען הסנגור, כי גם הפעם הנאשם נגרר לבקשה של אחר עת ביקר את קרוב משפחתו. הוא הסכים לתצפת ולתת דיווחים על הגבול, כאשר גם במקרה זה המידע שנתן לא נוצל לפיגוע אלא נועד למנוע תפיסתו של קרוב המשפחה. הסנגור ציין, כי באמרותיו אמר הנאשם, כי מספר פעמים סרב להתגייס לארגוני הטרור ואף סרב להשתתף בחפירת מנהרות. הוא לא משתייך לארגון טרור והעבירות שביצע לא היו ממניעים אידיאולוגיים. אין לשכוח, לדבריו, כי הנאשם היה אך כבן 18 (הנאשם יליד 21/1/08), מעשיו היו ילדותיים ולא רציניים ועל כן ביקש שלא להחמיר עמו.
5. ב"כ הצדדים הגישו פסיקה ענפה לביהמ"ש, כל אחד מהם פסיקה אשר טען שיש בה כדי לבסס את רמת הענישה שביקש.
6. הנאשם פנה לביהמ"ש וציין, כי היה כבן 18 בעת שביצע את העבירות ולא היה מודע לחומרת מעשיו. לדבריו, בשנת 2002 התגורר עם משפחתו במחנה פליטים ובמהלך האינתיפאדה כל הבתים של המשפחה נהרסו ואביו נפצע. יש לו אח אחד ו-7 אחיות והוא זה שפירנס את משפחתו באמצעות חנות קטנה שהיתה בבעלותו.
7. אכן, הנאשם לא התגייס לאירגוני הטרור, ולדבריו - אף סירב לעשות כן, אך הוא בחר לסייע לשני אירגוני טרור על ידי מסירת ידיעות אשר היה בהן כדי לסייע לאירגונים בפעילותם כנגד ביטחון מדינת ישראל ותושביה. כך, ובמשך חודשיים ימים, פעל אם על ידי כך שצילם את גבול ישראל - מצרים עבור אירגון החזית העממית הדמוקרטית ואם על ידי כך שבשלוש הזדמנויות שונות מסר מידע על תנועות טנקים של כוחות צה"ל באיזור הישראלי, בין מעבר סופה לכרם-שלום, כדי לאפשר לפעיל טרור להתחמק מכוחות צה"ל. אמנם נכון, כי אין לנו מידע מה נעשה עם אותה אינפורמציה, שהעביר הנאשם לארגוני הטרור, אך החומרה במעשיו, על פי הדין, ואף על פי עובדות כתב האישום, היא בעצם העברת המידע, בידיעה שהוא עלול להיות לתועלת לאויב, כאשר, אין כל ספק, מה היתה כוונת ארגון הטרור באיסוף אותה אינפורמציה, כוונה לה סייע הנאשם.
בלא מידע, שמועבר לארגוני הטרור על כוחות צה"ל, היה מתקשה ארגון הטרור לבצע את פעולות ההרס והחורבן כנגד אזרחי מדינת ישראל וחייליה. על כן, מחובתנו להחמיר בענישתו של הנאשם, הן בגין המעשים שביצע והן כהרתעה לעתיד. אין צורך להרחיב מילים, אודות מלחמת החורמה, שמנהלת מדינת ישראל מידי יום כנגד הטרור. מלחמה זו, היא על זכותם של אזרחי מדינת ישראל וחייליה לחיות בבטחון בארצם. גם אם נאמר, כי הנאשם עצמו לא היה פעיל בארגון פעולות טרור כלשהם, ואף לא היה חבר באירגון, הרי שבמידע שמסר, יכול היה לאפשר ביצוע פעולות טרור שכאלה והתחמקות פעילי ארגון הטרור מכוחות צה"ל. הנאשם היה משום חוליה חיונית, שבלעדיה לא ניתן היה לבצע פיגועים.
אכן, הנאשם היה "רק" חוליה מחוליות שרשרת הטרור, וניתן לומר, כי היה אף חוליה ראשונית "בלבד", אך לא מדובר בחוליה שולית. לכל חוליה חשיבות משלה וכל חוליה חיונית לפעילות אירגון הטרור.
סיוע לארגון טרור, ששם לו כמטרה לפגוע באזרחי המדינה וחייליה, אינם מעשים של מה בכך. רבים היו עלולים להיפגע כפועל יוצא ממעשי הנאשם ושותפיו, והענישה צריכה להיות בהתאם.