1. הנאשמת הורשעה בכתב האישום המתוקן בשלישית במסגרת הסדר טיעון.
הסדר הטיעון נחתם לאחר שכבר שמענו חלק נכבד מראיות התביעה, ועל פיו הייתה הסכמה בין הצדדים לגבי העובדות ונוספו עובדות מוסכמות, כמפורט בהכרעת הדין.
לא הייתה הסכמה בין הצדדים לגבי העבירות הנגזרות מעובדות אלה, וממילא גם לא לעניין העונש.
2. בשל האמור לעיל, טענו הצדדים בפנינו טענות משפטיות, ובעקבותיהן ניתנה על ידינו הכרעת דין מפורטת, על פיה הורשעה הנאשמת בדעת רוב בעבירות המיוחסות לה בכתב האישום המתוקן בשלישית.
בארבעה אישומים, הורשעה הנאשמת בחמישה מקרים של הבאת אדם לעזוב את הארץ לשם עיסוק בזנות, לפי סעיף 203 א' (ב) לחוק העונשין (להלן: "
החוק") על פי סעיף החוק הישן. באישום החמישי הורשעה בעבירה של הבאת אדם לעזוב את הארץ לשם העסקתו בזנות לפי סעיף 376 ב' (א) לחוק ובאישום השישי הואשמה בניסיון לבצע את אותה עבירה. כמו כן, הורשעה בקשירת קשר לבצע את העבירה בארבעה מקרים.
הטיעונים לעונש
3. בטיעוניה לעונש, ציינה באת כח התביעה כי אף על פי שהנאשמת נעדרת עבר פלילי, העבירות בהן הורשעה הן בעלות חומרה מופלגת ומן הדין להשית ענישה על דרך של מאסר ממושך בפועל, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלוננות.
במעשיה, גרמה הנאשמת לחמש נשים שונות לעזוב את ישראל כדי שיעסקו עבורה בזנות באירלנד. זאת עשתה לאחר שקשרה קשר עם אדם נוסף אירלנדי, כשהיוזמה באה מצידה.
פעילותה של הנאשמת הייתה מקור פרנסתה ועשתה כן תוך ניצול מצוקתן של נשים, להן גרמה לעזוב את ישראל.
התפקיד שמילאה היה מרכזי, היא הייתה אחראית על הרעיון, התכנון המוקדם והביצוע, תוך שקיבלה מחצית מדמי האתנן שאותן נשים השתכרו. התובעת הוסיפה וציינה לחומרא כי לחלק מהנשים שנשלחו לעבוד בזנות, נלקחו הדרכונים וכרטיסי הטיסה עם הגעתן לאירלנד, ומשביקשו להקדים את שובן, נמנע הדבר מהן.
התובעת הדגישה שמדובר בעבירות חמורות כנגד המוסר, עם גוון של עבירות סחר, אשר המחוקק ראה לקצוב לצידן עונש של עשר שנות מאסר, כביטוי לחומרת העבירה.
4. הסנגור, מצידו, עמד בפתח דבריו על נקודות המוצא, אשר שימשו בסיס להסכמה העובדתית בין הצדדים, ובכלל זה, שכל הנשים ידעו לקראת מה הן הולכות, שקודם להתקשרות עם הנאשמת עסקו בזנות, שהדברים נעשו מבחינתן ללא כפיה, שלא הופעלה תרמית כלפיהן, שמדובר בנשים בוגרות, אשר כל התנאים הוסכמו מראש על ידן עם הנאשמת, והראיה - שחלק מהמתלוננות שבו לעסוק בזנות באירלנד אצל הנאשמת לאחר שחזרו לישראל.
לשם המחשת רצונן החופשי של הנשים והיעדר הכפיה מצד הנאשמת, הפנה הסנגור את ביהמ"ש לתמליל שיחה שהוגש כראיה ע"י התביעה, בה מציגה את עצמה חוקרת פרטית בפני הנאשמת כקטינה שטרם מלאו לה 18 שנים, המעוניינת לנסוע לאירלנד למטרת זנות. הנאשמת, מבלי לדעת שדבריה מוקלטים, מבהירה לה כי בשל גילה אין היא יכולה להעסיקה.
הוא מפנה לנסיבותיה האישיות הקשות של הנאשמת, אשר עסקה בעצמה בזנות, למצבה הכלכלי הקשה ולהיותה אם חד-הורית לילדה בת 9 שעם מעצרה, נלקחה ממנה והועברה לצרפת, לאמה, סבתה של הקטינה, המטפלת בה עד היום ומסרבת לשלחה לישראל. בעניין זה, מתנהל ביניהן מאבק משפטי עיקש על משמורתה של הקטינה.
עוד הדגיש הסנגור, כי כיום הנאשמת הינה חסרת כל, נמצאת לבדה בישראל ולא חזרה יותר לעיסוקה הקודם. הוא עתר שלא להטיל תשלום פיצויים על הנאשמת, מהטעם שהמתלוננות, לא רק שלא ניזוקו, אלא הרוויחו סכומי כסף כתוצאה מעיסוקן באירלנד.
כן ציין, שהנאשמת שהתה במעצר בית כשנתיים וחצי, בנוסף לתקופת מעצר של כתשעה חודשים.
הנאשמת, מצידה, עתרה לביהמ"ש לנהוג בה במידת הרחמים והבהירה כי לא היה לה מושג שהיא מבצעת עבירה פלילית. היא ציינה שחזרה מרצונה מאירלנד לישראל, לאחר שנודע לה שהיא זומנה לחקירת משטרה. היא ביקשה שלא להטיל פיצוי, שכן מצבה הכלכלי קשה ולא תוכל לעמוד בנטל זה.
דיון
5. אין ספק, שעבירות של סחר בבני אדם ככלל הן מן העבירות החמורות שבספר החוקים ושומה למגרן באמצעות ענישה משמעותית, שתבטא את סלידת הנפש מפני סחר באנשים משל היו חפץ נטול רצון ורגש אנושי משל עצמו.